זה כתוב ברמב"ם: "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים". יראת שמיים זה הדברים שאדם בוחר אצלו- מעשים, מידות וכד'. בזה יש בחירה חופשית בידי האדם.

הבחירה היא בפרטים הקטנים של החיים.. 

אבל, בדברים הגדולים. בנקודה ההתחלית של החיים - אין בחירה. 

מדובר על עצם זה שנולדנו יהודים, להורים ספציפים, למציאות כזו או אחרת.

אבל מי שם , זאת כבר בחירה שלנו .

המציאות היא מעין שילוב של גלוי והסתר. ה' בו זמנים גם מעלים עין, וגם נותן לנו השגחה פרטית.

[וזה כבר ההבדל בין הגישה החסידית, לגישה הליטאית. שהאם לכל עלה יש השגחה, או שה' נותן למציאות ללכת על פי המקרה. והוא לא מתערב בה בכל פיפס.. אבל זה מסובך מידי.]

ממליצה על הלכות תשובה לרמבם. הוא מדבר על זה.. 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t391703#4693865 

שרשור ישן נושן בנידון. שנזכרתי בו.  

כשהוא יחזור הביתה אני ישאל אותו ויכתוב לך מה כתוב שם!!

http://www.otniel.org/show.asp?id=24711

http://www.otniel.org/show.asp?id=25961

יש שתי שיטות עיקריות ביהדות: הכל מלמעלה אבל יש קצת תזוזות עצמיות,ות'שניה אני לא זוכר..

הבחירה בידיים שלך אבל לא כל ההשלכות של מה שבחרת לעשות זה אתה בוחר לכן תעשה את ההשתדלות (בכל דבר בחיים) ובעז"ה ה' כבר יסדר אותך...

אני יביא לך דוגמה שיהיה יותר מובן:

אתה יכול לבחור אם ללכת לישיבה מסוימת או לישיבה אחרת, ואז ה' יסדר לך שבגלל שהלכת לישיבה X תפגוש ספר כל שהו או צורת לימוד שיכולים ממש לשנות אותך ואם היית הולך לישיבה Y זה לא היה קורה לך.. אז אתה בחרת ומשם כבר ה' סידר אותך...

מקווה שהייתי מספיק מובן..

צלחת עם שוקולדים וסוכריות,ועוד צלחת עם חצילים מטוגנים.אז יש לו בחירה מה לקחת אבל את יודעת כבר מראש מה הוא יקח!!

ברור לך שהוא לא יגע בחצילים...

או שפעם מישו ניסה להסביר לי את זה בצורה כזאת שהגעת לתחרות ריצה.אתה בוחר עם לתת את הצעד הראשון או להמשיך להיות תקוע..ואתה גם בוחר אם להפסיק באמצע.אבל את נקודת הסוף הקב"ה יודע....

וגם לכל דרך יש כאילו 2 פיצולים.אחת טובה,ואחת רעה.אתה בוחר לאן ללכת.ולא משנה לאן תבחר,שם יהיו לך פיצולים שונים..

אבל כל הדרך נמצאת אצל הקב"ה!!

מקווה שעזרתי...מוזמנת בכיף לשאול..

אז מה בעצם העניין של הבחירה?

את רוב הדברים המשמעותיים בחיים שלנו לא אנחנו בוחרים.

אנחנו לא בוחרים משפחה, הורים, וכו'. אנחנו לא בוחרים איזה צרות ייפלו עלינו בחיים ח"ו.. אבל אנחנו כן יכולים לבחור את הדרך שבה מסתכלים על דברים. את הדרך שבה אנחנו מתמודדים עם מה שנקבע לנו.

אני ממש התחברתי לרעיון הזה...ב"ה יש היום הרבה תשובות...צריך רק לחפש..

הוא כל יכול..

זה סותר את זה שהבחירה היא אישית ושלך?

לא..

השגחה פרטית בדיוק קראתי על זה...

"בורא נפלאות

את הנפלא מכל נתת לי-

בחירה חופשית.

מי ייתן

ורצוני לא יסטה לעולם

מרצונך הקדוש.

הנחני תמיד

שכל בחירותי יהיו טובות,

בחירות

שתהיינה הרמוניות עם רצונך,

כל ימי חיי."

(לקו"מ ק"צ)

מקווה שהועלתי במשהו.

בצורה הרבה יותר טובה ממישהו פה בפורום. 

הלכות תשובה פרקים ה-ו מדבר על זה וכן הקדמת הרמב"ם למסכת אבות פרק שמיני. לדעתי הקדמת הרמב"ם למסכת אבות הכי מתאים לשאלה שלך אבל אם בא לך גם הלכות תשובה מדבר על הענין ומאוד מעניין. מצרפת לך בהמשך ההודעה.אם את מסתבכת את יכולה ללמוד עם אבא שלך או מישו אחר (חברה, מדריכה, מורה מישהו\י שנוח לך) או גם לשאול פה בפורום הסבר של משפט\פסקה וכד שלא הבנת ברמב"ם. ב"הצלחה. (אל תתייאשי מהאורך זה שווה את זה וזה כתוב בצורה שאפשר להבין. בכל מקרה את יכולה לקרוא חלק אם את לא רוצה את הכל..זה יסביר לך מצוין.)

פרק שמיני. ביצירה האנושית[עריכה]

איך אפשר שיולד האדם מתחלת ענינו בטבע בעל מעלה ולא בעל חסרון כמו שא״א שיולד האדם בטבע בעל מלאכה מן המלאכות. אבל אפשר [לאדם] שיולד בטבע מוכן למעלה או לחסרון. בהיות פעולת האחת מהן יותר [קרובות] קלות עליו מפעולה האחרת. והמשל בו כשיהיה האדם מזגו נוטה אל היובש. ויהיה עצם מוחו זך. והלחות בו מעט. יקל עליו לגרוס ולזכור ולהבין הענינים יותר מבעל לחה לבנה רב הליחות במוח אבל אם יונח האיש ההוא המוכן במזגו אל זאת המעלה מבלתי למוד כלל. ולא יעורר כחותיו ישאר סכל בלי ספק. וכן כשילמדו ויבינו זה העב הטבע רב הליחות ידע ויבין. אבל בקושי. ועל זה המין בעצמו ימצא איש שמזג לבו יותר חם ממה שצריך. יהיה גבור. ר״ל מוכן לגבורה אם ילמדהו הגבורה יהיה גבור (במהרה) [בלי ספק]. ואחר מזג לבו יותר קר ממה שצריך. והוא מוכן לצד המורך והפחד. וכשילמדוהו וירגילוהו יקבלם מהרה ואם יכוין בו הגבורה לא ישוב גבור רק בקושי גדול אבל ישוב כשירגילוהו בלי ספק. ואמנם בארתי לך זה שלא תחשוב השגעונות אשר ישקרו בהם חכמי הכוכבים אמתיות. כי יחשבו שמולד האדם ישימהו בעל מעלה או בעל חסרון ושהאיש מוכרח על המעשים ההם בהכרח. אמנם אני יודע שהדבר המוסכם עליו מתורתנו ומפילוסופי יון כמו שאמתוהו טענות האמת שפעולות האדם כולם מסורות לו אין מכריח אותו בהם ולא מביא אותו זולת עצמו כלל. שיטהו לצד מעלה או לצד חסרון אא״כ יהיה לו הכנת המדגים לבד כמו שביארנו שיקל לו ענין או יכבד אבל שיתחייב [פעולה מהפעולות] או יהיה בו נמנע אין זה כלל ואילו היה האדם מוכרח על פעולותיו יהיו בטלות מצות התורה ואזהרותיה והיה הכל שקר גמור. אחר שאין בחירה לאדם במה שיעשה. וכן היה מתחייב ביטול הלמוד וההתלמדות ולמוד כל מלאכת מחשבת היה כל זה הבל ולבטלה אחר שהאדם א״א לו כלל מפני הגורם המכריח אותו מחוץ זולתו לפי דעת האומרים זה שמוכרח שלא יעשה הפועל הפלוני ומבלתי שידע החכמה פלונית ושתהיה לו המדה הפלוני והיה הגמול והעונש ג״כ עול גמורה הן ממנו קצתינו [לקצתינו] הן מהש״י לנו שזה שמעון שהרג לראובן אחר שזה מוכרח שיהרוג. וזה מוכרח שיהרג למה נענש שמעון. ואיך יתכן עליו ג״כ יתברך צדיק וישר הוא שיענישהו על פועל שא״א לו שלא יעשהו ואפילו השתדל שלא יעשהו לא היה יכול. והיו בטלות ג״כ ההכנות כולם עד סופם. מבנות בתים. וכנוס הממון. ולברוח בעת הפחד. וזולתם מן הדומים להם. כי אשר נגזר שיהיה א״א מבלתי היותו. וזה כולו שקר גמור וכנגד המושכל והמורגש והריסות חומת התורה לגזור על הש״י בעול חלילה לו ממנו. אמנם האמת אשר אץ ספק בו שפעולות האדם כולם מסורות לו אם ירצה יעשה ואם לא ירצה לא יעשה מבלתי הכרח שיכריחהו עליו. ומפני זה היה ראוי לצוותו אמר (לגרים ל) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו׳ ובחרת בחיים ושם הבחירה לנו בהם. וחייב העונש למי שימרה. והגמול למי שיעבוד. אם תשמעו ואם לא תשמעו. וחייב הלמוד וההתלמדות(שם יא) ולמדתם אותם את בניכם. (שם ה) ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם וכל מה שבא בלמוד המצות. וחייב ג״כ ההכנות כלם כמו שכתוב בתורה (שם כ 3< כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך. (שם כ) פן ימות במלחמה. (שמוח ינ) במה ישכב (לנדס כל) לא יחבול רחים ורכב והרבה בתורה ובנביאים מזה הענץ. ר״ל ההכנות אבל מה שנמצא לחכמים ע״ה. והוא אמרם [גרפית לג. מגילה כה. (לה גוז:] הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים היא ג״כ אמת ונוטה לצד מה שזכרנו. אלא שהרבה פעמים יטעו [בו] בני אדם ויחשבו קצת פעולות האדם הבאות לבחירתו שהוא מוכרח עליהם כזיווג פלוני. או היות הממון בידו. וזה בלתי אמת. כי זאת האשה אשר לקחה בכתובה וקידושין והיא כשירה לו ולקחה לו לפריה ורביה והיא מצוה. (א) והש״י לא יגזור בעשיית המצוה. ואם יהא בנשואין איסור היא עבירה והשם לא יגזור בעשות העבירה. וכן זה אשר גזל ממון פלוגי או גנבו ממנו או הכה אותו וכחש בו. ונשבע עליו בשקר. אם נאמר שהש״י גזר על זה שיגיע זה הממון לידו ושיצא מיד זה האחר כבר גזר בעבירה. ואין הענץ כן. אבל כל פעולות האדם (הבאות) מסורות לו ותלויות בבחירתו בהן בלא ספק ימצא המצות והעבירות. כי כבר בארנו בפ׳ הב׳ שמצות התורה ואזהרותיה הם בפעולות אשר לאדם בהם בחירה שיעשם. או שלא יעשם. ובזה החלק מן הנפש תמצא יראת שמים. ואינה בידי שמים. אבל נמסרה לבחירת האדם כמו שבארנו. א״כ מהו אמרם הכל בידי שמים. אמנם ירצו בו העניינים הטבעיים. אשר אין בחירה לאדם בהם כגון בהיותו ארוך. או קצר. או רדת המטר. או עצירה. או הפסד האויר. או זכותו. וכיוצא בהם מכל מה שבעולם זולת תנועת האדם ומנוחתו. ואמנם זה הענין אשר בארו חכמים שהמצות והעבירות אינם בידי שמים ולא ברצונו אבל ברצון האדם. נמשכו בזה אחר דברי ירמיהו ע״ה והוא אמרו (איכה ג) מפי עליון לא תצא הרעות והטוב שהרעות הם המעשים הרעים והטוב הם המעשים הטובים. ואמר שהש״י אינו גוזר על האדם לעשות רע או טוב. ואחר שהענין כן ראוי לאדם להתאונן ולבכות על מה שעשה מן החטאים והעבירות אחר שפשע ברצונו ואמר (שם ושם) מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו. ואח״כ שב ואמר שרפואות דה החולי בידינו. כי כמו שפשענו בבחירתנו. כן לנו לשוב ממעשינו הרעים.ואמר אח״כ נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה׳. נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים. אבל המאמר המפורסם אצל בני אדם וגם ימצאו ממנו בדברי החכמים ובדברי הנביאים ג״כ והוא שישיבת האדם וקומתו וכל תנועותיו ברצון הש״י וחפצו. הוא מאמר אמתי על צד אחד. והוא כמי שהשליך אבן על האויר וירדה למטה. שאמרנו בה שברצון הש״י ירדה למטה. והוא מאמר אמתי שהש״י רצה שתהיה הארץ כלה כמרכז. ומפני זה בכל עת שישליכו חלק ממנו למעלה יתנועעו אל המרכז וכן כל חלק מחלקי האש מתנועע למעלה ברצון שקדם להיות מתנועע למעלה לא שהש״י רצה בעת שיתנועע זה החלק מן הארץ שיתנועע למטה. ובזה חולקים המדברים. כי שמעתי אומרים שהרצון בכל דבר עת אחר עת תמיד. ולא כן נאמין אנחנו אך הרצון היה בששת ימי בראשית שימשכו הדברים כלם על טבעם תמיד. כמו שאמר (קהלת א) מה שהיה הוא שיהיה. ומה שנעשה הוא שיעשה. ואין כל חדש תחת השמש. ומפני זה הוצרכו החכמים לומר כי כל המופתים היוצאים חוץ לטבע אשר היו. וגם אשר עתידים להיות מאשר יעד בהם הכתוב. כלם קדם בהם הרצון בששת ימי בראשית. והושם בטבע הדברים אז שיתחדש בהם מה שיתחדש. וכאשר יתחדש הדבר בעת הצורך יחשבו הרואים בו שעתה נתחדש. ואץ הדבר כן. וכבר הרחיבו בזה הענין הרבה במדרש קהלת וזולתו. ומאמרם בזה הענץ מס׳ [ע״ז נד:] עולם כמנהגו נוהג. ותמצאם עליהם השלום תמיד בכל דבריהם בורחים מתת הרצון בדבר אחר דבר. ובעת אחר עת: ועל זה הצד יאמר באדם כשיקום וישב שברצון הש״י קם וישב. ר״ל שהושם בטבעו בתחלת בריאתו שיקום וישב בבחירתו לא שהוא רוצה עתה בעת קומו שיקום או שלא יקום. כמו שלא רוצה עתה בנפילת האבן הזאת שתפול או שלא תפול. וכלל הדבר שנאמץ בו. הוא כי כמו שרצה הש״י שיהיה האדם נצב הקומה. רחב החזה. בעל אצבעות. כן רצה שיתנועע. וינוח מעצמו. ויעשה פעולות בבחירתו. אין מכריח לו עליהם. ולא מונע מהם כמו שהתבאר בתורה האמתית המבארת זה הענין באמרה (בראשית ג) הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע. (א) וכבר ביאר התרגום כפירוש שהרצון בו. ממנו לדעת טוב ורע. ר״ל שהוא היה אחד בעולם. ר״ל מין שאץ כמוהו מין אחר שישתתף עמו בזה הענין אשר נמצא בו והוא שמעצמו ומנפשו ידע הטוב והרע ויעשה איזה מהן שירצה. ואץ מונע לו מהן. ואחר שהוא כן אפשר שישלח ידו ויקח מזה >שס) ואכל וחי לעולם ואחר שיתחייב זה במציאות האדם. ר״ל שיעשה בבחירתו פעולות הטוב והרע כאשר ירצה. א״כ יתחייב ללמדו דרכי הטוב והרע ושיצוהו ויזהירהו ויענישהו ויגמלהו. ויהיה כל זה יושר. וכן ראוי לו להרגיל עצמו בפעולות הטובות. עד שיהיה לו המעלות [השכליות]. ויתרחק מן הפעולות הרעות עד שיסורו [ממנו] והם הפחיתיות. אשר הם נמצאות אתו. ולא יאמר שהם בענין שאינם יכולים להשתנות. כי כל ענין אפשר להשתנות מן הטוב אל הרע. ומן הרע אל הטוב. והכל בבחירתו. ומפני זה הענין זכרנו כל מה שזכרנו מענין המצות והעבירות: (כ) והנה נשאר עלינו לבאר דבר אחד מזה הענץ. והוא שיש מפסוקים יחשבו בהם בני אדם שהש״י יגזור במרי ושהש״י יכריח עליו. זה שקר וצריכים אנו לבארם כי הרבה מבני אדם התבלבלו בהם ומזה מה שנאמר לאברהם. (שס ט 0 ועבדום וענו אוחם ד׳ מאות שנה. אמרו הלא תראה שגזר על המצריים שיחמסו זרע אברהם. ולמה ענשם. הלא בהכרח בגזירת הש״י [יתעלה] השתעבדו בהם. כמו שגזר עליהם. והתשובה לאלו שזה הענין דומה כאלו אמר השם יתברך שהנולדים לעתיד יהיה מהן מורד. ועובד. וחסיד. ורע. וזה אמתי ולא מפני זה המאמר התחייב פלוני (זה) הרע להיות רע עכ״פ. ולא פלוני(זה) הצדיק להיות צדיק עכ״פ. אבל כל מי שירצה מהן להיות רע יהיה בבחירתו. ואילו היה רוצה להיות צדיק היה יכול ואין מונע לו. וכן כל צדיק וצדיק אילו היה רוצה להיות רע לא היה מונע לו ומזה כי הדברים שאמר הקב״ה. לא אמרם על איש ידוע. עד שיאמר כבר נגזר עליו. ואמנם באו הדברים בכלל ונשאר כל איש ואיש בבחירתו בעיקר יצירתו. וכן כל איש ואיש מן המצריים. אשר חמסו והונו אותם היה בבחירתו שלא יחמסם אילו היה רוצה. כי לא נגזר על האיש בפרט שיחמםם. וזאת התשובה בעצמה נשיב על אמרו(מריס לא) הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר. שאין הפרש בין זה ובין אמרו כל מי שיעבוד עבודת כוכבים יעשה בו כך וכך. שאם לא ימצא לעולם מי שיעבוד אותה תהיה [אותה] הפחדה לבטלה. ויהיו הקללות כלם לבטלה וכן העונשים אשר בתורה אין לנו לומר כאשר מצאנו דין סקילה בתורה. שזה שחלל שבת היה מוכרח לחלל. ולא מפני הקללות שבאו בתורה נאמר שאשר עבדו עבודת כוכבים חלו עליהם הקללות ההם שנגזר עליהם לאבדם. אבל בבחירתו עבדו כל מי שעבדה. וחל עליו העונש כמ״ש (ישעיה ס 0 גם המה בחרו בדרכיהם וגו׳ גם אני אבחר בתעלוליהם ומגורוחם אביא להם. אבל אמרו (שמוס יל) וחזקתי את לב פרעה ואח״כ ענשו והמיתו. יש בו מקום לדבר ויעלה ממנו בידינו שורש גדול (על מה שלא חשבו כל המפרשים) והסתכל מאמרי בזה הענין. ושים אליו לבך. וחבר אותו על דברי זולתי. ובחר לך הטוב. והוא אצלי שפרעה וסיעתו אילו לא היה להם חטא אלא שלא שלחו ישראל. היה הענין מסופק עכ״פ שהרי הקב׳׳ה מנעם מלשלוח אותם כמו שנאמר >שס י) כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו. ואיך היה מבקש מהם לשלחם והם מוכרחים שלא לשלחם ואיך ענשם אחר כך כאשר לא שלחם וזה נראה עול בלא ספק. וסותר כל מה שהקדמנו הצעתו. אלא שאין הענין כן. אבל פרעה וסיעתו מרו בבחירחם בלי הכרח וחמסו הגרים אשר היו בתוכם. והעלו עליהם עול גמור כאשר נאמר כבאור. (שם א) ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל וגו׳ הבה נתחכמה לו. וזאת הפעולה היתה מהם בבחירתם מבלי הכרח רק ברוע לבבם והיה עונש הש״י להם ע״ז למנעם מהתשובה. עד שיחולו עליהם מהעונשים מה שהיה ראוי להם מן הדין. ומניעתם מהתשובה הוא שלא ישלחם. וכבר ביאר לו הש״י זה הענין והודיעו שאילו היה רוצה להוציאם לבד. היה מאבד אותו וסיעתו והיו יוצאים מהרה מאין איחור. אמנם רצה עם הוציאו אותם לענשם על מה שקדם מחמת שעבודם כמו שהבטיח ואמר (בראשית טו) וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואח״כ יצאו ברכוש גדול וא״א לענשם אילו היו עושים תשובה. וע״כ נמנעו מהתשובה והחזיקו בהם. והוא אמרו (שמוס ט) כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ ואולם בעבור זאת העמדתיך וגו׳. ואץ לדקדק עלינו אם נאמר שהש״י יענש האדם וימנעהו מהתשובה ולא יעזבהו לבחור בתשובה. כי הוא ית׳ [שמו] ידע החטאים. ולפי חכמתו וישרו יהיה שיעור העונש פעמים בעוה״ב לבד. ופעמים בעוה״ז לבד. ופעמים בשניהם. וענשו בעוה׳׳ז חלוק. פעמים יענש בגוף. פעמים בממון. ופעמים בשניהם יחד. וכאשר יבטלו קצת תנועות בני אדם שהם בבחירתו על צד העונש. כביטול ידיו מן המלאכה שלא יכול לעשות בה מאומה כמו שעשה לירבעם בן נבט. או לסמא עיניו מן הראות כמו שעשה לאנשי סדום. הנאספים על פתח לוט. כן יבטל ממנו בחירת התשובה. עד שלא יתעורר אליה כלל. וימות בחטאו. ולא נתחייב לדעת חכמתו. עד שנדע למה ענש זה בזה המין מן העונש. ולא ענשו במין אחר. כמו שלא נדע מה [היה] הסבה להיות לזה המין זאת הצורה. ולא היתה לו צורה אחרת. אבל הכלל כי כל דרכיו חסד ומשפט. ויעניש החוטא כפי חטאו. ויגמול המטיב כפי הטבתו. וא׳׳ת למה בקש ממנו לשלח את ישראל פעם אחר פעם. והוא נמנע מלשלחם. ולמה לא באו עליו המכות והוא עומד במרדו על עקשותו. כמו שאמרנו שענשו מהש״י הוא שיעמוד על עקשותו. ולא היה מבקש ממנו לבטל מה שא״א לו לעשותו. זה ג״כ היה לחכמה מהשם יתברך שיודיעהו שהש״י יבטל בחירתו כשירצה לבטלה. ואמר לו הנני מבקש ממך שתשלחם ולא שלחת. ואם תשלחם תהיה נצול. רק ידעתי שאתה לא תשלחם עד שתמות. והיה הוא צריך שיודה לשלחם. עד שיראה הפך דברי הנביא שאמר שהוא יהיה נמנע להודות. ולא היה יכול. והיה בזה אות גדולה ומפורסמת אצל כל בני אדם. כמ״ש (שס) ולמען ספר שמי בכל הארץ. שהש״י אפשר שיענוש האדם שימנעהו בחירת פעולת אחת. ויודיעהו בזה שלא יוכל למשוך נפשו ולהשיבה אל הבחירה ההיא. ועל זה הצד בעצמו היה עונש סיחון מלך חשבון. כי למה שקדם ממריו אשר לא הוכרח עליו. ענשו ית׳ שמנעו מעבור ישראל בגבולו מהפיק רצון ישראל עד שנלחמו עמו והרגוהו. והוא אמרו (לנטס כ) ולא אבה סיחון מלך חשבון העבירנו בו וגו׳. ואשר הביא להיות ענץ זה הפסוק קשה על המפרשים כלם. מפני שחשבו כי לא נענש סיחון אלא מפני שלא הניח את ישראל עבור בגבולו. ואמרו איך ענשו. והוא מוכרח כי הקשה ה׳ את רוחו. ואמץ את לבבו. כמו שחשבו רבים שלא נענש פרעה ועמו אלא מפני שלא שלחו ישראל מארצם. ואין הענין כן אלא כמו שבארנו. וכבר ביאר הש״י ע״י ישעיה הנביא שהוא יתברך [שמו] יעניש קצת המורדים שימנע מהם התשובה ולא יעזוב הבחירה בידם ואמרו (ישעיה ו) השמן לב העם הזה ואדניו הכבד ועיגיו השע [וגו׳]. וזה הדבר פשוט א״צ לפרש. אבל הוא מפתח למנעולים רבים. וע״ז העיקר הולכים דברי אליהו ז״ל באומרו על הכופרים מאנשי דורו (מ״נ יח) ואתה הסבות את לבם אחורנית. ר״ל כאשר חטאו ברצונם היה עונשם עליהם מאתך שתסב לבם אחורנית מדרך התשובה. ולא תניח להם הבחירה ולא רצו להניח החטא ההוא. והתמידו מפני זה על כפירתם באמרו (הושע ד) חבור עצבים אפרים הנח לו ר״ל שהוא מתחבר אל העצבים בבחירתו ואוהב אותם עונשהו שיונח על אהבתם. וזה ענץ הנח לו. וזהו מן הפירושים הטובים למי שיבין דקות הענינים. אמנם מאמר ישעיה הנביא ע״ה שאמר (ישעיה סג) למה תתענו ה׳ מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך. אינו מזה הענין כלל. ואינו נתלה בדבר ממנו. ואמנם ענין אלו הדברים כפי מה שבא לפניו ולאחריו. שהנביא [ההוא] היה מתרעם על גלותנו וגזירותינו. והפסק ממשלתנו. ותגבורת האומות עלינו. ואמר על זה דרך תפלה ה׳ אלהי ישראל כשיראו ישראל תגבורת הכופרים. יתעו מדרך האמת ויטה לבם מיראתך. וכאילו היית אתה הסבה לסבלים האלה לצאת מדרך האמת. כמ״ש מרע״ה (נמדנר יד) ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר מבלתי יכולת וגר. ומפני זה אמר אחר זה. (ישעיה סג) שוב למען עבדיך שבטי נחלתך. ר״ל עד שלא יהיה בענין חלול שמך הגדול. וכמו שבאר בתרי עשר מאמר הנמשכים אחר דעת המנוצחים מן העוברי כוכבים בזמן הגלות. אשר מספר דבריהם כל עושה רע טוב בעיני ה׳ ובהם הוא חפץ או איה אלהי המשפט וספר מדבריהם המובן מאורך גלות (מלאמ ג) אמרתם שוא עבוד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדורנית מפני ה׳ צבאות. ועתה אנחנו מאשרים זדים. והבטיחנו שם שהוא ית׳ עתיד לבאר האמת. ואמר בזה (שס) ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע. אלו הפסוקים המסופקים בתורה ובמקרא שיראה מהם שהש״י יכריח על העבירות. והנה בארנו [אנחנו] ענינם בלא ספק והוא באור אמתי עם טוב התבוננות. ונשארנו על שרשינו שברשות האדם היא המצוה והעבירה. והוא הבוחר בפעולותיהם מה שירצה לעשותו יעשה. ומה שלא ירצה לעשותו לא יעשה. רק אם יענישהו השם יתברך על חטאו שיבטל רצונו כמו שבארנו. ושקנין המעלות והפחיתות בידו ומפני זה צריך לו שישתדל לקנות לנפשו המעלות שאין לו מעיר לזולתו שיעירהו עליהם. והוא אמרם במוסרי זאת המסכתא. אם אין אני לי מי לי. ולא נשאר מזה הענין אלא דבר אחד שצריך לדבר בו מעט עד שתשלם כוונת זה הפרק. ואע״פ שלא היה בדעתי לדבר בו כלל אבל הצורך הביאני אל זה. והוא ידיעת הש״י העתידות שהוא הטענה אשר יטענו עלינו בה החושבים שהאדם מוכרח על המצוה ועל העבירה. ושכל פעולות האדם אין לו בחירה בהם. אחר שבחירתו תלויה בבחירת האלהים. ואשר גרם לזאת האמונה הוא שישאל השואל. זה האיש ידע בו הבורא אם יהיה צדיק או רשע או לא ידע. וא׳׳ת ידע יתחייב מזה שיהיה מוכרח על הענץ ההוא אשר ידעו הש״י טרם היותו. או תהיה ידיעתו בלתי אמתית. ואם תאמר שלא ידע מקודם. יתחייבו מזה הרחקות עצומות ויהרסו חומות נשגבות בענין הדת. לכן שמע ממני מה שאומר לך והסתכל בו מאד. כי הוא האמת בלא ספק. וזה כבר התבאר בחכמת האלהות. ר״ל מה שאחר הטבע. שהש׳׳י אינו יודע במדע ולא חי בחיים עד שיהיה הוא והמדע שני דברים כאדם וידיעתו. שהאדם בלתי המדע. והמדע בלתי האדם. וכיון שכן הוא הם שני דברים. ואילו היה הש״י יודע במדע. היה מתחייב [מזה] הרבוי. והיו הנמצאים הקדמונים רבים [עם] ה׳ יתברך. והמדע אשר בו ידע. והחיים אשר בו חי. והיכולת אשר בו יכול. וכן כל תואריו יתברך. ואמנם זכרתי לך תחלה טענה קרובה וקלה להבין אותה ולהשכילה להמון. כי הטעניות והראיות אשר יתירו זה הספק הם חזקות מאד. ומופתיות אמיתיות. והתבאר שהוא יתברך שמו תואריו ותואריו הוא. עד שיאמר עליו שהוא המדע. [והוא הידוע] והוא היודע. והוא החי. והוא החיים. והוא הממשיך לעצמו החיים וכן שאר התארים. ואלו הענינים קשים ולא תקוה להבינם הבנה שלימה מב׳ שורות [או] מג׳ מדברי. ואמנם יעלה בידך מהם ספור דברים לבד. ולזה העיקר הגדול לא התיר הלשון עברי לומר חי ה׳ צבאות כמ״ש חי פרעה חי נפשך. ר״ל שם מצורף. כי המצורף והמצטרף אליו. שני דברים חלוקים. ולא יצטרף הדבר לעצמו. ולפי שחיי השם הם עצמו. ועצמו הוא חייו. ואינו דבר אחר זולתו. לא הזכירוהו בצירוף אך אמר חי ה׳ צבאות חי השם אשר עשה לנו את הנפש הזאת. הכווגה בזה שהוא וחייו אחד. וכבר התבאר גם כן בספר הנקרא מה שאחר הטבע. שאין יכולת בדעתינו להבין מציאתו יתברך על השלימות. וזה לשלימות מציאתו וחסרון דעתנו ושאין למציאותו סבות. שיודע בהם. ושקצר דעתנו מהשיגו. כקוצר אור הראות. מהשיג אור השמש. שאינו לחולשת אור השמש. אבל להיות אור השמש יותר חזק מאור הראות שירצה להשיגו. וכבר דברו בזה הענין הרבה. והם כלם מאמרים אמתים [מבוארים]. וראוי מפני זה שלא נדע ג״כ דעתו ושלא יכילהו ג״כ דעתינו כלל. אחר שהוא דעתו. ודעתו הוא. וזה הענין נפלא מאד. והיא אשר גבצר מהם אמתתו. ואמרו שהם ידעו שמציאתו ית׳ על השלימות. אשר הוא עליו לא יושג. ובקשו להשיג ידיעתו עד שידעהו. וזה מה שאי אפשר. שאלו תכיל דעתינו מדעו. היה מכיל מציאתו אחר שהכל דבר אחד. שהשגתו אל השלימות הוא שיושג כמו שהוא במציאתו. ומן הידיעה והיכולת והחיים והרצון. וזולת זה מתאריו הנכבדים. הנה כבר בארנו שהמחשבה בהשגת ידיעתו סכלות גמורה [אין לנו] אלא שאנחנו נדע שהוא יתברך יודע כמו שנדע שהוא נמצא. ואם ישאלנו שואל איך הוא מדעו. נאמר לו אנחנו לא נשיג זה כמו שלא נשיג מציאתו אל השלימות וכבר הרחיק כל מי שישתדל לדעת אמתת ידיעתו יתברך ונאמר לו. (איוב יא) החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא. והבן כל מה שאמרנו שפעולות האדם מסורים אליו וברשותו להיות צדיק או רשע מבלתי הכרחת השם יתברך עליו על אחד משני הענינים. ומפני זה היה ראוי הצווי׳ והלימוד וההבנה. והגמול והעונש. ואין בכל זה ספק. אמנם תואר ידיעתו יתברך והשגתו לכל הדברים דעתינו קצרה להשיגו כמו שבארנו. וזהו כלל מה שכווננו אליו בזה הפרק.

הלכות תשובה פרק ה

א  רשות כל אדם נתונה לו:  אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק, הרשות בידו; ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע, הרשות בידו.  הוא שכתוב בתורה "הן האדם היה כאחד ממנו, לדעת, טוב ורע" (בראשית ג,כב)--כלומר הן מין זה של אדם היה אחד בעולם, ואין לו מין שני דומה לו בזה העניין, שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ, ואין לו מי שיעכב על ידו מלעשות הטוב או הרע.  וכיון שכן הוא, "פן ישלח ידו" (שם).

ב  אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טיפשי האומות ורוב גולמי בני ישראל, שהקדוש ברוך הוא גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע.  אין הדבר כן, אלא כל אדם ואדם ראוי להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירובעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כיליי או שוע; וכן שאר כל הדעות.

ג  ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאיזה דרך שירצה.  הוא שירמיהו אומר "מפי עליון לא תצא, הרעות והטוב" (איכה ג,לח)--כלומר אין הבורא גוזר על האדם לא להיות טוב, ולא להיות רע.

ד  וכיון שכן הוא, נמצא זה החוטא הוא הפסיד על עצמו; ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על מה שעשה לנפשו, וגמלה רעה.  הוא שכתוב אחריו "מה יתאונן אדם חי, גבר על חטאיו" (איכה ג,לט).  וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו, ומדעתנו עשינו כל הרעות, ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו, שהרשות עתה בידינו.  הוא שכתוב אחריו, "נחפשה דרכינו ונחקורה, ונשובה עד ה'" (איכה ג,מ).

ה  [ג] ועיקר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה--שנאמר "ראה נתתי לפניך היום, את החיים ואת הטוב, ואת המוות, ואת הרע" (דברים ל,טו), וכתוב "ראה, אנוכי נותן לפניכם--היום:  ברכה, וקללה" (דברים יא,כו):  כלומר שהרשות בידכם; וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם--עושה, בין טובים בין רעים.  ומפני זה העניין נאמר "מי ייתן והיה לבבם זה להם" (דברים ה,כה)--כלומר שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהן לעשות טובה או רעה, אלא ליבם מסור להם.

ו  [ד] אילו היה האל גוזר על האדם להיות צדיק או רשע, או אילו היה שם דבר שמושך את האדם בעיקר תולדתו לדרך מן הדרכים, או למדע מן המדעות, או לדעה מן הדעות, או למעשה מן המעשים, כמו שבודים מליבם הטיפשים הוברי שמיים--היאך היה מצווה לנו על ידי הנביאים עשה כך ואל תעשה כך, הטיבו דרכיכם ואל תלכו אחרי רשעכם, והוא מתחילת ברייתו כבר נגזר עליו, או תולדתו תמשוך אותו לדבר שאי אפשר לזוז ממנו.  ומה מקום היה לכל התורה כולה, ובאיזה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק--"השופט כל הארץ, לא יעשה משפט" (בראשית יח,כה).

ז  ואל תתמה ותאמר היאך יהיה האדם עושה כל מה שיחפוץ, ויהיו מעשיו מסורין לו, וכי ייעשה בעולם דבר שלא ברשות קונו ובלא חפצו, והכתוב אומר "כול אשר חפץ ה', עשה:  בשמיים ובארץ" (תהילים קלה,ו).  דע שהכול בחפצו ייעשה, ואף על פי שמעשינו מסורין לנו.

ח  כיצד:  כשם שחפץ היוצר להיות האש והרוח עולים למעלה, והמים והארץ יורדים למטה, והגלגל סובב בעיגול, וכן שאר ברייות העולם להיות כמנהגן שחפץ בו--ככה חפץ להיות האדם רשותו בידו, וכל מעשיו מסורין לו, ולא יהיה לו לא כופה ולא מושך, אלא הוא מעצמו ובדעתו שנתן לו האל עושה כל שהאדם יכול לעשות.

ט  לפיכך דנין אותו לפי מעשיו:  אם עשה טובה, מטיבין לו; ואם עשה רעה, מריעין לו.  הוא שהנביא אומר "מידכם, הייתה זאת" (מלאכי א,ט) לכם; "גם המה, בחרו בדרכיהם" (ישעיהו סו,ג).  ובעניין זה אמר שלמה "שמח בחור בילדותך . . . ודע, כי על כל אלה יביאך האלוהים במשפט" (קוהלת יא,ט)--כלומר דע שיש בידך כוח לעשות, ועתיד אתה ליתן את הדין.

י  [ה] שמא תאמר והלוא הקדוש ברוך הוא יודע כל מה שיהיה קודם שיהיה:  ידע שזה צדיק או רשע, או לא ידע; אם ידע שהוא יהיה צדיק, אי אפשר שלא יהיה צדיק, ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע, הרי לא ידע הדבר על בורייו.

יא  דע שתשובת שאלה זו "ארוכה מארץ, מידה; ורחבה, מני ים" (איוב יא,ט), וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה; אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר.

יב  כבר ביארנו בפרק שני מהלכות יסודי התורה שהקדוש ברוך הוא אינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהן ודעתם שניים, אלא הוא יתברך שמו ודעתו אחד; ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בורייו.  וכשם שאין כוח באדם להשיג ולמצוא אמיתת הבורא, שנאמר "כי לא יראני האדם, וחי" (שמות לג,כ)--כך אין כוח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא:  הוא שהנביא אומר "כי לא מחשבותיי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכיי" (ישעיהו נה,ח).  וכיון שכן הוא, אין בנו כוח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים ומעשיהם.

יג  אבל נדע בלא ספק, שמעשה האדם ביד האדם; ואין הקדוש ברוך הוא מושכו, ולא גוזר עליו לא לעשות כך ולא שלא לעשות כך.  ולא מפני קבלת הדת בלבד נדע דבר זה, אלא בראיות ברורות מדברי החכמה.  ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על כל מעשיו כפי מעשיו, אם טוב ואם רע.  וזה העיקר, שכל דברי הנבואה תלויין בו. 

  פסוקים הרבה יש בתורה ובדברי הנביאים שהן נראין כסותרין עיקר זה, ונכשלין בהן רוב האדם; ויעלה על דעתם מהן שהקדוש ברוך הוא גוזר על האדם לעשות טובה או רעה, ושאין ליבו של אדם מסור לו להטותו לכל אשר ירצה.  והריני מבאר עיקר גדול שממנו תדע פירוש כל אותן הפסוקים.

ב  בזמן שאדם אחד, או אנשי מדינה חוטאים, ועושה החוטא חטא שעשה מדעתו וברצונו, כמו שהודענו--ראוי להיפרע ממנו; והקדוש ברוך הוא יודע היאך ייפרע.  יש חטא שהדין נותן שנפרעין ממנו על חטאו בעולם הזה, בגופו או בממונו או בבניו הקטנים:  שבניו של אדם הקטנים שאין בהם דעת ולא הגיעו לכלל מצוות, כקניינו הן--כתוב "איש בחטאו, יומת" (מלכים ב יד,ו; וראה דברים כד,טז), עד שייעשה "איש".

ג  ויש חטא שהדין נותן שנפרעין ממנו לעולם הבא, ואין עובר עליו שום נזק בעולם הזה.  ויש חטא שנפרעין ממנו עליו בעולם הזה, ולעולם הבא.  [ב] במה דברים אמורים, בזמן שלא עשה תשובה; אבל אם עשה תשובה, התשובה כתריס לפני הפורענות.  וכשם שאדם חוטא ברצונו ומדעתו, כך הוא עושה תשובה ברצונו ומדעתו.

ד  [ג] ואפשר שיחטא האדם חטא גדול או חטאים הרבה, עד שייתן הדין לפני דיין האמת שיהיה הפירעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו, שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו, כדי שימות ויאבד בחטאים שעשה.  הוא שהקדוש ברוך הוא אומר על ידי ישעיהו, "השמן לב העם הזה . . . ושב--ורפא לו" (ישעיהו ו,י).  וכן הוא אומר "ויהיו מלעיבים, במלאכי האלוהים, ובוזים דבריו, ומיתעתעים בנביאיו:  עד עלות חמת ה', בעמו--עד לאין מרפא" (דברי הימים ב לו,טז)--כלומר חטאו ברצונם והרבו לפשוע, עד שנתחייבו למנוע מהן התשובה שהיא המרפא.

ה  לפיכך כתוב בתורה "ואני, אחזק את לב פרעה" (ראה שמות ד,כא; שמות יד,ד):  לפי שחטא מעצמו תחילה והרע לישראל הגרים בארצו, שנאמר "הבה נתחכמה, לו" (שמות א,י), נתן הדין למנוע ממנו התשובה, עד שנפרעין ממנו; לפיכך חיזק הקדוש ברוך הוא את ליבו.

ו  ולמה היה שולח לו ביד משה ואומר לו שלח ועשה תשובה, וכבר אמר לו הקדוש ברוך הוא שאין אתה משלח, שנאמר "ואתה, ועבדיך:  ידעתי . . ." (שמות ט,ל), "ואולם, בעבור זאת העמדתיך" (שמות ט,טז)--כדי להודיע לבאי העולם, שבזמן שמונע הקדוש ברוך הוא התשובה לחוטא, אינו יכול לשוב, אלא ימות ברשעו שעשה בתחילה ברצונו.

ז  וכן סיחון לפי עוונות שהיו לו נתחייב למונעו התשובה, שנאמר "כי הקשה ה' אלוהיך את רוחו, ואימץ את לבבו" (דברים ב,ל).  וכן הכנעניים לפי תועבותיהם מנע מהן התשובה עד שעשו מלחמה עם ישראל, שנאמר "כי מאת ה' הייתה לחזק את ליבם לקראת המלחמה את ישראל, למען החרימם" (יהושוע יא,כ).  וכן ישראל בימי אלייהו לפי שהרבו לפשוע, מנע מאותן המרבים תשובה, שנאמר "ואתה הסיבות את ליבם, אחורנית" (מלכים א יח,לז), כלומר מנעת מהן התשובה.

ח  נמצאת אומר שאין האל גוזר על פרעה להרע לישראל, ולא על סיחון לחטוא בארצו, ולא על הכנעניים להתעיב, ולא על ישראל לעבוד עבודה זרה; אלא כולן חטאו מעצמן, ונתחייבו כולן למנוע מהן התשובה.

ט  [ד] ובעניין זה שואלין הנביאים והצדיקים בתפילותיהם מה' לעוזרם על דרך האמת, כמו שאמר דויד "הורני ה', דרכך" (תהילים כז,יא; תהילים פו,יא)--כלומר אל ימנעוני חטאיי דרך האמת, שממנה אדע דרכך וייחוד שמך.  וכן זה שאמר "ורוח נדיבה, תסמכני" (תהילים נא,יד), כלומר תניח רוחי לעשות חפצה ואל יגרמו לי חטאיי למונעני התשובה, אלא תהיה הרשות בידי, עד שאחזור ואבין ואדע דרך האמת.  ועל דרך זו, כל הדומה לפסוקים אלו.

י  [ה] ומה הוא זה שאמר דויד "טוב וישר, ה'; על כן יורה חטאים, בדרך.  ידרך ענווים, במשפט; וילמד ענווים, דרכו" (תהילים כה,ח-ט).  זה ששלח להם נביאים מודיעים להם דרכי ה', ומחזירין אותן בתשובה.  ועוד שנתן בהם כוח ללמוד ולהבין, שמידה זו בכל אדם, שכל זמן שהוא נמשך בדרכי החכמה והצדק, מתאווה להן ורודף אותן.  והוא שאמרו חכמים בא ליטהר, מסייעין אותו--כלומר ימצא עצמו נעזר על הדבר.

יא  והלוא כתוב בתורה "ועבדום, ועינו אותם" (בראשית טו,יג), הרי גזר על המצריים לעשות רע; וכתוב "וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ" (דברים לא,טז), הרי גזר על ישראל לעבוד עבודה זרה.  ולמה נפרע מהן:  לפי שלא גזר על איש פלוני הידוע, שיהיה הוא הזונה; אלא כל אחד ואחד מאותן הזונים שעבדו עבודה זרה--אילו לא רצה לעבוד, לא היה עובד.  ולא הודיעו הבורא, אלא מנהגו של עולם.  הא למה זה דומה--לאומר העם הזה, יהיה בהן צדיקים ורשעים.  לא מפני זה יאמר הרשע כבר נגזר עליו שיהיה רשע, מפני שהודיע הקדוש ברוך הוא למשה שיהיה רשעים בישראל, כעניין שנאמר "כי לא יחדל אביון, מקרב הארץ" (דברים טו,יא).

יב  וכן המצריים, כל אחד ואחד מאותן המצירים והמריעים לישראל, אילו לא רצה להרע להם, הרשות בידו--שלא גזר על איש ידוע, אלא הודיעו שסוף זרעו להשתעבד בארץ לא להם.  וכבר אמרנו, שאין כוח באדם לידע היאך יידע הקדוש ברוך הוא דברים שעתידין להיות. 

זה בעקרון שאלה גדולה ביהדות שאלת הבחירה והידיעה יש הרבה ספרים שמתעסקים בזה 

ב"ה

עצם זה שהקב"ה יודע מה תבחרי לא סותר את קיומה של הבחירה חופשית,

העתיד-בחירה חופשית,העבר-השגחה פרטית...

כולם ניסו להביא לי כל מיני תשובות, שבחיים זה לא סיפק  אותי . עד שיום כיפור לפני שנתיים הלכתי לרב ושאלתי אותו. הוא ישב שעה וניסה לתרץ לי. ולטובתו הוא הצליח..

אני יתן מתפוארה. נגיד ילד קטן שאת מגישה לו לאכול. את נותנת לו 2 סוגים של מנות. מנה אחת את נותנת לו שניצל עסיסי, שטוגן הרגע,וגם הילד ממש אוהב שניצלים. ומנג את מביאה לו גם עוף שכבר במקרר יומיים והוא לא נראה הכי מטורף שיש, וגם בתכלס הוא לא אוהב עוף. עכשיו מצד אחד את יודעת שהוא יבחר בשניצל. מצד שני יש לו אפשרות לבחור גם בעוף.

ככה גם עם הקב"ה. הוא נותן לנו זכות לבחור אבל מתוך זה שהוא מכיר אותנו הוא יודע במה נבחר מראש..

מקווה שעזרתי..

בס"ד

בחירה חופשית.. זה דבר שלא קבוע מלמעלה... זה באמת הבחירה בידייך...

בס"ד

כי הקב"ה יודע מה תעשי, ולכן הוא זה שמחליט בפועל האם ליצור אותך, ואחרי שיצר אותך, ליצור מישהו אחר שישפיע עלייך.

או רוח, או כל דבר שישפיע אולי על הבחירות שלך, אבל בסופו של דבר, את בוחרת.

הקב"ה הוא מעל הזמן, הוא יודע מה תעשי כי הוא כבר שם.

והוא יודע מה עשית ואת עושה כי הוא גם שם.

הוא מעל הזמן.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...