מצד אחד, זה טוב כדי שלא יהיו מסורבי/ות גט

מצד שני, זה הופך את הגירושים לאפשרות סבירה וגורם לזלזול בנישואים

לא יודע..

ככה אנשים לא יתפדחו לבקש את זה לפני וייצרו מצב מביש שמדברים על אופציה לגירושים.. ולא תהיה סיבה לכל מיני מתחתני ממון להתחתן לצורך גירושים אחרי X זמן..

לא נראה ראוי לעגן בחוק דבר כזה.

אא"כ מבטלים את ההסכם

ישנם רבנים המוכנים לסמוך עלך חלקם, וישנם כאלו שלא יאשרו אף אחד מהם.

כי מאחר שבעייה שהגט ניתן מתוך כפייה, סביר שלא דומה הסכם שאדם חותם מרצונו החופשי לחובה חוקית.

שפחות גברים ימצאו את עצמם מוכרים את המכנסיים בשביל אוכל אז אני בעד

הסכם שכזה עלול לכסות את האשה ולאפשר לה לסחוט את הבעל.

תלוי בהסכם, תלוי במקרה הספציפי של בני הזוג ובעיקר תלוי באשה

אך באשר לטענה הרווחה לפיה דיבור על אופציית גירושין וכיוצ"ב לא נכונה ולא בריאה כאשר הקשר רק מתרקם בין בני הזוג לקראת חתונה- ובכן, הכתובה עצמה לא מתביישת לעסוק בזה ובנושאים יבשים ו"רדודים" אחרים.

היא כבר חלק מה"מסורת" החגיגית,

ולכן לא נתפסת כך - אלא כמעודדת רצינות.

מה גם שאינה מדברת מפורשות על גירושין חלילה.

וגם בפעל, בד"כ ה"סכום" שמוזכר בה הוא לתפארת המליצה (אם כי "סחטניות" תמיד יכולות להיות..).

הרי אומרים מפורש, שהרצון לכך הוא "ריבוי הגירושין"... אז להכניס דבר כזה מראש בראש, זה לא טוב לדעתי. ההנחה הראשונית היא שיהיה קיים לעולם, ולא "להתכונן" מראש לגירושין. אפשר לראות שקוף, מה זה "משדר" לאנשים, ומה כתובה משדרת להם... ממש שני הפכים...

הכתובה כן נועדה לדון בעניינים הכספיים והמחויבויות היבשות,

והעובדה שאנו לא דוברים ארמית וכיום לא ממש דבקים בה- היא טענה כלפינו, ולא כלפיה.

השאלה היתה על השלכות "הסכם" כזה היום. מה זה "גורם".

כשנתקנה כתובה - המציאות היתה שונה, ולכן עד היום משדרת משהו אחר.

המילה "גירושין" לא נזכרת בה מפורש, גם בארמית. אם כי ההתחייבות היא ממונית.

ועיקר הכתובה נתקנה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה.

ה"הסכם" בא בדיוק למטרה הפוכה... שלא יהיה מסובך במקרה כזה..

אז כמובן טוב שאם חלילה קורה - שלא יהיה מסובך. אבל לא זה הזמן לכך..

כך לדעתי.

עד כדי כך שהרב המקדש הוא זה שבד"כ ממליץ על הסכום, וגם זה מגיע בצורת גימטריה של שמות מלאכים וכיוצא בזה

ללא שום קשר לשאלה הפשוטה- כמה החתן הטרי היה מוכן לשים במקרה של גירושין או אלמנות ל"ע.

200/100 מנה

שבכסף של היום הוא סכום נכבד.

זה שלא כופים את זה היום בגלל סיבה זו או אחרת זה משהו אחר.

זה הסכם זה??

האם מישהו מאיתנו היה מוכן לחתום חוזה אפילו נגיד על 10 שקל, בלי שהוא מבין מה כתוב בו ומה הסכום אותו יתחייב לשלם?

אז כנראה שזו בדיחה.

אם הוא לא דאג לזה אז הוא לא בסדר בעניין זה.

אצלנו לפחות, הרב המקדש המליץ/קבע את הסכום, על מנת שהוא יתאים למטרתו (סכום הגון אבל אפשרי) בלי שיהיה צורך לעשות דיונים לא נוחים/הצגות אחד על השני.

לגבי 200 זקוקים, עושים אותם לפחות במה שאני שמעתי נכללים בסכום הכולל של הכסף הננקב במטבע המדינה (סה"כ ... עולה לסך ...), כך שאין עם החישוב של זה בעיה.

אז גם הסכם לפני החתונה לא ימנע ממנה לסחוט אותו 

אבל אם זה מקרה רגיל(?!) שהמצב הוא לא ככה ולכל אחד יש את הרכוש שלו אז הגיוני שהסכם כזה לצד הבעל בזמן גירושין. 

כשגבר שיש לו דירה בבעלותו מתחתן הוא מכניס את אשתו לביתו ובעצם הנישואין מבטיח לה רמת חיים מסוימת (של לגור בדירה) ואם הוא מתגרש ממנה הוא לא יכול להפסיק את רמת החיים שהוא הבטיח לה בעצם הנישואין ושלהם היא התרגלה. הסכם לפני הנישואין מבטיח את זה שהאשה יודעת שהדירה היא שלו אז היא בעצם לא מתרגלת למצב כאילו זה שלה ולכן אין בעיה להוציא אותה משם אם ח"ו מתגרשים.. (ככה נראה לי)

ברור! לא חושבת שזה הופך גירושין ליותר קל. גירושין הם אף פעם לא קל!

הבעיה שההסכם קדם נישואין הם לא תקפים מספיק. עוד צריך תיקונים. (ומצטערת- בדקתי בזמנו את הנושא ושכחתי כבר למה זה לא רלוונטי.)

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=2316

זה הדרכה, רק בזוג.

אני ממש ממליצה!!

אמרתי, כן - אבל גם הסכם ממון (כלומר כזה שדואג לגבר, לא רק לאישה).

אם מתעסקים עם כל מיני מסמכים ועורכי דין - למה דווקא הגירסא הפמיניסטית?

קשה לי לחשוב על זה ככה.

אחרת בואו נהיה פשוט קתולים ונתחתן חתונה שאי אפשר לפרק ואין גירושים - וככה אף פעם לא יהיו גירושים.

זוג שבאמת רוצה להתגרש, ועובר תהליך בבית דין, ועובר יועצים כמו שבית הדין דורש, ומגיעים בסוף למסקנה שהוא לא מסוגל להמשיך קשר זוגי - חובה עליו להתגרש כדי לא להרוס לעצמם ולילדים עוד יותר את החיים.

ההסכמים האלו רק מעגנים את הזכות של אישה לא להיות מסורבת גט במשך שנים.

שתבינו - הבעיה היא לא באנשים הצדיקים שמתגרשים יפה וברוח נוחה ולא מווכחים על הרכוש. ההסכמים נעודו למקרים של אנשים אלימים שמפעילים כוח רגשי, כספי, כוח דרך הילדים והמזונות - כדי לסחוט עוד ועוד את האישה במקרה של גירושים אפשריים.

וכן - במקרה הזה ברור שהרוב המוחץ של סירובי הגט - זה נשים מסורבות ולא גברים. רוב הכוח כיום ניתן בידו של הגבר שמפעיל מנופי לחץ על האישה וישנם כבר מקרים איומים של סירובי גט במשך המוני שנים.

לאף אחד לא נוח לחשוב כבר מתחילת הנישואים על אפשרות גירושים - אבל זכרו שזה בדיוק מטרת הכתובה, לשמור על זכויות האישה במקרה גירושים (בין השאר). וכדי להבין - כתובה לא כשרה ולא טובה - פירושה שהזוג לא נשוי ואסור להם להיות ביחד! כלומר - ה' בעצמו עיגן את זכויות הנשים בתוך ההלכה.

מה לעשות שכיום זה לא מספיק לגמרי, וישנם הרבה בני ביליעל. ולכן צריך הסכמים כאלו.

בנוגע לתקפות הלכתית - ובכן, בזה יש דעות הלכתיות שונות, ומה שבטוח שעם מעט או הרבה עבודה הלכתית של טובי הרבנים, ניתן יהיה לבנות הסכם טוב מבחינה כלכלית שגם יהיה כשר מבחינה הלכתית. לטמון את הראש בחול זה לא יעזור. רואים בעיניים שישנם הרבה מקרים קורעי לב - ואם ניתן למנוע אותם מראש, למה לא?

במקום לאחר מעשה, לבקש צו איסור יציאה מהארץ, לבקש עונש מאסר לבעל סרבן  - במקום זה פשוט מראש לחתום על הסכם חוקי שמטיל עליו קנס כספי גבוה על כל יום נוסף של סירוב, ככה שהכיס שלו ייפגע קשה מאוד מההתחלה, והוא יחשוב הרבה לפני שיתעלל באישה.

לצד השני, לא תמיד מדובר בבעל אלים אלא באדם נואש

(לא חושב שזה מצדיק אבל אם מטפלים בבעיה צריך לטפל בכל הצדדים)

ב. עיקר מה שההסכם נועד לפתור זה אנשים שא"א לתת צו איסור וכד'

כי ההלכה לא מחייבת אותם לגרש וההסכם נועד לתת חיוב עצמי

ויש שיטות בראשונים שזה גט מעושה 

(וההלכה לא ברורה כאן לכן ממש לא פשוט שיהיה הסכם מקובל)

ג. אם יחייבו אנשים לחתום על ההסכם זה מקשה יותר 

להחשיב את זה שגט לא כפוי

בשביל גט צריך שניים.

בדיוק כמו שאשה לא יכולה להתחתן בלי שהבעל יסכים לתת גט, בעל לא יכול להתחתן בלי שאשתו תסכים לקבל גט.

ההבדל היחיד הוא שאם היא תתחתן באיסור הילדים יהיו ממזרים, ואם הוא יתחתן באיסור לא, יחי ההבדל!

למעשה המצב לפי מה שקראתי הוא שיש יותר עגונים מעגונות.

ולנסות להכריח גט עם כסף נשמע לי גט מעושה. לא למדתי את הנושא לעומק, אבל נראה לי שעם כל הכבוד, יותר חשוב שלא ירבו מזרים בישראל...

קודם כל - זה תמיד זוג שנשוי.

העניין הוא בשאלה מי יותר זה שמקשה על הגירושים - כלומר, מי מונע את מתן הגט.

הרבה יותר גברים מונעים מתן גט, מאשר נשים שמונעות את מתן הגט, כיום. זה ברור וידוע ונאמר פעמים רבות מספור על ידי רבנים ודיינים כאלו ואחרים.

ישנם גם רבנים שחתומים על הסכמים כאלו ואחרים - מסתבר שהם למדו גם את הנושא, ולדעתם זה לא גט מעושה. אתה תלך לפי הרב שלך - אבל אל תעיז להגיד על רב אחר שהוא מחלל את היהדות.

זה בדיוק מה שחרדים עשו לגיורי הרב דרוקמן - וזה בושה וחרפה. אם רב נותן את חתימתו לביצוע הסכם שכזה - מי שהולך לפיו, לא צריך לחשוש.

חוץ מזה שאם בהלכה כבר התירו להרביץ ולהכות את הבעל המעגן עד שיישבר - מסתבר שחז"ל הבינו שזה ל-א יהיה גט מעושה. מכות זה לא פחות כואב מכסף, לרוב.

אז את מה שאתה חושב, עם כל הכבוד, תשאיר בצד - ותעבוד על פי רבנים ופוסקי הלכה. אתה יכול ללכת לפי רבנים שלך, אבל מי שהולך לפי רבותיו שמתירים את זה - אין לך חס וחלילה זכות להגיד לילדיה השניים של האישה שהם ממזרים!

זה לא נכון שיש יותר עגונות. לא יודע איפה שמעת את זה. (קשה להתווכח על עובדות, צריך להביא מקורות, ורק אל תביא מאירגוני הנשים השקרניות)

ב. בהלכה מותר לתת מכות במקרים מאד מיוחדים. נדיר להגיע למצב הזה בגירושין, מגיעים בדרך כלל למצב של מורדת שלא מתיר כפיה.

ג. כשיש מחלוקת בנושא של גט, זה נוגע לכלל ישראל. אתה לא יכול לומר שכל אחד יעשה כמו הרב שלו, כי אז זה יגרום שלא יוכלו להתחתן איתך!

מפורש בגמ' שכשבית הלל ובית שמאי נחלקו על יבום, אם הם עשו כמו הרב שלהם, הם זכרו את זה והודיעו את זה, כדי לא להכשיל בממזרות לדעתם. אתה מתכוין לפתוח כאן ספרים ולהבהיר שהגט נעשה רק לפי רב פלוני, ומי שלא פוסק כמוהו הילדים ממזרים? זה נראה לך לטובה תקנה כזאת?

כי יש מהחרדים שלא מקבלים אותם.

בנוגע לנתונים - אני מצטער שאין לי עכשיו מקור כתוב, באמת אחפש - אבל זה ידוע וברור, ובכלל לא קשור לארגוני הנשים.

אגב, מתי הפעם האחרונה ששמעת על בית דין שכפה על אישה לקבל גט?

רוב מוחלט של המקרים ששומעים עליהם מבתי הדין - הם על גברים שצריך להכריח אותם לתת גט.

אולי אהיה בכלל יסודי בעניין ואשגר שאילתה בעניין לרב אלי בן דהן - הוא יודע את הנתון הזה יותר טוב מכולנו יחד.

מה אתה מצפה ממנה?

למה שתפרסם דברים כאלה?

אתמהה!

ומה שאתה כותב על הרב דרוקמן, זה בעיה גם כן, קראתי סיפור על גיורת שהתגיירה אצלו, ורצתה להתחתן עם חרדי, והצריכו אותה לעבור עוד גיור.

זה באמת יגרום לפיצול בעם ישראל. וחבל!

מה ענית לי בזה?

לדבר איתך. אנחנו פשוט לא על אותה סקאלה.

ולידיעתך התקשורת כן מפרסמת מקרים כאלו כשהם קורים. היא לא מתנזרת מעוולות שקורים לגברים.

לא אמרתי שאני פוסל, אמרתי שיש בעיה בכל גיור שהוא מחלוקת.

זה לא אומר שהגיור לא טוב, אלא שגם אם הוא טוב, יהיה לנו בעיה כעם אם לא יהיה קונצנזוס בנושא.

משהו שמצאתי בגוגל (לא שזה בטוח מוסמך)

http://www.mishpati.co.il/article.aspx?articleid=1536

אל תביא דוגמאות.

לא חשוב לך שלימות העם? לי חשוב.

ולדוגמא שלך - לא היה שום ספק על התקפות של הגיור של רות. היה מחלוקת אם מותר לה להתחתן. זה הכל!

וולא היה אז שייך מה שאני מדבר. בזמן שיש סנהדרין אין מציאות שכל אחד עושה כמו הרב שלו!

כשיש מחלוקת הולכים לסנהדרין, והיא קובעת מה ההלכה, ומי שחולק על זה הוא זקן ממרא.

אין שום חשש לשלימות העם.

רק לאחר שבטלה הסנהדרין נהיה מצב שכל אחד עושה כמו הרב שלו, ואז נוצר חשש לאחדות עם ישראל

אם כי אני מאוד מתקשה לראות את החרדים מתחשבים בשיקול הזה בסוגיה הזאת וגם באופן כללי, מבחינתם הם שומרי פח השמן הטהור וכולם צריכים ללכת אחריהם או שלא ילכו בכלל. ככה שלמעשה אתה אומר שצריך להכנע לכל גחמה שלהם בשם שלימות העם כי הם אף פעם לא יתחשבו בשיקולים האלה ויכנעו.

מה לא ענייני בלהביא דוגמאות? רואים מכאן שגם מה שבשעתו לא היה קונצנזוס ברבות הימים נהיה הקונצנזוס.

"וולא היה אז שייך מה שאני מדבר. בזמן שיש סנהדרין אין מציאות שכל אחד עושה כמו הרב שלו!

כשיש מחלוקת הולכים לסנהדרין, והיא קובעת מה ההלכה, ומי שחולק על זה הוא זקן ממרא.

אין שום חשש לשלימות העם.

רק לאחר שבטלה הסנהדרין נהיה מצב שכל אחד עושה כמו הרב שלו, ואז נוצר חשש לאחדות עם ישראל".

מסכים.

זה לא אנשים שמחפשים אינטרסים, ומשחקים משחקים פוליטיים.

מדובר על רבנים גדולים מאד, שדואגים ליהדות, ואכפת להם באמת.

אף אחד לא מנסה להקשות לאנשים על החיים. גם הרבנים הכי קיצוניים של מאה שערים לא מנסים לחפש איך להציק לאנשים, ואין לאף אחד גחמות איך לאסור.

אתה אומר שהם לא יתחשבו? אם הם יסברו שיש להקל, ואתה תסבור שאין להקל, אתה חושב שהם לא יתחשבו בדעתך כדי שלא לפלג את העם? שאלה טובה. אני מניח שכן.

אני אתן דוגמא - לדעת הרב אלישיב גר שהתגייר אצל הרב דרוקמן הוא לא יהודי - ממילא קידושיו לא קידושין, ואם הוא קידש אשה, אשתו מותר להינשא. ולפי הרב דרוקמן היא אשת איש גמורה. ונמצא שהרב דרוקמן מחמיר.

אם לא - תתכבד ותהיה במהלך כ-ל הדיונים על לפחות 20 תיקי גירושין, ואז תגיד שיתגרשו כל כך בקלות.

גירושים הלכתיים בישראל עובדים ר-ק דרך בית הדין, ובית הדין ממש לא נותן בקלות לגרש. זה עוול להגיד דבר כזה. הם ראשית כל מנסים כל אופציה אפשרית אחרת.

בבקשה, אל תעליבו את בתי הדין, אני מתחנן.

למשל, שאם חיי הנישואין של איזה זוג הגיעו למשבר, הם חייבים ללכת לייעוץ זוגי. ואם אחרי כך וכך זמן זה לא עוזר - אז מתחילים בגירושין. זה דווקא חלק בהסכם שאני חושב שכדאי לחתום עליו בימינו.

המטרה העיקרית לשמה חותמים על הסכם מעין זה הינה למנוע את עגינותה של האשה על ידי כך שהבעל נקנס עבור כל חודש נוסף בו לא ניתן הגט. בעניין זה יש לציין שני דברים: 1. ההחלטה על הגירושין יכולה ליפול מהר מדי ובלי שיקול דעת אמיתי. כך, צד שבאמת היה מעוניין לבדוק אפשרויות לשלום בית מוצא את עצמו מחוייב בקנסות מאחר והצד השני כבר החליט להתגרש. 2. דבר שני בפרקטיקה, על פי רוב, הסכום המצטבר בגין סירוב הגט לא באמת משולם. מאחר ובפועל, ובסופו של יום, הצדדים מנהלים ביניהם מו"מ וגומרים את העניין באופן שונה. 

קיים הסכם - "הסכם הנישואין לגישור" - שהוא שונה מכל שאר ההסכמים.  חיברתי אותו לפני למעלה מ-25 שנה.  הרה"ג הרב י"ש אלישיב זצ"ל והרה"ג הרב שאול ישראלי זצ"ל אישרו לי להשתמש בו, ועשיתי זאת עם כמה וכמה מהזוגות שערכתי את חתונותיהם במרוצת השנים.  גם הרה"ג הראשל"צ הרב שלמה עמר שליט"א אישר את ההסכם בבית דינו בתקופה שהיה אב בית דין בפתח תקוה.  ההסכם גם עמד למבחן, לצערי, אך הוא חסך מבני זוג אינסוף מריבה ומצוקה להם ולילדיהם כאשר התגרשו.  לפני שבועיים ערכתי את ההסכם עבור זוג שעמד להתחתן, כשהפנה אותם אלי נשיא הסתדרות הרבנים דאמריקה.

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

אלא אם כן אתה יוצא עם נשים לכיף ואז באמת לא קשור(כאילו לא קשור לכאן שזה פורום של דתיים שמחפשים להתחתן וכל זה נראה לי זה ברור מהשם שלו אבל יש מצב שפספסת אבל יכול להיות שגם אני פספסתי והדברים השתנו)והבחורה לא רוצה חטיף אנרגיה שחרר מה נתקעת על זה.

לא הייתי רוצה גברת שלקחה מבחור שהיא רק הכירה בזולה של הרב יעקב חטיף אנרג'י יא בראדר.

וחוץ מזה הסיפור הזה באותה נשימה יכול להישמע מאוד מוזר מהצד של הגברת..

"אתמול בחור פשוט התיישב לידי בזולה של הרב יעקב, החלפנו מבטים אבל הוא לא שאל אותי כלום וגם לא אמר כלום, ופתאום הוא שלח יד לכיס ושלף חטיף אנרגיה וקירב אותו לפנים שלי"

מבין אח?

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."