הכזונה יעשה את אחותנו??? - על פרשת וישלח ועל נקמה
אחרי מעשה דינה שמעון ולוי יוצאים לנקמה:
ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבואו על העיר בטח ויהרגו כל זכר .ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו. בני יעקב באו על החללים ויבוזו את העיר אשר טמאו אחותם ץאת צאנם ואת בקרם ואת חמוריהם ואת אשר בעיר ואת אשר בשדה לקחו .ואת כל חילם ואת כל טפם ואת נשיהם שבו ויבוזו את כל אשר בבית .ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אותי להביאשני ביושב הארץ בכנעני ובפריזי ואני מתי מספר ונאספו עליי והכוני ונשמדתי אני וביתי.ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו???"
נקמה
האהבה במקומה - וכן השנאה. השלום במקומו - וכן המלחמה. הרחמנות במקומה - וכן
האכזריותוהנקמה. והתורה חוגרת שק על סילוף וזיוף המושג של נקמה, שהפך למטרה לחיצי
כלהמתייוונים והסוגדים לאלילי התרבות הזרה, כאילו הנקמה היא דבר שלילי ורע במהותו.
ונהפוךהוא! אין מדה יותר מעולה וצודקת ממדת הנקמה במקומה, בזמנה, בעתה. הקב"ה
בעצמומכונה "נוקם", שנאמר )נחום א:ב(: "א-ל קנוא ונוקם ה', נוקם ה' ובעל חמה, נוקם ה'
לצריוונוטר הוא לאויביו". ועוד אמרו חז"ל )ברכות לג.(: "אלא מעתה, גדולה נקמה שניתנה
ביןשתי אותיות שנאמר )תהלים צד:א(: 'א-ל נקמות ה''? אמר ליה: אין, במילתה מיהא גדולה
היא". וז"ל רש"י שם: "במקום שצריכה נקמה דבר גדול הוא".
"דבר גדול הוא"! מצוה רבה היא לנקום את נקמת הצדיק והשפל מאת הרשע, ומי שמוותר על
זהאו שולל את הנקמה, אכזרי הוא, וכופר בעיקר. וכן אמר דוד המלך ע"ה )תהלים נח:יא(:
"ישמחצדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע, ויאמר אדם: אך פרי לצדיק, אך יש אלקים
שופטיםבארץ". זהו סוד גדלותה של נקמה, קדושתה של נקמה, מצוותה של נקמה וסיבת
שמחתהצדיק וחדוותו כאשר הוא חוזה נקם. כי כאשר נעשה עוול בעולם, והרשעות ומלכות
הזדוןשולטות וחומסות ומדכאות את הצדיק והנקי, אך טבעי לאדם להרהר ולשאול את
הקב"ה,איכה! בתקופה של הסתר פנים, צצים הספק והכפירה ח"ו, כמו שכתוב )דברים
לא:יז(:"והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות, ואמר ביום ההוא הלא
עלכי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה". ואין נראה מה שפירשו רוב המפרשים,
שמדוברכאן בחזרת ישראל בתשובה, שהרי א"כ קשה, מדוע מיד כתוב שוב "ואנכי הסתר
אסתירפני?" אלא הפירוש הוא, שישראל יפרש את חוסר נוכחותו של הקב"ה לא כהסתר
פניםבכוונה, אלא כעדות כביכול שהוא אינו מסוגל לעזור או אינו קיים, ח"ו. נצחון הרשע
הואחילול השם הנורא ביותר, כי מנצחון הרע והרשע, משתמעות תבוסתו או אי-יכולתו של
הקב"הח"ו. ועל זה אמר דוד המלך ע"ה )תהלים מד:כג-כה(: "כי עליך הורגנו כל היום,
נחשבנו כצאן טבחה, עורה למה תישן ה', הקיצה אל תזנח לנצח, למה פניך תסתיר...".
לכן, כאשר הקב"ה אכן שם קץ להסתר פניו ואכן מתעורר, כמו שאמר דוד המלך ע"ה )תהלים
עח:סה-סו(:"ויקץ כישן ה', כגבור מתרונן מיין ויך צריו אחור, חרפת עולם נתן למו", כאשר
אכןנוקם הקב"ה את נקמת עמו ואת נקמתו שהן אחת, בנקמה זו ובנצחון זה הוא מקדש את
שמו,בזה שהוא מוכיח לעולם שאכן יש אלקים בישראל, שהוא חי וקיים. כי נצחון העוול
והרשעותהוא הוכחה לכאורה להעדרו מן העולם ח"ו, ואין חילול השם גדול מזה, ואילו נצחון
הקב"ה ונקמתו על אויביו הרשעים מוכיחים לעולם שאכן "יש אלקים שופטים בארץ!"
רק בנקמה, כביכול מתרונן ומתעורר - ולמעשה מחייה - הקב"ה את עצמו. כך, במעשה
המרגלים,כאשר אמר הקב"ה )במדבר יד:יא-יב(: "עד אנה ינאצוני העם ]]קכ[[ הזה ועד
אנהלא יאמינו בי... אכנו בדבר ואורישנו", טען משה בפניו )שם:טו-טז(: "ואמרו הגוים אשר
שמעואת שמעך לאמר: מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם".
ואמרועל זה חז"ל )ברכות לב.(: "'מבלתי יכולת ה'...' אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע, עכשיו
יאמרואומות העולם: תשש כחו כנקבה ואינו יכול להציל". והקב"ה הודה לו ואמר )במדבר
שם(:"ואולם חי אני", ואומרים על כך חז"ל )ברכות שם(: "מלמד שאמר לו הקב"ה למשה:
משה,החייתני בדבריך". אילו לא אמרום חז"ל לא היינו מעיזים לומר דברים אלו, אך אמת
ואמונההם. חילול השם, נצחונם של הגוים ותבוסתם של היהודים, נצחונם של הרשעים
ומפלתםשל הצדיקים, מוציאים כביכול את הקב"ה מן העולם - כי כאשר גבורתו איננה, היכן
הוא?וכך שאל גדעון את המלאך )שופטים ו:יג(: "בי אדוני, ויש ה' עמנו ולמה מצאתנו כל זאת
ואיהכל נפלאותיו אשר ספרו לנו אבותינו...". ובזה שמנע משה את השמדת עם ישראל
שתתפרש בעיני הגוים כחולשה של ה' וכהוכחה לאי-קיומו, הוא אכן "החיה" את הקב"ה.
גדולה נקמה כי היא מחייה את ה', היא מוכיחה את קיומו, היא משפילה גאים רשעים, כדי
שהצדיקיםוהעולם ישמחו ויכריזו )תהלים נח:יב(: "אך פרי לצדיק, אך יש אלקים שופטים
בארץ!"ובענין זה אמרו חז"ל )תנחומא, מטות ד(: "משה מתאוה לראות בנקמת המדינים
קודםשימות והיה מבקש מן הקב"ה על כך שיראם בעיניו, ועליו נאמר )תהלים נח:יא(: 'ישמח
צדיקכי חזה נקם'". "משה מתאוה" כתוב כאן, לא רק רוצה או חפץ או מקוה, אלא מתאוה,
כלומר, תאוות הצדיק היא לראות בנקמת הרשע, כי אז רואים ש"יש אלקים שופטים בארץ".
לעומת זאת, מי שמרפה מנקמה באויבי ישראל, למעשה מוותר על נקמת הקב"ה, שהרי מי
שקםנגד עם ישראל, למעשה קם כנגד אלקי ישראל, בזה שהוא מראה שאינו חושש שהקב"ה
יענישאותו. כך אמרו חז"ל )ספרי, מטות קנז(: "'וידבר ה' אל משה לאמר: נקום נקמת בני
ישראלמאת המדינים... וידבר משה אל העם לאמר: החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על
מדיןלתת נקמת ה' במדין' )במדבר לא:א-ג(. להודיע שבחן של צדיקים שאין נפטרים מן
העולםעד שהם מנקמים נקמת ישראל שהיא נקמת מי שאמר והיה העולם". כלומר, הקב"ה
אמרלמשה לנקום את "נקמת בני ישראל", ומשה אמר "נקמת ה'", להודיענו שהיינו הך. ועוד
אמרוחז"ל )ספרי, בהעלותך פד(: "'קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך' )במדבר י:לה(, וכי
יששונאים לפני מי שאמר והיה העולם? אלא מגיד הכתוב שכל מי ששונא את ישראל כמי
ששונאאת המקום". וכן )ספרי, מטות קנז(: "אמר להם ]משה[: לא נקמת בשר ודם אתם
נוקמים, אלא נקמת מי שאמר והיה העולם, שנאמר )נחום א:ב( 'א-ל קנוא ונוקם ה''".
ובכן, ויתור האדם על הנקמה, פסול ותועבה הוא! כי אין כאן ענין של נקמה אישית שלגביה
אכןלא רק שמותר לוותר אלא אסור לנקום, וכמו שנאמר )ויקרא יט:יח(: "לא תקום ולא
תטוראת בני עמך", שהרי אמרו חז"ל על זה )תו"כ, קדושים ד:יב(: "נוקם אתה ונוטר
לאחרים]כלומר ללא-יהודים[". וגירסת הילקוט שמעוני )שם( היא: "לא תקום ולא תטור את
בני עמך, ]אבל[ נוקם אתה ונוטר לגוים".
ודאי שלגבי ישראל נקמה היא שלילית, מכיון שאז האיבה באה רק על רקע אישי, וכבר הטיפו
חז"ללוותרנות על פגיעה אישית, כמו שאמרו )יומא כג.(: "הנעלבין ואינן עולבין, שומעין
חרפתןואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין, עליהן הכתוב אומר )שופטים ה:לא(:
'ואוהביוכצאת השמש בגבורתו'". וכן )שם(: "כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל
פשעיו".אם כן, ודאי שיהודי שמאייב את הזולת על רקע אישי, מצוה עליו לוותר על נקמתו,
כיהרי בוודאי מצוה לכוף את היצר על ענין אישי. אבל לגבי ]]קכא[[ גוי ששונא את ישראל
ומעיקלישראל, אפילו אם יש כאן ענין אישי, עצם העובדה שאינו חושש מלהתגרות בישראל,
בנובכורו של הקב"ה, היא כבר התגרות בהקב"ה וחילול השם. על אחת כמה וכמה אם
מדוברבגוים שיצאו נגד עם ישראל, שהוא חילול השם ומלחמה על הקב"ה ולא ענין אישי, ומי
יעז"לוותר" על חילול שמכוון כלפי שמיא? כבר אמרו חז"ל )ב"ק נ.(: "מלמד שהקב"ה מדקדק
עםסביביו ]"צדיקים הדבקים בו" - רש"י[ אפילו כחוט השערה. אמר ר' חנינא: כל האומר
הקב"ה ותרן הוא - יוותרו חייו".
זאת הסיבה שנענשו ישראל כאשר יצאו להעניש את אנשי גבעה על התועבה שעשו עם הפילגש
)עייןשופטים יט(, שבתחילה הובסו על ידי שבט בנימין ונפלו ארבעים אלף מהם. אמרו חז"ל
)סנהדריןקג
: "ועל דבר זה נענשו אנשי פילגש בגבעה. אמר להן הקב"ה: בכבודי לא מחיתם,עלכבודו של בשר ודם מחיתם?". פירוש: באותה תקופה היה פסל מיכה הקבוע במקום ששמו
גרב,ואמרו חז"ל )שם(: "מגרב לשילה ]מקום המשכן[ ג' מילין. והיה עשן המערכה ועשן פסל
מיכהמתערבין זה בזה", ולא מיחו ישראל על פסל מיכה, ועל זה נענשו, שלא התקוממו נגד
חילול השם.
ואם כלפי יהודים נאמר איסור זה של ויתור, על אחת כמה וכמה כלפי גוים ארורים שיצאו
נגדעם ה', עם ישראל. כך אמרו חז"ל )תנא דבי אליהו פ' ז(: "כשם שהקב"ה יהי שמו הגדול
מבורךלעולם ולעולמי עולמים, מגלגל ומעביר ואינו משמר קינאה ונקמה כדי לעשות משפט
עליהםעל ישראל... כך הקב"ה משמר נקמה בלבבו כדי לעשות משפט ברשעים" )אך אמת
היא, שגם כלפי ישראל שכופרים ומורדים יש ענין של נקמה, וכפי שנראה להלן בע"ה(.
הקב"ה אינו מוותר על נקמתו ברשעים, על כך שקמו נגדו ונגד עמו. אמרו חז"ל )ראש השנה
כג.(:"וא"ר יוחנן, אוי להם לגוים שאין להם תקנה, שנאמר )ישעיהו ס:יז(: 'תחת הנחשת אביא
זהבותחת הברזל אביא כסף ותחת העצים נחושת ותחת האבנים ברזל'. תחת ר"ע וחבריו מאי
מביאין?ועליהם הוא אומר )יואל ד:כא(: 'ונקיתי דמם לא נקיתי'". ופירש רש"י שם: "אם
באתילנקות את הגוים משאר עוונות, לא אנקה מדמם של ישראל". אין וויתור, אין שכחה
לפני כסא כבודו על רשעותו של הגוי כלפי ישראל - רק נקמה.
בוא וראה, איזה חוסר אהבה ורעות יש בלבו של המתייוון המורד באלוקי ישראל ובמידותיו,
והמתיימרלהיות יותר "מוסרי" ויותר צדיק מבוראו! מי שיודע שנשפך דם יהודי, ויודע גם
אתהסבל ואת הצער הנגרם לאחיו היהודים על ידי צר ואויב אכזרי - הגוי הרע הזה - ואינו
דורשאת נקמת דמם וסבלם, רשע ואכזרי הוא, וחסרים בלבו הכעס והשנאה כלפי רשעות
ואכזריות,שהם מצות ה' של "ואהבת לרעך - היהודי - כמוך". לא מוסרי ורחמן הוא זה
שמדברנגד נקמה, אלא אכזרי ושותף לרוצחים. במדרש )קהלת רבה ח:]ד[, בראשית רבה
נה:ג(נאמר: "'באשר דבר מלך שלטון' )קהלת ח:ד( - אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, כתבת
בתורתך'לא תקום ולא תטור', ואת נוקם ונוטר שנאמר 'נוקם ה''... א"ל הקב"ה: אני כתבתי
בתורה'לא תקום ולא תטור את בני עמך', אבל נוקם ונוטר אני )נ"א את( לגוים, 'נקום נקמת
בניישראל'. לקיים מה שנאמר 'כאשר דבר מלך שלטון'". ועל זה נענש אחאב, אחרי שבן הדד
מלךארם עלה על שומרון, ובחירוף ובניאוץ ובבוז אמר לאחאב )מלכים א כ:ו(: "כי אם כעת
מחראשלח את עבדי אליך וחפשו את ביתך... והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו". ואם
לאדי בכך שבפשטות מדובר בהשפלה של מלך ישראל ושל עם ישראל, עוד אמרו חז"ל
)סנהדריןקב
: "מאי 'מחמד עיניך', לאו ספר תורה". ולמרות חילול השם הזה ובזיון עםישראל,נהג אחאב בוותרנות. ה' נקם את נקמתו והבטיח לו נצחון, ]]קכב[[ כמו שנאמר
)שם:כח(:"ונתתי את כל ההמון הגדול הזה בידך וידעתם כי אני ה'", והודות לחסדי ה' הביס
ישראלאת ארם, וחובה פשוטה היתה לנקום את נקמת בני ישראל מהם. כך הכתוב מודיענו
שאחאבלא נקם אלא ויתר )שם:ל-לד(: "ובן הדד נס ויבא אל העיר חדר בחדר. ויאמרו אליו
עבדיוהנה נא שמענו כי מלכי בית ישראל כי מלכי חסד הם נשימה נא שקים במתנינו וחבלים
בראשינוונצא אל מלך ישראל אולי יחיה את נפשך. ויחגרו שקים במתניהם וחבלים
בראשיהםויבואו אל מלך ישראל ויאמרו עבדך בן הדד אמר תחי נא נפשי ויאמר העודנו חי
אחיהוא. והאנשים ינחשו וימהרו ויחלטו הממנו ויאמרו אחיך בן הדד ויאמר בואו קחוהו
ויצאאליו בן הדד ויעלהו על המרכבה. ויאמר אליו הערים אשר לקח אבי מאת אביך אשיב
וחוצותתשים לך בדמשק כאשר שם אבי בשומרון ואני בברית אשלחך ויכרת לו ברית
וישלחהו".
כתגובה לוותרנות הזאת, לרחמנות הטפשית מצד אחאב, אומר לו אחד מבני הנביאים, שיש
אומריםשהיה מיכיהו )שם:מב(: "כה אמר ה', יען שלחת את איש חרמי מיד - והיתה נפשך
תחתנפשו ועמך תחת עמו". ופירש רד"ק: "'איש חרמי' - רוצה לומר שהיה חייב הרג, וכן
תירגםיונתן: גברא דחייב קטול". לא רחמן היה אחאב, ולא איש חסד וצדק - אלא טיפש
שריחם על רשע, בעוד הצו האלוקי היה לנקום את נקמת ה' ואת נקמת בני ישראל.
דוקא מי שנוקם את נקמת ה' זוכה לברית עולם ולברית שלום. כך נאמר )במדבר כה:יא-יב(:
"פינחסבן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם
ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי. לכן אמור, הנני נותן לו את בריתי שלום".
קנאה היא מידת ה', כמו שכתוב )שמות כ:ה(: "כי אנכי ה' אלקיך א-ל קנא". אך מכל מקום,
זוהימידה שהפכה למדה מגונה בעיני הגוים והמתגוים של תרבות הזרה ובמחשבותיהם. שוב
מופיעההסתירה בין תורת ה' התמימה לבין התרבות הזרה שנכנסה להיכל. קנאה היא מדה
שלהקב"ה, וקנאה היא מדה של כל יהודי המקנא לשם ה'. ואין הקנאה אלא נקמה, כמו
שפירשרש"י )במדבר כה:יא(: "בקנאו את קנאתי - בנקמו את נקמתי, בקצפו את הקצף שהיה
לילקצוף; כל לשון קנאה הוא המתחרה לנקום נקמת דבר". ועל זה שיבח והילל הקב"ה את
פינחס.
נקמה היא קנאה לטוב, ובהיפוך אותיות - לקנאות היא לנקות, שמי שמקנא לה' מנקה את
הרשעע"י נקמתו, ועד שהוא מתנקם ומנקה אותו, אין הרשע נקי. הקב"ה הוא גם "א-ל
נקמות")תהלים צד:א(, וכן "א-ל קנא", כמו שנאמר )שמות לד:יד(: "כי ה' קנא שמו, א-ל קנא
הוא", וכן א-ל שלא ינקה עד הנקמו באויביו, כמו שנאמר )שם:ז(: "ונקה לא ינקה".
אך יותר משמילא פינחס אחרי צו ה', הוא גם הציל את ישראל מכלייה, שהרי עליהם היתה
החובהלנקום את הנקמה - ולא קיימוה. וכך כתב הספורנו )במדבר שם(: "בקנאו את קנאתי
בתוכם- שעשה נקמתי לעיני כולם, כדי שבראותם זה ולא ימחו, יכופר על אשר לא מיחו
בפושעים,ובזה השיב את חמתי מעליהם". והאבן עזרא )שם( כתב: "כי הוא קנא כקונו, וכתוב
עלה' כי הוא א-ל קנא בע"ז, ולולי הוא שקינא הייתי מכלה כל ישראל בדבר בקנאתי". ויתור
עלהקנאה ועל הנקמה ההלכתית הוא חטא ופשע נורא עד כדי כך, שהמסרב לנקום חייב
כלייה! וזאת כוונת דברי דוד המלך ע"ה )תהלים קו:ל(: "ויעמוד פינחס ויפלל ותעצר המגפה".
הנקמן הזה, פינחס, זכה לא רק לברית שלום, אלא זכה גם שמתנות כהונה נקבעו על שם
מעשיו.כך אמרו חז"ל )חולין קלד
: "דורשי חמורות היו אומרים: הזרוע כנגד היד ]שלפינחס[,וכן הוא אומר )במדבר כה:ז(: 'ויקח רומח בידו'; ולחיים כנגד תפילה, וכן ]]קכג[[
הואאומר )תהלים קו:ל(: 'ויעמוד פינחס ויפלל'; קיבה כמשמעה, וכן הוא אומר )במדבר
שם:ח(:'ואת האשה אל קבתה'". ומכיון שמגלגלים זכות על ידי זכאי, אחרי שנקם פינחס את
נקמתה' מזמרי בן סלוא וכזבי בת צור, שלח משה את צבאות ה' לנקום את נקמתו במדין
בהנהגתפינחס, כמו שנאמר )במדבר לא:ו(: "וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת
פינחסבן אלעזר הכהן לצבא". וכן פירש הרמב"ן )במדבר כה:יא(: "והזכיר )פסוקים יד-טו(
'ושםאיש ישראל המוכה... ושם האשה המוכה', להודיע כי ראוי היה לשכר הגדול הזה, שהרג
נשיאבישראל ובת מלך גוים ולא ירא מהם בקנאתו לאלקיו. ואחרי שנתן שכרו הטוב לצדיק
ציוהו להיפרע מן הרשעים ואמר לו: צרור את המדינים".
המידה של נקמה מושרשת אצל ישראל ואצל מנהיגיהם הגדולים. כך מצאנו בשמשון. אחרי
אשר"ויך אותם שוק על ירך מכה גדולה" )שופטים טו:ח(, באו אנשי יהודה השפלים למוסרו
לפלשתים,כשהם טוענים בפחד )שם:יא(: "הלא ידעת כי מושלים בנו פלשתים ומה זאת עשית
לנו".ושמשון ענה להם )שם(: "כאשר עשו לי כן עשיתי להם". והלא שמשון הוכתר בשם
"צדיק",וכמו שאמר אביי )סוטה ט
: "ידעה בו ]דלילה[ באותו צדיק דלא מפיק שם שמיםלבטלה".ועוד אמרו )שם י.(: "שמשון דן את ישראל כאביהם שבשמים". וכן )שם(: "אמר
שמשוןלפני הקב"ה: רבש"ע, זכור לי עשרים שנה ששפטתי את ישראל ולא אמרתי לאחד
מהם:העבר לי מקל ממקום למקום". ושמו היה מעין שמו של הקב"ה, כמו שאמרו )שם(:
"שמשוןמעין שמו של הקב"ה; מה הקב"ה מגין על כל העולם כולו ]על ידי השמש[ אף שמשון
מגיןבדורו על ישראל". עד כדי כך היה גדול, עד שיעקב אבינו חשב ששמשון יהיה המשיח,
כמושאמרו חז"ל )בראשית רבה צח:יד(: "לפי שהיה יעקב אבינו רואה אותו ]את שמשון[
וסבורבו שהוא מלך המשיח. כיון שראה אותו שמת, אמר: אף זה מת - 'לישועתך קויתי ה''
)בראשית מט:יח(".
וצדיק זה, כל חייו עד יום מותו קינא לבני ישראל ונקם את נקמתם, כמו שנאמר )שופטים
טז:כח(:"ה' אלקים, זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה האלקים, ואנקמה נקם אחת משתי
עינימפלישתים". ואפשר לומר שביקש נקמה רק על אחת משתי עיניו שניקרו הפלשתים, כי
ידעשחלק מהמעשה בא כעונש על מעשיו, כמו שאמרו חז"ל )סוטה ט
: "שמשון בעיניו מרדשנאמר)שופטים יד:ג(: 'ויאמר שמשון אל אביו, אותה קח לי כי היא ישרה בעיני', לפיכך נקרו
פלשתיםאת עיניו". מכל מקום, הקב"ה נענה לבקשה זו של שמשון לנקמה באויבי ישראל
ובאויבי ה', כי "א-ל נקמות ה'".
כמו כן, שמעון ולוי נקמו את נקמת דינה, ובכלל את נקמת ישראל. ומי שאומר שהמעשה
שלהםבשכם היה חטא אינו אלא טועה ותועה, כי הנה ציוה הקב"ה לאמר )במדבר ב:ב(:
"אישעל דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל", ואמרו חז"ל )במדבר רבה ב:ז(:
"סימניםהיו לכל נשיא ונשיא, מפה וצבע על כל מפה ומפה כצבע של אבנים טובות שהיו על
לבושל אהרן... כל שבט ושבט נשיא שלו צבע מפה שלו דומה לצבע של אבנו... שמעון פטדה
ומפהשלו צבוע ירוק ומצוייר עליו שכם". ואילו היה מעשה שמעון בשכם חטא, איך יתכן
שהקב"היצוה להניף ולפרסם את החטא הזה על דגלו! מה עוד, שמהרז"ו מפרש שם: "שכם -
עלהגבורה ומסירת נפשם בשכם, ואף שלוי היה אתו, שמעון היה הגדול והעיקר וזהו שבחו
על שקינא על הזנות".
גם בפרקי דר"א שיבחו את שמעון ואת לוי, וגינו רק את נשיא שבט שמעון שזנה עם המדינית,
וז"ל)פ' מז(: "שמעון ולוי קינאו על הזנות, שנאמר )בראשית לד:לא( 'הכזונה יעשה את
אחותנו'.והנשיא של שבט שמעון לא זכר מה שעשה זקנו ולא גער בבחורי ישראל, אלא הוא
בעצמו בפרהסיא בא בזנות על המדינית". הרי שוב שבח לשמעון ולוי על מה שעשו.
]]קכד[[
א"כ, ודאי שבשכם לא היה חטא אלא מסירות נפש על נקמה במקומה ובזמנה הנכון. ומי
שמעייןהיטב במקרא יראה שאף יעקב לא נזף בשמעון ובלוי בטענות של מוסר כאילו המעשה
היהבלתי מוסרי. יעקב אבינו פחד רק מתוצאות המעשה והסכנה שתצא ממנו, כמו שכתוב
)בראשיתלד:ל(: "עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ בכנעני ובפריזי ואני מתי מספר
ונאספועלי והכוני ונשמדתי אני וביתי". והם אמנם ענו לענין )שם:לא(: "ויאמרו: הכזונה
יעשהאת אחותנו?!" כלומר, ודאי שאין כאן מעשה של חטא, כי נקמנו את נקמת אחותנו
שעשואתה מעשה שלא ייעשה; ולגבי מה שאתה מפחד מהגוים, הרי בחילול השם חייב אדם
למסוראת נפשו. וכן אמרו חז"ל )בראשית רבה פ:יב(: "אמר רב יהודה בר סימון: ]אמרו[:
עכורההיתה החבית וצללנו אותה. 'ויאמרו, הכזונה', אמרו: מה הם נוהגים בנו, כבני אדם של
הפקר!"ואכן לאחר שענו לו בניו, אין זכר בפרשה לתשובה מיעקב לטענתם, אלא הפרשה
ממשיכה: "ויאמר אלקים אל יעקב: קום עלה בית אל...".
שמעייןהיטב במקרא יראה שאף יעקב לא נזף בשמעון ובלוי בטענות של מוסר כאילו המעשה
היהבלתי מוסרי. יעקב אבינו פחד רק מתוצאות המעשה והסכנה שתצא ממנו, כמו שכתוב
)בראשיתלד:ל(: "עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ בכנעני ובפריזי ואני מתי מספר
ונאספועלי והכוני ונשמדתי אני וביתי". והם אמנם ענו לענין )שם:לא(: "ויאמרו: הכזונה
יעשהאת אחותנו?!" כלומר, ודאי שאין כאן מעשה של חטא, כי נקמנו את נקמת אחותנו
שעשואתה מעשה שלא ייעשה; ולגבי מה שאתה מפחד מהגוים, הרי בחילול השם חייב אדם
למסוראת נפשו. וכן אמרו חז"ל )בראשית רבה פ:יב(: "אמר רב יהודה בר סימון: ]אמרו[:
עכורההיתה החבית וצללנו אותה. 'ויאמרו, הכזונה', אמרו: מה הם נוהגים בנו, כבני אדם של
הפקר!"ואכן לאחר שענו לו בניו, אין זכר בפרשה לתשובה מיעקב לטענתם, אלא הפרשה
ממשיכה: "ויאמר אלקים אל יעקב: קום עלה בית אל...".
כמו כן, המפרשים הראשונים הצדיקו את מעשה שמעון ולוי בשכם. הרמב"ם כתב )הל'
מלכיםט:יד(: "ובן נח שעבר על אחת משבע מצוות אלו ייהרג בסייף, ומפני זה נתחייבו כל
בעלישכם הריגה שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו". והרמב"ן בפירושו על התורה
)בראשיתלד:יג( חולק על הרמב"ם, וז"ל: "אבל ענין שכם כי בני יעקב בעבור שהיו אנשי שכם
רשעיםודמם חשוב להם כמים רצו להינקם מהם בחרב נוקמת. והרגו המלך וכל אנשי עירו
כי עבדיו הם וסרים אל משמעתם...".
אך אם כך, מתעוררת השאלה מדוע קיללם יעקב אבינו )בראשית מט:ה-ז( ואמר: "שמעון ולוי
אחיםכלי חמס מכרתיהם... כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור, ארור אפם כי עז
ועברתםכי קשתה, אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל"? התשובה היא זו: בודאי, אחרי
שהשיבושמעון ולוי את מה שהשיבו ליעקב - "הכזונה יעשה את אחותנו" - הוא שתק וקיבל
אתטענתם, מכל הסיבות דלעיל. ובודאי לא היה בהריגת שכם שום חטא, ואדרבה, היתה זו
מצוהגדולה של נקמה ומסירות נפש, ומשום כך חרט הקב"ה לדורות את דמות העיר שכם על
דגלושל שמעון. אך לאחר מכן, שמעון ולוי ניסו להתנכל ליוסף, וחשבו אף להרגו, וכמו
שאמרוחז"ל )לקח טוב, בראשית מט:כג(: "'וימררהו ורבו' )בראשית שם(, אלו אחיו;
'וישטמוהובעלי חצים' )שם(, אלו שמעון ולוי, דכתיב )שם לז:יח(: 'ויתנכלו אותו להמיתו'".
וכן)תנחומא ישן, וישב יג(: "'ויאמרו איש אל אחיו, הנה בעל החלומות הלזה בא, ועתה לכו
ונהרגהו',מי הם ]איש אל אחיו[? שמעון ולוי". וכן )בראשית רבה פד:טז(: "'ויקחהו וישליכו
אותוהבורה' )בראשית לז:כד(, ויקחהו כתיב. מי היה זה? שמעון. ואימתי פרע לו? להלן
)בראשיתמב:כד(: 'ויקח מאתם את שמעון'". ובסופו של דבר הם שקבעו את מכירתו של יוסף,
כמושאמרו חז"ל )מדרש הגדול, בראשית מט:ה(: "'כלי חמס מכרותיהם' - זו מכירתו של
יוסף".
וכאשר שמע יעקב אבינו את כל זה, נדהם, והבין שעל אף שהמעשה שעשו בשכם היה מעשה
שלנקמה ומצוה וחובה, אך הגורם, המניע שלהם בעשיית המעשה, היה מכוער, ושורשו היה
ברשעותשל כעס, שהוא דבר כה מגונה עד שאמרו חז"ל )נדרים כב.-כב
: "כל הכועס כל מיניגהינוםשולטים בו... אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו... ]אף[ משכח תלמודו ומוסיף טפשות".
ועודאמרו חז"ל )פסחים סו
: "אם חכם הוא, חכמתו מסתלקת ממנו; אם נביא הוא, נבואתומסתלקת ממנו", עיי"ש; והכל בגלל גאוה וגסות הרוח.
מזה הבין יעקב אבינו שמעשי שמעון ולוי נובעים מכעס, ונכון שבשכם עשו מעשה טוב, אבל
מכיוןשהמניע שלהם היה כעס, הגיעו גם למצב שניסו להרוג צדיק ]]קכה[[ כיוסף. והבנה זו
שליעקב, שמעשה שכם היה טוב והנסיון לעקור את יוסף היה רע, משתקפת מתרגום יונתן בן
עוזיאל)בראשית מט:ז( על דברי יעקב אבינו "ארור אפם כי עז", שפירשם לא כקללה לשמעון
ולויאלא לעיר שכם, וז"ל: "ליט הוה כרכא דשכם כד עלון לגוה למחרבה ברוגזיהון דתקיף,
וחמתהוןעל יוסף ארום קשיא". הנה רואים בעליל שמעשה שכם לא היה ראוי לקללה, ורק
המעשה ביוסף היה ראוי לקללה.
זאת היתה כוונתו של יעקב באמרו: "כי באפם הרגו איש", שפירשו חז"ל )בראשית רבה
צח:ה(:"זה חמור אבי שכם". ומה שאמר אחר כך "וברצונם עקרו שור", כוונתו ליוסף,
כלומר,שרצונם היה לעקור את יוסף שנקרא שור, כמו שאמרו חז"ל )מדרש הגדול, בראשית
מט:ו(:"'וברצונם עקרו שור', זה יוסף דכתיב ביה )דברים לג:יז(: 'בכור שורו הדר לו...'". וכן
בלקחטוב )בראשית שם(: "'עקרו שור' - זה יוסף, שנאמר )בראשית לז:יט(: 'ויאמרו איש אל
אחיוהנה בעל החלומות הלזה בא', אלו שמעון ולוי שנקראו אחים. וראיה לדבר שהרי
במצריםלא לקח יוסף לאסור אותו אלא לשמעון... וכתיב )שם מב:כז(: 'ויפתח האחד את שקו'
- זה לוי שנשאר יחיד, כי נותר לשם שמעון ושמו לו כספו בפי אמתחתו ]של לוי[ כדי לבהלו".
משום כך, לא קילל יעקב ח"ו את שמעון ואת לוי, אלא הוא קילל את אפם, את כעסם, שהיה
המניעהרע שהביא אותם לחמס. ולכן נאמר "ארור אפם כי עז", ודרשו חז"ל )בראשית רבה
צט:ו(:"לא קילל אלא אפם". וכן )לקח טוב, בראשית מט:ז(: "'ארור אפם כי עז'... תתבצר אפם
ותתמעט,ועברתם תקטן". כלומר, הקנאות והנקמנות דברים גדולים הן, אבל זאת אך ורק אם
הןנעשות לשם שמים, כמו בפינחס ובאליהו וכדומה. אולם אם המניע והשורש של הקנאות
ושלהנקמה הם רעים, ובאים מתוך כעס וחמס, יש לגנותם. עצם הדחיפה לקנאות ונקמה יש
בהדבר גדול, אלא שצריך לרכך אותן ולמעטן כדי שיהיו תמיד לשם שמים, וצריך שנדע גם
מתי לא להשתמש בהן.
על כן אמר יעקב: "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל". מצד אחד, הפרידם זה מזה, ומצד שני
לאנתן להם מקום קבוע, כדי שלא תהיה להם נחלה קבועה, ויהיו זקוקים לחסדי הזולת
וירגישויסורים, שכל אלה ממעטים את הגאוותנות ואת האנוכיות שהן שורש הכעס. כך אמרו
חז"ל)בראשית רבה שם(: "כל מי שמסבב על הפתחים, משבטו של שמעון. אמר הקב"ה: אף
לוייהא מסבב". וכן )בראשית רבה צח:ה(: "'אחלקם ביעקב' - זה שבטו של לוי... 'ואפיצם
בישראל' - זה שבטו של שמעון, הדא אמרה, רובן של עניים משבט שמעון היו".
מכל מקום, רוח הקנאות שהיתה בהם, הביאה את הקב"ה לתת לשמעון את התפקיד להעמיד
סופריםומלמדי תורה, שיתפרנסו בדוחק, אך תהיה בהם הדחיפה להתמסר, וכמו שתירגם
יונתן)בראשית מט:ז(: "אפליג ית שבטא דשמעון סברין מלפי אורייתא בכנשתא דיעקב".
ולשבטלוי נתן את הכהונה, כי דוקא עקשנותם לדבוק בה' הביאה אותם שלא לעבוד ע"ז
במצריםובעגל הזהב, וכן לאזור אומץ ומסירות נפש להרוג את יקיריהם. אמרו חז"ל )במדבר
רבהטו:יב(: "'קח את הלוים' )במדבר ח:ו( - זה שאמר הכתוב )תהלים יא:ה(: 'ה' צדיק יבחן,
ורשעואוהב חמס שנאה נפשו'... אף שבטו של לוי נתנו עצמן על קידוש שמו של הקב"ה,
שכשהיוישראל במצרים מאסו בתורה ובמילה... אבל שבטו של לוי כולם צדיקים היו והיו
עושיםאת התורה, שנאמר )דברים לג:ט(: 'כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו', זו המילה, ולא
עודאלא בשעה שעשו ישראל את העגל לא נשתתפו שם שבטו של לוי, שנאמר )שמות לב:כו(:
'ויעמודמשה בשער המחנה ]ויאמר מי לה' אלי[ ויאספו ]]קכו[[ אליו כל בני לוי'. כיון שאמר
להםמשה: 'שימו איש חרבו על ירכו ]עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו
ואישאת רעהו ואיש את קרובו[', מה עשו? שמו, ולא נשאו פנים. וכן משה מברכם )דברים
לג:ט(:'האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו...'". איזו מסירות נפש ואיזו קבלת עול מלכות שמים!
רקאדם שיש בו נפש גבוהה עם אהבת ה' ואהבת צדקת ה', ושנאת הרשע ושנאת הרשעות,
מסוגללהגיע למעלות כאלו. לוי ושמעון, שכללו בתוכם את מידת הקנאות והאהבה העזה לה'
עםמידת הנקמה ברשעים וברשעות, אחרי שהקב"ה צרפם בכור ומיעט את הגאוה והשנאה
שלהם - יצאו כמנהיגי עם ישראל וכקדושיו.
אכן "במקום שצריכה נקמה, דבר גדול היא".
הנה, בתקופת בית שני קבעו ישראל את יום י"ג באדר כיום טוב בשם "יום ניקנור". כך
אומרתהגמרא )תענית יח
: "מאי ניקנור... ניקנור אחד מאפרכי יוונים היה, ובכל יום ויוםהיהמניף ידו על יהודה וירושלים ואומר: אימתי תפול בידי, וארמסנה. וכשגברה מלכות בית
חשמונאיונצחום, קצצו בהונות ידיו ורגליו ותלאום בשערי ירושלים, ואמרו: פה שהיה מדבר
בגאוה,וידים שהיו מניפות על ירושלים - תיעשה בהם נקמה". יום ניקנור, יום נקמה, יום טוב
להנציחאת הנקמה, כדי לזכור את החירוף ואת הגידוף נגד ה' ונגד עירו, וכדי לזכור את
הנצחון,כשהצליחו למגר את השונא ולתלות את בהונות ידיו ורגליו בשערי ירושלים, כך שכל
העם, אנשים, נשים וטף, יראום וידעו כי "אך פרי לצדיק, אך אלקים שופטים בארץ".
<הקב"ה אינו רק "א-ל נקמות" ו"א-ל קנוא ונוקם". גם הגאולה השלמה תבוא מתוך זה
שהקב"היקום בזעמו לנקום את נקמת חילול שמו ואת דם עבדיו השפוך. כך אומר ילקוט
שמעוני)עובדיה תקמט(: "אוי למלכות רביעית שהקב"ה נוקם בעצמו ממנה". וכך ביקש דוד
המלךע"ה )תהלים עט:יב(: "והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך ה'". והנה
ירמיהוהנביא לא אמר כדוד "שבעתיים", אלא אמר )איכה ג:סד(: "תשיב להם גמול ה'
כמעשהידיהם". ובפסיקתא רבתי )פרק יב( אמרו: "ר' יהודה ור' נחמיה, ר"י אמר: אמרו
ישראל,רבון העולמים! מה שעשו לנו תשיב להם כמעשה ידיהם, ומה שעשו במקדשך 'השב
לשכנינושבעתים אל חיקם'... ור' נחמיה אומר... מה שעשו בנו תשיב להם גמול ה' כמעשה
ידיהם,ועל ששרפו תורתך 'השב לשכנינו שבעתים אל חיקם'". בודאי, גם במה שעשו הגוים
לישראליש חילול השם, כפי שנראה באריכות בע"ה, ובגלל זה מגיע להם עונש, אך כאשר
בגלויובפירוש הם מדברים נגד ה' ומחרפים ומגדפים אותו, על זה בא עונש שבעתיים, כי הנה
לפנינו חילול השם גלוי ומחוצף, במצח נחושה. זוהי מלחמה גלויה בה'.
זה הסוד של עניין עמלק, מדוע חרה אפו של הקב"ה באומה זו יותר מבשאר האומות: כי שאר
האומותהיוצאות למלחמה נגד ישראל מחללות את השם בעקיפין, שבזה שהן לוחמות בעם ה',
איגלאימילתא שאינם נרתעים מהקב"ה, ואכן זהו חילול השם שלא יכופר, אך אינו דומה
לחילולשבו יוצאים גוים בהכרזה גלויה )כגון גלית( נגד הקב"ה. וזה היה החטא הנורא של
עמלק,שעל זה נאמר )שמות יז:טז(: "כי יד על כס י-ה, מלחמה לה' בעמלק מדור דור", ושעל
זהאמרו חז"ל )מכילתא, בשלח, מסכתא דעמלק פרשה ב(: "רבי אלעזר המודעי אומר: נשבע
הקב"הבכסא הכבוד שלו, אם אניח נין ונכד של עמלק תחת כל השמים, שלא יהו אומרים
גמלזה של עמלק, רחלה זו של עמלק". וכן )פסיקתא רבתי, פרק יב(: "'כי יד על כס י-ה' - אמר
ר'לוי בשם ר' חמא בי רבי חנינא: כביכול כל זמן שזרעו של עמלק בעולם לא השם ]]קכז[[
שלם]כי כתוב "י-ה" ולא השם המלא[ ולא הכסא שלם ]שהרי כתיב "כס"[. נעקר זרעו של
עמלקהכסא שלם והשם שלם. אמר דוד )תהלים ט:ז(: 'האויב תמו חרבות לנצח וערים נתשת
אבד זכרם המה', מה כתיב אחריו? 'וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו'".
עמלק בא להשמיד את ישראל, כמו שאמרו חז"ל )תנחומא ישן, יתרו ד(: "למה נקרא שמו
עמלק?עם לק, שבא ללוק דמן של ישראל ככלב". הוא בא ראשון, ובכך סלל את הדרך לכל
שארהאומות, כמו שאמרו חז"ל )תנחומא, תצא ט(: "'אשר קרך בדרך' - רבנן אמרי קרך,
הקרךלפני אחרים. אמר רבי חוניא, משל למה הדבר דומה? לאמבטי רותחת שלא היתה
בריהיכולה לירד בתוכה. בא בן בליעל אחד וקפץ לתוכה, אע"פ שנכוה - הקירה לפני אחרים.
אףכאן, כיון שיצאו ישראל ממצרים הקב"ה קרע הים לפניהם ונשתקעו המצרים לתוכו, נפל
פחדןעל כל האומות, שנאמר )שמות טו:טו(: 'אז נבהלו אלופי אדום' וגו'. כיון שבא עמלק
ונזדווג להם, אע"פ שנטל את שלו מתחת ידן, הקירן לפני אומות העולם".
אך יותר מזה: עמלק בא בגלוי לחרף, לגדף ולמחות ח"ו את שם ה'. כך אמרו חז"ל על הפסוק
)שמותיז:ח( "ויבא עמלק", וז"ל )מכילתא, שם א(: "שבא בגלוי פנים, לפי שכל הביאות שבא,
לאבא אלא במטמוניות... אבל ביאה זו לא בא אלא בגלוי פנים...". ובגסות גלויה הדגיש עמלק
אתחילול השם הגלוי הזה. וז"ל חז"ל )תנחומא, תצא ט(: "מה היו בית עמלק עושין? היו
מחתכיןמילותיהן של ישראל וזורקין כלפי מעלה ואומרים: בזה בחרת, טול לך מה שבחרת!
זהו מה שכתוב )תהלים עט:יב(: 'חרפתם אשר חרפוך ה''".
חטאו של עמלק היה המלחמה הגלויה והחצופה שפתח בה נגד הקב"ה, ועל זה גזר הקב"ה
)שמותיז:יד(: "מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים". ופירש המכילתא שם )פרשה ב(:
"'מחה'בעולם הזה, 'אמחה' לעולם הבא". הוא פשט את ידו בכסא ה', כמו שאמרו חז"ל
)תנחומא,תצא יא(: "כתוב אחד אומר )דברים כה:יט(: 'תמחה את זכר עמלק', וכתוב אחד
אומר)שמות יז:יד(: 'כי מחה אמחה'. כיצד יתקיימו שני כתובים אלו? עד שלא פשט ידו
בכסא- 'תמחה', כשפשט ידו בכסא - 'מחה אמחה'. אפשר בשר ודם יכול לפשוט ידו בכסא של
הקב"ה?אלא ע"י שהחריב ירושלים שכתוב בה )ירמיהו ג:יז(: 'בעת ההיא יקראו לירושלים
כסאה'', לפיכך - 'מחה אמחה'". פירוש: החטא של עמלק הוא מלחמה גלויה וחצופה בהקב"ה,
כפישעשה כאשר יצאו בני ישראל ממצרים. אך גם כל אומה אחרת וכל גוי אחר המחרף
ונלחםבהקב"ה - נדבק בו חטאו של עמלק, והוא כעמלק. הרי לא עמלק העם החריב את
ירושלים,ומכל מקום אמרו חז"ל שבזה פשט עמלק ידו בכסא, אלא מכאן למדנו שכל הפושט
ידובכסא נקרא עמלק. והבן וזכור כלל זה לימינו אלה )ובסמוך נראה בע"ה איך בחורבן
ירושלים,חוץ מעצם החורבן, היה חילול השם בגלוי ובזדון, במיוחד בדרך שהאויב, דהיינו
טיטוס, ניאץ וחירף בתוך קודש הקדשים(.
הקב"ה קבע כלל, שכל זמן שיש לישראל מלכות וממשלה וכח למחות את זכר עמלק - חובה
ומצוהלעשות זאת, ומשום כך אמרו חז"ל )ספרי, ראה סז(: "שלוש מצוות נצטוו ישראל בשעת
כניסתםלארץ: למנות להם מלך, ולבנות בית הבחירה, ולהכרית זרעו של עמלק. ואיני יודע
איזהיקדים, תלמוד לומר 'כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק' )שמות יז:טז( - כל שישב מלך
עלכס י-ה אתה מכרית זרע עמלק. ומניין ש'כסא י-ה' זה המלך? שנאמר )דברי הימים א
כט:כג(:'וישב שלמה על כסא ה' למלך'". רק אחרי שחרב בית המקדש וגלו ישראל מארצם
וממדינתם,ולא היתה להם האפשרות למחות את זכר עמלק, אמר הקב"ה: עתה, אני מחה
אמחהאת זכר כל עמלק שגילה פנים נגד ה' )ויש להבין שהיום, שאכן החזיר אותנו הקב"ה
בחסדולארצנו ולשלטוננו, ]]קכח[[ שוב עלינו להשתתף אתו במחיית עמלק, אם יתברר לנו
שיש בפנינו ענין של עמלק(.
יוצא מדברינו, שהגאולה תבוא בעקבות רצון ה' לנקום את נקמתו, שזאת תהיה קידוש שמו
הגדולוהנורא. וכן נאמר )דברים לב:לד-לה,לז,מא-מג(: "הלא הוא כמוס עמדי חתום
באוצרותי,לי נקם ושילם לעת תמוט רגלם, כי קרוב יום אידם וחש עתידות למו... ואמר אי
אלקימוצור חסיו בו... אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם, אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר,
מדםחלל ושביה, מראש פרעות אויב, הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום, ונקם ישיב לצריו
וכפר אדמתו עמו".
הקב"ה יצא לנקום את נקמת שמו הגדול המחולל בגוים, וכן את נקמת עם ישראל שדרכם -
דרךשפלותם ומצוקתם בידי הגוים - חולל שמו. בעת הנקמה של גאולה, הוא יתעורר כביכול
כמישמתרונן מיין, כמו שאמר דוד המלך ע"ה )תהלים עח:סה(: "ויקץ כישן ה' כגבור מתרונן
מיין".כל משך הזמן שגזר ה' גלות ושעבוד על ישראל, הוא התאפק, ומשום כך חשבו האוילים
שאינוקיים ח"ו, ולעגו לישראל, כמו שנאמר )תהלים קטו:ב(: "למה יאמרו הגוים: איה נא
אלקיהם".אך שתיקתו מול חילול שמו היתה גבורתו, כמו שאמרו חז"ל )גיטין נו
: "'איאלקימוצור חסיו בו' - זה טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה. מה עשה? תפס זונה בידו
ונכנסלבית קודש הקדשים, והציע ספר תורה ועבר עליו עבירה, ונטל סייף וגידר את הפרוכת,
ונעשהנס והיה דם מבצבץ ויוצא, וכסבור הרג את עצמו ]כינוי לאלקים ח"ו[, שנאמר )תהלים
עד:ד(:'שאגו צורריך בקרב מועדך, שמו אותותם אותות'. אבא חנן אומר: 'מי כמוך חסין י-ה'
)תהליםפט:ט(, מי כמוך חסין וקשה, שאתה שומע ניאוצו וגידופו של אותו רשע ושותק. דבי
רבי ישמעאל תנא: 'מי כמכה באלים ה'' )שמות טו:יא(, מי כמכה באלמים".
אך הקב"ה, על אף שתיקתו, לא שכח את החירוף ואת הגידוף, כי אין שכחה לפני כסא כבודו,
והנקמהכמוסה עמו וחתומה באוצרותיו, ולו נקם ושילם. וכן אמר דוד המלך ע"ה )תהלים
עה:ט(:"כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך ויגר מזה אך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ".
הקב"ה,שחירפוהו וניאצוהו הגוים כי הוא נראה להם כישן מיין, יתרונן וישקה בנקמתו את
הגויםשחלילו את שמו. הספרי אומר )האזינו שכד(: "מאותה טיפה שתו ממנה אנשי דור
המבול,ואנשי דור הפלגה, ואנשי סדום ועמורה, ופרעה וכל חילו, סיסרא וכל המונו,
נבוכדנצרוכל חילו, סנחריב וכל אגפיו, ומאותה טיפה עתידים לשתות כל באי עולם עד סוף
כל הדורות".
זאת נקמת ה', ונקמה של מצוה היא, נקמה של שמחה אומר הספרי )שם שכו(: "כשהמקום דן
אתהאומות שמחה היא לפניו". אכן שמחה היא, כי )משלי יא:י(: "ובאבד רשעים רנה". ואע"פ
שבעוה"זאין הקב"ה בעצמו שש במפלת הרשע, אך כאשר הוא בא למחוק את חילול השם
הנורא ביותר שהיה בגלוי ובבוז על ידי הגוים, שמחה היא לפניו.
נקמה זו נעשית ע"י הקב"ה בעצמו ולא ע"י מלאך, כמו הגאולה הראשונה במצרים. כך אומר
הספרי)שם שכה(: "'לי נקם ושלם' - אני בעצמי פורע מהם, ואיני פורע מהם לא ע"י מלאך ולא
ע"ישליח". וכך מנבא הנביא על נקמת ה' בגוים לעתיד לבוא )ישעיהו סג:א-ו(: "מי זה בא
מאדוםחמוץ בגדים מבצרה, זה הדור בלבושו צועה ברב כחו, אני מדבר בצדקה רב להושיע.
מדועאדום ללבושך ובגדיך כדורך בגת; פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי ואדרכם
באפיוארמסם בחמתי, ויז נצחם על בגדי וכל מלבושי אגאלתי. כי יום נקם בלבי ושנת גאולי
באה.ואביט ואין עוזר ואשתומם ואין סומך, ותושע לי זרועי וחמתי היא סמכתני; ואבוס
עמיםבאפי ואשכרם בחמתי ואוריד לארץ נצחם". ורש"י שם אומר: "נתנבא הנביא על שאמר
הקב"השעתיד לעשות נקמה באדום והוא עצמו בכבודו יהרוג את ]]קכט[[ שר שלהם
תחלה".ופירוש "אגאלתי" שאמר הנביא הוא: ליכלכתי ותיעבתי בדם. ולא בכדי קבע הקב"ה
בלשוןהקודש את השורש גאל" גם במובן של גאולה, דהיינו ישועה ופדות, וגם במובן של
לכלוך בדם - כי גאולת ישראל תבוא רק בדם הגוים שחיללו את השם בדיכוים את ישראל.
עוד זועק הנביא )שם:טו(: "הבט משמים וראה מזבול קדשך ותפארתך; איה קנאתך
וגבורתך...".ומפרש הרד"ק: "שהיית מקנא בראות עוני עמך ומראה גבורתך בעמים - איה הם
עתה".
הקב"ה יצא בנקמה נגד הגוים על גאותם נגדו. כך אמרו חז"ל )מכילתא, בשלח, מסכתא דויהי
ו(:"'תהרוס קמיך' )שמות טו:ז( - הרסת קמיך אין כתיב כאן, אלא 'תהרוס קמיך', לעתיד לבא,
שנאמר'אלקים הרס שנימו בפימו' )תהלים נח:ז(. מפני מה? 'כי לא יבינו אל פעלת ה' ואל
מעשהידיו יהרסם ולא יבנם' )שם כח:ה(, יהרסם בעולם הזה ולא יבנם לעולם הבא. 'תשלח
חרונך'- שלחת חרונך אין כתיב כאן, אלא 'תשלח חרונך', לעתיד לבא, שנאמר 'שפוך עליהם
זעמך'וגו' )שם סט:כה(. ואומר 'שפך חמתך על הגוים', מפני מה? 'כי אכלו את יעקב' וגו'
)ירמיהוי:כה(. 'יאכלמו כקש' - אכלמו כקש אין כתיב כאן אלא 'יאכלמו כקש', לעתיד לבא,
שנאמר'והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה' )עובדיה פסוק יח(". הגאולה הראשונה היא אכן
סימן למה שיהיה בגאולה האחרונה.
כך, כפי שנאמר כאן, ינקום הקב"ה לעתיד לבוא מן הגוים את נקמת בני ישראל שהיא נקמתו,
וכמושאמר הנביא )זכריה ב:יב(: "כי כה אמר ה' צב-אות אחר כבוד שלחני אל הגוים
השולליםאתכם כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו". ובמכילתא )שם(: "כביכול כלפי מעלה דבר
הכתוב אלא שכינה הכתוב".
עוד אמר הנביא )יחזקאל לה:ה-טו(: "יען היות לך איבת עולם ותגר את בני ישראל על ידי חרב
בעתאידם בעת עון קץ. לכן חי אני נאם ה' אלקים כי לדם אעשך ודם ירדפך אם לא דם שנאת
ודםירדפך; ונתתי את הר שעיר לשממה ושממה, והכרתי ממנו עובר ושב; ומלאתי את הריו
חלליו,גבעותיך וגיאותיך וכל אפיקיך חללי חרב יפלו בהם. שממות עולם אתנך ועריך לא
תשובנה,וידעתם כי אני ה'; יען אמרך את שני הגוים ואת שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה
וה'שם היה; לכן חי אני נאם ה' אלקים ועשיתי כאפך וכקנאתך אשר עשיתה משנאתיך בם
ונודעתיבם כאשר אשפטך; וידעת כי אני ה' שמעתי את כל נאצותיך אשר אמרת על הרי
ישראללאמר שממו, לנו ניתנו לאכלה; ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם, אני
שמעתי.כה אמר ה' אלקים כשמח כל הארץ שממה אעשה לך; כשמחתך לנחלת בית ישראל על
אשרשממה כן אעשה לך, שממה תהיה הר שעיר וכל אדום כלה וידעו כי אני ה'". וכן
)יחזקאללו:ה-ו(: "לכן כה אמר ה' אלקים אם לא באש קנאתי דברתי על שארית הגוים ועל
אדוםכלא, אשר נתנו את ארצי להם למורשה בשמחת כל לבב בשאט נפש למען מגרשה לבז;
לכןהנבא על אדמת ישראל ואמרת להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות, כה אמר ה' אלקים הנני
בקנאתי ובחמתי דברתי יען כלימת גוים נשאתם".
אמרו חז"ל )ספרי, האזינו שלג(: "'כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו' )דברים לב:מג( - שתי
נקמות.נקם על הדם ונקם על החמס. ומנין אתה אומר שכל חמס שחמסו אומות העולם את
ישראלמעלה עליהם כאילו דם נקי שפכו? שנאמר )יואל ד:ב(: 'וקבצתי את כל הגוים' וגו'"
)עיין שם(.
הנה עובדיה הנביא היה גר אדומי, כמו שאמרו חז"ל )סנהדרין לט
: "עובדיה גר אדומי היה,והיינודאמרי אינשי מיניה וביה איבא ניזיל ביה נרגא", ופירש רש"י: "מעצמו של יער ייכנס
בתוךהגרזן להיות בית יד, ויקצצו בו את היער, וכן עובדיה לאדום ודוד למואב והוא ]]קל[[
]דוד[יצא מרות המואביה". ומי כמוהו שהיה גוי יודע את שנאת הגוים לישראל! והוא אמר על
הגאולה)עובדיה פסוקים ח-טז(: "הלוא ביום ההוא נאם ה' והאבדתי חכמים מאדום ותבונה
מהרעשו; וחתו גבוריך תימן למען יכרת איש מהר עשו מקטל; מחמס אחיך יעקב תכסך בושה
ונכרתלעולם; ביום עמדך מנגד ביום שבות זרים חילו ונכרים באו שעריו ועל ירושלם ידו
גורלגם אתה כאחד מהם; ואל תרא ביום אחיך ביום נכרו ואל תשמח לבני יהודה ביום אבדם
ואלתגדל פיך ביום צרה; אל תבוא בשער עמי ביום אידם אל תרא גם אתה ברעתו ביום אידו
ואלתשלחנה בחילו ביום אידו; ואל תעמד על הפרק להכרית את פליטיו ואל תסגר שרידיו
ביוםצרה; כי קרוב יום ה' על כל הגוים כאשר עשית יעשה לך, גמולך ישוב בראשך; כי כאשר
שתיתם על הר קדשי ישתו כל הגוים תמיד ושתו ולעו והיו כלוא היו".
השנאה של הגוים לישראל תביא עליהם את הקנאה של הקב"ה, קנאה טובה של מצוה. הנביא
אומר)זכריה ח:ב(: "כה אמר ה' צב-אות, קנאתי לציון קנאה גדולה וחמה גדולה קנאתי לה'".
ולפניכן אמר )שם א:יד-טו(: "קנאתי לירושלים ולציון קנאה גדולה, וקצף גדול אני קוצף על
הגויםהשאננים, אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה". בזה מבהיר הנביא מדוע יתנקם
הקב"הבגוים, אע"פ שלמעשה גלותם של ישראל היא עונש מן השמים. וז"ל רד"ק שם: "אני
קצפתיעל ישראל מעט להגלותם מארצם, ומעט הוא כנגד מה שהרעו הם לישראל אחר גלותם;
עזרולרעה - להרע להם יותר מדי, וכן אמר בישעיהו )מז:ו(: קצפתי על עמי חללתי נחלתי,
ואתנםבידך ]ביד כשדים[; לא שמת להם רחמים...". ועוד נרחיב בזה בע"ה, על הקשר בין זה
לשלש השבועות שמעלים רבים וטובים כטענה נגד מדינת היהודים.
לא יהיו רחמים על הגוים לעתיד לבוא כאשר ינקום הקב"ה את נקמתו בהם. הנביא מתחנן
לפניהקב"ה לנקמה, ואומר )ירמיהו י:כה(: "שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך ועל
משפחותאשר בשמך לא קראו כי אכלו את יעקב ואכלהו ויכלהו ואת נוהו השמו". וכן כתב
דודהמלך ע"ה )תהלים עט:ו-ז(: "שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר
בשמךלא קראו; כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו". וגדולי ישראל ראו לנכון להכניס קריאה
זולהגדה של פסח, לאומרה בליל הסדר. הגדיל לנבא דוד המלך ע"ה )תהלים קלז:ח-ט(: "בת
בבלהשדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו; אשרי שיאחז וניפץ את עולליך אל
הסלע".ומזמור זה, עם הקריאה הבולטת לנקמה, קבעו גדולי ישראל לומר כהקדמה לברכת
המזוןשל חול. וכן נאמר )ירמיהו נא:כ,כב,כד(: "מפץ אתה לי כלי מלחמה ונפצתי בך גוים
והשחתיבך ממלכות... ונפצתי בך איש ואשה ונפצתי בך זקן ונער ונפצתי בך בחור ובתולה...
ושילמתי לבבל ולכל יושבי כשדים את כל רעתם אשר עשו בציון לעיניכם, נאום ה'".
מצוה גדולה לשמוח בנקמת ה' בגוים שחירפו את שמו, שהיא גם כדי לבער את הרע ואת
הרשעיםמן העולם, כי ביעור הרשעים מן העולם צדקה גדולה וחסד הוא. ולכן נאמר בהלל
הגדול)תהלים קלו( "כי לעולם חסדו", לא רק על כך שה' נותן לחם לכל בשר, אלא גם שרים
ומהלליםאת חסד ה' בזה "שהיכה בכורי מצרים", וכן "היכה גוים רבים", וכן "ניער פרעה
וחילובים סוף" - גם על כל אלה מהללים "כי לעולם חסדו". וכל כך למה? לפי שנאמר )משלי
כט:טז(:"ברבות רשעים ירבה פשע וצדיקים במפלתם יראו". וזה ברור, כי לתת לרשעים לנצח
ולהתרבותהוא להרבות פשע בעולם, הפשע הגדול ביותר - הבאת רע לעולם שהיה מיועד
להיות רק טוב, ובכך לחרף ולקרוא תיגר על הקב"ה. ועל חירופם זה ראויים הם שימותו.
משום כך, על אף שאין מזכירים פסוקים של פורענות בראש השנה במלכויות, זכרונות
]]קלא[[ושופרות, מותר להזכיר פסוקים של פורענות הגוים. כך כתב הרמב"ם )הל' שופר
ג:ט(:"אין מזכירין זכרונות, מלכויות ושופרות של פורענות.. כגון 'בחמה שפוכה אמלוך
עליכם')יחזקאל כ:לג(... ויש לו להזכיר פורענות של הגוים, כגון: 'ה' מלך ירגזו עמים' )תהלים
צט:א(,'זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים' )תהלים קלז:ז(...". ואפשר לדייק מזה שכתב
הרמב"ם: "ויש לו להזכיר", שבאלה יש יותר מצוה.
לעתיד לבוא יצעד הקב"ה בעצמו למלחמה נגד הגוים בלבוש צבא, וינקום את נקמת בני
ישראל.כך אמרו חז"ל )ילקוט שמעוני, תהלים תתמז(: "'ה' מלך גאות לבש' )תהלים צג:א(:
א"רחנינא, יש לך אדם שהוא נאה ללבושו ואין לבושו נאה לו, או לבושו נאה לו והוא אינו
נאהללבושו, אבל הקב"ה נאה ללבושו ולבושו נאה לו שנאמר: 'ה' מלך גאות לבש', וכן הוא
אומר)ירמיהו י:ז(: 'מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה'. שבעה לבושין לבש הקב"ה, אחד
במלחמתהים, 'ה' מלך גאות לבש', זה הלבוש כנגד מלחמת הים, שנאמר )שמות טו:א(:
'אשירהלה' כי גאה גאה'. ואחד בסיני, 'לבש ה' עוז התאזר', כנגד עוז שנתן לעמו בסיני
)תהליםכט:יא(: 'ה' עוז לעמו יתן'. ואחד כנגד בבל שנאמר )ישעיהו נט:יז(: 'וילבש בגדי נקם',
וכןהוא אומר )ירמיהו נא:יא(: 'כי נקמת ה' היא נקמת היכלו'. ואחד כנגד מדי שנאמר
)ישעיהושם(: 'וילבש צדקה כשרין', וכן הוא אומר )אסתר ח:טו(: 'ומרדכי יצא מלפני המלך'.
ואחדכנגד יוון שנאמר )ישעיהו שם( 'ויעט כמעיל קנאה', כך היו בני חשמונאי לובשין בגדים
שלקנאה. ואחד כנגד אדום שנאמר )ישעיהו סג:א(: 'מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה'.
ואחד לימות המשיח שנאמר )דניאל ז:ט(: 'לבושה כתלג חור ושער ראשה כעמר נקא'".
לעיל הבאנו את הפסוק )ישעיהו סג:א(: "מי זה בא מאדום חמוץ בגדים", שמדבר ברמיסת
הגויםעל ידי הקב"ה כדורך בגת. ופירש מצודת ציון )שם(: "חמוץ - ענין צביעה ואין לו דומה,
ויתכןשהוא הפוך מן 'תמחץ רגלך בדם' )תהלים סח:כד(...". וכן כתב הרד"ק )תהלים שם(:
"למען תמחץ רגלך - תאדם. כמו הפוך תחמץ מן חמוץ בגדים, שפירושו אדום בדם".
<שלמה המלך ע"ה כתב )משלי כ:כח(: "חסד ואמת יצרו מלך וסעד בחסד כסאו". והכוונה
היא,שהקב"ה קבע מידות וערכים, וכולם הם חסד. אבל אין זה כחסד המדומה של תרבות
הזרהושל המתייוונים, שהם כביכול הקובעים מה זה חסד, שהם כביכול בוראים את העולם
ואתחוקיו בצלמם ובדמותם. החסד של הקב"ה הוא "חסד ואמת", חסד של אמת - חסד של
רחמנותכלפי מי שמגיעה לו רחמנות, ושל אכזריות כלפי מי שמגיעה לו אכזריות על רשעותו.
וכאשר יש "חסד ואמת" ביחד, אז "וסעד בחסד כסאו".
כלל גדול בתורה הוא זה: אם אין אמת, אין חסד אמיתי. חסד, רחמנות, יושר, אהבה, חמלה -
הכלצריך להיות במסגרת של אמת. והקב"ה בעצמו נקרא "רב חסד ואמת" )שמות לד:ו(.
אמרוחז"ל )סנהדרין לז.-לז
: "כיצד מאיימין את העדים? על עידי נפשות היו מכניסין אותןומאיימיןעליהן: שמא תאמרו מאומד ומשמועה עד מפי עד ומפי אדם נאמן; שמא אי אתם
יודעיןשסופנו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה; הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות,
דיניממונות אדם נותן ממון ומתכפר לו, דיני נפשות דמו ודם זרעותיו תלויין בו עד סוף
העולם,שכן מצינו בקין שהרג את אחיו שנאמר )בראשית ד:י(: 'דמי אחיך צועקים'. אינו
אומר'דם' אחיך אלא 'דמי' אחיך, דמו ודם זרעותיו. דבר אחר, 'דמי אחיך', שהיה דמו מושלך
עלהעצים ועל האבנים. לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה
עליוהכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים ]]קלב[[ נפש אחת מישראל מעלה עליו
הכתובכאילו קיים עולם מלא; ומפני שלום הבריות, שלא יאמר אדם לחברו, אבא גדול
מאביך;ושלא יהו המינים אומרים, הרבה רשויות בשמים; ולהגיד גדולתו של הקב"ה, שאדם
טובעכמה מטבעות בחותם אחד, כולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע כל
אדםבחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו; לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר
בשבילינברא העולם. ושמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת, והלא כבר נאמר )ויקרא ה:א(:
'והואעד או ראה או ידע, אם לוא יגיד ונשא עונו'. ושמא תאמרו, מה לנו לחוב בדמו של זה,
והלא כבר נאמר )משלי יא:י(: 'ובאבוד רשעים רנה'".
הרי החסד, הרי הנקמה ברשע - הרי החסד של אמת. כמה פעמים קבע הקב"ה את הזיווג הזה
שלחסד ואמת יחד בכתובים! מצאנו )תהלים כה:י(: "כל ארחות ה' חסד ואמת", וכן )שם
סא:ח(: "חסד ואמת מן ינצרהו", וכן )שם פה:יא(: "חסד ואמת נפגשו", ורבים רבים כאלה.
"כי ברחמנות הטיפשים יאבד כל משפט". אלה דברי הרמב"ן )דברים ז:טז(, העומדים מול
צבאהמתייוונים, שאימצו את רעיונות הגוים, רעיונות התרבות הזרה. ודאי שנקמה ואלימות
והריגתבני אדם, כל אלה דברים חמורים הם, וכאשר הם נעשים סתם לשם כבוד המלך או
האומה,או לשם נקמה אישית - פשע ורשעות הם. אך מי שהולך בפקודת ה' ודבק במצוותיו
ובמדותיוכראוי ברחמנות ובחסד ובשלום, במקומן ובזמנן, ובאכזריות ובנקמה ובמלחמה
במקומם ובזמנם, עובד את ה' יתברך.
הנה התורה הקדושה, תורת חיים ותורת חסד, מסרה לנו מצוה של עיר הנידחת, ובה נצטוינו
עלידי אבינו אב הרחמן, שאם נשמע על עיר שהודחה על ידי בני בליעל, והלכו יושבי העיר
ועבדוע"ז, עלינו ללכת ולהשמיד את העיר ואת כל יושביה ורכושה, עד שתישאר תל עולם. כך
נאמר)דברים יג:טז-יט(: "הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב... ושרפת באש את העיר
ואתכל שללה כליל לה' אלקיך... ונתן לך רחמים ורחמך והרבך... כי תשמע בקול ה' אלקיך
לשמוראת כל מצוותיו... לעשות הישר בעיני ה' אלקיך". ועל הפסוק "כליל לה' אלקיך",
אומריםחז"ל )סנהדרין קיא
: "אם אתם עושים דין בעיר הנידחת מעלה אני עליכם כאילואתם מעלים עולה כליל לפני...".
והרי לפי מחשבותינו הדלות והצרות נשמע דבר זה כשיא האכזריות ח"ו! אך "א-ל דעות ה' ולו
נתכנועלילות", ותורת ה' תמימה, וכולה אמת ויושר, חסד ורחמים. ואם כן, כל כך למה?
התשובההצלולה נמצאת בסיום המשנה )שם(, וז"ל: "שכל זמן שהרשעים בעולם חרון אף
בעולם,אבדו רשעים מן העולם, נסתלק חרון אף מן העולם". ועל משנה זו אומרת הגמרא
)שם,סוף המסכת(: "ת"ר, רשע בא לעולם, חרון בא לעולם, שנאמר )משלי יח:ג(: 'בבוא רשע
באגם בוז ועם קלון חרפה'. רשע אבד מן העולם, טובה באה לעולם, שנאמר )שם יא:י(:
'ובאבוד רשעים רנה'".
ברור, כמו שאמרנו לעיל, שדבר זה חייב להיות אך ורק לשם מצות ה', וללא שום הנאה
אישיתאו נגיעה פרטית. וכך כותב רש"י )דברים יג:יז(: "לה' אלקיך - לשמו ובשבילו". וכן
כתבהאבן עזרא )שם(: "כליל - כלה לה' אלקיך, בעבור כבוד השם תשרפנה באש". ודעת
זקנים )שם( כתב: "כדי שיוודע לכל שלשם הקב"ה חרבתם העיר ולא ליהנות מממונם".
בענין זה כתב אור החיים הקדוש שם )פסוק יח(: "כי בשלמא אם היתה הרציחה של אנשי עיר
הנידחתלנקמה אנושית, יש מקום להנמשך מהדבר; משא"כ עתה, שאין המעשה אלא מטעם
קבלתמצות המלך, והוא אומרו: 'כי תשמע בקול ה' אלוקיך לשמור את כל מצוותיו', כי
כשעושיםמשפט בעיר הנידחת כאילו קיימו כל מצוות ה' כאומרם ז"ל". דבר עצום לימדנו פה
קדוש.הרי אין מצוה בתורהיותר קשה על היהודי מאשר להשמיד עיר שלמה של יהודים, וכל
טבעומורד נגד צו זה. ואם בכל זאת ]]קלג[[ הוא מתגבר על אנוכיותו וכופה את יצרו לה'
במצוהזו, כמה גדול שכרו; כמה המליך עליו את מלך מלכי המלכים; כמה קיבל עליו את עול
מלכותו! אכן, הרי זה כאילו קיים את כל מצוות ה'.
הספרי אומר על זה )ראה צו(: "'כי תשמע בקול ה' אלקיך' )דברים יג:יט( - מכאן אמרו:
התחילאדם לשמוע קמעה, סופו משמיעים לו הרבה... 'לעשות הישר בעיני ה' אלקיך' - זו
שאמררבי ישמעאל: הישר בעיני שמים". כלומר, ולא הישר בעיניך. ואמר בעל הטורים
)שם:יח(:"שלא תדאג לומר: החרבתי עיר ויושביה, לכן מבשרך לומר שלא תדאג וירחמך
וירבך".ושוב נביא מדברי דעת זקנים )שם(: "בשכר שלא ריחמת על מכעיסיו, הוא ירחם
עליך".
<"נקמה" באה מהשורש "קום", והקימה היא היפוכה של הנפילה, כמו שנאמר )משלי כד:טז(:
"כישבע יפול צדיק וקם", וכן )מיכה ז:ח(: "אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי, קמתי", וכן )עמוס
ה:ב(:"נפלה לא תוסף קום בתולת ישראל" )ועיין ברכות ד: איך הסבירו פסוק זה בא"י(.
ושונאיישראל נקראו "קמים", כמו שנאמר )שמואל ב כב:מט(: "ומוציאי מאויבי ומקמי
תרוממני",וכן )תהלים מד:ו(: "בך צרינו ננגח, בשמך נבוס קמינו". כל זמן שהאדם בנפילה
לפניאויביו הקמים עליו, הרי הוא בשפלות ועליו להתעורר ולקום. על כן, במלכות המנצחת
ומצליחהנזכר המושג של קימה, כמו שנאמר )שמואל א כד:כ(: "וקמה בידך ממלכת ישראל".
וכאשרישראל בגלות ובשפלות ובנפילה, כביכול גם הקב"ה כך, ומשום כך עליו לקום כביכול
ולהתנקםמאויביו, מקמיו, שהם אלה שקמו נגד ישראל, כמו שאמרו במכילתא )בשלח,
מסכתאדשירה ו(: "שכל מי שקם כנגד ישראל כאילו קם כנגד הקב"ה". ולכן הנקמה חייבת
להתחיל בקימה, והיא שיא הקימה מהנפילה.
משום כך, פעמים אין ספור קוראים אנו להקב"ה לקום כביכול. כך אומר הפסיקתא רבתי
)לא(:"'ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני' )ישעיהו מט:יד(. זה שאמר הכתוב: 'קומה ה' א-ל נשא
ידיךאל תשכח ענוים' )תהלים י:יב(. אמר ר' פנחס הכהן בשם רבי הושיעא: חמש מעמדות
]כלומרקריאות לעמוד או לקום[ אמר דוד לפני הקב"ה, 'קומה ה' הושיעני אלקי' )שם ג:ח(,
'קומהה' באפך הנשא בעברות צוררי' )שם ז:ז(, 'קומה ה' אל יעז אנוש' וגו' )שם ט:כ(, 'קומה
ה'א-ל נשא ידיך' )שם י:יב(, 'קומה ה', קדמה פניו הכריעהו' )שם יז:יג(. למה חמשה? אלא
ארבעהכנגד ארבע מלכויות שראה דוד אותם ברוח הקודש היאך הם עתידים לשעבד את
ישראל,והוא מעמיד את הקב"ה על כל אחת ואחת קומה ה', קומה ה', ולמה חמשה ]כלומר,
אםכנגד ארבע מלכויות, למה חמשה מעמדות של קימה[? אלא רואה את מלכותו של גוג היאך
היאבאה בחזקה, התחיל מעמיד הקב"ה עליה ואומר: רבונו של עולם! אינו שלנו להזדווג לה,
אלאאת אפנטיסון ]קדם את פניו[ לה; 'קומה ה' קדמה פניו הכריעהו'". וצריך עיון, שהלא דוד
אמר"קומה ה'" יותר מחמש הפעמים הללו: "קומה עזרתה לנו" )שם מד:כז(, וכן )שם עד:כב(:
"קומהאלקים ריבה ריבך", וכן )שם פב:ח(: "קומה אלקים שפטה הארץ"? ונראה שחז"ל מנו
דוקא"קומה ה'" ולא "קומה אלקים" או "קומה" לבד, והטעם, כי דוד מבקש את הקימה
הזאת למרות שאין לישראל זכויות, אלא במדת הרחמים ולמען שמו.
בדומה, מצאנו בבראשית רבה )עה:א(: "'משוד עניים מאנקת אביונים, עתה אקום יאמר ה''
)תהליםיב:ו(. ר' שמעון בר יונה אמר: 'עתה אקום' - כל זמן שהיא ]כנסת ישראל[ מוכפשת
באפר,כביכול ]איני קם[, אלא לכשיגיע אותו היום שכתוב בו )ישעיהו נב:ב(: 'התנערי מעפר
קומישבי ירושלים', באותה שעה )זכריה ב:יז(: 'הס כל בשר ]]קלד[[ מפני ה' כי נעור ממעון
קדשו'".הקב"ה כביכול גם הוא מוכפש באפר ואינו קם, בדיוק כמו ישראל, וכמו שאמרו חז"ל
עלהפסוק )במדבר י:לה(: "קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך", וז"ל )ספרי,
בהעלותךפד(: "כל זמן שישראל משועבדים, שכינה עמהם משתעבדת". ולכן זועקים אנו
להקב"ה לקום, להתקומם ולהתנקם )תהלים מד:כד(: "עורה למה תישן ה'".
הנה חז"ל במשנה )מעשר שני ה:טו, וכן סוטה מז.( אמרו: "יוחנן כהן גדול העביר הודיית
המעשר,אף הוא ביטל את המעוררים...". ובגמרא )שם מח.(: "מאי מעוררים? אמר רחבה:
בכליום ויום שהיו עומדים לוים על דוכן ואומרים )תהלים מד:כד(: 'עורה למה תישן ה'',
אמרלהן: וכי יש שינה לפני המקום? והלא כבר נאמר )תהלים קכא:ד(: 'הנה לא ינום ולא
יישןשומר ישראל'? אלא בזמן שישראל שרויין בצער וגוים בנחת ושלוה, לכך נאמר: 'עורה
למהתישן ה''". ודאי שהמושג "למה תישן" קיים כל זמן שישראל שרויין בצער, ורוב העם
בגלות,והמקדש בחורבנו, והאויבים מתגרים בישראל ומסכנים אותם. כמו כן, ברור שכאשר
ישראלאינו עושה רצונו של מקום, כביכול ה' ישן, בהסתר פנים. כך אומר ילקוט שמעוני
)תהליםתתכג(: "כשישראל עושין רצונו של מקום אין שינה לפניו, שנאמר 'הנה לא ינום ולא
יישן'". א"כ, בדור שפל זה, כמה צריכים לזעוק: עורה למה תישן ה'!
מצווים אנו לזעוק ולעורר את הקב"ה, כמו שזעק הנביא )ישעיהו סג:טו(: "הבט משמים וראה
מזבולקדשך ותפארתך, איה קנאתך וגבורותיך...". וכן )שם סב:ו-ז(: "על חומותיך ירושלים
הפקדתישומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו, המזכירים את ה' אל דמי לכם, ואל
תתנודמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלם תהלה בארץ". ופירש מצודת דוד שם: "לא תניחו
אתה' לשתוק מלבנותה, אלא תפצירו בו עד יכונן את ירושלים על כנה ובסיסה, וישים אותה
לפארותהילה בקרב הארץ". על פסוק זה אומרים חז"ל )מנחות פז.(: "מאי אמרי ]שומרים
אלו[? הכי אמר רבא בר בר שילא: 'אתה תקום תרחם ציון' )תהלים קב:יד(".
אכן הקב"ה צריך לקום ולהתנער, כמו שנאמר )תהלים עח:סה(: "ויקץ כישן ה' כגבור מתרונן
מיין".לקום לקנא; לקום לנקות; לקום לנקמה. וכן אמר הנביא )צפניה ג:ח(: "לכן, חכו לי
נאוםה' ליום קומי לעד, כי משפטי לאסוף גוים, לקבצי ממלכות, לשפוך עליהם זעמי כל חרון
אפיכי באש קנאתי תיאכל כל הארץ". "ליום קומי לעד" - קימתו של ה' מהשפלות ומחילול
שמו,ונקמתו ברשעים, מביאות לקידוש שמו, כי רק ע"י הנקמה, במקומה ובזמנה, וע"י
תבוסת הרע והרשעים, מקדש הקב"ה את שמו המחולל בגוים.
הכלל: מי שכובש וכופה את יצרו ואת מחשבותיו הנפסדות והסופיות, ילך לבער את הרע
ולנקוםברשעים, מפני צו ה' ותוך דבקות במידותיו וללא שום נגיעה אישית - ואז ייקרא רחמן
וחסיד,שביער את הרע מהעולם, ועל זה אמר דוד המלך ע"ה )תהלים קמט:ו-ז(: "רוממות א-ל
בגרונםוחרב פיפיות בידם, לעשות נקמה בגוים...". ואמרו על זה חז"ל )ברכות ה.(: "כל
הקוראק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו, שנאמר: 'רוממות א-ל בגרונם וחרב
פיפיותבידם'", ע"ש. וברור שכל האוחז חרב של שתי פיות חייב לקבל על עצמו עול מלכות
שמים, שהוא העיקר של ק"ש, ולהיצמד להלכות מלחמה כפי שקבען הקב"ה.
כי לצערנו, ושוב בגין הגלות הנוראה שהיכתה אותנו בסנוורים של התרבות הזרה, נשתבשו
ונתעוותוונסתלפו מדות ה', בזדון על ידי פורקי עול, ובשגגה עגומה על ידי חלק גדול של
המחנההקדוש, עד שהענין של מלחמה ונקמה בגוים וקידוש ]]קלה[[ שמו על ידי נצחון
יהודיירד בכלל מן הפרק, מן הפרשה, מן הספר, ומן המסכתא. אך לפי הרעיון היהודי
המקורי,בדיוק כמו שקיבלנו מסיני הלכות שבת והלכות בשר וחלב, כן ניתנו לנו הלכות
מלחמה ונקמה, שהן הלכה למעשה בימינו אלה של עקבות דמשיחא ואתחלתא דגאולה.
דברי הרב כהנא
