אם זו חברה טובה שמספרת על הדייטים- אז היתי מצפה, והייתי מאוד נפגעת אם היא פיתום לא היתה מספרת

(הייתי מגלה לבד די מהר. כשזו חברה טובה מזהים עליה תסמינים של קשר ארוך לפני שהוא נהיה כזה)

אם זו חברה שהחליטה שהיא לא מספרת על דייטים לחברות (אלא רק אחרי שקשר נגמר וכו')

אז הייתי מכבדת את החלטתה לשמור על סודיות

הייתי מצפה שתספר לי.. אם הייתה מסתירה זה יוצר תחושה לא נעימה.. מה שכבר קרה לי.. די מעליב אפילו.. (ואני מדברת על חברה שהייתה מתייעצת איתי מלא ומספרת לי הכל ופתאום.. אבל בסוף היא חזרה לעצמה למזלה..) בקיצור די תלוי עד כמה את בקשר איתה..

בעה"י

אם זו חברה שכשאנחנו נפגשות אנחנו לא מפסיקות לדבר אבל ביום-יום אין בינינו קשר אז אני לא מצפה[למרות שחברה כזאת התארסה והיה לי קצת מוזר].

אם זו מישהי שאני ממש מדברת איתה ביום-יום אני לא אעלב אם היא לא תספר לי אבל כן אשמח להיות שותפה[בעיקר כי אכפת לי ממנה בתור חברה שמדברת איתי פעמיים בשבוע...].

אישית, הייתה לי חברה טובה שהתקשרתי לספר לה על דייט ראשון עם מישהו והיא ממש ממש ממש נעלבה שלא סיפרתי לה לפני. כאילו מה?!?

ואם הוא בן - שיצא לו אי פעם לעבור על מסכת תענית:

ואמר רבי יצחק: אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, 

שנאמר "יצו ה' אתך את הברכה באסמיך".

תנא דבי ר' ישמעאל: אין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין שולטת

בו שנאמר "יצו ה' אתך את הברכה באסמיך".

וצ"ע.

לגבי הנשים-נזיקים: מלבד הנ"ל, יש להם מורה היתירא 

בצורת אמתלא אחרת: שאין בה באותה מסכת הרבה בשר.

הוא "בשר" למדני,

אבל מילא - אליו התכוונת

גם בנות נורמליות לומדות נ"ך

וכשהן לומדות - זה עם כל המפרשים...

כמה משופעת היא, אותה המסכת, במדרשים על פסוקים!

הקרדיט למילה האחרונה (תרתי משמע) נתון לגמרא.

כהדעה האחרת שם בגמ' - "יסיחנה מדעתו".

("ישחנה" = ישקענה)

השאלה היא - האם גם כשמפרשים רק לפי הכתיב זה נקרא

פירוש לפי פשוטו של מקרא?

אבל בתור בן, יש דברים שהם מאד פרטיים בקשר. ואם כל דבר שיהיה בדייט יסופר אח"כ לחברות, אז בדברים אישיים מבחינתי זה יהווה ממש פגיעה באמון, ואם אני אדע שדברים אישיים סופרו לחברות, אז אני אפסיק את הקשר מיידית.

גם אם הייתי משתף חבר במה שעובר עלי או מתייעץ איתו, אני ממש השתדלתי שהחברים שלי אף פעם לא ידעו עם מי אני נפגש.

כן, קצת איפוק, ובתוספת מה שכתב 'שום וחניכה' לעיל, ממש לא יזיק, ואפילו יועיל מאד לא לרוץ ולספר לחברות (אפילו אם הם חברות מאד קרובות) על מה שקורה בקשר.

כמובן שמותר להתייעץ, לבקש עזרה, אולי גם סתם לספר לחברה שהולך טוב (או לא). אבל להשתדל לשמור על דיסקרטיות.

אנשים אחרים ולא מוכרים,

שהדבר היחיד כמעט שהם יודעים עליהם (כמו חצי מהעולם בערך),

זה דברים אינטימיים מהפגישות שלהם עם פלונית אלמונית...

צריך להבין ולא להפגע

זה היה לי ממש לא נעים אם היא היתה רצה לספר לחברה שלה על כל מה שקורה בנינו

דברים כאלה צריכים להשאר בין בני הזוג

ועכשיו תשאלו,

לא ביקשנו שהיא תספר על הכל

רק שהיא תספר שקיים קשר

מה זה קשור

ברגע שמתרגלים לספר לחברה/ות על כל קשר

זה מרגיש שצריך להמשיך ולספר לה גם על מה שקורה בקשר

גם מצד המספרת שמרגישה חיסרון שלא שיתפה

וגם מצד השומעת שמרגישה פגועה אם לא ידעו אותה

וזה מתכון להרבה בעיות

אם בא לה שתספר אם לא אז לא,אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין

!אוכל להעיד על עצמי, שאם זה פגישה ראשונה-שניה, ממש לא אוהבת לשתף... נכנסת לבונקר.  

אבל קשר ארוך אני כן נוטה לשתף חברות קרובות, ואישית גם כן אופתע אם לא ישתפו אבל בכל מקרה מכבדת את ההחלטה של כל אחת, כי לפעמים זה נובע ממקום של צורך לעכל ולהתבשל לבד.

קרה לחברה מממש טובה שלי. זה לא נעים ואפילו מאכזב וכואב קצת. אבל אני מבינה כי היא שושואיסטית כזאת.

לא הייתי מצפה אבל..

הייתי מופתעת

תלוי בחברה,

ותלוי מה בקשר...

יש את אלה שכבר משלב ההצעה יספרו את השם של האדון, וכו' - וזה לדעתי לא נכון ולא בריא,

ויש את אלה שיספרו גם  כשזה כבר רציני רק ש"יש מישו".

אישית, אם זה חברה טובה ממש ואני שומעת על זה רק בשלב האירוסין, אני אהיה בשוק אם כי לא אפגע (במיוחד אם לא דיברתי איתה במשך תקופה) 

אני גם לא מספרת על כל הקשרים שלי, 

וגם כשאני מספרת, זה ממש תלוי בסיטואציה וכד', למי מהחברות אני מספרת...

לפעמים לפי החברה שאותה אני בחרתי לשתף אני מבינה מה אני מרגישה בעצמי,

ולפעמים זה פשוט פונקציה של עם מי דיברתי לאחרונה..  

לפני האירוסין?

(ובפרט שמספרים על כל מיני דברים מהפגישה, מהם נעימים יותר ומהם פחות...)

שם פרטי? -לדעתי מהרגע שנהיה רציני... (זה לא בריא גם לזו המספרת לדבר עליו בתור משו רחוק....)

שם פרטי + שם משפחה? - זה כבר דילמה אחרת...

שוב, 

תלוי מה בדיוק מספרים עליו,

ותלוי לכמה "חברה הכי טובה"...

אם קוראים לו אחימעץ או משהו.

אלא אם כן קוראים לו "דוד".

האמת שלא כ"כ הבנתי מה הבעיה, הרי אני בכלל לא מכירה אותו..

וכשחברות שלי מספרות הם בד"כ לא מספרות דברים לא נעימים בצורה שזה לא נעים שאדע איך קוראים לו

שנשרף באחד המחזורים באחת האולפנות הנחשבות בארץ.

הסיפור היה שהוא הפסיק את הקשר, כשהיא כבר הייתה בטוחה שהם מתחתנים.

ובגלל שהיא סיפרה לכל החברות שלה עם מי היא יצאה (וגם על כל מה שהלך בקשר), אז זה שרף אותו.

כל החברות שלה כשהן רואות אותו ברחוב, מפנות אליו מבטים מאשימים.

אז כן, צריך להיזהר מזה! (לדעתי)

זה כבר נאמר ע"י חכמים, רק שבדורנו זה לא ככ מקובל....מידע צריך לעבור במהירות לכל עבר....

אני מנסיוני בחיים , בכל מיני תחומים ראיתי המון ברכה בפעמים שלא פרסמתי מידי דברים, רק בזמן שכבר היה צריך...לא צריך להפגע ומומלץ גם לאמץ.....

יעויין בתנחומא (כי תשא פיסקא לא), וכ"מ בברכות (נה: ) ובכמה מקומות.

כשלא מספרים.... אז אחכ עוד יותר יש ״קפידא״ למה לא סיפרת....

ז ה גורם לקנא.

ולא השיתוף

א. מהגמרות והמדרשים עולה כי ישנה מעלה לצניעות. לא מדובר כאן

על גדרים הלכתיים על כל הפורמליות שבהם. ולכן לא שייך לדון כאן

על חוט השערה המבדיל בין המותר לאסור ובין הטמא לטהור.

מה שחשוב הוא המגמה - ככל שצנוע - יותר מעולה, או אם תרצה:

"צניע ומעלי".

ב. משכך, אין צורך להיכנס לגדר 'פומבי' ו'פרסום' ההלכתיים (ראה

בבאה"ל סי' תרעא כמדומני שהוכיח מיבמות סז. שפרסום הוא

בעשרה. ואכמ"ל בזה).

ג. ברור הוא שעניין ששומר האדם לעצמו מוגדר כיותר צנוע,

לעומת מקרה שבו התגלה הדבר לאחרים, ואף אם האחרים

הללו לא היו כי אם אדם אחד.

ד. מה גם דקיי"ל דחברך חברא אית ליה. 

ה. אם רואים את כל המכלול של הגמ' בתענית ובברכות ובב"ב,

עולה יותר תמונה שיש עניין להסתרה, ופחות שאין הברכה שורה

בדבר המדוד, בדווקא.

ו. ראה בתוספות בתענית שם מה שהקשו מחולין, שלכאורה 

חולקים על פירושו של הזוהר.

זה מוזכר בכ"מ בש"ס.

העיקרון הזה הוא עיקרון. לעניין היתר לה"ר הוזקקנו לשלושה

משום ששם נצרכת רמת פירסום מסויימת. אך אין זה אומר

שכאשר הדבר יתגלה רק לאדם אחד, הטבע האנושי ישתנה...

ראה לדוגמא בכתובות (קט: קי.).

בהודעה הקודמת (כפי שמשתמע מסתימת דבריך),

כבר אין לי צורך בהוכחה הנוכחית...

הוא לא רק רק בג', דהיינו שטבע השמועה להיות

מופצת (גם אם לא בהיקף של באפי תלתא), ממילא

נפל פיתא בבירא, והדיון לגבי אדם יחידי מתייתר

(אם כי גם לגביו יש לי מה לומר).

הייתה תקופה בהיסטוריה של עמ"י שבה רווחה שיטת החילוקים.

מסיומה, משתמשים בהם במידה במשקל ובמשורה. 

ב. שים לב שעד עכשיו לא הזכרתי אף לא פעם אחת את צמד המילים עין, ולא לחינם.

ממקום שהוא מעל הטבע. ומצע הגידול האופטימלי של העל-טבעי

הוא הרחק מעין אדם (מטעם הר"ן בדרשותיו ועוד).

ב. אני חולק עליך.

ג. נכון.

דומני שאתה ממקד את הדיון בנקודות הלא רלוונטיות.

היא גם מספרת לי על הקשרים שלה??

ולעניין:

תמיד אבין שיש לכך סיבה.

אני שיתפתי עם חברים מפני וכאשר הייתי צריך עזרה/עצה/תמיכה/הכוונה.

וגם אז בראשי פרקים, מה שהיה נצרך.

זה לא רק מה שהיא החליטה זה גם מה ומי שאת!   אני אישית הייתי מצפה מחברה טובה שתכבד את החלטתי!!!!

מזמן מזמן לפני שחזרתי בתשובה אמרה לי מישהי- ידעתי שא ת לא תרצי לעשות מה ש כולנו עשינו

חשבתי לי : אם את חברה טובה את צריכה להגן עליי בבחירה שלי ולא להתלונן   מיותר לציין שאיני חברה שלה כבר ממזמן

ו"לא מתלהבים משטויות"...

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לגודל שלו.

וסליחה, אבל, אולי בוגרות יותר?

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.