זה קצת חטטני, השאלה. אבל בכ"ז, אם מישהו מוכן לפתוח את העניין -

למה הם התגרשו? בגלל 'סתם' חוסר התאמה? או כי לא ביררו לפני החתונה? או כי נפגשו באינטרנט? וכו' וכו'.

מה היתה הטעות?

<מטעויות לומדים>

תודה!

שאין בניהם התאמה כבר ויש בינהם חוסר תקשורת.

תקשורת טובה זה מפתח לזוגיות טובה

זה מה שתמיד אמרו לי

כמובן שצריך להקשיב ולדעת לקבל דברים בהבנה ולא לכעוס

(אני מאלה שקוראות דברים שכותבים על זוגיות כל מיני רבנים)

"הטעות" כמו שאת מגדירה, תלוייה מאד במגזר ובתרבות.

אם את מתכוונת למגזר הדתי לאומי, אנשים דתיים ששומרים את התורה ונאמנים לה. אז אני מאמינה שברב המקרים "הטעות" היא שלא מוכנים להשקיע מספיק מאמץ בעבודה קשה, להשקיע בדיבור ובהבנה, ולפעמים אפילו לא מגיעים עם ההבנה הזו קודם, לא מבינים מראש שהולך להיות קשה, לא מגיעים מספיק מוכנים עם הציפיות הנכונות.

צריך לדעת בזמן הבחירה לקראת מה הולכים. ואז, באותה נקודה לבחור ולהחליט שנכנסים לזה עם הידיעה שיהיו ירידות, ויהיו קשיים, ויהיו חוסר הבנה וכאלה..

זה קודם כל. ואח"כ, לפעמים פשוט לא לומדים מספיק, לא מחוברים מספיק לתורה, לרב. וגם ואולי זה הרבה מזה. אנשים לא מוכנים ללכת לייעוץ מקצועי, בגלל אגו או משהו כזה. וזו טעות חמורה. אנחנו זקוקים הרבה פעמים ובהרבה מקרים למשהו שיכוון אותנו, שיסתכל מבחוץ וייעץ.

בכל אופן, הרבה פעמים זה גם מסיבות אחרות. צריך פשוט המון תפילות, אמונה בקב"ה, ולעשות את ההשתדלות, להיות מוכן להשקיע ולדבר ולהקשיב ולהתייעץ..

בהצלחה! והמון סיעתא דישמיא..

יש כאלה שמגלים זאת ונכנסים להלם/ ליאוש/לעצלות, לא מוכנים לעשות שינוי פנימי, נשברים ומתגרשים.

לדעתי לרוב ניתן למנוע זאת. גבר ואישה הם הפכים- זה אף פעם לא מתאים!

לכל זוג יש מחשבות לפעמים "מה עשיתי לעצמי?- אולי עדיף להתגרש", אבל לא כולם נשברים. זה קשור לאמונה בדרך ואמונה בקשר וקשור גם ליכולת ההתמודדות.

מנסיון אפילו אם רק צד אחד מוכן לעבוד על עצמו יש שינוי מדהים בבית ולא צריך להתעקש על "אם היא/ הוא לא מתאמצים גם אני לא..." כמעט הכל הפיך, צריך כח רצון זה הכל....

כי יש לנו את אותו האבא ואת אותה האמא!

לא מונעים!

זה מה שה' החליט וזה מה שיהיה!

(ואני לא מאמינה גדולה!)

ברצוני להזכיר לך כי את עובדת אצל הבורא יתברך  ולא הוא אצלך.                                                                            את הגירושין בכוחך למנוע ואני יכול להוכיח לך זאת מכמה מדרשים וגמרות. כך שאם נוצר מצב של גירושין זה אשמתך ואשמת בן זוגך בלבד - אל תטילי זאת על אלוקים...הוא נתן לך צ'אנס, פיספסת אותו! עכשיו תרימי ראש תגידי טעיתי...אל תברחי אל תרבות התירוצים.

יש הרבה דרכים למנוע גירושין, והחשובה שבהם(על פי דעתי) היא מידת ההקשבה והאיכפתיות מהאחר. בנישואין ובגירושין מתבטא צורך מאו חזק של כל אדם אדם והוא הצורך בהקשבה, תמיכה ואיכפתיות.

כאשר אין את ההקשבה והאיכפתיות, נוצר פיצוץ אדיר. כאשר אדם דואג רק לעצמו ולצרכים שלו, או אפילו דואג לאשתו / דואגת לבעלה רק כאשר זה תואם את הרצון שלו / שלה אז נוצר קרע מכיוון ש"לא טוב האדם לבדו". הקרע הזה לא יצור מייד גירושין אלא ילך ויעמיק.                                                                                                                                                                                                                                               יכול להיות שבתחילה הקרע שנוצר עקב אגואיסטיות יתבטא בחנופה של אחד מבני הזוג(כלומר איכפתיות רגעית) בכדי לקבל משהו ואז יראה כאילו הכל בסדר אך הקרע ילך ויעמיק מכיוון שהאיכפתיות הזו נבעה אך ורק מאגואיסטיות מסויימת, הסוד בכל מערכת יחסים אנושית ואני מאמין שגם בנישואין - על אף שלא התנסתי בכך הוא לדאוג לזולת כפי שהוא צריך ולא כפי שאתה צריך / רוצה. כלומר אדם בכדי למנוע גירושים צריך לתת ולהתפשר רבות בכדי לדאוג לבן זוגו על אף שלא תמיד נוח הדבר. ברגע שיבין זוג ישרור בינים שלום וגירושים ימנוע מאליהם כי זו האנטיתזה של גירושין והיא אחווה, אהבה...אהבה פירושה דאגה לצורכיו של הזולת תוך כדי הערכת וכיבוד המכלול שמרכיב את הזולת גם כאשר משתמע שתאלץ פעמים לכופף עצמך למענו.

שאלת שאלה טובה מאוד: איך מבטיחים במסגרת התהליך של מציאת בן זוג שלנו זה לא יקרה, ובכן חייבים לדעת דבר אחד בלבד: זוגיות טובה היא תוצאה של דבר אחד בלבד: ע ב ו ד ה, ושוב עבודה. זה לא קשור להתאמה, זה לא קשור למזל, לזכות אבות לשום דבר, רק עבודה. כמובן שאם יש התאמה מסוימת אז אולי, ואני מדגישה אולי יש פחות עבודה, אבל גם זה לא מבטיח הרבה. איך תסבירי את העובדה שזוגות חילוניים רבים (בעצם כולם) גרים יחד הרבה זמן, שנים! לפני החתונה כדי לבדוק אם הם מתאימים ואם יש להם סיכוי לחיים טובים, והנה הם רק מתחתנים, ובום, הקשיים האופיניים מתחילם. למה? כי בורא עולם רוצה את העבודה הזוגית! הוא לא ברא את העולם מושלם, על הכל צריך לעבוד!

גם אם בנסיבות לא משהו...

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

אחרת זה עוד יותר מוזר...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?