אבל נראה לי שעדיף לפתור את הבעיה הזוגית, ואז (ואולי כבר לא יהיה צריך) לפתור את בעיית החינוך ילדים

מדי פעם קחי לעצמך פסק זמן ותעשי לעצמך משהו קטן שישמח אותך, בתוך כל העומס עם הילדים.

אני מכירה מעצמי מצב שבו אני מוציאה את העצבנות שלי מבעלי על הילדים.

אני מתכוונת לפסק זמן ממש קצר- אפילו כמה דקות- ותחשבי מה עשוי להרגיע/לשמח אותך או לתת כוחות. אפילו קצת. 

ושה' יתן לך ולכם כוחות להמשיך בשמחה. כל הכבוד לך על הטיפול ועל המודעות! בהצלחה!

את נמצאת בסיטואציה לא פשוטה שודאי גוזלת הרבה כוחות נפש.

אבל אם תצליחי לשנן לעצמך כל הזמן : בבעיה אני הרי מטפלת. אני עושה מה שאני יכולה . זה הרי לא תלוי רק בי. וזה מצב :זו לא בעיה נקודתית שאפשר לדחות הכל, להקדיש לזה תשומת לב ומשאבים, לפתור אותה ולחזור אל סדר היום הרגיל.

וחוץ מזה גם אם עולה ענין חדש בתחום הזה - אני אשב  עם עצמי הלילה אחרי שאשכיב את הילדים ואקדיש לזה מחשבה או אספר למטפל/ת שאני הולכת אליו/ה בפגישה הבאה.

תוכלי במשך היום כשאת עם הילדים (להשתדל) להסיח מזה את הדעת (כי את הרי לא מזניחה ואת מטפלת וזה ארוך וכו'..) להתפנות לגמרי אל הילדים ולהנות מהם.

כל הזמן להשתדל להפריד בשכל. לא להישאב רגשית עד כמה שרק ניתן בזמן שאת עם הילדים.

וגם אם זה לא כל כך הולך - את לא צריכה גם רגשות אשמה על הראש כרגע. מספיק שאת מודעת זה כבר חצי מהעבודה.

שיהיה הרבה בהצלחה. בשורות טובות ותזכו לשלום בית בקרוב אמן.

תהיי אגואיסטית!

אלה הילדים שלך!

את אוהבת אותם, ולכן-

לא משנה מה היחס של בעלך כלפייך, הילדים האלה הם שלך!

ודווקא מתוך אגואיסטיות, תהיי עוד יותר נחמדה ורכה אליהם.

דווקא בגלל שחסר להם אבא בתמונה כרגע,

הם צריכים עוד יותר צומי!

אכפת לך מהם, ואת אוהבת אותם,

להפך תראי להם עוד יותר אהבה, תרעיפי עליהם תשומת לב,

ואולי בעלך דווקא יקנא, ויראה שאשתו מתפקדת מעולה "גם בלעדיו"

ואז אולי הוא יתעורר

תקחי רסקיו, תהי רגועה, אם הוא לא משתף פעולה, תתעלמי ממנו. תגידי את רוצה להיות חולה ממנו? נפשית ופיזית?

את עושה מה שנוח לך, אם בא לך כרגע לשבת על הספה כשהוא מגיע , אז תעשי את זה. תשבי על הספה וכל הילדים סיבבך ואת מקריאה ספר, תדליקי מוזיקה ותרקדי איתם.

לא העיקר  שהכל יתקתק בבית ואת משאירה חור בלב לילדים.

לא יקרה להם כלום אם הם לא יתרחצו כל יום, גם לא יקרה כלום אם יתרחצו פעמים בשבוע! לא יקרה כלום אם הם לא ישנו בדיוק בשבע! לא יקרה כלום אם הבית יהיה הפוך והצעצועים יגיעו עד התקרה.והכלים יגלשו מהכיור, תאכלו חד פעמי, וכשיגעו עכברים לבית בגלל הלכלוך אז תשחקו איתם .... סתםםםםםםםם........

הכוונה שאל תפחדי ממנו בקטע של לכלוך הבית, וכו' ובגלל זה הילדים סובלים, ילדים לא רואים בדיוק את הכלים , רואים אמא שמחבקת אותם, נותנת להם אהבה, מקריאה ספר.

כביסה חיבים כדי שיהיה מה ללבוש, אז יחד איתם דוחפים דברים למכונה, ואח"כ כל אחד מביא מקל  ותולים, או מוציא בגד,

וגם ממינים יחד בגדים, כל ילד יושב ואת ממיינת את הבגדים לכביסה, לאחד את זורקת את הבגדים הלבנים, לשני את השחורים, לשלישי את הצבעוני, ככה הם עסוקים וגם את מכבסת והם נהנים.

את משכיבה אותם, תלכי איתם לחדר, תשני איתם , ככה את גם נחה. למה הכל בעצבים? כל הזמן תכניסי לך לראש, בשבילו אני עצבנית? למה? למה אני הורסת את עצמי ואת הילדים? תאמיני לי שאת תהיי רגועה ואדישה , את תראי איזה חיים אחרים יהיו לך

אני יכולה להבין יש לי את הימים שאני מסוגרת ומחכה שיגיע הלילה והחושך יציל אותי ולא אכפת לי מהבית ומכלום ויש ימים שאני מתעוררת אחרת וכל ילד והיחס שלו 

שולחת חיבוק חם ואוהב ובטיפול לא להתבייש תפתחי הכל ותנסי ליזום עבורו פגישה נפרדת אולי תזכו גם לטיפול זוגי 

לא יודעת איך אצלכם אנו הבנו גם רב מגשר הביתה שיש ושמע את שני הצדדים וכל אחד הכין מראש רשימה של מה מפריע לי בבן הזוג/בניהול הבית/וכו' עברנו על הכל מתיש ולא פשוט לקרוא ביקורת על עצמך אבל ידענו מה שורש הבעיה ומאיפה להתחיל ויש הכוון ששנינו סומכים עליו

משיח עכשיו וחרדי מקורי- תודה. אני יודעת שהבעיה העיקרית היא הזוגיות. זה פשיטת הדברים.

לכן אני בטיפול וכן מדברת עם בעלי, שלא רוצה ללכת לטיפול.

מה אני ומה חיי- תודה רבה.

אנונימית 1- זה לא מאוד ישים לצערי אבל אנסה ליישם אם יתאפשר. תודה.

לב אמיץ- מה שאת כותבת הוא יפה מאוד אבל לפעמים אני נכנסת לשלהבת כעס שקשה לי לצאת ממנה. לא קורה כל יום או כמה פעמים בשבוע, ובכל זאת, קורה לי.

ורגשות האשמה הן לא צורך אלא נורה אדומה כי המודעות שלי לא מונעת את הכאב והצער של הילדים כשהם חווים אותי ככה. זה שאני מנתחת אחר-כך את הרגשות והטעויות כבר לא עוזר להם...

ותודה.

אנונימית 2- בדרך כלל אני מצליחה להיות עם הילדים יותר אבל בזמנים של הכעס זה לא הולך. אני פשוט מלאת כעס וזהו.

אין כמו אמא- כתבת הרבה. תודה. צריכה עוד לחשוב מה אני לוקחת ממה שכתבת.

אנונימית 3- תודה שכתבת. הרגשתי שאת מבינה אותי. היה נחמד לו יכולנו לדבר באישי (ניפגש ברח' אנונימי...)

רב מגשר לא שייך לדעתי, בגלל בעלי. אנחנו גם די יודעים מה מפריע זה לזו. מה אנחנו עושים עם הידע, זו כבר שאלה אחרת...

שוב תודה. לך ולכולם.

ואם הפתרון שכתבתי הוא לא בכיוון אז אל תלכי על זה. אבל רציתי רק לחדד.

אני התכוונתי לסדר הפוך:

להשתדל כל הזמן להיות בתוך המודעות הזו. בתוך ההפרדה השכלית הזו, ואם לפעמים חורגים ממנה ומתפרצים, לא להרגיש רגשות אשמה.

הבנתי מדברייך שהבנת הפוך : לעשות ניתוח שכלי לאחר מעשה - ולא כך הוא.

עדיך לא להכניס חומרים כאלה לגוף, לדעתי

כמובן  שאני  לא  יכולה  לייעץ  לך  על  מערכת  יחסים,  אבל  כמה  דברים  על אווירה  רגוע  שאולי  יוכלו  לעזור

1.  אל  תתני  למערכת  היחסים  לפגוע  בדימוי  העצמי  שלך  ולעשות  אותך  "בטטה" תאהבי  את  עצמך! תכניסי  לעצמך  אלף  פעמים  לראש  שאת  טובה  ומקסימה  ועובדת  על  עצמך  וגם  אם  יש לך  חסרונות לכולנו  יש. תכתבי  את  המעלות שלך  ותשנני  אותם  וגם  את  החסרונות  תכתבי  ותגידי  לעצמך  אני  אוהבת  את  עצמי  עם...  (יש עוד  לי  דברים  מקווה  שהעיקרון  מובן) אחרי  שאת  מרגישה  יותר טוב  עם  עצמך  מתי  שיש בניכם  מתיחות  תגידי  לעצמך  המתיחות  בנינו  או  זה  שהוא כועס  עלי  מספיק  קשה  לי,  אני  טובה   ומקסימה  ועושה  הכל  בשביל  לשפר  את  המצב  לכן  בשום  אופן  לא  אתן  לו  להרוס  את  המצב  רוח  שלי  כי  רק  אני  אפסיד  מזה.  קחי  את  המתיחות  נקודתית  אל  תתני  לה  להידרדר  לדימוי  העצמי  שלך  ולאווירה  ותחזקי  את  עצמך  שוב  ושוב.

2.  אני  כשאני  מרגישה  שעוד  רגע  עולה  לי  הפיוז   לאו  דווקא  עם  בעלי,  לדוגמא  שאני  חוזרת  עצבנית  מהעבודה,  והילדים    די נדבקים  מזה  ואני  מרגישה שעוד  רגע  העצבים  שלי  יעשו  חור  בתקרה.  אני  פשוט  פורשת  ל....  שרותים  עם  עיתון   בודקת שהראש  שלי  מחובר  לגוף    נרגעת  כמה  דקות  וחוזרת  עם  נשימה  ארוכה.  את יכולה  אפילו  לצאת החוצה, מתי  שאת  מרגישה  שאת  מתפקעת,  לקנות  משהוא  בעלך  נמצא  אל  תצאי  בהפגנתיות  ,  זה  יפחיד  את  הילדים, תגידי... שאת  הולכת  לקנות  משהוא.  " אני  יוצאת  לקנות  חלב יש  כבר  שתיים  לא  נורא  שיהיה  עוד  אחד" האוויר  הפסק  זמן  יעשו  את  שלהם.

3.שמרי  על  אווירה  טובה  לפחות  שאין  מריבות  שהוא  מתקשר  אל  תגידי  הלו,  תגידי  מה  שלומך  נשמה  ממי  אהובי,  לפי  טעמך  האישי.  תקבלי  אותו  בחיוך  שהוא  מגיע   ותגידי  לו  בשיחות  טלפון  שאת  מתגעגעת.

4.  התפללי,  לא  רק  "ה'  תעשה  שיהיה  לנו  שלום  בית".  אלא  תדברי  אתו  תספרי  לו  ותפרטי  מה    מרגישה  בדיוק  ומה  קשה  לך.   את  תרגישי  אחרת,  מבטיחה  לך.

מקווה  שעזרתי  לפחות  בקצת  ונכון  שחלק  מהדברים  יפים בתאוריה  וקשים  במציאות  אבל  אין  אפס  זה  עבודת  חיים, תעשי  לעצמך  וי  ענק  כל  פעם  שאת  מצליחה  משהוא (כמובן, בלי  או  אם  קשר  למה שאמרתי)  זכרי  שבע  יפול  צדיק  וקם, כל  הכבוד  על  המאמצים  ועל  המודעות! ושיהיה  לך  המון  המון  בהצלחה!

הוא ממציא כל פעם מייל אחר. ומציע לשוחח עם אישה.

ומוטב מאוחר מלעולם לא. 

פשוט קומי ולכי. כל דבר שעשוי לקרות בעקבות כך יכול להוות רק שיפור למצב שלך. 

ולא קולטת שאת חווה את זה

אבל עכשיו את יודעת שאת נמצאת בתוך בור שחור - אז צאי ממנו כי יותר גרוע לא יהיה. 

התכוונתי להגיב לשרשור שמעליו אותו פתחה אנונימית אחרת... אז אם מנהל כלשהו קורא את זה - אשמח אם תתקן את הטעות... תודה. 

אני מכירה את הייעוץ של גישת שפר, שנותן לך מענה תוך פגישה אחת. 

מסכימה עם מי שאמר שזה קשור לזוגיות, אבל לדעתי הקשר הוא מהצד השני, שהילדים מתערבבים בתוך הבעיה הזוגית שלכם.

אם את רוצה לקבל ייעוץ, יש באתר של שפר רשימת יועצות: 

http://www.merkaz-shefer.org/CoachList/%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%AA-%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%95%D7%AA--%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A5-%D7%A4%D7%A8%D7%98%D7%A0%D7%99.html

ופה רשימת היועצות שלמדו אצל אהובה צוקרמן (אותה גישה)

http://www.ahuva.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=629758

ואפשר גם באישי... (גם אני מייעצת בגישת שפר)

בהצלחה רבה!

בפעמים שהוא ממש שיגע אותי זה היה נורא!!!  יום אחד צ ר חת י כמו משוגעת על בתי!   ז ו ו ע ה !!!!!   אחרי שעזבתי אותו חשבתי שאני משתגעת  הייתי כעסנית כלפיהם חסרת סבלנות לא יכולתי להתמודד עם הקשיים שלהם (שהתעצמו עקב השינוי והמעבר)

לקח לי חודש שלם להבין שאני ח י י ב ת כדורים!!!!!  מהפעם הראשונה שלקחתי זה השפיע ועזר לי

כ מ ו ב ן שגם צריך לעבוד על עצמנו אבל זה פשוט משהו שלפעמים הוא הכרחי

כל כך לא רציתי לקחת כדורים כי כאילו הוא (האקס) ניצח ושיגע אותי אבל למען ילדי לקחתי

איני מפסיקה לנסות לעבוד על עצמי ולהתנהג אליהם טוב - במיוחד עם בתי שמגיבה הכי קשה לפרידה ולמצב ומאוד מתגעגעת לאביה.

אם תרצי תיצרי איתי קשר בפרטי וננסה לחשוב על מה אפשר לעשות

דבר שאני מאוד ממליצה- לחשוב ל פ נ י שיש מצב קשה או מתסכל - כשיהיה כך וכך אני אגיב כך וכך

אני אישית החלפתי מילה ובמקום לומר- תעשי את זה מהר או שאני אכעס! (וכעס גורר להיסטריה ומצב נורא)  אני אומרת - מהר לפני שאני אבכה!  הבת שלי לא סובלת שאני בוכה לה (כמובן שזה בכאילו וזה עובד מ ע ו ל ה!!!   בלי כעס והיסטריה עוונש לבת והרגשה רעה שאני עושה לה עוול

אשמח לתמוך בך אם תיצרי איתי קשר

שאמא תבכה.? זה לא להפיל עליה עול מידי גדול? כבר נראה לי עדיף לצעוק מאשר להפיל עליה אחריות ריגשית.

ילד שרואה אמא בוכה זה לא יותר פוגע נפשית מאמא צועקת?

סתם כך מה כ"כ מוציא אותך מדעת?? תנסי לראות. כבר כרגע אין את הבעל שעשה לך צרות. כרגע זה רק קושי פיזי ולא נפשי מבעל שפוגע. אל תהי לחוצה בקשר לנקיונות, כלים וכו', תאמיני לי לא יקרה כלום .

את מבקשת ממנה עזרה והיא לא עוזרת? אז אולי אל תבקשי. גם לה קשה כל המצב הזה. תשתדלי לא לגעור בה, שלא תתרחץ (האמת תלוי בת כמה היא- אני מתכונת לגיל 10) אם לא רוצה, אם היא מתלבשת לאט אז שתאחר וכו. היא תלמד לאט

קודם כל תודה עלהחיזוקץ הבת שלי היא בת 4 בלבד

מה שה ו צ י א אותי מדעתי לאחר שעזבתי היה 24/7 צמודה לילדים לא היתה לי דקה אחת מנוחה- אפילו לא מנוחה, רק לעשות משהו  קטן וקצר בלי  ילדים צמודים שמבקשים דברים ומפריעים.   כמובן שמאז המצב השתנה

כרגע רק תשישות נוראית גורמת לי להיות חסרת סבלנות - פחות עכשיו,אני עובדת על זה הרבה

אני ממש ל א מעמיסה עליה כשאני אומרת שאבכה!  ברגע שהיא אומרת אל תבכי אני מפסיקה ולא נראה לי שהיא ממש חושבת  שזה אמיתי אבל היא לא רוצה שאעשה את זה.  המצב שלה השתפר בהרבה ב"ה כשהופחתו הכעסים וכשהאיום הוא רק - אני אבכה.  כלדבר אחר היה מוביל אותה ל ה י ס ט ר י ה מוחלטת.  ."לכי לחדר!"  היא לא הולכת . אני לוקחת אותה לחדר- היסטריה מוחלטת.

כ ל דבר עדיף מצעקות וצרחות ועונשים (שלא ממש עובדים!)

כמו כן העצות שלי היו בעבור פותחת השרשור שכ ן נמצאת עם בעלה...  אבל אז זה יכול להיות מ מ ש קשה שמישהו שמוציא אותך מדעתך נמצא איתך ולידך....

לפי נסיוני עדיף שאני אקח כדורים ואשתמש ב"טריקים" כמו להגיד שאני אבכה כי זה ממש כ ל ו ם לעומת כשמאבדים עשתונות או  צורחים מאוד על הילדים.  לומר את האמת מספיק שההורה כעוס מאוד כלפי הילדים וזה כבר ממש נורא בשבילם...

מעבר למצבי האישי- להגיד לילד שההתנהגות שלו גורמת לך להיות עצובה זה בסדר (וגם גורמת לך לבכות)

1. הם צריכים להבין בשפה שלהם שההתנהגות לא בסדר ובגיל צעיר להגיד שזה גורם לי לבכות זה משהו שהם מ א ו ד מבינים

2. זה גורם ל ה ם להבין שמותר לבכות וכך הם יכולים לבכות כשקשה להם או כשהם עצובים

בהצלחה לכל הנשים עם הבעלים הקשים!

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.