אנונימי מפאת הסיפור שסופר ונפוץ ברחבי היישוב, העיר והארץ ולא רוצה זיהוי...
אז איפה מתחילים?
הריון חמישי ב"ה, 3 ילדים בריאים ושלמים בבית.
בהתחלה- בחילות, הקאות, עייפות ושאר ירקות... בסביבות חודש 6-7 אני קולטת שההריון די עובר לידי ב"ה (הקודם היה בסיכון) כנראה שהעבודה, הבית (שלא כזה מתוחזק כרגע...) והילדים מסיחים את הדעת. מזל שמידי פעם יש תנועות שמזכירות- הי אני כאן, חי ומתפתח.
מה שכן- התקשויות - גדילת רחם יש לי מחודש 4, אבל אני מזהה שמנוחה ושתיה עוזרים ושזה בא והולך. מציק, אבל לא נורא.
שבוע 36- ההתקשויות הופכות לצירים. מתחילת חודש 9 אני עם צירים חלשים. שלא תמיד נרגעים במנוחה/ מקלחת/ שתיה אבל הם חלשים ולא עושים יותר מידי.
בשבוע 38 אחרי לילה בלי שינה כל 10 דק' ציר כבר נגשת למוניטור - שקורא צירים גם כשאני לא מרגישה, אבל הם חלשים ואין פתיחה ואין מחיקה- ופשוט תחכי לצירים האמיתיים... (נגשתי לבדוק כי מי יודע- אולי הצירים החלשים יפתיעו אותי) מה שכבר ברור שלעבודה (גננת)- אני לא חוזרת. אין מצב לתפקד עם צירים שמציקים ועם לילות בלי שינה.
ולמרות שרציתי לעבוד עד הלידה אני יוצאת לחופשת מחלה. מנצלת את הזמן לננקיונות, בישולים, זמן עם הילדים - כשאפשרי כי יש ימים שאני פשוט זרוקה עם צירים מעצבנים כל 10 דק'! וחוסר יכולת ללכת כי הראש כבר ממש למטה. אבל מה נעלמים בזמן תנועה- הליכה, עמידה וחוזרים ברגע שאני יושבת
בשבוע 40 ביקורת אחרונה אצל הרופא (לפני מעבר להריון עודף)- מורגש בבדיקה חיצונית ידנית שהראש כבר ממש ממש למטה, צירונים ממשיכים, אבל הכל סגור ומסוגר.
בניגוב בשרותים ראיתי ג'לי שקוף ולבן - פקק רירי? התחלה? יש!!
מחכה...
לפני השינה מארגנת לילדים בגדים למחר.
עוד לילה די לבן שמה לב שכל 10 דק' ציר- אבל ציר אמיתי וחזק. כבר אי אפשר להתעלם ולהמשיך לישון (מה שהצלחתי בחלק מהלילות כשכבר התרגלתי לצירים) .
בבוקר מעדכנת את חצי- התחילו לדעתי צירים אמיתיים ומתהפכת לצד שני. הוא מתלבט- לסוע לעבודה או לא? מכיוון שהעבודה קרובה אני שולחת אותו לדרכו ואם יהיו התפתחויות אני אודיע לו.
בשרותים- כבר אין התלבטות- בוקר טוב לפקק הרירי!!!
מפזרת את הילדים בקושי למסגרות (קשה ללכת) מנסה לבדוק אם הפעם יש צירים גם בזמן תנועה. ו- יש מידי פעם. לא סדיר בכלל...
חוזרת הביתה. מארגנת לילדים בגדים ל-3 ימים הבאים (כולל שבת) מארגנת שכנה שתוציא במידת הצורך עד שהבייבי סיטר הכוננית תתפנה- אם זה יהיה היום...
מתקתקת עוד 2 מכונות. מתקשרת לחצי- אני מתזמנת 7 דק'. הוא מזדרז להגיע כי בפעם הקודמת ירדנו תוך חצי שעה מ7 דק' ל-3 דק'.
אני ממשיכה לארגן את הבית, דברים אחרונים לתיק בי"ח והוא לוחץ שנצא. אני מנסה למשוך כמה שיותר בבית מרגישה שעוד קצת מוקדם.
בסוף יוצאים (עוברים דרך בי"ס לעדכן את הגדול) נוסעים לבי"ח. שם המזכירה בקבלה- את עם צירים תכנסי מהר למיון ( הם מתגברים בעוצמת הכאב) ושם כמובן, יש זמן- קודם כל מוניטור
הפתעה-
הצירים יורדים במרווחי הזמן מכל 5 דק' ל7 דק', 10 דק'. וכשהיה ציר כואב זזתי- אז לא היתה קריאה של דופק עובר. אחרי חצי עה מוניטור,
עיכוב של עוד 10 דק'- קוראים לי למוניטור חוזר כי הוא לא מספק (בגלל הקפיצה).
עוד חצי שעה שבהם היו אולי 2 צירים. נעלמו
בתחנונים בודקים פתיחה - אין מחיקה הכל סגור אולי התחלה של פתיחה.
משוחררת!
אין חדר לידה, אין לנו מה לעשות איתך.
אני עצבנית- כואב לי יש לי צירים!! עדכנתי אותם שיש לי לידות מהירות ברגע שזה מתחיל.
רופא שמכיר אותי במיון אומר- בגלל שאת גרה לא קרוב לכאן תשאירי את הגליון של ההריון ותחזרי עוד כמה שעות (3-4) אלא אם כן יש ירידת מים, צירים חזקים.
ואני 
תסתכל עלי- אני סובלת כואב לי!!! כשיש לי ציר
השעה 14:10 בצהריים
יצאתי משם.
בעלי מציע שנסע לעיר ליד (כחצי שעה נסיעה ) לסיים איזה עניין שלוקח 10 דק' ונחזור.
טוב נוסעים...
פלא -
חוזרים הצירים כל 7 דק' והם כואבים יותר. טוב נסע ונחזור...
מעדכנים את השכנה והיא מעודדת- אוי גם לי זה קרה. הייתי ככה 3 ימים..
בעלי בארגונים שלו ואני שמה לב שהצירים מתגברים בעוצמה.
אני כבר מתחילה לסבול.
וכל ציר כמו בחודש האחרון שולח אותי לשרותים לפיפי..
פתאום אני מרגישה רטוב בין הרגליים. או או. וחם לי וכואב לי. ואני קולטת שאין לי הפוגה של 5-7 דק' בין הצירים אלא אני בתוך ציר אחד ארוך שלא נגמר
טוב אני צריכה עוד פעם לשירותים..
חייבת לבדוק מה קורה.
עד שזזתי והגעתי לשירותים עברו עוד 10 דק' (מרחק חצי דקה הליכה)
ואז ראיתי- דם והרבה רטוב.
זה לא טוב...
יצאתי מהשירותים צועקת לבעלי שלא שומע אותי בהתחלה מנסה לרוץ אליו- עכשיו נוסעים!!!!!
הוא נבהל רק מלראות אותי.
האיש שאתו הוא מדבר מנסה לסיים מהר ולהעלם מאיתנו ואז כמובן מהלחץ הכל נופל לו מהידיים (זה היה יכול להיות מצחיק אם לא היה לי כואב...)
בבעלי- לאן נוסעים? ואני לכאן- לבי"ח שנמצא 7 דק' מכאן . את בטוחה שלא לאן שהיינו?
אני כן בטוחה! אני עם צירי לחץ עוד שניה אני יולדת באוטו. כל ציר אני מרגישה ללחוץ.
והוא: לא. אל תלחצי. תתאפקי...
כמובן שדרך של 7 דק' פתאום נחסמת בגלל רמזור. בעלי בלחץ אטומי. רצה כבר לעצור את האוטו בצד וליילד אותי...
ברגע של הכרה מתקשרים לבי"ח שיחכו לי
מגיעים ב"ה לבי"ח (עוד לא ילדתי..) לא מסוגלת ללכת
בעלי דוחף אותי כל הדרך למעלית! ומעודד אותי.
בדרך נזכרנו שהגליון הרפואי בבי"ח השני. מזל שיש ת.ז...
יוצאים מהמעלית לא יכולה ללכת. הוא רץ למיון יולדות מביא כסא גלגלים (יותר גרוע לשבת- אני מרגישה שאני יושבת על הראש שלו)
בקבלה מחכה לי מיילדת מבחינתה שאלד שם. היא כבר מוכנה עם ערכה..
אחות מסייעת לחלוץ מגפיים, להוריד גרביונים וכו'
פתיחה מלאה הראש כבר בפתח רואים מים מקונאליים
מתפנה חדר לידה.
המיילדת מבקשת להעביר אותי לשם ומבקשת- לא ללחוץ...
בחדר לידה מחכה עוד מיילדת
2 מיילדות מדהימות. רגועות. מרגיעות אותי- בציר הבא תלחצי. כמה לחיצות הוא בחוץ
בין ציר לציר באה אחות ורוצה "לקבל" אותי ללידה אין גליון רפואי -אז מתשאלים אותי שם, מס' לידות, הריונות, מהלך הריונות,
בדיקות וכו' וכו' ובין לבין- יש ציר אז לוחצת.
והמיילדות מרגיעות. ומנחות אותי- תנוחי, תלחצי ככה וכו' וכו'
תוך כדי נכנסת רופאת ילדים, מציגה את עצמה ואל תבהלי אבל מייד שהוא יוצא אני חייבת לקחת אותו- אין בחדר הזה משקל וערכה לטיפול בתינוק והיו מים מקוניאליים אז ניקח אותו לחדר ליד ונחזיר תוך 2 דק'... (מסתבר שהייתי בחדר לידה טבעית)
תוך 4 לחיצות בפחות מ-20 דק' מהרגע שהגעתי יצא הבחור. בשעה 17:28 ( ב14:10 שוחררתי כי לא היה כלום...)
בלידה הזויה, מהירה, כמובן בלי אפידורל (כשהפעם הכרזתי שאני לוקחת כי עייפתי מחודש של צירים...)
בכי של התינוק- סימן מצויין. לא נחנק מהמים!
בכי של חצי מהתרגשות.
אני עדיין מעכלת שזהו-
פסקו הצירים, הבטן ריקה (כמו אחרי שהולכים לשירותים אחרי עצירות ארוכה...)
ושחודש של צירים הסתכם בסופו של דבר ב- 45 דק' של צירים ממש כואבים בפתיחה מהירה ושהצלחתי ללדת בבי"ח ולא באוטו..
ושהלידה הסתיימה בשלום ויש לי ילד ביד!!
הודו לה' כי טוב
שליה יוצאת, 2 תפרים - בזמן הזה בעלי לא נמצא כי הוא הלך לרשום אותי בקבלה... ולארגן שהבי"ח השני יפקסס את הגליון ההריוני שנשאר שם... מה שהפסיק את התשאול..
מחתימים אותי על קבלה ללידה 
הקטן יונק במרץ. והגוף שלי מתרפה ורגוע (קצת רעידות אחרי הלידה שפסקו די מהר). פתאום אני לא מזיעה ולא חם לי...
אחרי כמה זמן מחליפים לי לבגדי בי"ח (ילדתי בבגדים שלי) מעבירים להתאוששות, מחלקה, התכווצויות נוראיות בזמן ההנקות בעיקר כמו צירים. אבל עד השחרור כבר עובר ב"ה
שבת בבי"ח לא דתי- חוויה מפוקפקת ולא נעימה..
והביתה
9 חודשים עברו ועכשיו עוד נשמה הצטרפה למארג המשפחתי.
דמיון חיצוני יש ויש
אני סקרנית לגלות את האשיות שתצמח פה ותשתלב במשפחה.
בנתיים ב"ה בסדר... (עושים תורנות בגילויי הקנאה והבעסה
)
מסקנה עיקרית-
ב"ה נגמר בטוב.
אבל לדעת להתעקש- להגיד כואב לי. יש לי צירים. תראו אותי ולא רק את המכשיר... לדעת שאכן הלידות שלי ב"ה מהירות יחסית ולהתעקש על זה. (ידעתי מרגע השחרור שתוך ה-3 שעות שהרופא אמר לי אני אהיה אחרי לידה או בסיומה)
רק בבריאות
שבוע טוב!
