שזה ממש טבעי בגיל הזה.

הם עוד לא בשלים להיות באמת אמפתים לאחרים. לדעתי טוב לדבר ולטפטף על אכפתיות ועל נתינה, אבל לא לצפות שהילד באמת יפנים ברגש שלו. ילדים הם מאוד אגוצנטרים, העולם סובב סביבם מיום היוולדם ולאט לאט הם לומדים לצאת מזה. נכון שזה מחרפן אבל תחשבי על הטוב שיש בזה. את הרי רוצה מן הסתם שהילד שלך יחוש מוגן, יחוש שיש לו את מה שהוא צריך ולא לוקחים לו את ה"רכוש" שלו (בהערת שוליים אומר שאולי משהו גורם לו דווקא עכשיו לחוש מאוים ושרוצים לקחת לו. אבל זה ממש לא מחייב, רק אם זה ממש קיצוני וחריג אצלו). הציפייה היא שעם הגדילה שלו הוא ילמד להיות אמפתי ולתת. אבל אם לא תאפשרי לו את זה בשלב שהוא צריך את זה, הצורך הזה עלול להישאר איתו בהמשך החיים (הצורך להיות במרכז ורק לקבל, הכל רק אלי). החיים כבר ילמדו ומלמדים מהר מאוד שזה לא באמת ככה...

ומשהו חכם שמישהי אמרה לי על זה שהילדים שלה לא מרשים לאחרים בכלי חול שלהם בארגז חול: בהתחלה זה היה לה לא נעים שהם לא מוותרים ומתחלקים עם אחרים, ואז היא פתאום חשבה על זה - שזה באמת הרכוש שלהם! אלו הדברים שיקרים לליבם. אם מישהו זר היה בא ומבקש אם אפשר קצת "לשחק" באוטו שלך, או ברכוש אחר שיקר לך? היה לך ככ קל לתת? אהבתי את ההבנה שלה לנפש הילדים.

שהוא יכול לחלוק עם אחרים וזה עדיין נשאר שלו.

יחד עם זאת, אני לא מכריחה את הבת שלי (3) לחלוק כל דבר.

אבל היא כן חולקת משחקים עם חברים, וגם אוכל וחטיפים.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

טובים שהם שייכם לכולם בהגדרה

וימצאו במקום משותף.

להבהיר לו מראש שקונים אותם  לשימוש של כולם.

מהרצאה של ריצ'ארד לבוי (מי שלא מכיר - "האסימונים נגמרים" ועוד מומלץ בחום לצפייה)

הוא מציע לקנות צעצועים בזוגות כדי למנוע מריבות עם חברים שמגיעים...

ויש לו שם עוד כמה טיפים לילדים עם קושי להסתדר עם חברים

זה השלב שבו הילדים רוכשים כבני אנוש את מושגי השייכות שלהם, ולכן חשוב מאוד לעזור להם ולהסכים איתם שזה שלהם !

זה שלב חשוב בבניית האישיות. ילד שלא יחווה את זה בצורה נכונה, ויכעסו עליו ויגידו לו- תן לאחרים, אל תתקמצן, תרשה לו וכדומה, וישנם אף שלוקחים לו בכוח (!) - זה יגרום לפעולה הפוכה לגמרי והוא דוקא יגדל עם תחושת חוסר שתבוא לידי ביטוי בהתנהגות קמצנית בחייו הבוגרים.

מנסיוני האישי אך לגמרי לא מחייב- נראה לי שזה חזק יותר אצל בכורים כיוון שהם חיים תחת ה'טראומה' של לידת אח נוסף שהיא בעצם מעבר מאוד קשה מ'הכל שלי' ל'יש עוד מישהוא בעולם שאני חולק איתו' - את תשומת הלב של אמא, את החפצים וכו' וכו'..

בהצלחה.

 זה נכון שזה הגיל, אבל הוא די גדול (עד גיל 4 זה בסדר). בסביבות גיל שנה - שנה וחצי מתחיל שלב שבו הילד רואה רק את העולם שלו.

מה שעלינו ההורים לעשות, הוא לעזור לו להתמודד עם הסביבה הטבעית שלו.

ולאלי6 לא נראה לי שזו חוויה טראומתית מאוד לרב הילדים, הם שוכחים איך היו החיים לבד די מהר, הם מסגלים להם תחלופות. אבל גם תלוי איך המאורע נעשה. לפעמים בהחלט נוצרות טראומות. אנו מדברים על שלב ושמו אגוצנטריות שכל ילד עובר.

לעינייננו ע"י תיווך הרגשות של הילד ושל הסביבה, הילד יבין שגם ילדים אחרים רוצים לשחק במשחקים בדיוק כמו שהוא רוצה. שגם ילדים אחרים עצובים או שמחים כשנותנים להם משחקים וכדו'.

לדוג': "א' מאוד רוצה לשחק באוטו, בא ניתן לו לשחק ואח"כ הוא יחזיר לנו ואנחנו נשחק, הוא יהיה עצוב אם לא ניתן לו." אבל לא להתעקש יותר מדי, הוא צריך להרגיש ולראות שיש לו שליטה על הדברים שלו (העולם שלו) וכך הוא יהיה יותר בטוח ברכושו ויהיה פנוי גם לתת ולא רק להילחם על החפצים שלו.

וכמובן, אחרי שהוא נותן את המשחק, להיות נלהבים מאוד ולהגיד לו "כל הכבוד" כי רק ע"י חיזוקים חיוביים ההתנהגות החיובית תמשיך ותתגבר.

ובכלל, מאוד חשוב להדריך את הילדים ולהסביר להם את עולמנו כי הוא לא כ"כ פשוט כמו שאנו רואים.

בהצלחה!

הבת שלי עכשו בת שנתיים וכשהיא בגינה היא רוצה דברים של ילדים אחרים כמו עגלה,בימבה,כדור והיא ממש מתעקשת על זה וקשה לה לשמוע לא וכשצריך להחזיר היא מתחילה לבכות ולהשתולל וכן היא יודעת שצריך לבקש רשות.

ולא סתם שלו, זה שלו מהבית חח.. (בן שנתיים ושמונה)

גם האחיינים ככה זה גיל שהמודעות לרכוש גוברת וזה חולף לא לדאוג

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

מהמפעל של אבא שלו חח 

חייב לבעוט לנסות להגיע לסל וגם הוא מתעלם מתגובות למזלי בדר"כ נחמדים אליו 

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

לקרקר סביב הסל אחד האבות שקלט אותו הרים אותו ונתן לו לקלוע 

הוא ניסה לצרף את עצמו אליהם ושכח שהגיע עם הבת דודה שלו..

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

כי היא גם באה אלינו הביתה ונוסעת איתנו לפעמים ברכב

אבל שיא המצחיק שהוא רב עם הקטנה הוא אומר לה לפי הסיטואציה

אמא שלך אבא שלי ולהפך.. אז מסבירה שאני אמא של שניהם וגם אבא הוא של שניהם

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

יש חלק חיוני בגדילה של הילד, זה מופיע בגיל שנתיים בערך, שבוא הוא נפגש עם 'שייכות', השלב שבו הוא מפנים שיש 'שלי' ויש 'שלך', כשילד מתחיל לבכות כשלוקחים לו משהו לא בגלל שהוא רוצה לשחק בו עכשיו, אלא בגלל שהוא מגדיר אותו כשלו - זה השלב הזה. צריך לתת לו לחוות את השלב הזה, ילדים שלא חווים את השלב הזה בגיל קטן החסך יישאר ואז בגיל מאוחר זה יכול להתבטאות בקנאה, אולי תאוות ממון, רכושנות. בשלב הזה אין לנסות ללמד את הילד - שיש להתחלק עם חברים, שם הוא קודם כל צריך להפגש עם ה'אני' שלו,ושיש דברים שהם שלו. זה ממש טבעי. 

כך שמעתי מהר' עזרא הימן.

אז מתי הם ילמדו?

כמו שאני מקפידה שאחרים יבקשו רשות להשתמש במה שהיא מביאה אני מלמדת אותה לבקש רשות ישירות מהילד עצמו וגם לומר תודה ומסבירה לה שכך יוצרים אוירה נעימה במרחב משותף.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...