לעמוד שם. ולא לדעת לאן ללכת.
ולא לדעת אם זה טוב או רע.
אני לא יודעת אם זה בכלל שווה את זה.
אם זה נכון.
והם אומרים לא. ואני עושה כן.
ההחלטה כולה שלך. אנחנו פה לייעץ.
והם אומרים לא. ואני עושה כן.
בכוונה? או שרק מסקרנות.
ואולי לא.
והרגע הזה דומם כמוות.
ואי אפשר להחליט.
הם אומרים שבקרב יש מנצח אחד.
ואחד שמפסיד.
קלישאה.
יש שני מפסידים.
והכאב נשאר.
הוא אמור לדהות עם הזמן, לא?
אולי ידהה מחר.
הניצחון כבר לא יהיה. וגם לא היה.האם הוא קיים בכלל?
למה, למען ה' אנחנו מתאמצים?
והרעב הזה למשהו.
חסר הגדרה.
ואולי זה בכלל חסר תוכן.
חסר צורה.
אפשר לראות את זה בראש.
ולהרגיש את זה בפנים.
ואי אפשר להושיט יד.
ולגעת.
זה חסר הגדרה.
זה חסר פנים.
ואולי רק לברוח. למצוא מציאות אחרת.
זה לא אתה שרודף את הצרות. זה הן אותך.
ולא משנה כמה צורות תחליף.
הן ימצאו אותך.
אז מה עוד נשאר לעשות? כי מה עוד אפשר?
ובכלל לאן ללכת. מה אסור ומה מותר.
ואם י בכלל תכלית או מטרה.
ואם יש לזה בכלל, הגדרה.
הם אמרו שאין דבר העומד בפני הרצון.
אבל יש בי רצון ואין בי דבר
ואולי אני סתם פשוט עוד
תופעת לוואי של אנושות חסרת מחר
