בוקר בראשו של ADHD
0600 בוקר דבר ראשון אצחצח שיניים, שכחתי לקרוא את המייל מהעבודה שקיבלתי אתמול ב1400, טוב נו אעשה זאת תוך כדי צחצוח שיניים עם האייפון החדש שקיבלתי אתמול מהעבודה, איפה שמתי אותו.. (חיפוש חיפוש) אה הנה הוא מתחת הכרית של הספה בסלון, אבל רגע הוא לא עובד.
עוד סלולארי שלא עובד אני אראה להם מה זה אה רגע, נגמרה לו הסוללה. בטח בגלל ששכחתי אותו פתוח, טוב נו אני אחבר אותו למטען תוך כדי הצחצוח שיניים, רגע איפה המטען? אני חייב להתקשר לבנק, אשתי דנה תכעס גם ככה היא מאוכזבת שלא באתי לאבחון הפרעת קשב שעשו לרוני. אני כל כך אוהב אותה ואני לא רוצה שהיא תתבאס ממני, אבל מה לעשות ששכחתי את זה לגמרי ובאותו יום הפלאפון לא היה איתי כי שכחתי אותו בבית.
אני מבין למה היא חושבת שאני צריך להיות שם זה הרי ברור שלנקודת המבט שלי יש הרבה מה לתרום, הרי מי יכול להבין אותו יותר טוב ממני.. ? לשמחתי הוא אובחן בגיל צעיר לעומתי ועם הטיפול התרופתי והתמיכה שלנו הוא יהיה ממש בסדר. כמה זמן לוקח למכשיר הזה להידלק? אויש איזה מזל כמעט נפל לי לשירותים..
0745 יציאה לעבודה לקחתי את הזבל (במזל זכרתי לקחת אותו, אני תמיד שוכח דברים ואז אני מרגיש שאני מאכזב במיוחד אתה אנשים הקרובים אלי כמו אשתי והילד האהובים) ואת השקית עם המסמכים בשביל הבנק, היום אני סוגר איתם סופית.
אזרוק את הזבל, איפה הפלאפון? אה בכיס אני חייב להטעין אותו, אני חייב להתקשר לאמא שלי כבר יומיים לא חזרתי אליה, מת מרעב איך אנשים מספיקים לאכול ארוחת בוקר? למי יש זמן לשטות הזאת? לי אף פעם אין זמן!! אוי ואבוי התיק של העבודה בבית אחזור לקחת אותו.
0815 הגעתי לאוטו סוף סוף.. למה הכל כל כך לחוץ כל הזמן? תמיד אני מחנה אותו כאן כי ככה אני חוסך את הפקק של רחוב אוסישקין כל ערב איפה האוטו? אה חניתי אותו בבר אילן כי אתמול בכלל באתי מהכיוון ההפוך איך שכחתי את זה אני כל כך מפוזר שזה מדהים אותי כל פעם מחדש לא ברור לי איך התקדמתי להיות סמנכ״ל שיווק עם כל השכחנות והפזרנות שלי.
איפה המפתחות? אוי ויי, השקית של הזבל ביד שלי אז איפה השקית עם המסמכים לבנק? החיים של כולם כל כך מ ב ו ל ג נ י ם? אני צריך להקפיד לקחת את התרופה! אלך לרופא בקרוב.. מעניין איך החיים שלי היו נראים אם היו מאבחנים ומטפלים בי בגיל של רוני? ויחד עם זאת עדיף מאוחר מאשר לעולם לא.. לפחות לא משעמם.
- דבר המחבר -
הקטע האחרון מתאר בקצרה תחושה תמידית שמלווה אנשים רבים שסובלים מהפרעת קשב:
תחושה של אכזבה.
בתור ילדים מאכזבים את ההורים, האחים, המורים ואת עצמינו וכמבוגרים- את המנהל, הבת זוג והילדים.
הפער הזה בין מה שאני יכול לעשות (בשביל עצמי ובשביל האנשים בחיי) לבין מה שקורה בפועל בגלל כל ההפרעות, הסחות הדעת וחוסר השקט הפנימי הוא פער קריטי.
אנחנו תמיד יודעים מה אנחנו צריכים לעשות אך לא כל כך מצליחים לעשות את זה עד הסוף...
זה ממש לא חייב להיות ככה, אל תיכנעו למצב הזה קחו החלטה עכשיו ותעשו עם זה משהו עכשיו ולא מחר.
לכו לדבר עם רופא לשמוע כיצד ניתן לטפל ולהתמודד.
אני יודע שיש לכם נטייה לדחות דברים...
אל תדחו את זה בבקשה, מספיק זמן כבר בוזבז!
אחד שיודע.
מישהו מזדהה/מסכים עם המסקנה?
