תשאל כבר כמה בנות לא מפריע להן שהבחור לא עשה צבא..

|מביא פופקורן|

עדיין יש מורעלות, תאמין לי...

מה שכן - בהחלט כיום אולי זה מתאים לפחות, כיוון שבאמת קצונה וקבע זה מקצוע שואב ושמשאיר את האישה לבד לאורך שנים - ומי שיגיד שלו, עושה שקר בנפשו. הנשים הללו לרוב גרות או ליד ההורים, או בקהילה תומכת של עד נשות קבע כאלו, או עוברות עם המשפחה לגור ליד הבסיס של אבא וככה כל כמה זמן עוברים בעקבות האבא הקצין - וזה לא פשוט וקשה מאוד להרבה נשים והרבה ילדים...

אבל יש עדיין כאלו, ומי שרוצה אותן, ימצא אותן. 

אולי לא חיפשת מספיק טוב....

מממ סתם.... אם המצב ככה זה באמת עצוב.

ב"ה
אולי האידיאלים כיום ממוקדים יותר בבניין הבית הפרטי?

למה בחורה שרוצה בחור שישקיע במשפחה- למה זה לא נחשב כאידיאל?.

אז יש כאלה שמתאים להן בחור שמשקיע בחוץ, בקהילה, בעשייה
ויש כאלה שיותר "אשרי יושבי ביתך".
ואם הבחורים משנים את דעותיהם לפי מה שהבחורות חושבות- אז אוי ואבוי... .

אבל אני ממש מבינה את כל אלו שמעדיפות שלא..הרבה חברות שלי התחתנו עם בנים שהיו בקבע וממש סבלו..ראו את בעלן רק בשבתות..למה לעזאזל התחתנת? כדי לחיות לבד בבית? נכון שזה חשוב, וזה אידיאליסטי והכל..אבל איך אפשר לבנות ככה בית??

השאלה היא עד כמה זה ככה..כי יש כאלו שחוזרים הביתה כל יום גם אם הם בקבע, לא? ואז זה עוד פסדר..

והשאלה היא גם מה יותר חשוב לך, האידיאלים או הבית והמשפחה..

לכל סיר יש את המכסה שלו... 

במאמר מוסגר, להיפך לאחרונה שמעתי יותר על בנות שקשה להם עם בחורים שלא עשו צבא, אבל זה כ"כ משתנה מבחורה לבחורה, מה שמתאים לאחת לא מתאים לשניה. ולכן לא צריך להיכנס לשיקולים כאלו. שכל אחד יעשה מה שטוב ומתאים לו. 

אני מכירה הרבה נשות קבע שחיות מעולה עם בעלן ובלעדיו [ז"א, כמובן שאיתו תמיד. אבל גם כשהוא לא בבית..]

זה שקשה זה לא מתכון לבעיות.

זה מתכון למורכבות שלא מתאימה לכל אחד.

כנראה שמי שאתה מכיר לא ידע למה הוא נכנס, לא היה מוכן לזה מספיק, לא היה מתאים לזה.

אני יכולה להגיד שאני לא בטוחה שאני מתאימה לזה. אני מוכנה לנסות כי לא נראלי לפסול מישו כי הוא בקבע, כי אני מאמינה שאם יהיה לנו טוב וזה הדבר היחיד שיקשה עלינו- אחד ממנו יתפשר ונתגבר על המכשול הזה ביחד. או אני מתוך אידיאל ואמונה שזה מה שטוב, או הוא מתוך אידיאל ואמונה שזה טוב. תלוי.

אני לא יודעת מה אני אעשה.

אבל מי שאני מכירה שעשה-

ב"ה ב"ה טפו טפו טפו נפלא להם!!! לא זוגיות אידיאלית, ממש לא.

אבל טוב, ומרגישים אידיאלים..

ויש גם הרבה שלא מצליחות

זה לא סוד

זה מאוד קשה לחיות בתנאים כאלה.במיוחד בשנים הראשונות

וכן, הרבה זוגות מתפרקים בגלל זה

כמה שזה עצוב

אבל זה קורה

מי שמתכוון להכנס לזה, צריך לדעת את זה טוב טוב לפני

אחרת, בהמשך, יהיה לו מאוד קשה

קושי חוץ מהקושי שכבר ככה קיים מעצם המציאות הזאת

שיש המוני גרושים שהם לא על רקע צבאי.

אז נכון שזה תנאים שונים וחייבים לדעת למה נכנסים-

אבל לשים הכל בפורפורציות נכונות..

[מקסימים השפיצים ביננו ]

למה הסמיילי המכוער הזה? הקודם כ"כ הסתדר לי למשפט הזה!!! 

אבל מה לעשות זה כן בא על חשבון החיים הפרטיים, שיהיה הכי שפיץ בעולם וישאף גבוה רק שאולי כדאי שנתחתן לקראת סוף השירות שלו או באזרחות חח שיוציא את הכוחות שם... אישה  לא מתחתנת כדי לראות את בעלה פעם בשבועיים ועם כל האידיאלים גם הצבא זאת בועה שצריך לנפץ קצת.זה לא קלל וממש אי אפשר לשפוט מי שמלכתחילה לא תרצה להכנס לזה, ולמי שכן- אשריה רק כדאי שתדע היטב לאן היא נכנסת ואיזה כוחות ומסירות זה דורש גם ממנה לא פחות ממנו

בקיצור זה מורכב ובאמת משתנה מכל אחת והעדפות שלה,תיהיה בטוח שמי שמגיעה לו היא הכי תתאים לו ותקבל אותו ככה ותיהיה גאה בו גם על זה!

האידיאלים קיימים ב"ה!

פשוט כל אחת מפנה את האידיאלים והכוחות שלה למקומות אחרים-

יש כאל ששיקיעו למען ארץ ישראל

יש כאלה שלמען הצבא

יש כאלה שלמען הרפואה

יש כאלה שלמען החינוך

וכו'...

גם לבנות משפחה "רגילה" כביכול זה אידיאל לא מבוטל כלל וכלל!

אז כן.. כל בחורה צריכה לחשוב אם מתאים לה לצאת עם מישהו שיש לו עוד תקופה מכובדת מחוץ לבית.. ותעשה החלטה..

אני לא אוהבת את התגובות של "למה הם התחתנו כדי שהיא תראה אותו פעם בשבועים..?" נראלי לא רלוונטי לענות את זה.. אם אמצא את הבחור שמתאים לי משורש נשמתי אני אהיהמוכנה לראות אותו גם פעם בשבועיים למען החשיבות, ההשקעה וההקרבה למדינה..

זה קשה? נכון.

אני לא יודעת על מה אני מדברת? גם נכון. לא חוויתי את זה.

אבל מבחינת המחשבה שלי.. אני כן חושבת שזה אפשרי ולא הייתי פוסלת.

מה שכן הייתי פוסלת על חוסר שירות צבאי...

שאת כותבת....

שיו זה מצחיק.... חחח

סתם בעיקרון זה ממש ממש דומה

א. בהנחה שהבחור קיבל פטור אמיתי, נניח רפואי מהגיוס, וברור לך שהבעיה הרפואית היא לא מה שמפריעה לך (נניח, לא רלוונטית כיום אבל לצבא כן...קורה הרבה...) - למה זה יפריע לך שהוא לא עשה צבא, אלא, נניח, בחר לשבת עוד כמה שנים בישיבה וללמוד?

ב. בחור שבאמת הוא עילוי בתורה ורבו אמר לו שהוא ספציפית, יותר מכל השיעור שלו, צריך לשבת וללמוד תורה כ-ל הזמן, ללא הפסקה, ולדחות את הגיוס עוד ועוד, ולבסוף נפטר מגיוס, כי הוא באמת עילוי יחיד במינו בתורה שהתרומה שלו בבית המדרש לדעת רבותיו גדולה לעין ערוך מתרומתו בצבא (אני לא אומר שיש הרבה כאלה, אבל אולי יש...) - בהנחה שהוא כמובן ציוני והכל - למה בחור כזה לא יתאים לך בגלל שלא עשה שירות צבאי?

להתחתן עם בחור שעושה קבע ולא תראו אותו בכלל בבית וממילא גם לימוד התורה שלו בהכרח יהיה קטן יותר - זה כל מיני בנות פה (כולל את בעצמך, ברמה מסויימת) אמרו שאם הבחור ממש יתאים להן, אז הן יקבלו את זה באהבה כאידיאלים - אבל בחור שבאמת לא י-כ-ל לשרת בצבא, ובחר במקום זאת ללמוד תורה או ללמוד מקצוע על מנת לפרנס את משפחתו תוך קביעת עיתים לתורה, או בחור שבאמת נחשב עילוי מיוחד בתורה ובגלל שרבותיו הורו לו, ישב אך ורק בישיבה והתגדל בתורה (ואני מדבר על אחד באמת מיוחד שלא מבזבז מזמנו אלא יושב ולומד...) - בחורים כאלו לא יתאימו לכן? זה נשמע שקצת האדירו יותר מידי את חשיבות הצבא - עם ישראל, על חשיבות התורה - תורת ישראל...

לא יודע, לי עצמי זה עשה תחושה לא נוחה בלב... יכול להיות שזה רק אני, אבל באמת שלי אישית חוסר האיזון המשווע בין שני האידיאלים, זועק לשמיים... (אני לא אומר שתמיד צריך איזון מלא, אבל לפחות שיהיה קרוב לאיזון...מצב כמו שאת תיארת, שהיית פוסלת על חוסר בשירות צבאי - בלי שפירטת למה, ועל כן מובן שזה בגלל כל סיבה שהיא - ולעומת זאת שהיית שוקלת בחיוב חתונה עם איש קבע - ז-ה מצב שזועק לשמיים בחוסר האיזון המוחלט שלו).

וחלילה לא התכוונתי לפגוע אישית אלא רק לפרוט את תחושותיי האישיות...

יום טוב!!!

אם מישהו קיבל פטור- מי אני שאפסול אותו?

לא זו הכוונה.

אני מניחה שיש מקרי קיצון של תלמיד חכם עילוי וכו 'שבאמת התרומה שלהם בתורה היא אדירה, ועדיין לא גיבשתי עמדה ברורה לגבי הנושא הזה..זה בשלבים

אבל- הרבה פעמים סתם קל יותר להחליט שהתורה יותר חשובה.. אני לא אומרת שהיא לא חשובה- אני פשוט אומרת שזה נותן טעם לפגם... לא לעשות צבא בשם התורה.. אני חושבת שיש המון מסלולים שמאפשרים גם לתלמידים חכמים לקחת חלק בעול הצבאי ומתוך כך בעם ישראל ובציבוריות.

אין לי תשובה חד משמעית לגבי אם יציעו לי מישהו, כיון שאבחן כל מקרה לגופו..

בכל מקרה, תודה על החידוד שלך!

בשבילי הצבא הוא לא כזה חלק מהאידיאלים..

אחרי שראיתי קצת יותר מקרוב מה הולך שם.. אני מעדיפה שקודם כל בעלי/המדוייט יהיה בנוי וספוג 100% בתורה, מידות, ערכים, ורק אחר כך ילך לצבא..

מעבר לזה שאני באופן אישי חושבת שאם החמוד חושב ורוצה להמשיך לקצונה (כומבן לא בשביל הפוזות על החבר'ה אלא בגלל שהוא חושב שבאמת יש לו מה לתת שם, ושככה יצאו מהכוחות שבו והוא יממש את עצמו יותר) מי אני שאני ימנע ממנו?

כן, אני יודעת שהיציאות זוועות, ושהולך להיות לא פשוט אבל אם זה חשוב לו- אז חד משמעית זה יהיה אחד הוויתורים שלי  

אבל לדעתי הצבא חוטא בעניין הזה לאנשי הקבע.

עם קצת יותר מחשבה ומאמץ היה אפשר לסדר מגורים למשפחות אנשי הקבע בבסיסים הרחוקים, 

לפחות לאלה שנמצאים בבסיסים קבועים במשך זמן רב.(ע"ע חיל האויר)

המציאות היום,שכל חייל צריך לבחור בין ניהול משפחה בצורה נורמלית,לבין שירות משמעותי בקבע,

היא לא מחוייבת המציאות בכלל.

לא מכירה בנות כאלה..

בגלל שכולם/ן מדברים/ות פה על אידיאלים וכו' וכמה צריך לחנך להקרבה ושליחות, אני חש צורך להגיב:

מהיכרות אישית מקרוב של המציאות הזאת - למדתי כלל בנוגע ליחסי צבא-חתונה:

בשום פנים ואופן אסור להתחתן מתוך תחושת הקרבה ואידיאלים! אסור לאישה לחשוב שהיא מקריבה את עצמה ואת רגשותיה לצבא ולבעלה! כי כמו שאומרים: "עם אידיאלים לא קונים במכולת". כדי לחיות עם איש קבע צריך לאהוב את הצבא, שזה דבר שיעניין את האישה, שהיא תראה בזה את הדבר החשוב ביותר שאפשר לעשות בחיים (אני לא חושב ככה, אבל ככה היא צריכה לחשוב אם היא מתחתנת עם קבע) ובשום פנים ואופן - לא לחשוב שהיא מוותרת בשבילו והיא נושאת בסבלה את כל עם ישראל על הכתפיים (קודם כל - כי היא לא! ובנוסף - תחושת ההקרבה לא מחזיקה מעמד בשעות קשות, ויש הרבה כאלה. הרבה יותר ממה שנדמה!)

להיות עם מישהו שעובד במקצוע אינטנסיבי שתורם לאנשים- ככה שאשמח מאוד להיות עם איש קבע/רופא/שוטר....

גם אם בעבודתו יעדר רבות מהבית.

רואה בזה דבר מבורך שרק יגרום לי להעריך אותו.

וההפך, מעדיפה מקצוע כזה שתורם ונותן על פני כזה שחוזרים בו ב4 לבית...

אבל כאמור זאת בחירה אישית ומכירה עוד בנות כאלה.

יתרגם לך מאמרים\ילך איתך להופעה של ה"מתאן" שלך (או איך שקוראים לזה)?

נראה לי שאת היית רוצה שהוא יעבוד באותה עבודה שלך, ותלכו לעבודה יחד...

אין סיכוי שאפילו נצא...

במחיר של מקצוע כזה שתורם לאנשים, אני בהחלט מוכנה לוותר על דיפ פרפל, ועל תרגום מאמרים והכנת עבודות, חוץ מזה שאם הסתדרתי עד עכשיו כנראה אסתדר גם בעתיד....

החברה ההיא שלי מלכתחילה הלכה על אחד שיש לו הרבה זמן פנוי בחיים והיא זו שעובדת קשה ובגללה יש בכלל דירה...

ומכיוון שכבר סיימתי דיי הרבה עבודות, אני כבר חושבת שאסתדר בהמשך, מקס שייתן לאח שלו לעשות לי

אבל אם הגעתי עד לכאן כנראה שאסתדר גם בתואר ה2 לבד, וואלה, מוכנה לעשות לבד אם זה אומר שהוא יתרום לאחרים...

בגלל מסלול ההסדר/ישיבות גבוהות ודומיהם...

עם זאת לענ"ד אתה לא מדייק:

א. יש חשש שהזוג לא יוכלו להסתדר כלכלית ולא תמיד יש להורים את היכולת לסייע להם.

הורים, לא משנה כמה תורניים יהיו- תמיד ידאגו לילדים שלהם.

והם יכולים לעודד לימוד תורה. זה לא קשור. זה אידיאל מול מציאות.

ב. בסופו של דבר, נשים שמוכנות להתמסר לזה- כן יכבדו אותן, ואפילו מאוד. כי יש ערך ללימוד תורה ולמסירות.

מי שיעיר להם זה רק כי הוא דואג או כי הוא מקנא באמונה העצומה שלהן.

ג. מי אמר שמציאות שהבעל לא נמצא בבית היא אידיאלית? למה לנסות להשוות בכלל?

כשבעל נמצא בקבע, אין ברירה. אבל מלכתחילה?

כיום יש מאות ישיבות, אין צורך שיהיה רחוק.

ד. אל דאגה, יש אולפנות ומדרשות טובות שמחנכות למסירות ללימוד התורה של הבעל.

אני מגיעה ממוסדות כאלו.

ה. התורה ולומדיה הם מעל הכל. זה ברור!

השאלה היא לא מי יותר נחשב ממי. השאלה היא מה היכולות והכשרונות של כל אחד.

כל אחד אוולי יכול לשבת כמה שנים בישיבה, אבל לרוב לא יתאים לשבת הרבה הרבה שנים.

לכן, צריך לעודד מאוד את מי שכן מסוגל ורוצה.

לענ"ד ע"פ מה שלמדתי, פת במלח תאכל זו לא הדרכה לאכול רק פת במלח-

אלא זו עמדה נפשית כזו, שגם אם לא יהיה לאדם מה לאכול אלא פת במלח, זה לא מה שישנה לו..

שרוב האנשים מקורקעים וקשה להם לחיות באמונה עצומה כזו,

של ביטול עצמי טוטאלי מול רבש"ע ובטחון כי כל הקשיים הגשמיים יפתרו.

זה לא קשור לאידיאל בהכרח.

זה מקום בנפש ובאמונה.

עד פה דיברתי על צדיקים שמאמינים שזה האידיאל- להתמסר כל כולך ללימוד תורה בישיבה,

ורק לא מסוגלים מ"חולשה".

אמרת חז"ל "פת במלח תאכל.." באמת צריכה בירור אצלי.

האם האידיאל הוא ב-א-מת לחיות בצמצום? ממ

יודע מה, אני מקבלת את הזעקה שלך (לא שאתה צריך את האישור שלי..).

יש בה הרבה עומק ואמיתיות.

אני באה פה להגן על אנשים שהאידיאל הזה לא מסתדר, ולא שהוא לא חשוב להם חו"ח.

אחד מהרבנים מהמדרשה היה כואב כל שיעור על המחסור בלומדי תורה שיתמסרו ובאברכיות שיתמכו.

אני מכירה ומודעת לבעיה.

שוב, זה לא שהאידיאל הזה לא קיים.

היום יש עוד אידיאל שטיפה מתנגש, ולא בטוח שהוא אידיאל שגוי (שילוב התורה והעבודה).

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳