יכול להיות שהיא פשוט אנינת טעם או שסתם מתחשק לה משהו לתקופה מסוימת...

או שהיא רואה אוכל אצל ילדים אחרים ומקנאה בהם.

לדעתי תני לה, רק חשוב להבהיר לה איך מבקשים:

את לא אוהבת את מה שהבאתי לך? תחזרי הביתה ותגידי לי, ואני אכין משהו אחר. רק אל תתחילי לעשות לי סצינות- לא אוכלת וכדו'. למה לי לשמוע זאת בעקיפין? דברי ישירות ואתן לך! (כמובן אם זה בגדר הסביר)

בכל פעם ששמתי ממרח אחר שאינו שוקולד הכריך היה חוזר הביתה בשלמותו לבתי היקרה לא הפריע לצום עד השעה 2 ניסינו טבלאות ושיטות שונות ומשונות וכלום לא הלך עד שמצאנו פתרון שהיה מוסכם כריך עם חביתה או סלט ביצים אמנם אני קמה רבע שעה מוקדם יותר אבל כל שאר הפתרונות לא צלחו גם ביצה כל יום לא נראה לי מוצלח במיוחד אז בסוף יצא יום ביצה יום שוקולד...לצערי...

נ.ב- גם את הממרח חרובים היא לא הסכימה לאכול ומיד "עלתה" על זה שזה לא שוקולד...

הכי כבר מספיק גדולה כדי שיהיה אפשר לדבר איתה.

מה עושים עם ילד בגיל כמעט שנתיים שעושה כך..?

אותו דבר בדיוק - אם אין שוקולד בפיתה -> היא חוזרת כלעומת שבאה..

נכון , אני חושבת שבתי בת השלוש במאבקי כח איתי, אך אני לא יודעת אך לצאת מזה/ להתמודד.

מה הכוונה "לא להכנע לה"?

,לשים ממרחים שונים בלחם ולראות את זה חוזר כל יום הביתה?

או לשים רק שוקולד בלחם?

דרך אגב הסברתי לה שאי-אפשר כל יום שוקולד ואני מסכימה פעמיים בשבוע , אך היא אינה מסכימה ורוצה רק ממרח שוקולד

ואם לא ,אז היא לא תאכל כלום..

אצלי זה לא עניין של מאבק כח. אני לא נותנת "כי זה ממתק, וזה אוכל שלא מתאים למשפחה שלנו" - ככה אני מסבירה. כמובן, יש מתוקים, אבל בטוב טעם, ובמידה שמתאימה למה שקבענו (בעלי ואני) שנכון למשפחה שלנו. זה בכלל לא עניין של מאבק כח, אלא של שמירה על בריאות הילדים, וככה זה גם מתקבל. כמו שחברה ששמעה הרצאה ברדיו קול חי סיפרה לי: כמו שאין מאבקי כח בנושא כלים בשריים חלביים, כי זה ברור לנו בצורה פנימית ואנחנו משדרים את זה לילדים, באותה מידה לקבל החלטה פנימית על הנושא הזה!

ואת מאבקי הכח תשאירו לענייני אמבטיה, תסרוקות, בגדים, סיגור החדר... ;) כטוב בעיני הילדה! ;)

ולגבי הרעב - ילד רעב אוכל מה שיש לו. אין ילד שיגיע לתת תזונה, כל עוד יש לו אוכל בהישג יד, ואפילו יהיה האוכל הזה גזר או עגבניה, "לא עלינו" ;)

והבן הגדול שלי בן 6. כן, שרדתי עד עכשיו...
אני פשוט מסבירה לילדים ששוקולד זה ממתק, הפתעה וכו.. הם מקבלים את זה בתור פרס ולא בתור ממרח.
הילדים שלי בוחרים דברים אחרים: חומוס (אפשר עם עגבניה), מיונז עם מלפפון חמוץ,גבינה עם זיתים, טחינה (גם גולמית...), מרגרינה וכו...
אני יודעת שלא הכל בריא, אבל מרגרינה זה ממש לעיתים רחוקות והעיקר בשבילי זה שלא יתרגלו למתוק בתוך הלחם, אלא שיתרגלו לטעמים אחרים לא מתוקים בארוחה ואחרי הארוחה הם יכולים לקבל תה עם עוגה או קינוח אחר.

מה שהכי חשוב לדעתי זה מלכתחילה לא לתת לתינוקות מתוק - לא מעדנים ולא גמדים, אלא שמנת וגבינה וככה הם לא מתרגלים למתוק וגם אם אח"כ הם רוצים, הם פשוט לא מסוגלים לאכול מזה יותר מדי כי הם רגילים לטעמים אחרים.

כנ"ל בשתיה - לא לוותר ולתת לתינוק להתרגל לשתות מים ולא מיץ! הם בהתחלה אמנם לא אוהבים ושותים ממש מעט, אבל אחרי כמה זמן מתרגלים.

שגם הילדים שלי לפעמים מחזירים חלק מהאוכל, אבל זה לא שכל היום הם גוועים... הם משלימים את זה בארוח"צ וכדומה.

אז אם הילד גדל כמו שצריך במשקל ובגובה (ביחס למשפחה ולגנים ולא דווקא ביחס לשאר הילדים) אז אין לדעתי סיבה לדאגה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....