יש לי ילדה בת שלוש שהולכת לגן.
לפני כשבועיים חלה אצלה תופעה ,היא מחזירה את האוכל שאני מכינה לה חזרה.
כשאני שואלת אותה, למה את לא אוכלת ?
היא עונה שהיא רוצה רק לחם עם שוקולד ,ואם אני לא הכין לה ,היא לא תאכל כלום.
ובנתיים הגננת מספרת לי שזה מה שקורה. הילדה לא אוכלת כלום עד הצהריים.
האם להכנע לה ולהכין לה כל יום רק לחם עם שוקולד/ממרח חרובים?
יכול להיות שהיא פשוט אנינת טעם או שסתם מתחשק לה משהו לתקופה מסוימת...
או שהיא רואה אוכל אצל ילדים אחרים ומקנאה בהם.
לדעתי תני לה, רק חשוב להבהיר לה איך מבקשים:
את לא אוהבת את מה שהבאתי לך? תחזרי הביתה ותגידי לי, ואני אכין משהו אחר. רק אל תתחילי לעשות לי סצינות- לא אוכלת וכדו'. למה לי לשמוע זאת בעקיפין? דברי ישירות ואתן לך! (כמובן אם זה בגדר הסביר)
בכל פעם ששמתי ממרח אחר שאינו שוקולד הכריך היה חוזר הביתה בשלמותו לבתי היקרה לא הפריע לצום עד השעה 2 ניסינו טבלאות ושיטות שונות ומשונות וכלום לא הלך עד שמצאנו פתרון שהיה מוסכם כריך עם חביתה או סלט ביצים אמנם אני קמה רבע שעה מוקדם יותר אבל כל שאר הפתרונות לא צלחו גם ביצה כל יום לא נראה לי מוצלח במיוחד אז בסוף יצא יום ביצה יום שוקולד...לצערי...
נ.ב- גם את הממרח חרובים היא לא הסכימה לאכול ומיד "עלתה" על זה שזה לא שוקולד...
הכי כבר מספיק גדולה כדי שיהיה אפשר לדבר איתה.
מה עושים עם ילד בגיל כמעט שנתיים שעושה כך..?
אותו דבר בדיוק - אם אין שוקולד בפיתה -> היא חוזרת כלעומת שבאה..
נכון , אני חושבת שבתי בת השלוש במאבקי כח איתי, אך אני לא יודעת אך לצאת מזה/ להתמודד.
מה הכוונה "לא להכנע לה"?
,לשים ממרחים שונים בלחם ולראות את זה חוזר כל יום הביתה?
או לשים רק שוקולד בלחם?
דרך אגב הסברתי לה שאי-אפשר כל יום שוקולד ואני מסכימה פעמיים בשבוע , אך היא אינה מסכימה ורוצה רק ממרח שוקולד
ואם לא ,אז היא לא תאכל כלום..
אצלי זה לא עניין של מאבק כח. אני לא נותנת "כי זה ממתק, וזה אוכל שלא מתאים למשפחה שלנו" - ככה אני מסבירה. כמובן, יש מתוקים, אבל בטוב טעם, ובמידה שמתאימה למה שקבענו (בעלי ואני) שנכון למשפחה שלנו. זה בכלל לא עניין של מאבק כח, אלא של שמירה על בריאות הילדים, וככה זה גם מתקבל. כמו שחברה ששמעה הרצאה ברדיו קול חי סיפרה לי: כמו שאין מאבקי כח בנושא כלים בשריים חלביים, כי זה ברור לנו בצורה פנימית ואנחנו משדרים את זה לילדים, באותה מידה לקבל החלטה פנימית על הנושא הזה!
ואת מאבקי הכח תשאירו לענייני אמבטיה, תסרוקות, בגדים, סיגור החדר... ;) כטוב בעיני הילדה! ;)
ולגבי הרעב - ילד רעב אוכל מה שיש לו. אין ילד שיגיע לתת תזונה, כל עוד יש לו אוכל בהישג יד, ואפילו יהיה האוכל הזה גזר או עגבניה, "לא עלינו" ;)
והבן הגדול שלי בן 6. כן, שרדתי עד עכשיו...
אני פשוט מסבירה לילדים ששוקולד זה ממתק, הפתעה וכו.. הם מקבלים את זה בתור פרס ולא בתור ממרח.
הילדים שלי בוחרים דברים אחרים: חומוס (אפשר עם עגבניה), מיונז עם מלפפון חמוץ,גבינה עם זיתים, טחינה (גם גולמית...), מרגרינה וכו...
אני יודעת שלא הכל בריא, אבל מרגרינה זה ממש לעיתים רחוקות והעיקר בשבילי זה שלא יתרגלו למתוק בתוך הלחם, אלא שיתרגלו לטעמים אחרים לא מתוקים בארוחה ואחרי הארוחה הם יכולים לקבל תה עם עוגה או קינוח אחר.
מה שהכי חשוב לדעתי זה מלכתחילה לא לתת לתינוקות מתוק - לא מעדנים ולא גמדים, אלא שמנת וגבינה וככה הם לא מתרגלים למתוק וגם אם אח"כ הם רוצים, הם פשוט לא מסוגלים לאכול מזה יותר מדי כי הם רגילים לטעמים אחרים.
כנ"ל בשתיה - לא לוותר ולתת לתינוק להתרגל לשתות מים ולא מיץ! הם בהתחלה אמנם לא אוהבים ושותים ממש מעט, אבל אחרי כמה זמן מתרגלים.
שגם הילדים שלי לפעמים מחזירים חלק מהאוכל, אבל זה לא שכל היום הם גוועים... הם משלימים את זה בארוח"צ וכדומה.
אז אם הילד גדל כמו שצריך במשקל ובגובה (ביחס למשפחה ולגנים ולא דווקא ביחס לשאר הילדים) אז אין לדעתי סיבה לדאגה.
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
