אוקיי ככה:
אנחנו משפחה ברוכת ילדים, ב"ה כל הילדים מטופחים, שמנים, חלק מוצלחים בלימודים ובחברה מאוד, וחלק צריכים קצת יותר עזרה ומקבלים אותה.
הבעיה שלי היא עם ילדה ספציפית, בכיתה ד', ולה מורה חדשה ודנדשה שבאה לתפקיד ההוראה כנראה מתוך שליחות עילאית כל שהיא והחליטה ככל הנראה לקחת את הבת שלי כפרוייקט. ולמה? כי השנה הילדה מתקשה קצת בלימודים(שנה שעברה עם מורה אחרת היתה מצויינת) ובתחילת השנה מתחתי עליה ועל ההתנהלות שלה די הרבה ביקורת סמויה, כיוון שלדעתי היא באה לילדות בגישה של פרפקציוניזם מוזר וכנראה היא חשבה שאני מותחת את הביקורת כי יש לי קשיים לדאוג לזה שהבת שלי תהיה מושלמת כראוי והחליטה שהבת שלי צריכה עזרה מיוחדת ותשומת לב מיוחדת. עד כאן בסדר מבחינתי, אבל הבעיה היא שהחפרנות מורגשת בכל עניין, בין אם זה שאלות שהיא שואלת את הילדה על הבית (לא שיש לי מה להסתיר בכלל אבל אני לא אוהבת להרגיש שנכנסים לי לווריד), בין אם זה הערות מוזרות על דברים קטנים "מה, אמא לא עטפה לך את המחברת ולא עשתה לך שער?", ולאחרונה הגדילה לעשות ואמרה לילדה שהיא "נוהגת לבקר ילדות לפעמים ותבוא מתישהו לבקר גם אותה...", בקיצור הסברתי את עצמי פחות או יותר.
אני טיפוס שמאוד מאוד לא אוהב להרגיש שבודקים אותו, בוחנים אותו וכו', זה הרגשה מאוד מעצבנת בתור חוזרת בתשובה שמגיעה מבית די "צפוני" ואמיד וממש לא מורגלת ששואלים אותה בבית ספר אם הכל בסדר בבית ואם שכחתי את הסנדוויץ באמת או שמה לא היה לאמא מספיק לחמניות בארון, אני מבינה שהיא מורה חדשה בשליחות עילאית, אבל מה אני עושה עם החוסר טקט הזה? אם אני אעיר היא עוד תכנס לסרט שיש לי משהו להסתיר ממנה, בקיצור, הבו עצות. אגב יש לי כמה ילדים במוסדות חינוך ולא נתקלתי מעודי בכזו דמות.
), גם אם יבואו לכאן 10 פקידות סעד הן לא יקחו לי את הילדים (במקרה אחותי אחת כזו- עובדת סוציאלית בעיריה) ובכל זאת לא נעים לי הסוג של היחס. עכשיו יותר מובן?