למה זה מרגיש כל כך רע לשמוע אותו צורח?אנונימי (פותח)

ילד בן שנתיים ואברעה חודשים.

בחיים לא חשבתי שאפשר לבכות כל כך הרבה מכל כך הרבה דברים.

בחיים לא חשבתי שאפשר להתנגד בכזאת נחרצות על כל מרכיב בסיסי של החיים.

הוא לא רוצה כלום. הוא בוכה מהכל.

לישון. לאכול. להתקלח. להחליף חיתול. ללכת לגן- אה סליחה על זה הוא לא בוכה הוא צורח.

לקנח את האף. לעשות קוקו. לצאת החוצה. להיכנס הביתה. כל דבר. כל דבר הוא סיבה מספיק טובה לבכות , לצרוח, להשתטח על הרצפה, שעות ימים שבועות ...

כמה אפשר לשמוע את זה? איך כל פעולה בחיים שלי פתאום מלווה בכל כך הרבה בכי. זה לא מכניס אותכם לדיכדוך? איך נשארים שפויים?

מחפשת עצות, עידוד ובעיקר תשובה לשאלה הגדולה- מתי למען ה' זה נגמר???

לא נעים,אנונימי (פותח)

אבל מהנסיון שלי אם מחכים בקוצר רוח שזה ייגמר, זה לא נגמר...(בגיל ההתבגרות זה מקבל צורה אחרת, אבל גם לא נעימה)

נראה לי שכדאי איכשהו לקבל את זה ולהתרגל לזה ולא לרצות שזה ייגמר כבר. אני לא יודעת איך, בברסלב יש שיטות ללמוד להרגיע את עצמך ולקבל דברים שקשים לך (כמו צרחות של תינוק) בשלווה.

הרעיון הוא לא להתעלם, אלא לטפל בבעיה כאילו הוא לא צורח, אלא רק מתלונן. אני לא אומרת שזה קל!!!

גיל שנתיים- ידוע ומוכראמא לשניים

מה שאני עשיתי עם בני (כיום הוא בן שנתיים ו-8):

1. השתדלתי להשאר רגועה ככל האפשר בכל זמן נתון, ובמיוחד כשהוא היה בהתקף בכי כזה או אחר.
2. הבנתי אותו- הוא מלא בכוחות חיים אדירים שמתפרצים בגיל הזה ברמה מטורפת וזה קשה גם לו! לימדתי אותו איך לנתב את הכוחות האלה לצורה נכונה.

א. כשנכנס להתקף לא התיחסתי בצורה מופרזת, אלא להפך- בקור רוח ובטון סמכותי ורגוע אמרתי לו שאם הוא רוצה משהו הוא צריך לבקש יפה. בהתחלה הסברתי לו: "אם אתה רוצה משהו- תבקש יפה: אמא, אני רוצה בבקשה..." אם הוא היה ממשיך לצרוח לא הייתי מתיחסת, אלא רק אומרת בטון רגוע "אתה לא מבקש יפה, אני לא אתן לך". כשהיה נרגע הייתי אומרת איתו ביחד (עד שלמד להגיד לבד) "אמא, אני רוצה בבקשה..."
כך הוא למד לשלוט בעצמו, להירגע ולבקש יפה.

ב. אם הוא היה מביע סירוב למשהו מסוים (להתלבש למשל) פשוט הייתי אומרת "טוב, אז לא" ויוצאת מהחדר. תוך שניה הוא רץ אלי ואמר לי כן, אני רוצה... (צריך להיות רציניים עם ההצגה, לא ללכת בכאילו, אלא ממש להכנס לזה כדי שהוא יאמין לך שבאמת לא אכפת לך.) זה נותן לו את המקום שלו. הוא מחפש עכשיו את השליטה והוא רוצה להחליט החלטות. בצורה הזאת אני מנתבת אותו להחלטות הנכונות. (כי הוא תמיד ירצה ההיפך ממה שאת רוצה,  הוא מחפש עצמאות)

וכמובן- כל פעם שהוא עושה משהו חיובי-אמא לשניים

לתת לו נשיקה גדולה ולהגיד לו "ל הכבוד שעשית..." / "איזה יופי שהתלבשת כ"כ יפה" וכו

חיזוקים חיוביים לדברים ספציפים וקטנים. זה פשוט עושה את זה!!

בהצלחה

חיזוק חיוביאנונימי (פותח)
אני עושה חיזוק חיובי בעזרת מדבקות שעונים או שאני אומרת איזה יופי שאתה מראה בגרות ולא רב עם אחותך ושמגיע לו פרס ישראל על התנהגות ולפעמים אנחנו הולכים ביחד ל ספא במרכז בתור מתנה
הרבה סבלנות וחיזוקים חיובייםאופה.
להתעלם ממה שאפשר, להגיב רק על מה שממש, אבל ממש, חייבים להגיב.
למניעה- להרבות בחיזוקים חיוביים על מעשים טובים וגילויי אהבה שאינם תלויים בהתנהגותו. תתפסי אותו ברגע שקט או לפני שאת עומדת לבקש ממנו משהו ותגידי לו מילה טובה, תלטפי, תני נשיקה, סתם כך. 
תבדקי שהכל בסדר מבחינה גופנית- שהוא אוכל וישן כמו שצריך ושזה לא נובע מכאבים כלשהם.
זה באמת יכול להוציא משפיות, אז תמצאי זמן לעצמך למלא מצברים ולהוריד לחץ, ותקלי על עצמך בחודש הקרוב או עד שתרגישי יותר שפויה.
ב''הצלחה!!!!!!!!!!

בתקופה כזו באמת חשוב "לבחור את המלחמות"יוקטנה

נתת רשימה מאוד ארוכה של דברים שגורמים לו בכי. איפה ניתן לוותר ולאוורר (גם אתכם, וגם אותו? נשמע שגם לו בכלל לא קל!). אורי, השלישי שלי, היה ילד קשה במיוחד מהבחינה הזו (ובמידה רבה הוא עדיין קשה יותר, גם בגיל 4). במקרים רבים העדפתי לשחרר את הרסן, ולהוסיף שלווה (לי, לו, לאווירה בבית). אני חושבת שרצוי וראוי להתאים דרישות ליכולת של הילד. אם לגדולים שלי היה יותר קל, היו לי מהם דרישות יותר גבוהות. אם לבחור במשל קצת קשה, אם אחד הילדים נכה, חלילה, הרי לא הגיוני לדרוש ממנו לרוץ, נכון?

כתבת מספר דרישות שגורמים ל"ארוע": לישון. לאכול. להתקלח. להחליף חיתול. ללכת לגן... לקנח את האף. לעשות קוקו. לצאת החוצה. להיכנס הביתה."

נראה אחד-אחד:

לישון: הכוונה לשעת שינה? האם יש טקס? האם ניתן לשנות או להאריך אותו? להפוך אותו להדרגתי יותר? למשל, להודיע: "בעוד חמש דקות נתחיל ללכת לישון!" בשלב ראשון לכבות אור במסדרון, אחר כך עוד אור בסלון, אחר כך לקרוא סיפור בישיבה על המיטה, אחר כך עוד סיפור בשכיבה... מה שיכול להתאים למשפחה שלכם! 

לאכול: טוב, זה הכי קל. לא רוצה- לא צריך! "עכשיו זמן הארוחה. יש אורז/חביתה. אחרי שהארוחה תסתיים, אם תהיה רעב, תוכל לקחת לך רק פרי או ירק (זה מצויין, כי באמת עדיף פרי או ירק אפילו על אורז או חביתה, ובסופו של דבר הוא הרי כן יהיה רעב ).

להתקלח: בסוד בסוד אני אגלה לך - בדקתי ומצאתי - לא חייבים לחפוף (ואפילו לא להתקלח) בכל יום! שששש!!!  אפשר לעשות עסקה: "היום נוותר על מקלחת, אבל רק אם אתה מבטיח מחר להיכנס למקלחת יפה".חשוב גם להסבירף "היום אנחנו חייבים לחפוף כי זרקתם חול בגן השעשועים. אתה רוצה גם לשפוך מים על הראש? קצת אתה וקצת אני!" אבל כמובן שגם זה לא מתאים לכל המשפחות, ואולי לכם כן שווה להתעקש כאן ו"לחטוף ארוע.

להחליף חיתול: הגיע זמן הגמילה? שווה לנסות!

ללכת לגן - אם חייבים (כי אמא עובדת/לומדת וכדומה) אז חייבים. אבל אולי בכל זאת שווה לבדוק אם הכל בסדר בגן, וביחס שהילד מקבל. כמובן, אתם מכירים את הילד יותר טוב מכולם, ואם ההרגשה שלכם היא שהצרחות והקושי הם פשוט חלק מהקושי הכללי איתו, אז ניתן לסמוך על ההרגשה.

ממליצה על הספר "ילד פיצוץ". הוא מדבר על ילדים עם קשיים באמת גדולים, אבל נותן כלים שמתאימים גם להתמודדות עם ילד שהוא "סתם" קצת יותר קשה...

לקנח את האף. לעשות קוקו. לצאת החוצה. להיכנס הביתה.

ראיתי עכשיו ששכחתי אחד:יוקטנה
לקנח את האף: אני בגישת "מי שלא נעים לו, שלא יסתכל".אני מקנחת רק במקרים מאוד קשים. אם להיות צבעונית ולתאר, המדובר בחבל עבה במיוחד, שמגיע באורכו עד מעבר לפה,וצבעו לפחות צהוב, אם לא ירוק פשוט לא שווה לי את המאבק (ואני גם באמת לא מוצאת בו הגיון).
זה הגיל, ממש לפי הספראנונימי (פותח)
הילד שלי אמנם עוד לא בן שנתיים (כמעט...) אבל יש לו כבר את הקטעים האלה. אנחנו מסבירים לו שמי שבוכה לא שומעים אותו, אלא רק מי שמבקש יפה. כששום דבר לא עוזר אני אומרת לו "טוב, אז תבכה". בד"כ זה עובד בהפוך על הפוך והוא מפסיק לצרוח. בהצלחה, בכל מקרה, זה יעבור עם הגיל אז אל תתרגשי יותר מידי.
רק מזדההשלה שוב
גם הבת שלי, היום כבר בת שלוש , מהצרחנים,יש ילדים עם אופי כזה, ודציבלים מופלאים שכל השכונה שומעת (מזל שאנחנו גרים בצ'חונה וכולם צועקים פה אחד על השני) ויש לציין שגם אחותה הגדולה (4 ) ואחיה הקטן (2) בהחלט למדו ממנה שיטות פעולה להשגת דברים כרצונם ובכלל לצווח על כל דבר מנוגד לרוחם.
למרות שאני כמובן משתדלת לשמור על גבולות וכו' וכו'
בקיצור אנחנו משפחה די צרחנית.
בהתחלה זה הוציא אותי מדעתי. הייתי כועסת כל הזמן בטירוף, מענישה אותם ומגלה שזה בכלל לא עוזר, לפעמים עוזר רק להגברת הטונים של הצריחות. ואז באו גם רגשות האשם...
התחלתי לעבוד על עצמי, כי זה כל מה שיכולתי לעשות, על נושא הכעס.
ואז, פתאום, אחרי כמה זמן, אתה מרגיש שאתה כבר לא יוצא מכליך כמו פעם.
פתאום למדתי לסנן את הבכי ולא לקחת ללב ולעצבים.
למדתי שיש רגעים שאני לא מסוגלת, ואז אני מעבירה את החבילה לבעלי (לפעמים הוא מעביר גם לי)
למדתי להסיח את דעתם בדברים אחרים, ואצל ילדים זה עובד כמו פלא (יו! תראה ג'ירפה!). בעלי עושה את זה יותר טוב, הוא מתחיל להצחיק אותם. לי עוד קשה המעבר מהבכי לעליצות כללית. לילדים אין שום בעיה עם זה. אם שמעת פעם את ד"ר מיכאל אבולעפיה, פסיכיאטר ילדים שמעביר שיעורים נפלאים בחינוך, הוא תמיד טוען שמה שמביא להכי הרבה משמעת וסדר בבית זו השמחה. ואם רואים שיוצאים קצת מהכלים בבית, אז להתחיל לרקוד...
והיום אני יכולה לומר שהמצב הרבה יותר שפוי. הן הרבה פחות בוכות.
ועדיין...עוד יש לנו עבודה בעולם...
בהצלחה. שתגלי כוחות..
נראה כי הוא יודע לבטא את עצמו ואתיהודית פוגל
רצונותיו רק דרך בכי. צריך ללמד אותו כי בכי לא יביא לו את התוצאות שהוא מעוניין בהן ואז ינקוט בדרך יותר מקובלת.
 
הפואנטה היא איך לשנות את סגנון ההתבטאות שלו ולא כמה אפשר לשמוע את זה.
יש לי שאלה בנושא..קיווי
לבן שלי (קרוב לשנתיים) גם היו התקפות בכי שהתעלמתי עד שזה מאוד פחת.
אבל מה עושים עכשיו - שנולד תינוק חדש בדיוק בגיל המרי שלו?? הוא מאוד מאוד מקנא!! במיחד כשאני מניקה הוא ממש מאבד עשתונות ומרביץ לי ולתינוק בכלל - הוא מגיב לכל דבר פצפון בהתפרצות אדירה של בכי.. היום מצאתי את עצמי פשוט יושבת ובוכה יחד עם שניהם מחוסר אונים.. מה עושים??? אשמח לכל רעיון כי אני מרגישה שבמצב כזה של נון סטופ צרחות והתפרצויות אני כבר לא יכולה לעמוד...
 יש לציין: 1. אני נותת המון תצומת לב חיובית לגדול והרבה אהבה אני יושבת איתו משחקת רוקדת  ...
2. אני לא מראה לו שאני מתרגשת מהבכי שלו
3. נסיתי בהנקה להצטייד בספרים ואמצעי תעסוקה .. כלום לא עוזר הוא פשוט "הורג אותנו"
אצלי הדבא היחיד שעזרבלה
והדבר..בלה
בפשטות-צומת לב.
ככל שהייתי יותר סבלנית לגבי ההתעקשויות הספצפיות ופחות מאפשרת לילד {במקרה שלי ילדה} לערער לי את שלוות הנפש ולגרור אותי לעצבים-ככה ההתנהגות שלהם משתפרת בהדרגה.
צריך כל יום להתחיל מחדש .ותני למצוא זמן רגוע כל יום לפחות חצי שעה ולשחק ולדבר-זה מאוד ירגיע אותו.
בהצלחה!
אפשר לספר לו על דובי לא-לאדבוריאחרונה
לבן שלי סיפרתי על הדובי שאמר לא על כל דבר, ובכה וצעק וצרח והיה אומלל כל היום, עד שאמא דובה גילתה שהוא פשוט שכח את המילה "כן", ולימדה אותו שלפעמים אפשר להגיד כן, ומאז הוא דובי כן-לא, כי אפשר לומר כן ואפשר לומר לא...
בהתחלה הוא לא היה מקשיב לסיפור מרוב הצרחות, אבל עשיתי כזו הצגה מהחלק שהוא בכה, וצעק, וצרח, כאילו בכיתי בצורה מוגזמת, עם המון פרצופיםם מצחיקים, וזה תמיד גרם לו לצחוק ולהקשיב.
אחרי כמה שבועות זה הפך לבדיחה - מה, הפכת לדובי לא-לא? ואז הוא אומר כמובן - לא!... והצחוק מתחיל להחליף את הבכי.
דבר נוסף זה שבעלי (הסמכותי של הבית) הודיע לו שאם הוא רוצה לבכות, אז אפשר לבכות בחדר. לא בסלון, לא במטבח, אלא רק בחדר. אם קשה לו והוא רוצה להיות עם כולנו - הוא יכול להירגע ולשבת בכיף.
כשראיתי שממש קשה לו להיות "מגורש" לבד בחדר עם הבכי, היית מצטרפת אליו כדי לא לשבור את המילה של בעלי מחד, ולעזור לבן מאידך. זה תמיד עזר.
 
מחפש המלצה לפסיכולוגית דתיה למבוגרים טובה ומוכשרתמעל ההר

איזה אזור?אריק מהדרוםאחרונה

ילדה שמפחדת לקרואזאת שלצידך

שלום לכם.

יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה

והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.

יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.

אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית

אם יש לה נפש רגישהמשה

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

תביאי לה ספרים אחריםxmasterxאחרונה

רעיונות למתנות (וברכות) לשבת כלה/שבע ברכותdn5754

עשיתי בדיקת היריון 16 יום אחרי בדיקת ביוץ חיובית

נראה חיובי בעיניכן?

לא יודע אם זה קשור לפה אבל ננסה מה יש להפסידראובן255

שלום לכולם\ן

אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים

יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)

ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי

תודה לעונים ושבת שלום

ייעוץ אי זוגי - פריקה והתייעצותדון מנואל

גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.

אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.

 

ממליצה לך לכתוב את זה בפורום נשואים טרייםיעל מהדרום
לק"י

הוא יותר פעיל.


בהצלחה!!

לגיטימי לגמרי...ד.אחרונה
ייעוץ אמור לגרום לשני הצדדים להרגיש בנוח.

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.


יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.


כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.


אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.


לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.


אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

מחפשים קהילהאבא פגום

אנחנו הורים ל 7 ילדים גרים היום בשכירות ברמלה, בגרעין התורני ומחפשים להשתקע במקום עם קהילה תורנית אבל לא לוחצת. בגלל שאני עובד בבני ברק, מחפשים מקום שמצד אחד המחירים עדיין שפויים ומצד שני לא רחוק מידי מהעבודה. חשוב לנו קהילה תורנית שמשקיעה בילדים ונוער.

נשמח מאד להמלצות ☺️

ילגים מפרק א וצוואהיל 000

לא מצאתי פורום מתאים מקווה שפה אפשרי

שלום  בעלי נפטר יש לו ילדים קודמים

לנו משותפים

הכל היה בסדר לא ראיתי את זה בא

סעדתי את בעלי בזמן שילדיו קודמו בעבודות


אימא שלהם הילה חכמה הגיע חטפח בו בבית חוליל לגבות טת הילדים מול המשפחה שלא תראה שלא באים

ואני לא יכלתי לעבוד

כי גם לא רציתי בעלי קודם להכל


מבעל חזק שלא היה חולה  אף פעם לא ראיתי אותו שוכב עם חום או משהו דומה לא כדורים כלום

עובד פיזית קשה כל חייו

לא יכולה לפרט הכל

שמר הכל בפנים עד שהגיע למחלה ומהר הלך

ילדיו רצו מידע על כל  דבר

על עורך דין שמטפל אפלו אני ובעלי לא התענינו

לא הבנתי מה ילד שבקושי רואה את אבא שלו מתענין בקצבה

מאשים אותי שאני יודעל אל כל המידע

אין לי תו ירודה לא נותנים מידע  גם לאישה

אבל הם בשלהם


עכשיו הכל מובן הכינו את הקרקע

ילד שכל חייו לא הספיק לו מה שנתן רצה עוד

עגשיו מרגיש שיכול להכניס לי

אני לא בתחרות


הם יושבים מולי ומחלקים  את הבית

החלק שהם לא הבינו שאטאמטית הבית נאשם על שמםץ מי שמדריך אותם מהמשפחה לא מבין ולא אמר להם

הם אמרו לא נוציא אותך מהבית


לא בטוב לב,בהתנשאות

פה שתקתי


שאני רצתי עליו בעלי עבד ואני נלחמתי לקנות אותו כן מפרנבס עיקרי

כי לא היה שעות בבית וכל עול הבית היה עלי עד שהתמוטטתי בעבודה


ועבדתי פחות

לא היה לו עזרה משום צד

המשפחה שלו ידעה על מצבו הקשה

ולא באו לבקר פעם אחת

לא יצאו לקפה או שהבאו אליהם

רק רצו שנפכש במסעדה פעם בחודשים

 אבל הוא לא יכח רצו לעשות וי

התנהגו אלי לא מכבד בבית חולים

קראו לי בשמה של,גרושתו


ולא אמרתי כלום

בעלי גוסס והם אבים איתי מולו

שתקתי

אבל הילדים שלו איתם יד ביד

אז גם אני שינתי את גישתי ואהיה בקשר עם משםלתן גם לי יש,ילדים

אימא שלהם השחקנית הראשית פה

הראתה לי שהיא איתי

ותקעה לי סכין בגב חיממה את הילדים שלא מבינים הרבה

על התערבות בכל נישא


לקחה את הפיקוד על משפחת בעלי לא ידעתי שהיא כל יום מדווחת עלי היתה מגיעה כאלו לעזור

ומדווחת הכל לא הבנתי למה המשפחה שלו לא מתיחסת

אלי

אני איתו בכל הטיפול והם  לא מתיחסים אלי רק לגרושתן אפלו קוראים לי בשם שלה


בשבעה היא לא יכלה לראות שברים חברים של בעלי הכל  רצתה לדעץ להתערב


 היום הילגים שלו מתנהגים אלי כאלו זהו

הוא מת את כלום

רוצים את חלקם לא  מוותרים על כלום


אני לא גרה בבית ויש להם פה זכות


הכי כאב לי שהם התנתקו מאחים שלהם

ובקשר טוב עם המחה שלא ביקרה את האבא כי הם בדיור כמוהם

לא הבנתי איך אני הרעה פה

מה עושים אין לי עורך דין כל מי שהגעתי אליו לא היה בטוח במצב

חיבת עורך דין שיתן לי בטחון

אין פה מיילוינים אבל יש לי ילדים קטנים ואני לא בריאה מצבי לא ממד טוב נםשי פיזי


מצטערת לשמוע על בעלך ועל המורכבותנעמי28אחרונה

תפני לעורך דין.


לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

פרסום הנסחן120

שלום וברכה,

חשוב לי מאוד לשתף בנס עצום שנעשה לנו.

לביתי הקטנה חולשת שריר בעין הגורמת לפזילה, לאחרונה הפזילה החמירה ונוירולוג מומחה הפנה אותנו לבדיקת הדמיה של המוח בהרדמה.

הילדים הם האוצר הגדול ביותר שלי והתפללתי לבורא עולם שיעזור לי לחזק את הביטחון והאמונה ולהילחם בפחד ובחששות שהרי הכל מאיתו יתברך מאבא מלך העולם.

ב"ה הבדיקה חזרה תקינה וקיבלנו את התוצאות מבלי להמתין את כל זמן ההמתנה המקובל.

"הודו לה'כי טוב כי לעולם חסדו" תודה רבה ריבונו של עולם,

כמה חשובה ויקרה הבריאות , כלום לא מובן מאליו .

בתפילה  לבשורות טובות ישועות וחיזוק הביטחון והאמונה והקשר התמידי לריבונו של עולם והבנה והכרה בכל הטוב שבורא עולם עושה איתנו.

אולי יעניין אותך