עם אביך או אימך- ולומר להם מה את מרגישה, לראות איך יגיבו,

אני אספר לך משהו-לפני כמה שנים, ילדתי תינוקת בהפרש של כמה שבועות מגיסתי. היינו בשבת אחרי הלידה אצל חמותי, נתנו שם בבית הכנסת שלהם, והרגשתי ממש (ולפעמים גם היום, בצדק או שלא) שחמותי ממש קשורה לנכדה השנייה (גיסתי זו בתה של חמותי) לעומת בתי, אני מנמקת זאת בכך שהיא רואה את השנייה יותר מאשר את שלי, בכך שזו בת של בת ולא בת של בן (יש קטע כזה) ובכך שאני ילדתי אחריה אז זה שמחה אחרי שמחה ואין כבר את ההתלהבות שהייתה בשמחה הראשונה. השבת הייתה קצת מבאסת כי חמותי לא הרגישה טוב, וזו לא אשמתה, אבל התחושה שלי מהשבת הייתה ש"אנחנו פחות שווים מהגיסה", הכל עבר בפחות התלהבות.

בין אם אני מגזימה ובין אם לא- אני החלטתי באותה השבת, שאני ובעלי מאוד מאוד שמחים על הולדת ביתנו וכמובן מאוד אוהבים אותה, וזה מה שחשוב, ושכל השאר- יקפצו...

ואני מאוד עצובה בשבילך שככה את חשה, לכן אני מציעה- א. לברר דוגרי אם זה נכון, ב. להחליט שלא משנה מה יהיה- האושר בביתנו והיחס שלנו לילדינו-לא יהיה קשור ותלוי ביחס של הסבים והסבתות. ומכאן- לעבוד על עצמנו (וגם להרגיל את ילדינו) לא "לפזול לצלחתו של האחר", לא להשוות, להגיד תודה על כל מתנה שמקבלים, לחשוב שסה"כ לא חייבים לי כלום, ולהיות כמה שפחות תלויים באחרים מבחינת מצב רוח...

בהצלחה ממש!!

ולכן מנסים לעזור לה יותר. אולי יש סיבה אוביקטיבית לזה ואולי לא

יכול להיות שברמה אישית הם התחברו יותר למשפחה של גיסך. זה קורה

והכי חשוב זה לזכור שנכנסנו כבר לגיל שלא הורינו צריכים להעניק לנו אלא אנחנו עוד כמה וכמה שנים נצתרך לעזור להם

ולזכור שאף אחד לא מושלם כולל הורינו. ככה הם. בני אדם לא משתנים פתאום בגיל 50-60. צריך לקבל אותם כמו שהם

ועוד משהו קטן. כשמקבלים יותר מדי מתנות אז הרבה פעמים מרגישים לא בנח עם זה והן מגיעות ביחד עם התערבות מוגזמת

לא בטוח שהיית רוצה את זה

באמת קשה, בדיוק הסיפור של יוסף ואחיו, וחז"ל ביקרו זאת.

אם ערכתם שיחה עם ההורים זה מספיק, עכשיו תור המעשים.

בנו את הזוגיות שלכם, תעצימו אחד את השני, אל תתנו לסביבה שאמורה לתמוך בכם לגרום לכם לצער,

אם אתם יכולים להמשיך לשמור על קשר עם ההורים באותה תדירות, תמשיכו, יש כאן גם מצוות כיבוד הורים,

אם אתם לא יכולים  תמעטו בביקורים ובהזמנות, אל תרגישו רע עם זה, זו לא אשמתכם.

ההורים יראו שטוב לכם עם עצמכם והם יתחילו להעריך אתכם על-כך ויתקרבו אליכם.

אל תפגעו בהם רק תעצימו את עצמכם ואת הזוגיות שלכם.

בד בבד עם חיזוק הזוגיות גם ההערכה אליכם תגדל, התהליך יגרום לרצון לקשר אתכם.

כשטוב לי עם עצמי, אחרים רוצים את קרבתי, תדאגו שיהיה טוב לכם עם עצמכם.

הזוגיות שלכם תתהדק ותתחשל  ואתם תרוויחו מכל העניין, ייקח זמן אבל הסבלנות תתשתלם.

ברכה והצלחה

ייתכן מאד שזה לא בגלל שאחותך מוכשרת אלא מסיבות אחרות למשל הרגשה של ההורים

שיש צורך לתמוך בהם יותר או דברים דומים.

בכל מקרה אתכם זה לא מעניין דאגו לעצמכם ולזוגיות שלכם.

אחותי יצרה לעצמה מציאות קתצ מסובכת שעכשיו היא יותר צריכה את עזרתם

אבל עוד הרבה קודם..

היחס המועדף היה בולט...

בתקשורת במפגשים שכולכם נמצאים יחד

ולאחרונה זה ממש מתעצם

והכי קשה זה כשזה קורה ממש בתוך ביתנו...

כלפי בעלי, קרירות...וכשהם באים...פתאום יש הרבה הרבה נושאים לדיון והרבה הרעפה ופתיחות וכו וכו

מעצבן!!

ואכן עברנו תקופות

המעטנו ביקורים

השקענו רבות בעצמנו ובזוגיות...

ועדיין..יחס מינמלי אין

מעצבן!!

קצת מעצבן, אבל זה לא כמו אמא אז אני אפילו לא אומרת כלום לבעלי שיש לי בלב קצת על אמא שלו, בשביל מה להעכיר סתם? זה לא כמו שאת מתארת, אבל במגשים משפחתיים היא תמיד לוקחת על הידיים את הילדים של אח אחד ושלנו בקושי, אם היא באה לבקר באזור שלנו היא תתקשר רק לאח אחד להגיד שהיא פה ואלינו לא, באה לבקר הרבה יותר את האחים האחרים ואותנו פחות.

אני חושבת שהיא פשוט לא שמה לב לזה. זתומרת, אני בטוחה

מצד שני - מתנות נותנת כמו לכולם, מתייחסת אלינו יפה ממש, קונה לי את הממתקים שאני אוהבת,ועוזרים מידי פעם כלכלית כשאנחנו נתקעים (סטודנטים....) וממנים את הלימודים לבעלי כמובן, אז אני שומרת בלב ואומרת תודה על מה שיש. לשנות אותה אני לא אצליח, אז אני לא מנסה...

תסבירי להורים בדיוק מה את מרגישה. מפורט. ושזה פוגע (בצדק..).

תבקשי אולי לסכם, שבשלב ראשון כדי שלפחות בביתכן תהיה לכם הרגשה טובה, אתם לא מעלים אותם כ"נושא שיחה" כשמבקרים בביתכם, בתקוה שזה יעזור בכיוון של איזון.

והעיקר שאתן ביניכם, תדעו לגמרי שאתם "לא פחות". קשה לפעמים להבין שרשים של דברים כאלה. זה כלל לא חייב להיות באמת "כישוריה" וכו'..

שתיפגשו עם הורייך בלי אחותך ובעלה? ואז בתקווה שהתשומת לב תתמקד יותר בכם

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות