אמורים לתת לילדים להתמודד לבד עם הצקות של אחרים?
האם זה נכון? ולמה זה לא נכון- אם לא..
(לא מתכוונת למקרים קיצוניים בהם בוודאי ישנו צורך בהתערבות הורית..)
אמורים לתת לילדים להתמודד לבד עם הצקות של אחרים?
האם זה נכון? ולמה זה לא נכון- אם לא..
(לא מתכוונת למקרים קיצוניים בהם בוודאי ישנו צורך בהתערבות הורית..)
אני חושבת על עצמי, בתור אמא.
איזה תהליך עברתי עד שלמדתי להתמודד עם אמירות של מבוגרים,
בעבודה למשל, בהתחלה הייתי מאוד רגישה.
ואני כל הזמן חושבת על הילדים שלי איך הם יתמודדו מול החברה.
הרי החברה לפעמים היא פוגעת מאוד!
לעניין הילדים, צריך לחזק אותם, לתת להם תחושה שהם טובים, שהם שווים,
לחזק להם את הביטחון העצמי.
בגן זה מכות.
בכיתה א' זה אמירות של ילדים
בתיכון זה אמירות פוגעות מהחברים
בעבודה זה מילה לא יפה מהבוס וכן הלאה...
חייבים למלמוד להתמודד...
שוב- לא מדברת על מקרים קיצוניים בהם בוודאי שצריך להתערב..
ותלוי מי מציק לו
לפעמים ילדים מתרגלים שאמא תמיד מתערבת ואפילו לא מנסים לפתור שום דבר בעצמם
ומה שקרה לי פעם בגינה זה שילד הציק לילד שלי . אז מפני שילד הזה היה יותר קטן מבני בשנתיים לא רציתי שיחזיר לו ולקחתי את בן שלי אלי לספסל. ומה שקרה התחיל לנשוך את הבן שלי בלי להתבייש וכמובן כבר לא התערבתי והוא כן קיבל כמה מכות וברך
אחרי 2 דקות הוא חזר עם אמא מוכנה להגן על ילד שלה בכל מחיר שצעקה עלי - ואת אשה דתיה ולא מתבישת!
וילד שלה עומד מאחוריה ונהנה מהצגה
כלןמר תמיד אפשר להגזים בכל דבר
איך הגבת לאותה אמא?
שתוותר לו או שנלך מכאן, החלטה שלך ובחירה שלך בלבד. על ילד קטן (0-2) אני מגוננת ומתערבת.
לא מתוך ניסיון, הייתי נותנת לבנות שלי להתמודד לבד עם הצקות (מילוליות) מגיל 5-6. לאט ובהדרגה, עם הדרכה וליווי (מה היא אמרה, איך את מרגישה, מה נכון לומר בתגובה).
אני לא במקום הזה עדיין. ועם זאת, אני חושבת שהייתי מתחילה אז לתת להן להתמודד.
הצקות של אלימות- אין לי בנים עדיין. לבנות שלי לא הייתי נותנת להתמודד לבד עם אלימות עד גיל יותר מתקדם. לא עולה לי כרגע גיל שבו אני מרגישה שאוכל לשחרר ולתת להן להתמודד לבד (גם בגלל שילדים שמכים הרבה פעמים לא מבינים איך הצד השני מרגיש ולא אמפתיים לכאב שלו, אז יש צורך בקטיעה מיידית של האלימות).
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות