זה דוס בלאי

אבל תכל'ס-

כל העניין של דוסים זה לשאוף ולהשתדל להכי טוב.

א"א לזלזל ועדיין לשאוף.

ולשאלה השנייה: בשביל קצת תשומת לב (צומי בלע"ז).

אגב, גם משפטים כמו:

"אתה יודע איזה דוס הוא? שומר נגיעה וזה..."

גורמים לי לפעמים לבחילה ורחמנות גם יחד.

זלזול.

יש לכך גם משמעות תורנית והלכתית.

חומרתן של עבירות נמדדת לא רק לפי מהי העבירה, אלא גם לפי האופן שהיא נעברת. האם האדם נכשל ורוצה להתגבר, האם האדם פורק מעליו את עולה של מצווה מסויימת, האם האדם עובר בדרך של התרסה. עד כמה המעשה נתפס כחמור בחברה בה האדם חי.

אם כן....... ?.......? 

אתמהה!!!

ודל!!!!!!!

נדמה לי שהוא לא דתי לאומי.

בעגה המקצועית, "מיזרוחניק".. 

איך ניתן להכריע על בן אדם אם מה שהוא עושה נובע מזלזול.

לראות האם התשובה היא בסגנון: יש לי רב אחריו אני הולך תמיד ולפסקיו אני נשמע, והוא פסק לי שאני יכול להתנהג כך וכך", או שיענה: "וואלה? באמת לא ידעתי שדבר זה וזה אסור, אני יודע שאני צריך להתחזק ותודה שהארת את עיניי בנוגע לכך, אני באמת בתהליך של התחזקות עצמית"

או שמא התשובה תהיה: " מה פתאום, ההלכה הישנה לא התקדמה עם השנים ונשארה תקועה במציאות של העבר וצריך להתאים אותה למציאות של ימינו (בהדגשה - הוא לא מסתמך על שום רב אלא רק על הרב הנצחי :  "היצר הרע/ב" ) ובכלל ניתן לראות שאפשר להקל הרבה בכאן וכאן (וכאן הוא פולט מלל של שטויות שלא מגובות בשום מקור הלכתי רציני)"

וכמובן שתיתכן תשובה הכי כנה:  "אני יודע שזה אסור, ואני לא מתכוון לשנות את דרכי - טוב לי ככה, ויש מצוות שאני מקפיד יותר ויש שפחות ומי אתה בכלל שתחליט אם אני דתי או לא" (לא אני אחליט, אבל התורה תחליט האם אתה באמת שואף לקיים את מצוות ה' בצורה שלמה או "לפי רצונך" - ואתה בעצמך העדת שזה "לפי רצונך" אז אל תלין עלי...) 

שתי התשובות האחרונות, כמובן, מעידות על זלזול בהלכה. 

התשובה השנייה לא מעידה על חוסר יראת שמים. ישנה דעה מאוד רלוונטית כזו, שאף רבנים עם סמיכה מחזיקים בה, שהמשנ"ב מספיקה בהחלט..

גם לא חושבת שניתן לשאול אדם ומתשובתו להכריע לכאן או לכאן.

ופשוט להגדיר בצורה הנכונה : " אחד ששואף כל הזמן להתקדם ולהתקרב אל ה', ולשמור כל מצוותיו קלה כבחמורה", ו: " אחד שא בראש מעייניו כל הזמן לשאוף להתקדם ולהתקרב אל ה', ויהיו אצלו סדרי עדיפויות במצוות מסויימות, וקלה לא תתפס אצלו כחמורה".

לא בהכרח שכל מי שמוגדר "דוס" כיום ייכנס להגדרה החדשה הראשונה שציינתי, וגם לא שכל מי שמוגדר "דתי לייט" ייכנס להגדרה השנייה.

אבל באמת, לפי ההבנה הפשוטה, מי שמגדיר עצמו דוס - בהכרח צריך לשאוף להתקדם ולהקפיד לשמור את כל מצוות ה' בלי התחקמויות למיניהן - ובלי לשקר לעצמו בתירוצים שונים, ולשאוף תמיד לקיים בצורה המושלמת ביותר את רצון ה'.

וזה סותר את "זלזול בהלכה".כן.

ולהשאיר את הבחירה החופשית לאדם- מול א-לוהים. 

אבל כל אדם יידע בכנות על עצמו לאיזו מן ההגדרות הוא שייך.

אפשר 

הכל אפשר 

השאלה היא סמנטיקה 

כמה הוא יהיה טעים, אני לא יודע - אבל אולי זה אפשרי

אם אין מים תשתו קולה.

ולזלזל באנשים?

או שבגלל שזה לא מדיד וחיצוני זה לא נחשב?

ואם יש דוס, שהוא סתם שופט אנשים, מתנשא בלב, מתגאה ב"דוסיות" שלו ומחליט שכל מי שלא נוהג ב-ד-י-ו-ק כמוהו הוא לא דתי ולא משלנו ובואו נפלג את העם..

אז הוא דוס?

יאאלה, תפסיקו לקטלג אחרים ותתחילו לקטלג את עצמכם!

תסתכלו במראה ולא על אחרים.

ולא, אני לא מזלזלת בשום הלכה. אני הולכת לפי רבותיי ורבותיי בעלי.

ועדיין יש פה הרבה שיגדירו אותי כ"לא דוסית בעליל" כי אני לא נשמעת ל"הלכה החברתית" כלומר- למה שהחברה הגדירה כטאבו למרות שאין עליו איסור הלכתי אמיתי. 

(ולעומת זאת, הבנות שאני עובדת איתן מגדירות אותי כדוסית עולם.. הכל עניין של נק' מבט..)

ומבחיני- אני דתי לפי דעתי. מי שמגדיר את עצמו שומר תו"מ- מבחינתי זה מה שהוא. ולא אכפת לי מה ההתמודדויות שלו ואיפה המלחמה שלו ביצה"ר. אני לא הקב"ה ולא הסגן שלו. לא אני מי שאגדיר אחרים.

אם מישהו גונב לי כסף אז לא מעניין אותי עם הוא דוס או לא

מצידי שיעשה תיקונים ותפילות כל היום

הוא בנאדם לא בסדר

אבל אם הוא מעשן בשבת

מה זה ענייני, כל עוד אין לי אפשרות להשפיע עליו

שיגדיר ת'צמו דוס מה כפת לי

ובגללו אני צריך לעבוד יותר

ובאמת גם מי שמחלל שבת פוגע גם בי

אבל אין לי מה לעשות

אם אני יצעק עליו זה רק יהרוס

אז אני צריך לנסות לקרב בדרכי נועם

ולהתפלל לה' שיחזור בתשובה

יונתן מציג את הקו הקנאי והנוקב,

ואילו אתה מציג גישה יותר מתונה ומתחשבת.

אין כאן כללים. שתי הגישות נכונות. רק צריך לקרוא

נכונה את המציאות, ולפעול בהתאם אליה בצורה

הכי אפקטיבית.

רק לדוגמא ברוח הימים:

אילו מתתיהו היה נוקט בגישה שלך, סביר להניח

שלא היה לנו היום חנוכה, וגרוע מכך - לא היו

סופגניות.

גם בצבא תוכל להמשיך את אותו סיפור:

אם אני יצעק עליו זה רק יהרוס

אז אני צריך לנסות לקרב בדרכי נועם

ולהתפלל לה' שיחזור בתשובה

ההבדל היחיד הוא שלגבי הצבא יש אפשרות להכריח ולא לגבי דוסיות!

אני לא רואה הבדל ביניהם חוץ מזה.

שמודים על האמת!

כל הכבוד!

כיף לדבר עם אנשים שחושבים לפני שהם מדברים, ומדברים בלי התלהמות! ה גורם לנו להגיע לדברים שלא חשבנו עליהם.

עם מה שאמרת בסוף אני מסכים.

אתה רוצה להגדיר את עצמך כציוני? תגדיר.

אתה רוצה להגדיר את עצמך כציוני שלא הולך לצבא? אין לי בעיה עם זה.

אם אני אתחתן איתו? לא בטוח. (או בטוח שלא בהתחשב לזה שאני נשואה כבר ליוצא צבא )

כי לצורך חתונה אני לא מחפשת הגדרה- אלא בנ"א.

אני מכבדת את איך שאדם מגדיר את עצמו, בלי קשר לסטיגמות שיש לי. ובלי קשר לרושם ראשוני חיצוני. 

ככה אתה מגדיר את עצמך? כנראה יש סיבה, יש רצון, יש בעינך משמעות להגדרההזו- ואני מכבדת את זה ולא אבוא ואגיד לך שאתה לא כזה ואל תקרא לעצמך ככה.

יש יות בעיה עם הגדרות כמו יהודי- שאני לא יכולה לתת לאדם שאיננו יהודי להגדיר את עצמו יהודי, כי זה תלוי בכמה דברים הכרחיים.

אבל אם אדם רוצה להגדיר את עצמו כדתי, למרות שהוא לא מצליח להקפיד על 100% מההלכות- אז בעיני הוא דתי. או שאחרת לא יהיה אף אחד שראוי להגדרה הזו.

לדעתי אדם מגדיר את עצמו ולא את אחרים. את האחר הוא צריך לקבל כמו שהוא. לא מחייב להתחתן איתו, אבל כן לקבל אותו כבנ"א בלי לשפוט. אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו. ולתת הגדרות של "לא דתי, אוי ואבוי, מזלזל בהלכה וכו' זה לשפוט ולדון ולהסתכל בעין רעה על האחר. שזה לא פחות עבירה של בין אדם לחברו. ומידה רעה לא פחות מצניעות.

השאלה השניה לא רלוונטית.

דוס זה דתי בהברה אשכנזית

או המערכת הפעלה לפני הווינדוס

ברצינות

עכשיו אני יגדיר מה לדעתי נחשב דוס

דוסיות זה רמת פתיחות

כלומר יכול להיות אדם שמאד סגור

לא רואה סרטים, אין אינטרנט אין כלום

כל הזמן בתוך הקהילה

ועושה את הפשעים הכי חמורים

מצד שני אדם שעובד עם חילונים

ויש לו אינטרנט ומידי פעם יוצא לכל מיני בילויים

(כמובן הכל בגבולות ההלכה)

אבל מתפלל בכוונה קובע עיתים ויש לו יר"ש אמיתית

הראשון נחשב ממש ממש דוס אבל רשע מרושע

השני נחשב ממש לא דוס אבל יכול להיות צדיק גמור

כמובן שיש לציין שמיקרים אלו נדירים ביותר

ועל הסכלה יש אינסוף אופציות

מה שאני בא לומר שיש מדד של דוס/לא דוס

וצדיק/רשע

ואין בינהם קשר כ"כ

דוס, לרוב לא יזלזל בהלכה, אולי יהיה קשה לו, אבל אף אחד לא פראייר לזלזל בהלכה ולהמשיך להיקרא דוס.

למה להיקרא דוס על אף הקשיים? כייון שאני עדיין שואף להיות...

ותסלח לי, אבל לא הבנתי איך זה קשור ללנ"ו?

יש אנשים שמקפידים על חלק מההלכות ורוצים הכרה במאמצים שלהם. יש אנשים שרוצים לגיטמציה גם לדברים הבעייתים שהם עושים.

יש המון הערכה גדולה להתאמצות ולדברים הטובים - אבל ההערכה הזאת לא מכשירה ולא נותנת לגיטימציה לדברים הבעייתיים, במיוחד כשהאדם מודע לכך שהם בעייתיים, ולא רוצה להתקדם בהם אלא מלכתחילה הוא מקפיד על חלק מהמצוות בלבד.

במקרי קיצון - זה אפילו יכול לחשב כאדם שרוצה ממש לעקור מצווה מהתורה, שזה יכול להיחשב בבית דין ככפירה של ממש... (ואני חוזר ואומר - במקרי קיצון, ורק בית דין מוסמך באמת יכול לקבוע שזה כך ושזה כפירה, אבל ברמה התיאורטית, זה יכול לקרות).

אבל קיים מצב שבן אדם יהיה צדיק ואוהב מצוות והכל,

אלא שאיכשהו הוא איש שמערכות כללים פחות מדברות אליו ולכן יהיה לו קשה עם ההלכה.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

או במקרה של השרשור הזה... מיאודויק.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

ועוד תבוא האחת שמספיק טובה לך.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳