אז את רוצה להגיד שכל הנשים שהבעלים שלהם בקבע הן אומללות?? כל הילדים שההורים שלהם בצבא הם אומללים?? נראה קצת מוזר

והוא עכשיו גם חתם קבע (הוא קרבי). יש לנו ילדה ברוך ה'!

בגדול, זה מדהים מדהים! 

כמובן שלא כל אחת מסוגלת, והאם אתה בכלל בנוי לזה.

מה שאני יכולה להעיד על עצמי -

שאני המעריצה של בעלי! ושהוא המעריץ שלי ופשוט גאים במה שאנחנו עושים ותורמים.

אני לא אומרת שאין לפעמים קושי, יש..אבל תמיד מוצאים ויודעים להתמודד איתו.

חוץ מזה, 

לא חושבת שזה בעד/נגד. אני לא הייתי אף פעם בעד שבעלי יחזור כל שבועיים/שבוע הביתה (אף אישה לא בעד זה תאמין לי..) ואבל גם לא הייתי נגד..(זה החלום שלו..)

זה משהו שאתה חי אותו ומאמין אותו שהוא קיים כבר..ואני מאושרת בכך!

לשאלתך באופן פרטי,

יש לך כבר חברה או אתה שואל בתיאוריה? 

תאמין לי ואני יכולה להבטיח לך, שתמצא את אהבת הנפש שלך, התשובה תהיה לך ברורה כשמש מה לעשות.. 

יש לי חברות שהבעל בקבע, מגיע פעם בשבוע ושבת הביתה, עם 5-6 ילדים, והן שמחות בכך , ידעו זאת מראש כשנפגשו וידעו על עצמן שהן רוצות. אז הכי חשוב- מודעות עצמית וזוגית.

ואני אוסיף כבעלת נסיון..

שזו שטות גדולה להגיד שזה מאמלל את התא הזוגי, ופוגם בילדים.

כל עוד תחושת השליחות החזקה עומדת מול העיניים, הילדים מקבלים את השדר, וזה משפיע על כל מערך הבית כולו, מחזקו ואפילו מפרה אותו. טול דוגמא מרועי קליין הי"ד, מעדודי זולדן זהי"ד, מאהרון קרוב להבדיל וכו'.

מעניין לראות אם היית אומר שברצונך להיות רופא, או מהנדס שנצרך לעבוד בשעות שאינן שעות

או לנסוע מידי פעם לחו"ל לתקופה של שבוע, שבועיים, גם אז היו בקלות כל כך טוענים שאתה: נוטש את אשתך..

אני סבורה שלא היו עושים כך. ונשאלת השאלה למה?

לטעמי זו בושה להגיד שמי שרוצה להתגייס 3 שנים לצבא, כלומר לקיים את המצווה בהידורה הגדול

הוא כזה שלא ראוי להתחתן, בשלב המתאים לו, בדיוק כמו כולם.

אישה שלא מתאים לה- יכולה לומר זאת,

אך ההכללה הגסה הזו כלפי כולן פשוט לא הוגנת וגם לא נכונה במבחן התוצאה.

ועוד דבר חשוב: גדולי ישראל תמיד הסתכלו על עמ"י ואח"כ על התא האישי שלהם.

כך שהתפיסה הזו שקודם כל אני הכי חשוב ועמ"י לאחר מכן- איני יודעת מנין מקורה..

בהצלחה!

אלא לתפיסות ולדעות שאני שומעת סביבי.

ב. בוודאי שזכותך להגיד את דעתך, לא טענתי אחרת..

אבל- העניין הוא לא עצם הגיוס ל3 שנים, אלא עצם הגיוס כשלעצמו..

כי נשמע שברגע שאנשים שומעים שאדם מתגייס והוא נמצא במסגרת של נישואים- אז הוא עושה עוול, ו"נוטש" את אשתו.

לכן כתבתי- דעתי היא שגיוס לצה"ל זו מצווה גדולה, ולא היא זו שאמורה למנוע מאדם מסוים להקים בית, ולקיים דברים בסיסיים ביותר, כמו כל אדם אחר.

המעלה הגדולה היא בהסתכלות שלנו: עלינו לומר לאותו אדם יישר כח שהוא רוצה לקיים את המצווה בהידורה, ועל כן הוא לא צריך לשנות מאורח חייו ולהיות שונה מהשאר.

ג. איני מסכימה איתך לגבי אבותינו: למשל שרה גיירה את הנשים, אברהם גייר את הגברים אלו דברים של עשייה כלפי חוץ

וחבל שרואים בזה כשמשהו שפוגם בפנים הבית

החודשים המעטים שהיו  לי את זה היו נוראים

דבר ראשון תודה לכולם זה קצת פותח את הראש לשמוע דעות של 'סתם' אנשים.. לגבי ה-3 שנים בצבא: חקרתי הרבה את הנושא הזה של ההסדר וזה בעייתי מכל הבחינות (מתאים לאנשים מאוד ספציפיים) כי שנה וחצי בישיבה זה לא מספיק כי עד שאתה מתחיל להכנס לזה זה כבר צריך להתגייס..

ובצבא הכיוון שלי הוא לא גדודים אלא משו קצת מעבר (אפילו יחטיי"ות שלא צריך לחתום ל4 שנים..) וביחידות כאלה יש שנה ו4/5/6/ של מסלול שאתה רק לומד להיות חייל ובפועל נשאר בערך שנה וחצי מבצעית אז אין כ"כ מה לקצץ פה..

אבל זה סיבה מספיק טובה לדחות חתונה לגיל 22?? אם למשל גרים ליד ההורים שלה (כמובן שצריך לברר איתה ואיתם אבל בגדול..) או כל מני דברים כאלה, זה עדיין גובל בגבול הבלתי אפשרי? כי מהתשובות פה של אנשים נראה שלא כ"כ מתלהבים מהרעיון..

ושוב תודה רבה לכולם

אין לי נסיון בזה, וכתבו הרבה לפני. רק עניין אחד - גם אם אתה מכיר מישהי, שאיתך באידיאל, מסכימה לזה מראש וכו' וכו', 

צריך לדעת שמה שחושבים שיודעים על חיי נישואין לפני החתונה, לא מה שיודעים אחרי. גם אם הבחורה תסכים לפני, לא בטוח שכך יהיה אחרי, כי היא עוד לא מכירה את עצמה שאשה נשואה על כל מה שזה אומר מכל הבחינות.

כך שגם אם הולכים על זה צריך לדעת מראש שאם הבית חשוב לך,

הוא במקום הראשון. וכל השאר בא  אחריו, להיות כל הזמן בבדיקה, כדי לא להצטער מאוחר יותר...

ו...בהצלחה!

אני לא רב ואין לי מושג מה ההלכה בעניין, אך נראה בעיניי שלהתחתן מלכתחילה לפני הצבא זה לא הגיוני.

כאתה הולך להיות חייל אתה צריך להיות בראש נקי בלי כל רגע לחשוב על המש' שהשארת בבית.

אם כבר הכרת מישהי לא הייתי אומרת לחכות, אבל לתכנן מלכתחילה להיות נשוי בצבא זה מקשה על החיים של שני בני הזוג

וזה חבל ומיותר. יש אנשים שחיים כך רוב החיים, זה מסירות נפש, אבל לא מתאים לכל אחד.

אפשר לחכות עוד כמה שנים, בינתיים להתבגר קצת, לדעת מה אתה רוצה מעצמך, לתת את המירב בשירות ואז להפגש ולהתחתן העז"ה.

זה ממש לא גיל מבוגר או מאוחר.

ומראש לתכנן צבא ל3 שנים אחרי החתונה, זה ממש לא חכם.

זה ממבט שלא מבין ולא יודע מה ז חיי נישואין.

אל תצא עם בחורות עכשיו אם זאת כוונתך.

תתגייס, תעשה 3 שנים ותתחיל להכיר אחכ

בעלי עשה 3 שנים

כמעט שנה לפני שהתחתנו

ושנתיים וקצת אחרי

אם אין לך מישהי בראש כרגע, תתגייס ואז תגלה שאין לך זמן בכלל לחשוב על להתחתן לפני שתסיים צבא, אתה תגיע הבייתה בסופי שבוע ותרצה לישון, ולא לקום לילדים בלילה או להתייחס לאשתך [החמודה] שחיכתה כל השבוע רק כדי להיות איתך..

אם יש לך חברה כבר

אתה צריך לדעת

שיכול להיות שזה לא יתאים לה, גם אם היא תסכים לזה מראש. 

בעלי היה בקרבי עד חודש לפני שילדתי את הבכור, הוא סיים מסלול ועוד קצת, כדי להישאר במילואים עם הצוות שלו, ואז עבר לג'וב. וגם ככה זה היה קשה כי המערכת הצבאית לא שמה בראש מעייניה את בת הזוג של החייל ולא ששה לשחרר אותו לישון בבית בד"כ..

הוא אומר שהכי קשה זה לדעת שלאשתך קשה, כי הזמן בצבא עובר מהר, אבל כשאתה חושב עליה בוכה ובודדה בלעדיך הלב שלך נקרע.. וזה מה שגרם לו לעבור מהקרבי.. למרות שייעדו אותו לקצונה ולמרות שכל כך מתאים לו לפקד ולמרות שהיה לו כיף עם החברים בצוות...

גיל 22 זה אחלה גיל להתחתן בו.. אני לא מבינה למה זה נראה לך מבוגר כל כך?

חוצמיזה, לדעתי, הצבא מבגר מאוד את הגברים [אולי בגלל שבירת האגו בטירונות?... לא יודעת..] 

בקיצור.. עדיף להתחתן אחרי...

זה אפשרי. יש בנות שזה אפילו נוח להן (לא לי...!!)

זה מאוד תלוי באישה- ביכולות שלה, באמונה שלה ובמה שהיא מוכנה להקריב- כי אחרי הכל זה לא תמיד פשוט...

אשריך שאתה מברר וחושב מראש ולוקח אחריות על חייך כי החלטה כזו לחיי נישואין היא לא פשוטה...

בהצלחה!

כמי שהייתה נשואה לחייל בקרבי כשנתיים- לרגע לא חשבתי שזה יהיה כ"כ קשה! בכיתי המון והצטערתי על זה שלא דחיתי את החתונה. הרגשתי שהנה אני בונה לי בית וזה התפוצץ לי בפנים. אמנם יכול להיות שהמצב אצלה הבחורה יהיה שונה מאצלי- לי לא הייתה תמיכה משפחתית והייתי ממש לבד. בעקבות זה בעלי שינה תפקידים ולא המשיך לקצונה [ואף מעבר לזה] כמו שתיכנן מראש. אם אין מישהי באופק לא כדאי להכנס לזה. אם קיימת מישהי זה נושא אחר...

עד היום אני מרגישה שחסרה לי החוויה של השמחה בשנה הראשונה של הנישואים.

אני הייתי מחכה כמה שרק אפשר. אבל כמו שראית בשרשור יש כאלה שזה בסדר להן...החוויה שלי הייתה קשה..

אם כבר פגשת בחורה, וכבר החלטתם להתחתן- זה דבר אחד. 

במקרה כזה באמת לא חכם לחכות עד אחרי הצבא.

אם אתה עודך רווק שלא התחיל לצאת אפילו- אז קח ת'זמן.

גיל 22 זה אחלה גיל להתחתן בו.

אני התחתנתי בת 23 ולא מרגישה שהפסדתי כלום. רק הרווחתי עוד שנים של עשיה נטו לעמ"י.

יש לך עוד 98 שנים להיות נשוי, כל החיים עוד לפניך, אז למה להכניס ראש בריא למיטה חולה???????

נכון שיש נשים שמתמודדות עם זה- כי הן נכנסו לזה וזה מה יש.

וזה גם מאד שונה בין סדיר לקבע- מי שהוא בקבע לא ידחה עכשיו חתונה עד שיסיים, כי הוא גם לא יודע באיזה גיל יסיים..

אבל מי שסדיר, וכולה צריך לחכות עד 22 (מכירה לא מעט שמחכים לגיל הזה בלי קשר לצבא..) למה להכנס למקום כזה?

זוגיות כזו זה סיכון. זה לקחת הימור. אז נכון שיש זוגות שזה עשה להם טוב- אבל זה גם יכול להרוס. ומאד.

ולעולם חסדו יקרה-

1. לא דומה בעל שמגיע פעם בשבועיים לשבת לבעל שמגיע מאוחר בערב. ואפילו לא לבעל שנוסע פעם ב.. לשבוע שבועיים. אני מכירה מישהי שהיתה נשואה למישהו שרוב העסקים שלו היו בחו"ל והוא היה יותר שם מאשר בארץ- ושמעתי לא אחת שכינו אותה "אלמנה חיה". אני לא הייתי מסכימה לחיות במצב כזה. בעיני בשביל כסף זה גרוע יותר מאשר בשביל צבא או אידאל אחר.

2. וזה ויכוח קצת אחר- לדעתי שיעור ב' זה לא "השלב המתאים כמו כולם". שיעור ב' (גיל 19) זה שלב מוקדם לרוב הבנים. וגם אם יש חלק שכן מוכנים להנשא בשלב הזה- זה ממש לא "כולם". 

אני מסתכלת על הדברים ככה- 

אם הוא יתחתן 3 שנים מאוחר יותר, מה הוא מסכן? מה הוא מפסיד? בעיני- כלום. 3 שנות נישואים מתוך עשרות בעז"ה.

אם הוא יתחתן בצבא מה הוא מסכן? מה הוא מפסיד?- הוא מסכן את כל העשרות שנות נישואים שיבואו אח"כ. הוא מסכן את הזוגיות שלו. הוא מסכן את הילדים שלו. אז נכון שזה לא בטוח בכלל שזה ייפגע, אבל למה לסכן דבר כ"כ יקר?? 

מחיר מול תמורה- עדיף לחכות.

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.