יש כאלו שמחפשים דווקא שונות (ו"ו שניה שרוקה). ומבחינתם זוהי התאמה.

נכון - הרוב מחפשים משהו מסוים (בין אם זה דמיון ובין אם זה שוני), ופוסלים אם זה לא מה שהם מחפשים.

זה רע? לא נראה לי רע. זה טוב לדעתי. רק צריך לשים לב שהדרישות הגיוניות ועדיין חשובות לך (ולא שרידים מתקופות קדומות).

לכל בני זוג יש דברים בהם הם מתאימים ובהם הם הפוכים.

לא תמיד ההיפך הוא הטוב או הרע וכל מקרה לגופו..

(מצד אחד, אם היא מסודרת והוא מבולגן- אז זה מקור למריבות, אבל אם שניהם מבולגנים אז הבית שלהם נראה כמו מהפכה..)

אני מחפשת יותר דימיון 

ועדיין,אני רוצה שיהיה גם קצת שוני

בקשר להפכים,הם יכולים להסתדר טוב ביחד

אבל זה דורש הרבה כוח רצון והשקעה משני הצדדים

תדמייני רגע,אישה רגשנית בטירוף עם בעל שכל כולו שכל

זה אפשרי אבל...קשה

כי יש להם אוטומאטית ערכים משותפים, והרבה דברים הם יחשבו אותו דבר.

למעשה אני נשוי עם אשה הפוכה ממני בהרבה דברים, וזה באמת לפעמים יוצר מתחים. אבל די ברור שהסיבה שנמשכנו זה לזו היא ההפכיות שלנו, כל אחד מצא בשני את מה שחסר לו באופי, והוא הרגיש שהשני מספק לו את החלק הזה של האישיות.

כך שבשביל לא לריב עדיף להיות דומים, כדי שיהיה משיכה יש ענין להיות שונים, וזה לא סותר אחד את השני.

כנראה אתה מתכווין לירושלמי בכתובות (פ"א סוף ה"ה):

 "קנס קנסו בהן כדי שיהא אדם מידבק בשבטו ובמשפחתו".

וכפי שכבר כתבו כאן - ככל הנראה אדם מחפש גם את הזהה וגם

את השונה. הזהה - לשם תחושת הנוחות והשייכות. והשונה - לשם 

הרצון לחיבור.

ואת הדואליות הזאת ניתן לראות גם בחז"ל, שחרף המקור שצויין למעלה,

אמרו בסוף מסכת תענית לדעה אחת, שיום ט"ו באב נקבע ליום טוב דווקא

משום שהותרו השבטים לבא זה בזה.

וככל הנראה אותה מורכבות משקפת גם את הפסיכולוגיה האנושית - שבד"כ אדם

חושש מהשונה ממנו, אך בד בבד דווקא השונה ממנו מסקרן אותו וגורם לו עניין.

הוא רוצה אותו וגם לא רוצה אותו. כדי להתמודד עם המתח הזה, יש קודם כל ליצור

מכנה משותף, דמיון מסויים, שיכשיר את הקרקע ויסלק את החשש הטבעי,

ואז יהיה מוכשר ורגוע להיפגש עם השונה בלב יותר שקט ובנפש יותר חפצה .

מהו הזהה ומהו השונה וכמה מכל אחד - זה כבר אינדבידואלי ומשתנה

בין אדם לאדם.

1. יש פה יותר ניקיות בנות.

2. בנות מדברות יותר הרבה. (חסדי/שום מקור לעשרה קבין.. תודה )

עמוד ה"עשרה קבין"

והרלוונטי: עשרה קבים שיחה ירדו לעולם תשעה נטלו נשים 

בבראשית רבה (פרשה יח סי' ב) כתוב:

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר (בראשית ב, כב): "ויבן" כתיב,

התבונן מאין לבראתה, אמר: לא אברא אותה מן הראש, שלא תהא מיקרת

ראשה, לא מן העין שלא תהא סקרנית, ולא מן האזן שלא תהא ציתנית,

ולא מן הפה שלא תהא דברנית, ולא מן הלב שלא תהא קנתנית, ולא מן היד

שלא תהא ממשמשנית, ולא מן הרגל שלא תהא פרסנית, אלא ממקום שהוא צנוע

באדם... ועל כל אבר ואבר שהיה בורא בה היה אומר לה: תהא אשה צנועה

אשה צנועה, אף על פי כן (משלי א, כה): "ותפרעו כל עצתי":

לא בראתי אותה מן הראש, והרי היא מיקרת ראשה וכו'.

כלומר, שתכניתו של הקב"ה לא צלחה. אז אם הוא הרים ידיים, מה יענו

איזובי הקיר.

וכן עוד בבראשית רבה (פרשה מה סימן ה):

רבנן אמרי: ארבע מידות נאמרו בנשים... ר' יהודה בר נחמיה אמר: אף אסטטניות

ודברניות.

(צינזרתי למען שלום הפורום. והרוצה לדעת הדברים בשלמותם, יעיין שם).

ובברכות (מח: ) על המסופר בספר שמואל, ששאול חיפש את האתונות ורצה

את עזרת שמואל מציאתן, וכשתר אחר שמואל פגש בדרך כמה נשים שאמרו לו:

"כבאכם העיר כן תמצאון אותו בטרם יעלה הבמתה לאכול כי לא יאכל העם עד באו

כי הוא יברך הזבח אחרי כן יאכלו הקרואים".

שואלת הגמרא:

"וכל כך למה" -לשם מה כל האורך הזה?

ומשיבה:

"לפי שהנשים דברניות הן". 

ולא כדאי לדעת מה אמרו על דעה זו במדרש שמואל...

(עכשיו כולם רצים לפתוח...)

אולי לא כ"כ נעים להודות.

עזרת נשים וכו'. 

יודעת מה, שאלי את חברותייך.

קהלת עם הרבם עיתים:

עת ללדת, ועת למות.

עת לבכות, ועת לשחוק.

עת לבקש, ועת לאבד.

עת לחשות, ועת לדבר.

בכל העתים שמוזכרים יש שלבי ביניים שהם

לא זה ולא זה, לדוגמא: עת ללדת ועת למות - יש

עת שלא יולדים וגם לא מתים. וכן יש עת שלא בוכים

אך גם לא שוחקים וכו'.

נשאלת השאלה:

מהו השלב ביניים של "עת לחשות ועת לדבר",

הרי או שאדם שותק או שהוא מדבר ואין שלב ביניים!

התשובה:

יש. מצבי עכשיו.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t474748#5508615

לדיון כולו לא לתגובה ספציפית

אבל כפי שהתרשמתי, זה הכיוון.

ואשרייך שלא שם חלקך כהן ולא גורלך ככל המונן, שהן משתחוות

להבל וריק... טוב, הגזמתי קצת.

רק אמרתי שהתופעה קיימת ואין טעם להתכחש לה

בהצהרה שהיא נאמרת רק לפי משקפיהם של הגברים. 

אם היית רואה גבר יפה פונה לכמה בנות בשאלה תמימה

והן חוזרות על התשובה כמה פעמים בצורות שונות ומבולגנות

לא היית מניחה שיש קשר בין איך שהוא נראה לבין התשובה המבולגנת?

(זה קורה גם הפוך וכנראה באופן יותר משמעותי) 

ואיך הגיע "תמיד נוטים לחפש בכיוון הזה"?

האשמה צריכה ביסוס.

|מבקש ביסוס|

ולמה יש כאן יותק ניקיות בנות??

(חסדי/שום מקור ליותר ממה שהאיש רוצה לישא וכו').

וגם בטוח יותר פעילות וגם יותר מגיבות...

ותן טל, מקור!! (אחרי שנדחפת, מרשה לעצמי לסנג׳ר)

אבל למקור טכני אמין - ניתן לפנות למשה שיגיד לכם כמה בכ"T שלהם כתוב בן, כמה בת, וכמה לא כתוב כלום...

אצלנו זה משלישי הבא עד ראשון..

אין זמן, זמן!!!

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

או במקרה של השרשור הזה... מיאודויק.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

ועוד תבוא האחת שמספיק טובה לך.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳