אז את רוצה להגיד שכל הנשים שהבעלים שלהם בקבע הן אומללות?? כל הילדים שההורים שלהם בצבא הם אומללים?? נראה קצת מוזר

והוא עכשיו גם חתם קבע (הוא קרבי). יש לנו ילדה ברוך ה'!

בגדול, זה מדהים מדהים! 

כמובן שלא כל אחת מסוגלת, והאם אתה בכלל בנוי לזה.

מה שאני יכולה להעיד על עצמי -

שאני המעריצה של בעלי! ושהוא המעריץ שלי ופשוט גאים במה שאנחנו עושים ותורמים.

אני לא אומרת שאין לפעמים קושי, יש..אבל תמיד מוצאים ויודעים להתמודד איתו.

חוץ מזה, 

לא חושבת שזה בעד/נגד. אני לא הייתי אף פעם בעד שבעלי יחזור כל שבועיים/שבוע הביתה (אף אישה לא בעד זה תאמין לי..) ואבל גם לא הייתי נגד..(זה החלום שלו..)

זה משהו שאתה חי אותו ומאמין אותו שהוא קיים כבר..ואני מאושרת בכך!

לשאלתך באופן פרטי,

יש לך כבר חברה או אתה שואל בתיאוריה? 

תאמין לי ואני יכולה להבטיח לך, שתמצא את אהבת הנפש שלך, התשובה תהיה לך ברורה כשמש מה לעשות.. 

יש לי חברות שהבעל בקבע, מגיע פעם בשבוע ושבת הביתה, עם 5-6 ילדים, והן שמחות בכך , ידעו זאת מראש כשנפגשו וידעו על עצמן שהן רוצות. אז הכי חשוב- מודעות עצמית וזוגית.

ואני אוסיף כבעלת נסיון..

שזו שטות גדולה להגיד שזה מאמלל את התא הזוגי, ופוגם בילדים.

כל עוד תחושת השליחות החזקה עומדת מול העיניים, הילדים מקבלים את השדר, וזה משפיע על כל מערך הבית כולו, מחזקו ואפילו מפרה אותו. טול דוגמא מרועי קליין הי"ד, מעדודי זולדן זהי"ד, מאהרון קרוב להבדיל וכו'.

מעניין לראות אם היית אומר שברצונך להיות רופא, או מהנדס שנצרך לעבוד בשעות שאינן שעות

או לנסוע מידי פעם לחו"ל לתקופה של שבוע, שבועיים, גם אז היו בקלות כל כך טוענים שאתה: נוטש את אשתך..

אני סבורה שלא היו עושים כך. ונשאלת השאלה למה?

לטעמי זו בושה להגיד שמי שרוצה להתגייס 3 שנים לצבא, כלומר לקיים את המצווה בהידורה הגדול

הוא כזה שלא ראוי להתחתן, בשלב המתאים לו, בדיוק כמו כולם.

אישה שלא מתאים לה- יכולה לומר זאת,

אך ההכללה הגסה הזו כלפי כולן פשוט לא הוגנת וגם לא נכונה במבחן התוצאה.

ועוד דבר חשוב: גדולי ישראל תמיד הסתכלו על עמ"י ואח"כ על התא האישי שלהם.

כך שהתפיסה הזו שקודם כל אני הכי חשוב ועמ"י לאחר מכן- איני יודעת מנין מקורה..

בהצלחה!

אלא לתפיסות ולדעות שאני שומעת סביבי.

ב. בוודאי שזכותך להגיד את דעתך, לא טענתי אחרת..

אבל- העניין הוא לא עצם הגיוס ל3 שנים, אלא עצם הגיוס כשלעצמו..

כי נשמע שברגע שאנשים שומעים שאדם מתגייס והוא נמצא במסגרת של נישואים- אז הוא עושה עוול, ו"נוטש" את אשתו.

לכן כתבתי- דעתי היא שגיוס לצה"ל זו מצווה גדולה, ולא היא זו שאמורה למנוע מאדם מסוים להקים בית, ולקיים דברים בסיסיים ביותר, כמו כל אדם אחר.

המעלה הגדולה היא בהסתכלות שלנו: עלינו לומר לאותו אדם יישר כח שהוא רוצה לקיים את המצווה בהידורה, ועל כן הוא לא צריך לשנות מאורח חייו ולהיות שונה מהשאר.

ג. איני מסכימה איתך לגבי אבותינו: למשל שרה גיירה את הנשים, אברהם גייר את הגברים אלו דברים של עשייה כלפי חוץ

וחבל שרואים בזה כשמשהו שפוגם בפנים הבית

החודשים המעטים שהיו  לי את זה היו נוראים

דבר ראשון תודה לכולם זה קצת פותח את הראש לשמוע דעות של 'סתם' אנשים.. לגבי ה-3 שנים בצבא: חקרתי הרבה את הנושא הזה של ההסדר וזה בעייתי מכל הבחינות (מתאים לאנשים מאוד ספציפיים) כי שנה וחצי בישיבה זה לא מספיק כי עד שאתה מתחיל להכנס לזה זה כבר צריך להתגייס..

ובצבא הכיוון שלי הוא לא גדודים אלא משו קצת מעבר (אפילו יחטיי"ות שלא צריך לחתום ל4 שנים..) וביחידות כאלה יש שנה ו4/5/6/ של מסלול שאתה רק לומד להיות חייל ובפועל נשאר בערך שנה וחצי מבצעית אז אין כ"כ מה לקצץ פה..

אבל זה סיבה מספיק טובה לדחות חתונה לגיל 22?? אם למשל גרים ליד ההורים שלה (כמובן שצריך לברר איתה ואיתם אבל בגדול..) או כל מני דברים כאלה, זה עדיין גובל בגבול הבלתי אפשרי? כי מהתשובות פה של אנשים נראה שלא כ"כ מתלהבים מהרעיון..

ושוב תודה רבה לכולם

אין לי נסיון בזה, וכתבו הרבה לפני. רק עניין אחד - גם אם אתה מכיר מישהי, שאיתך באידיאל, מסכימה לזה מראש וכו' וכו', 

צריך לדעת שמה שחושבים שיודעים על חיי נישואין לפני החתונה, לא מה שיודעים אחרי. גם אם הבחורה תסכים לפני, לא בטוח שכך יהיה אחרי, כי היא עוד לא מכירה את עצמה שאשה נשואה על כל מה שזה אומר מכל הבחינות.

כך שגם אם הולכים על זה צריך לדעת מראש שאם הבית חשוב לך,

הוא במקום הראשון. וכל השאר בא  אחריו, להיות כל הזמן בבדיקה, כדי לא להצטער מאוחר יותר...

ו...בהצלחה!

אני לא רב ואין לי מושג מה ההלכה בעניין, אך נראה בעיניי שלהתחתן מלכתחילה לפני הצבא זה לא הגיוני.

כאתה הולך להיות חייל אתה צריך להיות בראש נקי בלי כל רגע לחשוב על המש' שהשארת בבית.

אם כבר הכרת מישהי לא הייתי אומרת לחכות, אבל לתכנן מלכתחילה להיות נשוי בצבא זה מקשה על החיים של שני בני הזוג

וזה חבל ומיותר. יש אנשים שחיים כך רוב החיים, זה מסירות נפש, אבל לא מתאים לכל אחד.

אפשר לחכות עוד כמה שנים, בינתיים להתבגר קצת, לדעת מה אתה רוצה מעצמך, לתת את המירב בשירות ואז להפגש ולהתחתן העז"ה.

זה ממש לא גיל מבוגר או מאוחר.

ומראש לתכנן צבא ל3 שנים אחרי החתונה, זה ממש לא חכם.

זה ממבט שלא מבין ולא יודע מה ז חיי נישואין.

אל תצא עם בחורות עכשיו אם זאת כוונתך.

תתגייס, תעשה 3 שנים ותתחיל להכיר אחכ

בעלי עשה 3 שנים

כמעט שנה לפני שהתחתנו

ושנתיים וקצת אחרי

אם אין לך מישהי בראש כרגע, תתגייס ואז תגלה שאין לך זמן בכלל לחשוב על להתחתן לפני שתסיים צבא, אתה תגיע הבייתה בסופי שבוע ותרצה לישון, ולא לקום לילדים בלילה או להתייחס לאשתך [החמודה] שחיכתה כל השבוע רק כדי להיות איתך..

אם יש לך חברה כבר

אתה צריך לדעת

שיכול להיות שזה לא יתאים לה, גם אם היא תסכים לזה מראש. 

בעלי היה בקרבי עד חודש לפני שילדתי את הבכור, הוא סיים מסלול ועוד קצת, כדי להישאר במילואים עם הצוות שלו, ואז עבר לג'וב. וגם ככה זה היה קשה כי המערכת הצבאית לא שמה בראש מעייניה את בת הזוג של החייל ולא ששה לשחרר אותו לישון בבית בד"כ..

הוא אומר שהכי קשה זה לדעת שלאשתך קשה, כי הזמן בצבא עובר מהר, אבל כשאתה חושב עליה בוכה ובודדה בלעדיך הלב שלך נקרע.. וזה מה שגרם לו לעבור מהקרבי.. למרות שייעדו אותו לקצונה ולמרות שכל כך מתאים לו לפקד ולמרות שהיה לו כיף עם החברים בצוות...

גיל 22 זה אחלה גיל להתחתן בו.. אני לא מבינה למה זה נראה לך מבוגר כל כך?

חוצמיזה, לדעתי, הצבא מבגר מאוד את הגברים [אולי בגלל שבירת האגו בטירונות?... לא יודעת..] 

בקיצור.. עדיף להתחתן אחרי...

זה אפשרי. יש בנות שזה אפילו נוח להן (לא לי...!!)

זה מאוד תלוי באישה- ביכולות שלה, באמונה שלה ובמה שהיא מוכנה להקריב- כי אחרי הכל זה לא תמיד פשוט...

אשריך שאתה מברר וחושב מראש ולוקח אחריות על חייך כי החלטה כזו לחיי נישואין היא לא פשוטה...

בהצלחה!

כמי שהייתה נשואה לחייל בקרבי כשנתיים- לרגע לא חשבתי שזה יהיה כ"כ קשה! בכיתי המון והצטערתי על זה שלא דחיתי את החתונה. הרגשתי שהנה אני בונה לי בית וזה התפוצץ לי בפנים. אמנם יכול להיות שהמצב אצלה הבחורה יהיה שונה מאצלי- לי לא הייתה תמיכה משפחתית והייתי ממש לבד. בעקבות זה בעלי שינה תפקידים ולא המשיך לקצונה [ואף מעבר לזה] כמו שתיכנן מראש. אם אין מישהי באופק לא כדאי להכנס לזה. אם קיימת מישהי זה נושא אחר...

עד היום אני מרגישה שחסרה לי החוויה של השמחה בשנה הראשונה של הנישואים.

אני הייתי מחכה כמה שרק אפשר. אבל כמו שראית בשרשור יש כאלה שזה בסדר להן...החוויה שלי הייתה קשה..

אם כבר פגשת בחורה, וכבר החלטתם להתחתן- זה דבר אחד. 

במקרה כזה באמת לא חכם לחכות עד אחרי הצבא.

אם אתה עודך רווק שלא התחיל לצאת אפילו- אז קח ת'זמן.

גיל 22 זה אחלה גיל להתחתן בו.

אני התחתנתי בת 23 ולא מרגישה שהפסדתי כלום. רק הרווחתי עוד שנים של עשיה נטו לעמ"י.

יש לך עוד 98 שנים להיות נשוי, כל החיים עוד לפניך, אז למה להכניס ראש בריא למיטה חולה???????

נכון שיש נשים שמתמודדות עם זה- כי הן נכנסו לזה וזה מה יש.

וזה גם מאד שונה בין סדיר לקבע- מי שהוא בקבע לא ידחה עכשיו חתונה עד שיסיים, כי הוא גם לא יודע באיזה גיל יסיים..

אבל מי שסדיר, וכולה צריך לחכות עד 22 (מכירה לא מעט שמחכים לגיל הזה בלי קשר לצבא..) למה להכנס למקום כזה?

זוגיות כזו זה סיכון. זה לקחת הימור. אז נכון שיש זוגות שזה עשה להם טוב- אבל זה גם יכול להרוס. ומאד.

ולעולם חסדו יקרה-

1. לא דומה בעל שמגיע פעם בשבועיים לשבת לבעל שמגיע מאוחר בערב. ואפילו לא לבעל שנוסע פעם ב.. לשבוע שבועיים. אני מכירה מישהי שהיתה נשואה למישהו שרוב העסקים שלו היו בחו"ל והוא היה יותר שם מאשר בארץ- ושמעתי לא אחת שכינו אותה "אלמנה חיה". אני לא הייתי מסכימה לחיות במצב כזה. בעיני בשביל כסף זה גרוע יותר מאשר בשביל צבא או אידאל אחר.

2. וזה ויכוח קצת אחר- לדעתי שיעור ב' זה לא "השלב המתאים כמו כולם". שיעור ב' (גיל 19) זה שלב מוקדם לרוב הבנים. וגם אם יש חלק שכן מוכנים להנשא בשלב הזה- זה ממש לא "כולם". 

אני מסתכלת על הדברים ככה- 

אם הוא יתחתן 3 שנים מאוחר יותר, מה הוא מסכן? מה הוא מפסיד? בעיני- כלום. 3 שנות נישואים מתוך עשרות בעז"ה.

אם הוא יתחתן בצבא מה הוא מסכן? מה הוא מפסיד?- הוא מסכן את כל העשרות שנות נישואים שיבואו אח"כ. הוא מסכן את הזוגיות שלו. הוא מסכן את הילדים שלו. אז נכון שזה לא בטוח בכלל שזה ייפגע, אבל למה לסכן דבר כ"כ יקר?? 

מחיר מול תמורה- עדיף לחכות.

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר