כאשר אני אצל אמא שלי תמיד מקבלת את ההרגשה
שהילד שלי (שנתיים)מורעב מוזנח לא מטופל טוב מה שאתן לא רוצות
עכשיו זה ממש לא נכון על גבול השטויות
הוא ילד גבוה הוא אוכל יפה והוא ממש ממש לא רזה
אבל אם שד' ישמור לא בא לו לאכול הרגע (נניח כי הוא אחרי שינה)
אז איזה לחצים. מה יהיה הוא לא אוכל ומנסה לדחוף לו בכוח מה שאין סיכוי שיצליח
עקרת ביתולמדתי להתעלם, למדתי שככה היא חושבת שראוי לגדל ילד,
וככה היא גידלה את ילדיה, או שלפחות ממרחק של שנים ככה היא זוכרת שהיה טוב לנהוג.
(ויש הבדל גדול, משום מה היא לא זוכרת את כל המקרים היוצאי דופן שקורים עם ילדים, שלפעמים הם אכן עייפים, או לפעמים כאמא החלטתי לאפשר להם ממתק, למרות שאח"כ יאכלו פחות בארוחה, וכו... או שבאמת היא גידלה מלאכים.)
וכשאני לידה אני משתדלת לכבד כמה שיש לי כח, בלי לחשוב שאני לא בסדר באמהות שלי, רק הבנה שככה היא רואה את זה כרגע, ואין לי שום סיבה או זכות לשנות לה את הראיה. (אני גם לא חושבת שיש סיכוי)
אז אם בקלות אני יכולה לידה לנהוג כמו שהיא היתה רוצה - אני עושה את זה, ואם לא - לא.
ואם אני רואה שיש משהו שיכול לתת לה נחה, אני משתדלת לעשות את זה לידה.
נגיד כשילד אוכל ממש יפה, לבוא להאכיל לידה. לא שאני מתפעלת מהאכילה שלו, כי נגיד אני יודעת שבדיוק הוא מורעב, אבל זה משמח אותה, אז למה לא?
והכי חשוב - בלי נקיפות מצפון על עצמך, ה' נתן לך את הילדים, כי את הכי טובה בשבילם.
ובלי עצבים על המעירים - זה הם!
ובצורה רגועה (לא מיד אחרי נסיונות האכלה כושלים)
אני מעלה את העניין לשיחה מדי פעם. מסבירה שהילדים ב"ה אוכלים. ושאני דואגת להציע אוכל. שלא תמיד ילדים רעבים. מותר לילד לא לרצות לאכול. אני מריגעה שאני עוכבת אחרי הכמויות הנאכלות.
אני עושה זאת בעוד נושאים שחשובים לי והסבתות חושבות בהם הפוך...
עם הזמן אני מרגישה שהדברים מחלחלים והסבתות מבינות שיש דעות נוספות מבוססות ומוצקות על גידול ילדים... והן גם מפחדות להסתבך איתי, אין להם כוח לעוד הרצאה בנושא ;)
במקביל אני משתדלת לקבל את דעתן ורצונותיהם בעניינים שלא עקרוניים לי. הן אוהבות להיות מעורבות. הן סבתות והן דואגות, ומותר להן
בהצלחה!
גם לי מפריע הערות מחמותי. אבל זה בעיקר בגלל שהיא בראש מאוד אחר ממני בכל הנוגע לעניני בריאות, תזונה וכו'.
אבל לפחות בקביל היא כל הזמן מפרגנת שהאיך הוא מטופח ואיך אני משקיעה
אבל אמא שלי כל כך דואגת ומסתכלת עלי במבט כזה כאילו אני מתעללת בנכד שלה
שזה ממש קשה לי להיות שם. אני ממש מאבדת את הביטחון שלי כשאני באה
(אנחה עמוקה)
היא לא יודעת יותר טוב. כלומר תמיד כדאי לשאול ולהתייעץ כי נסיון שלה הוא יקר אבל לא לקחת יותר מדי ברצינות
אין לי מה לייעץ כי אצלי זה גרם לריב רציני גם עם אמא וגם עם חמות-שתיהן אמהות מאוד מאוד פולניות, אז מאחלת לך לנהוג בתבונה
רק נלחצת ומלחיצה שהוא לא אוכל מספיק
ומרב שהיא לחוצה היא דוחפת לו מלא עוגות ופירות וכשמגיעה הארוחה הוא כבר ממש שבע 
מפרגנים לי בנושא הזה, רק ביקורת(
" ב"ה לך היו הרבה שנים לעשות טעויות עם הילדים שלך. עכשיו תורי לעשות את הטעויות שלי"
(היא סיפרה לי שאמרה זאת פעם לאמא שלה בסוף ביקור שהיה מלא בהערות כלפי סגנון החינוך/תזונה/גישה חינוכית ועוד מלא דברים שלה)
יוקטנהואם אשה היתה מדברת כך -
הייתי חושש דווקא לתוצאות של אופן הגידול של הוריה אותה...
ובכל זאת,
גם בדיחה משדרת אוירה מסויימת,
לא ראויה לדעתי.
נכון שבדיחות על "חותנת" היו משכבר..
אבל כנראה שבאופן ויזואלי ובהקשר לשרשור ספציפי ובניסוח כזה, נשמע אחרת..
אבל דווקא מחמותי יש באמת מה ללמוד
והבן שהיא גדלה והתחתנתי איתו הוא באמת משהו משהו
אבל היום (הגדול כבר בן כמעט 3) אחרי שיחות רבות איתה, שמפריע לי הדאגה שלה, ושאני רואה את הדאגה כביקורת, היא התמתנה... קצת
נפשית למחיר הזה... כשאני עצבנית על זה ואין לי כח להערות אני מעדיפה להישאר בבית. לזכור שזה מכוונות טובות ודאגה וגם להגיד להן- אני לא מכריחה לאכול. ותמיד לשמור על שפיות-הרי בינך לבין עצמך את יודעת הרי שהוא לא מוזנח ושאת האמא הכי טובה עבורו אז מה אכפת לך מה היא חושבת? ותאמיני לי, גם אני מרגישה ככה לפעמים...
הרבה פעמים מוצאת את עצמי מצטדקת בפני ההורים/האחים הגדולים על אופן ההתנהלות שלנו עם הילדים,
משתדלת לומר לעצמי שאני "אמא טובה דיה" (יש מושג כזה בפסיכולוגיה) ושזכותנו לעשות את הדברים כפי שאנחנו מבינים.
משתדלת גם לזכור:
א. לפעמים טוב גם לשמוע את דעתם של מי שסביב, כוונתם טובה ולפעמים אפשר לסנן מתוך הדברים עצות מועילות.
ב. כדאי לפעול בהתאם לדינמיקה המשפחתית כדי להימנע מפיצוצים. אם צריך לעמוד על דעתנו או להסביר את השקפתנו, בעלי עומד מול ההורים שלו ואני מול ההורים שלי. חמותי למשל סלחנית כלפי בעלי ועלולה להיעלב אם אני זו שמתעקשת על התנהלות מסוימת.
להעביר את הילד "טסט" שנתי אצל רופא משפחה, להדביק אישור על הגב ומדבקה מקדימה על המצח.
אם סבתא גולשת להפנות אותה לפורום שתשאל ...שתתעניין....
לומר לה שאת לאידעת מה לעשות, הילד לא אוכל, להביא לה סיר גדוש שתנסה להאכיל אותו.
לשנן 7 פעמים ביום בקול חזק, "אני לא אהיה סבתא כזו".
חוץ מזה, לא להתרגש, זה חלק ממהות הסבתא, יש תחרות ביניהן על-כך, היא חייבת לנצח.....
רק לעמוד בצד ולעודד......
כל העצות מוצלחות קדימה...
או אותה אחת?
בדרך כלל אני נכנסת בעבודה והוא זוכר את הסיסמא שלי
עכשיו אני ממחשב אחר וממש לא זוכרת את הסיסמא של מינימאוס
ואין לי חשק לתת לו את הדוא"ל שלי כדי לשחזר אותה
חשבנו שזה מתחזה או משהו.....
אנחנו הורים ל 7 ילדים גרים היום בשכירות ברמלה, בגרעין התורני ומחפשים להשתקע במקום עם קהילה תורנית אבל לא לוחצת. בגלל שאני עובד בבני ברק, מחפשים מקום שמצד אחד המחירים עדיין שפויים ומצד שני לא רחוק מידי מהעבודה. חשוב לנו קהילה תורנית שמשקיעה בילדים ונוער.
נשמח מאד להמלצות ☺️
לא מצאתי פורום מתאים מקווה שפה אפשרי
שלום בעלי נפטר יש לו ילדים קודמים
לנו משותפים
הכל היה בסדר לא ראיתי את זה בא
סעדתי את בעלי בזמן שילדיו קודמו בעבודות
אימא שלהם הילה חכמה הגיע חטפח בו בבית חוליל לגבות טת הילדים מול המשפחה שלא תראה שלא באים
ואני לא יכלתי לעבוד
כי גם לא רציתי בעלי קודם להכל
מבעל חזק שלא היה חולה אף פעם לא ראיתי אותו שוכב עם חום או משהו דומה לא כדורים כלום
עובד פיזית קשה כל חייו
לא יכולה לפרט הכל
שמר הכל בפנים עד שהגיע למחלה ומהר הלך
ילדיו רצו מידע על כל דבר
על עורך דין שמטפל אפלו אני ובעלי לא התענינו
לא הבנתי מה ילד שבקושי רואה את אבא שלו מתענין בקצבה
מאשים אותי שאני יודעל אל כל המידע
אין לי תו ירודה לא נותנים מידע גם לאישה
אבל הם בשלהם
עכשיו הכל מובן הכינו את הקרקע
ילד שכל חייו לא הספיק לו מה שנתן רצה עוד
עגשיו מרגיש שיכול להכניס לי
אני לא בתחרות
הם יושבים מולי ומחלקים את הבית
החלק שהם לא הבינו שאטאמטית הבית נאשם על שמםץ מי שמדריך אותם מהמשפחה לא מבין ולא אמר להם
הם אמרו לא נוציא אותך מהבית
לא בטוב לב,בהתנשאות
פה שתקתי
שאני רצתי עליו בעלי עבד ואני נלחמתי לקנות אותו כן מפרנבס עיקרי
כי לא היה שעות בבית וכל עול הבית היה עלי עד שהתמוטטתי בעבודה
ועבדתי פחות
לא היה לו עזרה משום צד
המשפחה שלו ידעה על מצבו הקשה
ולא באו לבקר פעם אחת
לא יצאו לקפה או שהבאו אליהם
רק רצו שנפכש במסעדה פעם בחודשים
אבל הוא לא יכח רצו לעשות וי
התנהגו אלי לא מכבד בבית חולים
קראו לי בשמה של,גרושתו
ולא אמרתי כלום
בעלי גוסס והם אבים איתי מולו
שתקתי
אבל הילדים שלו איתם יד ביד
אז גם אני שינתי את גישתי ואהיה בקשר עם משםלתן גם לי יש,ילדים
אימא שלהם השחקנית הראשית פה
הראתה לי שהיא איתי
ותקעה לי סכין בגב חיממה את הילדים שלא מבינים הרבה
על התערבות בכל נישא
לקחה את הפיקוד על משפחת בעלי לא ידעתי שהיא כל יום מדווחת עלי היתה מגיעה כאלו לעזור
ומדווחת הכל לא הבנתי למה המשפחה שלו לא מתיחסת
אלי
אני איתו בכל הטיפול והם לא מתיחסים אלי רק לגרושתן אפלו קוראים לי בשם שלה
בשבעה היא לא יכלה לראות שברים חברים של בעלי הכל רצתה לדעץ להתערב
היום הילגים שלו מתנהגים אלי כאלו זהו
הוא מת את כלום
רוצים את חלקם לא מוותרים על כלום
אני לא גרה בבית ויש להם פה זכות
הכי כאב לי שהם התנתקו מאחים שלהם
ובקשר טוב עם המחה שלא ביקרה את האבא כי הם בדיור כמוהם
לא הבנתי איך אני הרעה פה
מה עושים אין לי עורך דין כל מי שהגעתי אליו לא היה בטוח במצב
חיבת עורך דין שיתן לי בטחון
אין פה מיילוינים אבל יש לי ילדים קטנים ואני לא בריאה מצבי לא ממד טוב נםשי פיזי
תפני לעורך דין.
לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.
אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.
שלום וברכה,
חשוב לי מאוד לשתף בנס עצום שנעשה לנו.
לביתי הקטנה חולשת שריר בעין הגורמת לפזילה, לאחרונה הפזילה החמירה ונוירולוג מומחה הפנה אותנו לבדיקת הדמיה של המוח בהרדמה.
הילדים הם האוצר הגדול ביותר שלי והתפללתי לבורא עולם שיעזור לי לחזק את הביטחון והאמונה ולהילחם בפחד ובחששות שהרי הכל מאיתו יתברך מאבא מלך העולם.
ב"ה הבדיקה חזרה תקינה וקיבלנו את התוצאות מבלי להמתין את כל זמן ההמתנה המקובל.
"הודו לה'כי טוב כי לעולם חסדו" תודה רבה ריבונו של עולם,
כמה חשובה ויקרה הבריאות , כלום לא מובן מאליו .
בתפילה לבשורות טובות ישועות וחיזוק הביטחון והאמונה והקשר התמידי לריבונו של עולם והבנה והכרה בכל הטוב שבורא עולם עושה איתנו.
שלום רב,
שמי חוה.
אני בהחלט מבינה שהפורום הזה לא בנוי לשליחה של שאלוני מחקר, אך אני לא יודעת לאן עוד אפשר לפנות.
אני והשותף שלי לכתיבת עבודה סמינריונית מפצים את השאלון מחקר שלנו כדי לסיים בהצלחה את לימודי התואר הראשון באוניברסיטה הפתוחה.
אנחנו מחפשים אנשים עם ליקויי למידה אשר מתבטאים בדיסלקציה או בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה, אשר מילאו להם 18.
אנחנו צריכים עוד 21 תשובות של אנשים עם ליקויי למידה לשאלון שלנו, אשר בוחן את ההשפעה של לקות למידה על תפיסת מערכות יחסים מקוונות (משפחתיים / חברתיים / תעסוקתיים) שנוצרו ברשתות חברתיות ובדידות חברתית.
האם יש בקרבתכם אנשים שיש להם ליקויי למידה ומעוניינים להשתתף במחקר או שאתם עצמכם עם ליקויי למידה שפירטתי בשורה למעלה?
אולי אתם מכירים מקומות לאן אפשר להפיץ את השאלון שלנו?
אם כן, אנחנו נשמח לכל עזרה אפשרית.
השאלון אנונימי וקל. אנחנו נתנו זמן מענה עליו עד 30 דקות, כך שלא צריך למהר לשום מקום ולהילחץ מהגבלת זמן.
קישור לשאלון: השפעה של לקות למידה על תפיסת מערכות יחסים מקוונות (משפחתיים / חברתיים / תעסוקתיים) שנוצרו ברשתות חברתיות ובדידות חברתית
תודה רבה לכם בכל מקרה.
יום טוב ונעים לכולם.
אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!
תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.
תודה רבה. יום טוב.
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
