מייכ ונועם 

זה לא מכתוב שלך, אל תצטערי.

שנה...המון זמן.

    אל תאשימי את עצמך, מי אמר שרק את אשמה,

    מנסיון, פעמים שצד אחד משאיר את השני במקום של

    טעות ואינו יוצר שיח אלא מחליט לשבור את הכלים ולעזוב,

    ממש כמו ילד קטן .

    ועוד יותר, לבטל אירוסין.. על מה??? מה עשית??

    דברים חמורים מאד??? אינם ניתנים לשיח???

במקום לעזוב אותך שבורה, הוא היה צריך להעיר לך להיבנות ביחד,

הייתם מאורסים... מה היה קורה אם הייתם מתחתנים?

   תתמקדי בעצמך, תתחילי דברים חדשים,

   מה הוא הכי טוב ? אין עוד טובים ?

   יש כאן צד של  אובדן אבל גם מהרגשת האובדן

   הגדול ביותר ניתן וחייבים להמשיך.

ניסית הכל, נשאר רק דבר אחד, להמשיך הלאה ובגאון,

יתכן שדווקא זה יחזיר אותו, למרות שאת לא צריכה להתחשב בזה כלל.

אם זה קרה לא סתם זה קרה, עשית מה שיכולת, עשית תשובה אשרייך, ומפה הקב"ה כבר יכוון לך את הדרך הנכונה, יכול להיות שפשוט לא הייתה התאמה ביניכם אולי את או הוא צריכים לעבור עוד תהליך מסויים, תבחי בקב,ה ותתפללי הרבה בעז"ה תוושעי בקרוב ממש

והאשמה לא תלויה רק בטעות שעשית.. ההתעקשות שלו לא לקבל את בקשת הסליחה שלך מעידה על כך.

אז אולי אולי אתם לא ממש מתאימים..

כשיבוא המיועד האמיתי האמת תתבהר

רק בשורות טובות

לא מניסיון, אבל ככה אני מאמינה... אחרי הכל, הייתם כבר מאורסים.. אם הייתה כאן אהבת אמת הוא היה סולח לך מתישהו, אפילו אם היה לוקח לו זמן.. ככה נראה לי.
ובאמת, כמו שיונתן אמר - כנראה הוא לא הזיווג שלך. ומי יודע, אולי היית צריכה לעבור איתו את המשבר הגדול הזה כדי שתהיי באמת מוכנה לזיווג האמתי שלך, אחרי שעבדת על המידות שלך...

מאחלת לך רק אושר מכאן והלאה

אני לא יודעת לאן דבריי יכנסו, כי כשקשה- קשה גם להתעודד.

אני מצטערת איתך שקשה לך. נזכרת באותם ימים של דייטים כוזבים ורצון עז למצוא את מי שיאהב אותי, וקשרים רציניים שכשלו (הן מצידי ון מצד האחרים). זה קשה. אין ספק. לא פשוט בכלל.

מהמקום שלי אני יכולה להרגיש ולהיות בטוחה שאת תמצאי את מי שטוב לך- וכשזה יקרה את פשוט תהיי שלימה עם זה.

מן הסתם גם בדרך תתקדמי ותשתני עוד ובע"ה תראי עד כמה שזה היה לטובה.

כרגע זה קשה כי את בתוך החושך. מאוד קשה "לחיות" את האור כשנמצאים בחושך, ואולי שוקעים בו(ואולי רוצים לשקוע בו)

דבר שיכול לעזור לך זה למצוא דמות אמונית שתחזק אותך ותאיר לך את ההסתכלות הנכונה. אשמה- זה וודאי לא מה שה' רוצה בשבילך. מנסיוני- התייעצות עם גדולים עוזרת מאוד בעיתות משבר ומצוקה(כן, זה קורה גם אחרי שמתחתנים, ואולי אפילו יותר..)

אשרייך על התשובה שעשית. לבקש סליחה בכלל ועוד לפני הוריו של הבחור- דורש אומץ גדול! תשמחי שלפחות נפגשת עם האומץ הזה דרך הסיטואציה הזו. זה דבר מדהים להכיר ואף להודות בטעות.

מברכת אותך שה' יזכה אותך  לשמוח ולמצוא את זיווגך בזמן שטוב לך (ושיהיה כה שיותר קרוב : ) )

בהצלחה

ורד

בס"ד

סליחה. כל מה שהעלית לי זה כעס. איך אפשר לא למחול כ"כ הרבה? מעצבן אותי גם שהפכת להיות סמרטוט (סליחה על ההגדרה) ואני רוצה שתכנסי לחופה כמו מלכה. אז גם אם זה יהיה איתו וגם אם לא, מעכשיו את מלכה!! לא מבקשת סליחה על דברים שלא עשית (לדבריך עשית דברים לא טובים אבל שלוש סליחות הספיקו ואחריהן הסליחות שלך הם על דברים שלא עשית) ולא מרגישה אשמה.

חוץ מזה חורה לי המעמד שאם הוא פתאום כן רוצה לחזור אז למה את נחשבת בפני ההורים שלו? לכלה שלא שווה את הבן שלהם?...

אני מחזקת אותך שתהיי שמחה ושלימה במקום שלך. וגם בהצלחה בזיווג.

זה כבר לא משנה אם מוחל או לא. לא מתחתנים כי לא נעים. לא רוצה- אז לא..

ושבורת לב עשתה כל מה שיכלה למען מטרה נעלה. הכי השתדלות שבעולם וכל הכבוד לה. לפחות היא יודעת שעשתה הכל ומכאן והלאה הכל משמיים.

ב"ה בקרוב תהיי בלב שמח

אולי מחל אבל כבר לא רוצה.

לפעמים באות סערות שטורפות לנו את החיים. מותירות אותנו שבורים ופעורי פה. זה בהחלט טראומטי. ללא ספק.

אני מציעה לך להתאבל תקופה מסוימת. כן, לבכות  ולהתאבל. ואחר כך להגיד שזהו- את ממשיכה קדימה.

אם את מסוגלת לחשבון נפש ללא הלקאה עצמית- אז תסיקי מסקנות באמת- איפה טעית? יכול להיות שבחנת את האהבה שלו יותר מידי?

ההבדל בין אנשים ששורדים ונכנעים לאנשים שחיים באמת הוא ביכולת לקום ולהמשיך הלאה.

אם את מלאה באשמה- אני מציעה לך לקום ולהמשיך. לא להסתכל אחורה. וכשתהיי יותר רגועה ולשלווה, תסיקי מסקנות מהטעות שלך, אם היתה, ואולי אפילו תוכלי לראות איך בכל הצער הזה מסתתרת עבורך מתנה גדולה, שבלעדיה, כנראה לא הייתי מסוגלת לבנות משפחה בישראל. לפעמים לוקח עשר שנים לראות את זה.

אם יש לך ייסורים- זה הסימן שה' אוהב אותך. ה' פונה רק למי שבאמת מסוגל להקשיב לו, למי שמוכן להתחבר אליו.

אם הוא היה מיואש ממך, הוא לא היה פונה אליך. הוא לא היה אומר לך "מותק, הגיע הזמן לחפש אותי".

"את אשר יאהב ה' יוכיח" יש כאלה שהכל מסתדר להם בחיים. אבל השאלה היא- האם ה' נמצא שם? האם הוא באמת נוכח?

חוץ מזה את מאד אמיצה, שביקשת סליחה. גם מההורים. שלא ויתרת על מה שרצית. נלחמת.

ועוד דבר, אי אפשר לומר שהיתה לכם זוגיות נהדרת. תקופת הדייטים והארוסים זה לא זוגיות. יש חלום גדול, יש קרבה, אבל הזוגיות האמיתית היא רק אחרי החתונה, ובהחלט לא מיד אחריה!!!!!

אנחנו עושים בחיים דברים, והקב"ה מוסיף משימות בדרך, לפעמים הם די מפתיעות.

קבלי את המשימה בהבנה.

נראה שאת כבר רואה שהמקרה שקרה מביא אותך לעבוד על הדברים שאת צריכה לחזק ולזקק. זה מצויין ! אולי לא היית מבקשת לסבול את הסבל שעברת אבל זו המשימה כעת ואת יוצאת ממנה מחוזקת.

הנקודה שצריך לשים לב אליה- תבדקי מה השורש של כל ההתנהגות שנהגת בה ואת לא מרוצה ממנה, לכל דבר יש שורש וסיבה, שגורם לנו להתנהג בצורה בה נהגנו. חפשי את ההרגשה הקיימת, ותתמקדי בעבודה עליה- ראשית תכירי בקיומה אצלך, תעלי אותה למודעות, תבחיני מתי היא מופיעה ואיך, תכירי אותה ואת המאפיינים שלה, ותחליטי מה את עושה איתה- מתגברת עליה/ משלימה איתה/ ממלאת את החוסר/ מתאהבת בה/ הכל ביחד/ ועוד ועוד..

בהצלחה רבה

ולא לשכוח את כל הדברים שכתבו לך למעלה...

שלום לכולם,

ראשית אני מודה לכל מי שטרח והגיב. סיוע לאדם במצוקה רגשית וצער רב זו גדולה עצומה. תודה לכם.

נכון, זה הניסיון הקשה ביותר בו עמדתי עד כה בחיי הקצרים.

החשש האמיתי הוא- מה רוצה ממני הקב"ה? אני כ"כ חוששת ממנו. כיצד הוא עובד? האם זיווג זה מעולם לא היה שלי או שמא היה שלי אך קלקלתי הכל?

האיחול שלי עבורי הוא לעמוד יום אחד מתחת לחופה, ללא ספקות, ושהאהבה הנכונה, לא יודעת עם מי, תהיה גדולה יותר מקודמתה. האם אפשר להרגיש ככה? איזה בחור יוכל להיכנס לתוך הריסות של לב?

מעל הכל, יותר משכואב לי על עצמי ועל הנקודה שהבאתי את חיי כרגע, יותר משכואב לי על מעשיי (התמקדתי בעניינים חומריים של החתונה ולא ברגישות ונועם), יותר משכואב לי על ארוסי ועל הפגיעה בו- כואב לי על הוריי, האנשים הטובים ביותר שהכרתי בחיי, שכ"כ אהבו את הבחור, וכל רצונם היה לחתן באושר את ביתם, ובמחי  יד לקחתי מהם את זה.

זה פורום אינטרנטי וקשה להעביר רגשות דרך מסך ומקלדת, אולם מאחורי המילים יושבת בחורה עצובה ומרוסקת, היו בטוחים, שמעוצמת סערת הרגשות כבר לא יודעת מה לבקש בתפילה, אלא רק "ה', תציל את החיים שלי". אני לא יודעת איך או מה, וקשה להרפות ולא לנסות בעצמך להציל את המצב, אבל ניסיונותיי כשלו. אני לא עצלנית, אני רק בן אדם. נגעתי בתקרת הזכוכית, ואינני יכולה יותר.

העצב וחוסר הוודאות, הוא עצום.

אנא, בתפילותיכם, כל אחד בדרכו האישית, אנא.

יש ארועים קשים יותר. הרבה יותר קשה להתגרש לאחר החתונה, עוד יותק קשה זה לאבד את בן הזוג בתאונה או בפיגוע אוו להשאר עגונים לבן זוג במצב צמח.

אינך יכולה לדעת האם פשוט זה לא הזווג שלך, ניצלת מארוע קשה יותר או שבאמת את קלקלת.

הררוח הגדול שלך הוא שלמדת להבדיל בין התפל לעיקר ,

ההרגשה שלי, שהסיבה לביטול היא לא הסיבה שאת כותבת. יש הרבה מאוד בני זוג שרוצים חתונה מתוקתקת מבחינה חומרית  ולחוצים מאוד להגיע למטרה זו, תוך הזנחה של דברים חשובים אחרים וזה ממש לא סיבה לבטל חתונה.

אם זו היתה באמת הסיבה, אז יש סיכוי שהבחור שלך לא יחזיק מעמד גם בחיי הנישואים. עצמם.

ביהדות נקבע שתקופת האבלות היא שנה. עברה (או כמעט עברה) שנה, ואת צריכה לשכוח את הבחור ולהתחיל לחפש מחדש.

אל תנסי להשוות את הבחורים שאת נפגשת איתם לארוסך לשעבר. לכל אדם יש מעלות וחסרונות משלו

אם הצלחת פעם אחת להגיע לקשר טוב עם בן זוג, את תוכלי לעשות זאת פעם שניה. ההתחלה תהיה קשה, כי הזכרונות (וההשואות המיותרות) יצוצו, אבל ככל שהקשר ביניכם יתחזק, כך הזכרונות והתהיות ילכוו ויחלשו.

אני מאחל לך שתוך שנה תמצאי את עצמך מתחת לחופה ללא כל ספקות לגבי בחירתך החדשה.

יקירתי,

את עוברת נסיון קשה, זה ברור.

אך את כלל לא אשמה במה שקרה.

הרבה בחורות נוטות להתמקד בעניינים "החומריים" או הטכנים,

אך זה עדיין לא אומר שבגלל זה מפרקים את הקשר.

לדעתי, העובדה שהבחור נשבר מזה והעדיף לפרק, מעידה על כך שאין לו את כוחות הנפש, 

להיות האיש שלך. את צריכה מישהו שידע להכיל אותך ולקבל גם את החסרונות,

או גם את ההתמקדות שלך בדברים "השוליים". לא מישהו שייבהל ויעלם.

תאמיני בעצמך! לא עשיתי שום דבר נורא, ומה שבטוח את המסר את למדת וגדלת מזה.

ה' רוצה בטובתך, אך גם צריכה להתחזק ולהאמין שהיא מגיעה לך.

הלב שלך בעז"ה ייבנה מחדש, והחושך יהפוך לאור גדול ושלם יותר.

הקושי הגדול כעת לדעתי זה פשוט לשחרר אותו.

לשחרר את הבחור. מגיע לך מישהו שיאהב ויקבל אותך כמו שאת.

הזיווג שלך מחכה לך. וכעת האנרגיות צריכות להיות מופנות כלפי עצמך וכלפי הדרך החדשה שלך.

ברור שההורים שלך רוצים רק בטובתך, ובזיווג הראוי והמתאים ביותר עבורך.

את לא קילקת, מה' יצא הדבר- לטובתך!

מאחלת לך הרבה כוח, לכי לדרך חדשה,

תאמיני בעצמך, תבקשי טוב- ובעז"ה הוא יגיע.

שולחת לך כוח,

אודליה.

מה שהיה, כך היה צריך להיות מה'.

אל תחשבי שהיה אמור להיות משהוא אחר ואת קילקלת ! זה ממש לא נכון.

את אמנם התנהגת בצורה לא ראויה לדעתך, אך כל זה הסתובב מה' כדי שתלמדי מכך על עצמך ותעבדי על המידות שלך !

כפי שאמר יוסף לאחיו 'אתם חשבתם.. וה' חשבה לטובה '

כל התהליך קרה בדיוק כפי שהיה צריך להיות !

הורייך, וכל אדם אחר בעולם, מקבלים מה' מה שהם צריכים לקבל. אי אפשר בעולם הזה להזיק לאדם בלי שה' ירצה שאותו אדם יקבל את ההיזק.

אם לאדם קורה משהוא  ה' רצה שכך יקרה לו, ואת צריכה לעשות את התיקון שלך ללא אשמה כלל !

לכן כל עניין ההאשמה העצמית שלך מיותר מאוד, וזו הרגשה שגורמת לאדם הרבה נזק וקיפאון מעשייה.

את חייבת להשתחרר מרגשות האשמה ..

בהצלחה.

ארוסך לשעבר. הוא כבר לא ארוסך!

אין לי עוד דברים מחכימים להגיד.

אני מרגישה שכולנו כאן (עקבתי בהזדהות אחרי השירשור) אלי טועים בהבנה שלנו את הנסיבות.

יש לי תחושה שכנראה נגרם הפסד כלכלי גדול לצדדים עם ביטול האירוסים. ושרגשי האשם יושבים על משהו יותר רציני מאשר פרידה רגילה וניתוק הקשר.

אולי אני טועה. אבל גם במקרה כזה - שנניח ונגרם הפסד כלכלי ועוגמת נפש לצדדים - שבורת לב את לא צריכה לשאת משקל כזה של רגשות אשם. קורה שעושים טעות. קורה גם שמשלמים עליה ביוקר. לפעמים מאוד ביוקר.

אבל גם טעויות כאלה הן נסלחות. וגם אותן צריך לשים בעבר. ולהמשיך מכאן הלאה.

כפרת עוונות (לא שלך. של כל עם ישראל).

ואין לך מה לדאוג,  הזיווג האמיתי שלך - הוא יקבל אותך עם כל ההיסטוריה שאת אולי סוחבת. כי הוא הזיווג שלך .

מתפללת עלייך שתמצאי מוצא מהמצוקה שאת חווה.

נשמה טובה, אני לא יכולה לתאר לעצמי אפילו את גודל הכאב שאת חווה.

מקווה ומייחלת בשבילך שבקרוב ממש תראי עין בעין איך הכל היה לטובתך הגמורה ושהטוב שתחווי בחייך ובמיוחד עם בעלך בע"ה יהיה גדול פי כמה מכל הסבל שעברת.

את חייבת להיות חזקה ולהסתכל קדימה. אין אדם נוקף אצבע אלא אם מכריזין עליו מלמעלה,

מה שהיה- היה. אין ספק שזה קשה, אבל ה' ייתן לך כח לעבור את זה ובע"ה כמו שאמרת-

כשתעמדי מתחת החופה עם הבחור שלך בקרוב בע"ה, תדעי שהכל היה לטובתך.

מאחלת גם להורייך לרוות ממך רק נחת כל חייהם עד 120!

חיבוק!!!!!

[אתפלל בשבילך בלי נדר.]

אל תשקעי במה שהיה- זה בא לרומם אותך.

כנראה שמגיע לך בחור יותר ממנו, אבל היית צריכה איזו דחיפה קטנה להתקדם בעבודת המידות

כדי לזכות בו..

תשמחי תשמחי ותסמכי!

הקב"ה דואג לך! יש אושר גדול מזה?

צועד איתך יד ביד כל הדרך..

בהצלחה ובשמחות!

הלוואי והיה איך לומר שזה לא סוף העולם. זה מרגיש ממש סוף העולם.

האמת היא שלא נגרם נזק כלכלי כלל- אפילו לא שקל.

הנזק הוא בפגיעה בבני אדם.

רגשות אשמה וחרטה טבעם לעבור כאשר הפגיעה היתה דו צדדית אולי, או שמא "מוצדקת" (באלף מרכאות), אולם כאן מדובר בבן אדם נהדר, עם מידות מדהימות אשר בו פגעתי. לעיתים במצבים כאלו יש נחמה מסוימת בלומר לעצמך "נו, גם ככה הוא היה ככה, וקצת ככה, ולא אהבתי ככה" אבל פה לא. אהבתי, על אף החסרונות שהיו בו כבכל בני אדם ובראשם אני, אהבת נפש, את כל החבילה, הוא אדם מיוחד ביותר עם מידות טובות.

זה כל מה שאני מבקשת לעצמי- בן זוג עשיר במידות טובות כ"כ, בדומה לו.

מכאן החרטה העצומה- על "קלקול" דבר כ"כ נדיר ביופיו. כ"כ הרבה מעלות לבחור הזה, ממש נשמה גבוהה, עד כדי שחברים מסביב מרימים גבה כיצד אני מסרבת לקנטר על אדם שפירק את החבילה ושבר את הכלים. אבל ככה זה, האשמה והצער מכסים על כעס או עלבון.

זה באמת מרגיש כמו סוף העולם, ובמדרגה הזו אדם מרגיש לא ראוי להזדמנות נוספת לזוגיות עם אדם טוב, בדומה לארוסי לשעבר.

מודה לכל אחד שהקדיש מזמנו לכתוב כאן בעדינות.

אנא בתפילותיכם, הקדישו רגע אחד לבקש על נפש מיוסרת.

אוהבים אותך!! מקווה שתמצאי את הזיווג ההגון והראוי לך משורש נשמתך שיהיה עוד הרבה יותר מדהים ומתאים לך מהארוס לשעבר..

שבורת לב יקרה ואהובה!

אני מתבטאת כך כי עקבתי אחרי כל הכתוב כאן והרגשתי כמה כואבת אני איתך וכמה את יקרה לי.

אין בי ספק שהצער הא עצום והאובדן קשה מנשוא! בא לי פשוט לשלוח לך חיבוק גדול ומעודד.

יקרה, אני לא יודעת מה הם הפשעים הנוראיים בהם חטאת, אני יודעת שתשובה קדמה לעולם.

לפני שנברא כל העולם היפה והמורכב שלנו, לפני שנבראו החיות והשמיים, והרים וצמחים, בני האדם והכל הכל לפני כל זה נבראה התשובה.

דעי לך אהובה, שסלוח אחד לשני זה דבר ראשון בזוגיות. והשיח! הו! השיח! מה היינו עושים בלי השיחות??  את הכל אפשר לפתור! ועל הכל אפשר לדבר, ולהגיע להבנות!!! אם הוא לא שם, אז המצב חמור פי כמה ממה שנדמה לך.

(אני כותבת זאת מנסיון של כמה שנות נישואים...)

אני בטוחה במליון אחוזים שיש בך מידות נעלות וגדולות. האחד המיוחד שיזכה בך בוא יבוא.

ה' נתן לך לקום הבוקר, הוא פקח את עיניך, הוא כנראה מאמין בך. יודע שאת טובה ומתוקה ורוצה להיות יותר טובה. זה תיקון אחותי. תיקון קשה. אבל האמיני! האמיני שאת בת של מלך! עדינהה ומתוקה שרצתה חתונה יפה ומכובדת. אין בכך כל רע. יתכן שנעשו דברים שנראים לך איומים ונוראיים מצידך, אך הדבר האיום ונורא באמת הוא שאת לא פותחת לעצמך פתח של תשובה.

אהובה!!! ה' מוביל אותך יד ביד! באמת באמת!

זה קשה מנשוא אני יודעת.

אני בטוחה שאת חייבת לפנות לאיש מקצוע.

יש לי המלצה למישהי מדהימה ולא יקרה.

אם את רוצה אשמח לעזור באמת!

יתכן שהיית צריכה באותה תקופה מישהו שיעמיד אותך במקומך, יוציא אותך מהקטע החומרי בו היית שקועה, 

ויוביל אותך למקומות אחרים.

ההלם בזה שהוא ביטל זעזע אותך וגרם לכך שתצאי מעצמך ותראה מה באמת חשוב בחיים.

כעת, שיצאת מהמשבר והגעת לשיא השיאים, לתשובה שלימה, לידיעה הברורה מה לא כדאי לך לעשות,

תוכלי בע"ה להיפגש עם בחור ולהגיע איתו בזוגיות למקומות גבוהים, לאהבה אמיתית של בעל ואשה

שאוהבים אהבה אמיתי, אהבה שיש בה גם מקום למחילה על טעויות, אהבה שבה כל צד מחפש

מה לתת לצד השני ולא כפי שמקובל בעולם החופשי לחשוב- שכל צד מחפש לקבל וזאת כביכול האהבה.

שלום נועה

את חווה תקופה מאוד לא קלה, ואני מכירה אנשים שעברו את זה.

מדבריך אני שומעת שעוד לא נפרדת מהבחור, מבחינתך חלק ממך עדיין אצלו, וגם חלק ממנו עדיין אצלך.

לא תוכלי להמשיך הלאה לפני שתפתרי את המקום הזה. תחזירי לעצמך את החלקים שלך, ותחזירי לו את החלקים שלו.

את לא עשית שום דבר רע, אנחנו בני אדם ובתור שכאלה גם שוגים.

אבל כעת את לא מתחתנת איתו ומצד שני לא פנויה לזוגיות חדשה עם פנים לעתיד. זה נורמלי! (ומנסיון! אוהו נסיון קשה ומר)

מנסיוני, הלא פשוט, ומתוך קושי עם הנושא של פרידות

אני ממליצה לך בחום למצוא משהי שמתמחה ביעוץ/ בטיפול בנושא

ופשוט להכנס לתהליך שינקה אותך, ישחרר אותך, יתן לך אופק חדש, שמחה, ואהבה.

זו לא בושה המצב הזה, זה נורמלי, אבל תאמיני שאת יכולה לצמוח משם.

בהצלחה!

נועה!

את מתוקה ממש! את יהודיה קדושה ומתוקה!

תזכרי שה' אוהב אותך [וגם אני]

וואי זה קשה, זה ממש קשה!

אבל תנסי לעשות דברים שישמחו אותך ויתנו לך לחשוב על זה פחות...

מתפללת עליך!               

הקב"ה בוודאי יסלח לך.

הרי עשית תשובה גדולה, גם בין אדם למקום וגם בין אדם לחבירו.

הבחור - יכל להחליט שהבנת מה היה לא כראוי, ולרצות מחדש, וכנראה החליט שלא.

אם אינו יכול להיות שלם עם זה, יותר טוב שלא, כנראה. אחרת תמיד היתה עולה מחדש עילת הביטול, ו"מפילה" גם אותך שוב.

אם ניסית, הסברת ש"בטל הטעם" ושחזרת מכל הטעות ועבדת על כך, ועדיין לא - אז כנראה לא זה המיועד.

אולי נשלח רק לענין הזה, שתתרוממי ממה שהיה יכול להפריע לכל חיי הנישואין, עם מי שיהיה.

ובעז"ה תתחדשי ותמצאי מי שבאמת מתאים.

שלום לך אני מאורס אני מבין את הרגשתך אך תדעי לך דבר ברור נכון אולי שעשית תעויות ואפילו טעיות אולי קשות מאד אך אם ארוסך לשעבר היה באמת רוצה בך לא משנה מה עשית הוא היה מתחתן איתך אין לך מה להשבר ה הציל אותך מבעל שאם אחרי החתונה תעשי טעיות יתגרש מימך או לא יסלח לך את אהבת אתו אבל לא הוא אותך כלנו טועים אז מה קרה תקני את הטעיות חפשי משהו אחר שבאמת יאהב אותך גם אם תיטעי קשות ה הציל אותך מימנו

הביטול אירוסין אכן משהו שהשאיר לי קצת צלקת, והיה לי קשה, ניקשרתי ממש לבחורה הזאת, ובהשמתי כי נתפסתי בכל מיני דברים בלתי חשובים, היא החליטה לבטל. אף אחרי שהתחתנתי כעבור שנתיים פלוס, עדיין נשאר לי משהו. אלא (שזה מה שרציתי לומר) לא מזמן, החלטתי להתקשר אליה בגלל שחשבתי שבגלל שהיא לא סלחה לי עד הסוף. ורציתי לסיים את ה"סולחה" סופית. ושלא יתקה אותי שום משהו רוחני, וכשדיברנו היא סיפרה עניין מאוד חשוב שכל הביטול היה בגלל משהו אחר, ובעצם היא צריכה לבקש ממני סליחה על כל מיני דברים אחרים. ואז הבנתי שמזל שנפרדנו ישתבח שמו! עכשיו כבר אין לי כלום מהעניין ברוך ה'! אז יכול להיות שהעניין שלך דומה, דברים לא קורים סתם. הכל בהשגחה!

ביאליק. מכיר?

תראה לכל אדם יש רעיונות ופנטזיות לגבי זוגיות, בכיוונים שונים ומשונים. יתרה מכך: כל הבסיס של המוסד הזוגי, בימינו, אינו אלא פנטזיות (לאו דווקא במובן רע). מה שאני מתכוון זה שבעידן המודרני אין צורך מעשי בזוגיות.

"אדם מביא חטים, חטים כוסס? פשתן, פשתן לובש?" וול, זה משהו שכבר לא קיים. אדם מביא הביתה לחם מהסופר, קונה בגדים בקניון, מכבס כביסה של שבוע + תלייה + קיפול תוך אולי 20 דקות עבודה tops, לא מסובך לבשל (טוסטר אובן, נינג'ה, כיריים, תנור...), גם לנקות לא נורא במקרה הכי גרוע אפשר להזמין עוזרת בית מדי פעם. בידור יש בשפע אינספור ספרים סרטים מסעדות טיסות והזדמנויות.

יוצא אפוא, שהרצון לזוגיות נובע אך ורק מתוך משאלה או פנטזיה: עצם ה"אידיאה" של זוגיות טומנת בחובה, לכל סובייקט, רשימה של משאלות גנוזות, שהמוח מבין את הגשמתן כמשהו שיכול להביא לאושר. או משהו כזה.

לכל אחד זה קצת שונה, יש כאלה שרוצים להרגיש נאהבים, יש כאלה שרוצים לתת ולאהוב, יש כאלה שרואים בזוגיות מקור לתחושת יציבות וביטחון, וכן הלאה וכן הלאה.

אבל מה שאני חותר אליו: @פ.א. יכול לייתר כל צורך בזוגיות בכלל. עם אינסוף חוסן עצמי, חיים מעניינים ומספקים, אנחנו לא צריכים אף־אחד בכלל. ואמנם, אנחנו לא צריכים אף־אחד בכלל. אבל מה לעשות, הפנטזיות השונות האלה נעימות, ובלעדיהן, לא נראה לי שזוגיות הייתה מעניינת מישהו. אולי במקרים בהם זה משתלם כלכלית או כדי לקבל אזרחות זרה.

עכשיו, בין נעים לבין פתולוגי, מנעד רחב. וכמובן תשוקה לכל־מיני דברים יכולה להפוך לפתולוגית (תלות־יתר וכן הלאה). אם מה שמעניין אותך זאת בחורה עם הרבה חום ואהבה שתתן לך חיבוק אחרי שהיה לך יום קשה, זה לא פתולוגי; זה חמוד ומקסים. מה שאמרו שבנות לא נמשכות לזה ורוצות "גבר־גבר", טוב, אז מי שרוצה גבר־גבר (עוד פנטזיה כנ"ל), מוזמנת למצוא אותו.

מאידך, אם אתה רוצה שהיא תעשה בשבילך הכל ותיקח אחריות על הכל ותהיה ספוג לדמעות אינסופיות, טוב זאת בעיה.

בקיצור, לאחר כל הדיון הפילוסופי, מה שאני חושב זה שאין בעיה לרצות דברים מסוימים. זה אתה והנפש שלך ומה שכיף לך במערכת יחסים עם בת. אני דווקא חושב שאם תדחיק את הרצונות האלה יותר מדי בשם מאצ'ואיזם או וואטאבר פשוט תחיה חיים של מישהו אחר ולא את מה שאתה באמת רוצה, גם אם מה שאתה רוצה פחות קל למציאה (נניח. ואם זה באמת ככה, אז גם, לשיקולך האישי נזק מול תועלת.)

אמהי, כילד, ואיך זה עשוי להשתקף בסיטואציות תואמות כשאתה גבר נשוי, והאם אז אתה גם כן זקוק ליחס רחמים אמהי?

אתה חוזר מהגן, או מבית הספר היסודי - מספר לאמא כי העליבו אותך, ילדים צחקו עליך במשהו שפישלת,  הגננת / מורה התרגזה עליך סתם בלי סיבה, קיבלת ציון מאוד נמוך במבחן…, לא הזמינו אותך למסיבת יום הולדת שכן הוזמנו אליך הרבה ילדים אחרים …

וכאשר אתה מבוגר, חוזר הביתה מהעבודה, מספר לאישתך כי הבוס התעצבן עליך / הפילו עליך משימה בלוחות זמנים לא אפשריים / היתה לך שיחת משוב שנתית ולא מעריכים מספיק את המאמצים שלך / לא קיבלת קידום למרות שאתה ממש משקיע ….

———-

איפה אתה רואה מקרים בהם גבר, בעל לאישה, זקוק ליחס אמהי, הכלה ורחמים? 

אתה מדגיש "גבר" "בעל לאישה" אני פחות מתלהב מההגדרות האלה. לכל־מיני אנשים יש דינמיקות שונות. לא רואה חובה להגדיר טמפלייט של גברים חזקים ומדהימים שמתמודדים לבד עם כל קשיי החיים.

גם לגברים יש רגעי קושי / משבר וברגעים כאלה תמיכה נשית יכולה להיות מקסימה. זה מה שאני חושב. לעשות מזה משהו יום־יומי – לא בריא, לא משנה אם זה מצד הגברים או מצד הנשים.

עריכה:

כמו שאמרתי: לאמיתו של דבר אנחנו לא זקוקים לשום־דבר במיוחד לא בעידן המודרני שלנו. אני לא רואה סיבה מעשית קיומית למה גבר יצטרך לאישה או אישה לגבר שאין אפשרות לפתור אותה לבד בסטואיות אצילית. אלא ש...

אם המטרה היא אפס חיכוכים, אפס "להכביד", אפס לחשוף רגשות, אפס להיות תלוי, בשביל זה ממש לא צריכים זוגיות.

כחתול, אני יודע הכל, ואף יותר מהכל.

סביר ונעים לשני הצדדים = אחלה

פתולוגי = לא טוב

בקיצור טאוטולוגיה.

תמיכה אמהית היא תמיכה טיפולית, היא הפסיכולוגית שלך, מנחמת אותך ומעודדת אותך בזמנים שאתה מרגיש שפוף, לא מוערך, מושפל

אמא רואה בבנה את הילד שזקוק להגנה. היא "עוטפת" את הקושי.

אמא נוטה לסלוח ולמזער טעויות כדי לשמור על דימויו העצמי של בנה.

תמיכה נשית - היא תומכת, רואה אותך כמסוגל להתמודד, מעודדת ומחזקת אותך מול הקושי.  

התמיכה הנשית שלה אומרת: "אני מאמינה בך שתצליח להתמודד", התמיכה גם באה ממקום של לתת ביקורת בונה, לחזק נקודות חולשה,

אמא מספקת נחמה, ובת הזוג מאפשרת לך לפרוק את הקושי ואת העצבים שלך על משהו שקרה, מכילה את הקושי איתו אתה מתמודד עכשיו - ועוזרת לך להבין את המצב, להתגבר על הקשיים, לחזק נקודות, לסייע לך להתמודד.  

לא כל בעיה צריכה או יכולה או אמורה להיענות ב"אתה תהיה חזק ותתמודד" באותו רגע. יש רגעים שבהם לא רוצים "להבין" ו"לחזק נקודות" אלא להרגיש בטוחים ומוגנים.

וגם להיפך לא כל בעיה אמורה להתגלגל לעיטוף אימהי.

כל הרעיון ב"דינמיקה" זה שהיא דינמית ומשתנה לפי הזמן העניין הרגש וצורך השעה.

בכל־מקרה, כמו שאמרה @אנימה , הדיון הזה תיאורטי מדי עבורי כך שתיאלץ לקבל את דעתי האובייקטיבית בינתיים וזהו.

יכולת של גבר לנחם את עצמו, להכיל את הקשיים שלו ולעמוד מול העולם, היא חלק מתהליך ההתבגרות. כשזה קיים, ה"עטיפה" מהאישה הופכת לבונוס נעים ולא לצורך. 
 

יחס אימהי הוא לרוב חד-כיווני (האם נותנת, הילד מקבל). אתה מצפה שהיא תהיה ה"מבוגר האחראי" שמכיל ומנחם. כאשר בת הזוג מרגישה שהיא צריכה "לטפל" בבן הזוג שלה או לעטוף אותו, היא עלולה לראות בו מישהו שזקוק להגנה ולא מישהו שהיא חושקת בו כגבר.

כלומר אם זה חלק מהרגשת הצורך בקשר זוגי מבחינתך (שכשמו כן הוא הוא בריא כשהוא זוגי לא אימהי)

אז אתהצריך לעשות בירור עצמי עמיק מאיזה מקופ נוגע החוסר הזה לעשות עבודה/לגשת לטיפול אישי ולהגיע למערכת יחסים ממקום שלם ולא של חוסר כי זה מתכון למשןך דברים לא נכונים ולא בריאים לזוגיות שלך וגם לזמן לך מישהי שתמלא לך חסכים במקום אישה שתיבנו ותבנו יחד

זה חלק אינטגרלי מהקשר. בזוגיות עיקר הקשר הוא חברי, אבל יש גם קצת ילדי וקצת אבהי/אימהי.

אתה גם תהיה קצת אבהי לאשתך, קצת. אני אישית מחכה גם לאימהות הזאת כי זה כל כך כייפי שמשהו שאני לא צריכה להתאמץ בשבילו ובא לי בטבעי זה משהו שבן הזוג כל כך שמח לקבל.

בוודאי שגברים צריכים את זה לפעמים, ונכון שבאופן כללי זה תכונות נשיות.

כל דבר במידה כמובן.

ליחס אמהי

תסתכלי על זוגות סביבך.  על ההורים שלך.  

אמא ובת זוג אלו דברים שונים מבחינת הענקת היחס, האהבה, החום וההכלה.  

לא רואה הבדל מהותי מאוד

זה אוסף של תכונות/ רגשות/ אופני תקשורת שיכולים להתבטא במינונים ובכלים שונים.

יש הבדל בין דאגה לאדם זר ברחוב שבאופן כללי אני רוצה שיהיה לו טוב, אנסה לעזור לו אם הוא נפל וכדומה,

לעומת דאגה לחברה קרובה שהיא ברמה שכואב לי כשכואב לה ואני מוכנה להקריב הרבה בשבילה.

אולי יש משהו מוזיל בהשוואה של דאגה סתמית וזמנית לעומת דאגה שבאה עם קרבה וקשר חזק, אבל ברמת העקרון מדובר על אותו רגש.

אני מבינה למה אנשים רואים את זה אחרת, אבל זאת דעתי.

באופן אישי אני יכולה להגיד שלפעמים יש לי רגשות "אימהיים" כלפי אנשים בלי קשר להורות וזוגיות. חברה שהייתי בעמדה מאוד תומכת ורגישה כלפיה בשלב מסויים, מישהי צעירה ממני שעזרתי לה מהניסיון שלי.

זה לא שאני אמא שלהן או משהו כזה, אבל זה רגשות שעלו לי באופן זמני שהם קצת אימהיים באופי שלהם.

רשימת שדכנים מתעדכנת - לקראת נישואין וזוגיות

בנוסף, הייתי ממליץ לתאר קצת יותר מה היא מחפשת, היא לא רק אישה בת 48 אלא יש לה אישיות ודרישות, וגם אין פה ממש תיאור שלה.

אם תפרטי מעט יותר יהיה קל יותר לאנשים לחשוב אם הם מכירים מישהו מתאים.

האם הרשימה היא לאנשים עם מוגבלויות?

מחפשת אדם נוח, שמור, ירא שמים (כיפה סרוגה) .

את מבינה שלא תיארת שום דבר ייחודי על בן אדם כאן?

אני תוהה האם זה דבר חיובי או שלילי

איש שלי

אהוב אחד

זה יום העצמאות

מצאתי לי פינת טבע פה

לכאורה, זה מה שחיפשתי בדיוק.

חורשה, שקט, אוויר נעים.

ועדיין, משהו בי לא מוצא מנוחה.

אני רוצה אותך, ובו זמנית אני מלאת פחדים מההליכה לקראתך.

אני יודעת שיש בי הרבה. יש בי מה לתת, יש בי אור. אני בטוחה בזה.

רק שבכלי העולם הזה, עוד לא למדתי ככ איך להנביע אותו, את האור הזה.

והבוץ דבק במעיינותיי, והסחף גובר עליי.

אני במערבולת פנימית, מרגישה שאין לי קרקע בטוחה להישען עליה.

לא מרגישה שאני יודעת,  לא מרגישה אולי כמעט בכלל..

אני לא יודעת מה יש שם, ברגש, שאני רוקדת איתו במין ריקוד של רצוא ושוב..

אני רוצה להרגיש, אני רצה אחרי ההרגש, מחפשת את הקו הדק הזה של רגש אמיתי שינבוט בי, ובו זמנית אני ככ בורחת ממנו. ככ מפחדת להתמסר אליו באמת.

אני רוצה אותי.

אני רוצה אותי בגדלות.

אני לא רוצה להיות נחסרת ככ בחסרונך..

אני לא רוצה להגיע אליך מתוך הריק,  מתוך הכלום, מתוך האין..

אני רוצה להלך בעולם בקומה זקופה, להיות עושה לי בית בתוכי. פינה של מלכות.

אני רוצה לזכור שיש בי.

אני לא חסרה. אני לא שבורה, אני לא אבודה.

אני רוצה ללמוד לאהוב את עצמי גם ככה. על כל חלקיי.

אני רוצה להצליח להתקלף... להגיע על הגרעין ההוא, שהוא אני, לחבק אותו שם ולשאוב ממנו כח.

ושם, בקודש הקודשים, חתום בחותמו של כהן גדול

מונח, הרצון שלי.

קראתי. אין לי מילים מעבר

ולא קל לגרום לי להתרגש

מה משנה אם מזהים אותך או  לא?  אף אחד לא מכיר אף אחד כאן, ממילא.....

וואו יקרה איך כתבת את הלב שלך

כמה מרגשת את

כמה אור וכמה אהבה יש בך ויש בך לתת

ב"ה שתמצאו אחד את השנייה במהרה ובמתיקות שלמה 🙏❤

הוא בטוח יזכה בך

ואתם לא מעמיקים את הקשר בכך שכל פגישה שלכם זה צחוקים וכיף ונמנעים מלהעמיק את הקשר. לא ברור אם החלטת שאתה רוצה להתחתן, בטח שלא ברור אם החלטת להתחתן איתה, ומתוך כך אתה חוזר לתירוץ הגובה ששמרת לך מראש, שלא השתנה מאז שהתחלתם להיפגש.

הייתי שמח לנסות לסייע לך אם תענה איפה אתה עומד ביחס לכל מה שאמרתי, אולי הכל הבל, רק אתה יודע.

החלטתי שאני רוצה להתחתן- כן. אני רוצה את זה מאוד, צמא לזוגיות ואהבה. אבל, לא יודע מה זה כי בחיים לא הייתי בדבר כזה.

לגבי להתחתן איתה, כמו שאמרתי המון דברים מתאימים לי, כיף ונחמד לי איתה אבל אין רגש.

ועניין הגובה, מההתחלה זה היה קשה לי זה נכון. לפעמים מפריע יותר ולפעמים פחות. עכשיו נראלי שזה פחות, אבל מפחד שבשכל שלי זה עדיין נתפס כמשהו פחות מושך אולי.

(היא דרך אגב סבבה עם הפרשי הגבהים ממה שאני שומע ממנה)

למה אתה רוצה להתחתן?

למה אתה צמא לזוגיות ואהבה?

אם אתה לא יודע מה זה אז למה אתה רוצה את זה? ולמה אתה רוצה משהו שאתה לא יודע?

מה זה אומר שאין רגש?

למה זה מפריע לך שהיא גבוהה ממך?

למה אתה מפחד ממה שאולי יש לך בשכל? ולמה שלא תבדוק בשכל שלך ותעדכן אותי?

קשה שרגש יווצר, שינסה למצוא דרך להיפגש בתדירות גבוהה יותר.

אם נפגשים רק אחת לתקופה ויש כיף, כדאי לנסות להעביר שלב ולהיפגש יותר, אחרת, חבל לדעתי על הקשר כי יהיה קשה לבנות אותו.

(אני הפסקתי קשר על דבר כזה אחרי שהבנתי לאחר מספר חודשים שאם עדיין נפגשים רק אחת לשבוע ולא יותר רגש כבר לא יבוא ולא נוכל לבנות משהו יחד כי כל פעם זה להיזכר מה קורה אצל האחר.)

ויש מצב שהקשר שלהם פשוט משעמם.. 

הראשון, להיפרד. לא מתאים.

השני - לעשות דברים ביחד.  ללכת לקניות. לעשות הליכה. ללכת לבנות משהו ביחד (להתנדב ווטאבר). לא עוד "דייט".

זה מאוד פשוט כן או לא

( אצל גברים זה שונה מנשים גברים עד דייט 3 יכולים להגיד אם יש משיכה או לא אבל נשים זה שונה מאוד)

הוא יועץ נישואין וממה שאני קוראת אצלו, הוא טוב. אפילו מאוד.

הוא מדבר על נושאים רבים, ובין השאר גם על הדילמה הזו.

גם באתר "השדכן", יש טיפים טובים.

בהצלחה.

ובייחוד לא קולה!!!

שעדיף להימנע ממשחות שיניים מלבינות. ייתכן שהן מלבינות אבל הן משפשפות את האימייל (במיוחד פחם וכיו"ב).

פרדונטקס טוב לחניכיים אם יש בעיות חניכיים / חניכיים רגישות וכיו"ב.

סנסודיין repair (אם מכיל NOVAMIN) טוב לשיניים רגישות ה־NOVAMIN ממלא סדקים מיקרוסקופיים באופן דומה לאימייל או משהו כזה. מומלץ בחום זה גם נותן תחושה חלקה לשיניים.

חוץ מזה כמעט כולם אותו דבר. זה שיש מיליון סוגים בסוף כמעט כולם אותו דבר וכמעט אותם מרכיבים, זה confusion marketing. גם למשל בסנסודיין: יש כמה משחות עם כל־מיני כיתובים שונים אבל אם להסתכל על הרכיבים, זה בדיוק אותו דבר (ומחירים שונים...)

מומלץ להשתמש במברשות רכות. היעילות היא אותה יעילות אלא שהרכות פחות פוגעות בחניכיים / משפשפות את האימייל. אני אישית ממליץ על curaprox, ה־ultrasoft מדהים וגם די עמיד בהשוואה להרבה מתחרים.

ובאו לפגישה.

אבל אפשר לשנות את זה אחרי האירוסין. תזמין אותה לשיננית או הלבנה.

אבל זה סופי ב"ה

תודה!

(סתם)

וזה בכלל לא מעניין אותו

הוא אמר מזמן שזה יהיה הדבר האחרון שיעניין אותו באשתו...

היא יודעת שהוא שרוף עליה...

אחים לא בהכרח דומים

את אמורה לפרגן ולהרים, : כן בטח!!! מהממממת!!!!! 🥰😍

משו כזה

חחח אבל אם גם הוא בראש כזה אז הכל טוב

היא מהממת באופי שלה והכל טפו חמסה וב"ה

ולפני שהכיר אותה הוא בכלל לא היה בעניין של בנות או חתונה

והוא רוצה ואוהב אותה מלכתחילה אז אני לא רואה בזה בעיה לומר שהיא לא הכי יפה בעולם...(גם לא יפה באופן כללי, חביבה עם חן יהודי)

תאמת שיש לי הערכה לזה,

ברור שצריך משיכה חיצונית גם,

אבל הפנימית זה הדבר שבסוף הכי מחבר. (לענ"ד)

בסוף זה גם עניין של אופי ומאד אינדיבידואלי לכל אחד

כאילו, את יכולה להגיד לנו ולאנשים אחרים אבל לא לאחיך

אבל אני גאה לספר לכם שאני נותנת צ'אנס ויוצאת גם עם הבחורים שהם לגמרי קלאסיים מבחינה חיצונית

תעשי רק דברים שאת שלמה איתם(:

וחשוב לו מישהי שנראית נורמלי ולא מכוערת.

ואין לו עניין דווקא בבחורה "חתיכה".

אני עושה דברים שיש להם פוטנציאל שאהיה שלימה איתם😉

בעיניו היא יפה, אל תגידי לו שהיא לא.

כאילו, זה לא נחמד, והוא עלול בסוף להאמין לך.

לא יודעת אם "יפה" בהגדרת הוליווד

ברור שלא אגיד לו, אני אחות טובה אחרי הכל

נכון, יפה

תסנני מה שמתאים לך..

בהצלחה!