עם אביך או אימך- ולומר להם מה את מרגישה, לראות איך יגיבו,

אני אספר לך משהו-לפני כמה שנים, ילדתי תינוקת בהפרש של כמה שבועות מגיסתי. היינו בשבת אחרי הלידה אצל חמותי, נתנו שם בבית הכנסת שלהם, והרגשתי ממש (ולפעמים גם היום, בצדק או שלא) שחמותי ממש קשורה לנכדה השנייה (גיסתי זו בתה של חמותי) לעומת בתי, אני מנמקת זאת בכך שהיא רואה את השנייה יותר מאשר את שלי, בכך שזו בת של בת ולא בת של בן (יש קטע כזה) ובכך שאני ילדתי אחריה אז זה שמחה אחרי שמחה ואין כבר את ההתלהבות שהייתה בשמחה הראשונה. השבת הייתה קצת מבאסת כי חמותי לא הרגישה טוב, וזו לא אשמתה, אבל התחושה שלי מהשבת הייתה ש"אנחנו פחות שווים מהגיסה", הכל עבר בפחות התלהבות.

בין אם אני מגזימה ובין אם לא- אני החלטתי באותה השבת, שאני ובעלי מאוד מאוד שמחים על הולדת ביתנו וכמובן מאוד אוהבים אותה, וזה מה שחשוב, ושכל השאר- יקפצו...

ואני מאוד עצובה בשבילך שככה את חשה, לכן אני מציעה- א. לברר דוגרי אם זה נכון, ב. להחליט שלא משנה מה יהיה- האושר בביתנו והיחס שלנו לילדינו-לא יהיה קשור ותלוי ביחס של הסבים והסבתות. ומכאן- לעבוד על עצמנו (וגם להרגיל את ילדינו) לא "לפזול לצלחתו של האחר", לא להשוות, להגיד תודה על כל מתנה שמקבלים, לחשוב שסה"כ לא חייבים לי כלום, ולהיות כמה שפחות תלויים באחרים מבחינת מצב רוח...

בהצלחה ממש!!

ולכן מנסים לעזור לה יותר. אולי יש סיבה אוביקטיבית לזה ואולי לא

יכול להיות שברמה אישית הם התחברו יותר למשפחה של גיסך. זה קורה

והכי חשוב זה לזכור שנכנסנו כבר לגיל שלא הורינו צריכים להעניק לנו אלא אנחנו עוד כמה וכמה שנים נצתרך לעזור להם

ולזכור שאף אחד לא מושלם כולל הורינו. ככה הם. בני אדם לא משתנים פתאום בגיל 50-60. צריך לקבל אותם כמו שהם

ועוד משהו קטן. כשמקבלים יותר מדי מתנות אז הרבה פעמים מרגישים לא בנח עם זה והן מגיעות ביחד עם התערבות מוגזמת

לא בטוח שהיית רוצה את זה

באמת קשה, בדיוק הסיפור של יוסף ואחיו, וחז"ל ביקרו זאת.

אם ערכתם שיחה עם ההורים זה מספיק, עכשיו תור המעשים.

בנו את הזוגיות שלכם, תעצימו אחד את השני, אל תתנו לסביבה שאמורה לתמוך בכם לגרום לכם לצער,

אם אתם יכולים להמשיך לשמור על קשר עם ההורים באותה תדירות, תמשיכו, יש כאן גם מצוות כיבוד הורים,

אם אתם לא יכולים  תמעטו בביקורים ובהזמנות, אל תרגישו רע עם זה, זו לא אשמתכם.

ההורים יראו שטוב לכם עם עצמכם והם יתחילו להעריך אתכם על-כך ויתקרבו אליכם.

אל תפגעו בהם רק תעצימו את עצמכם ואת הזוגיות שלכם.

בד בבד עם חיזוק הזוגיות גם ההערכה אליכם תגדל, התהליך יגרום לרצון לקשר אתכם.

כשטוב לי עם עצמי, אחרים רוצים את קרבתי, תדאגו שיהיה טוב לכם עם עצמכם.

הזוגיות שלכם תתהדק ותתחשל  ואתם תרוויחו מכל העניין, ייקח זמן אבל הסבלנות תתשתלם.

ברכה והצלחה

ייתכן מאד שזה לא בגלל שאחותך מוכשרת אלא מסיבות אחרות למשל הרגשה של ההורים

שיש צורך לתמוך בהם יותר או דברים דומים.

בכל מקרה אתכם זה לא מעניין דאגו לעצמכם ולזוגיות שלכם.

אחותי יצרה לעצמה מציאות קתצ מסובכת שעכשיו היא יותר צריכה את עזרתם

אבל עוד הרבה קודם..

היחס המועדף היה בולט...

בתקשורת במפגשים שכולכם נמצאים יחד

ולאחרונה זה ממש מתעצם

והכי קשה זה כשזה קורה ממש בתוך ביתנו...

כלפי בעלי, קרירות...וכשהם באים...פתאום יש הרבה הרבה נושאים לדיון והרבה הרעפה ופתיחות וכו וכו

מעצבן!!

ואכן עברנו תקופות

המעטנו ביקורים

השקענו רבות בעצמנו ובזוגיות...

ועדיין..יחס מינמלי אין

מעצבן!!

קצת מעצבן, אבל זה לא כמו אמא אז אני אפילו לא אומרת כלום לבעלי שיש לי בלב קצת על אמא שלו, בשביל מה להעכיר סתם? זה לא כמו שאת מתארת, אבל במגשים משפחתיים היא תמיד לוקחת על הידיים את הילדים של אח אחד ושלנו בקושי, אם היא באה לבקר באזור שלנו היא תתקשר רק לאח אחד להגיד שהיא פה ואלינו לא, באה לבקר הרבה יותר את האחים האחרים ואותנו פחות.

אני חושבת שהיא פשוט לא שמה לב לזה. זתומרת, אני בטוחה

מצד שני - מתנות נותנת כמו לכולם, מתייחסת אלינו יפה ממש, קונה לי את הממתקים שאני אוהבת,ועוזרים מידי פעם כלכלית כשאנחנו נתקעים (סטודנטים....) וממנים את הלימודים לבעלי כמובן, אז אני שומרת בלב ואומרת תודה על מה שיש. לשנות אותה אני לא אצליח, אז אני לא מנסה...

תסבירי להורים בדיוק מה את מרגישה. מפורט. ושזה פוגע (בצדק..).

תבקשי אולי לסכם, שבשלב ראשון כדי שלפחות בביתכן תהיה לכם הרגשה טובה, אתם לא מעלים אותם כ"נושא שיחה" כשמבקרים בביתכם, בתקוה שזה יעזור בכיוון של איזון.

והעיקר שאתן ביניכם, תדעו לגמרי שאתם "לא פחות". קשה לפעמים להבין שרשים של דברים כאלה. זה כלל לא חייב להיות באמת "כישוריה" וכו'..

שתיפגשו עם הורייך בלי אחותך ובעלה? ואז בתקווה שהתשומת לב תתמקד יותר בכם

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....