לאמא עובדת אין הרבה זמן להתעמת עם ילד שבוכה בכניסתו לגן. 

אם האמא מחפשת עצות זה גם קורע לה את הלב

מכירה את הספר ליאור בכה כשאמא הלכה?

הוא מבין שותף לשיחה את מדובבת אותו בבית? איך הוא בסוף היום כשאת אוספת אותו?

אז על מה עקרת הבית משלמת לה?? 

בשביל שיהיה לגננת חיים קלים? זה תפקידה!

אני הייתי פעם סייעת בגן שהילד בן שנתיים בכה ככה להורים עד סוף שנה.

אני קיבלתי אותו בבוקר ואני לא סבלתי את הבכיות???

7 וחצי הילד נכנס לגן קיבלתי אותו צורח ההורים היו משאירים לי אותו ולמדתי להרגיע אותו.. 

וכל בוקר חוזר חלילה.

זה תפקיד של גננת ללמוד לקבל את הילד גם כשהוא בוכה ומרגיעה אותו... יש גם סייעת שיכולה לעזור. 

יש ספר חמוד מאוד (לא זכור לי שמו) שמתאר כל מיני דרכים להיפרד מאמא בכניסה לגן.

מהספר לקחתי את הרעיון הבסיסי- לבחור עם הילד איך הוא רוצה להיפרד. להיפרד בכיף, להיפרד בנשיקה מיוחדת, להיפרד שכך שיעשה שלום מהחלון, וכד'. ככה הפרידה היא עובדה מוצקה אבל הבחירה היא בידיו איך להיפרד.

עוד דבר- אולי פרידה קצרה ולענין, משהו שאת מגדירה מראש והוא יודע שיקרה. נניח, חיבוק נשיקה ואז הוא מתיישב לשחק. לא להימרח איתו כל יום במשהו אחר אלא לקבוע שגרת פרידה ידועה מראש.

א. אני לא עובדת, אני שולחת את הילד לגן, כדי שיהיה לו חברה, ושיהיה לי זמן וכח לטפל בתינוקת שאחריו,

ב, לגננת יש המון סבלנות, פשוט זה לא נעים מדי בוקר, לעזוב את הילד בוכה,

ג. והכי חשוב- מס' פעמים חכיתי מאחורי דלת הגן, דקה-שתיים, ושמעתי אותו נרגע מיד, הוא גם חוזר מרוצה מאד, ומספר כל היום, על הגננת, החברים, ומה עשו בגן,

בתור גננת בעצמי בעבר, אני יודעת שאין טעם לעמוד וליצור לו פרידה ארוכה, כיון שזה רק מרע את המצב,

מצד שני, עם כל נסיוני, לא ראיתי אף פעם, שבוכים עד חודש שבט - אדר

איך אני אמורה להתייחס לשזה, צומי? סתם פינוק?

אני מעדיפה תמיד לתת לילדים קרדיט.

לא צומי. לא פינוק. 

פשוט צער הפרידה.

גם אני בבית. נדמה לי שלילדים של מי שחוזרת הביתה אחרי שליוותה ילד לגן (יחד עם תינוקת שחוזרת הביתה עם אמא) קשה יותר להפרד. הוא יודע בדיוק מה הוא מפסיד ולדקה שתיים קשה לו לוותר על זה.

בעצם זה ציון לשבח עבורך.

מה אפשר לעשות? אולי לדבר על הנקודה הזו - להדגיש שכשיחזור הביתה תמשיכו מהמקום ממנו נפרדתם בבקר.

להזכיר לו שבבקר התינוקת ישנה ואת עסוקה  ובגן יש לו הזדמנות לשחק עם חברים. ועוד כהנה וכהנה.

ותמיד הוא היה חוזר מהגן שמח ועליז.

בדיעבד יכול להיות שמשהו בגודל ובאינטנסיביות של הגן הלחיץ אותו. אבל זה לא שהיתה לי ברירה אחרת

באופן כללי הוא לא הסתדר עם פרידות. משהו שגם נרגע עם הגיל.

לנו לא עזר להישאר איתו עוד ועוד

כן עזר:

הכי הכי - כשאבא לקח אותו (ידוע כפיתרון קסם...)

גם - להבטיח הפתעה קטנה בסוף היום (אולי לא חינוכי אבל מחמם לו את הלב ויש לו למה לחכות), או-

לשלוח אותו עם משהו לגן "שיהיה לו מתוק ללכת לגן"

ולא נעים לי אבל - הכי עזר ללכת לו "מאחורי הגב". הרגשתי ממש לא טוב עם זה אבל ככה היה לו הכי שמח! אחכ גם הייתי מדברת ואומרת לו שכשאני רואה שהוא שמח אני הולכת

100% אחריות לאמא  ו-100%אחריות לגננת,

כל אחת בתחום שלה.

כדאי לעבוד בשיתוף פעולה עם הגננת ולא לומר משפטים

מסירי אחריות.

הילד חושש מפרידה ועל ההורים להעביר אותו תהליך

שאמור לבנות את האישיות ולא ליצור אצלו חרדות.

מס' פעולות המסייעות לפרידה רכה:

• לשוחח על-כך  עם הילד,  לומר לו שבכל  בוקר  מגיעים  לגן

     אמא הולכת לעבודה והוא נשאר עם החברים והגננת בגן עד שאמא תחזור.

• להבהיר לו שכך זה יהיה כל בוקר, להיות החלטי.

• לומר שנפרדים לכמה שעות ואמא תחזור.

• ליצור טקס קבוע שעיקרו העברת האחריות על הילד מהאמא לגננת.

• לשנן את שלבי הטקס לפני ההגעה לגן.

• לא להאריך בטקס  אבל לא להשאיר ולברוח.

אם את מרגישה שקשה לך להפרד אז בדרך כלל גם לילד יהיה כך, אם את חשה שטוב לו בגן,

ואת משדרת לו שאת סומכת על הגננות, אז הוא גם יחוש כך,

אני זוכרת שכל הזמן הייתי אומרת לבן שלי שהגננות שלו הן הכי מקסימות בעולם.

חוץ מזה יש לנו טעות שאנחנו נשארות עוד רגע, ועוד רגע עד שירגע.

פרופסור רולידר מציע בספרו לא להשאר, לתת לו תחושה של: אני סומכת עליך שתדע להמתודד עם זה, ולעזוב מיד בבטחון בלי התנצלויות.

בהצלחה,

וממליצה על ספרו בחום רב!

לא נוגד את התורה!

טקס פרידה קבוע שכלל מספר מסויים של חיבוקים ואחר כך מספר מסויים של נשיקות ואז לעשות לאמא שלום דרך החלון.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות