הכיצד הוא מדקדק מאוד במצוות אם הוא מתנהג כפי שאת מתארת?

נשגב מבינתי..

מוכר לי גם.

לא ברמה שאת מתארת אבל אני מבינה אותך לגמרי...

ניסית לדבר על ליבו?

ניסית לנהל על זה שיחה רצינית?

דברו על זה לעומק יש לו מן הסתם סיבה 

תנסי להבין אותו מאוד.

כשהוא יראה שאת איתו ולא נגדו אולי הוא יסכים גם לעשות משהו...

חמים וחמותות יכולים להיות מאוד בלתי נעימים לפעמים, אפשר שהוא נפגע מהם מאוד.

בררי מה הסיבה, ואז יהיה אפשר אולי ללבן את הדברים.

    .   ברר.

לנסות להבין מדוע הוא החליט להתנהג כך, מה פגע בו, 

להציג לו את ההבנות שלך, גם אם הן חלקיות,

הוא יראה שאת אתו ויפתח להסביר יותר.

להימנע כרגע ממפגשים עם ההורים עד שיירגע,

המפגשים עלולים להסתיים בפיצוץ והמצב יחריף.

בכל מקרה להראות לו שאת אתו בכל מצב.

זה בודאי נכון לזוגיות נורמלית. צריך רק להזהר בנחרצות בעיצה שכזאת כי אם זה משהו מעבר זה לא העצה הנכונה כלל... זו אולי הבעיה ביעוץ על גבי פורום כשלא באמת מכירים את הסיטואציה הקיימת.

לפותחת השרשור-  מקוה מאוד שהדברים אצלך לא במצב קיצון רק הרגשתי צורך לכתוב את ההערה גם לאחרים שאולי קוראים דברים אלו שלא באמת נמצאים במקום שנכון לנהוג כך.

ברור שאם יש מצבי קיצון (שלא תוארו בשאלה) יש מקום לטיפול,

אבל המצב שתואר לא נראה כזה.

בסה"כ נראה שהבעל פגוע ולכן נוהג כך,

יתכן שהוא גם לא יודע/ מרגיש שאשתו אתו עד הסוף

ולכן פועל בקיצוניות כדי לבטא את המקום שלו.

העצה שניתנה תגרום לו לביטחון שאשתו אתו

ותוביל לפתרון משותף ומתון יותר.

ברגע שהוא יקלוט שאת מבינה אותו ואת לצידו הוא יפתח את ליבו מה קרה ולמה הוא מתנהג כך

דרך אגב: ציינת שהוא מאד מדקדק במצוות, אולי הרקע של משפחתך הוא רחוק מלהיות דתי. ולכן אולי צורת הלבוש מאד צורם לו ולא מסוגל להיות בגלל זה, סימפטי ומסביר פנים?

בהצלחה יקרה!

אולי תנסי לשאול מה הסיבה?

כועס על משהו?

אם תהיה "הבנה" מה גורם לענין - ניתן יהיה אולי אח"כ ביתר קלות לקבוע במשותף איזה "סטנדרט" מינימלי שירגישו מכובדים ורצויים.

נגיד שאת יודעת את הסיבה. .לדוגמא: לדעתו אמא שלך נותנת עצות שלא נראות לו,

 בסדר אז מה????? את יכולה לדבר עם אמא שלך לבקש שתשתדל לא  להעיר כשהיא באה אליכם לפחות

אבל בלי קשר, גם אם אמא שלך ממשיכה בדרכה. זה לא מצדיק את ההתנהגות שלו!! מה זה הוא עושה הפגנות??

עם כל הכבוד, כל הדברים בצד שלו נראים לך?? ואם לא יראה לך משהוא, את גם תשבי עם פנים נפוחות, ותעשי הצגות ותתני הרגשה רעה לכולם?? אולי הוא צריך להרגיש מה שהוא עושה לך ולראות כמה זה נורא ואז הוא יבין

הדבר היותר חשוב מאשר איך הוא יתנהג הם ההורים שלך

זה שאתם שתיכם תהיו שמחים עם איך שהוא מתנהג

אם הוא ידבר איתם איך שאת רוצה אבל יהיה עצבני עליך בגלל זה לא הועלנו כלום. נכון?

לכן נראה לי שאכן כולם צודקים - לתת לו הבנה מלאה ומשם לצאת להסברים .

היא בטוח ניסתה לדבר ולברר, ולכן אני חושבת שאם הוא מכבד אותה אז כשנפגשים עם ההורים הוא צריך להתנהג יפה.

כי זה זלזול בה,כי ההורים שלה זאת היא והוא צריך להבין את זה .

הבעיה כבר יותר עמוקה זה לא ענין של ההורים, זה ענין של כבוד אחד לשני.

העצות שלך דוגלות בהחרפת העימות, בדרך כלל (וביחוד שאנחנו לא מכירים לעומק) זו העצה הגרועה ביותר.

את מכירה את ההסטוריה? העובדתית והרגשית? מה הולך מעל ומתחת לפני השטח שם?

איך את נותנת עצות קונקרטיות מבלי להכיר את העובדות.

אז צריך גם לנקוט בפעולות. זאת דעתי וזאת זכותי....

זה כמו עם ילדים,  שצריכים לתת להם גבולות.

מה לעשות שהבעל הזה עם כל הכבוד מתנהג כמו ילד. זה כמו שילד קטן לא מקבל משהוא אז הוא נשכב על הריצפה ובועט, הבעל הזה ,לא נראה לו משהוא אז הוא מתנהג כמו ילד קטן ועושה "ברוגז" עם המשפחה, מילא זה היה משפחה אבל זה פוגע באשתו זה כבר לא משפחה.

מה זאת התינוקיות הזאת? שיבוא שיגיד מה מפריע לו וינסו להתמודד עם הבעיה, ואם אין פתרון לבעיה, אז זאת המשפחה של אשתו והוא יתגבר ויתנהג יפה. וכל עוד שהוא נשוי לאשתו אז הוא נשוי גם למשפחה שלה.

וד"א אנחנו תקופה ארוכה ,לא הלכנו ולא הזמנו לא את משפחתו של בעלי ולא את משפחתי, כוון שכל אחד לטענתו לא התנהג יפה למשפחה השניה. ואני לא הסכמתי לפגוע ככה במשפחה שלי, העדפתי לא לראות אותם ולא לפגוע, ואז כשהפסקנו ללכת אליהם ולהזמין אותם לא הייתי מוכנה כמובן ללכת לצד השני.

אז ככה עשינו הפסקה-ודי גדולה. ולא ראו אותנו במשפחות הרבה חודשים......

עד שהגענו להסכמה יחד שכל אחד מהיום מתחיל להתנהג לצד השני יפה, לא חיביים לאהוב את הצד השני מאוד, אבל התנהגות מינמלית מכבדת. ואני שמחה שהגענו לזה! כי ככה זה היום.

אולי הורי האישה מזלזלים בו ובדברים אותם הוא רואה כחשובים ביותר וככלל הם אנשים נאלחים ביותר?

אישתו לא מוכנה לשמוע על כך ורק בשבילה הוא מוכן לסבול ולהזמין אותם?

(צוצלית אני לא אומר שזה המצב חס וחלילה).

יכולות להיות עוד הרבה אפשרויות:

אולי הוא תופס את התגובות שלו קצת אחרת ממנה?

אולי יש שם בעיות צניעות ולו קשה מאוד להתמודד עם זה?

אני שולף מהמותן אבל יכולות להיות כל-כך הרבה אפשרויות.

אפשרות העימות צריכה להיות אחרונה.

אולי הדינמיקה שלך ושל בעלך איפשרה את זה בנקודת זמן מסויימת אבל אני מקוה שזה לא הנוהג לפתרון בעיות אצלכם.

במקרה זה , ככה היה אצלינו, ועובדה שהגענו בסוף לדרך הפשרה, שבהתחלה הגיעה כן במצב של פיצוץ. כי דרכים אחרות לא הצליחו.

היום כמובן גם יש ילדים יותר גדולים, אז פיצוצים זה לא לעניין גם בשבילהם, וגם גדלנו והבנו שאנחנו  נהיים חולים ממש פיזית ,

וממלחמות כולם סובלים,

אבל אנחנו הבנו את זה בדרך הקשה,  אחרי שהיו כמה מלחמות...

אולי לא כדאי להמליץ עליהן...

מלחמות, זה מוצא אחרון כמובן. וזה רק אחרי שכל הדרכים למציאת הפתרונות כשלו.

יש נשים חלשות ואני חושבת שזכותי לחזק אותן!

ולפעמים יש גברים שצריכים להעמיד אותם במקומם, ושוב אחרי שכל הדרכים הטובות מוצו. וזה ד"א גם עצות של אנשים מומחים, כמו שכתוב עם עקש תתעקש, אז עם חזק תתחזק! אם מדובר באדם חזק שמקשה על החיים אז לפעמים כשעומדת מולו אישה חלשה הוא לא סופר אותה, אבל כשהיא נהיית חזקה הוא מתחיל להבין שהחיים זה לא פיקניק ויש מחויבויות.

אם פה הוא מקשה עליה רק בנושא של ההורים אז הייתי מתגמשת ומותרת .(ואני אומרת את זה מכל הלב)

אבל אם זה שרשרת ארוכה של דברים אז כבר הבעיה יותר רצינית..

וזה בהמשך לשרשור "טוב" בנשואים טרים .

לפעמים מתחילים לכתוב רק בקטנה ואז כשנכנסים לנושא רואים כמה זה מורכב.

.

אני מסכים עם מה שאת כותבת כאן אבל,

את שולפת את פתרון העימות מיד, לפני כל הדרכים האחרות.

ברוב המקרים עימות יכול להזיק הרבה יותר ממה שמועיל.

לכן הוא הפתרון האחרון.

דרך אגב,

אני לא חושב שצריך היה "להתגמש ולוותר" גם אם זה היה רק ההורים.

ואני מסכים שכנראה שיש כאן סמפטום של משהו נוסף.

אם לך קשה לברר איתו מה הגורם.

מרגישה וזה מאוד פוגע ..דיברתי איתו המון פעמים ואמרתי לו שיש יש משהו שהוא נפגע שיספר לי אבל הוא אומר שהוא לא נפגע מכלום והוא החליט לא להראות חיבה למשפחה שלי גם שהפסקתי לדבר איתו על זה אני מרגישה שכל פעם שמישהו מהמשפחה שלי מגיע הוא ישר משנה את עורו והמשפחה שלי מאוד מכבדת אותו ..למרות הכל ולי זה כל כך מפריע ואפילו בסעודת שבת הוא לא מסוגל להסתכל למשפחה שלי בעיניים שמדברים איתו הוא לא עונה.

תלכי להורים עם הילדים באמצע שבוע לבד

רק פעם בחודשיים מזמינה את הוריי או הולכת וגם מזמינה את חמי וחמותי

חג סוכות נגיד להורים שלו, חג פסח להורים שלך!

תנסו ככה שנה, ובמשך השנה את הולכת אמצע שבוע לבד להורים שלך, הוא הולך אמצע שבוע לבד להורים שלו. ולא מזמינים אותם אליכם בכלל!

אם ככה תחיו יותר בשלום, אז לא שווה לך??

את להורים שלך תסבירי, שכל ביקור אצלהם אח"כ גורם לכם למריבות עקב היחס שלו אליהם, אני בטוחה שההורים שלך יעדיפו שתחיו בשלום ולא תבואו יחד זוגית . וממילא בגלל שהולכים יחד אלא רק פעם בשנה להורים שלך אז הולכים להורים שלו גם פעם בשנה, ושהוא יסביר להורים שלו שככה הסכמתם בגלל שהוא לא מתיחס יפה להורים שלך .....

את תראי שתוך 3-4 חודשים , אתם לא תבואו להורים שלו והם לא יבואו, הוא מהר ירד מהעץ.

וכל אלו שיגידו  שאני מעכירה את האווירה, אז תגידו.. כי האווירה פה במילא עכורה. מה יותר עכור מיזה שהיא מתנהגת מקסים למשפחה שלו, והוא מתנהג גואל נפש??? מה הוא מפסיד מיזה שהוא מתנהג לא יפה אליהם? הנה החיים זורמים, האישה נפגעת, אז מה שתיפגע........

כי אני ההיתי נכנסת לחדר אם הם היו באים, ולא יוצאת, (אומרת שלום ואחרי דקה לא אומרת כלום ונעלמת לשעתיים שהם שם ) רק בשביל לתת לו להבין כמה שאת פגועה ממנו והוא מצפצף עליך ולא מתחשב בך.

וככה אולי אחרי כמה פעמים,שאת אומרת שלום ונכנסת לך לחדר מבלי לדבר כלום, הם היו מתחילים לשאול אותו מה קרה? ומעניין אם הם היו תומכים כשהיו שומעים שסתם ללא סיבה ניראת לעין הוא לא מדבר עם ההורים שלך.

אני מסכימה עם כולם שאין דרך תורה זה  מלחמה ורק דרכי שלום!!! אבל הלואי ודרכי השלום יעזרו, היא כל הזמן מנסה בדרכי שלום, והוא אפילו לא מנדב מידע על מה הכעס. סתם בא לו כרגע שאשתו תסבול. זה נשמע הגיוני למישהוא פה?

גבר מאד מופנם מטבעו הוא לא יראה ויספר מיד שהוא נפגע ממישהו זה סוג של אישיות אצל גברים

ולכן יתכן מאד שמתחת לפני השטח הוא נפגע ממשהו אצל הוריך אך לא מסוגל להפתח לדברים הללו

אולי באמת תעשו הפסקה גם מהצד שלך וגם מהצד שלו ורק אחרי תקופה שטוב לכם ביחד הוא יתחיל להפתח ולדבר

ממה הוא נפגע!! ואם את אומרת שהוריו קרובים בקשי ממנו בעדינות בלי מלחמות שאת רוצה שקט גם מהצד שלו!

בהצלחה יקרה !!

תפני לרב שלו,

שיגלגל איתו שיחה, ויגיע "מעצמו" לנושא הזה.

וכשישמע, יסביר לו איך נוהגים.

יכול להיות אדם שקשה לו "להראות חיבה" למישהו. לעיתים, "שונות" שקשה להגדיר ולפעמים עם הזמן והבגרות קל יותר לעבור על זה בלי להרגיש שמאבד את אישיותו..

אבל לפחות לסכם על יחס שמראה כבוד, שמקרין קבלת פנים סבירה כשמגיעים.

אם הוא אמר : "שהוא לא נפגע מכלום והוא החליט לא להראות חיבה למשפחה שלי "?

אחד מהשניים, או שהוא חושב שהוא לא יכול לומר לך או שהוא צריך לקבל על הראש מהרב שלו...

רוב הסיכויים שזו האפשרות הראשונה.

צריך להתייעץ עם מישהו שמכיר אותו טוב ויודע ליעץ.

או לחלופין, אולי לך הוא לא יכול לומר אבל לאדם אחר שעליו הוא סומך הוא יכול?

אשמח אם תבהירי:

הוא אמר "לא מעניין אותי איך את מרגישה"? או שכך את מרגישה?

ואשרייך שהתגברת והתייחסת יפה להוריו. 

לא מגיע לך לקבל יחס כזה

את בת של מלך מלכי המלכים.

ואת ראויה שיאהבך כגופו ויכבדך יותר מגופו.

וכשהם מגיעים הוא מרגיש שאת פחות מתייחסת אליו ויותר אליהם?

לגברים לפעמים יש קטע לא ברור כזה.

חבל שאת לא ממחשב, כי הייתי כותבת לך עוד הרבה דברים שאני לא רוצה לכתוב פה......

אני דוקא מאווד מאוד רגישה נראה לי שיותר מאישה רגילה... לכן פיתחתי את החוזק שבי וזה עזר לי.. מנסיון רב ומר.....

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....