את הראשון: שתי הדבקות מעל לשתי הגבות - לא זוכרת גילאים (נגיד 3-6).

תפרים בראש: גיל 9

בת רביעית הדבקה מתחת לסנטר בגיל שנתיים.

את החמישי: תפרים בשפה העליונה ופעמיים הדבקה בסנטר גילאי 2-4. 

גם פתח את הראש קצת מאחורה אבל לא לקחנו אותו לתפור.

בת שישית הדבקה במצח בגיל שנתיים.

נראה לי שזהו בינתיים...

(גם שני שברים קטנים)

מפני נפילות

סתם סתם!

אף לא חשבתי להשוות, אבל הרעיון מוצא חן בעיני.

יוקטנה, תודה לך. אני מרגישה יותר טוב עכשיו 

אצלנו, בסך הכולל: 2 הדבקות סנטר, תפרים באיזור השפה, פתיחת ראש מאחורה (הדבקה) והדבקה במצח.

נדמה לי שזהו...

שניים מהילדים שברו שיניים....

לפחות שישבו בכיתה יש להם פחות סיכוי להפצע!

(סתם בדיחה אם לא הבנת...)

אצלינו הגדול נתפר פעם אחת בגבה (החליק במקלחת בערב שבת! בעלי נסע איתו לכל השבת היה מבאס ממש.)

ופעם הדבקה בברך מנפילה.

והקטן גם פתח גבה והודבק.- באמת, מה עושים עם הצלקת המכוערת שנשארה?

דווקא ילדים ממש רגועים יחסית.

ודווקא ההוא שחלש בקואורדינציה - נשאר שלם! איך זה יכול להיות???

לבת שלי יש חולשת שרירים קלה והיא זהירה ומפחדת לנסות כל מיני דברים, כמו לקפוץ מגבוה ועוד.

הבן שלי ב"ה קופץ משתולל ונופל.

וזה הזדהם והתנפח

אושפזנו לשבוע, הצלקת רק גדלה

פציעות אז ככה הבן שלנו פעמיים, דווקא שהוא היה די גדול 15 ומעלה וכל פציעה יופי של תפרים.

שלוש בנות  כל אחת פעם אחת ,אחת מהן פתחה סנטר ביום שישי בצהרים אלתרתי הדבקה ,ביום ראשון באנו לרופא משפחה ,והוא החמיא לי על ההדבקה.

בת אחת שלנו לא הצליחה להיפצע ברמה של תפרים או הדבקה.

למה אני כותבת את כל המגילה ,כי חוץ מזהירות צריך ללמוד עזרה ראשונה שמאוד חשובה לטיפול ראשוני.

נכון.

אני מדברת העיקר לאמהות היא הן בדרך כלל מאבדות את העשתונות.

למרות שאצלנו במקרה של פציעות אני מטפלת.

חוץ מזה צריך אמצעי חבישה בסיסיים בכל בית לטיפול ראשוני.

עכשו אני מרגישה "נורמלית".

שה' ישמור עליהם. 

עשר דק' לפני הדלקת נרות הבת שלנו בת שנתיים וחצי עשתה סלטה מהמיטה שלנו. ב"ה שיש רופאים ביישוב. זה היה מקרה ההדבקה/תפירה השישי והאחרון בע"ה בסיכום של ארבעת ילדינו הגדולים. 

אף פעם.יש לנו 5 ילדים בלי עין הרע!!!!!!!!

ששומרת על הילדים יותר מדי...

לבן הגדול שלי יש 2 הדבקות לבן השני הדבקה 1 2בנות בלי כלום ברוך ה' ועוד בן בלי כלום ברוך ה' ולקטנה נקרעה השפה לפני חודש היא היתה צריכה תפרים ועקרו לה שן ויש נזק בלסת. כול זהמנפילה מהבימבה בשתח מישורי ובמהירות איתית ממש היא נפלה ישר על הפה וכנראה שבדיוק היתה שם איזה אבן... זה לא משנה כמה ננשה לשמור עליהם זה ממש לא בידיים שלנו אנחנו צריכים להשתדל לשמור אבל זה לא תלוי בנו זה תלוי רק בה' וצריך להתפלל עליו  שישמור עליהם מכל רע...

ה' שומר ולא אנחנו
ואנחנו עושים כמיטב יכולתינו

היה משהו ביקורתי מאד בתגובתך. 

(אגב, אצלי היא נפלה בגן. נתקלה ברגל של כיסא. תודה ששאלת)

לא משנה.

הילדים שלי נופלים לא פחות מילד אחר 

ואני לא אמא מגוננת יותר מדי בכלל

רק שכשאלו פה את השאלה הזאת 

ועשיתי לעצמי סיכום בראש

הגעתי למסקנה שמעולם לא זה לא הגיע עד כדי הדבקה , תפירה , שבר וכו' ב"ה

ושימשיך כך הלאה וסליחה מכל מי שלא הבין ככה

אצלנו האמצעי, בן 7, הוא "פותח הסתימות" הראשי. כל הזמן נופל. פעם רץ במעון ישר לתוך ספסל. הוא היה בן שנתיים וחצי. שישי בצהריים, כל המרפאות כבר סגורות. בעלי לקח אותו למרכז חירום רפואי בישוב והרופא תפר לו בשפה ובסנטר. ופעם פתח את הראש, המון דם ונראה מפחיד, אבל בסוף רק פצע קטן שנסגר לבד. היה בערך בן 4 וחוץ מזה כל הזמן מטפס ונופל. וגם סתם נופל. ה' שמור לי עליו.

יש לי 2 ילדים, אחד מהם מופרע על, שה' ישמור אותו, נופל ומקבל מכות הזויות כל הזמן, כאלה ששומעים את ה"בום" שלהם ממרחק.. וישתבח שמו לעד, הוא קם וממשיך לרוץ בד"כ, ואנחנו בשוק כל פעם מחדש... ועוד לא פתח כלום ב"ה ב"ה...

דווקא לשני היה זעזוע מח, וגם זה היה הזוי, הוא נפל מהבימבה בתוך הבית...

כנראה שהכל פה זה רק ה', שמחליט מה טוב למי ומתי...

פעם ראשונה בגיל 9 חודשים - נפילה מעמידה ליד הקיר והראש נתקל בדיוק בפנל הרצפה. (לכל מי שחושב ששמירה תעזור או שצריך איזו נפילה רצינית).

ומאז - אי אפשר לספור כמה פעמים הוא פתח את ראשו....

וכל שאר הילדים - ברוך השם לא קיבלו שום חתך. אפילו ההוא שכל כך רוצה להגיע פעם לתפירה במיון ומנסה לקפוץ מכל גובה וזה ממש לא "הולך".

שחבל על הזמן, היא הסתבכה עם המגפיים ופשוט התגלגלה כמה פעמים במדרגות, הייתי בטוחה שאני רצה איתה למיון.

אבל היא קמה עם איזה שריטה קטנה ביד ומכה קטנה ברגל. הייתי בשוק.

ה' שומר על הילדים האלה

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....