כנראה שההסבר הפשטני הוא, שכל אחד צריך לכבד את השני.

אולם, לאמתו של דבר, נראה לי שהמושג "כבוד" מתפרש בשני אופנים.

לפני כן אצטט מספר משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות:

טו,יט  וכן ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו; ואם יש לו ממון, מרבה בטובתה כפי הממון.  ולא יטיל עליה אימה יתרה; ויהיה דיבורו עימה בנחת, ולא יהיה עצב ולא רוגז.

טו,כ  וכן ציוו חכמים על האישה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדיי, ויהיה לו עליה מורא, ותעשה כל מעשיה על פיו, ויהיה בעיניה כמו שר או מלך:  מהלכת בתאוות ליבו, ומרחקת כל שישנא.  וזה הוא דרך כל בנות ישראל ובני ישראל הקדושים, הטהורים בזיווגן; ובדרכים אלו, יהיה יישובן נאה ומשובח.

מתוך הדוגמאות שנותן הרמב"ם בהסבר הכלל של הכבוד, מתברר שאין סתירה בין הדברים.

ה'כבוד' של הבעל לאשה מתפרש ע"פ ההקשר, כהשפעה גשמית, קניית בגדים וכד' [נוסף על הזהירות מלצערה וכד'];

לעומת ה'כבוד' בהלכה כ, המתפרש מתוך ההקשר, ככבוד רוחני (מה שאנחנו רגילים בד"כ לקרוא לו "כבוד").

זה נראה לענ"ד פשט בדברי הרמב"ם.

כמו כן, נראה לי שהסבר זה מתיישב היטב עם הצרכים הרגשיים של כל אחד מבני הזוג.

אפילו אם נאמר  שהם צריכים לכבד אחד את השני אותו דבר אין כאן סתירה.

למה לא יכול להיות שיהיה מצוה שכל אחד יכבד את השני

ובמיוחד שמצינו כזה דבר ששני תלמידי חכמים שלימדו אחד את השני תורה, צריכים כל אחד לקום בפני השני כדין רבו שאינו מובהק, ומפורש ששייך כבוד הדדי.

ולעצם מה  ששאלתי, נראה שאתה יותר נוטה לצד השני שלי, שאשה צריכה לכבד כמו שמכבדת את אביה, ובעל צריך לכבד יותר בסיגנון של כבוד גשמי.

אגב, אמנם מצינו במפרשים שדיברו על כבוד גשמי (כמדומה לי במהרש"א דיבר על בגדים) אבל הב"י מביא אחד מהראשונים שמי שמכה את אשתו צריך להחמיר בעונשו יותר ממי שמכה שכן שלו, כי מי שמכה את אשתו זה יותר חמור שהוא חייב בכבודה. ומשמע שאינו רק כבוד גשמי, אלא מה שנקרא בד"כ בתורה כבוד, שאם הוא מכה אותה עובר גם על זה

למה בפורום?

אבל למה להתעסק בכלל בנושא? איזה תועלת יש מזה? זה רק יעשה בעיות שלום-בית

כי אני רוצה לקבל את מה שהציבור חושב, ולשמוע טענות תורניות.

רב יתן לי פסק יבש, ואז אני אדע אולי מה לעשות, אבל הרי ממילא זה לא נפ"מ למעשה, ודאי לא בשביל....

אם יש ויכוח בין בעל לאישה בנושא מסוים אז צריך לנסות להגיע לפתרון בלי לחשוב למי יותר כבוד ומי קובע כי ככה קל להדרדר למצב שבעל יהפוך לגרוש ושאלה תיפתר כי לא תהיה רלוונתית

אז מה תעשה? תבוא ותגיד לה שהיא חיבת לכבד אותך כי ככה כתוב בתורה? שאישה צריכה יותר בכבוד בעלה ?

למה בכלל אתה מגיע למצב של דיבור/כתיבה על כבוד? תכבד אותה כמה שיותר, ואל תתעסק בכבוד שהיא נותנת לך.

הקנאה התאווה והכבוד   מוציאים את האדם מן העולם ,

יש ספק שהתורה צודקת?

השאלה שלי היתה רק מה התורה אומרת, אבל ברור שנקבל את דברי התורה כמות שהם.

אני לא דיברתי על עצמי. ובבקשה אל תקחי את זה לשם!

אי אפשר לנהל דיון ענייני בלי להיגרר ל"מה התועלת שלך, ולאן אתה רוצה להגיע"?

את הנשמה 

הרב כי טוב כותב

כבוד בלי אהבה לא כבוד

אהבה בלי כבוד לא אהבה

לדון על כבוד בלי להבין שהוא אינטגראלי לאהבה.. לא עושה טוב

כבוד ואהבה זה ביחד אחרת הלך הקטע

סגנון כתיבה מתנשא ויהיר ומרוחק ועטוף בגינונים הלכתיים. כך לא בונים זוגיות ואהבה וחיים טובים ביחד

שאלה מאוד חשובה,שלדעתי חוסר הבנת המושג כבוד ,יכול לגרום להעלמות האהבה,ויותר מכך.הגמרא במסכת יבמות סב'עמוד ב' אומרת "האוהב את אשתו כגופו ,והמכבדה יותר מגופו ,עליו נאמר וידעת כי שלום אהלך".מדוע באהבה ישנה הדדיות -כגופו-,ואילו בכבוד נאמר יותר מגופו?לעניות דעתי ,אהבה ,כדברי המהר"ל ,נולדת בין שניים דומים.אדם פוגש אדם ,אשה ,שדומים לו בעולמם המשותף,נולדת מכך אהבה.אהבה שיש בה אחדות בין שני דברים דומים.ואילו כבוד,הוא יחס הערכה למשהו שונה ממני.אין שוני גדול יותר מאשר עולמם של האיש והאשה.עד כדי כך שחז"ל ביטאו את זה בביטוי "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף".והמהר"ל מסביר ,שהקושי הוא בעצם המציאות.לא לה' קשה ולא לבני ישראל היה קשה בקריעת ים סוף.אלא כמו שקשה להפריד בין שתי טיפות מים דומים ,שרוצים בטבעם להיות יחד,כך קשה להיפך,קשה לחבר בין שני דברים שונים.ואין שונים יותר מאיש ואשה.שונים בגופם בנפשם,ברוחם ,ובנשמתם,ובאנרגיה המוקרנת מהם.(רבו הספרים המציגים דעה זאת באריכות).מהו היחס הנדרש לאדם השונה ממני?כבוד!וכבוד לעניות דעתי פרושו,לתת מקום ומרחב אישי,כדי שהשונה ממני יוכל להרגיש שעולמו הפרטי והפנימי יכול לבוא לידי ביטוי ,בלי הרגשה של מחנק,שאני חייב כביכול תמיד להיות דומה ,לבין הזוג הדומה לי ,ושבשל כך אנו אוהבים.ולכן אמרו חכמים "ומכבדה יותר מגופו"מדוע לא כגופו?משום ,שכאשר ישנה הדדיות של אהבה,אז כל אחד מהאוהבים מקבל את היחס ההדדי והשווה.אבל בכבוד שנקודת המוצא היא שונות בין בני הזוג ,יש צורך לתת העדפה יותרת לאשה שהיא השונה מהאיש ,עד כדי ביטוי שיעשה את אשתו מלכה .ומאידך אשה צריכה לכבד את בעלה עקב שונותו,והביטוי לכך הוא שתעשה את בעלה מלך עליה.וכמו שאין זוגיות בלי אהבה הדדית,כך אין זוגיות בלי כבוד.ולדעתי ריבוי הגירושין בחברה נובע ,לא מחוסר אהבה,אלא מחוסר כבוד ,מחוסר נתינת מקום לשוני הבין זוגי. וכאשר ישנה זוגיות עם אהבה ,אבל בלי כבוד,סופה של זוגיות זו להתפרק חלילה.ויותר מכך,האהבה נהפכת לשנאה.סליחה על האריכות.

אני יכולה להוסיף לזה ששאל בהתחלה- "מופים",

בהמשך לדברי הרמב"ם שאישה צריכה לראות בבעלה מלך ולכן לכבדו כמו מלך , ועכשיו נשאל:

עם מי המלך נוהג להתחתן? עם עוזרת בית? מזכירה? משרתת..?

או עם מלכה שהיא גם חשובה ומכובדת מאוד??

היות שהתשובה לשאלה זו ברורה- לכן גם מתוך דברי הרמב"ם מובן שהאיש שהוא צריך להיות בביתו כמלך-צריך להתייחס לאשתו כמלכה ואם יחשוב בליבו ויתייחס אליה כפחות מכך- הוא עצמו לא יוכל להיות מלך....

והרמב"ם דייק בעניין כבוד האישה-" מכבדה יותר מגופו"- פירוש- שהוא נוהג בה בכבוד יותר מהכבוד שלו עצמו (יותר מהכבוד שמגיע לו -למלך!! )

ולכן להגיד שעפ"י התורה כבוד הבעל חשוב יותר מכבוד האישה ולהביא את הרמב"ם כמקור לכך- נראה עיוות לחלוטין.

הכבוד הוא הדדי ושווה אחד כלפי השני/יה- אבל כל אחד יש לו  את "צורכי הכבוד" שלו על פי אישיותו ונטיותיו וטבעו כי הדרך לכבד איש שונה מהדרך לכבד אישה בגלל שיש להם צרכים שונים ונטיות נפש שונות.

ז"א- רמת הכבוד היא זהה ושווה אולם הדרך והאמצעי- היא היא השונה.

כי אצלי המילה סובלנות היא נתינת מקום לאחר.

מדבריך נשמע שאתה מבין שזה הדדי ואין הבדל בין שני סוגי הכבוד.

בנימינית כתבה כך במפורש, אבל אתה לא דיברת על זה, וזאת היתה עיקר השאלה שלי...)

הבנתי נכון?

אני מבקש להבהיר כי :ברור שצריך לכבד כל אדם,באשר הוא .גם לאיש וגם לאשה.מדברי הגמרא ומחז"ל משמע שישנה העדפה לאשה בכבוד וברגישות העדינה ,כצורך המתאים לנפשה הרגישה יותר ,ובעלת הפנים השונות והמגוונות יותר.והרי כמדומני שאין חולק על כך ,שההבטים ,גם כביטויי אהבה,וגם כביטויי כבוד,אצל האשה ,ברובם הינם נפשיים.ויש צורך מצד האיש להכיל את המקום הנפשי .והרבה יותר אתגרי להיכנס לעולמה של אשה ,ולתת לו ביטוי נכון ומלא ,מאשר להיכנס לעולמו של הגבר המצוי,ולתת לו ביטוי מלא.כל אחד מבני הזוג יקבל וייתן כבוד והערכה ,אלא שאשה צריכה הרבה יותר מקום מכובד לעולמה הנפשי יותר והמגוון יותר.

חבל להסתכל על זה כך.

"ואהבת לרעך כמוך" - פשוט לכבד ולאהוב בלי קשר ל"מי יותר".

את מתכוונת "זה לא נכון" או "זה נכון, אבל חבל להתעסק עם זה"?

אני מתכוונת שהסתכלות כזאת עלולה לפגוע בשלום הבית.

לא שאלתי שאלות על שלום בית...

את לא רוצה לענות - את לא חייבת, אבל מה שאת עונה לא קשור למה ששאלתי!

אני שאלתי מה האמת, לא מה רצוי לראות, לא במה ראוי להתעסק, האמת עצמה בעצמה - לדעתכם.

את מתכוונת שה באמת שווה.

הרמב"ם מבדיל במפורש בין שני סוגי הכבוד

הכבוד שהבעל צריך לתת לאשתו הוא יותר בכוון  של פינוק , תשומת לב והתיחסות לצרכיה.

הכבוד שהאשה צריכה לתת לבעלה הוא  בכוון של  קבלת ההחלטות שלו ולא לערער אליהן (כמו שר או מלך).

היום כשהתפיסה השלטת היא שויון בין נשים וגברים והדדיות קצת קשה לנו לקבל  את הגישה הזו.

ההגדרה של כבוש של בעל לאשתו או אשה לבעלה היא שונה, וקשה למדוד את זה אחד מול השני.

(וגם לא יעיל, אבל ביקשת לא תשובות כאלה.)

זה לא מדויק כי זה כן אותו נושא, אבל בגלל שהכבוד מאשה והכבוד מגבר הם שונים זה די כמו לנסות למדוד 

מה המלפפון יותר, ארוך או ירוק? (שניהם מלפפון, אבל מדדים שונים.)

אני ממש לא מתכוונת בציניות, למרות שבאמת הדוגמא מעט פשטנית,

אבל נראה לי שקשה למדוד את זה אחד מול השני, ואפשר פשוט לנסות להעמיק בכל סוג של כבוד בפני עצמו.

בכל אופן שיהיה בהצלחה רבה רבה!

שמכבדה יותר מגופו זה לנסות להקשיב ולהבין את רגשותיה ולהכיל אותם.

אישה צריכה שיבינו לליבה ויתנו לה אמפטיה, ולספק את הצרכים הרגשיים שלה זה הכבוד.

גבר לא כ"כ צריך את זה, והוא צריך יותר כבוד כמו שמכבדים רב, ולא הבנה.

כך שכל אחד נותן משהו אחר, ואין אחד "יותר מהשני, אלא שני דברים נפרדים.

את מזדהה?

יש כמה סוגים של כבוד ששני בני הזוג צריכים בדיוק אותו דבר ללא הבדל- כגון : סגנון דיבור עדין אחד אל השני מתוך כבוד והכלה ללא ביקורתיות, יחס אוהב ומכיל את השוני של השני ולא יחס מתנגד ו"מתנשא". וכו'...

במקביל יש את היחס השונה המותאם לכל אחד מהם:

 הבעל צריך יותר "הערצה" מצד אשתו- הוא צריך לשמוע ממנה שהיא מעריצה/מעריכה אותו מאוד על תכונות מסויימות שיש בו  וזה נותן לו את התחושה שהוא מכובד על ידה...

והאישה צריכה יותר "הבנה" לרגשות שלה, לתחושות שלה, היא צריכה להיווכח שהוא מתעניין ושואל כל הזמן לשלומה ולהרגשתה...שהוא מתחשב תמיד במה שהיא רוצה ומרגישה.

אבל צריך לזכור שגם בגבר יש צדדים שונים, שחלק מהם "נשיים" יותר, וכנ"ל אצל אשה להפך, 

כך שבהכללה זה נראה לי נכון שאלו הצרכים, אבל כל אחד צריך גם מסוג הכבוד השני במינון כלשהו.

שוב - נראה לי.

כי גם בי יש מקום שמאד מאד נהנה מהערצה של בעלי אלי בתחומים שונים, וודאי שגם בעלי זקוק למקום של כבוד לרגשותיו.

כל השאלה זה מינונים שונים, ברור שלי יש צורך גדול יותר להקשבה והבנה מאשר בעלי, ומניחה שבעלי זקוק יותר להערצה שלי אליו, ממה שאני זקוקה להערצה. (והלוואי שאזכה לתת לו...)

בכל אופן, מאחלת לכולנו להבין יותר ויותר טוב אחד את השני, כדי להצליח לעשות טוב כמה שיותר, ולחזק את ביתנו.

כאשר יש ויכוח בין האב והאם הדין שישמע לאב והגמ' מבארת דשניהם חייבים בכבודו. ולכאו' קשה דאף שניהם חייבים בכבודה! והיישוב ע"פ הר"מ שהבאת. דאף שהבעל חייב בכבוד אשתו ישנה היררכיה והיגיון פנימי ביחסי הכבוד ביניהם וזה פשר שינוי הלשון בר"מ. ולבאר באופן מדוייק את ההבדלים יש לעמוד על עניין "יותר מגופו" ועניין "מלך" ו"שר". וזה למד הר"מ מהגמ' לעיל. ואכמ"ל.

לשאלה שנוגעת בבני אדם,

העניין הוא שגם אם תמצא מה היא גישת התורה המדוייקת, אם לא תדון בזה דרך מה שאנשים חושבים ומרגישים היא תישאר מנותקת ולא רלוונטית למציאות.

אנחנו מקשיבים לאלוקים, לא לרגשות שלנו.

אני אכן צריך לחפש את גישת התורה המדוייקת, לא מה שיש לי בבטן.

שום דבר כאן לא מנותק, אם אתה מרגיש מנותק - תתחבר.

אם אתה מרגיש שזה לא רלוונטי - תהפוך את זה לרלוונטי.

אנחנו לא מחליטים לאלוקים מה לעשות, אלא להיפך הוא אומר ואנחנו עושים, ואם הוא יאמר משהו "מנותק" ו"לא רלוונטי", אנחנו נעשה בדיוק מה שהוא אומר!

זה כל כך פשוט שאני לא מבין איך אתה יכול לחשוב אחרת

(ואני מדבר ברמה העקרונית, לאו דווקא בנושא הספציפי הזה, שחלק גדול ממנו לא נוגע אלי אישית מעצם היותי בן)

(רוצה לחפור על זה? אתה חושב שבאמת תצליח להוציא ממני אמירות מגדריות כמו "הרוחניות הטבעית של הנשים"? ....) 

התורה אמרה לנו- לכבד

איש מכבד את אשתו

אישה מכבדת את אישה (במפיק) 

מכבדים - את כל הצרכים שיש בהם, את כל החלומות והמשאלות 

מכבדים את הבקשות, את הדברים שאת יודעת שמפריע לו גם כשהוא לא אומר, את הדברים שאת יודעת שטוב לו- גם כשהוא שוכח להודות בזה.... 

מכבדים את הקשיים, את האתגרים, את המסע שיש לכל אדם בעולם 

מכבדים את ההצלחות, את ההישגים... 

מכבדים אדם- באשר הוא שם. 

חלוקות כמו- איש מכבד את אשתו בגשמיות, ואישה מכבדת את בעלה ברוחניות- 

הן לא רלוונטיות בשבילי 

לאישה יש גם רוחניות- שצריכה כבוד מצד בעלה, 

ולאיש יש גשמיות- שצריך כבוד מצד אשתו, 

ולהפך,

ולהפך...... 

לשאלה- 

מי מכבד את מי יותר? 

התשובה פשוטה: 

אני! 

אני צריכה לכבד יותר! כי בידיים שלי לעשות את מה ששלי לעשות ולהיות! 

ואני מלאת הכרת הטוב והכרת הערך של הכבוד שהוא נותן לי- לכבד אותו יותר גם על זה.... 

תכל'ס את אומרת שיוויוני.

הלשון שלך היא שהחלוקה לא "רלוונטית" ולא ברור אם הכוונה שזה לא נכון או שזה לא נוגע אלי.

(ואני מתנצל שאני לא מתייחס לרוח דברייך כי זה לא מה ששאלתי, ואם רצית להכניס את רגשותייך שיראו אותם כל הקוראים - אין בעיה, אבל זה לא מה שרציתי להגיע)

אני צריכה לכבד יותר! כי בידיים שלי לעשות את מה ששלי לעשות ולהיות

ולמדתי משהו.

תודה

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.