כאשר אני אצל אמא שלי תמיד מקבלת את ההרגשה
שהילד שלי (שנתיים)מורעב מוזנח לא מטופל טוב מה שאתן לא רוצות
עכשיו זה ממש לא נכון על גבול השטויות
הוא ילד גבוה הוא אוכל יפה והוא ממש ממש לא רזה
אבל אם שד' ישמור לא בא לו לאכול הרגע (נניח כי הוא אחרי שינה)
אז איזה לחצים. מה יהיה הוא לא אוכל ומנסה לדחוף לו בכוח מה שאין סיכוי שיצליח
עקרת ביתולמדתי להתעלם, למדתי שככה היא חושבת שראוי לגדל ילד,
וככה היא גידלה את ילדיה, או שלפחות ממרחק של שנים ככה היא זוכרת שהיה טוב לנהוג.
(ויש הבדל גדול, משום מה היא לא זוכרת את כל המקרים היוצאי דופן שקורים עם ילדים, שלפעמים הם אכן עייפים, או לפעמים כאמא החלטתי לאפשר להם ממתק, למרות שאח"כ יאכלו פחות בארוחה, וכו... או שבאמת היא גידלה מלאכים.)
וכשאני לידה אני משתדלת לכבד כמה שיש לי כח, בלי לחשוב שאני לא בסדר באמהות שלי, רק הבנה שככה היא רואה את זה כרגע, ואין לי שום סיבה או זכות לשנות לה את הראיה. (אני גם לא חושבת שיש סיכוי)
אז אם בקלות אני יכולה לידה לנהוג כמו שהיא היתה רוצה - אני עושה את זה, ואם לא - לא.
ואם אני רואה שיש משהו שיכול לתת לה נחה, אני משתדלת לעשות את זה לידה.
נגיד כשילד אוכל ממש יפה, לבוא להאכיל לידה. לא שאני מתפעלת מהאכילה שלו, כי נגיד אני יודעת שבדיוק הוא מורעב, אבל זה משמח אותה, אז למה לא?
והכי חשוב - בלי נקיפות מצפון על עצמך, ה' נתן לך את הילדים, כי את הכי טובה בשבילם.
ובלי עצבים על המעירים - זה הם!
ובצורה רגועה (לא מיד אחרי נסיונות האכלה כושלים)
אני מעלה את העניין לשיחה מדי פעם. מסבירה שהילדים ב"ה אוכלים. ושאני דואגת להציע אוכל. שלא תמיד ילדים רעבים. מותר לילד לא לרצות לאכול. אני מריגעה שאני עוכבת אחרי הכמויות הנאכלות.
אני עושה זאת בעוד נושאים שחשובים לי והסבתות חושבות בהם הפוך...
עם הזמן אני מרגישה שהדברים מחלחלים והסבתות מבינות שיש דעות נוספות מבוססות ומוצקות על גידול ילדים... והן גם מפחדות להסתבך איתי, אין להם כוח לעוד הרצאה בנושא ;)
במקביל אני משתדלת לקבל את דעתן ורצונותיהם בעניינים שלא עקרוניים לי. הן אוהבות להיות מעורבות. הן סבתות והן דואגות, ומותר להן
בהצלחה!
גם לי מפריע הערות מחמותי. אבל זה בעיקר בגלל שהיא בראש מאוד אחר ממני בכל הנוגע לעניני בריאות, תזונה וכו'.
אבל לפחות בקביל היא כל הזמן מפרגנת שהאיך הוא מטופח ואיך אני משקיעה
אבל אמא שלי כל כך דואגת ומסתכלת עלי במבט כזה כאילו אני מתעללת בנכד שלה
שזה ממש קשה לי להיות שם. אני ממש מאבדת את הביטחון שלי כשאני באה
(אנחה עמוקה)
היא לא יודעת יותר טוב. כלומר תמיד כדאי לשאול ולהתייעץ כי נסיון שלה הוא יקר אבל לא לקחת יותר מדי ברצינות
אין לי מה לייעץ כי אצלי זה גרם לריב רציני גם עם אמא וגם עם חמות-שתיהן אמהות מאוד מאוד פולניות, אז מאחלת לך לנהוג בתבונה
רק נלחצת ומלחיצה שהוא לא אוכל מספיק
ומרב שהיא לחוצה היא דוחפת לו מלא עוגות ופירות וכשמגיעה הארוחה הוא כבר ממש שבע 
מפרגנים לי בנושא הזה, רק ביקורת(
" ב"ה לך היו הרבה שנים לעשות טעויות עם הילדים שלך. עכשיו תורי לעשות את הטעויות שלי"
(היא סיפרה לי שאמרה זאת פעם לאמא שלה בסוף ביקור שהיה מלא בהערות כלפי סגנון החינוך/תזונה/גישה חינוכית ועוד מלא דברים שלה)
יוקטנהואם אשה היתה מדברת כך -
הייתי חושש דווקא לתוצאות של אופן הגידול של הוריה אותה...
ובכל זאת,
גם בדיחה משדרת אוירה מסויימת,
לא ראויה לדעתי.
נכון שבדיחות על "חותנת" היו משכבר..
אבל כנראה שבאופן ויזואלי ובהקשר לשרשור ספציפי ובניסוח כזה, נשמע אחרת..
אבל דווקא מחמותי יש באמת מה ללמוד
והבן שהיא גדלה והתחתנתי איתו הוא באמת משהו משהו
אבל היום (הגדול כבר בן כמעט 3) אחרי שיחות רבות איתה, שמפריע לי הדאגה שלה, ושאני רואה את הדאגה כביקורת, היא התמתנה... קצת
נפשית למחיר הזה... כשאני עצבנית על זה ואין לי כח להערות אני מעדיפה להישאר בבית. לזכור שזה מכוונות טובות ודאגה וגם להגיד להן- אני לא מכריחה לאכול. ותמיד לשמור על שפיות-הרי בינך לבין עצמך את יודעת הרי שהוא לא מוזנח ושאת האמא הכי טובה עבורו אז מה אכפת לך מה היא חושבת? ותאמיני לי, גם אני מרגישה ככה לפעמים...
הרבה פעמים מוצאת את עצמי מצטדקת בפני ההורים/האחים הגדולים על אופן ההתנהלות שלנו עם הילדים,
משתדלת לומר לעצמי שאני "אמא טובה דיה" (יש מושג כזה בפסיכולוגיה) ושזכותנו לעשות את הדברים כפי שאנחנו מבינים.
משתדלת גם לזכור:
א. לפעמים טוב גם לשמוע את דעתם של מי שסביב, כוונתם טובה ולפעמים אפשר לסנן מתוך הדברים עצות מועילות.
ב. כדאי לפעול בהתאם לדינמיקה המשפחתית כדי להימנע מפיצוצים. אם צריך לעמוד על דעתנו או להסביר את השקפתנו, בעלי עומד מול ההורים שלו ואני מול ההורים שלי. חמותי למשל סלחנית כלפי בעלי ועלולה להיעלב אם אני זו שמתעקשת על התנהלות מסוימת.
להעביר את הילד "טסט" שנתי אצל רופא משפחה, להדביק אישור על הגב ומדבקה מקדימה על המצח.
אם סבתא גולשת להפנות אותה לפורום שתשאל ...שתתעניין....
לומר לה שאת לאידעת מה לעשות, הילד לא אוכל, להביא לה סיר גדוש שתנסה להאכיל אותו.
לשנן 7 פעמים ביום בקול חזק, "אני לא אהיה סבתא כזו".
חוץ מזה, לא להתרגש, זה חלק ממהות הסבתא, יש תחרות ביניהן על-כך, היא חייבת לנצח.....
רק לעמוד בצד ולעודד......
כל העצות מוצלחות קדימה...
או אותה אחת?
בדרך כלל אני נכנסת בעבודה והוא זוכר את הסיסמא שלי
עכשיו אני ממחשב אחר וממש לא זוכרת את הסיסמא של מינימאוס
ואין לי חשק לתת לו את הדוא"ל שלי כדי לשחזר אותה
חשבנו שזה מתחזה או משהו.....
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
