אלא גם איך לרתות (מישהו יודע מה זה?).

הוא פשוט אמר בארוכה את מה שר' עקיבא ביטא בקצרה.

וסתם הערה - אני חושב שעל חיי נישואין מאושרים יכולים להעיד

רק בני הזוג עצמם (או ילדיהם), משום שהרבה פעמים התברר

שלא כל הנוצץ זהב הוא.

"לפרגן".

כשמעתי את זה לראשונה, עלתה לי המשנה בחגיגה, שלפי אחת

הגירסאות שם נאמר: "רתוי לו שלא בא לעולם", ופירש שם רש"י:

טוב, יפה. או מרוחם. ולפי זה יתכן שהמילה לרתות היא הטייה של

המילה רתוי למקור, וכמו שאומר שהוא "מייפה" לאחרים, גורם

לאחרים להיות "מרוחמים" ואהובים. יתכן. לא חקרתי את הנושא.

צריך לשאול מישהו שמבין בזה.

לגבי הסיפורים:

לי נחקק בראש אותו סיפור אודות אשה אחת שאיבדה את טבעת

נישואיה וכתצואה מכך היו עלולים להיעכר היחסים בין לבין חמותה,

ובעלה נהג באצילות נשגבת ועשה הכל כדי שתצא נקייה מכל 

הכיוונים, ומבלי שתדע שהוא עומד מאחורי הכל. אינני זוכר

את פרטי הסיפור, וגם ניסיתי לחפשו, ובקשתיהו ולא מצאתיהו.

אך מה שאני זוכר - שהתרגשתי מאוד מאוד מהתנהגותו האצילית

של הבעל. 

אם מישהו מכיר, אשמח שיעלה לכאן את הסיפור במלואו.

דווקא כאן באתר:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t134718

קצת ארוך, אבל שווה כל מילה. מנסיון.

עכשיו קראתי שוב לאחר כמה שנים, ושוב צפו דמעות.

מי יתן ונזכה.

מעשה בגאון הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל שבא עם רעייתו אל הרופא ואמר לו: "אדוני הרופא, הרגל של אשתי כואבת לנו"...

מנחם בגין, בנאום הניצחון שלו בעקבות המהפך בבחירות ב 77' ,

יחד לאשתו משפט המראה את גודל הכרת התודה שלו,

על שהייתה איתו לאורך כל הדרך הקשה-

מהאצ"ל ועד ראשות הממשלה:

"זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר בארץ זרועת מוקשים.."

חיפשתי את הקטע המרגש ביוטיוב אבל לא מצאתי..מי שמוצא.. 

אחד מרבותי, הרב מנחם צבי וינגרטן שליט"א.

אשתו מאוד חולה, והוא מבוגר מאוד, והוא מתאמץ ומוסר את הנפש בשביל להקל על סיבלה כבר הרבה שנים

הוא עושה בשבילה דברים שממש לא יאמנו, שגם היו קשים מאוד לאדם צעיר,

ולא מעשה חד פעמי, אלא באופן יומיומי הוא דואג לה מאוד ולא בשביל שתהיה מאושרת, כי זה כנראה לא אפשרי

אלא כדי שתסבול פחות. הוא עושה דברים ממש קשים וגדולים בשבילה שפשוט לא יאמן, שיכולים לבוא רק מאדם

שאוהב בעוצמה אדירה. ומדובר ביהודי בן למעלה מ80, ה' יאריך ימיו. 

וכל הסביבה רואה איך האהבה שלו אליה ממש קורנת, ממש מחמם את הלב, מאיר את הנשמה. 

ההורים שלי, הם סיפור אהבה אחד ארוך, מבינים אחד את השני ודואגים אחד לשני 

ומגינים אחד לשני ומשתפים פעולה אחד עם השני. משקיעים בזמן איכות ביחד. ממש זוג יונים. 

ותמיד, גם עם הרב, גם אצל ההורים שלי,

וגם אצל עוד זוגות אוהבים, 

אני רואה שיש שוני, 

אני רואה שהיתה כאן עבודת המידות,

שזה לא בא עם כפית של כסף אלא הם התגברו והתבגרו 

ולמדו לאהוב ולקבל ולהכיל אחד את השני,

ובחרו להמשיך ביחד גם כשקשה,

והאהבה הגדולה צמחה דווקא מתוך זה. 

הרבנית חיה-רבקה, בנתה את ביתה בחכמת החיים השלוה שבה.

מעולם לא שאלה את בעלה, באיזה עניין באו האנשים שפקדו את הבית השכם וערב.

ומאידך, לא סיפרה לו דבר שהיה עלול להטרידו מלימודו.

מספר הבן הבכור:

"אמא היתה נזהרת אפילו מלהיכנס לחדר בו למד, לבל יופרע מריכוזו..

והכל, לא משום שחלמה פעם לגדל את גדול הדור,

אלא פשוט משום המצווה המיוחדת שרק ה י א יכולה לקיימה: לסייע לבעלה בלימוד התורה".

אני אישית התפעמתי. שנזכה.

היתה כל השנה חוסכת כסף כדי שתוכל בערב פסח בימים הלחוצים שהבית הפוך

לשלוח את בעלה לגלי צאנז שם יוכל ללמוד בשקט בלי שהמולת הערב חג תפריע לו

מאידך לא סותר את זה ששנה אחת היא היתה אחרי לידה והרב אמר:

"השנה פסח עלי". 

על זה במקום למה בעלי לא מספיק עוזר לי...

יומיים לפני שהיא נפטרה כמדומני,

היתה לה התקפת שיעול באמצע הזמן שהרב אלישיב ישן,

אז הי אזחלה על ארבע עד המרפסת ושם פרקה את השיעול כדי לא להפריע לו לישון..

תלמיד אחד של הגרש"ז אוירבך התלווה אליו בדרך לביתו, וכשהגיעו לסף הדלת

ראה את רבו שמסדר ומתקן את מלבושיו כראוי. אותו תלמיד חשב שכנראה יש 

בביתו של הגרש"ז אורחים חשובים ופנה ללכת. רבו העיר לו שאין אורחים, אלא

שכאשר הוא נכנס לביתו ופוגש את אשתו זה מבחינתו כהקבלת פני השכינה, ולכן

הוא עושה את ההכנות הללו...

עוד מסופר על הגרש"ז שבשעת הלוויתה של אשתו, נעמד ליד מיטתה והקהל ציפה

לבקשת המחילה, כנהוג. אולם הוא פתח את פיו ואמר שלא הוא צריך לבקש ממנה

מחילה ולא היא צריכה את מחילתו משום שמעולם לא הוא לא פגע בה ולא היא בו!

אמנם זה נשמע הזוי ורחוק מן ההגיון ששני בני אדם שחיו זה לצד זה עשרות שנים יכלו

לשמור על השלום האחוה והרעות לאורך כ"כ הרבה זמן, אך כנראה שזה היה כך.

וזאת למודעי - הגוזמה ההפלגה היו מן הגרש"ז אוירבך והלאה.

קראתי גם באחד הספרים "אביהם של ישראל" שהרב מרדכי אליהו זצוק"ל שיבח את אשתו..אבל אני לא מוצאת את זה כרגע..

שכויח על השרשור!!!

הזמן יכלה והמה לא יכלו.

חיי נישואין מאושרים וזוגיות מנצחת באים לידי ביטוי בעיקר בדברים ה"קטנים",

בחיי היוםיום, בהקשבה, בפרגון, בשיתוף הפעולה, בלהיות בשבילו/ה,

בגילויי החיבה, בלהבין, בלאהוב, בלדבר, בלגדל ביחד ולגדול ביחד, בלא לשפוט,

בלקבל אותו/תה כפי שהוא/היא, בלהעניק ברוח ובחומר, ב....ב...

המעשים הגדולים והאמירות המפוצצות הן חלק קטן מזוגיות מצליחה.

בכל מקרה,  הרעיון שלך לשרשור כזה ממש  יפה והנה אמירה נוספת,

נדמה לי שהאמירה מיוחסת לרב אויירבך  זצ"ל שאמר שהוא לא צריך לבקש סליחה מאשתו

שכן הא לא פ גע בה מעולם.

זה הגיוני מאוד ואפשר להיות מאושרים גם אם לפעמים "נפגעים" ואז לומדים לבקש סליחה והאהבה רק משתבחת וגדלה!

הכי מתוק ומאושר אלו הרגעים הקטנים והיומיומיים..

לצחוק ביחד מהקטנה שלנו,

לקום מוקדם בשבת לילדים כדי שירוויח את הבוקר היחיד שהוא לא קם ב6..

לגלות שהוא חימם לך את האמבטיה לפני שנכנסת..

זה כיף חיים להיות רווקה, אבל פי מאה נשואה..

מתוך "צדיק יסוד עולם"

"בליל הכלולות ביקשתי מאשתי שתבטיחני דברים אחדים: שנחיה ונסתפק במה שיש לנו

שעל נזק כספי לא נצטער ולא נריב לעולם 

כי מביתנו א תצא צעקה

וכי ביתנו יושתת על אדני הויתור.

ואכן, הבטחותיה של רעייתי הצדקת לא היה צורך לעולם לממשן מאחר וויתור הדדי היה נר לרגלינו כל ימינו 

ובזכות את שרר השלם בביתנו ללא מצה ומריבה

כי לי תמיד היה קשה להאמין שאצליח כמותם

בכל זאת אני בדרגה אחרת..

אני יכולה לספר שגם אצל האנשים הפשוטים - 

זה תענוג צרוף!! ממליצה בחום!

יש למה להתפלל, להשתדל ולצפות..

וגיסי הם זוג מ ד ה י ם ...!!

גם עליות וירידות...

6 בנים... מדהימים! צדיקים!!

ואני לא אומרת סתם.. מי שמכיר אותי יודע כמה אני ביקורתית בעניין של זוגיות וכו... לא קל לשכנע אותי.

הם פשוט מכילים את השני ממש ממש!!

והם ממש עושים חשק להתחתן.

הם צנועים. זה מרגש תמיד!

וגיסי התחתן בן 32 ואחותי הייתה בת 24 ... עליהם נאמר, היה שווה לחכות!!

אני פחות אוהבת דוגמאות מצדיקים... אבל מי שזה עוזר לו.. למה לא?!

<צ>

אז גם לי יש עדות משלי

זוג מדהים שהתחתנו בגיל מאוחר (34\28)

הם הגיעו ממשפחות עם רקע שונה מאוד

ובכל זאת,הצליחו להקים משפחה לתפארת

מי שיש לו מידות טובות וטיפה חוש הומור אמור להצליח בעיקרון 

אין באינטרנט אבל מי שיש לו דרך להשיג את זה כדאי לקרוא.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

או במקרה של השרשור הזה... מיאודויק.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

ועוד תבוא האחת שמספיק טובה לך.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳