כואב לי,מרגישה שאני משאירה לבבות שבורים מאחורי
באמת,מנסה להיות נחמדה בפגישות,מנסה לתת הזדמנות אבל..כ"כ הרבה קרה שיצאתי מהפגישה
ניסיתי לשחזר לאחור את מה שהיה ובמבט מהצד הרגשתי פשוט:סנובית!
אין לי הגדרה אחרת
לדוגמאגיליתי שאני נוטה לספר המון על עצמי ולא מתעניינת מספיק בצד השני
ואפילו כשהוא מספר משהו מיד זה מקפיץ לי אסוציאציה אחרת
גיליתי שאני מטילה על הבחור לשבור את כל השתיקות
גיליתי שאני באמת רוצה לחייך אבל לא תמיד זה יוצא
שתבינו,אני לא מדברת פה על הקשרים שנחתכים אחד אחרי השניעם זה יש לי כוח ברוך ה להתמודד
מדברת על השריטות שנשארות מאחור![]()


