ושלא הכל מדוקדק ולפעמים צריך לזרום.

זה ממש קשה אני יודעת.. כי מדובר כאן בתכונה וקשה לשנות.

אבל אולי לנסות במקום להתנצל להחליט שלפחות חמש פעמים ביום אם הוא מתחיל לתחקר ולשאול שיהיה לך 'כרטיס אדום' שתוכלי במילים אחרות לומר "אתה ממש דוחק אותי לפינה בשאלות.." ושהוא יבין את זה.

קודם כל להעלות במודעות את הבעיה ולרצות לפתור אותה, בהצלחה!

כבר יצא לי לדבר על זה והוא פשוט אומר שהוא נעלב מזה!!

כי הוא  כל הזמן מעביר ביקרות עליך, אז תפסיקי להתנצל! תגידי שאת מבחינתך עושה את המקסימום, גם אם זה לא נראה כך בעיניו, (תלוי כמה ילדים יש לכם, ואם את עובדת) אם כן זה ברור שאת לא יכולה לעשות הכל ויש בלאגן, בכל הבתים זה ככה. פשוט תנשמי עמוק ואל תקחי ללב.

תשאלי אותו 2-3 דברים שמאוד מפריעים לו ואותם תשתדלי לעשות. נגיד סתם אם הוא שואל איפה העיתון של היום? וכל יום זה חיפושים וזה גורם לעצבים.תעשי הרגל שאחרי שאת מסימת לקרוא את העיתון את שמה אותו מתחת לכרית שלו..(סתם נתתי דוגמא מצחיקה). אבל בתנאי שהוא לא מעיר לך יותר על כלום. את מבחינתך 2-3 דברים שקריטים בשבילו תשתדלי.

והעלבון הזה הוא לגמרי לא במקום ומיותר - כי הוא מרגיש שעושים לו דוקא, שלא משתדלים מספיק.

הוא צריך להבין שאין כאן דוקא. שזה ענין של אופי, של ריכוז, של זרימה, ויש לזה יתרונות אפילו.

בטח גם לו יש חסרונות שאת נאלצת לחיות איתם בשלום (למשל עודף פדנטיות ).

אבל זה תמיד קשה יותר כשפדנטיות מגיעה מצד הבעל. אני מכירה זוג מבוגר כזה מקרוב, האישה סובלת מאוד. אבל האמת היא שמי שלא מסודר לא יכול להבין עד כמה אי סדר מטריד אדם שזקוק לסדר.

אולי אפשר להקצות לו איזה אי של סדר שיהיה רק שלו וישמר כך.

אם זה ברמה שמאוד מפריעה לזוגיות, כדאי אולי ללכת ליעוץ, אפילו נקודתי וקצר רק לצורך הענין הזה.

את מתארת בעיית תקשורת חמורה, 

שאם לא תטפלי בה זה יתפוצץ בצורה כואבת מאוד. 

את לא יכולה לחיות עם בן זוג כשאת כל הזמן מרגישה אשמה מולו. 

האם אתם מסוגלים לשבת ולדבר ביחד ברוגע בשיחה נטולת מסיחי דעת?

תדברו על הציפיות שלכם אחד מהשני, 

תשתפו אחד את השני מה אתם מרגישים

ותגיעו לשיתוף פעולה והבנה הדדית

ללא זה - אי אפשר לחיות ככה. 

ואם אתם לא מסוגלים להגיע לזה בעצמכם, 

קחו עזרה מיקצועית (אני יכול להפנות לכזאת עזרה - באישי)

העיקר שהמצב הנוראי הזה לא יימשך. 

בהצלחה

שימצא את הזמן לסדר ולנקות לפי שביעות רצונו.

תסבירי לו שהמצב כרגע הוא הכי טוב שאת יכולה, ושהוא יותר ממוזמן לעשות יותר.

אם אני מסדרת, וכן מנסה להתחשב בטעם שלו ובכ"ז לא מצליחה-שיבליג או יסדר בעצמו.

גם אני נשואה לבעל מאוד פדנט בהתחלה זה יצר ממש תיסכול אבל עם השנים כל אחד התקרב לעולמו של השני.

אני נהייתי יותר מסודרת (ואני גם אוהבת את זה) והוא למד לא להשתגע אם יש קצת אי סדר.

המפתח להצלחה לדעתי טמון בשיחות בינכם. לבחור זמן לשיחה, לא בשעת כעס ומירמור אלא בזמן נטרלי ולשקף את ההרגשה. לדוגמא: הכנתי אוכל מושקע כדי לשמח אותך ובמקום להעריך ,הערת על העיתון שלא במקום..

לנסות לדבר ממקום של ההרגשה שלך ופחות לתקוף אותו. אדם שמתקיפים אותו נכנס למצב של מגננה ובמקום להבין אותך הוא נמצא במקום של להדוף..

פעם שמעתי משהו שהולך איתי כל הזמן.. לכל אדם יש את נכות שלו (הדברים שפחות מושלמים אצלו) וצירך להתייחס אליו בנקודות האלה כנכה. כמו שלא תתעצבני על נכה שלא מזיז את היד כך על תתעצבני על בעלך. תביני שבעניין הסדר הוא נכה(כרגע) הוא לא מסוגל שלא להשתגע מכך...

רק שהנכויות שלנו הן זמניות בעזרת ה'...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....