תביאו פועל\ים תאילנדי. כמה ימים והבעיה תעלם. 

שהם אוכלים גם חתולים!

זה מקטין את הסיכוי שיהיו עכברים ועקרבים בבית

בהצלחה!

אני לא יודע מה אומר החוק

למה זה לא הומניטרי? את לא הורגת זבוב שמציק לך?

את תימחי על מישהו שמועך מקק? ומה עם עכבר?

מה ההבדל בין זה לבין חתול? כי זה גדול?

אם זו חיה שמזיקה, אין בזה שום בעיה מוסרית להרוג אותה. 

אבל צריך להשתדל שזה יהיה עם כמה שפחות סבל לחיה. 

הבעיה היחידה עם רעל שזה לא נעים לפנות אותם אחרי זה. 

אגב, ולי יש עכבר בבית ואני נלחם שלא להשתמש במלכודת דבק

כי היא גורמת לעכבר סבל נוראי. 

אולי זה גורם לך דקירה קטנה בבטן, סחרחורת, ואיבוד הכרה?! 

מאיפה הבאת את זה?!

לעקר ולסרס?!?! מי בדיוק יתפוס אותם? ומי ישלם לוטרינר?

יש לי חמלה על החתולים, 

אבל יש לי יותר חמלה על מי שסובל מהם.

והאמת, התעלמת לחלוטין מהטיעון שלי, מה ההבדל בין חתול למקק וזבוב? 

אם זו חיה שמזיקה, מי שאוהב בני אדם, שיהרוג אותה, מי שאוהב חיות, שירחם עליה.

ולנגד עינינו מתקיים בך: "כל המרחם על אכזרים סופו שמתאכזר על רחמנים".

מה באמת ההבדל בין זבוב/מקק/יתוש לחתול?! רק הגודל?!?

למה את מרססת נגד חרקים וזה נראה לך הומני ואנושי?!

(במאמר מוסגר : אם מישהו חשב להגן על זכויות בעלי החיים בחוק והתנגד להגנה על זכויות הנשים ביו"ש יש לי רק לומר "זובחי אדם עגלים ישקון"...)

על הקדוש ברוך הוא נאמר " ורחמיו על כל מעשיו" - כולל כל יצור שהוא.

גם לג'וק יש חיים. גם למקק. גם לתולעת.

אין הבדל בין להחליט שחתול הוא "חי" יותר בגלל שמערכת העצבים שלו מפותחת - לבין להחליט שהוא "חי" יותר בגלל שהוא גדול יותר. (או בגלל שעדיין לא סבלת מספיק מחתולים).

ולצערינו הוכח שאותם אלו שכל כך גודלו וחונכו על חמלת בעלי חיים "שכחו" לחמול על אנשים. כדאי לדעתי שבמקום ללמד את ילדייך לחמול על האחר דרך חתולה תלמדי אותו לחמול על האחר דרך בני אדם ואנשים.

דווקא אותם טבעונים ואוהבי בעלי החיים - הם נגד ועדות הפלה ובעד הפלות לכל דורשת.

דווקא אותם שדאגו לנו לחוקים כל כך הומניים ומתחשבים בבעלי חיים ואוסרים על יבוא פרוות לארץ - הם אותם שנגד זכויות הנשים ביו"ש, בעד קיצוץ קצבאות ילדים וכו'

גם הנאצים ימ"ש גודלו על חמלה גדולה מאד לאחר - דרך בעלי חיים - והחמלה נשארה על בעלי החיים.

כנאמר "זובחי אדם עגלים ישקון".

ממליצה לך ללמד את ילדייך חמלה - על החריג בגינה,על הדחוי בגן בכיתה ועל אישה שסובלת ממכת חתולים בחצר שמביאה לה מחלות לכלוך וסבל- ואז לעבור לרחם גם על החי והצומח... זהו סדר החשיבות בבריאה.

אפשר להבין מאיפה את שובת את מערכת הערכים שלך?

את מבדילה בין מערכת עצבים ורגשות ובין "סתם" ג'וקים.

יש לך מקורות?

מה שכתבו לך שמותר להרוג בע"ח שמזיקים מפורש בפוסקים.

צער בעלי חיים אינו איזה "איסור רגשי", הוא איסור גמור כמו כל איסור, שיש בו הלכות עם פרטים.

מי שילמד את ההלכות יראה מיד שאם מזיקים לו מותר. 

ואני לא יודע מה כולם כאן, אבל אותי אישית ממש לא מרגש החוק, לא מעניין אותי מה ישבו כמה אנשים באיזה בנין והחליטו לחוקק חוקים על אנשים, גם אם קוראים להם חברי כנסת.

אני אתחשב בחוקים כדי לא להסתבך, אבל זה לא הופך את זה למוסרי.

תלמדי הבנת הנקרא.

ציינתי סיפור על כל מיני חברות כנסת שאנחנו מכירות וכל מיני טבעונים ידועים - שמחוקקים חוקים על בעלי חיים ונזהרים מכל צער בעלי חיים שהוא - אבל אין להם שום בעיה להתעלל בבני אדם או להרוג עוברים.

ומתוך זה הסקתי שדעתך שרחמים על בעלי חיים הם דרך ללמד רחמים על בני אדם - היא דרך שגויה שלא עובדת.

לא ציינתי שאת היא אותה חברת כנסת. שדאגה לחוק שאסור להרעיל חס וחלילה חתולה חמודה. אבל היא מתנגדת לחייב מעסיק ביו"ש שלא לפטר אישה בהריון... או שאסור להפיל עובר רק כי אמא שלו החליטה שבסוף לא בא לה.... רק הראיתי לך דוגמאות שגודלו לפי השיטה שלך ועד כמה השיטה שלך עיוורת ולא עובדת.

כל הדוגמאות לקלוקלות השיטה - היו אנשים אחרים. לרגע לא ציינתי שזו את או הסקתי עלייך מסקנות כלשהן.

והשיטה ללמד רחמים ישירות על אנשים עובדת בהחלט.

או שאת מכירה, אבל מעדיפה שהיא תסבול ולא החתולים.

וחוץ מזה, אז חרקים סובלים פחות אולי מחתולים, אבל הם עדיין סובלים, 

מי את שתחליטי למי מגיע לסבול?

וזה שאת מסלקת חרקים ממקור המחיה שלהם, לרעוב בקור או למות מטריפה, זה גם לא הומניטרי ואנושי לשיטתך.

אבל למה את מתעלמת מהשאלה שלי? שאלתי מניין לך שהם כל כך סובלים?

אני מאפשר לילד שלי לראות אותי מועך חרק מזיק כדי שהרחמנות שלו לא תגרום לו להתאכזר לבני אדם. 

יש איסור דאורייתא לסרס בעלי חיים

"ומעוך וכתות ונתוק וכרות... ובארצכם לא תעשו"

אסור אפי' לגרום לגוי שיסרס את החיה שלי.

אני מתפלא איך לא העירו את זה!

כי מה שלמדתי אסור גם ע"י גוי

מתירים מניעה עם כדורים

זה עובד בהחלט.

אם המצב קשה מים חמים ימנעו גם חזרה שלהם...

האמת זה נשמע די אכזרי ואף פעם לא עשיתי את זה, אמא שלי היתה עושה את זה קבוע

אני מניחה שהיא לא היתה שופכת מים רותחים אלא חמימים

בכל אופן - חתולים שונאים מים

הם לא גונבים או הורסים משהו....

רק יושבים על הדשא!!!!

אני לא רואה כאן בעיה!

ומסתובבים בין המתקנים של הכביסה

וחוץ מזה שהילדים מפחדים 

וגם נראה לי מלוכלך ולא היגייני

שאסור בצו בג"ץ לפנות חתולים (מה, הם בני אדם שיפנו אותם???)

הוא יעץ לי לא להשאיר שום פירור מזון בחצר ולהתיז עליהם מים בכל הזדמנות-

עד שיבינו את הרמז הדקיק שלא בא לי עליהם....

תכל'ס, אחרי שמצאתי נחש ענק בחצר- 

חזרתי להעניק להם את הכבוד המגיע להם.....

איפה שיש בדים/עץ יש עכברים איפה שיש עכברים יש נחשים ואיפה שיש נחשים יש חתולים...

שאני אמצא אותם בלאו הכי?

נעלמו התיקנים הענקיים שהיו וגם העכברים.  כל הבניין מכיר להם טובה ואפילו דואגים להאכיל אותם..

שלום,

גם אמנחנו סבלנו ארוכות מהבעיה.

עד שגיחינו, שחתולים לא אוהבים את הריח של פלפל שחור.

מדי פעם אנחנו מפזרים פלפל שחור. לאחר תקופה יש לפזר שוב מכיוון שהריח שלו נעלם.

בהצלחה!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....