אלא שלא אוהבות זקן מסודר (ארוך מדי, לא מסופר אחיד וכו')

וזה לגמרי לגיטימי

וישר כוח ותן טל

שבזכות הזקן ימשך לך שפע רב הכולל בתוכו אישה יר"ש ובעלת מידות טובות

שתעריך ותשמח בזקנך

אני לא מסכימה שבעלי יגדל זקן, בקושי התפשרתי אתו על שפם (קטן).

אם רק היית מביא צידוקים לחשיבותו של הזקן,

הכל היה טוב ונכון.

ברגע שאתה מנסה להצדיק את עצמך ע"י הקטנת האחר,

לדוגמה: "ולא להיכנע לתרבות השולטת כיום, תרבות המערב שהחדירה את "המראה התרבותי המגולח" אל כל פינה בחיינו. לא אמרתי שכל מי שמתגלח בהכרח עושה זאת בגלל זה - אבל אין ספק שהרוח השולטת היום בעולם "עוזרת" לזה מאוד, גם אם רק בתת מודע."

אתה מראה שלא מספיק נוח לך עם עצמך, ושרק אם תדגיש את חולשת האחר זה יחזק אותך.

ובכלל, אפשר להרגע,

זה רק זקן.

לא צריך להפוך כל ויכוח למלחמה אידיאולוגית.

יש בו עניין קבלי והלכתי, יש בו עניין של מסורת והמשכיות,

אבל יש בו גם מימד תרבותי, שבהקשר הזה התרבות היא לא כל כך שלילית.

מי שמגדל זקן בצורה לא אסתטית בגלל ערכו של הזקן,

גם אם האסתטיקה היא עניין תרבותי,

פשוט מבזה את עצמו.

האסתטיקה היא לא דבר רע. יפיפיותו של יפת באהלי שם.

(ואולי אפשר להשוות את זה לתלמיד חכם שיש רבב בבגדו).

(גילוי נאות: אין לי זקן מטעמי קצב הצמיחה,

אבל גם אם היתה לי היכולת,

לא בטוח שהייתי מגדל אם זה היה לא יפה).

הייתי אומר שעצם הכתיבה כאן בפורום מהווה התפייסות הרבה יותר משמעותית

וחריפה עם ערכי תרבות המערב, מאשר כל גילוח שהוא.

אני מסכים שצריכה להיות תרבות דיבור, אך לא כל דיבור

קיצוני ובוטה מזוהה ישירות עם תרבות המערב.

גם בתרבותינו העשירה מצויות התבטאות הרבה הרבה יותר

אגרסיביות מאלו שנאמרו כאן, כאשר השעה הייתה צריכה לכך.

עיין למשל בהשגות הראב"ד על הרמב"ם, או בהשגות משמרת

הבית על הערות הרא"ה וכו' וכו'.

אם כבר ניתנו הדברים להיאמר, כך הם:

התרבות של הדיבור המתייפייף והנוטף נופת צופים למרות שבקרבו

ישים אורבו ובתוך תוכו הוא שוטם את אחיו בליבו, זו היא התרבות שמקורה

בתרבות לא לנו הלא היא התרבות הנוצרית.

ייאמר ברורות: אינני בעד פגיעה אישית בשום נברא בעולם. אני

בעד הצגת העמדות בצורה חדה וברורה גם אם לפעמים זה נשמע

כזלזול בעמדת האחר.

ועוד דגש: אין בדבריי אלו כדי לחוות את דעתי בגוף הנידון לשום צד.

ובכן, למרות שלא קלעת בדיוק לכוונתי הרי שאין צריך לומר

שדבריך קובעים ברכה לעצמם, והיה זה שכרי בבחינת

ליתן שכר למביאיהם.

(והגם שיש להעיר על כך שלשון נעימה לא קשורה בהכרח

עם כוונות זדוניות בליבו של האומר, עכ"פ הרי מפורש בכתובים

דנאמנים פצעי וגו' ונעתרות וגו')

עכ"פ תורף כוונתי בדבריי הדלים והעלובים דלעיל,

הוא להעיר על כך שבעצם הנכונות לכתוב כאן על בימת הפורום,

יש כאן קבלה מאליהם של כמה מוטיבים תרבותיים שהרבה יותר

נוח לאפיין בהם את הלך הרוח המערבי העכשווי מאשר את

רוח בית המדרש וישראל סבא האותנטי כפי שהתגלמה עד לימינו

אנו, ובזה גופא טמונה ההודאה שאיננו שוללים מן היסוד ומכל וכל

את תרבות המערב על סגנונה וה"כלים" שלה.

כי אם הגבת אלי,

אז לא ממש הבנתי את הקשר לתרבות דיבור.

כשדיברתי על תרבות,

התכוונתי לתרבות כמכלול ולא לתרבות דיבור דווקא.

וכשדיברתי על צורת הכתיבה,

התכוונתי לכך שצורת כתיבה כזו פשוט מצביעה על חולשתו של הכותב.

אין לי בעיה עם הצגת עמדה בצורה חותכת.

יש לי בעיה עם כתיבה שלא מסתפקת בחיזוק הדעה, אלא גם מרגישה צורך להנמיך את הגישה שמולה.

אני לא אוהבת זקן, וככה גם רוב החברות שלי..

[מדברת על זקן-זקן. זיפים וזה זה בסדר, אולי אפילו גברי משו.. אבל לא אוהבות זקן..]

ומסכימה עם כ--ל מילה של שלום ש.. כל מילה

רק צריכה לזכור כל מי שפוסלת על זקן, לא להיעלב ולא להיפגע אם אדם אחר יפסול אותה על אורך חצאית או על דברים חיצוניים אחרים (אני לא מדבר חלילה עלייך - אני לא יודע איך את מתלבשת, רק בכללי מקשר את זה לדיון שהיה פה על חצאיות קצרות וכו' - כשבנות זעקו על בנים שמה זה עניינם והם שטחיים אם הם פוסלים בת על חצאיה הקצרה. ובכן - בת שאכן לא רוצה שיפסלו אותה על חצאיתה הקצרה, הייתי מצפה ממנה שלא תפסול על מרכיבים חיצוניים כמו זקן אצל גבר. ואישה שפוסלת על זקן - שלא תצעק על כך שפוסלים אותה על חצאית קצרה וכו').

זקן-אין חולק שזה טוב ויש בזה עניין ולפי הזוהר אסור לגזור את הזקן בכלל.

חצאית קצרה-אפשר להתווכח אבל זה וודאי לא מראה על דוסיות יתר.

ואם מישהי תפסול אותי על זקן(לא שיש כל כך סתם הוא לא גודל לי)אז אני יפסול אותה על זה.....

לרב החלבן אין זקן, ולר' שריה דבליצקי שהוא גם ארי במסתרים

זקן קצוץ ודקיק מאוד.

וכן מצינו בגדולים אחרים כמו ר' יהודה גרשוני זצ"ל והרב ליכטנשטיין

שליט"א שהם מגולחים.

וכבר התווכחנו על זה שמהירושלמי משמע שאין עם זה בעיה. אבל אני מניח שתסכים איתי שהבן איש חי נחשב מקובל יותר בר סמכא ממך והוא אאל"ט מפרש את הזוהר כפשוטו שאסור לגעת בזקן כלל!

(אני זוכר שהייתי בן 18 והתגלחתי לראשונה היו לי ממש יסורי מצפון והרגשת אי נעימות, היום אני מעלה עליהם את המשחית בלי להתרגש בכלל).

ו"חסדי" לא התיימר לחדש פירוש בזוהר.

לא נעים ולא הוגן.

ואם כן - למה בסוגיית החצאיות הקצרות לא הגבת לבנות שזעקו על כך שפוסלים על חצאיות קצרות, שהן מעמידות בנים שחצאית קצרה פשוט לא מתאימה להם - במקום לא נעים ולא הוגן?

האם רק על עניין מראה יש עניין "לא להעמיד במקום לא נעים ולא הוגן"?

בסך הכל ציינתי עובדה פשוטה - לכל אחת מותר לסרב מכל טעם שבא לה, אבל ברגע שאת מסרבת מטעם חיצוני שכזה, אל לך לתמוה או לזעוק שאחרים פוסלים אותך גם על טעמים אחרים חיצוניים - מה גם שהם הרבה יותר עקרוניים כי הם לא ר-ק חיצוניים...

מה בעייתי במה שכתבתי? אשמח שתבאר לי כדי שאוכל להבין במה טעיתי ולתקן את דרכי

עשויות גם להקל בצניעות בכל הנוגע לחצאית.

כלומר, אתה מניח שבנות שזקן אינו לטעמן פחותות בהכרח ביראת שמיים

מחברותיהן המחבבות זקן גברי.

חלילה חלילה חלילה. לא התכוונתי ולו לרגע לטעון שמי שפוסלת על זקן עשויה להקל גם בצניעות וכי זה בהכרח צריך להיות קשור זה בזה. חלילה לי מלקטרג על בנות ישראל הצדיקות!

רק אמרתי, שבמידה והיא פוסלת על זקן - אז אם מישהו אחר יפסול אותה על דבר חיצוני כמו אולי חצאית קצרה - ואני לא אומר בזה שזה קשור ושבהכרח תהיה לה חצאית קצרה, בהחלט אין ששום מניעה שתהיינה בנות עם חצאיות ארוכות עד למאוד שתפסולנה על זקן - אבל אני אומר שאם אותה אחת לובשת חצאית קצרה, פוסלת על זקן, ואזי פוסלים גם אותה על סמך זה - אין לה מה להלין על כך...

זה הכל.

מחילה אם הבינו אותי לא נכון קודם - אני מתנצל ממש, לא הייתה לי שום כוונה חלילה לפגוע בבנות ישראל.

שיהיה לו בתאבון.

זה עניין של מראה. לא של רמה דתית.

ולא אמרתי שאני אפסול. רק אמרתי שאני לא אוהבת.

(בררר, בתור נכדה של סבא עם זקן *ורב והסבא השני בלי זקן ולא רב.. סתם אולי בגלל זה זה תקוע לי בראש *- זה מגרד כשנותנים נשיקה לנכדים!!!!!!!! אני עד היום מתחרפנת מהנשיקות של סבא שלי מגיל 0...)

ו-

כשזה זקן מסודר זה מראה כללי של בנאדם מטופח ואני לא אזרוק אותו בגלל האורך של הזקן

וכשזה זקן 'מדובלל' או לא מסודר ומופרע זה מראה כללי של אדם 'זורק' ואני אזרוק אותו על כל הכלליות הזאת.

ועוד ועוד

אינלי כוח לכתוב פה עכשיו הכל

הקטנת האחר? אני לא מקטין א-נ-ש-י-ם. אני בהחלט מקטין את תרבות המערב. חלילה אני לא אומר שאדם כזה או אחר בוודאות עושה מעשה זה בגלל דבר כזה - אמרתי רק שבבוא בת לחשוב על בחור כזה ועל הסיבות שהוא עושה, שתחשוב על זה שאולי הוא עצמו - כלפי עצמו, לא רוצה להיכנע לתרבות הזאת. מה יש פה בלהקטין אחר? הרי אני גם לא עושה המון דברים אחרים כי הם באים מהתרבות הזאת ולא מתאימים לדרך היהודית. וכי בגלל שכתבתי "לא להכנע לתרבות המערב" - בהכרח עשיתי זאת כדי להקטין אנשים אחרים? הרי כתבתי זאת בתום לב כדי להסביר את מגמתו של המקפיד והמגדל זקן - שרוצה לברוח כמה שיותר מאםשרות של כניעה לתרבות הזאת. האין זאת רשותו לסבור על פי רבותיו שעניין הגילוח והמראה התרבותי החל בגלל תרבות המערב? (בהדגשה - תרבות המערב שורשיה נעוצים עוד בימי יוון).

איפה אתה רואה כאן הקטנת האחר?

ובעיקר - איך אתה קובע בביטחון כל כך שאני לא מרגיש מספיק נוח עם עצמי. אני אכן מרגיש מספיק נוח - אלא, כדי לענות לאלו התוהים על מראה זה, אני מפרט את הסיבות.

בערך כמו שתכתוב שרבי יהודה הלוי לא מספיק נוח לו עם זה שהוא יהודי ולכן בספרו הכוזרי לא הסתפק ברק להסביר למה טוב להיות יהודי, אלא הדגיש את הרע ואת החסר בכל שיטה אחרת, והקטין את האחר. וכי רבי יהודה הלוי "הקטין את האחר" כי לא יכל להתמודד מספיק טוב והיה קשה לו עם עצמו?

תמהני עליך.

חבל לי שלקחת את דבריי כך ואם אתה סבור שהיה בדבריי בכדי לפגוע במישהו באופן אישי - אני מבקש ממך סליחה ומתנצל בפני מי שלקח זה כתקיפה עליו. כל מגמתי הייתה רק להגן על שמם הטוב של בעלי הזקנים ולהזכיר למי ששכחו, את המעלה העצומה שיש לזקן. 

לגבי מה שאמרת שאדם מבזה עצמו אם מגדל זקן לא בצורה אסתטית בגלל הקפדתו לא לגלח כלל - ובכן, כנראה שבאומרך זאת פגעת בשמיים באופן אישי בבא סאלי שזקנו אף שלא היה ארוך, לא היה כלל וכלל מסודר ובמונחים של היום - היה בלתי אסטתי בעליל.

וכמוהו רבנים רבים נוספים שחוששים לדעת הקבלה לא נוגעים בכלל בזקנם.

וראה איזה פלא - רק לפני רגע דיברת על אדם שלא נוח לו עם עצמו ולכן "מקטין את האחר" - והנה בדיוק כמה שורות לאחר מכן אתה טורח בפה מלא להקטין את כל בעלי הזקנים שהולכים לפי הקבלה ולהצהיר קבל עם ועדה שהם מבזים את עצמם. האם ז-ה - לא הקטנת האחר, וחוסר קבלה לכך שישנם דברים שאתה לא מסכים איתם אבל ישנם רבים שנוהגים לפיהם - כמו הקבלה? וכי אתה באמת סבור שכל אדם שנוהג בזה לפי הקבלה מבזה את עצמו? 

תמהני עלייך, אחי אהובי. כואב לי.

א. לא כתבת רק את הסיבות שהובילו אותך לגדל זקן.

כתבת גם שרוב מי שמגדל זקן עושה זאת בגלל תרבות המערב ובכך ניסית לגמד אותו.

זאת כתיבה של מישהו שמרגיש שהוא במלחמה ובלי זה אין ביכלתו לנצח.

ב. זה בדיוק לב העניין: ריה"ל התעסק באמונה, שהיא הלב והבסיס של הכל.

אתה לעומתו, מתעסק בזקן(!)

וזה מה שכתבתי: זה רק זקן! אל תוציא את העניין הזה מפרופורציה.

הדיון פה לא מדגדג את קצה הנעל של הדיונים בכוזרי!

ג. לא מדובר פה על פגיעה אישית.

מדובר פה על הצורך שלך לכתוב כך.

ד. אני חושב שאתה לא עושה חלוקה בין רבנים לבין רוב האנשים.

רבנים (כמו הבבא סאלי) לא מתבזים, מכיוון שהם מקבלים את הכבוד שלהם מקדושתם וחכמתם.

אתה ואני וכל מי שמסתובב בפורומים האלה, לא נמצאים ברמה שלהם,

אבל אנחנו בכל זאת נדרשים לכבד את עצמנו, ולא להיראות מגוחכים.

כחלק מלכבד את עצמנו ולקבל כבוד מאחרים, אנחנו צריכים להקפיד על מראה חיצוני הולם.

אז אפשר להכריז מלחמה על תרבות המערב ומה שהיא מגדירה כיופי.

במלחמה כזאת אני (כמעט) איתך.

ואפשר לומר שאנחנו רוצים תרבות אחרת. זה נכון.

אבל,

לא חייבים למחוק כל דבר במציאות התרבותית הזו.

אין שום חובה להיראות כמו שנראו אבות אבותינו.

בדיוק כמו שחליפה ומגבעת אינם הכרח, כך גם גידול זקן ופאות.

מי אמר לך שבעבר זה לא נבע מהשפעה תרבותית??

אנחנו חיים בסביבה תרבותית מסויימת שבה זקן-פרא הוא לא אסתטי ולא מכובד.

זו לא תרבות שלילית, ואין צורך להילחם בה.

אתה רוצה להיות דון קישוט? בהצלחה!

אבל אל תקטין את כל מי שלא חושב כמוך וסובר שהחלק הזה בתרבות המערב הוא לא כל כך שלילי.

ה. אני מסכים איתך לגבי העובדה ש"אל תתפלאו שפוסלים על אורך חצאית".

זה בהחלט בסדר לפסול על דברים חיצוניים.

למעט העובדה שזה לא עניין של התבזות.

(ו. אני מה זה לא מתחבר ל"אחי, אהובי"...)

שכוייח.

ולעניות דעתי טל לא התכוון למלחמה אידאולוגית או לכל דבר אחר שנבע מההודעה שלך.

מוזר, כי אתה לא חדש בפורום, וידוע שההודעות של טל הן ארוכות, אולי ע"מ להסביר עצמו טוב יותר, שיהיה יותר מובן, במקום להתרכז במסר שהוא ניסה לחדד בככ הרבה מילים, אתה נתפס לכך שזה כבד ונורא, שזה לחלוטין לא נראה המסר שהוא ניסה להעביר.

גילוי נאות: לא אוהבת זקן. כלום. גם לא זיפים. נו ואז? 

אני יודעת שיש לזה ערך. גדולי עולם היו עטורי זקנים, ואפשר לאמר שהמראה (התרבותי!) שימר את היהודי באשר הוא בגלות. אולי זה לא נצרך, אבל מנהג אבות הוא חזק דיו, בשביל לא לפסול את אלו שכן חושבים שזקן הוא נצרך.

שחברות שלי אמרו באיזה שבת כלה

יש בנות שממש נרתעות ממראה כזה,אך יש לי גם חברות שמאד מתחברות (ונראה לי שזה קשור גם לסגנון ומי שיותר דוסית בד"כ גם פחות מפריע לה אבל לא בהכרח לפעמים זה קשור לאסתטיות)

אני אישית מאד אוהבת את המראה היהודי הזה!!וקשה לי לדמיין את בעלי בלי פאות\זקן..בעז"ה שנזכה!

בעבר הייתה הסטיגמה פועלת, שמי שמגדל זקן, נשוי, ומי שלובשת מטפחת, נשואה.

היום הכל התבלבל, גם בעלי הזקן פתאום התגלו כרווקים, וגם בעלות השיער הפזור, התגלו כנשואות:-/ (?!!?)

אלא רק פעלתי לחזק אולי את ההערכה לבעלי זקנים, על ידי הבאת מקורות שאולי חלק לא יודעים.

בנוגע לחצאית - הרשילי להגיד לך שמכיוונו של הבן זה יכול להתפרש בדיוק הפוך =- זה די מטריד שבת תסתכל על זקן של בן ותמדוד אותו לפי אורך הזקן שלו, תתחיל להעריך כמה גדול וכמה מסודר הוא - ולעומת זאת, חצאית - שזה דבר הלכתי שבנפשו של בן תורה, לא צריך יותר מאשר לראות האם החצאית עומדת בדרישות ההלכתיות שאני קיבלתי על עצמי או לא.

זה כמו שתגידי שאם בת תגיע עם מחשוף לפגישה - אסור לבן להסתכל ולחשוב על זה בכלל ולקחת את זה כשיקול כי זה מטריד שהוא בכלל מסתכל עליה. וכי - הגענו לדייט בעיניים עצומות כדי לא לראות כלל את הבחורה?

אז עכשיו אחרי שאיזנתי - הרשי לי להסביר - זה גם זה בסדר. מותר לבן להסתכל על הבחורה ולראות אם החצאית שלה עומדת בדרישות ההלכתיות שהיה מצפה ממי שתהיה אישתו, ומותר לבת להסתכל על הזקן של הבחור ולהעריך האם האסתטיות שלו מתאימה ל"מסודרות" שהייתה רוצה אצל בעלה.

אז אני לא נפגע ולא כלום, רק מבהיר - חלילה לי מלפסול בשרשור הזה ו"לדכא" תחושות של בנות בנוגע לזקן - אני רק ניסיתי לפעול בדרכו של הרב קוק, ולא "להנמיך" את מי שחושבת שזקן זה איכסה, אלא להיפך - להוסיף טוב  (ראו בכרטיס אישי שלי) - להאדיר את ערך הזקן ומעלתו.

את כמובן יכולה לעשות אותו הדבר עם חצאית קצרה, לפרסם שרשור שמאדיר את ערכה - אם זה רצונך. 

חלילה כאן מלקבוע למישהו או מישהי מה לחשוב. אני, כמו שראית, בעיקר ציטטתי מקורות ואז אספתי אותם לכדי מסקנה אחת אישית שלי, שמבהירה איזה דברים טובים אני רואה בזקן...

בן דוס שחשוב לו צניעות, וייצא לדייט ולא ישים לב שהבחורה לובשת חצאית קצרה שלא עוברת את הברך והיא לא צנועה - זה יהיה בהחלט מוזר.

הוא לא מודד את הבחורה על פי החצאית שלה - האו רק רואה את אורך החצאית, לא על סנטימטרים- לא נהיה מגוחכים אבל כולנו יודעים מה זה אומר חצאית שלא עוברת את הברך, ומה זה אומר חצאית שעוברת את הברך... לא צריך להיות עם סרגל כדי לדעת את זה.

אבל, אם תצאי עם מישהו עם זקן נגיד - תצאי איתו מראש במחשבה שאם זה מתקדם הוא יהיה צריך להוריד את הזקן לבקשתך - ואם לא אז תפרדי על זה?

כלומר - האם מראש לא תיפגשי עם מישהו עם זקן? או שתיפגשי - אבל מתוך מחשבה שזה ישתנה בעזרתך או בעזרתו ובכל מקרה אם זה לא ישתנה - מבחינתך הקשר יילך לפח, או שאת תצאי עם מישהו עם זקן בכל מחיר ולא תבקשי ממנו בשום שלב להוריד אותו, ואפילו אם תתאהבי בו ותחליטו להתחתן והכל - תשלימי עם זה שהוא עם זקן.

לאיזו אופציה מהשלוש הנ"ל את מתחברת?

אני לא אצא עם מישו עם זקן בכל מחיר, בוא לא נגזים..

אבל אני כן אצא עם מישו עם זקן בלי שום תנאים.

מה שיהיה אח'כ יהיה אח'כ.

ואני מאמינה שאני אשרוד מישו עם זקן..

אבל מלכתחילה- פשוט לא אוהבת את זה

ולא חושבת שצריך לעשות כזה עסק מזקן.

מחכה ומקווה שגם מקרוני בעצמה תכתוב תשובה, כי השאלה הופנתה אליה (למרות שזה בסדר שגם את ענית )

לא נורא

מקרוניייתתת 

אין לי שום דבר נגד זקן

נראלי שיש בזקן מין משהו מחייב כזה

כך שבחור מזוקן עם מידות טובות ויראת שמים-הזקן יוסיף לו חן

ובחור מזוקן עם חוסר במידות טובות\יראת שמיים-

הזקן רק יהפוך אותו לעוד יותר "חסר חן" בעיני (כי אני ארגיש שהוא נמצא בתחפושת).

ואידך זיל גמור.

1.זה מגניב.

2.זה נוח(תתפלאו).

3.יש עניין שלא יראו את צורת ההליכה.

ולא מצאתי מקורות מבוססים וחזקים. מצטער.

כנראה שג'אלבייה זה עדיין לא כמו זקן. תנסה בעוד חמשת אלפים שנה, אולי תמצא מקורות אז.

אבל אפשר גם קפוטה.

אבל שוב, לטעמי זקן ארוך ומגודל זה דבר דוחה ומגעיל.

(אני בד"כ עם זיפים ע"י מכונת גילוח, מטעמי "עצלנות").

שלא יהיה ברור לא נכון - זה לא שאמרתי שחייבים זקן ארוך ומגודל או משהו כזה... ממש לא. לא חייבים בכלל, כאמור, ניתן כמובן להתגלח - אבל ג-ם אם מגדלים זקן, כמובן שניתן לעשות אותו מסודר ואסתטי. העניין של לא לגעת בכלל זה באמת בעיקר מהקבלה מי שהולך בזה על פי הקבלה... (ובשביל להיות בהיר יותר - מי שהולך על פי השיטה שהקבלה אומרת לא לגעת כלל. קפיש ) - אבל גם מי שרוצה בכללי להיות עם אותה "הדרת  פנים" שהזכרתי בהודעה הפותחת - זה טוב ומעולה לגדל זקן בכל אורך שהוא, מסודר. אין בזה פסול.

למעשה - אין פסול בשום דבר שהוא על פי ההלכה - גם בלהתגלח (בהנחה כמובן שהמכונה כשרה ושלא מצמידים חזק לפנים, כי אם מצמידים, כאמור, יש חשש חמור לעבירה דאורייתא... ואת זה רבני ומומחי "צומת" אומרים, לא אני ) -וגם בלגדל זקן ארוך או זקן לא ארוך, ומסודר.

העניין הוא שיש כאלו שנרתעים אוטומטית מזקן בלי לברר בכלל האם יש לו מעלה בפני עצמה ביהדות - וזה מה שניסיתי להגיד בהודעה שפתחה את השרשור - שצריכים לזכור שגם לזקן בני עצמו יש מעלה מיוחדת וחשובה ביהדות.

ולא - אם נתייחס רגע לדברים שנאמרו כאן על "ג'לאבייה" - זה ממש לא אותו דבר, די להגחיך את העסק.

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

אי אפשר לשחק עם ענייני הצניעות.

עם ישראל מצווה להישמר במיוחד בענייני הצניעות יותר משאר העמים.

אני באמת חושב שצריך למצוא דרך לגרום לכך שיתלבשו בצניעות בדרך ראויה שאינה מעליבה.

והכי חשוב - לדעת כי כל מה שכתוב בתורה זה האמת.

במסכת אבות מסבירים לנו כיצד לפעול בעולם הזה בצורה נכונה ע"פ התורה וההלכה.

בקצרה- ייתכן שלפי ההלכות שהיא מכיר/נוהגת - זה אחלה

ויכול להיות שהיא מאוד מחויבת להלכה (ובנושא שרוול זו הלכה שהיא מכירה)

ואז השאלה האם זה תרחיש שסבבה לך?

אם כן, אז אפשר פשוט לדבר איתה בכללי על מחויבות להלכה, איך היא רואה את עצמה, איך אתה רואה את עצמך וכו.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות