שמעתי על נשים שהמשיכו להניק תוך כדי הריון וגם אחרי הלידה את התינוק (הוא באמת עדיין תינוק) הגדול יותר.

אני מניחה שזה מתאים רק לחלק קטן מהנשים  אבל זה אפשרי.

צריך להתייעץ עם יועצת הנקה רצינית לגבי זה.

מן הסתם התבלבלת.

ניתן לרדת וכך לא יווצר גודש בהתחלה שלוש עד ארבע פעמים הנקה פלוס משהו מוצק או בקבוק אח"כ לאט לאט לרדת במינון...

ולגבי הפן הרגשי תני לו בקבוק או משהו מוצק אך אל תתני לו לבד אלא הושיבי אותו עליך כמו בהנקה כך תהיי קרובה אליו בשעת מעשה וכך לא תחושי כל כך את הריחוק ממנו הפיזי...

תני לו גם הרבה חיבוקים ומגע. והרבה על הידיים לפחות בתקופה הראשונה.

מקווה שנתתי עיצה מועילה בהצלחה!!

כמובן זה תלוי בכוחות שלך, לא כל אחת מסוגלת להניק בהיריון ולהישאר עם כוחות...
גם הבן שלי היה בן שנה כשנכנסתי להיריון, והמשכתי להניק אותו. הייתי נורא חלשה, אבל אני תמיד ככה בהיריון אז לא יודעת עד כמה זה השפיע. במקרה שלי זה גרם לבעיות ולכן הרופא אמר לי חד משמעית להפסיק את ההנקה... אבל אם לא נגרמות מזה בעיות בהיריון, אין בעיה להניק.. אבל תדאגי לעצמך!!! קחי ויטמינים וכו'.. זה לא דבר פשוט!!
אם את רוצה להתייעץ עם בעלת ניסיון, אז אולי תנסי לדבר עם "יהודיה מא"י". היא מקסימה, עזרה לי המון!!!

כלומר המשיכה להניק את הגדול עד הלידה הבאה ולאחריה.

וזו תופעה קיימת בהחלט.

רפואית אין שום מניעה להמשיך לעשות את זה כל עוד ההריון אינו בסיכון.

רק יש צורך לדאוג לאוכל לילד כי זה פינוק.

המניעה היחידה להניק היא הכוח הפיזי של האמא - אבל אם נפשית את כל כך רוצה תמשיכי בכיף עד שתרגישי שאת רוצה להפסיק....

אכן כן. אפשר להניק תוך כדי הריון, חוץ ממצבים מיוחדים שבהם ההריון מצריך שמירה מיוחדת.

אני באמת לא מבינה ונראה לי שאולי אחד מהם מאד תזונה ראויה.

הרי ידוע שהחלב "גדל" עם הילד, משתנה, ומתאים את עצמו לגיל הילד ולצרכיו.

מה קורה כאשר הנקת הגדול נמשכת?

החלב נשאר מתאים לו? משתנה לטובת הקטן? אם כן, מה מרוויח הגדול מההנקה?

זו תהיית תם, אין לי מושג, מאוד מסקרן אותי.

לתינוק הקטן, ולא לפעוט, בגלל שהגוף מזהה היריון חדש.

(בטח יש מחקרים שמוכיחים אחד מהשניים. התשובה שלי היא השערה אינטואיטיבית בלבד).

מה מרוויח הגדול? קירבה לאמא, פיזית ונפשית. זמן שאמא רק "שלו". ושתיה טעימה כנראה

אני ב"ה נכנסתי להריון אחרי שהקטן היה בן חמישה חודשים, וינק מלא.

קודם כל, לא היה מספיק חלב והבנתי גם שהטעם משתנה...

,והרופאה אמרה לי להפסיק כי אי אפשר לדעת למי זה עלול ח"ו לגרום להפלה...

כמו  כן רב גם אמר לי כך.....

גם לי אמרו להפסיק במצב דומה, והסיבה היא שגם הריון וגם הנקה לוקחים ממך הרבה אנרגיות, ואם ח"ו תפלי מהרגליים ללא כוחות, כולם יצאו מופסדים מהעניין - גם את וגם ילדייך ומשפחתך.

אני בצער רב הפסקתי להניק, בהדרגה, לאט לאט בלי לחץ, בשאיפה שהפסקת ההנקה תהיה רחוקה מהלידה כך שהגדול לא יקשר את שני הדברים. 

כמו שאמרו כאן, תקפידי שהקשר עם ילדך ימשיך גם ללא הנקה, פיזית ונפשית, וגם אחרי הלידה בע"ה תפני זמן לגדול. בזמן ההנקה של הקטן אפשר לשבת עם הגדול יותר לספר לו סיפורים ולדבר איתו וכו'

הרופאים לא רוצים "לקחת סיכון", ויש נשים שגם הן מפחדות "לקחת סיכון" לשומעות לרופא, וזה בסדר...

אבל אם לאישה ממש חשוב להמשיך להניק, וההריון לא בסיכון כאמור. אין שום מניעה להניק בהריון. נשים רבות מאוד עושות את זה בלי שום נזק.

אצלנו באופן אישי, החלב מאוד מאוד מתמעט בהריון והקטנטנים מתייאשים ממני והולכים להם

הרופאה אמרה שאין מניעה כל עוד אין כאבים ודימומים..

הפסקתי לקראת סוף ההריון.

אין לי עצות כ"כ חכמוצ רק שכשאת בטוחה בעצמך זה הרבה יותר קל..

בהצלחה!

ובשעה טובה!

אני לא נכנסתי להריון לכן אני עדיין מניקה (ביתי בת שנה ו-10)

אבל, מאחר וראיתי כל מיני מקרים של אמהות שנאלצו להפסיק את ההנקה באופן פתאומי, רציתי להשאיר לי את האופציה הזו במקרה ואזדקק לה.

אז מה שעשיתי זה פשוט הצבת גבולות בהנקה.

עשיתי לי ולתינוקת שלי כמו "חוקים" בהנקה. כך מצד אחד אני מניקה אותה ומצד שני היא לא תלותית בהנקה ולכן אני בעצם יכולה להפסיק מתי שאני רוצה

"חוקים" בהנקה הכוונה לקבוע זמנים ברורים מתי התינוק יונק ומתי לא. ובנוסף, לקבוע מקומות ברורים איפה התינוק יונק ואיפה לא. כלומר עד גיל שנה - שנה ושלוש הנקתי אותה מתי שבא לה ואיפה שבא לה (בצניעות כמובן), ומהגיל הזה נתתי לה לינוק רק בבית, רק על המיטה שלי ורק בבוקר, בלילה ובשנת צהרים (אם היה יוצא לי להיות איתה בבית בצהרים).

אם היא היתה מבקשת במועד אחר או במקום אחר הייתי אומרת לה: "אבל עכשיו זה לא לילה, נכון? אמא תניק אותך אחרי מקלחת, לפני שנלך לישון, טוב?" ואז הייתי מעבירה נושא כדי שהיא לא תבכה. נגיד הייתי שמה מוזיקה או מוציאה אותה לשחק בחוץ או נותנת לה משהו טעים לאכול. העיקר ש"תשכח מההנקה". ככה היא לאט לאט התרגלה שהיא מבקשת לינוק רק בבית, ורק במיטה שלי (היא ממש היתה לוקחת אותי יד ביד למיטה שלי כדי להניק אותה שם) וכמובן רק בבוקר בלילה או בצהרים.

בדרך זו גם מניקים ומצד שני הילד רוכש את היכולת לוותר על ההנקה גם כשהוא מאוד רוצה.

ואז אם רוצים להפסיק להניק זה הרבה יותר קל כי הילד כבר יודע להתגבר. אפשר אחרי כן להוריד את ההנקה רק ללילה ועד לכלום.

וחוץ מזה, רק אומר לך שאם את מניקה אותו רק בלילה כמה דקות זה לא נראה לי יפגע לך בהריון. הנקה של 5 דקות לא נראית לי מזיקה להריון. בכל מקרה תתייעצי עם רופא  ועם יועצת הנקה (לא עם טיפת חלב!)

בהצלחה רבה! 

ב"ה

גם אני נכנסתי להיריון כשבני הבכור היה בן שנה בדיוק, והיה יונק (וגם אני נלחמתי מאוד על ההנקה, מכיוון שנולד פג). דווקא רציתי להמשיך להניק, אך נראה שטעם החלב השתנה, וכשהייתי בסוף החודש השני - הוא כבר לא רצה להמשיך לינוק, היה בוכה בתסכול בעת ההנקה, ועובר בשמחה רבה לבקבוק דייסה (אכן היה גודש, ולכן הייתי שואבת. בכל יום שאבתי פחות, עד שהחלב נגמר). סיפור דומה היה לי גם עם הבן השני, כשנכנסתי להיריון של הילד השלישי. 

מצד שני, שמעתי על נשים שהמשיכו להניק כל ההיריון, והכול היה בסדר (ויש לי חברה שהיניקה עד חודש חמישי או שישי, ונאלצה להפסיק בגלל צירים מוקדמים).

בכל מקרה, כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה טובה. 

תודה רבה לכן על כל החיזוקים והעצות, אני קוראת את הכל וזה באמת עוזר בעיקר לתת לי פרופורציות מנסיון של נשים אחרות.

ב"ה בינתיים הצלחתי להוריד אותו ל-2 הנקות- בוקר וערב (בתקווה שלא יתעורר לילה...),

אני ממש מקווה להמשיך לעמוד בזה למרות הקושי שיש לי...

בעקרון אני מרגישה שאני רוצה לתת לכל ילד את הזמן והמקום שלו ולכן אני אעדיף להפסיק להניק 

אבל באמת נתתן לי יותר ביטחון בזה שאפשר לגרור את ההנקה עוד קצת ובעז"ה יהיה בסדר.

שאלה אחרת- אתן חושבות שבגיל הזה, גיל שנה, חייבים לתת מטרנה כדי לפצות על חוסר הנקה או שאפשר להסתפק באוכל רגיל?

תודה ממש!

אחרי גיל שנה אין צורך תזונתי בתמ"ל  (כך נאמר לי על ידי רופא ילדים מוכר מאוד)

אלא אם כן הוא לא כל כך אוכל מוצקים, ואז צריך "להשלים" לו ארוחות...

אני באופן אישי, ממשיכה עם המטרנה גם אחיר גיל שנה מצד הנוחות (זה חלק מ"סדר ערב", פיג'מה בקבוק, למיטה, לישון...), וזה גם מרגיעה את החלק הפולני שחושש שאולי הילד הולך לישון רעב...

כי זה מכיל את כל אבות המזון שהילד צריך (כמובן בהנחה שמפסיקים עם ההנקה).

אני לא ההיתי מפסיקה כבר עכשיו אלא נותנת עוד כמה חודשים-

זה גיל שגם ילד שאוכל יפה, עדין אוכל לאט ודי קשה (מזדהה עם האמא הפולניה...) לדעת בוודאות שאכן קיבל את כל מה שהוא זקוק לו...

אבל רובם המוחלט יגידו שתמ"ל אחרי גיל שנה שווה בערכו  התזונתי לחלב פרה  (כך שאפשר להחליף את המטרנה בחלב. מבחינה כלכלית זה יוצא בערך אותו מחיר, חישבנו...)

אגב, לא דייקתי בדברי הקודמים

הרופא אמר שתינוק שינק עד גיל שנה לא צריך תמ"ל אחרי גיל שנה

תינוק שניזון מתמ"ל לפני גיל שנה שימשיך איתו עד גיל שנתיים.

ובגיל שנה הפסקתי איתה לחלוטין. לא כדאי להביא לו- כי זה סותם להם את התיאבון למזון מוצק ובריא...

מניסיון של שני בנים מתוקים

זה גם מקל על הקשיים הפיזיים והנפשיים, וגם חשוב לדעת שיש כנראה קשר בין גמילה פתאומית לבין הפלה ח"ו בהריון שאח"כ.

ולגבי הקושי הנפשי - מה שלנלחמת על ההנקה שלו זה יעזור בע"ה גם לבאים בתור, זה לא הולך לפח... את תהיי מנוסה יותר. והקשר והחיבור שנוצר יימשך בע"ה לכל החיים שלו, גם אחרי הגמילה... זה בסיס לכל החיים. וזה שה' שלח לך את הבא בתור כבר עכשיו, וקשה לך עם המחיר של הגמילה (שזה ממש מובן כשלעצמו!), דורש ממך להתחזק באמונה שה' יודע מה הכי טוב גם לך וגם לתינוק גם אם לך נראה שהיה עדיף אחרת...

הצלחה רבה! ושיהיו לך רק קשיים כאלה של ריבוי ילדים בע"ה...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....