זה מפחיד אותי ולעתים מכניס אותי לחרדה של ממש
אחרי זמן רב של הזנחה אני שוב בודק מה יש מאחורי השער הנעול הזה
עצימת עיניים הססנית ושחרור עוד רסן שנדמה שקשר את חוטי הדמיון היטיב
ואני שם
האדמה סדוקה ומדברית והשער חלוד מגשמים שלא באו מעולם
אני ממקמת את עצמי על הרצפה בישיבה מזרחית
בוחנת בחשדנות את השער שהביא אותי לנקודה בה אני נמצאת היום
כעבור דקות אחדות אני קמה בלי ממש לדעת למה וניגשת אליו
מלטפת את הברזל הקריר שנשאר גם עכשיו אדיש אלי
למרות מראהו הכבד הוא נפתח לרווחה בדחיפה הקלה ביותר
אני מנסה להיזכר אם לפני שנתיים כשפתחתי אותו הוא נשמע לי באותה קלות
ולמרות ששום זיכרון ממשי אינו עולה לפני אני בוחרת לחשוב שפעם זה היה קשה יותר ושהתחזקתי
אולי זה היה שקר אבל נזקקתי לזה לפני שנכנסתי לשם
מרגע שעברתי אותו נאלצתי להתעמת עם קיסמו
אם בפעם הקודם הסתובבתי בנבכי נפשי הרי שהיום זה היה מדבר פשוט ששיקף אלי כהד רועם את רגשותי
עוצמת הפחד שהדהד גברה על הסקרנות ועל האומץ המסכן שהצלחתי לגייס ובכל זאת המשכתי
קול נפץ נשמע מימיני ועל אף הדחף הרצחני לשוב על עקבותי ולברוח חזרה למקום מבטחים
מצאתי את עצמי רצה לכיוונו
אוספת בדרכי אליו קוצים קוצים של פחד אמיתי
וקורעת את הלילה שהתגבש סביבי בשירים שלמדתי
מצאתי בריצתי שלמרות שתכונת המדבר האיום הייתה לשקף אלי את ריגשותי תכונתי בו הייתה לזמן כל שארצה
בין אם זה כוכב שיאיר את הלילה ובין עם ציפור שתשיב לשירי בשירה
קולות הנפץ התחזקו ככל שהתקרבתי וזאת למרות שהדבר היה נדמה כלא אפשרי
וכשהפחד הצליח להכריע אותי על ריצתי והאדמה רעדה ונשברה תחת הנפץ הקרב
זימנתי אותך וידעתי
שהתחזקתי ושהיום אוכל למה שהיה מאחורי השער
כי כבר לא הייתי לבד מולו
חחח