אף פעם לא נכנסתי לקשרי העבר שלו אם היה/לא היה לו קשר ארוך..

אם אני רואה שבפגישה הוא כל כולו איתי, וגם כשזה מתקדם וכו

אני לא חושבת שזה היה מפריע.

אני לא חושבת שזו עילה לפסילה מבחינתי.

ולפעמים יש דברים שפשוט עדיף לא לדעת..

אין דבר כזה שהוא לא נמצא בכלל

כי אם כן, הוא בעצמו לא יזכור שהיו לו

למען האמת - מעדיף פשוט לא לדעת על זה, אם זה לא גרם משהו שממש משנה ואני צריך לדעת. כל עוד זה היה, נגמר, היה כשר וכו', ואפילו אם לא, אבל הייתה חזרה מלאה בתשובה - אז לפחות בשלבים הראשונים לא בטוח שהייתי ר-ו-צ-ה לגדעת את זה. בשלבים מתקדמים יותר בהנחה שיש התאמה, גם אם יודעים על זה, זה נתפס כבר באור שונה ואתה יכול יותר להכיל את זה במכלול של הצד השני.

וכמובן - לכל אחד יש סיפורים. אם לא ארצה אדם שיש לו סיפורים כאלו, מי ערב שלא תהיה מישה אחרת שלא תרצה אותי בדיוק בגלל סוג מקרים שכאלו?

שבוע טוב!

אז כן. 

להתחתן ככה..

ונקודה למחשבה, דווקא מצד שני: זה שאדם היה בקשר ארוך עם בן המין השני מראה עליו דברים טובים.(כמובן בהכללה)

אם יגידו לי על בחורה שהיא לדוג' יוצאת כבר שנתיים ומעולם לא הייתה בקשר רציני- זה יחשיש אותי הרבה יותר.

ביאליק. מכיר?

תראה לכל אדם יש רעיונות ופנטזיות לגבי זוגיות, בכיוונים שונים ומשונים. יתרה מכך: כל הבסיס של המוסד הזוגי, בימינו, אינו אלא פנטזיות (לאו דווקא במובן רע). מה שאני מתכוון זה שבעידן המודרני אין צורך מעשי בזוגיות.

"אדם מביא חטים, חטים כוסס? פשתן, פשתן לובש?" וול, זה משהו שכבר לא קיים. אדם מביא הביתה לחם מהסופר, קונה בגדים בקניון, מכבס כביסה של שבוע + תלייה + קיפול תוך אולי 20 דקות עבודה tops, לא מסובך לבשל (טוסטר אובן, נינג'ה, כיריים, תנור...), גם לנקות לא נורא במקרה הכי גרוע אפשר להזמין עוזרת בית מדי פעם. בידור יש בשפע אינספור ספרים סרטים מסעדות טיסות והזדמנויות.

יוצא אפוא, שהרצון לזוגיות נובע אך ורק מתוך משאלה או פנטזיה: עצם ה"אידיאה" של זוגיות טומנת בחובה, לכל סובייקט, רשימה של משאלות גנוזות, שהמוח מבין את הגשמתן כמשהו שיכול להביא לאושר. או משהו כזה.

לכל אחד זה קצת שונה, יש כאלה שרוצים להרגיש נאהבים, יש כאלה שרוצים לתת ולאהוב, יש כאלה שרואים בזוגיות מקור לתחושת יציבות וביטחון, וכן הלאה וכן הלאה.

אבל מה שאני חותר אליו: @פ.א. יכול לייתר כל צורך בזוגיות בכלל. עם אינסוף חוסן עצמי, חיים מעניינים ומספקים, אנחנו לא צריכים אף־אחד בכלל. ואמנם, אנחנו לא צריכים אף־אחד בכלל. אבל מה לעשות, הפנטזיות השונות האלה נעימות, ובלעדיהן, לא נראה לי שזוגיות הייתה מעניינת מישהו. אולי במקרים בהם זה משתלם כלכלית או כדי לקבל אזרחות זרה.

עכשיו, בין נעים לבין פתולוגי, מנעד רחב. וכמובן תשוקה לכל־מיני דברים יכולה להפוך לפתולוגית (תלות־יתר וכן הלאה). אם מה שמעניין אותך זאת בחורה עם הרבה חום ואהבה שתתן לך חיבוק אחרי שהיה לך יום קשה, זה לא פתולוגי; זה חמוד ומקסים. מה שאמרו שבנות לא נמשכות לזה ורוצות "גבר־גבר", טוב, אז מי שרוצה גבר־גבר (עוד פנטזיה כנ"ל), מוזמנת למצוא אותו.

מאידך, אם אתה רוצה שהיא תעשה בשבילך הכל ותיקח אחריות על הכל ותהיה ספוג לדמעות אינסופיות, טוב זאת בעיה.

בקיצור, לאחר כל הדיון הפילוסופי, מה שאני חושב זה שאין בעיה לרצות דברים מסוימים. זה אתה והנפש שלך ומה שכיף לך במערכת יחסים עם בת. אני דווקא חושב שאם תדחיק את הרצונות האלה יותר מדי בשם מאצ'ואיזם או וואטאבר פשוט תחיה חיים של מישהו אחר ולא את מה שאתה באמת רוצה, גם אם מה שאתה רוצה פחות קל למציאה (נניח. ואם זה באמת ככה, אז גם, לשיקולך האישי נזק מול תועלת.)

אמהי, כילד, ואיך זה עשוי להשתקף בסיטואציות תואמות כשאתה גבר נשוי, והאם אז אתה גם כן זקוק ליחס רחמים אמהי?

אתה חוזר מהגן, או מבית הספר היסודי - מספר לאמא כי העליבו אותך, ילדים צחקו עליך במשהו שפישלת,  הגננת / מורה התרגזה עליך סתם בלי סיבה, קיבלת ציון מאוד נמוך במבחן…, לא הזמינו אותך למסיבת יום הולדת שכן הוזמנו אליך הרבה ילדים אחרים …

וכאשר אתה מבוגר, חוזר הביתה מהעבודה, מספר לאישתך כי הבוס התעצבן עליך / הפילו עליך משימה בלוחות זמנים לא אפשריים / היתה לך שיחת משוב שנתית ולא מעריכים מספיק את המאמצים שלך / לא קיבלת קידום למרות שאתה ממש משקיע ….

———-

איפה אתה רואה מקרים בהם גבר, בעל לאישה, זקוק ליחס אמהי, הכלה ורחמים? 

אתה מדגיש "גבר" "בעל לאישה" אני פחות מתלהב מההגדרות האלה. לכל־מיני אנשים יש דינמיקות שונות. לא רואה חובה להגדיר טמפלייט של גברים חזקים ומדהימים שמתמודדים לבד עם כל קשיי החיים.

גם לגברים יש רגעי קושי / משבר וברגעים כאלה תמיכה נשית יכולה להיות מקסימה. זה מה שאני חושב. לעשות מזה משהו יום־יומי – לא בריא, לא משנה אם זה מצד הגברים או מצד הנשים.

עריכה:

כמו שאמרתי: לאמיתו של דבר אנחנו לא זקוקים לשום־דבר במיוחד לא בעידן המודרני שלנו. אני לא רואה סיבה מעשית קיומית למה גבר יצטרך לאישה או אישה לגבר שאין אפשרות לפתור אותה לבד בסטואיות אצילית. אלא ש...

אם המטרה היא אפס חיכוכים, אפס "להכביד", אפס לחשוף רגשות, אפס להיות תלוי, בשביל זה ממש לא צריכים זוגיות.

כחתול, אני יודע הכל, ואף יותר מהכל.

סביר ונעים לשני הצדדים = אחלה

פתולוגי = לא טוב

בקיצור טאוטולוגיה.

תמיכה אמהית היא תמיכה טיפולית, היא הפסיכולוגית שלך, מנחמת אותך ומעודדת אותך בזמנים שאתה מרגיש שפוף, לא מוערך, מושפל

אמא רואה בבנה את הילד שזקוק להגנה. היא "עוטפת" את הקושי.

אמא נוטה לסלוח ולמזער טעויות כדי לשמור על דימויו העצמי של בנה.

תמיכה נשית - היא תומכת, רואה אותך כמסוגל להתמודד, מעודדת ומחזקת אותך מול הקושי.  

התמיכה הנשית שלה אומרת: "אני מאמינה בך שתצליח להתמודד", התמיכה גם באה ממקום של לתת ביקורת בונה, לחזק נקודות חולשה,

אמא מספקת נחמה, ובת הזוג מאפשרת לך לפרוק את הקושי ואת העצבים שלך על משהו שקרה, מכילה את הקושי איתו אתה מתמודד עכשיו - ועוזרת לך להבין את המצב, להתגבר על הקשיים, לחזק נקודות, לסייע לך להתמודד.  

לא כל בעיה צריכה או יכולה או אמורה להיענות ב"אתה תהיה חזק ותתמודד" באותו רגע. יש רגעים שבהם לא רוצים "להבין" ו"לחזק נקודות" אלא להרגיש בטוחים ומוגנים.

וגם להיפך לא כל בעיה אמורה להתגלגל לעיטוף אימהי.

כל הרעיון ב"דינמיקה" זה שהיא דינמית ומשתנה לפי הזמן העניין הרגש וצורך השעה.

בכל־מקרה, כמו שאמרה @אנימה , הדיון הזה תיאורטי מדי עבורי כך שתיאלץ לקבל את דעתי האובייקטיבית בינתיים וזהו.

עבר עריכה על ידי חתול זמני בתאריך כ"א באייר תשפ"ו 10:46

אמר לו:  הן.    משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מחבבה ביותר מדאי. והיה קורא אותה 'בתי'; לא זז מחבבה עד שקראה 'אחותי'; ועד שקראה 'אמי'.    כך הקב"ה:

• בתחלה קרא לישראל 'בת' שנאמר: "שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך";

• לא זז מחבבן עד שקראן 'אחותי' שנא': "פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה"

• לא זז מחבבן עד שקראן 'אמי' שנאמר: "הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ כִּי תוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא וּמִשְׁפָּטִי לְאוֹר עַמִּים אַרְגִּיעַ"

(ויש גם אמרי אמת מעניין לגבי "אחותי רעייתי" לא זוכר כבר איפה)

רש"ר הירש "בפטירת שרה, יצאו הרוח והרגש הנשיים מהבית; ואז חזר ומצא יצחק את אמו באשתו. לכן משהביאה האהלה נדמתה לו כשרה אמו. הרי זה הקילוס הנעלה ביותר שנאמר אי פעם על כבוד האשה ואצילותה – והוא נמצא בדברי ימי ישראל הקדמונים."

///

וגם בשרשור זה אפשר לראות לחלק מהבנות (לענ"ד האובייקטיבית יותר מעניין מה הבנות אומרות מאשר מה הבנים "מנסים להיות") הרעיון דווקא סבבה לגמרי חלק מעדיפות דינמיקות אחרות.

גם האמת – לא יודע מהיכן הרעיון של "גברים צריכים לתת נשים צריכות לקבל" כאידיאל מטפיזי. אצל רות כתוב, "ופרשתָ כנפך על אמתך". ובבראשית כתוב, "עזר כנגדו". עזר זה אומר לעזור, לא רק לשבת ולקבל. בקיצור לא אוהב את ההגדרות הדיכוטומיות המהותניות ביחס לזה. כל אחד והמיקס של גבריות־נשיות שלו. אף־אחד לא "יעניש" אותך אם תתרפק על אשתך וליהפך כל־עוד שניכם מרוצים מהסידור.

יכולת של גבר לנחם את עצמו, להכיל את הקשיים שלו ולעמוד מול העולם, היא חלק מתהליך ההתבגרות. כשזה קיים, ה"עטיפה" מהאישה הופכת לבונוס נעים ולא לצורך. 
 

יחס אימהי הוא לרוב חד-כיווני (האם נותנת, הילד מקבל). אתה מצפה שהיא תהיה ה"מבוגר האחראי" שמכיל ומנחם. כאשר בת הזוג מרגישה שהיא צריכה "לטפל" בבן הזוג שלה או לעטוף אותו, היא עלולה לראות בו מישהו שזקוק להגנה ולא מישהו שהיא חושקת בו כגבר.

כלומר אם זה חלק מהרגשת הצורך בקשר זוגי מבחינתך (שכשמו כן הוא הוא בריא כשהוא זוגי לא אימהי)

אז אתהצריך לעשות בירור עצמי עמיק מאיזה מקופ נוגע החוסר הזה לעשות עבודה/לגשת לטיפול אישי ולהגיע למערכת יחסים ממקום שלם ולא של חוסר כי זה מתכון למשןך דברים לא נכונים ולא בריאים לזוגיות שלך וגם לזמן לך מישהי שתמלא לך חסכים במקום אישה שתיבנו ותבנו יחד

להרגשתי, לחפש באישה שלך, בבת הזוג שלך, יחס אמהי, זה קצת לברוח מאחריות על חייך.  

אף אחד לא דיבר על לא לקחת אחריות על החיים ועל לא להיות גבר.

רוצה נעשה עליך פסיכולוגיה?

מה מרתיע אותך במחשבה של קצת(!) להיות נצרך למישהו?

זה שלזוגיות בריאה נכנסים ממקום שלם ואז נוצר כאן משהו בריא

אבל אם נכמסים לזוגיות ממקום של חוסר אפילו מועט זה יכול לנתב את זה למקום לא נכון.

לא נכנסים לזוגיות כי נצרכים למשהו.

זה לא חשיבה נכונה

שאז יצאתי לפנימיה ללמוד בישיבה תיכונית

ולמרות הקשיים שחוויתי בפנימיה, מעולם לא באתי להתרפק על אמא כדי להתנחם. 

זה חלק אינטגרלי מהקשר. בזוגיות עיקר הקשר הוא חברי, אבל יש גם קצת ילדי וקצת אבהי/אימהי.

אתה גם תהיה קצת אבהי לאשתך, קצת. אני אישית מחכה גם לאימהות הזאת כי זה כל כך כייפי שמשהו שאני לא צריכה להתאמץ בשבילו ובא לי בטבעי זה משהו שבן הזוג כל כך שמח לקבל.

בוודאי שגברים צריכים את זה לפעמים, ונכון שבאופן כללי זה תכונות נשיות.

כל דבר במידה כמובן.

ליחס אמהי

תסתכלי על זוגות סביבך.  על ההורים שלך.  

אמא ובת זוג אלו דברים שונים מבחינת הענקת היחס, האהבה, החום וההכלה.  

לא רואה הבדל מהותי מאוד

זה אוסף של תכונות/ רגשות/ אופני תקשורת שיכולים להתבטא במינונים ובכלים שונים.

יש הבדל בין דאגה לאדם זר ברחוב שבאופן כללי אני רוצה שיהיה לו טוב, אנסה לעזור לו אם הוא נפל וכדומה,

לעומת דאגה לחברה קרובה שהיא ברמה שכואב לי כשכואב לה ואני מוכנה להקריב הרבה בשבילה.

אולי יש משהו מוזיל בהשוואה של דאגה סתמית וזמנית לעומת דאגה שבאה עם קרבה וקשר חזק, אבל ברמת העקרון מדובר על אותו רגש.

אני מבינה למה אנשים רואים את זה אחרת, אבל זאת דעתי.

באופן אישי אני יכולה להגיד שלפעמים יש לי רגשות "אימהיים" כלפי אנשים בלי קשר להורות וזוגיות. חברה שהייתי בעמדה מאוד תומכת ורגישה כלפיה בשלב מסויים, מישהי צעירה ממני שעזרתי לה מהניסיון שלי.

זה לא שאני אמא שלהן או משהו כזה, אבל זה רגשות שעלו לי באופן זמני שהם קצת אימהיים באופי שלהם.

תראה את זה כבר מההתחלה. ולפעמים זה קיים אבל חסום קצת.

לעטוף רגשית ולנחם זה צורך אנושי, בין אם אתה גבר או אישה. כולם זקוקים לזה.

אולי גדלת בחברה שהגדירה את זה כלא גברי, שהתפקיד של הגבר רק להכיל ולא להיות מוכל.
 

מצד שני יש מושג כזה של מאמי אישיוז, חוסר בדמות אם וציפיה שבת הזוג תמלא את הצרכים הרגשיים שחסרים. ושם יכולה להיות בעיה.

תלוי באיזון של זה, בתלות בזה, כמה זה קיצוני, בתדירות.

תבחן עם עצמך את הקשר שלך עם אמא שלך, והאם קיים שם חוסר שאתה מנסה למלא.

הרבה נשים רוצות גבר יציב עם ביטחון שאפשר להשען עליו.

זה לא נראה לכם כמו תכונות יחסית אבהיות?

כי כתוב ככה בקבלה

או משהו כזה

וכולנו מקובלים גדולים שמבינים ברזי הקבלה ומחילים אותם על מערכות היחסים שלנו

אני חושבת שגבר שמחפש באישה  במודע או לא מקום אימהי” צריך לשים לב למה הוא מבקש.

בעיניי אישה בתוך זוגיות לא אמורה להיכנס לתפקיד של אמא, או מי שמחזיקה רגשית את הגבר באופן קבוע.

כי זה יהיה כבד עליה לסחוב את הרגשות של הגבר היא לא תצליח.

יש משהו בזוגיות בריאה שבו האישה יכולה להישאר דווקא היא הילדה במובן הטוב , משתפת ,שמחה, מתמסרת, נשית, ולא עסוקה בלסחוב את כל הכובד הרגשי של הגבר על הכתפיים שלה..
 

ברגע שהגבר נכנס למקום ילדי מדי, והאישה נגררת למקום אימהי ומטפל, זה עלול להפוך את הקשר לפחות זוגי ויותר הורי.

ואז גם היא נשחקת, גם הקשר לא גדל, וגם משהו במשיכה ובמהות של הקשר נפגע.

כי היא לא תהיה במקום הנשי שלה והגבר לא במקום הזכרי 

אפשר שתהיה הכלה, אפשר שיהיה חום, אפשר לנחם אחד את השנייה בודאי ברור!!!!!!!

אבל לא להפוך את האישה לדמות שמטפלת בגבר כמו אמא.

בעיניי, זה תפקיד שיכול לגמור לאישה את האנרגיה הנשית שלה בתוך הקשר..

יש לי הרבה מה להגיד על זה

אני לא חושבת שזה המקום..

בכל מקרה את המקום האמהי הדואג אובר.. היא צריכה לתת לילדים שלכם.

ברגע שהיא מטפלת בך היא משדרת לחץ, שהיא לא סומכת עליך ..

לא יודעת אם גבר באמת רוצה את זה .

אני לפחות מרגישה שגבר מעדיף גם שהוא משתף שיכירו בכוחות שלו כגבר, שיזכירו לו כמה טוב יש לו וכמה הוא דבש .

ולאו דווקא כמו ילד שרוצה להתפרק .. אני מלא עם ילדים .. וחלק מדרישת התפקיד זה להיות מאוד אמהית

והם מגיבים בדומה לילדות מתי שהם צריכים עזרה ושהם באתגר מסויים בסוף שהם מתפרקים

. בואי תתקני לי.. הם בוכים אותו דבר .. הם גם בקריז דומה .

בסוף אני המקום האימהי שלהם שמחייך מעודד מרגיש מלטף.. מצחיק

אני ממש לא אתייחס ככה לגבר

ביום שאני אתייחס ככה לגבר נגמרה המערכת יחסים שלנו . 

הגברים שאני יוצאת איתם הם גברים 

( יודעים לשתף רגש להכיר בו , יודעים להכיר ביכולות שלהם , גם שהם משתפים לא מרגישים לא נוח .. לוקחים אחריות על הרגש/ מעשים .

מתייעצים , יודעים בנוסף להרגיע את עצמם חוזרים אלי בכוחות חדשים..

מצופה מאישה גם לתת להם את השקט שלהם ולא להיפגע להרגיש שזה בגללה.

ילדים לעומת זאת יצפו ממך לפתור את הכל. מ0 למאה . גם אם לא יגידו את זה.

אני גם חושבת שאישה צריכה לא להיות ילדה 24/7.

אישה צריכה להבדיל בין הילדה הפנימית שלה לבין התנהגות ילדית.

ואתם לא מעמיקים את הקשר בכך שכל פגישה שלכם זה צחוקים וכיף ונמנעים מלהעמיק את הקשר. לא ברור אם החלטת שאתה רוצה להתחתן, בטח שלא ברור אם החלטת להתחתן איתה, ומתוך כך אתה חוזר לתירוץ הגובה ששמרת לך מראש, שלא השתנה מאז שהתחלתם להיפגש.

הייתי שמח לנסות לסייע לך אם תענה איפה אתה עומד ביחס לכל מה שאמרתי, אולי הכל הבל, רק אתה יודע.

החלטתי שאני רוצה להתחתן- כן. אני רוצה את זה מאוד, צמא לזוגיות ואהבה. אבל, לא יודע מה זה כי בחיים לא הייתי בדבר כזה.

לגבי להתחתן איתה, כמו שאמרתי המון דברים מתאימים לי, כיף ונחמד לי איתה אבל אין רגש.

ועניין הגובה, מההתחלה זה היה קשה לי זה נכון. לפעמים מפריע יותר ולפעמים פחות. עכשיו נראלי שזה פחות, אבל מפחד שבשכל שלי זה עדיין נתפס כמשהו פחות מושך אולי.

(היא דרך אגב סבבה עם הפרשי הגבהים ממה שאני שומע ממנה)

למה אתה רוצה להתחתן?

למה אתה צמא לזוגיות ואהבה?

אם אתה לא יודע מה זה אז למה אתה רוצה את זה? ולמה אתה רוצה משהו שאתה לא יודע?

מה זה אומר שאין רגש?

למה זה מפריע לך שהיא גבוהה ממך?

למה אתה מפחד ממה שאולי יש לך בשכל? ולמה שלא תבדוק בשכל שלך ותעדכן אותי?

קשה שרגש יווצר, שינסה למצוא דרך להיפגש בתדירות גבוהה יותר.

אם נפגשים רק אחת לתקופה ויש כיף, כדאי לנסות להעביר שלב ולהיפגש יותר, אחרת, חבל לדעתי על הקשר כי יהיה קשה לבנות אותו.

(אני הפסקתי קשר על דבר כזה אחרי שהבנתי לאחר מספר חודשים שאם עדיין נפגשים רק אחת לשבוע ולא יותר רגש כבר לא יבוא ולא נוכל לבנות משהו יחד כי כל פעם זה להיזכר מה קורה אצל האחר.)

ויש מצב שהקשר שלהם פשוט משעמם.. 

הראשון, להיפרד. לא מתאים.

השני - לעשות דברים ביחד.  ללכת לקניות. לעשות הליכה. ללכת לבנות משהו ביחד (להתנדב ווטאבר). לא עוד "דייט".

זה מאוד פשוט כן או לא

( אצל גברים זה שונה מנשים גברים עד דייט 3 יכולים להגיד אם יש משיכה או לא אבל נשים זה שונה מאוד)

מה השאלה בכלל?!

הוא יועץ נישואין וממה שאני קוראת אצלו, הוא טוב. אפילו מאוד.

הוא מדבר על נושאים רבים, ובין השאר גם על הדילמה הזו.

גם באתר "השדכן", יש טיפים טובים.

בהצלחה.

רשימת שדכנים מתעדכנת - לקראת נישואין וזוגיות

בנוסף, הייתי ממליץ לתאר קצת יותר מה היא מחפשת, היא לא רק אישה בת 48 אלא יש לה אישיות ודרישות, וגם אין פה ממש תיאור שלה.

אם תפרטי מעט יותר יהיה קל יותר לאנשים לחשוב אם הם מכירים מישהו מתאים.

האם הרשימה היא לאנשים עם מוגבלויות?

מחפשת אדם נוח, שמור, ירא שמים (כיפה סרוגה) .

את מבינה שלא תיארת שום דבר ייחודי על בן אדם כאן?

אני תוהה האם זה דבר חיובי או שלילי

איש שלי

אהוב אחד

זה יום העצמאות

מצאתי לי פינת טבע פה

לכאורה, זה מה שחיפשתי בדיוק.

חורשה, שקט, אוויר נעים.

ועדיין, משהו בי לא מוצא מנוחה.

אני רוצה אותך, ובו זמנית אני מלאת פחדים מההליכה לקראתך.

אני יודעת שיש בי הרבה. יש בי מה לתת, יש בי אור. אני בטוחה בזה.

רק שבכלי העולם הזה, עוד לא למדתי ככ איך להנביע אותו, את האור הזה.

והבוץ דבק במעיינותיי, והסחף גובר עליי.

אני במערבולת פנימית, מרגישה שאין לי קרקע בטוחה להישען עליה.

לא מרגישה שאני יודעת,  לא מרגישה אולי כמעט בכלל..

אני לא יודעת מה יש שם, ברגש, שאני רוקדת איתו במין ריקוד של רצוא ושוב..

אני רוצה להרגיש, אני רצה אחרי ההרגש, מחפשת את הקו הדק הזה של רגש אמיתי שינבוט בי, ובו זמנית אני ככ בורחת ממנו. ככ מפחדת להתמסר אליו באמת.

אני רוצה אותי.

אני רוצה אותי בגדלות.

אני לא רוצה להיות נחסרת ככ בחסרונך..

אני לא רוצה להגיע אליך מתוך הריק,  מתוך הכלום, מתוך האין..

אני רוצה להלך בעולם בקומה זקופה, להיות עושה לי בית בתוכי. פינה של מלכות.

אני רוצה לזכור שיש בי.

אני לא חסרה. אני לא שבורה, אני לא אבודה.

אני רוצה ללמוד לאהוב את עצמי גם ככה. על כל חלקיי.

אני רוצה להצליח להתקלף... להגיע על הגרעין ההוא, שהוא אני, לחבק אותו שם ולשאוב ממנו כח.

ושם, בקודש הקודשים, חתום בחותמו של כהן גדול

מונח, הרצון שלי.

קראתי. אין לי מילים מעבר

ולא קל לגרום לי להתרגש

מה משנה אם מזהים אותך או  לא?  אף אחד לא מכיר אף אחד כאן, ממילא.....

וואו יקרה איך כתבת את הלב שלך

כמה מרגשת את

כמה אור וכמה אהבה יש בך ויש בך לתת

ב"ה שתמצאו אחד את השנייה במהרה ובמתיקות שלמה 🙏❤

הוא בטוח יזכה בך

ובייחוד לא קולה!!!

שעדיף להימנע ממשחות שיניים מלבינות. ייתכן שהן מלבינות אבל הן משפשפות את האימייל (במיוחד פחם וכיו"ב).

פרדונטקס טוב לחניכיים אם יש בעיות חניכיים / חניכיים רגישות וכיו"ב.

סנסודיין repair (אם מכיל NOVAMIN) טוב לשיניים רגישות ה־NOVAMIN ממלא סדקים מיקרוסקופיים באופן דומה לאימייל או משהו כזה. מומלץ בחום זה גם נותן תחושה חלקה לשיניים.

חוץ מזה כמעט כולם אותו דבר. זה שיש מיליון סוגים בסוף כמעט כולם אותו דבר וכמעט אותם מרכיבים, זה confusion marketing. גם למשל בסנסודיין: יש כמה משחות עם כל־מיני כיתובים שונים אבל אם להסתכל על הרכיבים, זה בדיוק אותו דבר (ומחירים שונים...)

מומלץ להשתמש במברשות רכות. היעילות היא אותה יעילות אלא שהרכות פחות פוגעות בחניכיים / משפשפות את האימייל. אני אישית ממליץ על curaprox, ה־ultrasoft מדהים וגם די עמיד בהשוואה להרבה מתחרים.

ובאו לפגישה.

אבל אפשר לשנות את זה אחרי האירוסין. תזמין אותה לשיננית או הלבנה.

אבל זה סופי ב"ה

תודה!

(סתם)

וזה בכלל לא מעניין אותו

הוא אמר מזמן שזה יהיה הדבר האחרון שיעניין אותו באשתו...

היא יודעת שהוא שרוף עליה...

אחים לא בהכרח דומים

את אמורה לפרגן ולהרים, : כן בטח!!! מהממממת!!!!! 🥰😍

משו כזה

חחח אבל אם גם הוא בראש כזה אז הכל טוב

היא מהממת באופי שלה והכל טפו חמסה וב"ה

ולפני שהכיר אותה הוא בכלל לא היה בעניין של בנות או חתונה

והוא רוצה ואוהב אותה מלכתחילה אז אני לא רואה בזה בעיה לומר שהיא לא הכי יפה בעולם...(גם לא יפה באופן כללי, חביבה עם חן יהודי)

תאמת שיש לי הערכה לזה,

ברור שצריך משיכה חיצונית גם,

אבל הפנימית זה הדבר שבסוף הכי מחבר. (לענ"ד)

בסוף זה גם עניין של אופי ומאד אינדיבידואלי לכל אחד

כאילו, את יכולה להגיד לנו ולאנשים אחרים אבל לא לאחיך

אבל אני גאה לספר לכם שאני נותנת צ'אנס ויוצאת גם עם הבחורים שהם לגמרי קלאסיים מבחינה חיצונית

תעשי רק דברים שאת שלמה איתם(:

וחשוב לו מישהי שנראית נורמלי ולא מכוערת.

ואין לו עניין דווקא בבחורה "חתיכה".

אני עושה דברים שיש להם פוטנציאל שאהיה שלימה איתם😉

בעיניו היא יפה, אל תגידי לו שהיא לא.

כאילו, זה לא נחמד, והוא עלול בסוף להאמין לך.

לא יודעת אם "יפה" בהגדרת הוליווד

ברור שלא אגיד לו, אני אחות טובה אחרי הכל

נכון, יפה

תסנני מה שמתאים לך..

בהצלחה!