נכון, אבל מנסיון אישי- חשוב לבדוק שהבחורה יציבה נפשית ואינה בעלת הפרעות נפשיות.
כל הזמן גם חשבתי כמוך, אבל קרה לי שנפגשתי עם בחור לא יציב נפשית עם הוכחות לכך.
לכן אפילו רק תתקשר לבדוק אם השם של הבחורה מעלה חיוך או הבעת חמלה ורחמים. זה חשוב מאד.

התכוונתי ליותר מכך.
יש הבדל בין חיוך של מישהו שאינו מחבב אותי לבין חוסר חיוך כי הבחור/ה מתוסבך נפשית.
כלומר, אם מבין השורות אתה מבין שלא מתלהבים / לא רוצים לספר לך עליו (והכל כנ"ל גם לגבי בחורות)-
אז ברח משם.
אם תרצה עוד פרטים אז באישי.

וחוץ מזה- גם אם נפלתי על מישהו שלא ממש אוהב אותו, וחוץ מזה הכל נורמלי בבחור / ה
עצם העובדה שיש לו "שונאים", מעידה על משהו באופי.
הרי צריך להיות נח למקום ונח לבריות,
ראוי לשאוף להיות מהנעלבים ואינם עולבים, שעליו הכתוב אומר "ואוהביו כצאת השמש גבורתו".
לכן כמובן אין לצפות למושלמות, אבל יש לקרוא מבין השורות.
 

העניין בבירורים הראשוניים הוא לא לשמע מה אומרים אלא "לקרוא בין השורות" את מה שלא אומרים

ואם יש משהו בעייתי עדיף לראות את זה מראש ולהימנע מזה, מאשר לחכות לאחרי כמה פגישות ולהסתבך רגשית!

(וכבר היו דברים מעולם)

כמובן שדיברתי על מקרה קיצוני מאד, ולא הכל ככה.
אבל המטרה של הבירורים זה למנוע את המקרה הקיצוני.

סליחה, לא הסתכלתי אם את בן או בת... :].

ואני חושבת שכן.
תחשבי- האם מישהי מהחברות שלך שונאת אותך עד כדי כך שכשיזכירו את שמך היא תירתע, תיבהל וכו'?.
לא. ולמה? כי זה לא נורמטיבי אם זה ככה, זה מעיד על מידות שאינן מתוקנות.
כמובן יתכנו מקרים שהאדם מקסים והאדם השני ה"שונא" (למרות שעובר על "לא תשנא את אחיך בלבבך") "אשם" בהכל והמיועד בסדר לגמרי, אבל עדיין יש לבחון זאת.
צריך להיות נח לבריות, ודרך ארץ קדמה לתורה.... .

אני לא מבררת לפני פגישה ראשונה, אלא אם כן התמונה הכללית של הבחור לא ברורה לי מספיק.

אחרי שהייתי מבררת כמעט כל פעם בערך, וזה היה לא קשור בעליל בפגישה,

החלטתי פשוט קודם לראות אם יש בכלל התאמה ורק אח"כ אחרי פגישה שלישית בערך לברר.

לרוב אני גם אומרת את זה מלכתחילה..

(וגם כי הרב שלי אמר לי שככה הכי כדאי ונכון לעשות)

 אני בדר"כ מבררת אבל יש מקרים שבהם אני מאוד סומכת על מי שמציע את ההצעה ולא מרגישה צורך לברר בשלב ראשוני.

לא הבנתי , למה את רואה בזה זלזול?

יותר ע"מ לפסול הצעות. כי בד"כ הבנות שאני מברר אצלן מוציאות את הבחורה שאני מברר עליה בצורה די בינונית (לא רועשת - לא שקטה, דוסית אבל פתוחה ולא כבדה, לא עקשנית - לא נגררת, חברותית אבל לא 'מסמר-הערב' וכו'), וכמובן שכל הבנות הן שמחות, אידיאליסטיות, חמודות וכו'. מכיוון שאני יודע שבד"כ אני לא אשמע את מה שאני רוצה (היינו את הנקודות שמבדילות אותה משאר הבנות כדי שהיא תתאים במיוחד בשבילי), אז אני פשוט מנסה למצוא תכונה (מובהקת) כלשהי שלא מתאימה, כי בסופו של דבר אני צריך להחליט על אחת שאני יוצא איתה.

כמובן שבפגישות עצמן, הגישה מבחינתי היא הפוכה, ואני מחפש תמיד את המשותף (חוץ מדברים קיצוניים).

גם חברים שלי לצערי מורחים בהרבה סבון כשמבררים אצלם עלי.

סיפור קטן: קרה פעם אחת שבררתי על מישהי וסיבנו אותי, ומתוך מה שבררתי אמרתי 'כן'. אח"כ כשהיא בררה עלי הבנתי מהשאלות שלה שאנחנו ממש לא מתאימים, אבל חברים שלי גם סיבנו אותה, והיא באה גם להגיד 'כן'. אז ביקשתי מאחד החברים שיחזור אליה (מהר) ויגיד לה, שבאמת אנחנו לא מתאימים. וזה היה קצת מצחיק לראות אח"כ את הפנים של השדכן, כשהוא בא אלי וסיפר לי שהניסיונות שלו לשכנע אותה לא הצליחו, ושהוא ממש משתתף בצערי על זה שחיכיתי לה ובטח היו לי ציפיות, ואני דווקא הייתי ממש שמח.

בכ"מ, יצא לי בנות שבבירורים זה לא היה נשמע כ"כ טוב, וכשיצאנו התברר שיש דווקא בסיס טוב להתאמה.

אבל דווקא בד"כ יצא ההיפך, שבבירורים היה נשמע טוב, וכשיצאנו התברר שאין בסיס טוב להתאמה.

באופן כללי, אדם זה דבר גדול מדי בשביל לתאר אותו ב-10 דקות של שיחת טלפון. אז התפקיד של הבירורים לדעתי זה בעיקר לעשות סינון ראשוני, ולכן מי שלא מברר זה לא נראה לי מגיע דווקא מזלזול.

אני למשל, לפעמים לא מברר אם השדכן הוא ממש קרוב אלי, ואני סומך עליו ועל שיקול דעתו.

כי עם זה שיש דברים רגילים שחבר/ה יגידו,

אני אשאל על דברים שחשובים לי ואם תידלק לי נורה אדומה אקח בערבון מוגבל ופשוט לא אסמוך רק על זה אלה אנסה לברר יותר בכיוון הספציפי.. או שאדע שזו נקודה שחשוב שאשים אליה לב בפגישה..

אבל אני למשל אמרתי לחברות שאני נותת מספרים שלהן דברים שחשוב לי שיגידו,

כי אם זה שיש דברים רגילים יש דברים שמבדילים ואת הדברים שמבדילים חשוב לי שידע לפני, טובים ופחות טובים/רעים..

כי בסופו של דבר יש לנו דברים שלא משנה מה יקרה לא נתפשר עליהם אז אם אפשר לדעת מראש ולא לבזבז זמן וכוחות מה העניין של לצאת סתם??זה מה שנראלי זילזול בפגישה של לצאת ולראות..

כי יש דברים שבאמת אפשר לדעת לפני..

ותודה רבה על התגובות!!!

אבל מה לעשות שרוב הפעמים זה לא כך, כי החברות מספרות רק את הדברים ה'רגילים'?

בעה"י

אם השדכן מכיר את הבן אדם בצורה טובה ( חבר ) ונותן לי מספיק פרטים-אני לא מבררת עוד. כי חבר אחר יחזור על אותם דברים.

ואם לא-אז לפעמים מבררת בקטנה, למרות שאני לא מאמינה בזה.

(פעם הבירור היה אחלה, השיחה הראשונה גם, אבל רגע לפני הפגישה התברר משהו שזה לא קשור-אז אמרתי לו/החלטנו יחד שזה לא רלוונטי)

דוקא לדעתי יש משהו מזלזל בבירורים

בדרך כלל כבר בשיחת טלפון אפשר לדעת אם שייך או לא, מקסימום בפגישה

הגישה שלי מלכתחילה היתה שאם ההצעה באה ממקור שמכיר את שנינו, ואני מקבל תיאור כללי ממנו, אין צורך לברר עוד, ואפילו חבל. זה יוצר תפיסה קצת מקובעת.

פעם קרה לי שההיכרות היתה ישירות מולה, וכיוון ששמעתי ממנה עצמה תיאור שלה קודם לכן חשבתי שאין צורך לברר, אבל גיליתי שקשה לי לבנות אליה הערכה ככה.

אז נשמע לי מהתגובות שלכם שאני ממש חפרנית בבירורים..

ואולי באמת ברור רגיל לא יביא למה שאני מנסה להגיע ולכן הפער בחשיבה על בירור..

אז תודה רבה על הארה! ערב טוב

שאת הולכת להתחתן עם מישהו כמו שאת מכירה אותו,

ולא להתחתן עם מישהו כמו שאחרים מכירים אותו.

כלומר יש קומונריות שבקשר זוגי הן שקטות, ויש שקטים שבקשר זוגי הם מובילים.

וזה באמת 'הם' בעצמם, למרות שהחברים שלהם כחברה לא רואים זאת.

ואם הוא לא מתנהג כמו שהוא בקשר, והוא לא הוא עצמו,

אז יש כאן בעייה, ששניכם אמורים להרגיש אותה. ואם קרה ולא הרגשתם, אז תכל'ס נדפקתם!

ואם יש חשד (אפילו קטן), כמובן שצריך לבדוק או לברר.

יש שתי בעיות עקרוניות עם בירורים:

א. לרוב, חוות הדעת שתקבל תהיה חיובית מאוד. בדרך כלל תשאל את החברים או המחנכים, וברוב המקרים אלו אנשים עם קשר נפשי קרוב למושא הבירורים, והם לא יעלו על דעתם להגיד משהו שישמע לא טוב.

ב. ה"בירור" הוא למעשה שיקוף של האיש דרך האישיות של הנשאל. כאשר האישיות עוברת "שיקוף" כזה במסננת אנושית, משתנות הפרופורציות, נשמטים פרטים ולפעמים גם נוספים פרטים. גם לא כולם זכו ליכולת ביטוי והבעה טובה.

מה שיוצא מכאן הוא שהתמונה שמקבלים מהבירורים הללו היא באיכות כלכך גרועה, שפשוט אי אפשר לסמוך עליה בכלל בכל מה שקשור למאפיינים אישיותיים מעט דקים, אלא אולי רק לבדוק שאין "בעיה גדולה".

אני לא האמנתי בבירורים.
אבל בעקבות נסיון אישי- הייתי ממליצה להתקשר לישיבה / לאולפנא סתם בשביל לשמוע אם ראש הישיבה / האולפנא מתלהב משמיעת השם של הבחור/ה או לא.
המלצה אישית ומי שרוצה פירוט כי מתלבט על העניין- אשמח בפרטי.

אני מחפש, אני לא מרגיש שום צורך לברר,

אם זה מישהו שאני חושב שלא מכיר אותי מספיק או יודע מה אני מחפש אז אני ישאל אותו ישירות למה הוא חושב שזה מתאים חוץ מזה שאני בן והיא בת.

אני לא מצליח לחשוב על דברים שמי שמכיר אותי ויודע מה אני מחפש לא יעלה עליהם שאני יצליח לגלות על ידי "ברורים".

יש דברים שיגידו על הבחור/ה שלא יראו בפגישות הראשונות

זה מין הכנה, לדעת רקע, לקראת מה הולכים

נגיד בחור שלא ממש ברור לך איפה הוא מבחינת לימוד תורה (ולא תשאלי אותו ישירות)

ובברורים (בלי ששאלת אפילו) אמרו לך "אני מבטיחה לך שהוא סוגר את הבית מדרש ב00:00"

או במקרה אחר שאומרים שהוא חזר בתשובה והוא עוד 'מגבש' את עצמו - את יודעת תוך כדי הפגישה איך להסתכל על הדברים..

אישית, הברורים עזרו לי בפגישה עצמה להבין מי עומד מולי (בתאוריה ברור שזה יכול להיות לא דומה למה שדמיינת או הבנת מהברורים, אבל את יכולה להבין 'למה התכוונו' )

ולכן-

אם באים בלי לברר, זה לזרום שמקסימום נראה בפגישה שזה לא שייך.. ולא בא לי שיזרמו בקטע הזה!!

וכן, אפשר לברר ולהחליט ש "לא ממש נשמע בכיוון" כי איכשהו זה לא ממש נשמע (גם בלי שיהיה משהו שאפשר להצביע)

ועוד יותר- הרבה פעמים בברורים גיליתי שזה ממש לא שייך.

והמלצה- 

אפשר לנסות לעשות ברור עקיף.. דרך מישהו שאת/ה סומך עליו והוא מכיר את שניכם (רב הפעמים תמצא/י מישהו כזה)

ועוד בכללי-

אף פעם אי אפשר לדעת מברורים ש "זה זה!!" או שילך טוב.. יכול להיות שתבררו הרבה, ישמע ממש בכיוון ויהיה ממש לא.. 

אבל!! כן אפשר מברורים לדעת שזה לא - ולחסוך לך ולה/ו !

זה פשוט מצריך השקעה וגם שחיקה..

אבל בהחלט חשוב.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

מזכיר לי את השיר הנחמד הזה (באנגלית)

וכמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם