מצד אחד, זה טוב כדי שלא יהיו מסורבי/ות גט

מצד שני, זה הופך את הגירושים לאפשרות סבירה וגורם לזלזול בנישואים

לא יודע..

ככה אנשים לא יתפדחו לבקש את זה לפני וייצרו מצב מביש שמדברים על אופציה לגירושים.. ולא תהיה סיבה לכל מיני מתחתני ממון להתחתן לצורך גירושים אחרי X זמן..

לא נראה ראוי לעגן בחוק דבר כזה.

אא"כ מבטלים את ההסכם

ישנם רבנים המוכנים לסמוך עלך חלקם, וישנם כאלו שלא יאשרו אף אחד מהם.

כי מאחר שבעייה שהגט ניתן מתוך כפייה, סביר שלא דומה הסכם שאדם חותם מרצונו החופשי לחובה חוקית.

שפחות גברים ימצאו את עצמם מוכרים את המכנסיים בשביל אוכל אז אני בעד

הסכם שכזה עלול לכסות את האשה ולאפשר לה לסחוט את הבעל.

תלוי בהסכם, תלוי במקרה הספציפי של בני הזוג ובעיקר תלוי באשה

אך באשר לטענה הרווחה לפיה דיבור על אופציית גירושין וכיוצ"ב לא נכונה ולא בריאה כאשר הקשר רק מתרקם בין בני הזוג לקראת חתונה- ובכן, הכתובה עצמה לא מתביישת לעסוק בזה ובנושאים יבשים ו"רדודים" אחרים.

היא כבר חלק מה"מסורת" החגיגית,

ולכן לא נתפסת כך - אלא כמעודדת רצינות.

מה גם שאינה מדברת מפורשות על גירושין חלילה.

וגם בפעל, בד"כ ה"סכום" שמוזכר בה הוא לתפארת המליצה (אם כי "סחטניות" תמיד יכולות להיות..).

הרי אומרים מפורש, שהרצון לכך הוא "ריבוי הגירושין"... אז להכניס דבר כזה מראש בראש, זה לא טוב לדעתי. ההנחה הראשונית היא שיהיה קיים לעולם, ולא "להתכונן" מראש לגירושין. אפשר לראות שקוף, מה זה "משדר" לאנשים, ומה כתובה משדרת להם... ממש שני הפכים...

הכתובה כן נועדה לדון בעניינים הכספיים והמחויבויות היבשות,

והעובדה שאנו לא דוברים ארמית וכיום לא ממש דבקים בה- היא טענה כלפינו, ולא כלפיה.

השאלה היתה על השלכות "הסכם" כזה היום. מה זה "גורם".

כשנתקנה כתובה - המציאות היתה שונה, ולכן עד היום משדרת משהו אחר.

המילה "גירושין" לא נזכרת בה מפורש, גם בארמית. אם כי ההתחייבות היא ממונית.

ועיקר הכתובה נתקנה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה.

ה"הסכם" בא בדיוק למטרה הפוכה... שלא יהיה מסובך במקרה כזה..

אז כמובן טוב שאם חלילה קורה - שלא יהיה מסובך. אבל לא זה הזמן לכך..

כך לדעתי.

עד כדי כך שהרב המקדש הוא זה שבד"כ ממליץ על הסכום, וגם זה מגיע בצורת גימטריה של שמות מלאכים וכיוצא בזה

ללא שום קשר לשאלה הפשוטה- כמה החתן הטרי היה מוכן לשים במקרה של גירושין או אלמנות ל"ע.

200/100 מנה

שבכסף של היום הוא סכום נכבד.

זה שלא כופים את זה היום בגלל סיבה זו או אחרת זה משהו אחר.

זה הסכם זה??

האם מישהו מאיתנו היה מוכן לחתום חוזה אפילו נגיד על 10 שקל, בלי שהוא מבין מה כתוב בו ומה הסכום אותו יתחייב לשלם?

אז כנראה שזו בדיחה.

אם הוא לא דאג לזה אז הוא לא בסדר בעניין זה.

אצלנו לפחות, הרב המקדש המליץ/קבע את הסכום, על מנת שהוא יתאים למטרתו (סכום הגון אבל אפשרי) בלי שיהיה צורך לעשות דיונים לא נוחים/הצגות אחד על השני.

לגבי 200 זקוקים, עושים אותם לפחות במה שאני שמעתי נכללים בסכום הכולל של הכסף הננקב במטבע המדינה (סה"כ ... עולה לסך ...), כך שאין עם החישוב של זה בעיה.

אז גם הסכם לפני החתונה לא ימנע ממנה לסחוט אותו 

אבל אם זה מקרה רגיל(?!) שהמצב הוא לא ככה ולכל אחד יש את הרכוש שלו אז הגיוני שהסכם כזה לצד הבעל בזמן גירושין. 

כשגבר שיש לו דירה בבעלותו מתחתן הוא מכניס את אשתו לביתו ובעצם הנישואין מבטיח לה רמת חיים מסוימת (של לגור בדירה) ואם הוא מתגרש ממנה הוא לא יכול להפסיק את רמת החיים שהוא הבטיח לה בעצם הנישואין ושלהם היא התרגלה. הסכם לפני הנישואין מבטיח את זה שהאשה יודעת שהדירה היא שלו אז היא בעצם לא מתרגלת למצב כאילו זה שלה ולכן אין בעיה להוציא אותה משם אם ח"ו מתגרשים.. (ככה נראה לי)

ברור! לא חושבת שזה הופך גירושין ליותר קל. גירושין הם אף פעם לא קל!

הבעיה שההסכם קדם נישואין הם לא תקפים מספיק. עוד צריך תיקונים. (ומצטערת- בדקתי בזמנו את הנושא ושכחתי כבר למה זה לא רלוונטי.)

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=2316

זה הדרכה, רק בזוג.

אני ממש ממליצה!!

אמרתי, כן - אבל גם הסכם ממון (כלומר כזה שדואג לגבר, לא רק לאישה).

אם מתעסקים עם כל מיני מסמכים ועורכי דין - למה דווקא הגירסא הפמיניסטית?

קשה לי לחשוב על זה ככה.

אחרת בואו נהיה פשוט קתולים ונתחתן חתונה שאי אפשר לפרק ואין גירושים - וככה אף פעם לא יהיו גירושים.

זוג שבאמת רוצה להתגרש, ועובר תהליך בבית דין, ועובר יועצים כמו שבית הדין דורש, ומגיעים בסוף למסקנה שהוא לא מסוגל להמשיך קשר זוגי - חובה עליו להתגרש כדי לא להרוס לעצמם ולילדים עוד יותר את החיים.

ההסכמים האלו רק מעגנים את הזכות של אישה לא להיות מסורבת גט במשך שנים.

שתבינו - הבעיה היא לא באנשים הצדיקים שמתגרשים יפה וברוח נוחה ולא מווכחים על הרכוש. ההסכמים נעודו למקרים של אנשים אלימים שמפעילים כוח רגשי, כספי, כוח דרך הילדים והמזונות - כדי לסחוט עוד ועוד את האישה במקרה של גירושים אפשריים.

וכן - במקרה הזה ברור שהרוב המוחץ של סירובי הגט - זה נשים מסורבות ולא גברים. רוב הכוח כיום ניתן בידו של הגבר שמפעיל מנופי לחץ על האישה וישנם כבר מקרים איומים של סירובי גט במשך המוני שנים.

לאף אחד לא נוח לחשוב כבר מתחילת הנישואים על אפשרות גירושים - אבל זכרו שזה בדיוק מטרת הכתובה, לשמור על זכויות האישה במקרה גירושים (בין השאר). וכדי להבין - כתובה לא כשרה ולא טובה - פירושה שהזוג לא נשוי ואסור להם להיות ביחד! כלומר - ה' בעצמו עיגן את זכויות הנשים בתוך ההלכה.

מה לעשות שכיום זה לא מספיק לגמרי, וישנם הרבה בני ביליעל. ולכן צריך הסכמים כאלו.

בנוגע לתקפות הלכתית - ובכן, בזה יש דעות הלכתיות שונות, ומה שבטוח שעם מעט או הרבה עבודה הלכתית של טובי הרבנים, ניתן יהיה לבנות הסכם טוב מבחינה כלכלית שגם יהיה כשר מבחינה הלכתית. לטמון את הראש בחול זה לא יעזור. רואים בעיניים שישנם הרבה מקרים קורעי לב - ואם ניתן למנוע אותם מראש, למה לא?

במקום לאחר מעשה, לבקש צו איסור יציאה מהארץ, לבקש עונש מאסר לבעל סרבן  - במקום זה פשוט מראש לחתום על הסכם חוקי שמטיל עליו קנס כספי גבוה על כל יום נוסף של סירוב, ככה שהכיס שלו ייפגע קשה מאוד מההתחלה, והוא יחשוב הרבה לפני שיתעלל באישה.

לצד השני, לא תמיד מדובר בבעל אלים אלא באדם נואש

(לא חושב שזה מצדיק אבל אם מטפלים בבעיה צריך לטפל בכל הצדדים)

ב. עיקר מה שההסכם נועד לפתור זה אנשים שא"א לתת צו איסור וכד'

כי ההלכה לא מחייבת אותם לגרש וההסכם נועד לתת חיוב עצמי

ויש שיטות בראשונים שזה גט מעושה 

(וההלכה לא ברורה כאן לכן ממש לא פשוט שיהיה הסכם מקובל)

ג. אם יחייבו אנשים לחתום על ההסכם זה מקשה יותר 

להחשיב את זה שגט לא כפוי

בשביל גט צריך שניים.

בדיוק כמו שאשה לא יכולה להתחתן בלי שהבעל יסכים לתת גט, בעל לא יכול להתחתן בלי שאשתו תסכים לקבל גט.

ההבדל היחיד הוא שאם היא תתחתן באיסור הילדים יהיו ממזרים, ואם הוא יתחתן באיסור לא, יחי ההבדל!

למעשה המצב לפי מה שקראתי הוא שיש יותר עגונים מעגונות.

ולנסות להכריח גט עם כסף נשמע לי גט מעושה. לא למדתי את הנושא לעומק, אבל נראה לי שעם כל הכבוד, יותר חשוב שלא ירבו מזרים בישראל...

קודם כל - זה תמיד זוג שנשוי.

העניין הוא בשאלה מי יותר זה שמקשה על הגירושים - כלומר, מי מונע את מתן הגט.

הרבה יותר גברים מונעים מתן גט, מאשר נשים שמונעות את מתן הגט, כיום. זה ברור וידוע ונאמר פעמים רבות מספור על ידי רבנים ודיינים כאלו ואחרים.

ישנם גם רבנים שחתומים על הסכמים כאלו ואחרים - מסתבר שהם למדו גם את הנושא, ולדעתם זה לא גט מעושה. אתה תלך לפי הרב שלך - אבל אל תעיז להגיד על רב אחר שהוא מחלל את היהדות.

זה בדיוק מה שחרדים עשו לגיורי הרב דרוקמן - וזה בושה וחרפה. אם רב נותן את חתימתו לביצוע הסכם שכזה - מי שהולך לפיו, לא צריך לחשוש.

חוץ מזה שאם בהלכה כבר התירו להרביץ ולהכות את הבעל המעגן עד שיישבר - מסתבר שחז"ל הבינו שזה ל-א יהיה גט מעושה. מכות זה לא פחות כואב מכסף, לרוב.

אז את מה שאתה חושב, עם כל הכבוד, תשאיר בצד - ותעבוד על פי רבנים ופוסקי הלכה. אתה יכול ללכת לפי רבנים שלך, אבל מי שהולך לפי רבותיו שמתירים את זה - אין לך חס וחלילה זכות להגיד לילדיה השניים של האישה שהם ממזרים!

זה לא נכון שיש יותר עגונות. לא יודע איפה שמעת את זה. (קשה להתווכח על עובדות, צריך להביא מקורות, ורק אל תביא מאירגוני הנשים השקרניות)

ב. בהלכה מותר לתת מכות במקרים מאד מיוחדים. נדיר להגיע למצב הזה בגירושין, מגיעים בדרך כלל למצב של מורדת שלא מתיר כפיה.

ג. כשיש מחלוקת בנושא של גט, זה נוגע לכלל ישראל. אתה לא יכול לומר שכל אחד יעשה כמו הרב שלו, כי אז זה יגרום שלא יוכלו להתחתן איתך!

מפורש בגמ' שכשבית הלל ובית שמאי נחלקו על יבום, אם הם עשו כמו הרב שלהם, הם זכרו את זה והודיעו את זה, כדי לא להכשיל בממזרות לדעתם. אתה מתכוין לפתוח כאן ספרים ולהבהיר שהגט נעשה רק לפי רב פלוני, ומי שלא פוסק כמוהו הילדים ממזרים? זה נראה לך לטובה תקנה כזאת?

כי יש מהחרדים שלא מקבלים אותם.

בנוגע לנתונים - אני מצטער שאין לי עכשיו מקור כתוב, באמת אחפש - אבל זה ידוע וברור, ובכלל לא קשור לארגוני הנשים.

אגב, מתי הפעם האחרונה ששמעת על בית דין שכפה על אישה לקבל גט?

רוב מוחלט של המקרים ששומעים עליהם מבתי הדין - הם על גברים שצריך להכריח אותם לתת גט.

אולי אהיה בכלל יסודי בעניין ואשגר שאילתה בעניין לרב אלי בן דהן - הוא יודע את הנתון הזה יותר טוב מכולנו יחד.

מה אתה מצפה ממנה?

למה שתפרסם דברים כאלה?

אתמהה!

ומה שאתה כותב על הרב דרוקמן, זה בעיה גם כן, קראתי סיפור על גיורת שהתגיירה אצלו, ורצתה להתחתן עם חרדי, והצריכו אותה לעבור עוד גיור.

זה באמת יגרום לפיצול בעם ישראל. וחבל!

מה ענית לי בזה?

לדבר איתך. אנחנו פשוט לא על אותה סקאלה.

ולידיעתך התקשורת כן מפרסמת מקרים כאלו כשהם קורים. היא לא מתנזרת מעוולות שקורים לגברים.

לא אמרתי שאני פוסל, אמרתי שיש בעיה בכל גיור שהוא מחלוקת.

זה לא אומר שהגיור לא טוב, אלא שגם אם הוא טוב, יהיה לנו בעיה כעם אם לא יהיה קונצנזוס בנושא.

משהו שמצאתי בגוגל (לא שזה בטוח מוסמך)

http://www.mishpati.co.il/article.aspx?articleid=1536

אל תביא דוגמאות.

לא חשוב לך שלימות העם? לי חשוב.

ולדוגמא שלך - לא היה שום ספק על התקפות של הגיור של רות. היה מחלוקת אם מותר לה להתחתן. זה הכל!

וולא היה אז שייך מה שאני מדבר. בזמן שיש סנהדרין אין מציאות שכל אחד עושה כמו הרב שלו!

כשיש מחלוקת הולכים לסנהדרין, והיא קובעת מה ההלכה, ומי שחולק על זה הוא זקן ממרא.

אין שום חשש לשלימות העם.

רק לאחר שבטלה הסנהדרין נהיה מצב שכל אחד עושה כמו הרב שלו, ואז נוצר חשש לאחדות עם ישראל

אם כי אני מאוד מתקשה לראות את החרדים מתחשבים בשיקול הזה בסוגיה הזאת וגם באופן כללי, מבחינתם הם שומרי פח השמן הטהור וכולם צריכים ללכת אחריהם או שלא ילכו בכלל. ככה שלמעשה אתה אומר שצריך להכנע לכל גחמה שלהם בשם שלימות העם כי הם אף פעם לא יתחשבו בשיקולים האלה ויכנעו.

מה לא ענייני בלהביא דוגמאות? רואים מכאן שגם מה שבשעתו לא היה קונצנזוס ברבות הימים נהיה הקונצנזוס.

"וולא היה אז שייך מה שאני מדבר. בזמן שיש סנהדרין אין מציאות שכל אחד עושה כמו הרב שלו!

כשיש מחלוקת הולכים לסנהדרין, והיא קובעת מה ההלכה, ומי שחולק על זה הוא זקן ממרא.

אין שום חשש לשלימות העם.

רק לאחר שבטלה הסנהדרין נהיה מצב שכל אחד עושה כמו הרב שלו, ואז נוצר חשש לאחדות עם ישראל".

מסכים.

זה לא אנשים שמחפשים אינטרסים, ומשחקים משחקים פוליטיים.

מדובר על רבנים גדולים מאד, שדואגים ליהדות, ואכפת להם באמת.

אף אחד לא מנסה להקשות לאנשים על החיים. גם הרבנים הכי קיצוניים של מאה שערים לא מנסים לחפש איך להציק לאנשים, ואין לאף אחד גחמות איך לאסור.

אתה אומר שהם לא יתחשבו? אם הם יסברו שיש להקל, ואתה תסבור שאין להקל, אתה חושב שהם לא יתחשבו בדעתך כדי שלא לפלג את העם? שאלה טובה. אני מניח שכן.

אני אתן דוגמא - לדעת הרב אלישיב גר שהתגייר אצל הרב דרוקמן הוא לא יהודי - ממילא קידושיו לא קידושין, ואם הוא קידש אשה, אשתו מותר להינשא. ולפי הרב דרוקמן היא אשת איש גמורה. ונמצא שהרב דרוקמן מחמיר.

אם לא - תתכבד ותהיה במהלך כ-ל הדיונים על לפחות 20 תיקי גירושין, ואז תגיד שיתגרשו כל כך בקלות.

גירושים הלכתיים בישראל עובדים ר-ק דרך בית הדין, ובית הדין ממש לא נותן בקלות לגרש. זה עוול להגיד דבר כזה. הם ראשית כל מנסים כל אופציה אפשרית אחרת.

בבקשה, אל תעליבו את בתי הדין, אני מתחנן.

למשל, שאם חיי הנישואין של איזה זוג הגיעו למשבר, הם חייבים ללכת לייעוץ זוגי. ואם אחרי כך וכך זמן זה לא עוזר - אז מתחילים בגירושין. זה דווקא חלק בהסכם שאני חושב שכדאי לחתום עליו בימינו.

המטרה העיקרית לשמה חותמים על הסכם מעין זה הינה למנוע את עגינותה של האשה על ידי כך שהבעל נקנס עבור כל חודש נוסף בו לא ניתן הגט. בעניין זה יש לציין שני דברים: 1. ההחלטה על הגירושין יכולה ליפול מהר מדי ובלי שיקול דעת אמיתי. כך, צד שבאמת היה מעוניין לבדוק אפשרויות לשלום בית מוצא את עצמו מחוייב בקנסות מאחר והצד השני כבר החליט להתגרש. 2. דבר שני בפרקטיקה, על פי רוב, הסכום המצטבר בגין סירוב הגט לא באמת משולם. מאחר ובפועל, ובסופו של יום, הצדדים מנהלים ביניהם מו"מ וגומרים את העניין באופן שונה. 

קיים הסכם - "הסכם הנישואין לגישור" - שהוא שונה מכל שאר ההסכמים.  חיברתי אותו לפני למעלה מ-25 שנה.  הרה"ג הרב י"ש אלישיב זצ"ל והרה"ג הרב שאול ישראלי זצ"ל אישרו לי להשתמש בו, ועשיתי זאת עם כמה וכמה מהזוגות שערכתי את חתונותיהם במרוצת השנים.  גם הרה"ג הראשל"צ הרב שלמה עמר שליט"א אישר את ההסכם בבית דינו בתקופה שהיה אב בית דין בפתח תקוה.  ההסכם גם עמד למבחן, לצערי, אך הוא חסך מבני זוג אינסוף מריבה ומצוקה להם ולילדיהם כאשר התגרשו.  לפני שבועיים ערכתי את ההסכם עבור זוג שעמד להתחתן, כשהפנה אותם אלי נשיא הסתדרות הרבנים דאמריקה.

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

אי אפשר לשחק עם ענייני הצניעות.

עם ישראל מצווה להישמר במיוחד בענייני הצניעות יותר משאר העמים.

אני באמת חושב שצריך למצוא דרך לגרום לכך שיתלבשו בצניעות בדרך ראויה שאינה מעליבה.

והכי חשוב - לדעת כי כל מה שכתוב בתורה זה האמת.

במסכת אבות מסבירים לנו כיצד לפעול בעולם הזה בצורה נכונה ע"פ התורה וההלכה.

בקצרה- ייתכן שלפי ההלכות שהיא מכיר/נוהגת - זה אחלה

ויכול להיות שהיא מאוד מחויבת להלכה (ובנושא שרוול זו הלכה שהיא מכירה)

ואז השאלה האם זה תרחיש שסבבה לך?

אם כן, אז אפשר פשוט לדבר איתה בכללי על מחויבות להלכה, איך היא רואה את עצמה, איך אתה רואה את עצמך וכו.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות