בשלושת ימים אלו רמז יוסף לאחים על שלוש גזרות (שבת-חודש-מילה) שגזרו היונים ואמר גם "זאת עשו וחיו" שדווקא בשמירת מצוות אלו ינצלו. (א"א)

יש להרבות בסעודת שבת של חנוכה לפרסום הנס.

במוצש"ק-בביה"כ מדליקים נרות חנוכה ואז עושים הבדלה אבל בבית עושים הבדלה ואז מדליקים נרות חנוכה

חנוכה לא נקבע למשתה ושמחה כמו פורים כי המן רצה להרוג את גוף היהודים, לכן אז מענגים את הגוף אך בחנוכה רצו היונים להרוג את הנשמות לכן העיקר הוא ברוחניות להלל ולהודות (ידי חיים)

היוונים גזרו 3 גזרות שבאותיות חלב הם נרמזות אות ח' היא אות ראשונה של חודש, אות ב' היא אות שניה של שבת ואות

ל' היא אות שלישית של מילה

וזה קשור להלכה הבאה: אוכלים מאכלי חלב בחנוכה זכר לנס שנעשה בחלב שיהודית האכילה לאויב ממלכי יון שרצה שנמיר את דתנו, אף שהיה שנים לפני נר חנוכה .

בזכות שאומרים על נס -הלל  לנס נוסף יזכו ישראל. וכן בהלל של חנוכה נזכה לגאולה החרונה במהרה!! (י"ח)

אם אחר הדלקת נרות חנוכה כיבתה אותם הרוח (לפני שדלקו חצי שעה) : אם הנחת במקום שיש רוח ונר לא יכול להישאר דלוק שם, אז ל יצאת ידי חובה, ויש להעביר למקום אחר ולהדליק בלי ברכה , אך אם הדלקת במקום שאין הרוח שולטת בו וקרה מקרה ונכבו אין צורך להדליק  אך המדליק ברוך יהיה.

                                                       חנוכה שמח

בכוח המחשבה יכול אדם לסלק טומאה מהאיבר שבו חטא , ברגע שחושב לעשות בו מצווה! ובכח זה ימשיך עליו גם קדושה אף שבפועל, המצווה טרם נעשתה!

וואו! איזה כח מטורף יש לנו במחשבה!  בעז"ה שננצל אותו אך ורק לדברים של קדושה...

בשבת-אסור לטלטל חיה ועוף, וזה נקרא מוקצה אך משום צער בעלי חים מותר בבית או בחצר מותר לתפוס להם בצאוור  או בצדדים כדי לעזור להם ללכת, וברשות הרבים מותר רק לדחוף אותם מאחוריהם...

                        שבת שלום ומבורך

"טוב כל..לכם הוא" המסתפק במועט חושב בדעתו כי כל טוב יש לו. וכך שמח בחלקו ודאגה אין בלבו , ובישוב דעת עוסק בלימודו מבלי שתתבלבל דעתו.(עוד יוסף חי)

אין לטלטל קופת צדקה או ארנק בשבת כשיש בהם כסף, אבל כשאין בהם כסף מותר להשתמש בהם או להזיזם כשיש צורך במקום בו הונחו וכן אם עשו בהם מעשה שביטל שימוש המיוחד להם, מותר לטלטלם (בא"ח ויגש יא)

שבוע טוב

הייסורים
הם מכשול לאלו שעליהם מתלוננים.
אך אלה שבשתיקה אותם מקבלים,
ובגללם לא מתלוננים או כועסים,
לטובה יתהפכו להם אלו הייסורים!
(בניהו, ויגש)
•
כל כלי שמלאכתו לשימוש המותר בשבת, כמו כוס או קערה, וכדומה, מותר לטלטלו לצורך גופו, מקומו, וכן אם יש חשש שיישבר או ייגנב.
אך סתם להזיזו מבלי סיבה נצרכת, אסור
•
דברי אוכל ומשקה, וספרים שמותר לקרוא, מותר לטלטל אפילו שלא לצורך כלל
‏(בא"ח מקץ א)

-בדור בו משיח יבוא.

כי כלב, לאדוני נאמן בכל ליבו , וכך כל אחד מהעם, נאמן יהיה לאדון עולם!!

----------

סיר או כל המיוחד לבישול, אף אם לפעמים משמש לדברי היתר כמו לשים בו פירות, מאחר ורוב שימושו לאיסור, אסור לטלטלו בשבת.

אך לצורך שימוש בגופו או במקום בו מונח, מותר.

ואם יש חשש שינזק או יגנב, אסור.

אסור לטלטל תפילין. אך כדי לשבת במקומם, או כדי שלא יתבזו, מותר.

(בא"ח, מקץ ב ד)

היופי, מביא לידי גאווה. לכן צריכים להזהר גם לומדי התורה שהיא יפה, שיתנהגו בענווה!!

---------

מותר בשבת להוריד מהשולחן פירורים עצמות וקליפות, שראויים למאכל בהמה או עוף.

אך כליפת אגוזים וכד' שאינם ראויים למאכל בהמה-אסור

-

אם רוצים לנער בחוץ את מפת השולחן שיש עליה קליפות ועצמות,  אסור,אך ניתן לשים קודם גם חתיכת לחם על המפה ואז יהיה מותר.

ואם רוצים להחליף את המפה, לא צריך לשים לחם. (בא"ח מקץ יד)

#"וינהג...אחר הצאן במדבר". הנהגת משה רבינו, התבטאה בתפילתו עלינו, והיא שאז הועילה לנו לנצח במלחמותינו. וכך-גם נוכל לנצח יצרנו בתפילה ולימוד בפינו!

#מתקוני היסוד לבעל התשובה, שיהיה מ"מארי דחשבונא" : שיוכיח עצמו על מעשיו כל לילה לפני השינה

#גוים מיחסים את שבת ליהודים, והמחללה בפניהם עושה גם חילול ה'!

•בן איש חי יומי•
בגד דומה לממון,
כי לאדם הוא חיצון.
ומאכל דומה לחכמת-התורה,
שבלב האדם ובקרבו היא שמורה
‏(ברכ"ח)
•
מותר בשבת להרים ילד שיש בידו מוקצה ללא-ערך כמו אבן, אם יצטער הרבה שלא ירימו אותו, אחרת אסור להרימו
•
אך אם הילד מחזיק כסף (או כל מוקצה בעל ערך), אסור להרים את הילד, ואסור אפילו להחזיק ידו כשהולך. גזירה שמא הכסף יפול וישכחו ששבת וירימו הכסף בגלל חשיבותו, וזה יהיה טלטול גמור!
(בא"ח ויגש ט)

•בן איש חי יומי•
"ונצבת על שפת היאור".
אם יראו הגויים
שאנו מהם מפחדים,
מיד עלינו מתגברים.
אך כשאנו עליהם ניצבים,
הם תחתינו נכנעים
(עי"ח)
•
תיק שיש בו דברים המותרים לשימוש בשבת וכן דברי מוקצה, כמו כסף. אם הכסף חשוב אצלך יותר משאר הדברים המונחים שם, או חשוב כמותם, אסור בשבת לטלטל התיק
•
ואם הדברים המותרים חשובים אצלך יותר מהמוקצה (אף אם אצל אנשים אחרים חשוב המוקצה יותר), מותר לטלטל התיק
(בא"ח ויגש יב)

•בן איש חי יומי•
אם מר לאדם לקיים מצוות,
יזכור שנחת-רוח לה' הן עושות,
וירגיש כמה הן מתוקות!
•
תיבה ובה דברי-היתר ודברי-מוקצה,
אז אם סתם הנחת את המוקצה על דבר-היתר (כמו שמצוי במגרה), דבר-ההיתר לא הפך לבסיס לדבר האסור, ומותר לנערו בשבת כשצריך אותו
•
אך אם הנחת את המוקצה לנוחיותך בכוונה על דבר-ההיתר על דעת שיישאר כך בשבת (כמו שמצוי במקפיא או בארון), נעשה בסיס לדבר האסור, ואסור לנערו בשבת
(בא"ח ויגש יג)

הגאווה: ב3 איברים משכן מושבה: ראש, עינים לב, הרומזים לסכנה שבה-רע"ל היא בראשי תיבות, לרמוז: כשהגאוה נמצאת באחד משלושתם, היא סם רעל לנפש האדם!!!!

              שבעז"ה ה' יתברך בזכות רבינו יוסף חיים נזכה להיות ענוים באמת ולברוח מהגאווה!!!

שנרגיש באמת ש"אנוכי תולעת ולא איש" ושנפשינו כעפר לכל תהיה

אשרייך על זיכוי הרבים!!

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!