תשאל כבר כמה בנות לא מפריע להן שהבחור לא עשה צבא..

|מביא פופקורן|

עדיין יש מורעלות, תאמין לי...

מה שכן - בהחלט כיום אולי זה מתאים לפחות, כיוון שבאמת קצונה וקבע זה מקצוע שואב ושמשאיר את האישה לבד לאורך שנים - ומי שיגיד שלו, עושה שקר בנפשו. הנשים הללו לרוב גרות או ליד ההורים, או בקהילה תומכת של עד נשות קבע כאלו, או עוברות עם המשפחה לגור ליד הבסיס של אבא וככה כל כמה זמן עוברים בעקבות האבא הקצין - וזה לא פשוט וקשה מאוד להרבה נשים והרבה ילדים...

אבל יש עדיין כאלו, ומי שרוצה אותן, ימצא אותן. 

אולי לא חיפשת מספיק טוב....

מממ סתם.... אם המצב ככה זה באמת עצוב.

ב"ה
אולי האידיאלים כיום ממוקדים יותר בבניין הבית הפרטי?

למה בחורה שרוצה בחור שישקיע במשפחה- למה זה לא נחשב כאידיאל?.

אז יש כאלה שמתאים להן בחור שמשקיע בחוץ, בקהילה, בעשייה
ויש כאלה שיותר "אשרי יושבי ביתך".
ואם הבחורים משנים את דעותיהם לפי מה שהבחורות חושבות- אז אוי ואבוי... .

אבל אני ממש מבינה את כל אלו שמעדיפות שלא..הרבה חברות שלי התחתנו עם בנים שהיו בקבע וממש סבלו..ראו את בעלן רק בשבתות..למה לעזאזל התחתנת? כדי לחיות לבד בבית? נכון שזה חשוב, וזה אידיאליסטי והכל..אבל איך אפשר לבנות ככה בית??

השאלה היא עד כמה זה ככה..כי יש כאלו שחוזרים הביתה כל יום גם אם הם בקבע, לא? ואז זה עוד פסדר..

והשאלה היא גם מה יותר חשוב לך, האידיאלים או הבית והמשפחה..

לכל סיר יש את המכסה שלו... 

במאמר מוסגר, להיפך לאחרונה שמעתי יותר על בנות שקשה להם עם בחורים שלא עשו צבא, אבל זה כ"כ משתנה מבחורה לבחורה, מה שמתאים לאחת לא מתאים לשניה. ולכן לא צריך להיכנס לשיקולים כאלו. שכל אחד יעשה מה שטוב ומתאים לו. 

אני מכירה הרבה נשות קבע שחיות מעולה עם בעלן ובלעדיו [ז"א, כמובן שאיתו תמיד. אבל גם כשהוא לא בבית..]

זה שקשה זה לא מתכון לבעיות.

זה מתכון למורכבות שלא מתאימה לכל אחד.

כנראה שמי שאתה מכיר לא ידע למה הוא נכנס, לא היה מוכן לזה מספיק, לא היה מתאים לזה.

אני יכולה להגיד שאני לא בטוחה שאני מתאימה לזה. אני מוכנה לנסות כי לא נראלי לפסול מישו כי הוא בקבע, כי אני מאמינה שאם יהיה לנו טוב וזה הדבר היחיד שיקשה עלינו- אחד ממנו יתפשר ונתגבר על המכשול הזה ביחד. או אני מתוך אידיאל ואמונה שזה מה שטוב, או הוא מתוך אידיאל ואמונה שזה טוב. תלוי.

אני לא יודעת מה אני אעשה.

אבל מי שאני מכירה שעשה-

ב"ה ב"ה טפו טפו טפו נפלא להם!!! לא זוגיות אידיאלית, ממש לא.

אבל טוב, ומרגישים אידיאלים..

ויש גם הרבה שלא מצליחות

זה לא סוד

זה מאוד קשה לחיות בתנאים כאלה.במיוחד בשנים הראשונות

וכן, הרבה זוגות מתפרקים בגלל זה

כמה שזה עצוב

אבל זה קורה

מי שמתכוון להכנס לזה, צריך לדעת את זה טוב טוב לפני

אחרת, בהמשך, יהיה לו מאוד קשה

קושי חוץ מהקושי שכבר ככה קיים מעצם המציאות הזאת

שיש המוני גרושים שהם לא על רקע צבאי.

אז נכון שזה תנאים שונים וחייבים לדעת למה נכנסים-

אבל לשים הכל בפורפורציות נכונות..

[מקסימים השפיצים ביננו ]

למה הסמיילי המכוער הזה? הקודם כ"כ הסתדר לי למשפט הזה!!! 

אבל מה לעשות זה כן בא על חשבון החיים הפרטיים, שיהיה הכי שפיץ בעולם וישאף גבוה רק שאולי כדאי שנתחתן לקראת סוף השירות שלו או באזרחות חח שיוציא את הכוחות שם... אישה  לא מתחתנת כדי לראות את בעלה פעם בשבועיים ועם כל האידיאלים גם הצבא זאת בועה שצריך לנפץ קצת.זה לא קלל וממש אי אפשר לשפוט מי שמלכתחילה לא תרצה להכנס לזה, ולמי שכן- אשריה רק כדאי שתדע היטב לאן היא נכנסת ואיזה כוחות ומסירות זה דורש גם ממנה לא פחות ממנו

בקיצור זה מורכב ובאמת משתנה מכל אחת והעדפות שלה,תיהיה בטוח שמי שמגיעה לו היא הכי תתאים לו ותקבל אותו ככה ותיהיה גאה בו גם על זה!

האידיאלים קיימים ב"ה!

פשוט כל אחת מפנה את האידיאלים והכוחות שלה למקומות אחרים-

יש כאל ששיקיעו למען ארץ ישראל

יש כאלה שלמען הצבא

יש כאלה שלמען הרפואה

יש כאלה שלמען החינוך

וכו'...

גם לבנות משפחה "רגילה" כביכול זה אידיאל לא מבוטל כלל וכלל!

אז כן.. כל בחורה צריכה לחשוב אם מתאים לה לצאת עם מישהו שיש לו עוד תקופה מכובדת מחוץ לבית.. ותעשה החלטה..

אני לא אוהבת את התגובות של "למה הם התחתנו כדי שהיא תראה אותו פעם בשבועים..?" נראלי לא רלוונטי לענות את זה.. אם אמצא את הבחור שמתאים לי משורש נשמתי אני אהיהמוכנה לראות אותו גם פעם בשבועיים למען החשיבות, ההשקעה וההקרבה למדינה..

זה קשה? נכון.

אני לא יודעת על מה אני מדברת? גם נכון. לא חוויתי את זה.

אבל מבחינת המחשבה שלי.. אני כן חושבת שזה אפשרי ולא הייתי פוסלת.

מה שכן הייתי פוסלת על חוסר שירות צבאי...

שאת כותבת....

שיו זה מצחיק.... חחח

סתם בעיקרון זה ממש ממש דומה

א. בהנחה שהבחור קיבל פטור אמיתי, נניח רפואי מהגיוס, וברור לך שהבעיה הרפואית היא לא מה שמפריעה לך (נניח, לא רלוונטית כיום אבל לצבא כן...קורה הרבה...) - למה זה יפריע לך שהוא לא עשה צבא, אלא, נניח, בחר לשבת עוד כמה שנים בישיבה וללמוד?

ב. בחור שבאמת הוא עילוי בתורה ורבו אמר לו שהוא ספציפית, יותר מכל השיעור שלו, צריך לשבת וללמוד תורה כ-ל הזמן, ללא הפסקה, ולדחות את הגיוס עוד ועוד, ולבסוף נפטר מגיוס, כי הוא באמת עילוי יחיד במינו בתורה שהתרומה שלו בבית המדרש לדעת רבותיו גדולה לעין ערוך מתרומתו בצבא (אני לא אומר שיש הרבה כאלה, אבל אולי יש...) - בהנחה שהוא כמובן ציוני והכל - למה בחור כזה לא יתאים לך בגלל שלא עשה שירות צבאי?

להתחתן עם בחור שעושה קבע ולא תראו אותו בכלל בבית וממילא גם לימוד התורה שלו בהכרח יהיה קטן יותר - זה כל מיני בנות פה (כולל את בעצמך, ברמה מסויימת) אמרו שאם הבחור ממש יתאים להן, אז הן יקבלו את זה באהבה כאידיאלים - אבל בחור שבאמת לא י-כ-ל לשרת בצבא, ובחר במקום זאת ללמוד תורה או ללמוד מקצוע על מנת לפרנס את משפחתו תוך קביעת עיתים לתורה, או בחור שבאמת נחשב עילוי מיוחד בתורה ובגלל שרבותיו הורו לו, ישב אך ורק בישיבה והתגדל בתורה (ואני מדבר על אחד באמת מיוחד שלא מבזבז מזמנו אלא יושב ולומד...) - בחורים כאלו לא יתאימו לכן? זה נשמע שקצת האדירו יותר מידי את חשיבות הצבא - עם ישראל, על חשיבות התורה - תורת ישראל...

לא יודע, לי עצמי זה עשה תחושה לא נוחה בלב... יכול להיות שזה רק אני, אבל באמת שלי אישית חוסר האיזון המשווע בין שני האידיאלים, זועק לשמיים... (אני לא אומר שתמיד צריך איזון מלא, אבל לפחות שיהיה קרוב לאיזון...מצב כמו שאת תיארת, שהיית פוסלת על חוסר בשירות צבאי - בלי שפירטת למה, ועל כן מובן שזה בגלל כל סיבה שהיא - ולעומת זאת שהיית שוקלת בחיוב חתונה עם איש קבע - ז-ה מצב שזועק לשמיים בחוסר האיזון המוחלט שלו).

וחלילה לא התכוונתי לפגוע אישית אלא רק לפרוט את תחושותיי האישיות...

יום טוב!!!

אם מישהו קיבל פטור- מי אני שאפסול אותו?

לא זו הכוונה.

אני מניחה שיש מקרי קיצון של תלמיד חכם עילוי וכו 'שבאמת התרומה שלהם בתורה היא אדירה, ועדיין לא גיבשתי עמדה ברורה לגבי הנושא הזה..זה בשלבים

אבל- הרבה פעמים סתם קל יותר להחליט שהתורה יותר חשובה.. אני לא אומרת שהיא לא חשובה- אני פשוט אומרת שזה נותן טעם לפגם... לא לעשות צבא בשם התורה.. אני חושבת שיש המון מסלולים שמאפשרים גם לתלמידים חכמים לקחת חלק בעול הצבאי ומתוך כך בעם ישראל ובציבוריות.

אין לי תשובה חד משמעית לגבי אם יציעו לי מישהו, כיון שאבחן כל מקרה לגופו..

בכל מקרה, תודה על החידוד שלך!

בשבילי הצבא הוא לא כזה חלק מהאידיאלים..

אחרי שראיתי קצת יותר מקרוב מה הולך שם.. אני מעדיפה שקודם כל בעלי/המדוייט יהיה בנוי וספוג 100% בתורה, מידות, ערכים, ורק אחר כך ילך לצבא..

מעבר לזה שאני באופן אישי חושבת שאם החמוד חושב ורוצה להמשיך לקצונה (כומבן לא בשביל הפוזות על החבר'ה אלא בגלל שהוא חושב שבאמת יש לו מה לתת שם, ושככה יצאו מהכוחות שבו והוא יממש את עצמו יותר) מי אני שאני ימנע ממנו?

כן, אני יודעת שהיציאות זוועות, ושהולך להיות לא פשוט אבל אם זה חשוב לו- אז חד משמעית זה יהיה אחד הוויתורים שלי  

אבל לדעתי הצבא חוטא בעניין הזה לאנשי הקבע.

עם קצת יותר מחשבה ומאמץ היה אפשר לסדר מגורים למשפחות אנשי הקבע בבסיסים הרחוקים, 

לפחות לאלה שנמצאים בבסיסים קבועים במשך זמן רב.(ע"ע חיל האויר)

המציאות היום,שכל חייל צריך לבחור בין ניהול משפחה בצורה נורמלית,לבין שירות משמעותי בקבע,

היא לא מחוייבת המציאות בכלל.

לא מכירה בנות כאלה..

בגלל שכולם/ן מדברים/ות פה על אידיאלים וכו' וכמה צריך לחנך להקרבה ושליחות, אני חש צורך להגיב:

מהיכרות אישית מקרוב של המציאות הזאת - למדתי כלל בנוגע ליחסי צבא-חתונה:

בשום פנים ואופן אסור להתחתן מתוך תחושת הקרבה ואידיאלים! אסור לאישה לחשוב שהיא מקריבה את עצמה ואת רגשותיה לצבא ולבעלה! כי כמו שאומרים: "עם אידיאלים לא קונים במכולת". כדי לחיות עם איש קבע צריך לאהוב את הצבא, שזה דבר שיעניין את האישה, שהיא תראה בזה את הדבר החשוב ביותר שאפשר לעשות בחיים (אני לא חושב ככה, אבל ככה היא צריכה לחשוב אם היא מתחתנת עם קבע) ובשום פנים ואופן - לא לחשוב שהיא מוותרת בשבילו והיא נושאת בסבלה את כל עם ישראל על הכתפיים (קודם כל - כי היא לא! ובנוסף - תחושת ההקרבה לא מחזיקה מעמד בשעות קשות, ויש הרבה כאלה. הרבה יותר ממה שנדמה!)

להיות עם מישהו שעובד במקצוע אינטנסיבי שתורם לאנשים- ככה שאשמח מאוד להיות עם איש קבע/רופא/שוטר....

גם אם בעבודתו יעדר רבות מהבית.

רואה בזה דבר מבורך שרק יגרום לי להעריך אותו.

וההפך, מעדיפה מקצוע כזה שתורם ונותן על פני כזה שחוזרים בו ב4 לבית...

אבל כאמור זאת בחירה אישית ומכירה עוד בנות כאלה.

יתרגם לך מאמרים\ילך איתך להופעה של ה"מתאן" שלך (או איך שקוראים לזה)?

נראה לי שאת היית רוצה שהוא יעבוד באותה עבודה שלך, ותלכו לעבודה יחד...

אין סיכוי שאפילו נצא...

במחיר של מקצוע כזה שתורם לאנשים, אני בהחלט מוכנה לוותר על דיפ פרפל, ועל תרגום מאמרים והכנת עבודות, חוץ מזה שאם הסתדרתי עד עכשיו כנראה אסתדר גם בעתיד....

החברה ההיא שלי מלכתחילה הלכה על אחד שיש לו הרבה זמן פנוי בחיים והיא זו שעובדת קשה ובגללה יש בכלל דירה...

ומכיוון שכבר סיימתי דיי הרבה עבודות, אני כבר חושבת שאסתדר בהמשך, מקס שייתן לאח שלו לעשות לי

אבל אם הגעתי עד לכאן כנראה שאסתדר גם בתואר ה2 לבד, וואלה, מוכנה לעשות לבד אם זה אומר שהוא יתרום לאחרים...

בגלל מסלול ההסדר/ישיבות גבוהות ודומיהם...

עם זאת לענ"ד אתה לא מדייק:

א. יש חשש שהזוג לא יוכלו להסתדר כלכלית ולא תמיד יש להורים את היכולת לסייע להם.

הורים, לא משנה כמה תורניים יהיו- תמיד ידאגו לילדים שלהם.

והם יכולים לעודד לימוד תורה. זה לא קשור. זה אידיאל מול מציאות.

ב. בסופו של דבר, נשים שמוכנות להתמסר לזה- כן יכבדו אותן, ואפילו מאוד. כי יש ערך ללימוד תורה ולמסירות.

מי שיעיר להם זה רק כי הוא דואג או כי הוא מקנא באמונה העצומה שלהן.

ג. מי אמר שמציאות שהבעל לא נמצא בבית היא אידיאלית? למה לנסות להשוות בכלל?

כשבעל נמצא בקבע, אין ברירה. אבל מלכתחילה?

כיום יש מאות ישיבות, אין צורך שיהיה רחוק.

ד. אל דאגה, יש אולפנות ומדרשות טובות שמחנכות למסירות ללימוד התורה של הבעל.

אני מגיעה ממוסדות כאלו.

ה. התורה ולומדיה הם מעל הכל. זה ברור!

השאלה היא לא מי יותר נחשב ממי. השאלה היא מה היכולות והכשרונות של כל אחד.

כל אחד אוולי יכול לשבת כמה שנים בישיבה, אבל לרוב לא יתאים לשבת הרבה הרבה שנים.

לכן, צריך לעודד מאוד את מי שכן מסוגל ורוצה.

לענ"ד ע"פ מה שלמדתי, פת במלח תאכל זו לא הדרכה לאכול רק פת במלח-

אלא זו עמדה נפשית כזו, שגם אם לא יהיה לאדם מה לאכול אלא פת במלח, זה לא מה שישנה לו..

שרוב האנשים מקורקעים וקשה להם לחיות באמונה עצומה כזו,

של ביטול עצמי טוטאלי מול רבש"ע ובטחון כי כל הקשיים הגשמיים יפתרו.

זה לא קשור לאידיאל בהכרח.

זה מקום בנפש ובאמונה.

עד פה דיברתי על צדיקים שמאמינים שזה האידיאל- להתמסר כל כולך ללימוד תורה בישיבה,

ורק לא מסוגלים מ"חולשה".

אמרת חז"ל "פת במלח תאכל.." באמת צריכה בירור אצלי.

האם האידיאל הוא ב-א-מת לחיות בצמצום? ממ

יודע מה, אני מקבלת את הזעקה שלך (לא שאתה צריך את האישור שלי..).

יש בה הרבה עומק ואמיתיות.

אני באה פה להגן על אנשים שהאידיאל הזה לא מסתדר, ולא שהוא לא חשוב להם חו"ח.

אחד מהרבנים מהמדרשה היה כואב כל שיעור על המחסור בלומדי תורה שיתמסרו ובאברכיות שיתמכו.

אני מכירה ומודעת לבעיה.

שוב, זה לא שהאידיאל הזה לא קיים.

היום יש עוד אידיאל שטיפה מתנגש, ולא בטוח שהוא אידיאל שגוי (שילוב התורה והעבודה).

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

לגבי התהיה - אפשר לדמות את זה למצת ברכב. 

כדי שהרכב יתניע זה ניצוץ קטן שידלק ויפעיל את כל המערכת.

הניצוץ הזה הוא ההתאהבות.

זאת אולי תחושה שיטחית בתחילת קשר

אך בקשר יציב, וק"ו קשר ממוסד, התאבהות יכולה להיות ביטוי לאהבת אמת כלפי בן/בת הזוג.

דבר שני די כבר עם האין 

יש הכל גם גברים יציבים 

אם מצידך, אז זה מזעזע שאתה כותב את זה. רוצה להוריד כי היא לא יפה בעיניך? עניין שלך. אבל לכתוב שבגלל שהיא מכוערת היא רווקה, זה לא לעניין.

אם מצידה, זה עדיין לא בסדר שאתה כותב ככה על עצמך.

(וסליחה על ההבדל בין איך אני מגיבה כשזה קשור לבנות או לבנים. פשוט יופי זה משהו מולד ושאפשר טיפה לשחק איתו עם איפור וכדומה, אבל כמה תפילות אתה מתפלל ביום זו לגמרי בחירה שלך, וזה פשוט אומר שאתם לא באותו מקום ולא מתאימים)

ויש הרבה מאד בחורות יפות שהן רווקות, וגברים יציבים שהם רווקים. וכמובן מכוערות וגברים לא יציבים שנשואים. אז לא להכליל.

ואל תדאג, בע"ה שלך תגיע בקרוב🙏 המושלמת שלך☺️

אנחנו מדברים על המקרה הסטנדרטי. 

ואני מבינה שעל השאר אתה מסכים איתי, אם לא הגבת על זה?

בכל מקרה לא מדברים ככה לא על הצד השני ולא על עצמך.

בואו נוריד לרמת הפרקטיקה..

אני אתחיל

די לאיפור

מוזמנים להמשיך

אנשים עוד לפני שהם קולטים מראה חיצוני הם קולטים עם איזו אנרגיה הגעת לפגישה. מכיוון שאנחנו לא באמת מצליחים להגדיר "אנרגיה" (למרות שהגוף קולט אותה נהדר) אז אנחנו אומרים דברים אחרים.

למשל "היא מכוערת"  או "לא היה לי חיבור איתה" או "אני מרגיש לא נעים לידו". זה הכל שמות של אותו דבר. הצד השני לא עשה שום דבר רע במודע אבל אנחנו לא רוצים להיות שם. אז אנחנו צריכים להסביר לעצמנו משהו אחר.

רק לא הצלחתי להבין איך זה קשור ליופי כל כך, אם מישהי יפה בעיניי אז היא יפה ואם לא אז לא, בלי קשר לאנרגיה שלה, יכולה להיות מישהי עם אנרגיה וואו אבל לא כזאת יפה-נכון שפה יש כאלו שיגדירו אותה כיפה כי היה להם כיף איתה וכו על זה אתה מדבר?

וכל השמות האחרים שלה. של אנשים שנותנים לתחושה הזו שמות אחרים.

אבל יש הבדל בין "היא יפה" שהכוונה שהיא באמת יפה בעיניי לבין להגיד שהיא יפה כי אני לא יודע איך לתאר שכיף לי איתה..לא חושב שיש בחור שיתאר ככה מישהי אבל איני מכיר ויודע כל אז יכול להיות שאנוכי טועה.

ולכן, וכו.

אבל גברים יציבים, לא חושב שזה כל כך נכון… 

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

למשל, אם אתה לוחם ומתאמן הרבה וגם ממש אכפת לך מהחברים לצוות, וקופץ מתחת לאלונקה. זה חלק ממך…

זה דברים שאתה פרקטית עושה.

ומסכימה שהטייטל לא חשוב (גבעתי או סיירת מטכל? זה בעיקר טייטל)

להסתיר? נגד. לא חייב לספר הכל בדייט ראשון. אבל להתחתן בלי שהיא יודעת שיש לך דירה? אחרי שהתארס לא מספיק סמך עליה בשביל לספר?

או כשהם ממש היו כשהחתונה על הפרק וברור שזה רציני?

וכהערת שוליים אכתוב שגם מתגובה לטייטלים יש מה ללמוד על האדם… אין דבר שיותר מעורר בי בחילה מאנשים שמתלהבים על טייטלים…

אני למשל ידעתי שבעלי הייטקיסט אבל רק אחרי שהתארסנו גיליתי במקרה כמה בדיוק הוא מרוויח. ורק שבוע שעבר גיליתי כמה יש לו בחסכונות...

אבל זה ממש תלוי אם זה בהסתרה או פשוט כי זה לא חשוב.

לא היה לי משנה הכסף, אס לא טרחתי לשאול, אבל אם הייתי שואלת הוא היה עונה בלי בעיה וזה מה שחשוב. זה בהחלט עוזר לביטחון של הקשר לדעת שהכסף הוא בכלל לא חלק מהשיקולים - הרי התארסתי איתו בלי לדעת מה המשכורת, אבל להסתיר בכוונה תחילה זה בעייתי

נפלאות תחילת השנה הלועזית ומשהו קשור.

לק"י

פעם הוא היה באמת פעיל...

(למרות שנראה לי שעכשיו שוב יש בו יותר פעילות).

פעם הייתה פה סוג של קהילה נקרא לזה.

היו דיונים מחכימים על כל המסביב, כולל דיונים תורניים מחשבתיים עמוקים, צחוקים בכמויות, גם מריבות..

היה אחרת לגמרי. אני חושב שגם לא מעט דייטים יצאו מכאן.

קורעים את הים שידוכים קבוצה 21

בונים באהבה 19-29 ❤️ 5

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜