אין לי הרבה זמן להבין להכיל וכל זה  אבל כמה עצות בקצרה:

- לנצל את השמש כשיש בשביל לצאת החוצה

- להדליק את כל התאורה בבית ואם אפשר להגביר את העוצמה למקסימום או להחליך בנורות חזקות (מניסיון אישי שלי)

- לא להתפתות לפחמימות ריקות שרק מגבירות את הדכאון אלא לאכול מרקים דיסות ואוכל מזין

- פעילות גופנית . בחצי שעה הליכה יש כמות הורמונים מכובדת שעושה עבדוה של גלולות נוגדות דכאון

- לחמם את הבית היטב  

- לשים את החימום על שעון שבת שעה לפני שאמורים לקום בבוקר אם אתם לא ישנים איתו בלילה

- לשטוף כלים אחרי שהדלקת בוילר

-ללבוש עוד שכבות מתחת במקום להתסובב עם שמיכה: גרבי צמר, גופיה עבה , גטקס וכו'

ואני מוסיפה-

לשים מוזיקה שאת אוהבת או/ו מוזיקה שהילדים אוהבים,

ללכת לבקר חברות בימים הפחות גשומים (או להזמין אלייך),

להוריד נעליים בכניסה לבית כך שהחול והבוץ לא מקשטים את כל הבית,

לבקש מבעל מקצוע לטפל בחנות כך שהרוח לא תשרוק דרכם.

ומקסימום- תוך כמה חודשים זה עובר

להתלבש טוב טוב עם תנור עד שיהיה נורא חם ואז לאכול גלידה טעימה

עם תותים, קצפת, מיץ תפוזים סחוט ומאכלים קרירים שמזכירים קיץ

אם את חוזרת הביתה אחרי צהרים עם הילדים

תשאירי איזה אור דלוק שיקבל אתכם כשאתם באים הביתה

האפלה בשעות היום, הרוח הכבדה, הקור והסערות שמאלצים אותנו להסתגר בבית גורמים לחלק מאתנו לחוש דכדוך ובמקים נדירים יותר אף גורמים לדיכאון קשה. מדוע זה קורה?

ממצאים מחקריים מעידים כי בחורף שיעור הסובלים מדיכאון עולה. תופעה זו מכונה הפרעה רגשית עונתית. דיכאון חורף הוא תת קטגוריה של הדיכאון הקליני, ומתבטא בסימפטומים דומים: עייפות, כבדות, קשיי ריכוז, שינה מרובה, בעיות תיאבון ועוד.

למרות שתופעה זו נפוצה בעיקר בארצות הקרות, שם שעות החשכה מתארכות בחורף בצורה משמעותית (בארצות הסקנדינביות שיעורו מגיע אל כמעט 30% מהאוכלוסייה), גם בישראל מאה אלף ישראלים השנה יסבלו מדיכאון חורף. האחראים לדיכאון החורף הם בראש ובראשונה ההורמונים כמובן, ובראשם את המלטונין. המלטונין אחראי על מנגנון השינה והעירות וכאשר ישנן פחות שעות אור יש האטה ברמת המלטונין המופרש למוח. המלוטנין קשור להורמון סרוטנין, הסרוטנין מקושר לתופעת הדיכאון.

האבחון של דיכאון החורף נעשה ע”י זיהוי התסמינים: אלו כוללים תיאבון מוגבר, השתוקקות למתוק ועלייה במשקל (בניגוד לדיכאון רגיל המתאפיין לרוב בחוסר תיאבון ובירידה במשקל), עייפות, שינה מרובה, קשיי ריכוז, עצבנות, התבודדות, תחושת ריקנות ועצבות.

עומדות בפנייך כמה דרכים לטפל בתופעה:

1. פעילות ספורטיבית - לפעילות גופנית יש השפעה עצומה על שיפור המצב הפעילות הגופנית מגבירה את שחרורם של כימיקלים בשם אנדורפינים, הגורמים לתחושת רוגע ומצב רוח טוב.
2. צאי מהבית - אל תתני לכמה עננים וממטרים קלים לסגור אותך בבית. תמשיכו לעשות את מה שאת אוהבת לעשות כשהשמש מחממת: טיול רגלי בים, אימון בחדר כושר, בילוי עם חברים וכו'.
3. טיפול קוגניטיבי – התנהגותי - פסיכולוג יטפל בגישה ההתנהגותית על אימוץ דרכי התמודדות שיעזרו לכם לצאת מהבעיה.

בברכה, צוות מכון חיבורים

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....