בכל מקרה אל תפיל את זה עליה,

אם אם כן היא עצמה תעתעה בשדכן ולא סיפרה לו על עברה.

במקרה כזה- מותר לך לברר מולה ברגישות.

כי כביכול היא יחסית כבר כמה שנים בתשובה והוא לא חשב כנראה שזה כל כך משנה

ונכון, גם כשדיברתי איתה זה הרגיש שהיא כן ביררה עם עצמה והגיעה למקום די גבוה וכן יש עם מי לדבר

אבל  עדיין, אני לא יודע אם לחתוך בגלל זה? זה לא שאני מושלם וגם לי היו נפילות  אבל המושג הזה "חוזרת בתשובה" מרתיע אותי מאוד ואני שגדלתי כל החיים במסגרות דתיות לא יודע אם אני יכול להכיל את כל זה.. האם זה מצדיק לחתוך מלכתחילה?

ולו מפני שאיננו מכירים לא אותך ולא אותה.

כל תשובה שתקבל כאן תתחיל בעצם ב"אילו אני הייתי במקומך הייתי--"

וזה לא נכון ולא אחראי לענות כך.

ולא בגלל שהיא לא "בעלת מדרגה" כעת, חלילה.

זה תלוי לגמרי בתחושתך וגישתך האישית.

[ולדעתי, הוא היה צריך להגיד מראש]

שזה זורם?

שיש התאמה?

אז עזוב, החזרה בתשובה לא אמורה להפריע לך

מה שהיה נמחק

תלוי באדם.

אני מכיר גם סיפורים אחרים לגמרי - בדיוק בגלל "נסיונות שכנוע" כאלה.

זה לא קשור למעלתה הרוחנית, שבוודאי היא גבוהה אם חזרה בתשובה באמת.

אישי וספציפי.

היה די נחמד בפגישה, וכן קצת מפריע לי העבר עם בנים אחרים, היא לא גדלה עם החינוך התורני ואיך נחנך את הילדים שלנו חינוך כזה אם לה יש חוסר בזה? זה שונה כשמקבלים את זה בבית, זה בהחלט ראוי להערצה התהליך שהיא עברה, אבל תמיד יש את הפחד שפתאום זה יתרסק ואולי יהיה לה איזה משבר באמונה היא תרצה לקום וללכת.. יש כל מיני סיכונים אני באמת מנסה לא לשפוט, מה, משהו אצלי לא בסדר? רק לי החשש הזה עולה?

אני גדלתי בבית שנקרא דתי, חונכתי במוסדות לימוד דתיים. ואילו עכשיו כשאני אמא לילדים אני לא מרגישה שהדברים בדמי.  לא למדתי במוסדות תורניים והילדים שלי לומדים במקומות כאלה- מתוך למידה מחודשת וצמיחה שלא מבית. 

אני מכירה גם משפחה "עולים ישנים", שלמדו להכיר את היהדות והמצוות כשהבכור שלהם עלה לתיכון בערך..  ועכשיו כל הילדים והנכדים שלהם דוסים למופת חלק מהם בחינוך התורני..

תמיד יש פחד שזה יתרסק.. אני מכירה כמה דוסים למופת, דתיים מבית, שפתאום קלטו שהם לא באמת מאמינים.. (ואגב, חלק מהם נשארו בזוגיות טובה עם בן/ת הזוג הדתי/יה)

מבינה מאד את החשש וברור שצריך לבדוק את הנושא מקרוב והכל.. אבל שתדע שזה קורה לטובים ביותר ולאו דווקא לחוזרים בתשובה..

א. לא לכל הבנות החילוניות יש עבר עם בנים אחרים. מכירה הרבה מאוד בחורות חילוניות שהן צנועות באופי שלהן והבחור הראשון שהיו איתו היה הבעל שלהן לעתיד.

ב. אני חושבת שרוב האנשים שמתחתנים בוחרים לגדל את הילדים שלהם במסגרת שונה ממה שהם גדלו בה. בעיקר צריכים להחליט וליצור ביחד את המסגרת. (למרות שמסכימה עם אנשים שאמרו שלגבי הידע שלה יש לה מחסור. אבל ידע זה ניתן להשלמה. זה לא קריטי.)

ולא- החששות שלך ממש סבירות. תפתח את זה איתה. יכול להיות שתגלה הרבה משיחה גלויה איתה בנושאים.

משמח לשמוע. הלוואי. והלוואי גם הבחנה בין בעל לעדיין לא.

בין בן לבת.

אדם צריך לבדוק בכנות בתוך עצמו עד כמה דברים מסויימים מפריעים לו וכמה לא.

ואכן, מבחינת ה"חוזק" הנוכחי, יש לפעמים כאלו בעלי מדרגה גבוהה. תלוי באדם.

ב"ה

אז נכון - יש את העניין של איפה שגדלת,מה המקור שממנו ינקת בילדות שלך - אבל עדיין, כל אחד ואחד חוזר בתשובה על חטאים שהוא עושה, כל הזמן.

ואנחנו, שדווקא גדלנו בבתים דתיים, וכשנפלנו הרבה פעמים זה היה מתוך מודעות לכך שזה נפילה ולפעמים חצי ברצון חצי באונס - ובכל זאת אנחנו חוזרים אחרי זה בתשובה ומרגישים נקיים ושלמים ולא מעלים על דעתנו לקרוא לעצמנו "חוזרים בתשובה" - כי הרי באנו מבתים דתיים, וכביכול כל עוד לא "חזרנו בשאלה" ואז חזרנו בתשובה - כל עוד אנחנו מגדירים את עצמנו דתיים רק שנופלים לפעמים כמו כל אחד - אנחנו לא חושבים להגדיר את עצמנו חוזרים בתשובה. 

ואם אנחנו ככה - אז אדם שגדל לא מרצונו במקום לא דתי, ומעצמו או כחלק ממשפחתו חזר בתשובה שלמה והגיע למקום שהוא מאמין בעצמו שהבחירה שלו מהלב ממש, ואפילו יותר מדתי שעושה מצוות אנשים מלומדה - החילוני שחזר בתשובה בחר בזה מרצונו החופשי - למה שערכו ייגרע?

אני מבין שרוצים, ברור שרוצים, לדעת דברים כאלו מראש - אבל לגביי אם זה משנה או לא, לדעתי, בהנחה שהתשובה היא תשובה שלמה - ואת זה רואים בפגישות הראשונות אפילו, אם מקפידים לשים לב לכל פרט - הרי שהמשמעות לכך שהייתה בעברה חילונית, קטנה...

מה "הסיפור" שלה - אני אפילו לא יודע אם יש עניין לפרט יותר מידי, לא יודע אם צריך - היא חזרה בתשובה, היא פתחה דף חדש והישנים נזרקו, זהו, עברו מן העולם. אין מזכירים לחוזר בתשובה חטאי נעוריו - ובמיוחד אם היה תינוק שנשבה. אין עניין לדוש בזה יותר מידי...רואים עכשיו בפועל: שאיפות, הנהגות, רצינות תורנית וכו' - ועל פי זה קובעים.

אני מכיר בחור נפלא חוזר בתשובה שחזר בתשובה בערך בגיל 16-17, הלך לישיבת הסדר  - והתחתן בסוף עם בחורה שהגיע מבית כמעט חרדי. הוא בחור צדיק משכמו ומעלה, שקדן, רציני - ולא משנה בכלל מה עשה כשהיה צעיר...

בכל מה שתבחר - ב"הצלחה לך! (וכל מה שכתבתי, לעניות דעתי בלבד...)

הארתם לי את העניין הזה, אז פשוט לנסות ולא לשלול מראש?

אבל..אם אבא שלי היה מסנן את אמא שלי על זה שהיא חזרה בתשובה-לא הייתי פה בכלל!!

בקשר למה שכתבת על חינוך הילדים-להפך!

לראות מישהי שעזבה את "חיי החופש" ובחרה בדרך של אמת גדולה-אין דוגמא אישית יותר חיה מזה (מניסיון!)

ובמקום שבו בעלי תשובה עומדים-אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד

ועוד נקודה למחשבה: האם העובדה שמישהי נולדה עם חותמת של דתייה מבית מבטיחה שלא היו לה נפילות?

כמובן זה לא יתאים לכל אחד

כמובן שחשוב לעשות קצת בירור אם זה איתה ישירות

וגם דרך אנשים שמכירים אותה (רצוי כאלה שליוו אותה בתהליך החזרה בתשובה)

והכי חשוב: בירור עם עצמך,עד כמה אתה חזק בדרך שלך? עד כמה יש בך יכולת להכיל מישהי מרקע שונה?

אתה יודע מה, אני מבינה את החשש שלך אבל בתור אחת שהיא כביכול "בהגדרה" כמו שכתבת,סוג של חוזרת בתשובה, ויודע מה, זה ממש מעצבן שבהרבה מקרים חשים זלזול או "חשש" כזה או אחר, אף אחד לא יודע מה הבן אדם השני עבר ואיזה תהליך וניסיונות הוא עבר בשביל להגיע לזה, אל תיהיה שטחי תבדוק את זה מקרוב כמובןן שכל מקרה לגופו אבל אם מלכתחילה שרק שמעת את זה אתה רוצה לשלול את זה בלי באמת להבין מה הסיפור שלה, לפעמים היא תוכל להפתיע ,אני יכולה להגיד שהרבה "חוזרים בתשובה" עם כמה שאני לא אוהבת את ההגדרה הזאת אבל מילא, הרבה מהם שמים בכיס הקטן אנשים מבית דתי שהאמונה שלהם מסיבה כזאת או אחרת לא הכי מבוססת ושלמה.

אם אתה רוצה אני אשמח לפרט לך בפרטי על כל זה

אני מקווה שתקבל החלטה נכונה לפי ההרגשה שלך אבל גם לפי השכל.

בהצלחה.

שהיו תמיד סולידיים ונשארו עם תמימות. לא כולם שקעו בבוץ של תרבות הפריצות

השדכן היה אמור לציין. יתכן שעשה תרגיל שלא תדחה אותו בגלל זה. ואם ההצעה טובה ומסתדרים, אין ממה להירתע. ואם יש לה סיפור שתספר. לא צריך להתפרנס מדמיונות. שיהיה בהצלחה.

אבל משהו ששמעתי מאחד שמתעסק בנישואין:

יכול להיות שהבחורה צדיקה והכל, אבל המשפחה שלה לא.

וזה יכול להיות ההורים, האחים, הדודים וכו'

וזו עובדה שמתחתנים עם משפחה ולא רק עם בן/בת-זוג.

אני חלילה לא רוצה לגרום לנזקים, רק תשים לב טוב אם אתה רואה את עצמך בתוך המשפחה שלה.

(כמובן, אם הם מסורתיים זו לא כ"כ שאלה, אני מדברת על חילוניים לגמרי!)

תשים לב אם אתה רואה את הילדים שלך הולכים לסבא סבתא האלה, או לדודים האלה שאולי מחללים שבת, או שא"א לאכול אצלם בבית, או מדברים על כל מיני נושאים שלא היית רוצה שהילדים שלך יחשפו אליהם..

אם זו המציאות, ואתה לא רואה את עצמך אחד שיכול להתנתק במידה מסויימת מהמשפחה (או שהבחורה היא אחת כזו שמאוד קשורה למשפחתה), כדאי לחשוב פעמיים ושלוש ואם נראה לך שלא תסתדרו-גם אז לשאול רב!

מקווה שאני רק עוזרת ולא חלילה להיפך!

בהצלחה!

כמעט כל החוזרים והחוזרות בתשובה שאני מכירה (ואני מכירה..) הם כל כך מקסימים ורציניים וכמו שכתבו פה, הרבה פעמים עוד הרבה יותר רציניים מדתיים רגילים,

אני מבינה שיש חשש מסויים, וצריך לבדוק,

אבל נראה לי שמכאן ועד לשלול לחלוטין, צריך סיבה אחרת..

אבל נראה לי שהחשש הזה לא צריך להוביל אותך. כוונתי, אם יש משהו שמפריע לך, או עלול להפריע לך, אז תברר בינך לבין עצמך מהו בדיוק ואז תעלה את זה בעדינות מולה. כמו כל דבר אחר שיכול להפריע בקשר שמתהווה.

אבל אל תתן לחשש הזה למלא את כל היחס שלך אליה ואל תתן לו להאפיל על שאר הדברים הטובים, כמו שציינת.

תשמע, אנחנו בעולם הפוך והזוי. יש מי שגדל בבית דתי אבל הוא בכלל לא דתי באמת ויש מי שגדל בבית חילוני אבל הנשמה שלו והלב שלו כ"כ גדולים שהוא הגיע לתשובה.

העולם היום משוגע, ויש אלפי אם לא מאות אלפי חוזרים בתשובה. יכול להיות שחלקם לא יציבים, אבל רובם יציבים, מתחתנים ומקימים בתים שלא היו מביישים אף דוס מלידה. אגב, הם נמצאים בכל מקום- רק תפתח עיניים ותראה. אם אני חושבת על שני הישובים האחרונים שבהם גרנו- אצל רוב המשפחות יש לפחות צד אחד חוזר בתשובה. בין אם מעולם חילוני לגמרי ובין אם מעולם מסורתי.

מההכרות שלי- דווקא הם לא חיים את החיים הדתיים כמובנים מאליהם. יש מחשבה, יש ברור, יש חיפוש אחר האמת, יש רצון אמיתי של קדושה, וגם כוח מדהים להשתנות.

ולגבי המשפחה- לא מתחתנים עם משפחה. גם המשפחה של בעלי ממש לא בכיוון שלנו, אפילו שהם עקרונית דתיים. נכון, יש הרבה מצבים לא פשוטים, אבל אז מה? מתמודדים ביחד. לפעמים דווקא משפחות חילוניות מכבדות את המשפחה הדתית של הבן שלהם יותר מאשר משפחות דתיות מכבדות את הבן שהתחזק ונהיה "דוס" של ממש.

בקיצור- תעשה בירור על הנקודה שמפריעה, אבל מעבר לזה תזרום לגמרי ואל תתן לזה להפריע לך. ובהצלחה

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

והסיומת כה מתאימה ומתבקשת

כי זה ממש משמעות מדרש חז"ל של מקור הציטוט 

השתדל לשאת אשה הגונה, בתו של ישעיהו, כדי שיצאו ממנו בנים כשרים.

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

אחת המחלוקות בין החסידות לרמב"ם.

"הלכה ב

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן  אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו, או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי או שוע, וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו, ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים  אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה. הוא שירמיהו אמר: מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כלומר: אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע. וכיון שכן הוא  נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו: מה יתאונן אדם חי וגו'? גבר על חטאיו. וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו, ומדעתנו עשינו כל הרעות  ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו  שהרשות עתה בידינו, הוא שכתוב אחריו: נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'."

(הלכות תשובה, פרק ה הלכה ב, העתקתי מאתר דעת)

יש הרבה סוגים של צדקות : ת"ח, חסיד, עניו, ירא חטא, רגשן, שכלתן, הכל לפי תכונותיו של האדם.

המקובלים כמובן סוברים שלכל אדם יש סוג נשמה שונה, הרמבם סובר שלא, אבל נראה שכם יסכים שאדם ילמד במקום שליבו חפץ וינסה למקסמם את הכשרונות שלו ולא לנסות להיות מישהו אחר.

גם החסידות סוברת שעל עמי הארצות להתקדם כמה שיותר ברוחניות.

מה שרבי זושא התכוון זה שישאלו אותו בשמים למה לא מקסם ומימש ומיצה את הכשרונות הרוחניים  והייחודיות של זושא, ולא של משה רבינו. אין הכוונה להטיף לבינוניות.

וכמובן אחד המרבה והממעיט שאמרתי זה אם אדם אין לו זמן ללמוד תורה הרבה, או שתפקידו בעולם הוא לעסוק בעיקר בדברים אחרים (גם אח של הרמבם עסק בעעקר בסחורה ופחות בתורה, בהנחיית הרמבם עצמו).

כמובן אם אדם מתבטל ולא עוסק בתורה הרבה, במילא אין כאן "ובלבד שיכון ליבו לשמים" כי הרי יכל ללמוד הרבה ולא למד. סימן שהוא לא באמת מתכוון. אבל מי שרוצה ללמוד הרבה אבל רואה שתפקידו וכשרונותיו בעולם זה לעשות משהו אחר בעולם וללמוד רק שעה ביום, או שמנסה בכל המאמץ ועדיין רואה שקשה, על זה נאמר "יכוון ליבו חשמים".

בחירה חפשית היא על מעשינו. אבל לא כל אדם יכול לבחור לזכור את השס במבחן סיכה גם אם יתאמץ מאוד. וגם על קצב ההתקדמות אין לנו בחירה, כלומר גם אם מאוד ארצה לא אצליח ללמוד את כל השס תוך יום. על זה נאמר "ובלבד שיכוון ליבו" כלומר מי שרוצה ללמוד את כל השס ומתקדם בקצב שמתאים לו - נחשב כבר כאילו סיים את כל השס (בתנאי שימשיך ללמוד בהתמדה) - כי אדם נמצא איפה שהוא רוצה להיות. עיין על משמעות הרצון (ובלבד שהרצון רציני ולא רמאות) באורות התשובה ובאורות הקודש.

כמובן אם אדם "רוצה" ללמוד את כל השס אבל לא לומד למרות שיכול, אז הוא לא באמת רוצה ברצינות

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

"אוֹצָר 'נֶחְמָד' וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם".

שתזכה בעז"ה בקרוב ממש שיתרונן ליבך בנוות ביתך ותתרונן תורתך תחת קורתך

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.