וגם אולי היה להם עומס אז לא רצו לזרז אותך,

הסבירו לך למה משחררים אותך בפתיחה 4? - את חייבת מהם תשובה.

אני לא הייתי עומדת בזה אחרי כל הריצות והטלטולים...

אם את מתחילה להרגיש צירים חזקים/ירידת מים/ כל תחושה חריגה--

תחזרי לשם!

זה ממש מוזר- בד"כ בפתיחה 3 כבר לא משחררים...

עד שלא יקבלו אותך, זה מטורף לשלוח עם פתיחה 4 הביתה,

לפחות שיתנו פטידין או משהו,

אני עשיתי את זה בפתיחה 3 בלניאדו,

גם אחרי ארבע שב' עם צירים, הלוך וחזור,

ומיד אחרי שקיבלתי את הפטידין,

הייתה ירידת מים, וקיבלתי אפידורל,

ומשם הלידה רצה,

ברור שישלחו אותך הביתה הם לא רוצים שתלדי עכשיו בכלל.

את בשבוע מוקדם, ולידה שלישית.

יש לך בית חולים אחר בסביבה?

הם הסבירו למה שיחררו אותך בפתיחה כזו?

מה מצב המחיקה?

את שבוע מוקדם! לא לידה ראשונה

באמת שלא מובן

פתיחה 4 בד"כ מכניסים לחדר לידה

את קרובה לבית החולים??

תהי קשובה לגוף שלך מאוד, ותלכי מתי שתרגישי שונה

זה יכול להתפתח במהירות

בעז"ה בזמן ובקלות

לא יודעת מה לייעץ לך! זה באמת מוזר ששלחו אותך בשלב הזה...

האם את מרגישה צירים סדירים? האם אמרו לך לחזור בהמשך היום (או הלילה)?

אני מאחלת לך שהלידה תגיע בזמנה ובשלום, ושתדעי ש"זה זה" בוודאות... ושעד אז תרגישי מצויין ורגועה!

את בשבוע מוקדם ולא משחקים עם זה.

תחזרי לשם עכשיו ותדרשי שיתייחסו אליך בכל הרצינות.

את בלידה!! 

אני יודעת על נשים שהסתובבו חודש שלם בפתיחה 4.

את לא רוצה להיות חודש בבית חולים עכשיו..

אם אין צירים ואת נחה ושותה מספיק והכל מרגיש תקין. אפשר להישאר בבית. לרוב לא משחררים סתם

אבל המציאות מלמדת השכל יכול להיות...

שיהיה הכל לטובה ובשמחה!

אישה בלידה פעילה, לא משנה איזה שבוע, גם היא תקבל נוזלים- 3 ליטר הם לא יעצרו לידה פעילה, 

אם הנוזלים הרחיקו את הצירים והם נרגעו כנראה את לא היית בלידה פעילה

בנוגע לצירים? אם הייתי מחכה לצירים ממש חזקים הייתי יולדת בבית!! וכמוני עוד המון נשים...

ובכלל בד"כ בשבוע כזה מוקדם כשמתפתחת לידה אמורים לקבל אנטיובטיקה.

לב זהב - אני הייתי משקיעה ונוסעת לבית חולים אחר. לפחות להבדק זה לא נשמע הגיוני

לא בודקת מומחיות - אבל אמור להיות לה עקרונית ידע יותר מלי ולך..

זה המדיניות והסברתי אותה.

וגם אמרתי לך לא להישאר בבית אם את חושבת שזה לידה, תאמיני לעצמך ולתחושות שלך אף אחד לא באמת יודע איך את מרגישה. רק אל תצפי שיעשו לך התערבות כלשהי כדי לסיים את ההריון בשבוע 35 כי את רוצה. אף אחד לא יתן לך פיטוצין או יפקע לך את המים בשבוע מוקדם. יתנו לגוף שלך לעשות את מה שמתאים לו- לידה טבעית באמת

הכוונה היא שלא יעשו שום התערבות שתתחיל או תזרז לידה בשבוע כזה ויתנו לגוף בקצב שלו.

אחרי שאת כבר נמצאת בלידה פעילה, זה כבר משהו אחר, לעניין האפידורל.

אי אפשר להגדיר את המצב זה נטו הרגשה בידיים, של הצוואר, עובי,גמישות,רכות, ועוד.

אם תהי בפתיחה שמרגישה לידה אפילו שזה יהיה 6 בד"כ יתנו לך, אין סיבה שאם את בלידה פעילה לא יתנו לך.

אל תדאגי, תתפללי לטוב ולבריאות.

בהצלחה!

הרגשתי צורך להבהיר את זה, כדי שלא יסמכו על זה בעניים עצומות. לא רק כשיש צירים עוצמתיים מאוד כמו צירי לחץ כמו שהיא כתבה אז ללכת. כי זה לא נכון לכל הנשים. 

לי בדקו פתיחה 3 בלידה הראשונה שלי אחרי כמה דקות שהרגשתי כאבים מאוד חזקים התחננתי ליחס המיילדת המוסמכת אמרה לי "תינוק ראשון לא קופץ" יענו אל תיהי בלחץ תכף אתפנה אלייך...

אחרי 10 דקות ילדתי

דווקא ממיילדת שרואה הרבה מקרים ששונים אחד מהשני הייתי מצפה להיות פחות נחרצת במקרה כזה

בחיים לא זלזלתי במילה של אישה, אם היא אומרת לי שהיא יולדת מהר, אם היא אומרת לי שלוחץ לה, אני אבדוק שוב ושוב. ותמיד אני שואלת איך היו הלידות הקודמות.

אני חוזרת ואומרת, את מאמינה שאת בלידה, ההרגשה שלך היא שאת יולדת עכשיו,היום,  תאמיני בעצמך ולא לאף אחד אחר, תשארי קרובה לבי"ח ותסרבי להשתחרר.  ולא כמו שמשהי סיפרה פה את הסיפור לידה שלך שהיא נסעה לעיר אחרת ובסוף כמעט ילדה באוטו. כן, תהי אסרטיבית ותאמיני לעצמך והרגשות שלך ותהי את אחראית על הלידה שלך והחיים שלך והתינוק שלך. ואל תסמכי רק על הצוות המיומן...

בטוח עדיף מללדת בבית בטעות--

אם הצירים יעצרו - יחזירו אותך שוב הביתה.

חיבוק. זה הכי מתסכל שיש בעולם.

אבל אין ברירה אלא לפעול מהשכל.

ומצד שני יודעות כמה קשה לך, ושעם כל הכאבים עדיף לסחוב עוד שבועיים לפחות,

לכי לביה"ח שוב, אין ברירה,

ונקווה שיגמר בכי טוב!!

חיבוק גדול!

כמובן אם אנחנו בכוון שזה עוד לא לידה יקרה.....!!

אני גם הייתי עם צירים משבוע בערך  27, את יודעת כמה פעמים הייתי בבית חולים? אין ספור פעמים,קבלתי  זריקות להפסקת צירים, זריקות להבשלת ריאות, מלא עירויים שהפחיתו את הצירים.הייתי מאושפזת כמה וכמה פעמים כי פחדו לשחרר אותי, כל פעם באתי ככה לא מוכנה ואמרו את נשארת שלשה ארבעה ימים. ואני בלי ביגוד/ מטען לפלאפון. בלי כלום. ככה נשארת. כי לפעמים רק בלילה מאוד מאוחר החליטו שאני נשארת, לא היה שייך ללכת ולחזור להביא דברים.

אצלי זה היה הפוך, כל פעם אמרו זהו לקחת אותה לחדר לידה, אמרתי בשום אופן!! תנסו למנוע את הלידה, כל פעם רבתי עם הרופאים שלא למהר ליילד אותי,

ברור שאם כבר הייית מגיעה לפתיחה 5-6 ביו מכניסים אותי ללידה, אבל כל עוד שהרופאים אומרים לך לחכות? אז ברור לחכות, ולא לבקש מהם כבר ללדת.

אל תקחי על עצמך אחריות כמובן, אם את מרגישה צירים תלכי לבית חולים.

ובסוף ילדתי בשבוע 39! ואני מאוד שמחה, למה כבר ללדת? הוא עכשיו עדין פג, כל רגע שהוא יכול להישאר בבטן אז שיגדל שם,

עוד כמה ימים של סבל עדיפים, מהעיקר לעשות וי והלידה עברה. לתינוק יהיה הרבה יותר קל ככל שיצא יותר גדול, גם יהיה לו יותר קל לינוק.

קחי אויר, קחי נשימה, אין מה לעשות ותבלי כל יום בבית חולים,זה יהיה הטיול היומי כרגע זה כמה ימים/שבועות שיעברו תסתכלי על כל ה120 שנה, לא כרגע על היום יום.

נראה לי שאת כרגע בהיסטריה ללדת, והחלטת שאת יולדת, זה לא הולך ככה, יש מי שמתכנן מלמעלה,

את יודעת מה אני חשבתי? אומרים שלכל בנ"א יש את השנים שנגזר עליו לחיות. ואני חשבתי בליבי בגלל שאני כבר רוצה ללדת אז אני אקצר לילד שלי  כמה ימים? בגלל חוסר סבלנות שלי? הוא יצא מתי שאלוקים יגיד לו זהו, צא!

אז באמת קחי הכל בשלווה, ומה שיהיה יהיה, זה לא יעזור שתגידי לעצמך רוצה ללדת וזהו, את רק מכניסה את עצמך לטירוף.

אבל...

וזה האבל הגדול!

האם ילדת פעם מוקדם?

מניסיון!

לידה בשבוע 35 או 36  כ"כ משמעותי כל יום!! 

ההבדלים עצומים!!

בין ילד שלא יודע לינוק לבין אחד שיודע וההפרשים של כמה ימים בלבד!

אני מאוד מבינה !

אני יודעת כמה זה מתסכל לבוא יום יום לביה"ח ולחזור כלעומת שבאת

אני גם יודעת שאחרי תברכי כל יום שהיה בפנים!

כעת מאוד קשה לך וזה ברור ומתסכל

האי ודאות הזאת מתי זה יקרה והכאבים בלתי נסבלים

אבל -

נסי להרפות כמה שניתן

לנוח, או לטייל 

אולי זה מה שיביא את הלידה

בהצלחה

אנחנו כאן איתך

ברור שהיו כל הזמן התקדמויות לכן אפילו אשפזו אותי, אבל בגלל זריקות להפסקת צירים וכן עירויים ומנוחה כל פעם זה נחלש, ואחרי שהשתחררתי , לא ממש נחתי בבית ושוב התדרדרות, ושוב בית חולים. לפעמים זה היה באה ולמחרת חוזרת.

אבל באמת סליחה מכבודך, הרצון הזה כבר ללדת, זה רצון מאוד מובן אבל זה קצת אמירה ילדותית, רוצה את זה פה ועכשיו. זה יגיע ברור ומתי שצריך, וכרגע מובן שזה כואב וסבל. אבל תנסי למצוא גם את הדברים הטובים.

אולי הסבל כרגע, ותהיה לך לידה מדהימה??? כל אחד מגיע לו סבל, אל תנסי למנוע סבל כרגע שיגיע בצורה אחרת, פשוט תזרמי ואלוקים מסדר את הדברים.

והעיקר אמן שתהיה לך לידה כיפית, והתאוששות קלה!!

לך טוב ומה מחזק אותך, זה לא יעזור לך אם אגיד לך מה עושה לי טוב, כי כל אחד זה טוב שונה.

סרט, ספר, ממתקים, לדבר בטלפון, לשמוע מוזיקה,

אני רואה שאת צמאה לעידוד ומילה טובה.

אני איתך בסבל הזה!!! אני מבינה שאת רוצה ללדת מהר ולא לסבול כ"כ הרבה, זה וודאי מתיש ההתרוצצויות הרבות הללו וחוסר השנה, והכאבים...

לפעמים לא ניתן למנוע לחלוטין סבל. ה' גוזר עלינו מנת ייסורים מסוימת ואתה אנו צריכים להתמודד. אבל----

ברוב המקרים הסבל שאת סובלת עכשיו זה במקום סבל קשה אחר-

סבל מלידה קשה וארוכה

סבל מתינוק פג שצריך להתרוצץ איתו כל הזמן לקבל חמצן וטיפולים

וכל מיני ייסורים לא עליך ולא על אף אחת מאיתנו.

אני איתך בסבל הזה- ואם תרצי פנויה באישי לשמוע כל תלונה.

חזקי ואמצי--- בדיוק כשנדמה שהשחר לא יפציע לעולם, עוד אור עולה ומראה לאן...

שזה מאוד מקל על הכאבים, ואמבטיות,

השאלה אם זה לא יזרז את הלידה.את אומנם רוצה לזרז השאלה אם זה מה שנכון

במצב של לידה

על הפתיחה והתקדמות הלידה.

זו המטרה העיקרית של כל תרגילי ההרגעה.

לכל אחד הקב"ה נותן סבל לפי יכולתו אם הקב"ה שם לך כזה סבל זה אומר שאת יכולה לסבול אותו כי אם לא ה' הטוב לא היה

נותן לך אותו!!

אני יודעת זה כואב ומיסר מאד נסי לעשות אמבטיות או כל מה שאפשר להקל מהסבל שניתן לך משמים ואומרים ש

הלידה עצמה מגיעה בהפתעה גמורה ומהירה ובקלות קלות מכל לידה אחרת!!

שווה לחכות עוד טיפה עם כל הסבל הגדול יקרה !! אין לך הרבה... ומאחלת לך שבקרוב יצא האושר הקטן לאוויר העולם!!

נשמע נורא נורא קשה!

נשמע שיש לך צירים 'אמיתיים' כואבים ביותר.

גם לי היו צירים כואבים לאורך כל ההריון, ועדיין נשמע לי שמה שאת עוברת שונה לגמרי.

יש לי שתי הצעות.

תלכי לבי"ח ותגידי שאת רוצה להתאשפז במחלקת נשים עם אפידורל גב, יש מחסנית אפידורלית שמצמידים לגב התחתון והיא מרגיעה צירים. ההליך הזה לא דורש חדר לידה.. אפשר לקבל בנשים. אפשר גם להסתובב או לישון  על הצד.. תגידי בבי"ח שאת לא מסוגלת יותר ואת רוצה עזרה. 

הצעה שניה, נסי ללכת לרפלקסולוגית שאולי תגרום לצירים להיות יותר אפקטיביים. אם היא גם יכולה לעשות לך עיסויים להרגעה, כמה טוב.

וואי יקרה! נשמע כ"כ קשה...

ה' יעזור לך וימנע ממך סבל וכאב, ויתן לך לידה קלה בעיתה ובזמנה! 

תדעי לך שממש תפסת לי את הלב...

גיסתי ילדה בשבוע 36 תינוקת במשקל 3.100 והיא היתה פגית.

כי הריאות עדיין לא היו מספיק בשלות.

פגות נמדדת בבשלות איברי הגוף ולא במשקל.

גם גיסתי כמוך סבלה צירים וכאבים ולא עמדה בסבל ודרשה זירוז במשך שבוע - בסוף נתנו לה.

איך שהיא התחרטה על זה בריצות לפגיה אחרי הלידה כשהיא כבר משוחררת והילדה לא. בלחץ. וכשההנקה לא הצליחה כהמשך לפגות והיה צורך לשאוב חלב ולהאכיל במשך הרבה חודשים--

בלידה הבאה למרות הצירים היא התאפקה כמה שיותר לדחות את הלידה.

הסבל אחר כך יהיה גדול לעין ערוך מהסבל עכשיו...

אחרת הם לא היו מזרזים לה למרות הפצרותיה.

ובכל זאת - אחרי הלידה גילו שהיא פגית ולא נושמת כראוי.

לכן המלצתי לך לעשות סוויצ' בראש. ולהודות להשם על כל רגע שהלידה לא מתקדמת.

הבת שלי נולדה בשבוע 35 אחרי היריון מאוד קשה,רק רציתי לגמור עם זה כבר,בדיעבד אני מבינה כמה היה חסר  לה הזמן הזה ברחם כשאני משווה לאח שלה.

מה יכול לעזור?המון המון תמיכה ועידוד ממי שרק אפשר ולא להתבייש לבקש

מוזמנת למסרש

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

גם אני בשירות לאומי (רווחה) למדתי מעו"ס שתמיד צריך לפרסם את מה שעושים... אז לכן אני משאירה ערמות כביסה מקופלת (כשזה כן קורה...) עד שבעלי יגיע.

להשאיר ערימות כביסה..

פיזורים זה צטלה בפני עצמה אצלינו...

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

אני עומדת מטגנת לביבות לקראת יציאה מהבית. בעלי חוזר מתפילת ערבית, מבקשת ממנו לארגן תיק לנסיעה עם טיטולים, מגבונים, בגדי החלפה ובקבוקים לבנות.

אחרי חמש דקות בערך אני רואה אותו יושב על הספה, שואלת אותו "ארגנת את התיק?" תשובתו המופלאה: "ביקשתי ממני לפני דקה, מתי הייתי אמור להספיק לארגן?" מממ.. בדקה (חמש כאמור) הזו במקום לשבת על הספה?

כמובן שווידאתי לפני היציאה שיש בתיק מה שביקשתי ולא היו מגבונים..

חח יצאה לי חצי פריקה.. פשוט היה לי אחהצ עמוס ומלא במשימות והפרופורציות ביני לבינו הדהימו..

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!! 

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.

אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.

או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.

יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?

סליחה שאני חופרת 🤭

אבל באמת זו סוגיה ביניכם.

אם תלכו את תרגישי רע ושמתייחסים אלייך לא יפה וזה טינה שכבר נצברה ותיצבר עוד.

אם לא תלכו אז בעלך יהיה זה שיצבור טינה.

אם תעשו פעם ככה פעם ככה מתוך שמחה - זה יכול להיות פתרון, אבל אם זה יבוא מתוך מרמור ותסכול ותחושת אין ברירה - בסוף שניכם תרגישו רע.

לדעתי כדאי לכם ללכת ליעוץ זוגי ממוקד על זה, גם כי זה פער שמתרחב ביניכם ביחס למצב, וגם אם יש דפוס של ריצוי שפוגע בזוגיות אז חשוב להאיר את זה ולראות מה ניתן לעשות.

הם ישמחו אם תבואו?

אתם תשמחו להגיע?

זה נשמע שגם אתם וגם הם לא ממש שמחים להיפגש, אז למה לטרוח? 

מרחק, תינוק, להגיע מאוחר ועוד עם משהו שצריך להביא.. מה ההנאה פה בדיוק?

לא יודעת, אם לא זורם אז לא בעיניי

שבעלך ייסע לבד עם הילדים 

היה לי בעבר מצב כזה מול חמותי

לא אפליה אלא שהיא לא היתה מבינה את הקושי שלנו בלהגיע

הם גרים בחור

היינו בלי רכב

יכלה להתקשר במוצש אנחנו מתישבים למלווה מלכה אולי תגיעו? כאילו הם גרים בפינת הרחוב... ולא נעים לסרב

ואנחנו נחפזים לצאת מטרטרים ומגיעים כשמפנים את השולחן.

עברנו הרבה מים בנהר סביב זה.

בסוף הבנתי- שזה לא טוב לאף אחד.

אני לא באה כשאין בצד השני מי שמעריך את המאמץ להגיע.

להורים שלי אין מצב שלא נבוא, כי תמיד נקבל יחס טוב, יכול להיות שיש להם פחות יכולות/תנאים לאירוח, אבל אנחנו מרגישים רצויים.

אצל חמותי לפעמים החויה היא קצת מנותקת. כאילו מזמינה מלא אבל לא מדברת איתי.

גיסה אחרת אמרה לי בגילוי לב שמרגישה שבעצם היא מזמינה אותנו כדי לראות את הנכדים אבל לא רוצה להיות מחויבת לבייביסיטר.

מאז ששחררנו, וזה היה עבודה משותפת שלי ולש בעלי- אנחנו באים רק כשזה בכיף לנו.

כן זה מאמץ, אבל אנחנו באים ממקום של רצון.

הבנו את החשיבות לש זה בשבילנו ועושים צה שטוב לנו.

מה אגיד לך, עשה פלאים למערכת.

קודם כל היום היא מזמינה הרבה יורת בנעימות )מסיבת חנוכה ביום שלישי, נשמח שתבואו. זה היום שמתאים ךי ואני מבינה שיכול להיוץ זה לא יתאים לכולם( לעומת פעם שגיסה מאושפזת היא חשבה שצריכה לחתום שיוצאת ערב!!! כי איך מפספסים כזה אירוע.

וכאמור גרים בחור אף פעם לא הצעה להקפצה אפילו לצומת קרובה או משהו...

היום יש הערכה ואוירה יותר טובה כשמגיעים

ובעיקר אנחנו לא מרגישים מחוקים.

והיום רואה הרבה יותר את הטוב שבה.

היא שומרת לי על הילדים אחרי לידה

היא סבתא טובה.

נכון אני אפפעם לא אהיה ידידת נפש שלה כנראה, אבל לצאת מהמקןם המרצה עה ממש טוב.

אגב אצלינו זה כן קשור אליה כי כל הכלות עברו את התהליך הזה )אין לה בנות( כל אחת בקצב שלה...

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

לים המידע שקיים בנושא, מאמרים ומחקרים.

זו באמת ובתמים שאלה קלאסית למנועי החיפוש באינטרנט, ולא לפורום בו התשובות לשאלות הן קצרות ותמציתיות.  

בגדול - מאוד תלוי גיל.  

0-2, 2-5, 6 ומעלה.  

כל טווח גילאים עם המלצות רלוונטיות גיל.  

בנוסף, לכל הגילאים:

1.ללא מסכים לפני השינה: יש להימנע ממסכים 60 דקות לפני השינה ולהרחיק אותם מחדר השינה.

2. ללא מסכים בארוחות: המסך לא צריך להיות מופעל בזמן ארוחות משפחתיות או אינטראקציות חברתיות.

3. תיווך ובחירת תוכן: כאשר צופים, ההורה צריך להיות מעורב, לבחור תוכן מתאים ולשוחח עליו עם הילד.

4. דוגמה אישית: ההורים צריכים לשמש דוגמה אישית טובה בהתנהלותם עם המסכים.

שהילדים שלי אחרי שרואים סרט הם לא רגועים.. זה מוציא אותם מאיזון ממש..

הם רואים פעם בשבוע לפני שבת. ולפעמים בעוד סיטואציות קצה שלי שזה עוזר לי שהם עסוקים בלי שאני צריכה להיות צמודה ותמיד מתחרטת על זה כי אחרי זה הם מחורפנים.. 

גם אצלי ככה

אחרי צפייה הילד מאבד את זה לגמרי.

של משרד הבריאות שמתכלל את הנושא

לא שאני מסכימה עם כל מה שכתוב שם

אני כן נתתי מסך מגיל צעיר ולא מגבילה זמנים ומסננת תוכן בצורה אחרת

אבל עדין המידע שם יותר טוב מסתם הפחדות

חשיפה למסכים ובריאות הילדים

20251216100211.pptx

רואה בסביבתי שילדים שיושבים מול מסך ממש קשה לנתק אותם

בעיניי זה ממכר ולכן לילדים קשה להתנתק מהמסך

אז אצלנו זה פשוט לא וזהו.

לא רואה שום יתרון למסך לילד

זה רק להורים שיהיה להם יותר קל (שזה לגיטימי)

אבל אני בשיקולי עלות מול תועלת מעדיפה שלא יהיה וזהו.

באופן כללי

שכן, מסכים זה ממכר.

ובאמת בגילאים צעירים, אני רואה שהרבה פעמים לילדים מאוד קשה להתנתק ואחרי צפייה במסך הם הפוכים.

אבל,

העולם שלנו הוא עולם עם מסכים.

ויש גם הרבה דברים טובים שאפשר ללמוד ממסכים

וההנחה שלי אומרת, שבמוקדם או במאוחר הילדים שלי ייחשפו למסכים, אז אני רוצה גם להכין אותם וללמד אותם לשלוט בזה ולהשתמש במסך בצורה נכונה.

ולכן, אנחנו כן נותנים ובכיף, עם גבולות ברורים. וראיתי שדווקא שמקפידים על גבולות, בסוף הילדים מפנימים יודעים גם לעזוב את המסך בנחת כשנגמר הזמן.

אז אני לא בעד כפלסטר, ואני דווקא מעדיפה יזום כפעילות נחמדה ולא ברגעי משבר, כי דווקא אז זה מאפשר ללמד להשתמש בצורה נכונה.

נגיד איך כן?

אצלנו מותר רק ביום שישי, אחרי הכנות ועזרה לשבת

הם יכולים או לראות סרט או לשחק. משחקים אנחנו משלמים לאפליקציה, כי מעדיפים תוכן איכותי.

הם לומדים ככה חשבון, אנגלית ועוד כל מיני דברים.

אגב, משחק עדיף בהרבה על צפייה, כי הם אקטיבים ולא מתנוונים מול המסך.

מאוד ברור אצלנו כמה זמן מותר לראות, ברור שיש תורות בין הילדים, ברור שכשאנחנו אומרים אז צריך לעצור.

בקיצור, בעיניי דווקא נכון לאפשר חשיפה מגיל כלשהו, ואפילו יחד איתנו ההורים.

כל התכנים זמינים כל הזמן

אני זוכרת שאחי הקטן היה בן 3 וידע שאבא שלי צריך לחזור מהעבודה כשמסתיימת תכנית x, והוא איחר והילד נלחץ

מאזעברו הרבה מים בנהר ויש vod וטאבלט ונייד וכל הזמן יש מה לראות וזה מפתה וממכר

כשהייתי ילדה היו תכניות קבועות בשעות קבועות וזה מה שהיה ובנוסף היו לנו חיים מחוץ למסך והיום זה שונה והכל יותר זמין

אז כן צריך להפעיל שיקול כי בסוף יש לזה השלכות

גם כמבוגרים

כמה אנשים היום מדברים בטלפון? נפגשים פנים אל פנים? הרבה פחות מפעם

וכהורים - היום המסך בקלות הופך לבייביסיטר בכל שעה ביום וזה מרחיק מאיתנו ההורים התמודדות מול הילדים לדעתי וגם האפשרות לפקח על תכנים ומינון נשחקת עם הזמן כי זה נח ונותן שקט

אצלי באופן אישי אין מסכים לילדים כרגע . אולי פעם בכמה שבועות מראים להם סרטון מצחיק וזה בסדר בעיניי