אלא גם איך לרתות (מישהו יודע מה זה?).

הוא פשוט אמר בארוכה את מה שר' עקיבא ביטא בקצרה.

וסתם הערה - אני חושב שעל חיי נישואין מאושרים יכולים להעיד

רק בני הזוג עצמם (או ילדיהם), משום שהרבה פעמים התברר

שלא כל הנוצץ זהב הוא.

"לפרגן".

כשמעתי את זה לראשונה, עלתה לי המשנה בחגיגה, שלפי אחת

הגירסאות שם נאמר: "רתוי לו שלא בא לעולם", ופירש שם רש"י:

טוב, יפה. או מרוחם. ולפי זה יתכן שהמילה לרתות היא הטייה של

המילה רתוי למקור, וכמו שאומר שהוא "מייפה" לאחרים, גורם

לאחרים להיות "מרוחמים" ואהובים. יתכן. לא חקרתי את הנושא.

צריך לשאול מישהו שמבין בזה.

לגבי הסיפורים:

לי נחקק בראש אותו סיפור אודות אשה אחת שאיבדה את טבעת

נישואיה וכתצואה מכך היו עלולים להיעכר היחסים בין לבין חמותה,

ובעלה נהג באצילות נשגבת ועשה הכל כדי שתצא נקייה מכל 

הכיוונים, ומבלי שתדע שהוא עומד מאחורי הכל. אינני זוכר

את פרטי הסיפור, וגם ניסיתי לחפשו, ובקשתיהו ולא מצאתיהו.

אך מה שאני זוכר - שהתרגשתי מאוד מאוד מהתנהגותו האצילית

של הבעל. 

אם מישהו מכיר, אשמח שיעלה לכאן את הסיפור במלואו.

דווקא כאן באתר:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t134718

קצת ארוך, אבל שווה כל מילה. מנסיון.

עכשיו קראתי שוב לאחר כמה שנים, ושוב צפו דמעות.

מי יתן ונזכה.

מעשה בגאון הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל שבא עם רעייתו אל הרופא ואמר לו: "אדוני הרופא, הרגל של אשתי כואבת לנו"...

מנחם בגין, בנאום הניצחון שלו בעקבות המהפך בבחירות ב 77' ,

יחד לאשתו משפט המראה את גודל הכרת התודה שלו,

על שהייתה איתו לאורך כל הדרך הקשה-

מהאצ"ל ועד ראשות הממשלה:

"זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר בארץ זרועת מוקשים.."

חיפשתי את הקטע המרגש ביוטיוב אבל לא מצאתי..מי שמוצא.. 

אחד מרבותי, הרב מנחם צבי וינגרטן שליט"א.

אשתו מאוד חולה, והוא מבוגר מאוד, והוא מתאמץ ומוסר את הנפש בשביל להקל על סיבלה כבר הרבה שנים

הוא עושה בשבילה דברים שממש לא יאמנו, שגם היו קשים מאוד לאדם צעיר,

ולא מעשה חד פעמי, אלא באופן יומיומי הוא דואג לה מאוד ולא בשביל שתהיה מאושרת, כי זה כנראה לא אפשרי

אלא כדי שתסבול פחות. הוא עושה דברים ממש קשים וגדולים בשבילה שפשוט לא יאמן, שיכולים לבוא רק מאדם

שאוהב בעוצמה אדירה. ומדובר ביהודי בן למעלה מ80, ה' יאריך ימיו. 

וכל הסביבה רואה איך האהבה שלו אליה ממש קורנת, ממש מחמם את הלב, מאיר את הנשמה. 

ההורים שלי, הם סיפור אהבה אחד ארוך, מבינים אחד את השני ודואגים אחד לשני 

ומגינים אחד לשני ומשתפים פעולה אחד עם השני. משקיעים בזמן איכות ביחד. ממש זוג יונים. 

ותמיד, גם עם הרב, גם אצל ההורים שלי,

וגם אצל עוד זוגות אוהבים, 

אני רואה שיש שוני, 

אני רואה שהיתה כאן עבודת המידות,

שזה לא בא עם כפית של כסף אלא הם התגברו והתבגרו 

ולמדו לאהוב ולקבל ולהכיל אחד את השני,

ובחרו להמשיך ביחד גם כשקשה,

והאהבה הגדולה צמחה דווקא מתוך זה. 

הרבנית חיה-רבקה, בנתה את ביתה בחכמת החיים השלוה שבה.

מעולם לא שאלה את בעלה, באיזה עניין באו האנשים שפקדו את הבית השכם וערב.

ומאידך, לא סיפרה לו דבר שהיה עלול להטרידו מלימודו.

מספר הבן הבכור:

"אמא היתה נזהרת אפילו מלהיכנס לחדר בו למד, לבל יופרע מריכוזו..

והכל, לא משום שחלמה פעם לגדל את גדול הדור,

אלא פשוט משום המצווה המיוחדת שרק ה י א יכולה לקיימה: לסייע לבעלה בלימוד התורה".

אני אישית התפעמתי. שנזכה.

היתה כל השנה חוסכת כסף כדי שתוכל בערב פסח בימים הלחוצים שהבית הפוך

לשלוח את בעלה לגלי צאנז שם יוכל ללמוד בשקט בלי שהמולת הערב חג תפריע לו

מאידך לא סותר את זה ששנה אחת היא היתה אחרי לידה והרב אמר:

"השנה פסח עלי". 

על זה במקום למה בעלי לא מספיק עוזר לי...

יומיים לפני שהיא נפטרה כמדומני,

היתה לה התקפת שיעול באמצע הזמן שהרב אלישיב ישן,

אז הי אזחלה על ארבע עד המרפסת ושם פרקה את השיעול כדי לא להפריע לו לישון..

תלמיד אחד של הגרש"ז אוירבך התלווה אליו בדרך לביתו, וכשהגיעו לסף הדלת

ראה את רבו שמסדר ומתקן את מלבושיו כראוי. אותו תלמיד חשב שכנראה יש 

בביתו של הגרש"ז אורחים חשובים ופנה ללכת. רבו העיר לו שאין אורחים, אלא

שכאשר הוא נכנס לביתו ופוגש את אשתו זה מבחינתו כהקבלת פני השכינה, ולכן

הוא עושה את ההכנות הללו...

עוד מסופר על הגרש"ז שבשעת הלוויתה של אשתו, נעמד ליד מיטתה והקהל ציפה

לבקשת המחילה, כנהוג. אולם הוא פתח את פיו ואמר שלא הוא צריך לבקש ממנה

מחילה ולא היא צריכה את מחילתו משום שמעולם לא הוא לא פגע בה ולא היא בו!

אמנם זה נשמע הזוי ורחוק מן ההגיון ששני בני אדם שחיו זה לצד זה עשרות שנים יכלו

לשמור על השלום האחוה והרעות לאורך כ"כ הרבה זמן, אך כנראה שזה היה כך.

וזאת למודעי - הגוזמה ההפלגה היו מן הגרש"ז אוירבך והלאה.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

הזמן יכלה והמה לא יכלו.

חיי נישואין מאושרים וזוגיות מנצחת באים לידי ביטוי בעיקר בדברים ה"קטנים",

בחיי היוםיום, בהקשבה, בפרגון, בשיתוף הפעולה, בלהיות בשבילו/ה,

בגילויי החיבה, בלהבין, בלאהוב, בלדבר, בלגדל ביחד ולגדול ביחד, בלא לשפוט,

בלקבל אותו/תה כפי שהוא/היא, בלהעניק ברוח ובחומר, ב....ב...

המעשים הגדולים והאמירות המפוצצות הן חלק קטן מזוגיות מצליחה.

בכל מקרה,  הרעיון שלך לשרשור כזה ממש  יפה והנה אמירה נוספת,

נדמה לי שהאמירה מיוחסת לרב אויירבך  זצ"ל שאמר שהוא לא צריך לבקש סליחה מאשתו

שכן הא לא פ גע בה מעולם.

זה הגיוני מאוד ואפשר להיות מאושרים גם אם לפעמים "נפגעים" ואז לומדים לבקש סליחה והאהבה רק משתבחת וגדלה!

הכי מתוק ומאושר אלו הרגעים הקטנים והיומיומיים..

לצחוק ביחד מהקטנה שלנו,

לקום מוקדם בשבת לילדים כדי שירוויח את הבוקר היחיד שהוא לא קם ב6..

לגלות שהוא חימם לך את האמבטיה לפני שנכנסת..

זה כיף חיים להיות רווקה, אבל פי מאה נשואה..

מתוך "צדיק יסוד עולם"

"בליל הכלולות ביקשתי מאשתי שתבטיחני דברים אחדים: שנחיה ונסתפק במה שיש לנו

שעל נזק כספי לא נצטער ולא נריב לעולם 

כי מביתנו א תצא צעקה

וכי ביתנו יושתת על אדני הויתור.

ואכן, הבטחותיה של רעייתי הצדקת לא היה צורך לעולם לממשן מאחר וויתור הדדי היה נר לרגלינו כל ימינו 

ובזכות את שרר השלם בביתנו ללא מצה ומריבה

כי לי תמיד היה קשה להאמין שאצליח כמותם

בכל זאת אני בדרגה אחרת..

אני יכולה לספר שגם אצל האנשים הפשוטים - 

זה תענוג צרוף!! ממליצה בחום!

יש למה להתפלל, להשתדל ולצפות..

וגיסי הם זוג מ ד ה י ם ...!!

גם עליות וירידות...

6 בנים... מדהימים! צדיקים!!

ואני לא אומרת סתם.. מי שמכיר אותי יודע כמה אני ביקורתית בעניין של זוגיות וכו... לא קל לשכנע אותי.

הם פשוט מכילים את השני ממש ממש!!

והם ממש עושים חשק להתחתן.

הם צנועים. זה מרגש תמיד!

וגיסי התחתן בן 32 ואחותי הייתה בת 24 ... עליהם נאמר, היה שווה לחכות!!

אני פחות אוהבת דוגמאות מצדיקים... אבל מי שזה עוזר לו.. למה לא?!

<צ>

אז גם לי יש עדות משלי

זוג מדהים שהתחתנו בגיל מאוחר (34\28)

הם הגיעו ממשפחות עם רקע שונה מאוד

ובכל זאת,הצליחו להקים משפחה לתפארת

מי שיש לו מידות טובות וטיפה חוש הומור אמור להצליח בעיקרון 

אין באינטרנט אבל מי שיש לו דרך להשיג את זה כדאי לקרוא.

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."