מייכ ונועם 

זה לא מכתוב שלך, אל תצטערי.

שנה...המון זמן.

    אל תאשימי את עצמך, מי אמר שרק את אשמה,

    מנסיון, פעמים שצד אחד משאיר את השני במקום של

    טעות ואינו יוצר שיח אלא מחליט לשבור את הכלים ולעזוב,

    ממש כמו ילד קטן .

    ועוד יותר, לבטל אירוסין.. על מה??? מה עשית??

    דברים חמורים מאד??? אינם ניתנים לשיח???

במקום לעזוב אותך שבורה, הוא היה צריך להעיר לך להיבנות ביחד,

הייתם מאורסים... מה היה קורה אם הייתם מתחתנים?

   תתמקדי בעצמך, תתחילי דברים חדשים,

   מה הוא הכי טוב ? אין עוד טובים ?

   יש כאן צד של  אובדן אבל גם מהרגשת האובדן

   הגדול ביותר ניתן וחייבים להמשיך.

ניסית הכל, נשאר רק דבר אחד, להמשיך הלאה ובגאון,

יתכן שדווקא זה יחזיר אותו, למרות שאת לא צריכה להתחשב בזה כלל.

אם זה קרה לא סתם זה קרה, עשית מה שיכולת, עשית תשובה אשרייך, ומפה הקב"ה כבר יכוון לך את הדרך הנכונה, יכול להיות שפשוט לא הייתה התאמה ביניכם אולי את או הוא צריכים לעבור עוד תהליך מסויים, תבחי בקב,ה ותתפללי הרבה בעז"ה תוושעי בקרוב ממש

והאשמה לא תלויה רק בטעות שעשית.. ההתעקשות שלו לא לקבל את בקשת הסליחה שלך מעידה על כך.

אז אולי אולי אתם לא ממש מתאימים..

כשיבוא המיועד האמיתי האמת תתבהר

רק בשורות טובות

לא מניסיון, אבל ככה אני מאמינה... אחרי הכל, הייתם כבר מאורסים.. אם הייתה כאן אהבת אמת הוא היה סולח לך מתישהו, אפילו אם היה לוקח לו זמן.. ככה נראה לי.
ובאמת, כמו שיונתן אמר - כנראה הוא לא הזיווג שלך. ומי יודע, אולי היית צריכה לעבור איתו את המשבר הגדול הזה כדי שתהיי באמת מוכנה לזיווג האמתי שלך, אחרי שעבדת על המידות שלך...

מאחלת לך רק אושר מכאן והלאה

אני לא יודעת לאן דבריי יכנסו, כי כשקשה- קשה גם להתעודד.

אני מצטערת איתך שקשה לך. נזכרת באותם ימים של דייטים כוזבים ורצון עז למצוא את מי שיאהב אותי, וקשרים רציניים שכשלו (הן מצידי ון מצד האחרים). זה קשה. אין ספק. לא פשוט בכלל.

מהמקום שלי אני יכולה להרגיש ולהיות בטוחה שאת תמצאי את מי שטוב לך- וכשזה יקרה את פשוט תהיי שלימה עם זה.

מן הסתם גם בדרך תתקדמי ותשתני עוד ובע"ה תראי עד כמה שזה היה לטובה.

כרגע זה קשה כי את בתוך החושך. מאוד קשה "לחיות" את האור כשנמצאים בחושך, ואולי שוקעים בו(ואולי רוצים לשקוע בו)

דבר שיכול לעזור לך זה למצוא דמות אמונית שתחזק אותך ותאיר לך את ההסתכלות הנכונה. אשמה- זה וודאי לא מה שה' רוצה בשבילך. מנסיוני- התייעצות עם גדולים עוזרת מאוד בעיתות משבר ומצוקה(כן, זה קורה גם אחרי שמתחתנים, ואולי אפילו יותר..)

אשרייך על התשובה שעשית. לבקש סליחה בכלל ועוד לפני הוריו של הבחור- דורש אומץ גדול! תשמחי שלפחות נפגשת עם האומץ הזה דרך הסיטואציה הזו. זה דבר מדהים להכיר ואף להודות בטעות.

מברכת אותך שה' יזכה אותך  לשמוח ולמצוא את זיווגך בזמן שטוב לך (ושיהיה כה שיותר קרוב : ) )

בהצלחה

ורד

בס"ד

סליחה. כל מה שהעלית לי זה כעס. איך אפשר לא למחול כ"כ הרבה? מעצבן אותי גם שהפכת להיות סמרטוט (סליחה על ההגדרה) ואני רוצה שתכנסי לחופה כמו מלכה. אז גם אם זה יהיה איתו וגם אם לא, מעכשיו את מלכה!! לא מבקשת סליחה על דברים שלא עשית (לדבריך עשית דברים לא טובים אבל שלוש סליחות הספיקו ואחריהן הסליחות שלך הם על דברים שלא עשית) ולא מרגישה אשמה.

חוץ מזה חורה לי המעמד שאם הוא פתאום כן רוצה לחזור אז למה את נחשבת בפני ההורים שלו? לכלה שלא שווה את הבן שלהם?...

אני מחזקת אותך שתהיי שמחה ושלימה במקום שלך. וגם בהצלחה בזיווג.

זה כבר לא משנה אם מוחל או לא. לא מתחתנים כי לא נעים. לא רוצה- אז לא..

ושבורת לב עשתה כל מה שיכלה למען מטרה נעלה. הכי השתדלות שבעולם וכל הכבוד לה. לפחות היא יודעת שעשתה הכל ומכאן והלאה הכל משמיים.

ב"ה בקרוב תהיי בלב שמח

אולי מחל אבל כבר לא רוצה.

לפעמים באות סערות שטורפות לנו את החיים. מותירות אותנו שבורים ופעורי פה. זה בהחלט טראומטי. ללא ספק.

אני מציעה לך להתאבל תקופה מסוימת. כן, לבכות  ולהתאבל. ואחר כך להגיד שזהו- את ממשיכה קדימה.

אם את מסוגלת לחשבון נפש ללא הלקאה עצמית- אז תסיקי מסקנות באמת- איפה טעית? יכול להיות שבחנת את האהבה שלו יותר מידי?

ההבדל בין אנשים ששורדים ונכנעים לאנשים שחיים באמת הוא ביכולת לקום ולהמשיך הלאה.

אם את מלאה באשמה- אני מציעה לך לקום ולהמשיך. לא להסתכל אחורה. וכשתהיי יותר רגועה ולשלווה, תסיקי מסקנות מהטעות שלך, אם היתה, ואולי אפילו תוכלי לראות איך בכל הצער הזה מסתתרת עבורך מתנה גדולה, שבלעדיה, כנראה לא הייתי מסוגלת לבנות משפחה בישראל. לפעמים לוקח עשר שנים לראות את זה.

אם יש לך ייסורים- זה הסימן שה' אוהב אותך. ה' פונה רק למי שבאמת מסוגל להקשיב לו, למי שמוכן להתחבר אליו.

אם הוא היה מיואש ממך, הוא לא היה פונה אליך. הוא לא היה אומר לך "מותק, הגיע הזמן לחפש אותי".

"את אשר יאהב ה' יוכיח" יש כאלה שהכל מסתדר להם בחיים. אבל השאלה היא- האם ה' נמצא שם? האם הוא באמת נוכח?

חוץ מזה את מאד אמיצה, שביקשת סליחה. גם מההורים. שלא ויתרת על מה שרצית. נלחמת.

ועוד דבר, אי אפשר לומר שהיתה לכם זוגיות נהדרת. תקופת הדייטים והארוסים זה לא זוגיות. יש חלום גדול, יש קרבה, אבל הזוגיות האמיתית היא רק אחרי החתונה, ובהחלט לא מיד אחריה!!!!!

אנחנו עושים בחיים דברים, והקב"ה מוסיף משימות בדרך, לפעמים הם די מפתיעות.

קבלי את המשימה בהבנה.

נראה שאת כבר רואה שהמקרה שקרה מביא אותך לעבוד על הדברים שאת צריכה לחזק ולזקק. זה מצויין ! אולי לא היית מבקשת לסבול את הסבל שעברת אבל זו המשימה כעת ואת יוצאת ממנה מחוזקת.

הנקודה שצריך לשים לב אליה- תבדקי מה השורש של כל ההתנהגות שנהגת בה ואת לא מרוצה ממנה, לכל דבר יש שורש וסיבה, שגורם לנו להתנהג בצורה בה נהגנו. חפשי את ההרגשה הקיימת, ותתמקדי בעבודה עליה- ראשית תכירי בקיומה אצלך, תעלי אותה למודעות, תבחיני מתי היא מופיעה ואיך, תכירי אותה ואת המאפיינים שלה, ותחליטי מה את עושה איתה- מתגברת עליה/ משלימה איתה/ ממלאת את החוסר/ מתאהבת בה/ הכל ביחד/ ועוד ועוד..

בהצלחה רבה

ולא לשכוח את כל הדברים שכתבו לך למעלה...

שלום לכולם,

ראשית אני מודה לכל מי שטרח והגיב. סיוע לאדם במצוקה רגשית וצער רב זו גדולה עצומה. תודה לכם.

נכון, זה הניסיון הקשה ביותר בו עמדתי עד כה בחיי הקצרים.

החשש האמיתי הוא- מה רוצה ממני הקב"ה? אני כ"כ חוששת ממנו. כיצד הוא עובד? האם זיווג זה מעולם לא היה שלי או שמא היה שלי אך קלקלתי הכל?

האיחול שלי עבורי הוא לעמוד יום אחד מתחת לחופה, ללא ספקות, ושהאהבה הנכונה, לא יודעת עם מי, תהיה גדולה יותר מקודמתה. האם אפשר להרגיש ככה? איזה בחור יוכל להיכנס לתוך הריסות של לב?

מעל הכל, יותר משכואב לי על עצמי ועל הנקודה שהבאתי את חיי כרגע, יותר משכואב לי על מעשיי (התמקדתי בעניינים חומריים של החתונה ולא ברגישות ונועם), יותר משכואב לי על ארוסי ועל הפגיעה בו- כואב לי על הוריי, האנשים הטובים ביותר שהכרתי בחיי, שכ"כ אהבו את הבחור, וכל רצונם היה לחתן באושר את ביתם, ובמחי  יד לקחתי מהם את זה.

זה פורום אינטרנטי וקשה להעביר רגשות דרך מסך ומקלדת, אולם מאחורי המילים יושבת בחורה עצובה ומרוסקת, היו בטוחים, שמעוצמת סערת הרגשות כבר לא יודעת מה לבקש בתפילה, אלא רק "ה', תציל את החיים שלי". אני לא יודעת איך או מה, וקשה להרפות ולא לנסות בעצמך להציל את המצב, אבל ניסיונותיי כשלו. אני לא עצלנית, אני רק בן אדם. נגעתי בתקרת הזכוכית, ואינני יכולה יותר.

העצב וחוסר הוודאות, הוא עצום.

אנא, בתפילותיכם, כל אחד בדרכו האישית, אנא.

יש ארועים קשים יותר. הרבה יותר קשה להתגרש לאחר החתונה, עוד יותק קשה זה לאבד את בן הזוג בתאונה או בפיגוע אוו להשאר עגונים לבן זוג במצב צמח.

אינך יכולה לדעת האם פשוט זה לא הזווג שלך, ניצלת מארוע קשה יותר או שבאמת את קלקלת.

הררוח הגדול שלך הוא שלמדת להבדיל בין התפל לעיקר ,

ההרגשה שלי, שהסיבה לביטול היא לא הסיבה שאת כותבת. יש הרבה מאוד בני זוג שרוצים חתונה מתוקתקת מבחינה חומרית  ולחוצים מאוד להגיע למטרה זו, תוך הזנחה של דברים חשובים אחרים וזה ממש לא סיבה לבטל חתונה.

אם זו היתה באמת הסיבה, אז יש סיכוי שהבחור שלך לא יחזיק מעמד גם בחיי הנישואים. עצמם.

ביהדות נקבע שתקופת האבלות היא שנה. עברה (או כמעט עברה) שנה, ואת צריכה לשכוח את הבחור ולהתחיל לחפש מחדש.

אל תנסי להשוות את הבחורים שאת נפגשת איתם לארוסך לשעבר. לכל אדם יש מעלות וחסרונות משלו

אם הצלחת פעם אחת להגיע לקשר טוב עם בן זוג, את תוכלי לעשות זאת פעם שניה. ההתחלה תהיה קשה, כי הזכרונות (וההשואות המיותרות) יצוצו, אבל ככל שהקשר ביניכם יתחזק, כך הזכרונות והתהיות ילכוו ויחלשו.

אני מאחל לך שתוך שנה תמצאי את עצמך מתחת לחופה ללא כל ספקות לגבי בחירתך החדשה.

יקירתי,

את עוברת נסיון קשה, זה ברור.

אך את כלל לא אשמה במה שקרה.

הרבה בחורות נוטות להתמקד בעניינים "החומריים" או הטכנים,

אך זה עדיין לא אומר שבגלל זה מפרקים את הקשר.

לדעתי, העובדה שהבחור נשבר מזה והעדיף לפרק, מעידה על כך שאין לו את כוחות הנפש, 

להיות האיש שלך. את צריכה מישהו שידע להכיל אותך ולקבל גם את החסרונות,

או גם את ההתמקדות שלך בדברים "השוליים". לא מישהו שייבהל ויעלם.

תאמיני בעצמך! לא עשיתי שום דבר נורא, ומה שבטוח את המסר את למדת וגדלת מזה.

ה' רוצה בטובתך, אך גם צריכה להתחזק ולהאמין שהיא מגיעה לך.

הלב שלך בעז"ה ייבנה מחדש, והחושך יהפוך לאור גדול ושלם יותר.

הקושי הגדול כעת לדעתי זה פשוט לשחרר אותו.

לשחרר את הבחור. מגיע לך מישהו שיאהב ויקבל אותך כמו שאת.

הזיווג שלך מחכה לך. וכעת האנרגיות צריכות להיות מופנות כלפי עצמך וכלפי הדרך החדשה שלך.

ברור שההורים שלך רוצים רק בטובתך, ובזיווג הראוי והמתאים ביותר עבורך.

את לא קילקת, מה' יצא הדבר- לטובתך!

מאחלת לך הרבה כוח, לכי לדרך חדשה,

תאמיני בעצמך, תבקשי טוב- ובעז"ה הוא יגיע.

שולחת לך כוח,

אודליה.

מה שהיה, כך היה צריך להיות מה'.

אל תחשבי שהיה אמור להיות משהוא אחר ואת קילקלת ! זה ממש לא נכון.

את אמנם התנהגת בצורה לא ראויה לדעתך, אך כל זה הסתובב מה' כדי שתלמדי מכך על עצמך ותעבדי על המידות שלך !

כפי שאמר יוסף לאחיו 'אתם חשבתם.. וה' חשבה לטובה '

כל התהליך קרה בדיוק כפי שהיה צריך להיות !

הורייך, וכל אדם אחר בעולם, מקבלים מה' מה שהם צריכים לקבל. אי אפשר בעולם הזה להזיק לאדם בלי שה' ירצה שאותו אדם יקבל את ההיזק.

אם לאדם קורה משהוא  ה' רצה שכך יקרה לו, ואת צריכה לעשות את התיקון שלך ללא אשמה כלל !

לכן כל עניין ההאשמה העצמית שלך מיותר מאוד, וזו הרגשה שגורמת לאדם הרבה נזק וקיפאון מעשייה.

את חייבת להשתחרר מרגשות האשמה ..

בהצלחה.

ארוסך לשעבר. הוא כבר לא ארוסך!

אין לי עוד דברים מחכימים להגיד.

אני מרגישה שכולנו כאן (עקבתי בהזדהות אחרי השירשור) אלי טועים בהבנה שלנו את הנסיבות.

יש לי תחושה שכנראה נגרם הפסד כלכלי גדול לצדדים עם ביטול האירוסים. ושרגשי האשם יושבים על משהו יותר רציני מאשר פרידה רגילה וניתוק הקשר.

אולי אני טועה. אבל גם במקרה כזה - שנניח ונגרם הפסד כלכלי ועוגמת נפש לצדדים - שבורת לב את לא צריכה לשאת משקל כזה של רגשות אשם. קורה שעושים טעות. קורה גם שמשלמים עליה ביוקר. לפעמים מאוד ביוקר.

אבל גם טעויות כאלה הן נסלחות. וגם אותן צריך לשים בעבר. ולהמשיך מכאן הלאה.

כפרת עוונות (לא שלך. של כל עם ישראל).

ואין לך מה לדאוג,  הזיווג האמיתי שלך - הוא יקבל אותך עם כל ההיסטוריה שאת אולי סוחבת. כי הוא הזיווג שלך .

מתפללת עלייך שתמצאי מוצא מהמצוקה שאת חווה.

נשמה טובה, אני לא יכולה לתאר לעצמי אפילו את גודל הכאב שאת חווה.

מקווה ומייחלת בשבילך שבקרוב ממש תראי עין בעין איך הכל היה לטובתך הגמורה ושהטוב שתחווי בחייך ובמיוחד עם בעלך בע"ה יהיה גדול פי כמה מכל הסבל שעברת.

את חייבת להיות חזקה ולהסתכל קדימה. אין אדם נוקף אצבע אלא אם מכריזין עליו מלמעלה,

מה שהיה- היה. אין ספק שזה קשה, אבל ה' ייתן לך כח לעבור את זה ובע"ה כמו שאמרת-

כשתעמדי מתחת החופה עם הבחור שלך בקרוב בע"ה, תדעי שהכל היה לטובתך.

מאחלת גם להורייך לרוות ממך רק נחת כל חייהם עד 120!

חיבוק!!!!!

[אתפלל בשבילך בלי נדר.]

אל תשקעי במה שהיה- זה בא לרומם אותך.

כנראה שמגיע לך בחור יותר ממנו, אבל היית צריכה איזו דחיפה קטנה להתקדם בעבודת המידות

כדי לזכות בו..

תשמחי תשמחי ותסמכי!

הקב"ה דואג לך! יש אושר גדול מזה?

צועד איתך יד ביד כל הדרך..

בהצלחה ובשמחות!

הלוואי והיה איך לומר שזה לא סוף העולם. זה מרגיש ממש סוף העולם.

האמת היא שלא נגרם נזק כלכלי כלל- אפילו לא שקל.

הנזק הוא בפגיעה בבני אדם.

רגשות אשמה וחרטה טבעם לעבור כאשר הפגיעה היתה דו צדדית אולי, או שמא "מוצדקת" (באלף מרכאות), אולם כאן מדובר בבן אדם נהדר, עם מידות מדהימות אשר בו פגעתי. לעיתים במצבים כאלו יש נחמה מסוימת בלומר לעצמך "נו, גם ככה הוא היה ככה, וקצת ככה, ולא אהבתי ככה" אבל פה לא. אהבתי, על אף החסרונות שהיו בו כבכל בני אדם ובראשם אני, אהבת נפש, את כל החבילה, הוא אדם מיוחד ביותר עם מידות טובות.

זה כל מה שאני מבקשת לעצמי- בן זוג עשיר במידות טובות כ"כ, בדומה לו.

מכאן החרטה העצומה- על "קלקול" דבר כ"כ נדיר ביופיו. כ"כ הרבה מעלות לבחור הזה, ממש נשמה גבוהה, עד כדי שחברים מסביב מרימים גבה כיצד אני מסרבת לקנטר על אדם שפירק את החבילה ושבר את הכלים. אבל ככה זה, האשמה והצער מכסים על כעס או עלבון.

זה באמת מרגיש כמו סוף העולם, ובמדרגה הזו אדם מרגיש לא ראוי להזדמנות נוספת לזוגיות עם אדם טוב, בדומה לארוסי לשעבר.

מודה לכל אחד שהקדיש מזמנו לכתוב כאן בעדינות.

אנא בתפילותיכם, הקדישו רגע אחד לבקש על נפש מיוסרת.

אוהבים אותך!! מקווה שתמצאי את הזיווג ההגון והראוי לך משורש נשמתך שיהיה עוד הרבה יותר מדהים ומתאים לך מהארוס לשעבר..

שבורת לב יקרה ואהובה!

אני מתבטאת כך כי עקבתי אחרי כל הכתוב כאן והרגשתי כמה כואבת אני איתך וכמה את יקרה לי.

אין בי ספק שהצער הא עצום והאובדן קשה מנשוא! בא לי פשוט לשלוח לך חיבוק גדול ומעודד.

יקרה, אני לא יודעת מה הם הפשעים הנוראיים בהם חטאת, אני יודעת שתשובה קדמה לעולם.

לפני שנברא כל העולם היפה והמורכב שלנו, לפני שנבראו החיות והשמיים, והרים וצמחים, בני האדם והכל הכל לפני כל זה נבראה התשובה.

דעי לך אהובה, שסלוח אחד לשני זה דבר ראשון בזוגיות. והשיח! הו! השיח! מה היינו עושים בלי השיחות??  את הכל אפשר לפתור! ועל הכל אפשר לדבר, ולהגיע להבנות!!! אם הוא לא שם, אז המצב חמור פי כמה ממה שנדמה לך.

(אני כותבת זאת מנסיון של כמה שנות נישואים...)

אני בטוחה במליון אחוזים שיש בך מידות נעלות וגדולות. האחד המיוחד שיזכה בך בוא יבוא.

ה' נתן לך לקום הבוקר, הוא פקח את עיניך, הוא כנראה מאמין בך. יודע שאת טובה ומתוקה ורוצה להיות יותר טובה. זה תיקון אחותי. תיקון קשה. אבל האמיני! האמיני שאת בת של מלך! עדינהה ומתוקה שרצתה חתונה יפה ומכובדת. אין בכך כל רע. יתכן שנעשו דברים שנראים לך איומים ונוראיים מצידך, אך הדבר האיום ונורא באמת הוא שאת לא פותחת לעצמך פתח של תשובה.

אהובה!!! ה' מוביל אותך יד ביד! באמת באמת!

זה קשה מנשוא אני יודעת.

אני בטוחה שאת חייבת לפנות לאיש מקצוע.

יש לי המלצה למישהי מדהימה ולא יקרה.

אם את רוצה אשמח לעזור באמת!

יתכן שהיית צריכה באותה תקופה מישהו שיעמיד אותך במקומך, יוציא אותך מהקטע החומרי בו היית שקועה, 

ויוביל אותך למקומות אחרים.

ההלם בזה שהוא ביטל זעזע אותך וגרם לכך שתצאי מעצמך ותראה מה באמת חשוב בחיים.

כעת, שיצאת מהמשבר והגעת לשיא השיאים, לתשובה שלימה, לידיעה הברורה מה לא כדאי לך לעשות,

תוכלי בע"ה להיפגש עם בחור ולהגיע איתו בזוגיות למקומות גבוהים, לאהבה אמיתית של בעל ואשה

שאוהבים אהבה אמיתי, אהבה שיש בה גם מקום למחילה על טעויות, אהבה שבה כל צד מחפש

מה לתת לצד השני ולא כפי שמקובל בעולם החופשי לחשוב- שכל צד מחפש לקבל וזאת כביכול האהבה.

שלום נועה

את חווה תקופה מאוד לא קלה, ואני מכירה אנשים שעברו את זה.

מדבריך אני שומעת שעוד לא נפרדת מהבחור, מבחינתך חלק ממך עדיין אצלו, וגם חלק ממנו עדיין אצלך.

לא תוכלי להמשיך הלאה לפני שתפתרי את המקום הזה. תחזירי לעצמך את החלקים שלך, ותחזירי לו את החלקים שלו.

את לא עשית שום דבר רע, אנחנו בני אדם ובתור שכאלה גם שוגים.

אבל כעת את לא מתחתנת איתו ומצד שני לא פנויה לזוגיות חדשה עם פנים לעתיד. זה נורמלי! (ומנסיון! אוהו נסיון קשה ומר)

מנסיוני, הלא פשוט, ומתוך קושי עם הנושא של פרידות

אני ממליצה לך בחום למצוא משהי שמתמחה ביעוץ/ בטיפול בנושא

ופשוט להכנס לתהליך שינקה אותך, ישחרר אותך, יתן לך אופק חדש, שמחה, ואהבה.

זו לא בושה המצב הזה, זה נורמלי, אבל תאמיני שאת יכולה לצמוח משם.

בהצלחה!

נועה!

את מתוקה ממש! את יהודיה קדושה ומתוקה!

תזכרי שה' אוהב אותך [וגם אני]

וואי זה קשה, זה ממש קשה!

אבל תנסי לעשות דברים שישמחו אותך ויתנו לך לחשוב על זה פחות...

מתפללת עליך!               

הקב"ה בוודאי יסלח לך.

הרי עשית תשובה גדולה, גם בין אדם למקום וגם בין אדם לחבירו.

הבחור - יכל להחליט שהבנת מה היה לא כראוי, ולרצות מחדש, וכנראה החליט שלא.

אם אינו יכול להיות שלם עם זה, יותר טוב שלא, כנראה. אחרת תמיד היתה עולה מחדש עילת הביטול, ו"מפילה" גם אותך שוב.

אם ניסית, הסברת ש"בטל הטעם" ושחזרת מכל הטעות ועבדת על כך, ועדיין לא - אז כנראה לא זה המיועד.

אולי נשלח רק לענין הזה, שתתרוממי ממה שהיה יכול להפריע לכל חיי הנישואין, עם מי שיהיה.

ובעז"ה תתחדשי ותמצאי מי שבאמת מתאים.

שלום לך אני מאורס אני מבין את הרגשתך אך תדעי לך דבר ברור נכון אולי שעשית תעויות ואפילו טעיות אולי קשות מאד אך אם ארוסך לשעבר היה באמת רוצה בך לא משנה מה עשית הוא היה מתחתן איתך אין לך מה להשבר ה הציל אותך מבעל שאם אחרי החתונה תעשי טעיות יתגרש מימך או לא יסלח לך את אהבת אתו אבל לא הוא אותך כלנו טועים אז מה קרה תקני את הטעיות חפשי משהו אחר שבאמת יאהב אותך גם אם תיטעי קשות ה הציל אותך מימנו

הביטול אירוסין אכן משהו שהשאיר לי קצת צלקת, והיה לי קשה, ניקשרתי ממש לבחורה הזאת, ובהשמתי כי נתפסתי בכל מיני דברים בלתי חשובים, היא החליטה לבטל. אף אחרי שהתחתנתי כעבור שנתיים פלוס, עדיין נשאר לי משהו. אלא (שזה מה שרציתי לומר) לא מזמן, החלטתי להתקשר אליה בגלל שחשבתי שבגלל שהיא לא סלחה לי עד הסוף. ורציתי לסיים את ה"סולחה" סופית. ושלא יתקה אותי שום משהו רוחני, וכשדיברנו היא סיפרה עניין מאוד חשוב שכל הביטול היה בגלל משהו אחר, ובעצם היא צריכה לבקש ממני סליחה על כל מיני דברים אחרים. ואז הבנתי שמזל שנפרדנו ישתבח שמו! עכשיו כבר אין לי כלום מהעניין ברוך ה'! אז יכול להיות שהעניין שלך דומה, דברים לא קורים סתם. הכל בהשגחה!

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

והסיומת כה מתאימה ומתבקשת

כי זה ממש משמעות מדרש חז"ל של מקור הציטוט 

השתדל לשאת אשה הגונה, בתו של ישעיהו, כדי שיצאו ממנו בנים כשרים.

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

אחת המחלוקות בין החסידות לרמב"ם.

"הלכה ב

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן  אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו, או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי או שוע, וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו, ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים  אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה. הוא שירמיהו אמר: מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כלומר: אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע. וכיון שכן הוא  נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו: מה יתאונן אדם חי וגו'? גבר על חטאיו. וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו, ומדעתנו עשינו כל הרעות  ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו  שהרשות עתה בידינו, הוא שכתוב אחריו: נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'."

(הלכות תשובה, פרק ה הלכה ב, העתקתי מאתר דעת)

יש הרבה סוגים של צדקות : ת"ח, חסיד, עניו, ירא חטא, רגשן, שכלתן, הכל לפי תכונותיו של האדם.

המקובלים כמובן סוברים שלכל אדם יש סוג נשמה שונה, הרמבם סובר שלא, אבל נראה שכם יסכים שאדם ילמד במקום שליבו חפץ וינסה למקסמם את הכשרונות שלו ולא לנסות להיות מישהו אחר.

גם החסידות סוברת שעל עמי הארצות להתקדם כמה שיותר ברוחניות.

מה שרבי זושא התכוון זה שישאלו אותו בשמים למה לא מקסם ומימש ומיצה את הכשרונות הרוחניים  והייחודיות של זושא, ולא של משה רבינו. אין הכוונה להטיף לבינוניות.

וכמובן אחד המרבה והממעיט שאמרתי זה אם אדם אין לו זמן ללמוד תורה הרבה, או שתפקידו בעולם הוא לעסוק בעיקר בדברים אחרים (גם אח של הרמבם עסק בעעקר בסחורה ופחות בתורה, בהנחיית הרמבם עצמו).

כמובן אם אדם מתבטל ולא עוסק בתורה הרבה, במילא אין כאן "ובלבד שיכון ליבו לשמים" כי הרי יכל ללמוד הרבה ולא למד. סימן שהוא לא באמת מתכוון. אבל מי שרוצה ללמוד הרבה אבל רואה שתפקידו וכשרונותיו בעולם זה לעשות משהו אחר בעולם וללמוד רק שעה ביום, או שמנסה בכל המאמץ ועדיין רואה שקשה, על זה נאמר "יכוון ליבו חשמים".

בחירה חפשית היא על מעשינו. אבל לא כל אדם יכול לבחור לזכור את השס במבחן סיכה גם אם יתאמץ מאוד. וגם על קצב ההתקדמות אין לנו בחירה, כלומר גם אם מאוד ארצה לא אצליח ללמוד את כל השס תוך יום. על זה נאמר "ובלבד שיכוון ליבו" כלומר מי שרוצה ללמוד את כל השס ומתקדם בקצב שמתאים לו - נחשב כבר כאילו סיים את כל השס (בתנאי שימשיך ללמוד בהתמדה) - כי אדם נמצא איפה שהוא רוצה להיות. עיין על משמעות הרצון (ובלבד שהרצון רציני ולא רמאות) באורות התשובה ובאורות הקודש.

כמובן אם אדם "רוצה" ללמוד את כל השס אבל לא לומד למרות שיכול, אז הוא לא באמת רוצה ברצינות

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

"אוֹצָר 'נֶחְמָד' וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם".

שתזכה בעז"ה בקרוב ממש שיתרונן ליבך בנוות ביתך ותתרונן תורתך תחת קורתך

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.