מייכ ונועם 

זה לא מכתוב שלך, אל תצטערי.

שנה...המון זמן.

    אל תאשימי את עצמך, מי אמר שרק את אשמה,

    מנסיון, פעמים שצד אחד משאיר את השני במקום של

    טעות ואינו יוצר שיח אלא מחליט לשבור את הכלים ולעזוב,

    ממש כמו ילד קטן .

    ועוד יותר, לבטל אירוסין.. על מה??? מה עשית??

    דברים חמורים מאד??? אינם ניתנים לשיח???

במקום לעזוב אותך שבורה, הוא היה צריך להעיר לך להיבנות ביחד,

הייתם מאורסים... מה היה קורה אם הייתם מתחתנים?

   תתמקדי בעצמך, תתחילי דברים חדשים,

   מה הוא הכי טוב ? אין עוד טובים ?

   יש כאן צד של  אובדן אבל גם מהרגשת האובדן

   הגדול ביותר ניתן וחייבים להמשיך.

ניסית הכל, נשאר רק דבר אחד, להמשיך הלאה ובגאון,

יתכן שדווקא זה יחזיר אותו, למרות שאת לא צריכה להתחשב בזה כלל.

אם זה קרה לא סתם זה קרה, עשית מה שיכולת, עשית תשובה אשרייך, ומפה הקב"ה כבר יכוון לך את הדרך הנכונה, יכול להיות שפשוט לא הייתה התאמה ביניכם אולי את או הוא צריכים לעבור עוד תהליך מסויים, תבחי בקב,ה ותתפללי הרבה בעז"ה תוושעי בקרוב ממש

והאשמה לא תלויה רק בטעות שעשית.. ההתעקשות שלו לא לקבל את בקשת הסליחה שלך מעידה על כך.

אז אולי אולי אתם לא ממש מתאימים..

כשיבוא המיועד האמיתי האמת תתבהר

רק בשורות טובות

לא מניסיון, אבל ככה אני מאמינה... אחרי הכל, הייתם כבר מאורסים.. אם הייתה כאן אהבת אמת הוא היה סולח לך מתישהו, אפילו אם היה לוקח לו זמן.. ככה נראה לי.
ובאמת, כמו שיונתן אמר - כנראה הוא לא הזיווג שלך. ומי יודע, אולי היית צריכה לעבור איתו את המשבר הגדול הזה כדי שתהיי באמת מוכנה לזיווג האמתי שלך, אחרי שעבדת על המידות שלך...

מאחלת לך רק אושר מכאן והלאה

אני לא יודעת לאן דבריי יכנסו, כי כשקשה- קשה גם להתעודד.

אני מצטערת איתך שקשה לך. נזכרת באותם ימים של דייטים כוזבים ורצון עז למצוא את מי שיאהב אותי, וקשרים רציניים שכשלו (הן מצידי ון מצד האחרים). זה קשה. אין ספק. לא פשוט בכלל.

מהמקום שלי אני יכולה להרגיש ולהיות בטוחה שאת תמצאי את מי שטוב לך- וכשזה יקרה את פשוט תהיי שלימה עם זה.

מן הסתם גם בדרך תתקדמי ותשתני עוד ובע"ה תראי עד כמה שזה היה לטובה.

כרגע זה קשה כי את בתוך החושך. מאוד קשה "לחיות" את האור כשנמצאים בחושך, ואולי שוקעים בו(ואולי רוצים לשקוע בו)

דבר שיכול לעזור לך זה למצוא דמות אמונית שתחזק אותך ותאיר לך את ההסתכלות הנכונה. אשמה- זה וודאי לא מה שה' רוצה בשבילך. מנסיוני- התייעצות עם גדולים עוזרת מאוד בעיתות משבר ומצוקה(כן, זה קורה גם אחרי שמתחתנים, ואולי אפילו יותר..)

אשרייך על התשובה שעשית. לבקש סליחה בכלל ועוד לפני הוריו של הבחור- דורש אומץ גדול! תשמחי שלפחות נפגשת עם האומץ הזה דרך הסיטואציה הזו. זה דבר מדהים להכיר ואף להודות בטעות.

מברכת אותך שה' יזכה אותך  לשמוח ולמצוא את זיווגך בזמן שטוב לך (ושיהיה כה שיותר קרוב : ) )

בהצלחה

ורד

בס"ד

סליחה. כל מה שהעלית לי זה כעס. איך אפשר לא למחול כ"כ הרבה? מעצבן אותי גם שהפכת להיות סמרטוט (סליחה על ההגדרה) ואני רוצה שתכנסי לחופה כמו מלכה. אז גם אם זה יהיה איתו וגם אם לא, מעכשיו את מלכה!! לא מבקשת סליחה על דברים שלא עשית (לדבריך עשית דברים לא טובים אבל שלוש סליחות הספיקו ואחריהן הסליחות שלך הם על דברים שלא עשית) ולא מרגישה אשמה.

חוץ מזה חורה לי המעמד שאם הוא פתאום כן רוצה לחזור אז למה את נחשבת בפני ההורים שלו? לכלה שלא שווה את הבן שלהם?...

אני מחזקת אותך שתהיי שמחה ושלימה במקום שלך. וגם בהצלחה בזיווג.

זה כבר לא משנה אם מוחל או לא. לא מתחתנים כי לא נעים. לא רוצה- אז לא..

ושבורת לב עשתה כל מה שיכלה למען מטרה נעלה. הכי השתדלות שבעולם וכל הכבוד לה. לפחות היא יודעת שעשתה הכל ומכאן והלאה הכל משמיים.

ב"ה בקרוב תהיי בלב שמח

אולי מחל אבל כבר לא רוצה.

לפעמים באות סערות שטורפות לנו את החיים. מותירות אותנו שבורים ופעורי פה. זה בהחלט טראומטי. ללא ספק.

אני מציעה לך להתאבל תקופה מסוימת. כן, לבכות  ולהתאבל. ואחר כך להגיד שזהו- את ממשיכה קדימה.

אם את מסוגלת לחשבון נפש ללא הלקאה עצמית- אז תסיקי מסקנות באמת- איפה טעית? יכול להיות שבחנת את האהבה שלו יותר מידי?

ההבדל בין אנשים ששורדים ונכנעים לאנשים שחיים באמת הוא ביכולת לקום ולהמשיך הלאה.

אם את מלאה באשמה- אני מציעה לך לקום ולהמשיך. לא להסתכל אחורה. וכשתהיי יותר רגועה ולשלווה, תסיקי מסקנות מהטעות שלך, אם היתה, ואולי אפילו תוכלי לראות איך בכל הצער הזה מסתתרת עבורך מתנה גדולה, שבלעדיה, כנראה לא הייתי מסוגלת לבנות משפחה בישראל. לפעמים לוקח עשר שנים לראות את זה.

אם יש לך ייסורים- זה הסימן שה' אוהב אותך. ה' פונה רק למי שבאמת מסוגל להקשיב לו, למי שמוכן להתחבר אליו.

אם הוא היה מיואש ממך, הוא לא היה פונה אליך. הוא לא היה אומר לך "מותק, הגיע הזמן לחפש אותי".

"את אשר יאהב ה' יוכיח" יש כאלה שהכל מסתדר להם בחיים. אבל השאלה היא- האם ה' נמצא שם? האם הוא באמת נוכח?

חוץ מזה את מאד אמיצה, שביקשת סליחה. גם מההורים. שלא ויתרת על מה שרצית. נלחמת.

ועוד דבר, אי אפשר לומר שהיתה לכם זוגיות נהדרת. תקופת הדייטים והארוסים זה לא זוגיות. יש חלום גדול, יש קרבה, אבל הזוגיות האמיתית היא רק אחרי החתונה, ובהחלט לא מיד אחריה!!!!!

אנחנו עושים בחיים דברים, והקב"ה מוסיף משימות בדרך, לפעמים הם די מפתיעות.

קבלי את המשימה בהבנה.

נראה שאת כבר רואה שהמקרה שקרה מביא אותך לעבוד על הדברים שאת צריכה לחזק ולזקק. זה מצויין ! אולי לא היית מבקשת לסבול את הסבל שעברת אבל זו המשימה כעת ואת יוצאת ממנה מחוזקת.

הנקודה שצריך לשים לב אליה- תבדקי מה השורש של כל ההתנהגות שנהגת בה ואת לא מרוצה ממנה, לכל דבר יש שורש וסיבה, שגורם לנו להתנהג בצורה בה נהגנו. חפשי את ההרגשה הקיימת, ותתמקדי בעבודה עליה- ראשית תכירי בקיומה אצלך, תעלי אותה למודעות, תבחיני מתי היא מופיעה ואיך, תכירי אותה ואת המאפיינים שלה, ותחליטי מה את עושה איתה- מתגברת עליה/ משלימה איתה/ ממלאת את החוסר/ מתאהבת בה/ הכל ביחד/ ועוד ועוד..

בהצלחה רבה

ולא לשכוח את כל הדברים שכתבו לך למעלה...

שלום לכולם,

ראשית אני מודה לכל מי שטרח והגיב. סיוע לאדם במצוקה רגשית וצער רב זו גדולה עצומה. תודה לכם.

נכון, זה הניסיון הקשה ביותר בו עמדתי עד כה בחיי הקצרים.

החשש האמיתי הוא- מה רוצה ממני הקב"ה? אני כ"כ חוששת ממנו. כיצד הוא עובד? האם זיווג זה מעולם לא היה שלי או שמא היה שלי אך קלקלתי הכל?

האיחול שלי עבורי הוא לעמוד יום אחד מתחת לחופה, ללא ספקות, ושהאהבה הנכונה, לא יודעת עם מי, תהיה גדולה יותר מקודמתה. האם אפשר להרגיש ככה? איזה בחור יוכל להיכנס לתוך הריסות של לב?

מעל הכל, יותר משכואב לי על עצמי ועל הנקודה שהבאתי את חיי כרגע, יותר משכואב לי על מעשיי (התמקדתי בעניינים חומריים של החתונה ולא ברגישות ונועם), יותר משכואב לי על ארוסי ועל הפגיעה בו- כואב לי על הוריי, האנשים הטובים ביותר שהכרתי בחיי, שכ"כ אהבו את הבחור, וכל רצונם היה לחתן באושר את ביתם, ובמחי  יד לקחתי מהם את זה.

זה פורום אינטרנטי וקשה להעביר רגשות דרך מסך ומקלדת, אולם מאחורי המילים יושבת בחורה עצובה ומרוסקת, היו בטוחים, שמעוצמת סערת הרגשות כבר לא יודעת מה לבקש בתפילה, אלא רק "ה', תציל את החיים שלי". אני לא יודעת איך או מה, וקשה להרפות ולא לנסות בעצמך להציל את המצב, אבל ניסיונותיי כשלו. אני לא עצלנית, אני רק בן אדם. נגעתי בתקרת הזכוכית, ואינני יכולה יותר.

העצב וחוסר הוודאות, הוא עצום.

אנא, בתפילותיכם, כל אחד בדרכו האישית, אנא.

יש ארועים קשים יותר. הרבה יותר קשה להתגרש לאחר החתונה, עוד יותק קשה זה לאבד את בן הזוג בתאונה או בפיגוע אוו להשאר עגונים לבן זוג במצב צמח.

אינך יכולה לדעת האם פשוט זה לא הזווג שלך, ניצלת מארוע קשה יותר או שבאמת את קלקלת.

הררוח הגדול שלך הוא שלמדת להבדיל בין התפל לעיקר ,

ההרגשה שלי, שהסיבה לביטול היא לא הסיבה שאת כותבת. יש הרבה מאוד בני זוג שרוצים חתונה מתוקתקת מבחינה חומרית  ולחוצים מאוד להגיע למטרה זו, תוך הזנחה של דברים חשובים אחרים וזה ממש לא סיבה לבטל חתונה.

אם זו היתה באמת הסיבה, אז יש סיכוי שהבחור שלך לא יחזיק מעמד גם בחיי הנישואים. עצמם.

ביהדות נקבע שתקופת האבלות היא שנה. עברה (או כמעט עברה) שנה, ואת צריכה לשכוח את הבחור ולהתחיל לחפש מחדש.

אל תנסי להשוות את הבחורים שאת נפגשת איתם לארוסך לשעבר. לכל אדם יש מעלות וחסרונות משלו

אם הצלחת פעם אחת להגיע לקשר טוב עם בן זוג, את תוכלי לעשות זאת פעם שניה. ההתחלה תהיה קשה, כי הזכרונות (וההשואות המיותרות) יצוצו, אבל ככל שהקשר ביניכם יתחזק, כך הזכרונות והתהיות ילכוו ויחלשו.

אני מאחל לך שתוך שנה תמצאי את עצמך מתחת לחופה ללא כל ספקות לגבי בחירתך החדשה.

יקירתי,

את עוברת נסיון קשה, זה ברור.

אך את כלל לא אשמה במה שקרה.

הרבה בחורות נוטות להתמקד בעניינים "החומריים" או הטכנים,

אך זה עדיין לא אומר שבגלל זה מפרקים את הקשר.

לדעתי, העובדה שהבחור נשבר מזה והעדיף לפרק, מעידה על כך שאין לו את כוחות הנפש, 

להיות האיש שלך. את צריכה מישהו שידע להכיל אותך ולקבל גם את החסרונות,

או גם את ההתמקדות שלך בדברים "השוליים". לא מישהו שייבהל ויעלם.

תאמיני בעצמך! לא עשיתי שום דבר נורא, ומה שבטוח את המסר את למדת וגדלת מזה.

ה' רוצה בטובתך, אך גם צריכה להתחזק ולהאמין שהיא מגיעה לך.

הלב שלך בעז"ה ייבנה מחדש, והחושך יהפוך לאור גדול ושלם יותר.

הקושי הגדול כעת לדעתי זה פשוט לשחרר אותו.

לשחרר את הבחור. מגיע לך מישהו שיאהב ויקבל אותך כמו שאת.

הזיווג שלך מחכה לך. וכעת האנרגיות צריכות להיות מופנות כלפי עצמך וכלפי הדרך החדשה שלך.

ברור שההורים שלך רוצים רק בטובתך, ובזיווג הראוי והמתאים ביותר עבורך.

את לא קילקת, מה' יצא הדבר- לטובתך!

מאחלת לך הרבה כוח, לכי לדרך חדשה,

תאמיני בעצמך, תבקשי טוב- ובעז"ה הוא יגיע.

שולחת לך כוח,

אודליה.

מה שהיה, כך היה צריך להיות מה'.

אל תחשבי שהיה אמור להיות משהוא אחר ואת קילקלת ! זה ממש לא נכון.

את אמנם התנהגת בצורה לא ראויה לדעתך, אך כל זה הסתובב מה' כדי שתלמדי מכך על עצמך ותעבדי על המידות שלך !

כפי שאמר יוסף לאחיו 'אתם חשבתם.. וה' חשבה לטובה '

כל התהליך קרה בדיוק כפי שהיה צריך להיות !

הורייך, וכל אדם אחר בעולם, מקבלים מה' מה שהם צריכים לקבל. אי אפשר בעולם הזה להזיק לאדם בלי שה' ירצה שאותו אדם יקבל את ההיזק.

אם לאדם קורה משהוא  ה' רצה שכך יקרה לו, ואת צריכה לעשות את התיקון שלך ללא אשמה כלל !

לכן כל עניין ההאשמה העצמית שלך מיותר מאוד, וזו הרגשה שגורמת לאדם הרבה נזק וקיפאון מעשייה.

את חייבת להשתחרר מרגשות האשמה ..

בהצלחה.

ארוסך לשעבר. הוא כבר לא ארוסך!

אין לי עוד דברים מחכימים להגיד.

אני מרגישה שכולנו כאן (עקבתי בהזדהות אחרי השירשור) אלי טועים בהבנה שלנו את הנסיבות.

יש לי תחושה שכנראה נגרם הפסד כלכלי גדול לצדדים עם ביטול האירוסים. ושרגשי האשם יושבים על משהו יותר רציני מאשר פרידה רגילה וניתוק הקשר.

אולי אני טועה. אבל גם במקרה כזה - שנניח ונגרם הפסד כלכלי ועוגמת נפש לצדדים - שבורת לב את לא צריכה לשאת משקל כזה של רגשות אשם. קורה שעושים טעות. קורה גם שמשלמים עליה ביוקר. לפעמים מאוד ביוקר.

אבל גם טעויות כאלה הן נסלחות. וגם אותן צריך לשים בעבר. ולהמשיך מכאן הלאה.

כפרת עוונות (לא שלך. של כל עם ישראל).

ואין לך מה לדאוג,  הזיווג האמיתי שלך - הוא יקבל אותך עם כל ההיסטוריה שאת אולי סוחבת. כי הוא הזיווג שלך .

מתפללת עלייך שתמצאי מוצא מהמצוקה שאת חווה.

נשמה טובה, אני לא יכולה לתאר לעצמי אפילו את גודל הכאב שאת חווה.

מקווה ומייחלת בשבילך שבקרוב ממש תראי עין בעין איך הכל היה לטובתך הגמורה ושהטוב שתחווי בחייך ובמיוחד עם בעלך בע"ה יהיה גדול פי כמה מכל הסבל שעברת.

את חייבת להיות חזקה ולהסתכל קדימה. אין אדם נוקף אצבע אלא אם מכריזין עליו מלמעלה,

מה שהיה- היה. אין ספק שזה קשה, אבל ה' ייתן לך כח לעבור את זה ובע"ה כמו שאמרת-

כשתעמדי מתחת החופה עם הבחור שלך בקרוב בע"ה, תדעי שהכל היה לטובתך.

מאחלת גם להורייך לרוות ממך רק נחת כל חייהם עד 120!

חיבוק!!!!!

[אתפלל בשבילך בלי נדר.]

אל תשקעי במה שהיה- זה בא לרומם אותך.

כנראה שמגיע לך בחור יותר ממנו, אבל היית צריכה איזו דחיפה קטנה להתקדם בעבודת המידות

כדי לזכות בו..

תשמחי תשמחי ותסמכי!

הקב"ה דואג לך! יש אושר גדול מזה?

צועד איתך יד ביד כל הדרך..

בהצלחה ובשמחות!

הלוואי והיה איך לומר שזה לא סוף העולם. זה מרגיש ממש סוף העולם.

האמת היא שלא נגרם נזק כלכלי כלל- אפילו לא שקל.

הנזק הוא בפגיעה בבני אדם.

רגשות אשמה וחרטה טבעם לעבור כאשר הפגיעה היתה דו צדדית אולי, או שמא "מוצדקת" (באלף מרכאות), אולם כאן מדובר בבן אדם נהדר, עם מידות מדהימות אשר בו פגעתי. לעיתים במצבים כאלו יש נחמה מסוימת בלומר לעצמך "נו, גם ככה הוא היה ככה, וקצת ככה, ולא אהבתי ככה" אבל פה לא. אהבתי, על אף החסרונות שהיו בו כבכל בני אדם ובראשם אני, אהבת נפש, את כל החבילה, הוא אדם מיוחד ביותר עם מידות טובות.

זה כל מה שאני מבקשת לעצמי- בן זוג עשיר במידות טובות כ"כ, בדומה לו.

מכאן החרטה העצומה- על "קלקול" דבר כ"כ נדיר ביופיו. כ"כ הרבה מעלות לבחור הזה, ממש נשמה גבוהה, עד כדי שחברים מסביב מרימים גבה כיצד אני מסרבת לקנטר על אדם שפירק את החבילה ושבר את הכלים. אבל ככה זה, האשמה והצער מכסים על כעס או עלבון.

זה באמת מרגיש כמו סוף העולם, ובמדרגה הזו אדם מרגיש לא ראוי להזדמנות נוספת לזוגיות עם אדם טוב, בדומה לארוסי לשעבר.

מודה לכל אחד שהקדיש מזמנו לכתוב כאן בעדינות.

אנא בתפילותיכם, הקדישו רגע אחד לבקש על נפש מיוסרת.

אוהבים אותך!! מקווה שתמצאי את הזיווג ההגון והראוי לך משורש נשמתך שיהיה עוד הרבה יותר מדהים ומתאים לך מהארוס לשעבר..

שבורת לב יקרה ואהובה!

אני מתבטאת כך כי עקבתי אחרי כל הכתוב כאן והרגשתי כמה כואבת אני איתך וכמה את יקרה לי.

אין בי ספק שהצער הא עצום והאובדן קשה מנשוא! בא לי פשוט לשלוח לך חיבוק גדול ומעודד.

יקרה, אני לא יודעת מה הם הפשעים הנוראיים בהם חטאת, אני יודעת שתשובה קדמה לעולם.

לפני שנברא כל העולם היפה והמורכב שלנו, לפני שנבראו החיות והשמיים, והרים וצמחים, בני האדם והכל הכל לפני כל זה נבראה התשובה.

דעי לך אהובה, שסלוח אחד לשני זה דבר ראשון בזוגיות. והשיח! הו! השיח! מה היינו עושים בלי השיחות??  את הכל אפשר לפתור! ועל הכל אפשר לדבר, ולהגיע להבנות!!! אם הוא לא שם, אז המצב חמור פי כמה ממה שנדמה לך.

(אני כותבת זאת מנסיון של כמה שנות נישואים...)

אני בטוחה במליון אחוזים שיש בך מידות נעלות וגדולות. האחד המיוחד שיזכה בך בוא יבוא.

ה' נתן לך לקום הבוקר, הוא פקח את עיניך, הוא כנראה מאמין בך. יודע שאת טובה ומתוקה ורוצה להיות יותר טובה. זה תיקון אחותי. תיקון קשה. אבל האמיני! האמיני שאת בת של מלך! עדינהה ומתוקה שרצתה חתונה יפה ומכובדת. אין בכך כל רע. יתכן שנעשו דברים שנראים לך איומים ונוראיים מצידך, אך הדבר האיום ונורא באמת הוא שאת לא פותחת לעצמך פתח של תשובה.

אהובה!!! ה' מוביל אותך יד ביד! באמת באמת!

זה קשה מנשוא אני יודעת.

אני בטוחה שאת חייבת לפנות לאיש מקצוע.

יש לי המלצה למישהי מדהימה ולא יקרה.

אם את רוצה אשמח לעזור באמת!

יתכן שהיית צריכה באותה תקופה מישהו שיעמיד אותך במקומך, יוציא אותך מהקטע החומרי בו היית שקועה, 

ויוביל אותך למקומות אחרים.

ההלם בזה שהוא ביטל זעזע אותך וגרם לכך שתצאי מעצמך ותראה מה באמת חשוב בחיים.

כעת, שיצאת מהמשבר והגעת לשיא השיאים, לתשובה שלימה, לידיעה הברורה מה לא כדאי לך לעשות,

תוכלי בע"ה להיפגש עם בחור ולהגיע איתו בזוגיות למקומות גבוהים, לאהבה אמיתית של בעל ואשה

שאוהבים אהבה אמיתי, אהבה שיש בה גם מקום למחילה על טעויות, אהבה שבה כל צד מחפש

מה לתת לצד השני ולא כפי שמקובל בעולם החופשי לחשוב- שכל צד מחפש לקבל וזאת כביכול האהבה.

שלום נועה

את חווה תקופה מאוד לא קלה, ואני מכירה אנשים שעברו את זה.

מדבריך אני שומעת שעוד לא נפרדת מהבחור, מבחינתך חלק ממך עדיין אצלו, וגם חלק ממנו עדיין אצלך.

לא תוכלי להמשיך הלאה לפני שתפתרי את המקום הזה. תחזירי לעצמך את החלקים שלך, ותחזירי לו את החלקים שלו.

את לא עשית שום דבר רע, אנחנו בני אדם ובתור שכאלה גם שוגים.

אבל כעת את לא מתחתנת איתו ומצד שני לא פנויה לזוגיות חדשה עם פנים לעתיד. זה נורמלי! (ומנסיון! אוהו נסיון קשה ומר)

מנסיוני, הלא פשוט, ומתוך קושי עם הנושא של פרידות

אני ממליצה לך בחום למצוא משהי שמתמחה ביעוץ/ בטיפול בנושא

ופשוט להכנס לתהליך שינקה אותך, ישחרר אותך, יתן לך אופק חדש, שמחה, ואהבה.

זו לא בושה המצב הזה, זה נורמלי, אבל תאמיני שאת יכולה לצמוח משם.

בהצלחה!

נועה!

את מתוקה ממש! את יהודיה קדושה ומתוקה!

תזכרי שה' אוהב אותך [וגם אני]

וואי זה קשה, זה ממש קשה!

אבל תנסי לעשות דברים שישמחו אותך ויתנו לך לחשוב על זה פחות...

מתפללת עליך!               

הקב"ה בוודאי יסלח לך.

הרי עשית תשובה גדולה, גם בין אדם למקום וגם בין אדם לחבירו.

הבחור - יכל להחליט שהבנת מה היה לא כראוי, ולרצות מחדש, וכנראה החליט שלא.

אם אינו יכול להיות שלם עם זה, יותר טוב שלא, כנראה. אחרת תמיד היתה עולה מחדש עילת הביטול, ו"מפילה" גם אותך שוב.

אם ניסית, הסברת ש"בטל הטעם" ושחזרת מכל הטעות ועבדת על כך, ועדיין לא - אז כנראה לא זה המיועד.

אולי נשלח רק לענין הזה, שתתרוממי ממה שהיה יכול להפריע לכל חיי הנישואין, עם מי שיהיה.

ובעז"ה תתחדשי ותמצאי מי שבאמת מתאים.

שלום לך אני מאורס אני מבין את הרגשתך אך תדעי לך דבר ברור נכון אולי שעשית תעויות ואפילו טעיות אולי קשות מאד אך אם ארוסך לשעבר היה באמת רוצה בך לא משנה מה עשית הוא היה מתחתן איתך אין לך מה להשבר ה הציל אותך מבעל שאם אחרי החתונה תעשי טעיות יתגרש מימך או לא יסלח לך את אהבת אתו אבל לא הוא אותך כלנו טועים אז מה קרה תקני את הטעיות חפשי משהו אחר שבאמת יאהב אותך גם אם תיטעי קשות ה הציל אותך מימנו

הביטול אירוסין אכן משהו שהשאיר לי קצת צלקת, והיה לי קשה, ניקשרתי ממש לבחורה הזאת, ובהשמתי כי נתפסתי בכל מיני דברים בלתי חשובים, היא החליטה לבטל. אף אחרי שהתחתנתי כעבור שנתיים פלוס, עדיין נשאר לי משהו. אלא (שזה מה שרציתי לומר) לא מזמן, החלטתי להתקשר אליה בגלל שחשבתי שבגלל שהיא לא סלחה לי עד הסוף. ורציתי לסיים את ה"סולחה" סופית. ושלא יתקה אותי שום משהו רוחני, וכשדיברנו היא סיפרה עניין מאוד חשוב שכל הביטול היה בגלל משהו אחר, ובעצם היא צריכה לבקש ממני סליחה על כל מיני דברים אחרים. ואז הבנתי שמזל שנפרדנו ישתבח שמו! עכשיו כבר אין לי כלום מהעניין ברוך ה'! אז יכול להיות שהעניין שלך דומה, דברים לא קורים סתם. הכל בהשגחה!

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

"בשלות מלאה". אם מישהי התחתנה בגיל 19 והקימה בית יציב עם קשר פתוח אוהב, זו בשלות מלאה? מה המדד בעצם?

לגבי ההבדל בין גיל 22 ל27 מסכימה איתך, יש איזו תחושה של סיר לחץ סביב גיל 21-22 ש"כולן מתחתנות"

בשלות ..היכולת לקבל החלטות מתוך היכרות עם עצמך אחריות תקשורת טובה ובחירה מודעת

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך