חלום בהקיץבן-ציון

חלום בהקיץ

 

שעת צהריים מאוחרת.

שוכב על המיטה בחדרי,

בוהה בתקרה, שקוע במחשבות.

 

חולם על עולם מושלם,

שבו הכאב נעלם,

ובכל פינה אושר ועושר,

בזול ולא ביוקר.

 

יד ביד עם כלה בלבן,

מטייל בשבילי הגן.

יחד חווים רגעים של אושר טהור,

כאן בגן האור.

 

שקוע בחלום, לא שם לב להמולה מסביבי.

קולות עמומים של שירה חודרים לחלומי.

אך אני מייחס זאת לגני.

 

הקולות גוברים והולכים,

מפריעים את שלוות החלום.

אך אני מתעקש להישאר כאן,

בגן הקסום והמאושר.

 

עד שפתאום רואה אני מול עיני,

פנים מוכרות עם חיוך רחב.

השפתיים נעות, אך אני איני שומע.

זוג ידיים תופסות בי ומנערות אותי.

 

העולם חוזר לחיים אל מול עיני.

בליל של קולות ומראות הכה בפני.

 

האשליה מתנפצת, אור גדול מופיע מאחוריה.

אור שעד עתה עומעם כליל במסכיה.

 

חיוך מופיע על פני,

אור בוהק מעיני.

 

בחרתי בחיים. 

אוי זה מדהים, ומאוד מרגש. זה נוגע.מישהי=)

זה מקסים!!!!

כבר כתבתי לאיזה מישהו מפה,

שאם רוצים לכתוב שיר ולא קטע,

צריך להקפיד על משקלים שווים בכל הבתים.

או על רצף מסויים.

למשל, בית ראשון ארבע שורות ארבע מילים.

 

בהצלחה!

הסוף הכי טוב. באמת. הסוף שלך ממש עשה את השיר!!רוש לילה.

יש לי קטע עם 'סוף' של שירים, לפי הסוף אני שופטת את כל השיר, מה הרמה שלו וזה..

 

אז.. הסוף שלך מצויין ממש. כל הכבוד.

 

ואגב, ממש אהבתי את הניק

 

גם אני חייב לציין שאהבתי את הסיום של השיר...רון א.ד
שיר מרגש
תודה רבה! בן-ציון
>>>אילת השחר
עבר עריכה על ידי בא עט בלי דיו בתאריך ז' בשבט תשע"ד 14:22

התחלתי לקרוא את השיר, והיה קצת סגור, בודד.
ולאט לאט התחיל להפתח. מצאתי את עצמי קוראת שוב את את תחילת השיר כדי להבין מה בעצם היה פה.

 

והבנתי - הצלחת לגרום לי לראות את החלום דרך העיניים שלך.

הצלחת לגרום למי שקורא את השיר לראות מה מחזיק אותך, מה נותן לך תקווה.

 

הרעיון מפעים, אך בשביל שיהיה טוב יותר יש כמה דברים שצריך לתת עליהם את הדעת:

יש מה שנקרא שיר פתוח, כזה שאין לו חוקים נוקשים - אין חובה להצמד לחריזה קבועה, לחלוקה שווה של הברות ומשקלים, 

אם כי זה יכול להוסיף ולהעיד על כתיבה משוכללת יותר.

 

התחלת לכתוב בצורה פרוזאית ואז עברת לכתוב בחריזה, וזגזגת בין פרוזה לשירה. זה יכול לבלבל את הקורא. 

לכן כדאי להצמד לסגנון אחד - או עם חריזה או בלי. כי אז החלק עם החריזה מאפיל על השאר.

 

כדי שיהיה קצב מסויים שנשמר בקריאה רצוי לשמור עד כמה שאפשר על מספר טורים זוגי בכל בית. אלא אם כן יש טור שמבחירה (כדי להעצים אותו) אתה רוצה להשאיר לבד. לדו' : בחרתי בחיים.

 

נשמח לראות את השכלול. 

 

>>>בן-ציוןאחרונה

תודה על ההערות וההארות

 

אקח אותם לתשומת לבי.

ככה החיים.Shandy

ככה החיים

אומרים שעל כל אדם1 שנפטר אי שם

נולדים 2 תינוקות בעולם

על כל זוג שמתגרש

יש 4 שזוכים להתקדש

מרקבון

צומחת פריחה

ורק אחרי שיודעים עלבון

יודעים גם מהי שמחה

אחרי  כל שקיעה ארוכה

יש זריחה מאירה


יש שזוכים לקבל

מזה או מזה בנפרד

ויש כאלה

שזה בא להם מעורבב


אחיין חדש

אבל סבוש נפטר

היא ובן זוגה עוד רגע קט מתקדשים

אבל מישהו ממשפחתה על סף גירושין.


ובמצב כזה

לאיזה רגש נותנים את הבמה

הרי שניהם באו באותה שניה


זה נקרא להקדים תרופה למכה?

לערבב עצב עם שמחה....



וואו! שיר שמרעיד את הלבפ.א.

כתבת כל כך יפה, מדויק, הצלחת לנסח במילים את אחת המורכבויות הכי עמוקות של החיים – הניגודיות הזו שפוגשת אותנו בבת אחת, העצב והשמחה ששזורים זה בזה.

תודה😊Shandy
מטורףףתמימלה..?

את כותבת פשוט מדהים נוגעת בנושא כאוב בצורה אופטימית ויפיפיה...

"רק אחרי שיודעים עלבון יודעים מהי שמחה" כל כך נכוןןן!!

מהמם

תודה אהובה😊🤍Shandyאחרונה
השירים שלי...אברהם יאיר שטרן

טוב אז שלום, אני אשמח שמי שקורא את זה (אם יש לו כוח וזה לא טרחה כמובן) אם יאהב יפרגן לי (לא שיש לי בעייה בביטחון עצמי ב"ה אבל לא נראה לי שיזיק... 😝 ) ואם לא יגיד למה. יציע הצעות לשיפור וכו' בנוסף רציתי לשאול, אני חושב שכדאי לשפר כמובן את השיר ולעשות לו כמה סקיצות, אבל יש לזה שני חסרונות.

א': אחרי כמה עריכות לפעמים הוא יותר יפה אבל פחות מבטא את עצמי ו/או המסר וכדו'

ב': אני כשאני כותב שיר אני נמצא באיזה מצב נפשי ולפעמים קשה לחזור למצב נפשי מגיל 16 (לפני 3 - 4 שנים...) אשמח גם בזה לעזרה (במיוחד אשמח לשמוע את דעתך @ימח שם עראפת ועוד כמה שמות שקצרה היריעה מהכיל...)

זה שיר שאני עדיין עובד עליו אז אני הכי פתוח לשינויים בו... השיר נועד לבטא את הדיכאון מהריחוק מה' (שמתבטא חזק מאוד בזה שאין מקדש) ואת זה שאנשים מנסים להמשיך בחיים על אף שאנו רחוקים מה'... וכיסופים לסוף המיוחל, לגאולת ציון. ולנקמה!

 

"זה עתה חרב הבית

כולם בוכים, נאנקים

בבלה מובל עם הזית

אבות, נשים, ילדים

 

על ערבים בתוכה אנו תולים כינורותינו

שואלים התינוקות חלב אימם

דברי שיר ושמחה רוצים עוללינו

חפצים הם לראות את ביתם

 

וגם אם תיקח הדרך שנים לא נחכה לה

 נמשיך בדרכנו לעבר הגדולה

ננפץ בעצמנו עוללים אל הסלע

נשלם לבת בבל את גמולה"

 

{בשלב הזה הרגיש לי שמשהו חסר אז הוספתי בסימן שאלה את זה:}

 

"ואז יבוא יום בוער וילהט הרשעים

ישובו לחיק האם הבנים 

ונצעד שוב בחצרות האלוהים

תתנחם ציון בבניה האובדים"

 

תודה אחים!

 

א' תודה! אני שמח שיש מישהו שאומר ליאברהם יאיר שטרן

"לא התחברתי, נסה שוב" (אבל עדיין אל תיכנסו בי כולם ביחד... אחד אחד בבקשה) זה אומר שהשיר ישתפר בע"זה...
ב' במעבר מהיר על השיר, יש סיכוי שזה בידיוק מה שהיה חסר גם לי... (ע"ע המילים: "בשלב הזה הרגיש לי שמשהו חסר אז הוספתי ..." )
אממ, זהו. שוב תודה בחינת "יישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבולות יקנה"... מעריך!

 

..מוריה.

אתמול טעמתי משהו מיוחד.

מישהו עבר לידי, הציע לי לטעום משלו. בהתחלה סירבתי בנימוס, לא יפה לאכול משל אחרים. אחר כך הבנתי שבזמן שאחזיק את שלו בכדי לטעום, הידיים שלו יתפנו לבשל עבורו עוד.

אז הסכמתי. וטעמתי.

ואו. מעולם לא טעמתי כזה דבר. זה היה בעיקר מתוק. מתיקות מדהימה, שמעלה דמעות בעיניים, מתיקות שממלאת אותך באושר על היותך כאן, טועם מן המתוק הזה. היתה שם בנוסף למתוק גם פיקנטיות עדינה, וקצת חמצמצות לאזן, והכל עטוף במתוק עד כדי שיגעון. הכל יחד יצר הרמוניה מופלאה עד מאד. היה זה ביס עשיר בגוונים יחודיים כל כך.

בלעתי את מסכת הטעם המדהימה הזו, רציתי לטעום עוד מעט, רק ביס או שניים נוספים, וכבר נאלצתי להחזיר אותו לבעליו.

עכשיו נשאר לי רק להיזכר, אני מעלה בדמיוני את הטעם, נזכרת בתחושה המדויקת שעלתה בי, בנעימות שאפפה אותי עת טעמתי מן המתוק ההוא, בולעת את רוקי פעם ופעמיים. מה לא הייתי נותנת בשביל שיהיה לי מזה תמיד. אבל אין לי את החומרים המדוייקים, וכאשר ניסיתי לקנות ולהכין בכל זאת, נשרף התבשיל, ונאלצתי לזרוק הכל הלאה ממני.

אז בינתיים אני טועמת. קצת משלו, ומעט משלה, שני ביסים שטעמתי אתמול ועוד אחד שאולי אטעם מחרתיים.

 

ורק מחכה ליום בו ה' יפקיד בידי ילד משלי.

..מוריה.

כבר יצא לי לחשוף פה מעט מהמקום שלי מול נסיון של ציפייה לילדים. זה מקום שלא נחשף יותר מידי בחוץ, והפורום האנונימי הזה הוא הזדמנות טובה עבורי..

אז מניחה פה עוד חתיכה ממני..

תודה.

וואומשה

יש משהו מאוד כואב בלראות את התבשיל שלך מקדיח גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.

 

 

(בתור מי שהאתגר הזה לא זר לו בכלל, אם כי פחות העסיק אותי רגשית).

תודהxmasterx

העברת בעוצמה רגישה ועדינה את חוויה שהיא אינטנסיבית שעכשיו אפשר טיפה יותר לנסות להבין

וואוווו🥹🥹🥹תמימלה..?

איזו כתיבה יפההה

ואיזו עוצמההה

השורה האחרונה פשוט כל כך מלאה באמונה הופכת את כל הקטע לכל כך אופטימי ושמח🤩

שולחת חיזוק, בע"ה עוד תזכי🙏🙏🙏

דייייייייי, זה מטורףףףףשבור לרסיסים

שהשם ישלח לכולנו את הכח

וואוזיויק
בום איזה כתיבה
וואוו. רגשת אותיShandy

וממש ממש נכנסתי לדמות שלך

אהבתי איך שכתבת

ואמן ה' ישלח מאוצרו הטוב שפע של ברכה ותזכי להפקד בזרע של קימא ולגדלם בנחת ובאושר.

תבשרי לנו כשזה יבוא?זיויקאחרונה
מתפללים 
מכתב שלא נשלחאברהם א

אני יודע שאני צריך לחכות

אבל אני כל כך בודד בתוך הראש שלי.

אני יודע שאני צריך לחכות

אבל אני מפחד מהחשכה.

אני יודע שזאת לא אהבה.

אני יודע שזה בדידות.

ואני יודע שיש לי מספיק כוחות בשביל לחכות עוד.

אבל מתי אוכל להביט בעיניים

ולהגיד שאת הדבר הכי יפה בעולם?

האם יש לזה סוף?

האם אהבה זה יותר מהתפשרות לטובת הבדידות?

כשזה זה - זה זה.

וכשזה משפט נדוש - זה משפט נדוש.

לא צריך להיות גאון בסטטיסטיקה כדי לראות כמה גירושים פיזיים ורגשיים יש.

לא צריך להיות מומחה בלוגיקה בכדי להבין שאף אחד בעולם לעולם לא יוכל יבין אותך באמת.

אבל אולי להיות מתמחה באמונה.

בלהיות רומנטיקן פתי.

אולי זה בעצם התקווה.

לזנוח את השכל

לשים בצד את הביקורת

ופשוט להיות פשוט.

אבל לא בא לי להיות פשוט.

לא בא לי פשוט לחיות.

לא בא לי להיות פתי.

אבל גם לא בא לי להיות חכם

לא רוצה להיות ציניקן שלא נהנה מהעולם ותמיד עסוק במחשבות של חי בסרט


לכן אני לא יודע כלום.

כי לא משנה מה אחשוב.

גם זה הבל.

סיפור די ארוך (וכמעט גמור) אני לא יודע האם להמשיךסופר צעיר
בָּרָהנקדימון

בָּרָה -

בְּעֵרָה בָּהּ עֵרָה,

וָאֵרָא וְאִירָא:

אִם תְּבַעֵר נִבְעֲרָה,

אִם תִּבְעַר בָּהּ אוֹרָהּ.

...רחל יהודייה בדם

אם הייתה ממלכה של נעלמים מעניין איך היה נראה ריקוד שם.

האם הם רואים אחד את השני או שגם אז ,ריקודם בודד הוא.

האם רואים שזו ממלכה. או ששעריה הם עלים שנפלו בשלכת . או שהם אינם בודדים מספיק בשביל להיות השערים, שמא אי מי ירים עלה ויגלה את הממלכה.

אבל האם הוא ידע שזו ממלכה בכלל גם אם יגיע לשם בטעות.

מה הוא ייראה שם.

מי שם.

הנעלמים במתמטיקה. אלו שבחרו להיעלם.

ואלה שהאלימו אותם.

כולם בממלכה אחת.

כנראה שהריקוד שם נעלם אף הוא.

כי אם לא, אלה שהעלימו אותם יתאחדו עם נסתרי המתמטיקה

אלה שבחרו להיעלם יפתרו את המשוואות

והממלכה תיעלם. או תיפתר.

מענין מה הפירוש של השיר.קבלה
..מוריה.

מסתורי ועלום.

וגם נוגה קצת.

ובעיקר נוגע.

♤♤♤♤זיויקאחרונה

אולי יעניין אותך