יש לי ילדה בת שלוש שהולכת לגן.
לפני כשבועיים חלה אצלה תופעה ,היא מחזירה את האוכל שאני מכינה לה חזרה.
כשאני שואלת אותה, למה את לא אוכלת ?
היא עונה שהיא רוצה רק לחם עם שוקולד ,ואם אני לא הכין לה ,היא לא תאכל כלום.
ובנתיים הגננת מספרת לי שזה מה שקורה. הילדה לא אוכלת כלום עד הצהריים.
האם להכנע לה ולהכין לה כל יום רק לחם עם שוקולד/ממרח חרובים?
יכול להיות שהיא פשוט אנינת טעם או שסתם מתחשק לה משהו לתקופה מסוימת...
או שהיא רואה אוכל אצל ילדים אחרים ומקנאה בהם.
לדעתי תני לה, רק חשוב להבהיר לה איך מבקשים:
את לא אוהבת את מה שהבאתי לך? תחזרי הביתה ותגידי לי, ואני אכין משהו אחר. רק אל תתחילי לעשות לי סצינות- לא אוכלת וכדו'. למה לי לשמוע זאת בעקיפין? דברי ישירות ואתן לך! (כמובן אם זה בגדר הסביר)
בכל פעם ששמתי ממרח אחר שאינו שוקולד הכריך היה חוזר הביתה בשלמותו לבתי היקרה לא הפריע לצום עד השעה 2 ניסינו טבלאות ושיטות שונות ומשונות וכלום לא הלך עד שמצאנו פתרון שהיה מוסכם כריך עם חביתה או סלט ביצים אמנם אני קמה רבע שעה מוקדם יותר אבל כל שאר הפתרונות לא צלחו גם ביצה כל יום לא נראה לי מוצלח במיוחד אז בסוף יצא יום ביצה יום שוקולד...לצערי...
נ.ב- גם את הממרח חרובים היא לא הסכימה לאכול ומיד "עלתה" על זה שזה לא שוקולד...
הכי כבר מספיק גדולה כדי שיהיה אפשר לדבר איתה.
מה עושים עם ילד בגיל כמעט שנתיים שעושה כך..?
אותו דבר בדיוק - אם אין שוקולד בפיתה -> היא חוזרת כלעומת שבאה..
נכון , אני חושבת שבתי בת השלוש במאבקי כח איתי, אך אני לא יודעת אך לצאת מזה/ להתמודד.
מה הכוונה "לא להכנע לה"?
,לשים ממרחים שונים בלחם ולראות את זה חוזר כל יום הביתה?
או לשים רק שוקולד בלחם?
דרך אגב הסברתי לה שאי-אפשר כל יום שוקולד ואני מסכימה פעמיים בשבוע , אך היא אינה מסכימה ורוצה רק ממרח שוקולד
ואם לא ,אז היא לא תאכל כלום..
אצלי זה לא עניין של מאבק כח. אני לא נותנת "כי זה ממתק, וזה אוכל שלא מתאים למשפחה שלנו" - ככה אני מסבירה. כמובן, יש מתוקים, אבל בטוב טעם, ובמידה שמתאימה למה שקבענו (בעלי ואני) שנכון למשפחה שלנו. זה בכלל לא עניין של מאבק כח, אלא של שמירה על בריאות הילדים, וככה זה גם מתקבל. כמו שחברה ששמעה הרצאה ברדיו קול חי סיפרה לי: כמו שאין מאבקי כח בנושא כלים בשריים חלביים, כי זה ברור לנו בצורה פנימית ואנחנו משדרים את זה לילדים, באותה מידה לקבל החלטה פנימית על הנושא הזה!
ואת מאבקי הכח תשאירו לענייני אמבטיה, תסרוקות, בגדים, סיגור החדר... ;) כטוב בעיני הילדה! ;)
ולגבי הרעב - ילד רעב אוכל מה שיש לו. אין ילד שיגיע לתת תזונה, כל עוד יש לו אוכל בהישג יד, ואפילו יהיה האוכל הזה גזר או עגבניה, "לא עלינו" ;)
והבן הגדול שלי בן 6. כן, שרדתי עד עכשיו...
אני פשוט מסבירה לילדים ששוקולד זה ממתק, הפתעה וכו.. הם מקבלים את זה בתור פרס ולא בתור ממרח.
הילדים שלי בוחרים דברים אחרים: חומוס (אפשר עם עגבניה), מיונז עם מלפפון חמוץ,גבינה עם זיתים, טחינה (גם גולמית...), מרגרינה וכו...
אני יודעת שלא הכל בריא, אבל מרגרינה זה ממש לעיתים רחוקות והעיקר בשבילי זה שלא יתרגלו למתוק בתוך הלחם, אלא שיתרגלו לטעמים אחרים לא מתוקים בארוחה ואחרי הארוחה הם יכולים לקבל תה עם עוגה או קינוח אחר.
מה שהכי חשוב לדעתי זה מלכתחילה לא לתת לתינוקות מתוק - לא מעדנים ולא גמדים, אלא שמנת וגבינה וככה הם לא מתרגלים למתוק וגם אם אח"כ הם רוצים, הם פשוט לא מסוגלים לאכול מזה יותר מדי כי הם רגילים לטעמים אחרים.
כנ"ל בשתיה - לא לוותר ולתת לתינוק להתרגל לשתות מים ולא מיץ! הם בהתחלה אמנם לא אוהבים ושותים ממש מעט, אבל אחרי כמה זמן מתרגלים.
שגם הילדים שלי לפעמים מחזירים חלק מהאוכל, אבל זה לא שכל היום הם גוועים... הם משלימים את זה בארוח"צ וכדומה.
אז אם הילד גדל כמו שצריך במשקל ובגובה (ביחס למשפחה ולגנים ולא דווקא ביחס לשאר הילדים) אז אין לדעתי סיבה לדאגה.
לא מצאתי פורום מתאים מקווה שפה אפשרי
שלום בעלי נפטר יש לו ילדים קודמים
לנו משותפים
הכל היה בסדר לא ראיתי את זה בא
סעדתי את בעלי בזמן שילדיו קודמו בעבודות
אימא שלהם הילה חכמה הגיע חטפח בו בבית חוליל לגבות טת הילדים מול המשפחה שלא תראה שלא באים
ואני לא יכלתי לעבוד
כי גם לא רציתי בעלי קודם להכל
מבעל חזק שלא היה חולה אף פעם לא ראיתי אותו שוכב עם חום או משהו דומה לא כדורים כלום
עובד פיזית קשה כל חייו
לא יכולה לפרט הכל
שמר הכל בפנים עד שהגיע למחלה ומהר הלך
ילדיו רצו מידע על כל דבר
על עורך דין שמטפל אפלו אני ובעלי לא התענינו
לא הבנתי מה ילד שבקושי רואה את אבא שלו מתענין בקצבה
מאשים אותי שאני יודעל אל כל המידע
אין לי תו ירודה לא נותנים מידע גם לאישה
אבל הם בשלהם
עכשיו הכל מובן הכינו את הקרקע
ילד שכל חייו לא הספיק לו מה שנתן רצה עוד
עגשיו מרגיש שיכול להכניס לי
אני לא בתחרות
הם יושבים מולי ומחלקים את הבית
החלק שהם לא הבינו שאטאמטית הבית נאשם על שמםץ מי שמדריך אותם מהמשפחה לא מבין ולא אמר להם
הם אמרו לא נוציא אותך מהבית
לא בטוב לב,בהתנשאות
פה שתקתי
שאני רצתי עליו בעלי עבד ואני נלחמתי לקנות אותו כן מפרנבס עיקרי
כי לא היה שעות בבית וכל עול הבית היה עלי עד שהתמוטטתי בעבודה
ועבדתי פחות
לא היה לו עזרה משום צד
המשפחה שלו ידעה על מצבו הקשה
ולא באו לבקר פעם אחת
לא יצאו לקפה או שהבאו אליהם
רק רצו שנפכש במסעדה פעם בחודשים
אבל הוא לא יכח רצו לעשות וי
התנהגו אלי לא מכבד בבית חולים
קראו לי בשמה של,גרושתו
ולא אמרתי כלום
בעלי גוסס והם אבים איתי מולו
שתקתי
אבל הילדים שלו איתם יד ביד
אז גם אני שינתי את גישתי ואהיה בקשר עם משםלתן גם לי יש,ילדים
אימא שלהם השחקנית הראשית פה
הראתה לי שהיא איתי
ותקעה לי סכין בגב חיממה את הילדים שלא מבינים הרבה
על התערבות בכל נישא
לקחה את הפיקוד על משפחת בעלי לא ידעתי שהיא כל יום מדווחת עלי היתה מגיעה כאלו לעזור
ומדווחת הכל לא הבנתי למה המשפחה שלו לא מתיחסת
אלי
אני איתו בכל הטיפול והם לא מתיחסים אלי רק לגרושתן אפלו קוראים לי בשם שלה
בשבעה היא לא יכלה לראות שברים חברים של בעלי הכל רצתה לדעץ להתערב
היום הילגים שלו מתנהגים אלי כאלו זהו
הוא מת את כלום
רוצים את חלקם לא מוותרים על כלום
אני לא גרה בבית ויש להם פה זכות
הכי כאב לי שהם התנתקו מאחים שלהם
ובקשר טוב עם המחה שלא ביקרה את האבא כי הם בדיור כמוהם
לא הבנתי איך אני הרעה פה
מה עושים אין לי עורך דין כל מי שהגעתי אליו לא היה בטוח במצב
חיבת עורך דין שיתן לי בטחון
אין פה מיילוינים אבל יש לי ילדים קטנים ואני לא בריאה מצבי לא ממד טוב נםשי פיזי
תפני לעורך דין.
לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.
אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.
שלום וברכה,
חשוב לי מאוד לשתף בנס עצום שנעשה לנו.
לביתי הקטנה חולשת שריר בעין הגורמת לפזילה, לאחרונה הפזילה החמירה ונוירולוג מומחה הפנה אותנו לבדיקת הדמיה של המוח בהרדמה.
הילדים הם האוצר הגדול ביותר שלי והתפללתי לבורא עולם שיעזור לי לחזק את הביטחון והאמונה ולהילחם בפחד ובחששות שהרי הכל מאיתו יתברך מאבא מלך העולם.
ב"ה הבדיקה חזרה תקינה וקיבלנו את התוצאות מבלי להמתין את כל זמן ההמתנה המקובל.
"הודו לה'כי טוב כי לעולם חסדו" תודה רבה ריבונו של עולם,
כמה חשובה ויקרה הבריאות , כלום לא מובן מאליו .
בתפילה לבשורות טובות ישועות וחיזוק הביטחון והאמונה והקשר התמידי לריבונו של עולם והבנה והכרה בכל הטוב שבורא עולם עושה איתנו.
שלום רב,
שמי חוה.
אני בהחלט מבינה שהפורום הזה לא בנוי לשליחה של שאלוני מחקר, אך אני לא יודעת לאן עוד אפשר לפנות.
אני והשותף שלי לכתיבת עבודה סמינריונית מפצים את השאלון מחקר שלנו כדי לסיים בהצלחה את לימודי התואר הראשון באוניברסיטה הפתוחה.
אנחנו מחפשים אנשים עם ליקויי למידה אשר מתבטאים בדיסלקציה או בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה, אשר מילאו להם 18.
אנחנו צריכים עוד 21 תשובות של אנשים עם ליקויי למידה לשאלון שלנו, אשר בוחן את ההשפעה של לקות למידה על תפיסת מערכות יחסים מקוונות (משפחתיים / חברתיים / תעסוקתיים) שנוצרו ברשתות חברתיות ובדידות חברתית.
האם יש בקרבתכם אנשים שיש להם ליקויי למידה ומעוניינים להשתתף במחקר או שאתם עצמכם עם ליקויי למידה שפירטתי בשורה למעלה?
אולי אתם מכירים מקומות לאן אפשר להפיץ את השאלון שלנו?
אם כן, אנחנו נשמח לכל עזרה אפשרית.
השאלון אנונימי וקל. אנחנו נתנו זמן מענה עליו עד 30 דקות, כך שלא צריך למהר לשום מקום ולהילחץ מהגבלת זמן.
קישור לשאלון: השפעה של לקות למידה על תפיסת מערכות יחסים מקוונות (משפחתיים / חברתיים / תעסוקתיים) שנוצרו ברשתות חברתיות ובדידות חברתית
תודה רבה לכם בכל מקרה.
יום טוב ונעים לכולם.
אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!
תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.
תודה רבה. יום טוב.
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
