אפשר לשים עוד שכבה או שתיים למעלה, ועוד גרביים.

יש משפחות וילדים שזו הדרך הכי נכונה להם.

את ניסית להתלבש ככה? וילדים אחרים יכולים לצחוק עליו

מה שכן זה לשים תחתונים במקום חיתול אבל לא ברור למה להתחיל גמילה בשיא הקור? 

לא נורא אם מסתובבים כמה ימים בלי חיתול ובלי חלק תחתון בכלל. לא יקרה כלום.

לא הייתי ממליצה לחיות כך, אבל אפשר לשרוד כמה ימים כאלה, ואפילו בלי פגיעות ממשיות בגוף ובנפש.

אפשר גם באותם ימים להישאר בבית מחומם היטב, והרחק מעיני הציבור הרחב.

לא אידיאלי, אבל אם צריך - אפשר.

למה לא לחכות? אולי כבר "אי אפשר" לחכות. אולי הוא כבר ממש גדול, ובעוד כמה חודשים, כשיהיה חם, החברים שלו כבר יצחקו עליו. חיתול ביום יום, יותר קשה להסתיר מיומיים-שלושה של גמילה בבית, בפרטיות.

ואפילו אם ממש מתעקשים אפשר תחתונים מתחת. אבל שיהיה לו קל ללכת לשרותים ולשים לב כשהוא צריך.

והתחושה הטבעית שלנו.

אני חושב שתרבותית, לפי החינוך שאנחנו רוצים, התחושות הטבעיות שאנו שמחים שיש לילדים,

אז בגיל 3+ אנחנו שמחים אם ילד מרגיש שלא שייך להסתובב כך.

וזה חשוב לא פחות מהנושא המדובר.

ונכון שדי-קל "להרגיל" ילד לכל מיני דברים.

ולפי השקפת העולם שלנו, טוב שיתרגל בעדינות וב"טבעיות" שלהסתובב כך זה לא שייך. 

זה ענין של מושגים בסיסיים, שלדעתי נובעים מחוש יהודי רגיל, שמחנך לצניעות. וחינוך נורמלי לצניעות הוא עדין וטבעי ואינו משדר יחס שלילי לגוף.

ואני מעריך שמרבית המשתתפים פה, באים מאוירה כזו.

ואני גם חושב ש"אוירה טבעית" אחרת לא באה סתם. היא באה כי רוצים בה.

ילד שבגיל 3 לא מרגיש כבר "לא נוח" להסתובב כך חופשי - לדעתי, עיקרו לו חוש חשוב שיכול להתחיל להתפתח.

זה אכן קשור לתפיסה כמה אנחנו פשוט מה"יונקים" וכמה אנחנו אנשים מישראל.

יש כאלה שגם יותר מאוחר לא מרגישים בעיה ללכת כמעט לא-לבושים.

בעיני זו  בחינה של נכות מרגישות חשובה.

אכן - "בין ישראל לעמים".

בגיל כזה גם לי נראה דוחה הסתובבות עירומה שכזו.

האמת?? גם בגיל יותר קטן.

הייתי מורידה אולי גרביונים ומכנסיים בהתאם לקור אבל לא משאירה בשום אופן בלי תחתונים.

איך אומר דן? אנחנו לא בעלי חיים.

זה לא חינוך "מתוק" לדעתי..

וילד אינו תצוגה רק כי למישהו זה נחמד.

ניפגש כשהילד לא ידע בגיל 6 שקרה בכלל משהו חריג כשאדם זר שהוא פגש ברחוב מישש לו את איבר המין...

זה הרי "מתוק" כל כך לראות אותו..

ו"מתוק" כל כך להסתובב איתו גלוי..

אז איפה הבעיה שמישהו זר ממשש אותו?!?!

הילדים שלי בהחלט הסתובבו בלי כלום במהלך הגמילה, וב"ה יש להם מודעות גבוהה מאד לזהירות ושמירה על גופם.

(לצערי כבר היו מקרים שהוכיחו את  המודעות שלהם ואת הזהירות הזאת..)

אגב, אצלי רק להוריד ה-כ-ל עזר! ברגע שהם הרגישו את התוצאות מיד על הרגלים, הם למדו לעשות בסיר. עד אז לא ממש הזיז להם...

ומיד על הרגליים..

ואני ממש לא נסחפת. זו לשם שבו ואחלמה שנסחפה. יש צורך חשוב מאד ללמד ילד שחשיפה של איבריו המוצנעים היא דבר חריג ולא משהו - "מתוק".

גם אמא שמורידה לילד קטן שלא מספיק מבין את בגדיו - אבל לא חושבת שזה "מתוק" ולא משדרת שזה "מתוק". ומלמדת תמיד ילד על הצנעת איבריו בפומבי - יש יותר סיכוי שהילד שלה יקלוט בזמן שמשהו חריג קרה אם מישהו זר מישש את איבריו..

ומניח שגם לא אשכנע אותך (ולא את ד.)

אבל לדעתי יש גיל שחשוב לשדר להם כמה הגוף שלהם נעים ונפלא

כולל האברים המוצנעים, ובמיוחד האברים הללו,

שכל כך בקלות הם עלולים לקלוט את מה שמרביתנו קלט - שהם דבר רע או פסול. 

אז יש לו "טוכעס" מתוק שאני יאכל

ויש לו "פוצ'ו" חמוד שעושה יופי של פיפי

וכשהוא ערום הוא מרגש אותנו במתיקותו. 

וכן, הערום שלו הוא נפלא ויקר וזה היחס שגם הוא יבנה לגוף שלו.

כל זה עד בערך גיל 3-4

ובקשר לשמירה על המרחב האישי הפרטי שלו. 

כשהוא יהיה בגיל שהוא יוכל להבין (נניח 5)

יש לו בושה טבעית (מנסיון אישי)

וכמובן שאת הבושה הזאת נעצים ונכווין בכך שנדבר איתו

על הגוף שלו, שהוא רק שלו, ולאף אחד אסור לעשות לו משהו בניגוד לרצונו. 

אז

אני לא מבינה בכלל את המקום של הבושה.

אין מה להתבייש בגוף בשום גיל- הגוף הוא נפלא ונהדר.

כן יש מקום וחשיבות לשמירת הגוף כדבר פרטי, אישי.

אני מחנכת את בתי (בת 3) בגישה חיובית וטובה לגוף,

ואומרת לה שהגוף שלה הוא רק שלה,

והאנשים שמותר להם לגעת בו הם רק אבא, אמא וסבתא.

אז אין מה להתבייש, כן יש מה לחזק בשמירה על הגוף כדבר פרטי ואישי.

וגם בגיל 4 יכולות להיות פגיעות מיניות.

(וגם בגיל 3, אבל על זה יותר קשה לי להעיד מניסיון).

לא כדאי לחכות עם החינוך לשמירה על המרחב האישי.

"להתבייש בגוף"..

זה לא דבר רע.

צריך רגש בושה מלחשוף מקום צנוע.

מי שמאבד את זה בגלל כל מיני "תיאוריות", אז זו "נכות".

או שהוא ההיפך מבפנים ומכסה על זה כך.

ישראל ביישנים".. זה לא כי משהו רע.. זה כי משהו פנימי ובעל ערך. וכי יש לאדם צלם אלוקים. ומדגישים את ה"חוכמת אדם תאיר פניו" ולא את הצדדים הגשמיים יותר. 

הלוואי והלוואי.

חוץ מזה שלוקח זמן להפנים את ענין האישיות וההצנעה. וככל שהעובדה שהאיזור הוא אישי ופרטי מוטמעת יותר בילד יש סיכוי רב יותר שהוא יתפוס מהר יותר את חריגות הענין.

כשמלמדים ילד שיש איברים מוצנעים שהם שלו ורק לו מותר לראות אותם - אין בזה משום הפיכתם לדבר רע או בלתי נעים. רק לדבר אישי. ולכן זה לא "מתוק" שהם מסתובבים בעירום מלא.

הגוף של ילד הוא נפלא - בשבילו בלבד.

זו ההמלצה הגורפת היום של כל המבינים בתחום - להחדיר לילד חזק את העובדה שאיבריו המוצנעים (אתה בעצמך כתבת מוצנעים ולא גלויים אם הם גלויים מנין לילד לדעת שהם אמורים להיות מוצנעים??) הם שלו ושלו בלבד ולאף אחד אין זכות לגעת בהם או להסתכל עליהם.

הסתובבות בעירום שלו עצמו ושל אחיו הקטן - דוחפת לכיוון ההפוך.

אותם ילדים שידעו שגופם אמור להיות מוצנע - נפגעו לתקופה הכי קצרה. ידעו מיד לספר להורים שקרה משהו חריג.

פשוט נשמע שהוא לא מוכן. אם החברים היו צוחקים עליו הוא היה רוצה, לא?

בלי לחץ. כשהוא ירצה וירגיש מוכן הוא יגמל תוך יום- יומיים. אם הוא מבקש לשבת בשרותים קחי אותו בלי להראות לו כמה זה מרגש אותך. אם הוא מבקש צ'ופר על זה שהוא ישב, תסבירי לו בנחת מה עושים בשירותים. אל תבטיחי ואל תזכירי כל הזמן. משתי סיבות- או שהוא עדין לא מוכן, וזה רק מתסכל אותו. או שהוא מאוד מבין ופשוט "סוחט" אותך. תני לו להבין שכל עניין הגמילה היא נטו בשבילו. 

אגב, ניסית סיר? אם הוא ילד קטן בגוף אז אולי השירותים קצת מפחידים אותו?

טיטול

להסביר לו שאין בחנות טיטולים מתאימים לילד גדול כמוהו וזהו

כעבור פרק זמן כזה או אחר הוא יגמל

אני לא מזכירה ולא לוקחת לשירותים ולא מצ'פרת על זה. תפקיד שלי זה לשתוף את הסיר וכל השאר ילד בעקרון יכול לבצע לבד

יכול להיות שגמילה תיקח זמן. לדעתי זה לא חכם לצפות שילד פתאום ייגמל תוך יום-יומיים. אם כן אז יפה מאוד ואם לא אז לא

מורידים שטיחים וקונים בגדים זולים להחלפה

הוא לא מוכן וזהו! גם ילד בן שנה וחצי כבר "אמור" ללכת. ועדיין- לא נוליך אותו בכח נכון?

חכי עד סוף השנה ואם ואם שום דבר לא משתנה אולי כדאי להתייעץ עם רופא משפחה.

מס' שאלות:

האם הוא מסכים בקלות לשבת על האסלה ? (חרדת אסלה?)

האם יש לך תחושה שיש לו חוסר מודעות לגופו בתחומים אחרים ? (חוסר שליטה?)

האם הוא עושה בזמנים קבועים פחות או יותר ? (זה יעזור בהמשך התהליך)

אם התשובות שליליות אפשר להמשיך.

• הכי חשוב, לא לפעול באגרסיביות, רק לדבר ולעודד.

• לשוחח עימו על נקיון הגוף.
• ללמד אותו להודיע שהוא עשה בטיטול  (יוצר מודעות), לעודד כשהוא מודיע.
• ליידד אותו עם השירותים (לא להראות לו את "פלאי הטכנולוגיה" איך השטיפה מנקה את הצרכים, זה  עלול להלחיץ אותו)

    למשל להכניס לשם צעצוע  דפי ציור וכד' על-מנת שישהה שם זמן רב יותר (על סיר זה נוח יותר).

• אם הוא עשה, ואפילו קצת, מיד לצ'פר.
• יש ילדים שמגיבים בעשיית צרכים לפתיחת הברז, אפשר לנסות (להשאיר ברז מעט פתוח  בזמן הישיבה על האסלה).

בהצלחה.

חוסר מודעות לגוף מתבטא באי-תחושות  נורמטיבי במגע (רטוב, קר וכד'),

זה עלול להתבטא גם בחוסר תחושה\רצון להתפנות.

ידיעת  הזמנים עשויה להקל על תהליך הגמילה,

פשוט ההורה יודע מתי לשלוח את הילד להתפנות .

היא גמולה כבר חצי שנה. (בת שנתיים וחצי)

ולאחרונה היא עושה בבגדים כדי לא ללכת לשירותים. היא גם הסבירה שזה כי קר לה בשירותים...

יש לי שתי הצעות:

1. תנסי ללמד אותה לעשות בחצי עמידה (בלי לשבת על האסלה, צריך שרפרף בשביל זה), הבת שלי גילתה את הפטנט לבד ומאז הבעיה כמעט נגמרה...

2. אם היא נרטבת אל תעשי מזה עניין. תני לה להישאר ככה (בתנאי שזה לא במקום קפוא מדי), היא תרגיש לבד שזה לא נעים לה (זה באמת ממש לא נעים...). חכי עד שהיא תבקש להחליף בגדים, ואז תומרי מהשו בסגנון "את צודקת, בגדים רטובים זה מקרר ולא נעים". כשהבגדים הרטובים יהפכו להיות בעיה שלה ולא שלך היא תהיה מעוניינת יותר לפתור את הבעיה.

בהצלחה!

(עם בגדים, לא משנה, אבל שיירטב..). כמה ימים?
לפעמים לוקח להם קצת זמן להבין.. לפעמים הם צריכים להירטב כמה וכמה וכמה פעמים עד שהם קולטים את הקטע..

תלוי בגיל כמובן אבל צריך לתת לילד הרבה יותר זמן עד שהוא יתרגל

ברור ששלוליות על הרצפה זה לא נעים אבל זה חלק מתהליך הגמילה

ובקשר ללהעביר אחריות העניין של הגמילה הוא עצמו העברת אחריות . אנו רוצים שילד ירגיש שיש לו, ילך לשרותים ויעשה אז צריך לתת לו להתנסות בזה ולהיות מוכנים שיכול לקחת קצת זמן

ילד עם חיתול בדרך כלל לא יבקש להיגמל לבד כי נח לו גם ככה

ומה שחשוב זה בלי לחץ 

נכון שזה קשה, כשכל מני פינות בבית נרטבות, ובמיוחד כשזה נראה שהוא לא קולט את הקטע..
אבל יומיים זה לא מספיק... תני לזה צ'אנס.. סמכי עליו, הוא יקלוט את זה יפה לאט לאט..
גם אני ניסיתי להימנע מהשלוליות האלה עם הבן שלי, ולכן שמתי לו מן טיטולי/תחתוני מעבר, שהם בעצם דומים מאוד לטיטול רק אמורים לגרום לו להרגיש שהוא רטוב ולעשות לו לא נוח.. אבל זה לא הזיז לו!!! לא עזר בכלל... והוא לא התלהב מהקטע של ללכת לשירותים.. כי למה לו?? הוא באמצע משחק וכאלה... הרבה יותר מעניין!! אז עושים תוך כדי, ולא קרה כלום...

אבל ברגע שהורדתי לו את הטיטולים האלה, הרמתי את השטיחים מהרצפה, כיסיתי את הספה ואת הכיסא שלו בניילונים כדי שלא ייהרס הריפוד - תוך כמה ימים הוא התחיל לקלוט את הקטע... לא באמת כיף לו כל פעם להיכנס למקלחת ולהתרחץ בגלל פיפי.. כבר עדיף ללכת לשירותים ולגמור עם זה ולחזור לשחק...

קחי אוויר, ולכי על זה עד הסוף... את תראי שזה יבוא

ב"הצלחה!

בכל מקרה אני לא חושבת שבחורף זה רעיון טוב.

יש לי אחיין שנגמל רק בגיל 4.

הייתי מציעה לחכות עוד קצת לאביב.. בהצלחה!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....