יש למישהו נסיון עם שיטה שבאמת עובדת? מדובר בילד שכבר בבית ספר יסודי, כיתה ד', שמרטיב כל לילה.
נראה לי שבגיל כזה צריך ממש טיפול מקצועיאודי-ה
לאמא דואגתבלה
לא נעים להודות אבל אולי זה יעודד אותך-
אני אישית הרטבתי עד גיל מאוחר מאוד.. כמעט עד סוף יסודי.. ומה שלא ניסו לא עבד. כל מיני שיטות שונות{זמזם,בדיקות רפואיות} אני מכירה עוד אנשים שגם היו מרטיבים עד גיל 11-12. מאוד מאוד לא נעים אבל בסוף זה יעבור. יום אחד זה פשוט הפסיק מעצמו. וכן זה היה ממש כל לילה. ללא שום מודעות ושליטה.
חשוב מאוד- לחזק את הילד בכל מה שאפשר. זו לא אשמתו והוא לא עושה את זה בכוונה. לאזור הרבה הרבה סבלנות.
נסי והמשיכי לנסות את כל השיטותיהודית פוגל
לפי דעתי כן. שיטת הפעמון עזרה להרבה מאוד ילדים,יהודית פוגל
למי שכתב פה...אנונימי (פותח)
כל מה שאני יכולה להגידבלה
שכן,זה עבר בסוף מעצמו, ולא בעזרת שום "שיטה" חיצונית. יכול להיות שישנם דברים שעוזרים רק לנסות בשיא ההתחשבות והעדינות.אני זוכרת שהיה מופעל כלפי כעס בתור ילדה מתוך התסכול של ההורים , וכל התייחסות שלילית שלכם מוסיפה על הקושי והחוסר נעימות שגם כך קיים לילד מרטיב{במיוחד גדול} .
שכחתי לומר-אודי-ה
אצלנו כל הבנות הרטיבו עד גיל מאוחר והבנים נגמלו בלילה מוקדם.
אולי כדאי לעשות פה סקר, ואז זה יעודד אותך...
בינתיים הבן הבכור שלי פיצה אותי והוא נגמל תוך יומיים בלילה (ביום זה לקח 8 חודשים...)
אבל נראה לי שלא כדאי שהילד יסבול ואם אפשר לגמול אותו באיזשהיא שיטה -עדיף.
אצלנו במשפחה מאד עזר לילד עוד יותר גדולאנונימי (פותח)
תרופה שמגיעה בצורת "שפריץ" שנרשמת (למיטב ידיעתי) ע"י אורולוג. ממה שהבנתי ילד שמרטיב בגיל כזה וכל שיטות הפרסים וכו' לא עבדו, זה בגלל שחסר לו בגוף חומר מסויים שבעצם עוזר לשליטה על הסוגרים למרות ההרפיה הטבעית בשנה. בתחילה צריך לתת 2 שפריצים בכל נחיר בערב לפני השנה ולאט לאט יורדים עם המינון כי הגוף מתרגל לייצר אותו בעצמו עד שלא צריך בכלל את התרופה. בהתחלה כל שכחה גורמת אוטומטית להרטבה (כך לא שוכחים כמעט) בהמשך זה פחות קריטי. האם זה מה שהרופא אמר שלא משתמשים יותר? אני יודעת על שימוש בזה ממש בשנים האחרונות. מעבר לעגמת הנפש הכי גדולה לילד המרטיב, כל המשפחה די סובלת מהריח שמתפשט כל ערב והאווירה הלא נעימה כך שזו ממש הקלה ועליה באיכות החיים לכולם ברגע שזה מסתדר לכן לדעתי כדאי לברר. בהצלחה!
נסיון טוב עם אבני חןאנונימי (פותח)
nechamas7@gmail.com
טיפול תרופתיאנונימי (פותח)
יש לי נסיון מצוין בטיפול שקיבלה ביתיי בגיל 15! מדובר בכדורים בשם מינרין. לוקחים בערב לתקופה של כמה חודשים וההרטבה נעלמת! . ואחר כך ברוב מוחלט של המקרים (לפי מה שאמר הרופא, אורולוג ילדים - וכך גם היה אצלנו-) הבעיה נעלמת.
אנחנו הגענו לתרופה אחרי שניסינו המון שיטות (קושניר, פעמונית, תרגילי שרירים, דמיון מודרך ועוד) שכולם לא הועילו.
מאד חששנו מהתרופה ורק אחרי ייאוש ואחרי שנגרמו לילדה (בעצם נערה...) המון עוגמת נפש ותסכולים הגענו לרופא והכל הסתדר במהירות. כששוקלים את החשש מתרופה צריך לשקול את הנזקים שנגרמים בינתיים... אני מצטערת מאד שלא ניסינו קודם והקשבנו לשמועות לא מבוססות.
הרטבת לילהאנונימי (פותח)
לאמא הדואגת.
א. יש שיטה של דר. קושניר, אפשר לראות פרטים באינטרנט, יש החזר מקופ"ח.
ב. גם לגבי "שיטה" - כדאי להתייעץ עם הילד; לדוגמה, להגיד לו - זה דבר שאתה עושה בעצמך, בל מאמץ גדול. יצליח - יצליח, ואם לא - לא קרה שום דבר.
ג. עיקר הכל, לומר לילד: זו תופעה שיש להרבה אנשים, נורמלים לחלוטין - וזה עובר בסוף. בטוח. בינתיים, תתייחס לזה כאילו יש לך וירוס שגורם להשתעל: לא נעים ולא נורא. זה דבר ששייך למערכות בגוף מתי הן "מתרגלות" לעצור את זה לבד. יש כאלה, הרוב, שבגיל צעיר יותר, ויש רבים מאד שבגיל מאוחר יותר. בגלל שבד"כ זה בגיל צעיר יותר, לכן ההרגשה הלא נוחה. אבל באמת זה לא קשור לאדם. יכול להיות אדם הכי טוב ,הכי צדיק, הכי מוכשר - וזה ייעצר לו בגיל יותר מאוחר. נשתדל למצוא שיטה שעוזרת לקצר את הזמן, ובינתיים - מה איכפת; גם אחרי שירותים אדם צריך לנקות את עצמו - אבל בגלל שזה כולם, אף אחד לא חושב שזה משהו לא בסדר. בשבילי זו לא בעיה, אני מכסת צ'יק צ'ק וזהו. ב"ה שלהתקלח אתה יודע לבד. כך לדעתי תאמרי לילד, וגם לעצמך. ההרטבה באמת לא אסון - העיקר שלא תישאר "ביצה" לאחר כך... הצלחה רבה.
דבר ראשון: אני הייתי מאוד קשה הרטבתי המון בלילההריון ראשון
אבל ב"ה זה עבר בגיל מאוחר . אבל בלי טיפולים ושוםהריון ראשון
דבר.
אם בכל אופן את רוצה המלצה יש רוקחת טבעית באיזור השוק בירושלים.שרוקחת כדורים מעולים
להרטבה בלילה . אימי וחמותי משתמשות ומאוד מרוצות.
שם הבית מרקחת הוא "רינה פארם"
בהצלחה וכל טוב.
יש למישהו נסיון עם הרטבת יום?אנונימי (פותח)
בני עוד מעט בן 7 וסובל מהרטבות יום כל הזמן ( גם מדי פעם בלילה) ,
הרופאים אמרו לנו שעד הוא לא החליט שזה מפריע לו ושהוא רוצה לטפל בעצמו אין לנו מה לעשות .
לנו כהורים זה מאד מפריע - הכביסות , הריח והפחד מדחייה חברתית של הבן . האם יש למישהו נסיון בטיפול בבעיה כזו?
מכירה כמה מקרים כאלה- לא נסיון שלי אישיתאנונימי (פותח)
אבל באמת נראה שאין ברירה אלא להשתחרר ולהרגע. הלחץ של ההורים אף פעם לא מועיל בכלל ובטח ובטח שלא הערות, קנטורים וכעס. כדאי לסכם על הילד שלא נעים לסביבה שיש ריח לא נעים ולכן עליו להחליף כשהמכנסים רטובות (על אף הכביסה הנוספת המעיקה). אפשר לקבוע איתו שם קוד שאתם משתמשים בו כשאתם שמים לב שהוא צריך להחליף וכך לא כל הסביבה מודעת ויש פחות בושה.
לפעמים הורים מחליטים בשעות שהוא בבית פשוט להזכיר לו כל חצי שעה ללכת לשירותים. זה בודאי מונע הרבה הרטבות אבל בסופו של דבר בעצם מעביר את האחריות שוב אל ההורים ולא אל הילד.
הכי חשוב באמת לדעת שכמה שעכשיו זה קשה ולפעמים ממש בלתי נסבל זה בהחלט עובר! אמנם נצטרך הרבה סבלנות ואורך רוח אבל בהחלט שווה שכאשר זה סוף סוף יעבור הילד לא יישאר עם שק של כעסים וביקורתואגרוף לדימוי העצמי שהוא צבר מההורים.
המון הצלחה ואל ייאוש!
שני רעיונותDvo
תנסי ללמד אותו לחזק את השרירים כמו שאישה עושה אחרי לידה: בזמן שהוא משתין, שינסה לעצור את הזרימה, להתחיל ושוב ומיד לעצור. הוא יכול לעשות אותו תרגיל גם במיטה לפני שהוא הולך לישון. זה יתן לו יותר שליטה להתאפק.
בנוסף, שיטת "פתרון משותף" (לנשום עמוק קודם ולהיות רגועה-זה לא לרגעי כעס ותסכול):
1. תנסי להביע את הרגשות שלו: קשה לעצור במה שאתה עסוק וללכת, אתה לא תמיד מרגיש בזמן, לפעמים בורח ואתה לא שם לב, וכו'. לא לקצר, ובאמת לנסות להבין אותו, ולהקשיב לו.
2. כשאת בטוחה שהבנת אותו תביעי בקיצור את ההרגשה שלך (המצב בלתי נסבל מצידי בגלל הריח, דחיה בחברה, כביסה, למשל), ואז
3. תני לו להציע את כל הפתרונות שהוא יכול, כולל לבקש ממך עזרה, וגם פתרונות לא ריאליים, ותרשמי אותם נותן תוקף). אז תציעי פתרונות אפשריים שלך (כולל חיזוק השרירים הנ"ל).
4. תעברו יחד על הרשימה. תני לו לפסול מה שהוא רוצה לפסול, ולקבל מה שהוא רוצה לקבל.
5. תבדקי שהוא ואת מיישמים את מה שהחלטתם בשבועות הבאים, ואם צריך אז תחזרו על התהליך אם אין שיפור.
השיטה הזאת טובה לכל מיני בעיות בחינוך. היא מחזקת את הקשר ביניכם, נותנת לו את התחושה שאת בצד שלו, ומכבדת אותו, ומשתפת אותו באופן מלא בבעיה, מבלי להפיל אותה לגמרי עליו. זה גם מעודד תקשורת טובה.
אני ממליצה מאד לאחר שראיתי ב"ה, הצלחה בכל מיני קשיי חינוך אצלינו. בהצלחה רבה!
יש לי ניסיון עם מרטיב מקצועיאנונימי (פותח)
אני צריכה פתרון להרטבת לילה, כי זה לא מעניין אותו ולכן חבל שאלך לטיפול כרגע. אם יש לכן רעיון איך להכניס בו איכפתיות לנושא, כי ביום ב"ה השתפרנו (בגן הוא כמובן לא מרטיב, רק בבית). בהצלחה!
לענ"דאנונימי (פותח)אחרונה
ועוד משהו מעניין שגיליתי במהלך ה"מסע" שלנו בנושא: אמי סיפרה לי שאחרי כל הנסיונות והשיטות והכעסים והמבצעים וכו' וכו' אחי נגמל (אחרי בר-מצוה!) כשהוא החליט שנמאס לו, והוא מפסיק לשתות מהשעה 3.00 בצהרים. סיפרתי את זה לבני, שזה באמת מפריע לו והוא באמת רוצה להיגמל, והוא התחיל לבכות: "אבל מה אם אני אהיה צמא?...".
המסקנה שלי מזה היא שיש כל מיני רמות של "מפריע" ושל רצון להיגמל...
ילגים מפרק א וצוואהיל 000
לא מצאתי פורום מתאים מקווה שפה אפשרי
שלום בעלי נפטר יש לו ילדים קודמים
לנו משותפים
הכל היה בסדר לא ראיתי את זה בא
סעדתי את בעלי בזמן שילדיו קודמו בעבודות
אימא שלהם הילה חכמה הגיע חטפח בו בבית חוליל לגבות טת הילדים מול המשפחה שלא תראה שלא באים
ואני לא יכלתי לעבוד
כי גם לא רציתי בעלי קודם להכל
מבעל חזק שלא היה חולה אף פעם לא ראיתי אותו שוכב עם חום או משהו דומה לא כדורים כלום
עובד פיזית קשה כל חייו
לא יכולה לפרט הכל
שמר הכל בפנים עד שהגיע למחלה ומהר הלך
ילדיו רצו מידע על כל דבר
על עורך דין שמטפל אפלו אני ובעלי לא התענינו
לא הבנתי מה ילד שבקושי רואה את אבא שלו מתענין בקצבה
מאשים אותי שאני יודעל אל כל המידע
אין לי תו ירודה לא נותנים מידע גם לאישה
אבל הם בשלהם
עכשיו הכל מובן הכינו את הקרקע
ילד שכל חייו לא הספיק לו מה שנתן רצה עוד
עגשיו מרגיש שיכול להכניס לי
אני לא בתחרות
הם יושבים מולי ומחלקים את הבית
החלק שהם לא הבינו שאטאמטית הבית נאשם על שמםץ מי שמדריך אותם מהמשפחה לא מבין ולא אמר להם
הם אמרו לא נוציא אותך מהבית
לא בטוב לב,בהתנשאות
פה שתקתי
שאני רצתי עליו בעלי עבד ואני נלחמתי לקנות אותו כן מפרנבס עיקרי
כי לא היה שעות בבית וכל עול הבית היה עלי עד שהתמוטטתי בעבודה
ועבדתי פחות
לא היה לו עזרה משום צד
המשפחה שלו ידעה על מצבו הקשה
ולא באו לבקר פעם אחת
לא יצאו לקפה או שהבאו אליהם
רק רצו שנפכש במסעדה פעם בחודשים
אבל הוא לא יכח רצו לעשות וי
התנהגו אלי לא מכבד בבית חולים
קראו לי בשמה של,גרושתו
ולא אמרתי כלום
בעלי גוסס והם אבים איתי מולו
שתקתי
אבל הילדים שלו איתם יד ביד
אז גם אני שינתי את גישתי ואהיה בקשר עם משםלתן גם לי יש,ילדים
אימא שלהם השחקנית הראשית פה
הראתה לי שהיא איתי
ותקעה לי סכין בגב חיממה את הילדים שלא מבינים הרבה
על התערבות בכל נישא
לקחה את הפיקוד על משפחת בעלי לא ידעתי שהיא כל יום מדווחת עלי היתה מגיעה כאלו לעזור
ומדווחת הכל לא הבנתי למה המשפחה שלו לא מתיחסת
אלי
אני איתו בכל הטיפול והם לא מתיחסים אלי רק לגרושתן אפלו קוראים לי בשם שלה
בשבעה היא לא יכלה לראות שברים חברים של בעלי הכל רצתה לדעץ להתערב
היום הילגים שלו מתנהגים אלי כאלו זהו
הוא מת את כלום
רוצים את חלקם לא מוותרים על כלום
אני לא גרה בבית ויש להם פה זכות
הכי כאב לי שהם התנתקו מאחים שלהם
ובקשר טוב עם המחה שלא ביקרה את האבא כי הם בדיור כמוהם
לא הבנתי איך אני הרעה פה
מה עושים אין לי עורך דין כל מי שהגעתי אליו לא היה בטוח במצב
חיבת עורך דין שיתן לי בטחון
אין פה מיילוינים אבל יש לי ילדים קטנים ואני לא בריאה מצבי לא ממד טוב נםשי פיזי
מצטערת לשמוע על בעלך ועל המורכבותנעמי28אחרונה
תפני לעורך דין.
לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.
אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.
פרסום הנסחן120
שלום וברכה,
חשוב לי מאוד לשתף בנס עצום שנעשה לנו.
לביתי הקטנה חולשת שריר בעין הגורמת לפזילה, לאחרונה הפזילה החמירה ונוירולוג מומחה הפנה אותנו לבדיקת הדמיה של המוח בהרדמה.
הילדים הם האוצר הגדול ביותר שלי והתפללתי לבורא עולם שיעזור לי לחזק את הביטחון והאמונה ולהילחם בפחד ובחששות שהרי הכל מאיתו יתברך מאבא מלך העולם.
ב"ה הבדיקה חזרה תקינה וקיבלנו את התוצאות מבלי להמתין את כל זמן ההמתנה המקובל.
"הודו לה'כי טוב כי לעולם חסדו" תודה רבה ריבונו של עולם,
כמה חשובה ויקרה הבריאות , כלום לא מובן מאליו .
בתפילה לבשורות טובות ישועות וחיזוק הביטחון והאמונה והקשר התמידי לריבונו של עולם והבנה והכרה בכל הטוב שבורא עולם עושה איתנו.
עבודה סמינריונית על ליקויי למידהEva
שלום רב,
שמי חוה.
אני בהחלט מבינה שהפורום הזה לא בנוי לשליחה של שאלוני מחקר, אך אני לא יודעת לאן עוד אפשר לפנות.
אני והשותף שלי לכתיבת עבודה סמינריונית מפצים את השאלון מחקר שלנו כדי לסיים בהצלחה את לימודי התואר הראשון באוניברסיטה הפתוחה.
אנחנו מחפשים אנשים עם ליקויי למידה אשר מתבטאים בדיסלקציה או בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה, אשר מילאו להם 18.
אנחנו צריכים עוד 21 תשובות של אנשים עם ליקויי למידה לשאלון שלנו, אשר בוחן את ההשפעה של לקות למידה על תפיסת מערכות יחסים מקוונות (משפחתיים / חברתיים / תעסוקתיים) שנוצרו ברשתות חברתיות ובדידות חברתית.
האם יש בקרבתכם אנשים שיש להם ליקויי למידה ומעוניינים להשתתף במחקר או שאתם עצמכם עם ליקויי למידה שפירטתי בשורה למעלה?
אולי אתם מכירים מקומות לאן אפשר להפיץ את השאלון שלנו?
אם כן, אנחנו נשמח לכל עזרה אפשרית.
השאלון אנונימי וקל. אנחנו נתנו זמן מענה עליו עד 30 דקות, כך שלא צריך למהר לשום מקום ולהילחץ מהגבלת זמן.
קישור לשאלון: השפעה של לקות למידה על תפיסת מערכות יחסים מקוונות (משפחתיים / חברתיים / תעסוקתיים) שנוצרו ברשתות חברתיות ובדידות חברתית
תודה רבה לכם בכל מקרה.
יום טוב ונעים לכולם.
עוד הרבה ועוד קצת בבת אחתEvaאחרונה
אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!
תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.
תודה רבה. יום טוב.
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
אמהות לבנים עם אטופיק- יש תקווה לשרוול קצר בקיץ?שיח סוד
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
משהו אחד- במזגנים בקיץ לא כזה חם....יעל מהדרום
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
ואפשר לקפל לו את השרוולים ולבדוק איך זהיעל מהדרוםאחרונה
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
מעון/משפחתון תורני מומלץ בהדר גניםאושי 9
יש ברחוב בגין מעון חסידימתיכון ועד מעוןאחרונה
איך נותנים לילדים הרגשת יציבות בתקופה כזאת?מתוך סקרנות
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
אפשר לשתף את הגננתמענין
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.