אבל אם מותר לשאול: האם שניכם אשכנזים והאם ערכתם בדיקות גנטיות? 

יש מחלה תורשתית גנטית שנקראת 'גושה' שאחד המאפיינים שלה הוא חוסר נעימות במגע. לרוב לא מבצעים את הבדיקה והיא לא מומלצת ע"י קופות החולים לפני חתונה כיוון שזה כ"כ נדיר והמחלה עצמה למעט מקרים נדירים שבנדירים היא כמעט חסרת השפעה. 

אז אם שניכם אשכנזים ולא בדקתם את הענין - הסיכוי לא גדול, אבל אולי זה שווה בדיקה. 

(אגב, חולי גושה לרוב מאופיינים גם באינטליגנציה גבוהה. ולא, אני לא חולה ולא נשא של גושה אבל יצא לי להיתקל בזה). 

(כמובן שכל מה שכתבתי הוא רק על סמך מה שכתבת והסיכוי שאני צודק, סטטיסטית, הוא מאוד קטן...) 

ממליצה לפנות לאבחון של ריפוי בעיסוק בהתמקדות על תחושה

בהצלחה רבה

ילד עם   רגישות  יתר  יראה  הרבה  פעמים  כילד  שסובל  מהפרעת  קשב  בגלל  הגירויים  הרבים  שמפריעים  לו  ומסיחים  את  דעתו,  תחשבי  על  ילד  שהתווית  מפריעה  לו  הלכלוך  על  הכיסא  והחולצה  הקצרה  איך  הוא  יכול  לשבת  רגוע?  אך ממש  לא  בהכרח  שסובל מהפרעת  קשב,  ויכול  להיות  שזה  קושי  בוויסות  חושי "טהור"  .  אך  יכול  להיות  ההפך,  הרבה פעמים  ילדים  עם   בעיית  קשב  יסבלו  מחוסר  וויסות  תחושתי  בגלל  הפרעת  הקשב  שלהם.  בכל  מקרה  הייתי  ממליצה  לך  לפנות  לריפוי  בעיסוק,  למשהי  טובה,  מרפאות  בעיסוק  מתמחות  בתחום   הזה  של  וויסות  חושי.  יש  גם  דיאטה  סנסורית  שעוזרת  לבעיות  תחושה  וזה  גם  בתחום  הריפוי  בעיסוק,  אך  לא  כל  מרפאה  בעיסוק  יודעת  לעשות  את  זה,  כפי  שהבנתי,  לכן  שווה  לך  לברר  על  משהיא טובה,אחרת  חבל  על  הזמן  ועל  הכסף,  אני  חושבת  שבגיל  הזה  עדיין  את  יכולה  לקבל  זאת  מטעם  התפתחות  הילד  במחיר  אפסי,  נראה  לי  עד  גיל  9.  קשה  לי  להבין  למה  הרופא  הפנה  אותך  לפסיכולוג  לפי  הדברים  שתיארת  זה  תיאור   קלאסי  של  קושי  בוויסות   חושי,  בפרט  ששללתם  הפרעת  קשב.  (אגב  אני  חושבת  שצריך  לעשות  הפוך  קודם  לשלול  ולטפל  בוויסות  חושי  ואח"כ  לראות  אם  יש  עדיין  בעיית  קשב,  כי  לעיתים  ילדים  שיש  להם  רק קושי  בוויסות  מוגדרים  בטעות  עם  בעיית  קשב)  בכל  מקרה  לפני  שהייתי  בודקת  קושי  רגשי  הייתי  הולכת  עם  מה  שממש  מתבקש  וזה  רפוי  בעיסוק.  

המורה טען שזו לא בעיית קשב והילד לומד ומקשיב יפה. אולי זה מפריע קצת לריכוז..שזה מובן בהחלט

גם אנו לא רואים בעיית קשב בבית.

הבעיה היא שדרך המכון זה לוקח הרבה זמן.. התורים ארוכים. וכרגע הפנו אותנו לייעוץ פסיכולגי ולא לריפוי בעיסוק. כך שדרך הקופה אין לי אפשרות  לקבל ריפוי בעיסוק. כי צריך המלצה/ הפניה של רופא מטפל. חוץ מזה שרופא המשפחה טען שאין תופעה כזו והכל שטויות- זה לא הוכח ולכן הרפואה הקונבציונאלית לא מכירה בזה והכל קשור לרגשי- נפשי.

אשמח לשמוע על מרפאה בעיסוק טובה. מי שמכירה? אני מוכנה להשקיע כסף העיקר להביא מזור לילד.. תודה לכן על התגובות

ששללתם  בעיית  קשב  ולכן  זה   נראה שזה  לא בעיית  קשב,   אלא  רב  הסיכויים שזה אכן  קושי  "טהור"  בוויסות  חושי.

בקשר  לריפוי  בעיסוק  את  יכולה  לבקש  למרות  זאת  אבחון  לריפוי  בעיסוק.  את  יכולה  להגיד  לרופא  שלמרות  שהוא  לא  חושב כך  את  רק  רוצה  לוודא  שזה לא  זה,  בכל  אופן.... (מנסיון  לתחום  אחר  זה  עובד). ואת  יכולה  גם  לנסות  רופא  אחר,  ולבא  אליו  אם  מה  שאת  חושבת,  שאת  רוצה  הפניה  לריפוי  בעיסוק  בגלל... ולא  התייעצות  לאן  לפנות.  בכל  אופן  אם  את  רוצה  המלצה  על  מרפאות  בעיסוק  טובות  תוכלי  לפנות  אלי באישי.   

אני אומנם לא מכירה רופאים להמלצה,

אבל בתור מישהי שסובלת מזה עד היום, אני ממש ממליצה לאבחן ולטפל. זה אפשרי (ע"פ מה שלמדתי בחינוך מיוחד), וחוסך הרבה סבל בהמשך. (אני עד היום סובלת מזה, וככל שגדלים הטיפול קשה ויקר יותר)

וזו לא בעיה נפשית. יש הרבה רופאים שלא מבינים בזה בכלל (זה נושא שנחקר יחסית לאחרונה, ושלא הכירו אותו בעבר, כך שהרבה רופאים פשוט לא יודעים על הבעיה הזו) פשוט תפני לרופא אחר.

לפי מה שלמדתי בעבר, בעיה של ויסות חושי יכולה להופיע אצל ילדים בצורות שונות. היא יכולה לגרום 

לבעיות קשב (קושי בישיבה רציפה על כסא), לבעיות שינה (קושי להרדם או קושי להתעורר), רתיעה ממגע

גם אצל ילדים בכיתה ולכן עלולה לגרום לבעיה חברתית.

תוכלי לקבוע תור לנוירולוג אחר או לרופא של המכון להתפתחות הילד בקופ"ח שלכם.

קל ונוח להם לשלול בעיה שדורשת ריפוי ועיסוק ולזרוק את הבעיה לכיוון של קשיי קשב וריכוז או בעיה נפשית

שפוטרים אותם מעוד ילד שיהיה אצל מרפאה בעיסוק. אבל, את לא צריכה לוותר.

לפחות אבחון, כדי שתדעי מה קורה אצל הילד שלך.

מעניין שהרופא הפנה לפסיכולוג ולא למבחן טובה, לבדוק בעיה של קשב וריכוז. זה נראה קצת יותר מתאים מאשר 

בעיה פסיכולוגית הזויה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....