שזה ממש טבעי בגיל הזה.

הם עוד לא בשלים להיות באמת אמפתים לאחרים. לדעתי טוב לדבר ולטפטף על אכפתיות ועל נתינה, אבל לא לצפות שהילד באמת יפנים ברגש שלו. ילדים הם מאוד אגוצנטרים, העולם סובב סביבם מיום היוולדם ולאט לאט הם לומדים לצאת מזה. נכון שזה מחרפן אבל תחשבי על הטוב שיש בזה. את הרי רוצה מן הסתם שהילד שלך יחוש מוגן, יחוש שיש לו את מה שהוא צריך ולא לוקחים לו את ה"רכוש" שלו (בהערת שוליים אומר שאולי משהו גורם לו דווקא עכשיו לחוש מאוים ושרוצים לקחת לו. אבל זה ממש לא מחייב, רק אם זה ממש קיצוני וחריג אצלו). הציפייה היא שעם הגדילה שלו הוא ילמד להיות אמפתי ולתת. אבל אם לא תאפשרי לו את זה בשלב שהוא צריך את זה, הצורך הזה עלול להישאר איתו בהמשך החיים (הצורך להיות במרכז ורק לקבל, הכל רק אלי). החיים כבר ילמדו ומלמדים מהר מאוד שזה לא באמת ככה...

ומשהו חכם שמישהי אמרה לי על זה שהילדים שלה לא מרשים לאחרים בכלי חול שלהם בארגז חול: בהתחלה זה היה לה לא נעים שהם לא מוותרים ומתחלקים עם אחרים, ואז היא פתאום חשבה על זה - שזה באמת הרכוש שלהם! אלו הדברים שיקרים לליבם. אם מישהו זר היה בא ומבקש אם אפשר קצת "לשחק" באוטו שלך, או ברכוש אחר שיקר לך? היה לך ככ קל לתת? אהבתי את ההבנה שלה לנפש הילדים.

שהוא יכול לחלוק עם אחרים וזה עדיין נשאר שלו.

יחד עם זאת, אני לא מכריחה את הבת שלי (3) לחלוק כל דבר.

אבל היא כן חולקת משחקים עם חברים, וגם אוכל וחטיפים.

יאו תודה רבה , ממש הארת לי תעניין באור חיובי יותר, ויש בזה הרבה אמת

תודה

טובים שהם שייכם לכולם בהגדרה

וימצאו במקום משותף.

להבהיר לו מראש שקונים אותם  לשימוש של כולם.

מהרצאה של ריצ'ארד לבוי (מי שלא מכיר - "האסימונים נגמרים" ועוד מומלץ בחום לצפייה)

הוא מציע לקנות צעצועים בזוגות כדי למנוע מריבות עם חברים שמגיעים...

ויש לו שם עוד כמה טיפים לילדים עם קושי להסתדר עם חברים

זה השלב שבו הילדים רוכשים כבני אנוש את מושגי השייכות שלהם, ולכן חשוב מאוד לעזור להם ולהסכים איתם שזה שלהם !

זה שלב חשוב בבניית האישיות. ילד שלא יחווה את זה בצורה נכונה, ויכעסו עליו ויגידו לו- תן לאחרים, אל תתקמצן, תרשה לו וכדומה, וישנם אף שלוקחים לו בכוח (!) - זה יגרום לפעולה הפוכה לגמרי והוא דוקא יגדל עם תחושת חוסר שתבוא לידי ביטוי בהתנהגות קמצנית בחייו הבוגרים.

מנסיוני האישי אך לגמרי לא מחייב- נראה לי שזה חזק יותר אצל בכורים כיוון שהם חיים תחת ה'טראומה' של לידת אח נוסף שהיא בעצם מעבר מאוד קשה מ'הכל שלי' ל'יש עוד מישהוא בעולם שאני חולק איתו' - את תשומת הלב של אמא, את החפצים וכו' וכו'..

בהצלחה.

 זה נכון שזה הגיל, אבל הוא די גדול (עד גיל 4 זה בסדר). בסביבות גיל שנה - שנה וחצי מתחיל שלב שבו הילד רואה רק את העולם שלו.

מה שעלינו ההורים לעשות, הוא לעזור לו להתמודד עם הסביבה הטבעית שלו.

ולאלי6 לא נראה לי שזו חוויה טראומתית מאוד לרב הילדים, הם שוכחים איך היו החיים לבד די מהר, הם מסגלים להם תחלופות. אבל גם תלוי איך המאורע נעשה. לפעמים בהחלט נוצרות טראומות. אנו מדברים על שלב ושמו אגוצנטריות שכל ילד עובר.

לעינייננו ע"י תיווך הרגשות של הילד ושל הסביבה, הילד יבין שגם ילדים אחרים רוצים לשחק במשחקים בדיוק כמו שהוא רוצה. שגם ילדים אחרים עצובים או שמחים כשנותנים להם משחקים וכדו'.

לדוג': "א' מאוד רוצה לשחק באוטו, בא ניתן לו לשחק ואח"כ הוא יחזיר לנו ואנחנו נשחק, הוא יהיה עצוב אם לא ניתן לו." אבל לא להתעקש יותר מדי, הוא צריך להרגיש ולראות שיש לו שליטה על הדברים שלו (העולם שלו) וכך הוא יהיה יותר בטוח ברכושו ויהיה פנוי גם לתת ולא רק להילחם על החפצים שלו.

וכמובן, אחרי שהוא נותן את המשחק, להיות נלהבים מאוד ולהגיד לו "כל הכבוד" כי רק ע"י חיזוקים חיוביים ההתנהגות החיובית תמשיך ותתגבר.

ובכלל, מאוד חשוב להדריך את הילדים ולהסביר להם את עולמנו כי הוא לא כ"כ פשוט כמו שאנו רואים.

בהצלחה!

הבת שלי עכשו בת שנתיים וכשהיא בגינה היא רוצה דברים של ילדים אחרים כמו עגלה,בימבה,כדור והיא ממש מתעקשת על זה וקשה לה לשמוע לא וכשצריך להחזיר היא מתחילה לבכות ולהשתולל וכן היא יודעת שצריך לבקש רשות.

ולא סתם שלו, זה שלו מהבית חח.. (בן שנתיים ושמונה)

גם האחיינים ככה זה גיל שהמודעות לרכוש גוברת וזה חולף לא לדאוג

כדור למשל היא רואה שמשחקים מתלהבת ומנסה לקחת לעצמה ואם זה ילדים גדולים הם מתעצבנים ולפעמים צועקים עליה ולא מזיז לה בכלל,גם לא נעים לי שהיא לוקחת בקבוקים של אחרים....

מהמפעל של אבא שלו חח 

חייב לבעוט לנסות להגיע לסל וגם הוא מתעלם מתגובות למזלי בדר"כ נחמדים אליו 

מה את נוגעת ואל תקחי...והיא עובר מעליה

אמרתי לו שזה התפקיד של אמא שלה להסביר לה

לקרקר סביב הסל אחד האבות שקלט אותו הרים אותו ונתן לו לקלוע 

הוא ניסה לצרף את עצמו אליהם ושכח שהגיע עם הבת דודה שלו..

היא התביתה על הילד שהסיע את העגלה והלכה אחריו לכל מקום עד ש....

כי היא גם באה אלינו הביתה ונוסעת איתנו לפעמים ברכב

אבל שיא המצחיק שהוא רב עם הקטנה הוא אומר לה לפי הסיטואציה

אמא שלך אבא שלי ולהפך.. אז מסבירה שאני אמא של שניהם וגם אבא הוא של שניהם

הולכות פה מילחמות עולם על אימא......אבא משמש כנציג האו"ם לתיווך בין הצדדים הלוחמים ולהפרדת הכוחות

אמא בעוונותיה השאירה שקית עם כמה פרוסות לחם על השולחן אז הגברת לקחה את זה ופוררה בשיטתיות מתחת לשולחן לגיבעה של חתיכות לחם בגדלים שונים ועכשו היא בכתה לאבא שירחם עליה

יש חלק חיוני בגדילה של הילד, זה מופיע בגיל שנתיים בערך, שבוא הוא נפגש עם 'שייכות', השלב שבו הוא מפנים שיש 'שלי' ויש 'שלך', כשילד מתחיל לבכות כשלוקחים לו משהו לא בגלל שהוא רוצה לשחק בו עכשיו, אלא בגלל שהוא מגדיר אותו כשלו - זה השלב הזה. צריך לתת לו לחוות את השלב הזה, ילדים שלא חווים את השלב הזה בגיל קטן החסך יישאר ואז בגיל מאוחר זה יכול להתבטאות בקנאה, אולי תאוות ממון, רכושנות. בשלב הזה אין לנסות ללמד את הילד - שיש להתחלק עם חברים, שם הוא קודם כל צריך להפגש עם ה'אני' שלו,ושיש דברים שהם שלו. זה ממש טבעי. 

כך שמעתי מהר' עזרא הימן.

אז מתי הם ילמדו?

כמו שאני מקפידה שאחרים יבקשו רשות להשתמש במה שהיא מביאה אני מלמדת אותה לבקש רשות ישירות מהילד עצמו וגם לומר תודה ומסבירה לה שכך יוצרים אוירה נעימה במרחב משותף.

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.