לא נעים להודות אבל אולי זה יעודד אותך-

אני אישית הרטבתי עד גיל מאוחר מאוד.. כמעט עד סוף יסודי.. ומה שלא ניסו לא עבד. כל מיני שיטות שונות{זמזם,בדיקות רפואיות}  אני מכירה עוד אנשים שגם היו מרטיבים עד גיל 11-12. מאוד מאוד לא נעים אבל בסוף זה יעבור. יום אחד זה פשוט הפסיק מעצמו.  וכן זה היה ממש כל לילה. ללא שום מודעות ושליטה.

חשוב מאוד- לחזק את הילד בכל מה שאפשר. זו לא אשמתו והוא לא עושה את זה בכוונה. לאזור הרבה הרבה סבלנות.

לא להראות לילד כמה את דואגת.

גם כך די קשה לו עם זה, ולא חסרה לו תחושת אשמה בגלל הצער של ההורים.

וגם אני... הרטבתי עד גיל 12... (איזה פאדיחות....), ולא עזר כלום!!!

בסוף איכשהו נגמלתי, אבל מהצלקות של תחושת האשמה והדימוי העצמי הירוד אני לא בטוח שנגמלתי...

בהצלחה!

שכן,זה עבר בסוף מעצמו, ולא בעזרת שום "שיטה" חיצונית. יכול להיות שישנם דברים שעוזרים רק לנסות בשיא ההתחשבות והעדינות.אני זוכרת שהיה מופעל כלפי כעס בתור ילדה מתוך התסכול של ההורים , וכל התייחסות שלילית שלכם מוסיפה על הקושי והחוסר נעימות שגם כך קיים לילד מרטיב{במיוחד גדול} .

תרופה שמגיעה בצורת "שפריץ"  שנרשמת (למיטב ידיעתי) ע"י אורולוג. ממה שהבנתי ילד שמרטיב בגיל כזה וכל שיטות הפרסים וכו' לא עבדו, זה בגלל שחסר לו בגוף חומר מסויים שבעצם עוזר לשליטה על הסוגרים למרות ההרפיה הטבעית בשנה. בתחילה צריך לתת 2 שפריצים בכל נחיר בערב לפני השנה ולאט לאט יורדים עם המינון כי הגוף מתרגל לייצר אותו בעצמו עד שלא צריך בכלל את התרופה. בהתחלה כל שכחה גורמת אוטומטית להרטבה (כך לא שוכחים כמעט) בהמשך זה פחות קריטי. האם זה מה שהרופא אמר שלא משתמשים יותר? אני יודעת על שימוש בזה ממש בשנים האחרונות. מעבר לעגמת הנפש הכי גדולה לילד המרטיב, כל המשפחה די סובלת מהריח שמתפשט כל ערב והאווירה הלא נעימה כך שזו ממש הקלה ועליה באיכות החיים לכולם ברגע שזה מסתדר לכן לדעתי כדאי לברר. בהצלחה! 

יש לי נסיון מצוין בטיפול שקיבלה ביתיי בגיל 15! מדובר בכדורים בשם מינרין. לוקחים בערב לתקופה של כמה חודשים וההרטבה נעלמת! . ואחר כך ברוב מוחלט של המקרים (לפי מה שאמר הרופא, אורולוג ילדים - וכך גם היה אצלנו-) הבעיה נעלמת.

אנחנו הגענו לתרופה אחרי שניסינו המון שיטות (קושניר, פעמונית, תרגילי שרירים, דמיון מודרך ועוד) שכולם לא הועילו.

מאד חששנו מהתרופה ורק אחרי ייאוש ואחרי שנגרמו לילדה (בעצם נערה...) המון עוגמת נפש ותסכולים הגענו לרופא והכל הסתדר במהירות. כששוקלים את החשש מתרופה צריך לשקול את הנזקים שנגרמים בינתיים... אני מצטערת מאד שלא ניסינו קודם והקשבנו לשמועות לא מבוססות.

לאמא הדואגת.

א. יש שיטה של דר. קושניר, אפשר לראות פרטים באינטרנט, יש החזר מקופ"ח.

ב. גם לגבי "שיטה" - כדאי להתייעץ עם הילד; לדוגמה, להגיד לו - זה דבר שאתה עושה בעצמך, בל מאמץ גדול. יצליח - יצליח, ואם לא - לא קרה שום דבר.

ג. עיקר הכל, לומר לילד: זו תופעה שיש להרבה אנשים, נורמלים לחלוטין - וזה עובר בסוף. בטוח. בינתיים, תתייחס לזה כאילו יש לך וירוס שגורם להשתעל: לא נעים ולא נורא. זה דבר ששייך למערכות בגוף מתי הן "מתרגלות" לעצור את זה לבד. יש כאלה, הרוב, שבגיל צעיר יותר, ויש רבים מאד שבגיל מאוחר יותר. בגלל שבד"כ זה בגיל צעיר יותר, לכן ההרגשה הלא נוחה. אבל באמת זה לא קשור לאדם. יכול להיות אדם הכי טוב ,הכי צדיק, הכי מוכשר - וזה ייעצר לו בגיל יותר מאוחר. נשתדל למצוא שיטה שעוזרת לקצר את הזמן, ובינתיים - מה איכפת; גם אחרי שירותים אדם צריך לנקות את עצמו - אבל בגלל שזה כולם, אף אחד לא חושב שזה משהו לא בסדר. בשבילי זו לא בעיה, אני מכסת צ'יק צ'ק וזהו. ב"ה שלהתקלח אתה יודע לבד.  כך לדעתי תאמרי לילד, וגם לעצמך.  ההרטבה באמת לא אסון - העיקר שלא תישאר "ביצה" לאחר כך... הצלחה רבה.

היחס מצויין . יש החזר מהקופה. נמצא בכל מקום בארץ - כל יום בשבוע אחת לחודש ברוב הערים הגדולות .יש אתר אינטרנט שניתן למצוא בגוגל וכך להגיע למספר שהוא מתאים לכל מקום.

בהצלחה

דבר.

אם בכל אופן את רוצה המלצה יש רוקחת טבעית באיזור השוק בירושלים.שרוקחת כדורים מעולים

להרטבה בלילה . אימי וחמותי משתמשות ומאוד מרוצות.

שם הבית מרקחת הוא "רינה פארם"

בהצלחה וכל טוב.

התחלנו להשתמש עם מינירין לילדה בת 6 אחרי כל הנסיונות בשיטות האחרות,

 היא לוקחת מינון של 0.4, אבל זה לא עוזר, מהו המינון הנכון מנסיונכם? הרופאה לא מסכימה לתת לה מינון גבוה יותר

בני עוד מעט בן 7 וסובל מהרטבות יום כל הזמן ( גם מדי פעם בלילה)  ,

הרופאים אמרו לנו שעד הוא לא החליט שזה מפריע לו ושהוא רוצה לטפל בעצמו אין לנו מה לעשות .

לנו כהורים זה מאד מפריע  - הכביסות , הריח והפחד מדחייה חברתית של הבן  . האם יש למישהו נסיון בטיפול בבעיה כזו?

אבל באמת נראה שאין ברירה אלא להשתחרר ולהרגע. הלחץ של ההורים אף פעם לא מועיל בכלל ובטח ובטח שלא הערות, קנטורים וכעס. כדאי לסכם על הילד שלא נעים לסביבה שיש ריח לא נעים  ולכן עליו להחליף כשהמכנסים רטובות (על אף הכביסה הנוספת המעיקה). אפשר לקבוע איתו שם קוד שאתם משתמשים בו כשאתם שמים לב שהוא צריך להחליף וכך לא כל הסביבה מודעת ויש פחות בושה.

לפעמים הורים מחליטים בשעות שהוא בבית פשוט להזכיר לו כל חצי שעה ללכת לשירותים. זה בודאי מונע הרבה הרטבות אבל בסופו של דבר בעצם מעביר את האחריות שוב אל ההורים ולא אל הילד.

הכי חשוב באמת לדעת שכמה שעכשיו זה קשה ולפעמים ממש בלתי נסבל זה בהחלט עובר! אמנם נצטרך הרבה סבלנות ואורך רוח אבל בהחלט שווה שכאשר זה סוף סוף  יעבור הילד לא יישאר עם שק של כעסים וביקורתואגרוף לדימוי העצמי  שהוא צבר מההורים.

המון הצלחה ואל ייאוש!

תנסי ללמד אותו לחזק את השרירים כמו שאישה עושה אחרי לידה: בזמן שהוא משתין, שינסה לעצור את הזרימה, להתחיל ושוב ומיד לעצור. הוא יכול לעשות אותו תרגיל גם במיטה לפני שהוא הולך לישון. זה יתן לו יותר שליטה להתאפק.

בנוסף, שיטת "פתרון משותף" (לנשום עמוק קודם ולהיות רגועה-זה לא לרגעי כעס ותסכול):

1. תנסי להביע את הרגשות שלו: קשה לעצור במה שאתה עסוק וללכת, אתה לא תמיד מרגיש בזמן, לפעמים בורח ואתה לא שם לב, וכו'. לא לקצר, ובאמת לנסות להבין אותו, ולהקשיב לו.

2. כשאת בטוחה שהבנת אותו תביעי בקיצור את ההרגשה שלך (המצב בלתי נסבל מצידי בגלל הריח, דחיה בחברה, כביסה, למשל), ואז

3. תני לו להציע את כל הפתרונות שהוא יכול, כולל לבקש ממך עזרה, וגם פתרונות לא ריאליים, ותרשמי אותם נותן תוקף). אז תציעי פתרונות אפשריים שלך (כולל חיזוק השרירים הנ"ל).

4. תעברו יחד על הרשימה. תני לו לפסול מה שהוא רוצה לפסול, ולקבל מה שהוא רוצה לקבל.

5. תבדקי שהוא ואת מיישמים את מה שהחלטתם בשבועות הבאים, ואם צריך אז תחזרו על התהליך אם אין שיפור.

השיטה הזאת טובה לכל מיני בעיות בחינוך. היא מחזקת את הקשר ביניכם, נותנת לו את התחושה שאת בצד שלו, ומכבדת אותו, ומשתפת אותו באופן מלא בבעיה, מבלי להפיל אותה לגמרי עליו. זה גם מעודד תקשורת טובה.

אני ממליצה מאד לאחר שראיתי ב"ה, הצלחה בכל מיני קשיי חינוך אצלינו. בהצלחה רבה!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....