במקרה הצצתי בפורום ואשמח לעזור בנידוב מידע מאחר והנושא באמת מעניין. אז ככה- בתור ילדה יחסי עם אמי היו מורכבים. מצד אחד זכור לי ששחקה איתי ושוחחה איתי מתי שרציתי,אהבתי לבשל איתה ולעשות כל מיני מלאכת יד וכו... כלומר- היא הייתה זמינה, לא עבדה לרוב מחוץ לבית אך מצד שני היא גם הייתה מאוד לחוצה ועצבנית כשהתעוררה בעיה ואפילו נתתה לאבד שליטה, היא נסכה בי ביטחון מסויים בנוכחותה אך נטעה בי את התחושה שאינה מסוגלת להכיל את מצוקותי ושאיני יכולה ממש להישען עליה. הייתה ביננו גם המון ביקורת שלילית אחת על השניה. וגבולות היא לא ממש ידעה להציב לי. בגיל הנעורים נדמה לי שאפילו קינאה בי. כשעשיתי לה צרות היא כינתה אותי כילדה הגרועה ביותר שלה וקיללה אותי בילדים בעיתיים.לא היו ביננו יחסי אמון ועד היום זה כך לצערי.והתקשורת ביננו לוקה בחסר.

כיום, בתור אמא לשתי בנות (ושני בנים) אני נתקלת ביותר מורכבות ביחסיי עם הבנות מאשר עם הבנים, בעיקר עם הגדולה שהיא ממש שיקוף שלי, שתינו מס' 3. אני מודעת לכך שאמא שלי או הגישה שלה נטועה בי מאחר וינקתי אותה בבית בו גדלתי ולכן אני משתדלת לשמר את הטוב מכך ולשפר את הטעון שיפור. ואני שמה דגש על עידוד, מחמאות וביקורת חיובית. אני לעומת אימי לא מתרגשת ויוצאת מגדרי בעקבות ביטויים רגשיים קיצוניים של ביתי. משתדלת ולרוב מצליחה לא לאבד שליטה.בתי מאוד ביקורתית כלפי אני מצידי משתדלת לקמץ בביקורת שלילית. וגם בנושא הגבולות הולך לי די טוב ב"ה. מה שכן נדמה לי שהצד החלש שלי זה הענקת תמיכה רגשית. כמו אימי אני משתדלת להיות כמה שיותר זמינה ובבית ולכן אני עובדת רק חצי משרה ומשתדלת לא לעשות עבודות בית כשהילדים בבית ולהיות בשבילם. בקשר לבתי (ולכולם) אני משתדלת להעביר לה שאני סומכת עליה ומאמינה בה. יש ביננו יחסים טובים המון אהבה גלויה ותקשורת טובה.

שורה תחתונה- אני עובדת מאוד קשה לתקן את הטעויות החינוכיות של אימי אבל איני יכולה להעיד על עצמי שאני בהרבה יותר טובה ממנה. אולי בקצת. אבל היחסים שלי עם בתי הרבה יותר טובים משלי עם אמי ב"ה.

א. סליחה. אני בטוחה שלא התכוונת לכ ז ה אורך, אבל יצא... אז את לא חייבת לקרוא הכל. בכל אופן זה עזר לי מאוד לבטא דברים שהיו לי בראש ובלב הרבה זמן... תודה על האפשרות!

ושוב סליחה...

ב. לפני הכל ולמרות הכל- אמא שלי היא הכי הכי בעולם!!! ואת זה אמרתי גם כשהיה קשה, ועכשיו כשאני אמא ומתחילה להבין אותה- אני מעריכה פי מליון!!!

המחשבות על אמא שלי מאוד אמביוולנטיות. מצד אחד אני מרגישה אהבה גדולה אליה, וקשר חזק ומצד שני יש גם הרבה ביקורת ותחושת אכזבה מסוימת ממה שלא עשתה ועושה נכון בעיני. אפרט:

 האופי של אימי הוא קר. גם היא מודה בכך.

אני הייתי העוזרת העיקרית בבית. הבת הבכורה. הייתי מטפלת באחים הקטנים (בעיקר את השניים הקטנים ביותר- אבא שלי אומר שממש גידלתי אותם "כמו אמא קטנה")הייתי עוזרת מרכזית בעבודות הבית ובשלבים מוקדמים מאוד אפילו בישלתי יחד איתה.

מה שמאוד הפריע לי בכל הקשור לעניין הזה הוא הפידבקים שלה. היא בקושי אמרה תודה, בקושי הביעה הערכה למאמצים שלי. לי זה הפריע כי התאמצתי הרבה, וחיכיתי למילה טובה מאוד! אם היו מלים כאלה הן היו עוזרות לי הרבה אני מאמינה.

 כמובן אני מסייגת את דבריי- היו אמירות טובות, אך לא הרבה. (אני זוכרת את תחושת האכזבה).

בנוסף,במבט לאחור הדבר שמאוד פגע בדימוי העצמי שלי היה חוסר האמון שרחשה לי. ב"ה היו לי יכולות טובות עוד בהיותי נערה, והרגשתי כל הזמן שהיא לא מאמינה שאצליח! זה תיסכל אותי מאוד מאוד!!

דברים אלה, ואחרים מן הסתם, גרמו לי לרצות להתרחק מהבית ולא לרצות לשתף אותה במה שעובר עלי. הרגשתי שהיא לא מקשיבה לי באמת, ורק רוצה לומר את מה שהיא חושבת. בנוסף, הרגשתי שהיא מתערבת לי בחיים ורציתי את החופש להחליט החלטות לבד. אני חושבת שרציתי למצוא את הביטחון העצמי שלי בדרך שלי, בלי העיכובים שלה.

התרחקתי מהבית לש"ל של שנתיים ואח"כ למדרשה- הכי רחוק שהייתי יכולה למצוא...

ודווקא שם אמא התערבה והכריחה אותי לשלב לימודים אקדמיים. הקשבתי לה בחוסר רצון בולט. לא סיימתי את המדרשה אבל את הלימודים המשכתי עד סוף השנה בחוסר רצון בולט... (רק בשביל אמא...)

תהליך בחירת בן הזוג שלי היה מורכב וממש ממש לא שיתפתי אותה במה שעובר עלי. רציתי עצמאות מוחלטת וחוסר התערבות שלה. כל התערבות מצידה גררה ויכוח מצידי וחוסר שיתוף פעולה. "אני אודיע לכם כשיהיה משהו רציני..."

בסופו של דבר בחרתי את בחיר ליבי ובתהליך הזה אמא שלי ביררה מאחורי גבי, שמעה פרטים לא נכונים על הבחור  והלחיצה אותי עד מאוד- היא פנתה ואמרה לי שהוא ביטל אירוסין, ואיך לא ידעתי מזה, ושיש בעיה קשה באמון... בסופו של דבר התברר הדבר כטעות טראגית ואמא התנצלה עד מאוד...(מיותר לציין שעכשיו אני מאוד מאוד מבינה את הלחץ שלה, אבל בתור בת מתמרדת ומאורסת זה מאוד פגע בי שלא האמינה בבן הזוג שלי)

החתונה שלי היתה מאוד קשה לאמא. אני הייתי ממש בעננים, מאוהבת עד מעל לראש ומאוד מאוד שמחה לבנות את ביתי החדש. ללא שמץ של צער לעזוב את הבית.. לאמא זה מאוד הכאיב והיא לא חדלה להתפלא על השמחה המציפה אותי. אני מצידי לא הבנתי למה היא לא שמחה בשמחתי? זה גרם לנו לקצת "תאקלים" לפני החתונה. בנוסף, זו היתה החתונה הראשונה והכל היה חדש ולא מוכר, ואנחנו כזוג התעקשנו לארגן הכל לבד. אתם רק תחתמו על הצ'קים... עד היום אמא מזכירה לי את זה. צודקת. בתקופה הזאת ראיתי בעיקר (ואולי רק)את עצמי ובעלי לעתיד. לא היה מקום לעוד אדם בפנים. וציפיתי להבנה מצד הסביבה- זה הרי טבעי, לא? ובכ"ז לא קיבלתי אותה. (נראה לי שאלו קשיים טיפוסיים לתקופה זו)

בתקופה שאחרי החתונה עוד היו טלפונים כגון "אתם מסתדרים? את יודעת מה לבשל? את לא מתגעגעת..." אבל לאט לאט היא פשוט דעכה כשראתה שאני שמחה. היה לה מאוד קשה שהלכתי. ובכזאת קלות...

היו לנו כמה שיחות רציניות על זה שאני באה לבית ההורים ומתנהגת כמו אורחת וכו. אני מבחינתי מאוד רציתי שתבין את המקום שלי כמשפחה חדשה הבונה את עצמה.

בנוסף, נכנסתי להריון מהר מאוד והיא ידעה רק בשלב מאוד מאוחר. גם מזה היא מאוד נפגעה.

היחסים היו קצת עכורים--- עד שנולד הנכד הראשון. מאז ב"ה שלווה ונחת, שמחה מציפה את הסבתא והאמא ואנחנו בקשר מצויין ופתוח יותר מכל תקופה בחיי.

טוב לי בקשר איתה. אני פתוחה ואומרת מה שאני חושבת עם המון כבוד הדדי.

לקח לאמא זמן לסמוך עלי ולבטוח בי שאוכל לגדל את ילדי לבד, אך לאט לאט הוכחתי לה שאני עושה את זה מצויין, והיא נרגעה. עד היום כשאנחנו באים היא שואלת מדי פעם אם אני מסתדרת עם הילדים או צריכה עזרה... כאילו שבבית שלי אני לא עושה את הדברים האלה לבד... אבל אני סולחת לה, זה סתם הרגל ישן שכבר הפך לבדיחה.

ב"ה היום אני מאוד בטוחה בעצמי ובדרך שלי, וזה בעיקר בזכות בעלי שעזר לי להשתחרר מהרבה עכבות שהיו לי.

מה אני מנסה לשנות ביחסים שלי עם הילדים שלי?

להקשיב להם במלוא מובן המילה.

לתת בהם אמון במלוא מובן המילה. וזה כולל אמירה בע"פ- ידעתי שתצליח! (וחוסר התערבות במעשים שלו כשהוא מנסה לעשות משהו. עובדת על היצר להתערב ולעזור לו. לסמוך עליו באמת! וכשהוא מצליח זה שמחה גדולה כי באמת הוא הוכיח שהוא יכול וזה רק מחזק אותי באמון בו וביכולותיו)

אני לא אכתוב מגילות, אבל זה לא אומר שאין באמא שלי הרבה...

נתחיל מהדברים הטובים:
1- זורמת וקלילה - לא לוקחת קשה בלגן וכו (למרות שהבית היה תמיד מסודר - כי יש עוד הורה...)
2- אפשר תמיד לדבר איתה בכיף על הרבה נושאים (גם אינטימיים)
3- נתנה לי להתנסות בדברים בעצמי ולהתמודד עם בעיות בחיים בכוחות עצמי.
ואולי יש עוד דברים.
אני רוצה לקחת ממנה את הזרימה והקלילות כי אני לא כזאת...

דברים שהייתי רוצה לתקן:
1- הייתי רוצה שתהיה קצת יותר דאגנית (לא מדי...)
2- יש מקרים בהם הייתי רוצה שהיא כן תעמוד לצידי ולא תתן לי להתמודד לבד.
אבל כמובן שאי אפשר שתהיה אמא מושלמת ואני שמחה מאוד במה שיש!

יש דברים שבהם אני דומה לאימי ויש דברים שלא - אני חושבת שלקחתי קצת ממנה וקצת מאבא שלי והם הפכים מוחלטים אז אני אפשהו באמצע. לא נראה לי שאני בצורה מוחלטת דומה לאחד מהם.

כל כולה למען הילדים, חרוצה שאין כמותה.

עד היום שאני כבר מגדלת שביעיה ב"ה, היא מגיעה עם צידניות של מאכלים,

החל ממרק ירקות, דגים בתנור, פלפלים ממולאים ועד עוגות גבינה.

חוץ מזה יש לה יחס אישי לכל נכד, והכי חשוב היא מתפללת עליהם יומיום שיצליחו בלימודים, וכו...

היא עובדת במשרה מלאה, והביאה לעולם גם היא 7 ילדים, די צפופים.

זכרונות מילדות: אמא עסוקה תמיד, אף פעם לא יושבת על הספה וקוראת...

אבא עבד מהבית, בישל במשך השבוע, וקבל אותנו כשחזרנו מבית הספר.

הוא היה אפילו יותר אימהי מאמא. את הסיפורים ספרנו לו. הוא תמיד הקשיב בסבלנות.

לאמא לא היה אז זמן לשמוע . היום כבר כן.

אמא היתה דואגת מאוד בקטע הלימודי. עזרה לי בשיעורי בית, ובחנה אותי לקראת מבחן עד כתה ז',

האמת שהייתי לחוצה מזה כי היא דרשה בתוקף הצלחה.

היא שתפה אותנו באפיה, בנקיון, בקיפול כביסה, לא היה לחץ בנושא הנקיון.

הכל זרם על מי מנוחות.

לי יש בת אחת, אני חושבת שגם אני מליצה אותה קצת בנושא הלימודים...

מלבד זה אני משתדלת להעתיק את המודל של אמא,+ אבא ביחד. אני שומעת את כל סיפוריה,בתנאי שהקטנים לא צורחים...

ס"הכ כבת יחידה היא מקבלת יחס של נסיכה. כמובן לא מפונקת כי יש לה הרבה תפקידים.

מקוה שמה שכתבתי עזר לך.

אני עדיין בשלב הערצה של אמא שלי ונראהלי שזה ימשך לנצח...למדתי ממנה המון אבל קשה ליישם..בכל מקרה לא הייתי משנה בה כלום חוץ מהגיל אולי - קשה לי לראות את תחילת תהליך ההזקנות פתאום קצת יותר קשה לה אבל כנראה ש60 זה לא 40...

מאחלת לילדי אמא שכזאת : )

לגבי זה שאמא האכילה אותך- לא היתה לה ממש ברירה כי היית ממש ציפור. שקלת 19 קילו בכתה ב'...

הצחקת אותי מאוד בענין החתימות. זה מאוד מובן שהיא היתה קשוחה איתך, היות והיא היתה מורה בבית הספר שלך, והמורות שלך היו חברותיה.  מה דעתך?

בס"ד,

ערב טוב ושבוע טוב,

גב' פוגל, את עוזרת לי להסתכל על אמא, כמו שקורה לי בזמן האחרון, שאמא הגיע לגיל 80, עם דמנציה קלה, וזה מזה כואב, וצובט, לאישה ניפלאה כמו אימא.

ובכן, אמא היתה אישה של עבודה, אישה של פיוס, אישה של חסד.

ואיתי היתה הכי קשורה, אנו שלוש בנות, אני האמצעית, אמא היתה אישה הדוממננטית, אבא, היה אדם עצבני, שהביא עימו את המסא מהבית, ואצלינו היה מבטא אותה. רק היום אמא הסבירה לי כאשר אנו יושבות ומשוחחות ארוכות בנושא. אמא, זה ענין של אסיפות הורים, אמא, ענין של עתיד.

כאשר רצינו משהו, אמא מגייסת את כל כולה למען. יש כסף , ויש הגשמת שאיפות לילד, מדובר בין שנות ה- 50 עד ל- 80, תארו לכם , במצבים הקשים ביותר דאז.

פורים, אמא משנסת מותנאים, ומכינה לילדים מכלום, תחפושות. ומשנסת את אחותי הגדולה, גם כאשר זה כרוך בשכנועים, והפצרות.

אמא, ענין של סדר ונקיון בבית, סדר בארונות, עבודה מאומצת. אמא , טיולים, אבא מציעה טיולים, ואמא מכינה עימנו את הצידה, ומכינה אותנו לטיול.

גם כאשר יש חג, יום הולדת, אימא ממהרת לקנות מתנה, לא סתם, שפע רעיונות של מתנות,

מכינה את האוכל הטעים ביותר, שיהיה מענין בפה.

ותמיד כאשר היתה צריכה עזרה, אם בעבודה, אם בחסדים, היתה מבקשת ממני, תעשי לי טובה, עשי כך וכך, והיום, זה הקטע, היום, הן בבישול שלי, והן בסידור ביתי, והן בנקיוןן, תמיד היא אומרת, את נקיה, את הבלבוסטה שלי, אם לא את, לא יודעת מה הייתי עושה...

לא מתערבת בעניני בני זוג, ותמיד מגנה על הצד השני, ותמיד אומרת לילדיה, אל תריבו, תעשו למען בן הזוג שלכם, כזאת היא אמא, אישה של ירושלים, של שלום, של נתינה, של אהבה.

אמא לא כל כך אהבה, חיבוקים ונשיקות, אבל היתה נירתמת בצורה המהירה ביותר.

ואני היום לוקחת ממנה, רק לעזור, לתת, כאשר הילדים צריכים, לתת, ולהעלם.לא ללחוץ, להיייעץ עם הילדים על הרתמות לעזרה. להניח לילדים את בחירת העצמאות שלהם.

אשרי, זכיתי באמא ניפלא,

ויהי רצון שאיהיה אני גם עם הגינים האלה..

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.