אני שונאת חורף,
תמיד קר לי, מסתובבת כל הזמן עם פליז בתוך הבית ואז לא יכולה לזוז. שלא לדבר על לצאת מהפוך בבוקר.
דוחה את שטיפת הכלים למחר כך כי רק עצם הרעיון להפשיל שרוולים ולגעת במים עושה לי צמרמורת.
שונאת את כל הבוץ הזה בנעליים ובבגדים של הילדים ומשם לרצפה כמובן.
האפור הזה בחוץ גורם לי רצון לבכות והכל נראה לי פתאום חסר תכלית. (מזל שאני לא גרה באנגליה.)
הילדים משתגעים בבית ורבים כל הזמן.
הכביסה שוכחת להתייבש.
הרוח בחלונות בלילה ממש מפחידה אותי.
החושך המוקדם מקצר לי את היום וגורם להרגשה ב8 בערב שכבר צריך ללכת לישון, ואז כבר אין לי כח לעשות כלום.
לא פוגשת חברות כי אף אחד לא יוצא החוצה, (בד"כ נפגשים בגן משחקים או סתם ברחוב.)
ואם כבר מתלוננת אז גם לא אוהבת את הפירות החורפיים, מחכה כבר לפירות הקיץ.
עד כאן התלונות,
אז אני מודה לאלוקים על כל טיפה וטיפה שהוא מוריד לנו, ומקווה שהוא סולח לי שאני לא מצליחה להתכוון במשיב הרוח.
אבל איך יוצאים מהדכאון הזה כל שנה מחדש?????????
