המקרה שאת מתארת נשמע חוסר ברירה.

לא היה שום כאבי בטן, שום בעיה?

זה בעצם מה שאני מנסה לברר, אם תינוק "יכול" לאכול דייסה בגיל הזה בצורה נורמלית, בלי שיעשה לו בעיות

על פי הלכה צריך לא לומר דברי קדושה ליד חיתול של תינוק מאז שהגיע לגיל שיכול לאכול כזית דגן בקצב של לפחות 1/8 מהאכילה של מבוגר (דהיינו אם מבוגר גומר כזית דייסה ב15 שניות, הוא צריך לגמור תוך 120 שניות)

זה תלוי בכל תינוק לפי הגדילה שלו, אבל אני מנסה למצוא כלל.

בפוסקים מוזכר מגיל 3 חודשים ועד שנה, ואני מנסה לבדוק את המציאות

מה שאני למדתי וככה בעלי אמר לי- מהרגע שהטיטול של התינוק מתחיל להסריח.

לתינוק יונק בלבד הריח של הטיטול לא מסריח ולכן אין בעיה לידו. 

לתינוק שאוכל מטרנה- הטיטול קצת יותר מסריח אבל עדיין בגדר הסביר.

לתינוק שאוכל אוכל אמיתי הטיטול מתחיל ממש להסריח (וזה מגיל 6 חודשים ומעלה לפחות) ואז כבר אסור לברך ולומר דברי תורה לידו.

אני עכשיו לומד את ההלכה ברצינות

סיכמתי בתימצות את מה שכתוב בגמ' ובשו"ע. כך שאין סיכוי שבעלך חולק עלי.

למעשה אמרתי גם כן מה שאמרת, מלבד מה שאני הדגשתי שזה לא תלוי מה התינוק אוכל בפועל, אלא במה שהתינוק יכול לאכול

את אומרת שזה גיל 6 חודשים?  אני שומע! אני מנסה לאסוף דעות של הרבה אנשים.

סקר תינוקות

הן להתחיל טעימות בגיל 6 חודשים כך שבשביל להגיע לכזית ועוד של דגן אתה יכול לחכות אפילו עוד חודשיים.

ארוחות ממש בדרך כלל רוב הילדים לא יתחילו לאכול לפני גיל 7-8 חודשים.

הוא שאל מתי ההתחלה. זה מה שעניתי.

4 חודשים!!

ואוכל ממש

ארוחת פירות\ירקות מגיל 6 חודש

לפי מה שאני יודעת

ונראה לי שזה גם כתוב כאן- http://www.health.gov.il/Subjects/pregnancy/Childbirth/feeding/Pages/feeding_babies_first_year.aspx

אפשר לחשוף בגיל 4  חודשים אם התינוק ממש בעניין

אבל מומלץ זה מגיל 6 חודשיםץ

בהלכה השאלה אם הוא"יכול" לאכול, ולא אם "מומלץ"

אבל מעיון שם כתוב בהדגשה שרק כמויות מזעריות, ואני אתפלא אם 30 גרם ב1/8 זמן של מבוגר הוא יספיק לאכול

קשה לי לדמיין תינוק בגיל כזה אוכל כזאת כמות

אצלי גם בגיל חצי שנה עוד היו דוחפים החוצה עם הלשון 90% מהאוכל המוצק שהכנסתי להם.

זה תלוי בגיל או במציאות של אותו תינוק?

אם אתם כל כך מתפלאים אני אביא קישור למשנה ברורה.

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49623&st=&pgnum=223

(אגב אפשר לראות שם שיש דעות בהלכה שצריך שיאכל בפועל, אבל נפסק שלכתחילה אסור)

ודרך אגב, לא מדובר דוקא על "מוצק" גם דייסה היא דגן (גם זה מפורש שם)

גם אחרי גיל 6 חודשים.

בעיקרון, התינוק לא צריך שום תוספת והתוספת עלולה להזיק, משני גורמים עיקריים:

1. להכביד על מערכת העיכול.  / ליצור רגישות למאכלים מסויימים בשל חשיפה מקודמת מדיי.

2. התינוק זקוק לחלב אם בכמות מסויימת, ברגע שהוא שבע ממשהו אחר הוא אוכל פחות חלב ומקבל פחות את מה שהוא צריך כל כך (חלב אם מתעכל בצורה מושלמת. תמ"ל בצורה דיי טובה.  מוצקים? חלקם הגדול כמעט ולא מתעכלים, אפשר לפגוש אותם בטיטול כמעט כפי שהם נכנסו לפה.)

בכל מקרה, זה לא אסון אם מתחילים עם תוספות מוקדם יותר. וישנם תינוקות שמגיבים לזה דיי טוב.

אבל זה לא ממולץ.

אני יכולה לומר שני דברים: א. אמא שלי מספרת שכשאחותי הגדולה נולדה (לפני 50 שנה, בארה"ב..), הנחו אותה לתת בשר טחון בגיל חודשיים. (בשר טחון!!!!! בגיל חודשיים!!!!). והיא אכן עשתה זאת, והכל היה בסדר.

ב. אמנם אני מאוד מנסה לשמור על הנקה מלאה עד גיל חצי שנה, אבל הילדות שלי דורשות אוכל מגיל 4 חודשים בצורה חד משמעית שאי אפשר לסרב לה. אז אמנם זה טעימות, ולא ממש אוכל, אבל נכנסים אליהם כל מיני דברים שהם ממש לא חלב אם, ולא נרשמו מעולם תופעות לוואי.

ג. אגב, הענין ההלכתי של האיסור לומר דברים שבקדושה- באמת כשתינוק מתחיל לאכול לחם, אז הקקי שלו, במחילה, מתחיל להיות עם ריח לא נעים.

בשם "תדריך לתזונת תינוקות", מ2009 והעדכני יותר מ2012.

מיועד לאנשי מקצוע מתחום בריאות הציבור והרפואה.

בעיקרון, לכולי עלמא - רופאים, מדענים וגם פוסקי הלכה - מוסכם כי האוכל הטוב ביותר לתינוק הוא חלב אם, מהלידה ועד שנגמל מהנקה.  כמו חנה אם שמואל שגמלה אותו בגיל שנתיים. בשלב כלשהו משלבים בהדרגה מאכלים נוספים עד שהתינוק לומד לאכול את כל המאכלים והמרקמים, ושאלתך בעצם נוגעת בשלב ההדרגתי הזה.

כיום יש תרכובות מזון לתינוקות, שאינן מהוות תחליף לחלב אם אך הן מצליחות להזין תינוקות גם מגיל אפס. בעבר היו נשים שעסקו בהנקה לפרנסתן, "מינקת", והיו נסיונות בהסטוריה להאכיל תינוקות במזונות אחרים - החל מחלב פרה (באירופה) ודייסות אורז למיניהן במזרח, מידת ההצלחה של "תחליפים" אלו לא תועדה שכן תמותת תינוקות היתה נפוצה בכל מקרה והגיעה למעל90% עד המאה ה-18 (לפחות).

כך שהשאלה אינה אם יש צורך בדיסה לפני גיל חצי שנה, אלא ממתי תינוק בשל לאכול מאכלים נוספים יחד עם ההנקה.

כיום ההנחיה הרשמית היא לחשוף תינוקות לטעימות מזון החל מגיל 4 חודשים, בכמות מעטה, ולהמשיך בכך עד 6 חודשים. בין גיל חצי שנה לשנה מומלץ להעלות כמויות ולנסות מרקמים שונים כשהמטרה היא להגיע לאוכל מגוון עד גיל שנה.

בהנחיות מודגש שיש לבדוק מוכנות אצל התינוק - התענינות במאכלים, משחק עם האצבעות והגשה לפה, ועוד. כך שגם ההנחיות הרפואיות-מדעיות מכירות בכך שכל תינוק הוא ישות עצמאית עם קצב ורצון משלו

ההנחיות הרפואיות מושפעות גם ממחקרים המראים שחשיפה מאוחרת למזונות מסוימים עלולה ליצור אלגיה כנגדם, ומצד שני חשיפה מוקדמת מדי כשמערכת העיכול אינה בשלה מספיק תגרום לתינוק לינוק פחות ולספוג ממערכת העיכול לגופו פחות רכיבים תזונתיים, וכך הוא עלול להיחשף למחסור ברכיבי מזון חיוניים.

בין 2 הקצוות האלו נעות ההנחיות, כשמקובל ברפואה לקחת מרווח ביטחון ולהמליץ על מה שנכון למרבית התינוקות גם אם מיעוט מהם מוכנים לאכילה מוקדם יותר, וגם אם אחרים יראו מוכנות רק אחרי גיל חצי שנה (כמו פגים, למשל, אבל לא רק פגים).

באופן אישי, כבת לעם ישראל יחד עם היותי אחות במקצועי,  אני נוטה "להסכים" (מי אני בכלל...) לדעה שהבאת שמדברת על גיל 3 חודשים. נראה שזה אכן הגיל המינימלי למתן תוספת להנקה, זאת מפני שעד גיל 3 חודשים יש לתת להנקה להתבסס ומתן תוספות עלול לסכן את הצלחת ההנקה. מצד שני יש תינוקות שמראים בשלות ומוכנות לטעימות מזון לפני גיל 4 חודשים ואמהות - גם כאן - מדווחות שנתנו ובהצלחה.

כך שבמקומך בהחלט הייתי סומכת על הדעה ההלכתית בענין, בפועל תמצא מגוון עצום של הרגלי אכילה כי על כל תינוק יש אמא אחת שמקבלת עצות / הערות / מחמאות / גערות מאמא שלה, חמותה, חברותיה, גיסותיה, המטפלות, אחות טיפת חלב ועוד. כךשמדובר בנושא שמעסיק מאד אמהות ברחבי העולם כולו.

הרבה בריאות.

לתינוק שיונק בלבד יש פלורת מעיים ייחודית, שמגנה על המעיים בגיל שהוא עוד צעיר מדי לאתגרים חיסוניים. מרגע שנכנס למערכת גורם כלשהו מלבד חלב אם, פלורת המעיים הזאת משתנה, וההשפעה הזאת נמשכת למשך כשבועיים. אז מן הסתם בגיל שלושה חודשים זה פחות משמעותי מבגיל חודש, אבל עדיין - רוב התינוקות בשלים לזה רק בגיל ארבעה חודשים וצפונה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....