תציעו לו בנחת ובסבלנות מידי פעם לקום

ב. פעם הבאה לפני שהולכים לאיזה מקום, תגידו לו שבהיות שהוא נשכב באמצע וצועק וזה לא נעים לכם - אז הוא נשאר בבית עם מישהו מכם. הוא כמובן יבטיח שלא - אתם "תהיו מסופקים" ותשאלו, ומה נעשה אם תשכח את ההבטחה כמו שכבר קרה.. לא נעים לנו. אולי יותר טוב שתישאר?  הכל בנחת.. הוא יגיד שלא ומבטיח וכו'.  ואז תגידו: אתה יודע מה, טוב.. אבל אנחנו מחליטים כעת ביחד איתך - שאם זה כן קורה, אז פעם הבאה לא לוקחים אותך, אפילו אם אתה מבטיח.. בסדר? כי אם מה שאתה מבטיח לא מתקיים, אז גם פעם הבאה יהיה קשה לדעת. ואז - פשוט נצטרך לחכות עוד כמה זמן לראות אם אתה יכול לקיים מה שהבטחת

ותראו מה יהיה

כשאני רואה אמא עם ילד שהילד עושה עכשיו "הצגה" באמצע הסופר, אם היא מוותרת לו אני אומר לעצמי - "איזה טיפשות יש בעולם" ואם היא קשוחה איתו אני מעריך שיש עוד אנשים נורמאליים.

כך שאני במקומך הייתי מתפדח לוותר...

בגדול זה נשמע בעית משמעת פשוטה. אמרת לו לקום, והוא לא קם.

מה את עושה בד"כ כשהוא לא מקשיב בקולך? את ממשמעת אותו? מדברת בתקיפות ובביטחון? וכו'

תעשי בדיוק אותו דבר גם בחוץ, אדרבה מי שיראה אותך יעריך אותך, ובסוד אני אגלה לך שהרבה גם ממש יקנאו...

והתיישב לו אתמול באמצע הקניון... כמובן שלא איכפת לי ממה שחושבים, ולקחתי אותו והוא בכה, בהתחלה גרר את עצמו על הרצפה ואז הוא הבין שאין לו ברירה אז לך נורמלי.

ברור שעברה לי המחשבה מה אנשים חושבים, אבל אני משתדלת להתעלם מזה ולהתרכז במה שהכי יעזור לבן שלי

בבית אם הוא לא מקשיב הרבה פעמים מגיעים איתו להסכמות, ומסבירים לו שאם יעשה מה שאומרים לו ירוויח ולפעמים זה לוקח זמן אבל שווה, אם הוא לא מקשיב בכל זאת אז אני סופרת עד שלוש ואם לא עושה הולך לעונש או מוחרם לו משהו שמאוד אוהב, אבל ברחוב לא נעים לך לעמוד ולהיות איזה הצגה... מקווה שיעבור לו. אני אנסה מה שד' אמר

מכירה מישהי שלא התביישה.

כשהבן שלה נשכב ברחוב על הרצפה וצרח, היא פשוט שכבה לידו והתנהגה כך והוא התפדח וקם.  וזה לא קרה יותר.

גם זו שיטה.  עם הומור, ועם הרבה אופי.

הכי נכון לא להלחץ ולא לצעוק. פשוט להגיד את שלכם בלי להתרגש. וכשהוא ירגיש שאתם לא נלחצים מההתנהגות הוא יבין לבד שהוא צריך להפסיק.

ושאנשים יחשבו מה שהם רוצים. את יודעת שאת לא פוגעת בבן שלך. וזה מה שחשוב.

בהצלחה

להגיד לו מה האפשרויות העומדות בפניו,

לדוגמא הוא רוצה שוקולד את אומרת לו אתה יכול לבחור עוגיה מהתיק/ פרי

אם עדיין מתעקש להגיד לו שהוא יכול לבחור ממה שהצעת לו או שאת הולכת והוא יכול להשאר לבכות...

תוך כמה רגעים הוא ירוץ אחרייך ויגיד לך לחכות לו ויבחר משהו אחר.

לא לוותר לו ולא להיכנע.

יש כמה שיטות,הטובה ביותר היא התעלמות,זה קצת קשה במקום ציבורי.

לפני היציאה עם הילד צריך להזכיר לו שאם הוא יעשה בלגן

אז תקחו אותו משם אפילו בכוח אם הוא ישתולל יבכה וכו'.

כשהם היו קטנים והיינו יוצאים איתם לקניון היינו לוקחים ממתקים מהבית.

זה עובר סבלנות.

אני חושבת שלא נכון להגיד לא משנה מה יחשבו אליכם...

כל אדם באשר הוא רוצה שיחשבו עליו דברים טובים ויכבדו ואם אדם רואה אדם ברחוב שצועק על הבן שלו (ולפעמים זה מלווה במכות לשם חינוך בלבד!!!)  אותו אדם לא חושב דברים טובים וזה הדבר שאנחנו לא רוצים להגיע איליו... קחו אותו הביתה ותסבירו לו יפה ולפעמים צריך גם לאיים... אין מה לעשות?!... ואפשר להיג לו שאם הוא לא חוזר עכשיו הביתה הוא לא מקבל... לא נוסע ל... לא הולך ל... וכ"ו... בהצלחה!!!

1. לתת לרצון שלו מקום "אני מבינה שאתה מאד רוצה X אבל לא עכשיו או אתה יודע שאסור"

2. להסיח את דעתו- להתייחס פתאום למשהו אחר מעניין, או להגיד לו משהו כמו "יא, ראית? עבר פה עכשיו פיל ורוד בא נחפש אותו" או "בא נלך ביחד לספור כמה סוגים של פסטה יש ואתה תבחר מה נקנה"- כלומר לתת לו משימה אחרת.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....