בכל מקרה אל תפיל את זה עליה,

אם אם כן היא עצמה תעתעה בשדכן ולא סיפרה לו על עברה.

במקרה כזה- מותר לך לברר מולה ברגישות.

כי כביכול היא יחסית כבר כמה שנים בתשובה והוא לא חשב כנראה שזה כל כך משנה

ונכון, גם כשדיברתי איתה זה הרגיש שהיא כן ביררה עם עצמה והגיעה למקום די גבוה וכן יש עם מי לדבר

אבל  עדיין, אני לא יודע אם לחתוך בגלל זה? זה לא שאני מושלם וגם לי היו נפילות  אבל המושג הזה "חוזרת בתשובה" מרתיע אותי מאוד ואני שגדלתי כל החיים במסגרות דתיות לא יודע אם אני יכול להכיל את כל זה.. האם זה מצדיק לחתוך מלכתחילה?

ולו מפני שאיננו מכירים לא אותך ולא אותה.

כל תשובה שתקבל כאן תתחיל בעצם ב"אילו אני הייתי במקומך הייתי--"

וזה לא נכון ולא אחראי לענות כך.

ולא בגלל שהיא לא "בעלת מדרגה" כעת, חלילה.

זה תלוי לגמרי בתחושתך וגישתך האישית.

[ולדעתי, הוא היה צריך להגיד מראש]

שזה זורם?

שיש התאמה?

אז עזוב, החזרה בתשובה לא אמורה להפריע לך

מה שהיה נמחק

תלוי באדם.

אני מכיר גם סיפורים אחרים לגמרי - בדיוק בגלל "נסיונות שכנוע" כאלה.

זה לא קשור למעלתה הרוחנית, שבוודאי היא גבוהה אם חזרה בתשובה באמת.

אישי וספציפי.

היה די נחמד בפגישה, וכן קצת מפריע לי העבר עם בנים אחרים, היא לא גדלה עם החינוך התורני ואיך נחנך את הילדים שלנו חינוך כזה אם לה יש חוסר בזה? זה שונה כשמקבלים את זה בבית, זה בהחלט ראוי להערצה התהליך שהיא עברה, אבל תמיד יש את הפחד שפתאום זה יתרסק ואולי יהיה לה איזה משבר באמונה היא תרצה לקום וללכת.. יש כל מיני סיכונים אני באמת מנסה לא לשפוט, מה, משהו אצלי לא בסדר? רק לי החשש הזה עולה?

אני גדלתי בבית שנקרא דתי, חונכתי במוסדות לימוד דתיים. ואילו עכשיו כשאני אמא לילדים אני לא מרגישה שהדברים בדמי.  לא למדתי במוסדות תורניים והילדים שלי לומדים במקומות כאלה- מתוך למידה מחודשת וצמיחה שלא מבית. 

אני מכירה גם משפחה "עולים ישנים", שלמדו להכיר את היהדות והמצוות כשהבכור שלהם עלה לתיכון בערך..  ועכשיו כל הילדים והנכדים שלהם דוסים למופת חלק מהם בחינוך התורני..

תמיד יש פחד שזה יתרסק.. אני מכירה כמה דוסים למופת, דתיים מבית, שפתאום קלטו שהם לא באמת מאמינים.. (ואגב, חלק מהם נשארו בזוגיות טובה עם בן/ת הזוג הדתי/יה)

מבינה מאד את החשש וברור שצריך לבדוק את הנושא מקרוב והכל.. אבל שתדע שזה קורה לטובים ביותר ולאו דווקא לחוזרים בתשובה..

א. לא לכל הבנות החילוניות יש עבר עם בנים אחרים. מכירה הרבה מאוד בחורות חילוניות שהן צנועות באופי שלהן והבחור הראשון שהיו איתו היה הבעל שלהן לעתיד.

ב. אני חושבת שרוב האנשים שמתחתנים בוחרים לגדל את הילדים שלהם במסגרת שונה ממה שהם גדלו בה. בעיקר צריכים להחליט וליצור ביחד את המסגרת. (למרות שמסכימה עם אנשים שאמרו שלגבי הידע שלה יש לה מחסור. אבל ידע זה ניתן להשלמה. זה לא קריטי.)

ולא- החששות שלך ממש סבירות. תפתח את זה איתה. יכול להיות שתגלה הרבה משיחה גלויה איתה בנושאים.

משמח לשמוע. הלוואי. והלוואי גם הבחנה בין בעל לעדיין לא.

בין בן לבת.

אדם צריך לבדוק בכנות בתוך עצמו עד כמה דברים מסויימים מפריעים לו וכמה לא.

ואכן, מבחינת ה"חוזק" הנוכחי, יש לפעמים כאלו בעלי מדרגה גבוהה. תלוי באדם.

ב"ה

אז נכון - יש את העניין של איפה שגדלת,מה המקור שממנו ינקת בילדות שלך - אבל עדיין, כל אחד ואחד חוזר בתשובה על חטאים שהוא עושה, כל הזמן.

ואנחנו, שדווקא גדלנו בבתים דתיים, וכשנפלנו הרבה פעמים זה היה מתוך מודעות לכך שזה נפילה ולפעמים חצי ברצון חצי באונס - ובכל זאת אנחנו חוזרים אחרי זה בתשובה ומרגישים נקיים ושלמים ולא מעלים על דעתנו לקרוא לעצמנו "חוזרים בתשובה" - כי הרי באנו מבתים דתיים, וכביכול כל עוד לא "חזרנו בשאלה" ואז חזרנו בתשובה - כל עוד אנחנו מגדירים את עצמנו דתיים רק שנופלים לפעמים כמו כל אחד - אנחנו לא חושבים להגדיר את עצמנו חוזרים בתשובה. 

ואם אנחנו ככה - אז אדם שגדל לא מרצונו במקום לא דתי, ומעצמו או כחלק ממשפחתו חזר בתשובה שלמה והגיע למקום שהוא מאמין בעצמו שהבחירה שלו מהלב ממש, ואפילו יותר מדתי שעושה מצוות אנשים מלומדה - החילוני שחזר בתשובה בחר בזה מרצונו החופשי - למה שערכו ייגרע?

אני מבין שרוצים, ברור שרוצים, לדעת דברים כאלו מראש - אבל לגביי אם זה משנה או לא, לדעתי, בהנחה שהתשובה היא תשובה שלמה - ואת זה רואים בפגישות הראשונות אפילו, אם מקפידים לשים לב לכל פרט - הרי שהמשמעות לכך שהייתה בעברה חילונית, קטנה...

מה "הסיפור" שלה - אני אפילו לא יודע אם יש עניין לפרט יותר מידי, לא יודע אם צריך - היא חזרה בתשובה, היא פתחה דף חדש והישנים נזרקו, זהו, עברו מן העולם. אין מזכירים לחוזר בתשובה חטאי נעוריו - ובמיוחד אם היה תינוק שנשבה. אין עניין לדוש בזה יותר מידי...רואים עכשיו בפועל: שאיפות, הנהגות, רצינות תורנית וכו' - ועל פי זה קובעים.

אני מכיר בחור נפלא חוזר בתשובה שחזר בתשובה בערך בגיל 16-17, הלך לישיבת הסדר  - והתחתן בסוף עם בחורה שהגיע מבית כמעט חרדי. הוא בחור צדיק משכמו ומעלה, שקדן, רציני - ולא משנה בכלל מה עשה כשהיה צעיר...

בכל מה שתבחר - ב"הצלחה לך! (וכל מה שכתבתי, לעניות דעתי בלבד...)

הארתם לי את העניין הזה, אז פשוט לנסות ולא לשלול מראש?

אבל..אם אבא שלי היה מסנן את אמא שלי על זה שהיא חזרה בתשובה-לא הייתי פה בכלל!!

בקשר למה שכתבת על חינוך הילדים-להפך!

לראות מישהי שעזבה את "חיי החופש" ובחרה בדרך של אמת גדולה-אין דוגמא אישית יותר חיה מזה (מניסיון!)

ובמקום שבו בעלי תשובה עומדים-אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד

ועוד נקודה למחשבה: האם העובדה שמישהי נולדה עם חותמת של דתייה מבית מבטיחה שלא היו לה נפילות?

כמובן זה לא יתאים לכל אחד

כמובן שחשוב לעשות קצת בירור אם זה איתה ישירות

וגם דרך אנשים שמכירים אותה (רצוי כאלה שליוו אותה בתהליך החזרה בתשובה)

והכי חשוב: בירור עם עצמך,עד כמה אתה חזק בדרך שלך? עד כמה יש בך יכולת להכיל מישהי מרקע שונה?

אתה יודע מה, אני מבינה את החשש שלך אבל בתור אחת שהיא כביכול "בהגדרה" כמו שכתבת,סוג של חוזרת בתשובה, ויודע מה, זה ממש מעצבן שבהרבה מקרים חשים זלזול או "חשש" כזה או אחר, אף אחד לא יודע מה הבן אדם השני עבר ואיזה תהליך וניסיונות הוא עבר בשביל להגיע לזה, אל תיהיה שטחי תבדוק את זה מקרוב כמובןן שכל מקרה לגופו אבל אם מלכתחילה שרק שמעת את זה אתה רוצה לשלול את זה בלי באמת להבין מה הסיפור שלה, לפעמים היא תוכל להפתיע ,אני יכולה להגיד שהרבה "חוזרים בתשובה" עם כמה שאני לא אוהבת את ההגדרה הזאת אבל מילא, הרבה מהם שמים בכיס הקטן אנשים מבית דתי שהאמונה שלהם מסיבה כזאת או אחרת לא הכי מבוססת ושלמה.

אם אתה רוצה אני אשמח לפרט לך בפרטי על כל זה

אני מקווה שתקבל החלטה נכונה לפי ההרגשה שלך אבל גם לפי השכל.

בהצלחה.

שהיו תמיד סולידיים ונשארו עם תמימות. לא כולם שקעו בבוץ של תרבות הפריצות

השדכן היה אמור לציין. יתכן שעשה תרגיל שלא תדחה אותו בגלל זה. ואם ההצעה טובה ומסתדרים, אין ממה להירתע. ואם יש לה סיפור שתספר. לא צריך להתפרנס מדמיונות. שיהיה בהצלחה.

אבל משהו ששמעתי מאחד שמתעסק בנישואין:

יכול להיות שהבחורה צדיקה והכל, אבל המשפחה שלה לא.

וזה יכול להיות ההורים, האחים, הדודים וכו'

וזו עובדה שמתחתנים עם משפחה ולא רק עם בן/בת-זוג.

אני חלילה לא רוצה לגרום לנזקים, רק תשים לב טוב אם אתה רואה את עצמך בתוך המשפחה שלה.

(כמובן, אם הם מסורתיים זו לא כ"כ שאלה, אני מדברת על חילוניים לגמרי!)

תשים לב אם אתה רואה את הילדים שלך הולכים לסבא סבתא האלה, או לדודים האלה שאולי מחללים שבת, או שא"א לאכול אצלם בבית, או מדברים על כל מיני נושאים שלא היית רוצה שהילדים שלך יחשפו אליהם..

אם זו המציאות, ואתה לא רואה את עצמך אחד שיכול להתנתק במידה מסויימת מהמשפחה (או שהבחורה היא אחת כזו שמאוד קשורה למשפחתה), כדאי לחשוב פעמיים ושלוש ואם נראה לך שלא תסתדרו-גם אז לשאול רב!

מקווה שאני רק עוזרת ולא חלילה להיפך!

בהצלחה!

כמעט כל החוזרים והחוזרות בתשובה שאני מכירה (ואני מכירה..) הם כל כך מקסימים ורציניים וכמו שכתבו פה, הרבה פעמים עוד הרבה יותר רציניים מדתיים רגילים,

אני מבינה שיש חשש מסויים, וצריך לבדוק,

אבל נראה לי שמכאן ועד לשלול לחלוטין, צריך סיבה אחרת..

אבל נראה לי שהחשש הזה לא צריך להוביל אותך. כוונתי, אם יש משהו שמפריע לך, או עלול להפריע לך, אז תברר בינך לבין עצמך מהו בדיוק ואז תעלה את זה בעדינות מולה. כמו כל דבר אחר שיכול להפריע בקשר שמתהווה.

אבל אל תתן לחשש הזה למלא את כל היחס שלך אליה ואל תתן לו להאפיל על שאר הדברים הטובים, כמו שציינת.

תשמע, אנחנו בעולם הפוך והזוי. יש מי שגדל בבית דתי אבל הוא בכלל לא דתי באמת ויש מי שגדל בבית חילוני אבל הנשמה שלו והלב שלו כ"כ גדולים שהוא הגיע לתשובה.

העולם היום משוגע, ויש אלפי אם לא מאות אלפי חוזרים בתשובה. יכול להיות שחלקם לא יציבים, אבל רובם יציבים, מתחתנים ומקימים בתים שלא היו מביישים אף דוס מלידה. אגב, הם נמצאים בכל מקום- רק תפתח עיניים ותראה. אם אני חושבת על שני הישובים האחרונים שבהם גרנו- אצל רוב המשפחות יש לפחות צד אחד חוזר בתשובה. בין אם מעולם חילוני לגמרי ובין אם מעולם מסורתי.

מההכרות שלי- דווקא הם לא חיים את החיים הדתיים כמובנים מאליהם. יש מחשבה, יש ברור, יש חיפוש אחר האמת, יש רצון אמיתי של קדושה, וגם כוח מדהים להשתנות.

ולגבי המשפחה- לא מתחתנים עם משפחה. גם המשפחה של בעלי ממש לא בכיוון שלנו, אפילו שהם עקרונית דתיים. נכון, יש הרבה מצבים לא פשוטים, אבל אז מה? מתמודדים ביחד. לפעמים דווקא משפחות חילוניות מכבדות את המשפחה הדתית של הבן שלהם יותר מאשר משפחות דתיות מכבדות את הבן שהתחזק ונהיה "דוס" של ממש.

בקיצור- תעשה בירור על הנקודה שמפריעה, אבל מעבר לזה תזרום לגמרי ואל תתן לזה להפריע לך. ובהצלחה

ביאליק. מכיר?

תראה לכל אדם יש רעיונות ופנטזיות לגבי זוגיות, בכיוונים שונים ומשונים. יתרה מכך: כל הבסיס של המוסד הזוגי, בימינו, אינו אלא פנטזיות (לאו דווקא במובן רע). מה שאני מתכוון זה שבעידן המודרני אין צורך מעשי בזוגיות.

"אדם מביא חטים, חטים כוסס? פשתן, פשתן לובש?" וול, זה משהו שכבר לא קיים. אדם מביא הביתה לחם מהסופר, קונה בגדים בקניון, מכבס כביסה של שבוע + תלייה + קיפול תוך אולי 20 דקות עבודה tops, לא מסובך לבשל (טוסטר אובן, נינג'ה, כיריים, תנור...), גם לנקות לא נורא במקרה הכי גרוע אפשר להזמין עוזרת בית מדי פעם. בידור יש בשפע אינספור ספרים סרטים מסעדות טיסות והזדמנויות.

יוצא אפוא, שהרצון לזוגיות נובע אך ורק מתוך משאלה או פנטזיה: עצם ה"אידיאה" של זוגיות טומנת בחובה, לכל סובייקט, רשימה של משאלות גנוזות, שהמוח מבין את הגשמתן כמשהו שיכול להביא לאושר. או משהו כזה.

לכל אחד זה קצת שונה, יש כאלה שרוצים להרגיש נאהבים, יש כאלה שרוצים לתת ולאהוב, יש כאלה שרואים בזוגיות מקור לתחושת יציבות וביטחון, וכן הלאה וכן הלאה.

אבל מה שאני חותר אליו: @פ.א. יכול לייתר כל צורך בזוגיות בכלל. עם אינסוף חוסן עצמי, חיים מעניינים ומספקים, אנחנו לא צריכים אף־אחד בכלל. ואמנם, אנחנו לא צריכים אף־אחד בכלל. אבל מה לעשות, הפנטזיות השונות האלה נעימות, ובלעדיהן, לא נראה לי שזוגיות הייתה מעניינת מישהו. אולי במקרים בהם זה משתלם כלכלית או כדי לקבל אזרחות זרה.

עכשיו, בין נעים לבין פתולוגי, מנעד רחב. וכמובן תשוקה לכל־מיני דברים יכולה להפוך לפתולוגית (תלות־יתר וכן הלאה). אם מה שמעניין אותך זאת בחורה עם הרבה חום ואהבה שתתן לך חיבוק אחרי שהיה לך יום קשה, זה לא פתולוגי; זה חמוד ומקסים. מה שאמרו שבנות לא נמשכות לזה ורוצות "גבר־גבר", טוב, אז מי שרוצה גבר־גבר (עוד פנטזיה כנ"ל), מוזמנת למצוא אותו.

מאידך, אם אתה רוצה שהיא תעשה בשבילך הכל ותיקח אחריות על הכל ותהיה ספוג לדמעות אינסופיות, טוב זאת בעיה.

בקיצור, לאחר כל הדיון הפילוסופי, מה שאני חושב זה שאין בעיה לרצות דברים מסוימים. זה אתה והנפש שלך ומה שכיף לך במערכת יחסים עם בת. אני דווקא חושב שאם תדחיק את הרצונות האלה יותר מדי בשם מאצ'ואיזם או וואטאבר פשוט תחיה חיים של מישהו אחר ולא את מה שאתה באמת רוצה, גם אם מה שאתה רוצה פחות קל למציאה (נניח. ואם זה באמת ככה, אז גם, לשיקולך האישי נזק מול תועלת.)

אמהי, כילד, ואיך זה עשוי להשתקף בסיטואציות תואמות כשאתה גבר נשוי, והאם אז אתה גם כן זקוק ליחס רחמים אמהי?

אתה חוזר מהגן, או מבית הספר היסודי - מספר לאמא כי העליבו אותך, ילדים צחקו עליך במשהו שפישלת,  הגננת / מורה התרגזה עליך סתם בלי סיבה, קיבלת ציון מאוד נמוך במבחן…, לא הזמינו אותך למסיבת יום הולדת שכן הוזמנו אליך הרבה ילדים אחרים …

וכאשר אתה מבוגר, חוזר הביתה מהעבודה, מספר לאישתך כי הבוס התעצבן עליך / הפילו עליך משימה בלוחות זמנים לא אפשריים / היתה לך שיחת משוב שנתית ולא מעריכים מספיק את המאמצים שלך / לא קיבלת קידום למרות שאתה ממש משקיע ….

———-

איפה אתה רואה מקרים בהם גבר, בעל לאישה, זקוק ליחס אמהי, הכלה ורחמים? 

אתה מדגיש "גבר" "בעל לאישה" אני פחות מתלהב מההגדרות האלה. לכל־מיני אנשים יש דינמיקות שונות. לא רואה חובה להגדיר טמפלייט של גברים חזקים ומדהימים שמתמודדים לבד עם כל קשיי החיים.

גם לגברים יש רגעי קושי / משבר וברגעים כאלה תמיכה נשית יכולה להיות מקסימה. זה מה שאני חושב. לעשות מזה משהו יום־יומי – לא בריא, לא משנה אם זה מצד הגברים או מצד הנשים.

עריכה:

כמו שאמרתי: לאמיתו של דבר אנחנו לא זקוקים לשום־דבר במיוחד לא בעידן המודרני שלנו. אני לא רואה סיבה מעשית קיומית למה גבר יצטרך לאישה או אישה לגבר שאין אפשרות לפתור אותה לבד בסטואיות אצילית. אלא ש...

אם המטרה היא אפס חיכוכים, אפס "להכביד", אפס לחשוף רגשות, אפס להיות תלוי, בשביל זה ממש לא צריכים זוגיות.

כחתול, אני יודע הכל, ואף יותר מהכל.

סביר ונעים לשני הצדדים = אחלה

פתולוגי = לא טוב

בקיצור טאוטולוגיה.

תמיכה אמהית היא תמיכה טיפולית, היא הפסיכולוגית שלך, מנחמת אותך ומעודדת אותך בזמנים שאתה מרגיש שפוף, לא מוערך, מושפל

אמא רואה בבנה את הילד שזקוק להגנה. היא "עוטפת" את הקושי.

אמא נוטה לסלוח ולמזער טעויות כדי לשמור על דימויו העצמי של בנה.

תמיכה נשית - היא תומכת, רואה אותך כמסוגל להתמודד, מעודדת ומחזקת אותך מול הקושי.  

התמיכה הנשית שלה אומרת: "אני מאמינה בך שתצליח להתמודד", התמיכה גם באה ממקום של לתת ביקורת בונה, לחזק נקודות חולשה,

אמא מספקת נחמה, ובת הזוג מאפשרת לך לפרוק את הקושי ואת העצבים שלך על משהו שקרה, מכילה את הקושי איתו אתה מתמודד עכשיו - ועוזרת לך להבין את המצב, להתגבר על הקשיים, לחזק נקודות, לסייע לך להתמודד.  

לא כל בעיה צריכה או יכולה או אמורה להיענות ב"אתה תהיה חזק ותתמודד" באותו רגע. יש רגעים שבהם לא רוצים "להבין" ו"לחזק נקודות" אלא להרגיש בטוחים ומוגנים.

וגם להיפך לא כל בעיה אמורה להתגלגל לעיטוף אימהי.

כל הרעיון ב"דינמיקה" זה שהיא דינמית ומשתנה לפי הזמן העניין הרגש וצורך השעה.

בכל־מקרה, כמו שאמרה @אנימה , הדיון הזה תיאורטי מדי עבורי כך שתיאלץ לקבל את דעתי האובייקטיבית בינתיים וזהו.

יכולת של גבר לנחם את עצמו, להכיל את הקשיים שלו ולעמוד מול העולם, היא חלק מתהליך ההתבגרות. כשזה קיים, ה"עטיפה" מהאישה הופכת לבונוס נעים ולא לצורך. 
 

יחס אימהי הוא לרוב חד-כיווני (האם נותנת, הילד מקבל). אתה מצפה שהיא תהיה ה"מבוגר האחראי" שמכיל ומנחם. כאשר בת הזוג מרגישה שהיא צריכה "לטפל" בבן הזוג שלה או לעטוף אותו, היא עלולה לראות בו מישהו שזקוק להגנה ולא מישהו שהיא חושקת בו כגבר.

כלומר אם זה חלק מהרגשת הצורך בקשר זוגי מבחינתך (שכשמו כן הוא הוא בריא כשהוא זוגי לא אימהי)

אז אתהצריך לעשות בירור עצמי עמיק מאיזה מקופ נוגע החוסר הזה לעשות עבודה/לגשת לטיפול אישי ולהגיע למערכת יחסים ממקום שלם ולא של חוסר כי זה מתכון למשןך דברים לא נכונים ולא בריאים לזוגיות שלך וגם לזמן לך מישהי שתמלא לך חסכים במקום אישה שתיבנו ותבנו יחד

זה חלק אינטגרלי מהקשר. בזוגיות עיקר הקשר הוא חברי, אבל יש גם קצת ילדי וקצת אבהי/אימהי.

אתה גם תהיה קצת אבהי לאשתך, קצת. אני אישית מחכה גם לאימהות הזאת כי זה כל כך כייפי שמשהו שאני לא צריכה להתאמץ בשבילו ובא לי בטבעי זה משהו שבן הזוג כל כך שמח לקבל.

בוודאי שגברים צריכים את זה לפעמים, ונכון שבאופן כללי זה תכונות נשיות.

כל דבר במידה כמובן.

ליחס אמהי

תסתכלי על זוגות סביבך.  על ההורים שלך.  

אמא ובת זוג אלו דברים שונים מבחינת הענקת היחס, האהבה, החום וההכלה.  

לא רואה הבדל מהותי מאוד

זה אוסף של תכונות/ רגשות/ אופני תקשורת שיכולים להתבטא במינונים ובכלים שונים.

יש הבדל בין דאגה לאדם זר ברחוב שבאופן כללי אני רוצה שיהיה לו טוב, אנסה לעזור לו אם הוא נפל וכדומה,

לעומת דאגה לחברה קרובה שהיא ברמה שכואב לי כשכואב לה ואני מוכנה להקריב הרבה בשבילה.

אולי יש משהו מוזיל בהשוואה של דאגה סתמית וזמנית לעומת דאגה שבאה עם קרבה וקשר חזק, אבל ברמת העקרון מדובר על אותו רגש.

אני מבינה למה אנשים רואים את זה אחרת, אבל זאת דעתי.

באופן אישי אני יכולה להגיד שלפעמים יש לי רגשות "אימהיים" כלפי אנשים בלי קשר להורות וזוגיות. חברה שהייתי בעמדה מאוד תומכת ורגישה כלפיה בשלב מסויים, מישהי צעירה ממני שעזרתי לה מהניסיון שלי.

זה לא שאני אמא שלהן או משהו כזה, אבל זה רגשות שעלו לי באופן זמני שהם קצת אימהיים באופי שלהם.

רשימת שדכנים מתעדכנת - לקראת נישואין וזוגיות

בנוסף, הייתי ממליץ לתאר קצת יותר מה היא מחפשת, היא לא רק אישה בת 48 אלא יש לה אישיות ודרישות, וגם אין פה ממש תיאור שלה.

אם תפרטי מעט יותר יהיה קל יותר לאנשים לחשוב אם הם מכירים מישהו מתאים.

האם הרשימה היא לאנשים עם מוגבלויות?

מחפשת אדם נוח, שמור, ירא שמים (כיפה סרוגה) .

את מבינה שלא תיארת שום דבר ייחודי על בן אדם כאן?

אני תוהה האם זה דבר חיובי או שלילי

איש שלי

אהוב אחד

זה יום העצמאות

מצאתי לי פינת טבע פה

לכאורה, זה מה שחיפשתי בדיוק.

חורשה, שקט, אוויר נעים.

ועדיין, משהו בי לא מוצא מנוחה.

אני רוצה אותך, ובו זמנית אני מלאת פחדים מההליכה לקראתך.

אני יודעת שיש בי הרבה. יש בי מה לתת, יש בי אור. אני בטוחה בזה.

רק שבכלי העולם הזה, עוד לא למדתי ככ איך להנביע אותו, את האור הזה.

והבוץ דבק במעיינותיי, והסחף גובר עליי.

אני במערבולת פנימית, מרגישה שאין לי קרקע בטוחה להישען עליה.

לא מרגישה שאני יודעת,  לא מרגישה אולי כמעט בכלל..

אני לא יודעת מה יש שם, ברגש, שאני רוקדת איתו במין ריקוד של רצוא ושוב..

אני רוצה להרגיש, אני רצה אחרי ההרגש, מחפשת את הקו הדק הזה של רגש אמיתי שינבוט בי, ובו זמנית אני ככ בורחת ממנו. ככ מפחדת להתמסר אליו באמת.

אני רוצה אותי.

אני רוצה אותי בגדלות.

אני לא רוצה להיות נחסרת ככ בחסרונך..

אני לא רוצה להגיע אליך מתוך הריק,  מתוך הכלום, מתוך האין..

אני רוצה להלך בעולם בקומה זקופה, להיות עושה לי בית בתוכי. פינה של מלכות.

אני רוצה לזכור שיש בי.

אני לא חסרה. אני לא שבורה, אני לא אבודה.

אני רוצה ללמוד לאהוב את עצמי גם ככה. על כל חלקיי.

אני רוצה להצליח להתקלף... להגיע על הגרעין ההוא, שהוא אני, לחבק אותו שם ולשאוב ממנו כח.

ושם, בקודש הקודשים, חתום בחותמו של כהן גדול

מונח, הרצון שלי.

קראתי. אין לי מילים מעבר

ולא קל לגרום לי להתרגש

מה משנה אם מזהים אותך או  לא?  אף אחד לא מכיר אף אחד כאן, ממילא.....

וואו יקרה איך כתבת את הלב שלך

כמה מרגשת את

כמה אור וכמה אהבה יש בך ויש בך לתת

ב"ה שתמצאו אחד את השנייה במהרה ובמתיקות שלמה 🙏❤

הוא בטוח יזכה בך

ואתם לא מעמיקים את הקשר בכך שכל פגישה שלכם זה צחוקים וכיף ונמנעים מלהעמיק את הקשר. לא ברור אם החלטת שאתה רוצה להתחתן, בטח שלא ברור אם החלטת להתחתן איתה, ומתוך כך אתה חוזר לתירוץ הגובה ששמרת לך מראש, שלא השתנה מאז שהתחלתם להיפגש.

הייתי שמח לנסות לסייע לך אם תענה איפה אתה עומד ביחס לכל מה שאמרתי, אולי הכל הבל, רק אתה יודע.

החלטתי שאני רוצה להתחתן- כן. אני רוצה את זה מאוד, צמא לזוגיות ואהבה. אבל, לא יודע מה זה כי בחיים לא הייתי בדבר כזה.

לגבי להתחתן איתה, כמו שאמרתי המון דברים מתאימים לי, כיף ונחמד לי איתה אבל אין רגש.

ועניין הגובה, מההתחלה זה היה קשה לי זה נכון. לפעמים מפריע יותר ולפעמים פחות. עכשיו נראלי שזה פחות, אבל מפחד שבשכל שלי זה עדיין נתפס כמשהו פחות מושך אולי.

(היא דרך אגב סבבה עם הפרשי הגבהים ממה שאני שומע ממנה)

למה אתה רוצה להתחתן?

למה אתה צמא לזוגיות ואהבה?

אם אתה לא יודע מה זה אז למה אתה רוצה את זה? ולמה אתה רוצה משהו שאתה לא יודע?

מה זה אומר שאין רגש?

למה זה מפריע לך שהיא גבוהה ממך?

למה אתה מפחד ממה שאולי יש לך בשכל? ולמה שלא תבדוק בשכל שלך ותעדכן אותי?

קשה שרגש יווצר, שינסה למצוא דרך להיפגש בתדירות גבוהה יותר.

אם נפגשים רק אחת לתקופה ויש כיף, כדאי לנסות להעביר שלב ולהיפגש יותר, אחרת, חבל לדעתי על הקשר כי יהיה קשה לבנות אותו.

(אני הפסקתי קשר על דבר כזה אחרי שהבנתי לאחר מספר חודשים שאם עדיין נפגשים רק אחת לשבוע ולא יותר רגש כבר לא יבוא ולא נוכל לבנות משהו יחד כי כל פעם זה להיזכר מה קורה אצל האחר.)

ויש מצב שהקשר שלהם פשוט משעמם.. 

הראשון, להיפרד. לא מתאים.

השני - לעשות דברים ביחד.  ללכת לקניות. לעשות הליכה. ללכת לבנות משהו ביחד (להתנדב ווטאבר). לא עוד "דייט".

זה מאוד פשוט כן או לא

( אצל גברים זה שונה מנשים גברים עד דייט 3 יכולים להגיד אם יש משיכה או לא אבל נשים זה שונה מאוד)

הוא יועץ נישואין וממה שאני קוראת אצלו, הוא טוב. אפילו מאוד.

הוא מדבר על נושאים רבים, ובין השאר גם על הדילמה הזו.

גם באתר "השדכן", יש טיפים טובים.

בהצלחה.

ובייחוד לא קולה!!!

שעדיף להימנע ממשחות שיניים מלבינות. ייתכן שהן מלבינות אבל הן משפשפות את האימייל (במיוחד פחם וכיו"ב).

פרדונטקס טוב לחניכיים אם יש בעיות חניכיים / חניכיים רגישות וכיו"ב.

סנסודיין repair (אם מכיל NOVAMIN) טוב לשיניים רגישות ה־NOVAMIN ממלא סדקים מיקרוסקופיים באופן דומה לאימייל או משהו כזה. מומלץ בחום זה גם נותן תחושה חלקה לשיניים.

חוץ מזה כמעט כולם אותו דבר. זה שיש מיליון סוגים בסוף כמעט כולם אותו דבר וכמעט אותם מרכיבים, זה confusion marketing. גם למשל בסנסודיין: יש כמה משחות עם כל־מיני כיתובים שונים אבל אם להסתכל על הרכיבים, זה בדיוק אותו דבר (ומחירים שונים...)

מומלץ להשתמש במברשות רכות. היעילות היא אותה יעילות אלא שהרכות פחות פוגעות בחניכיים / משפשפות את האימייל. אני אישית ממליץ על curaprox, ה־ultrasoft מדהים וגם די עמיד בהשוואה להרבה מתחרים.

ובאו לפגישה.

אבל אפשר לשנות את זה אחרי האירוסין. תזמין אותה לשיננית או הלבנה.

אבל זה סופי ב"ה

תודה!

(סתם)

וזה בכלל לא מעניין אותו

הוא אמר מזמן שזה יהיה הדבר האחרון שיעניין אותו באשתו...

היא יודעת שהוא שרוף עליה...

אחים לא בהכרח דומים

את אמורה לפרגן ולהרים, : כן בטח!!! מהממממת!!!!! 🥰😍

משו כזה

חחח אבל אם גם הוא בראש כזה אז הכל טוב

היא מהממת באופי שלה והכל טפו חמסה וב"ה

ולפני שהכיר אותה הוא בכלל לא היה בעניין של בנות או חתונה

והוא רוצה ואוהב אותה מלכתחילה אז אני לא רואה בזה בעיה לומר שהיא לא הכי יפה בעולם...(גם לא יפה באופן כללי, חביבה עם חן יהודי)

תאמת שיש לי הערכה לזה,

ברור שצריך משיכה חיצונית גם,

אבל הפנימית זה הדבר שבסוף הכי מחבר. (לענ"ד)

בסוף זה גם עניין של אופי ומאד אינדיבידואלי לכל אחד

כאילו, את יכולה להגיד לנו ולאנשים אחרים אבל לא לאחיך

אבל אני גאה לספר לכם שאני נותנת צ'אנס ויוצאת גם עם הבחורים שהם לגמרי קלאסיים מבחינה חיצונית

תעשי רק דברים שאת שלמה איתם(:

וחשוב לו מישהי שנראית נורמלי ולא מכוערת.

ואין לו עניין דווקא בבחורה "חתיכה".

אני עושה דברים שיש להם פוטנציאל שאהיה שלימה איתם😉

בעיניו היא יפה, אל תגידי לו שהיא לא.

כאילו, זה לא נחמד, והוא עלול בסוף להאמין לך.

לא יודעת אם "יפה" בהגדרת הוליווד

ברור שלא אגיד לו, אני אחות טובה אחרי הכל

נכון, יפה

תסנני מה שמתאים לך..

בהצלחה!