אבל מהנסיון שלי אם מחכים בקוצר רוח שזה ייגמר, זה לא נגמר...(בגיל ההתבגרות זה מקבל צורה אחרת, אבל גם לא נעימה)

נראה לי שכדאי איכשהו לקבל את זה ולהתרגל לזה ולא לרצות שזה ייגמר כבר. אני לא יודעת איך, בברסלב יש שיטות ללמוד להרגיע את עצמך ולקבל דברים שקשים לך (כמו צרחות של תינוק) בשלווה.

הרעיון הוא לא להתעלם, אלא לטפל בבעיה כאילו הוא לא צורח, אלא רק מתלונן. אני לא אומרת שזה קל!!!

מה שאני עשיתי עם בני (כיום הוא בן שנתיים ו-8):

1. השתדלתי להשאר רגועה ככל האפשר בכל זמן נתון, ובמיוחד כשהוא היה בהתקף בכי כזה או אחר.
2. הבנתי אותו- הוא מלא בכוחות חיים אדירים שמתפרצים בגיל הזה ברמה מטורפת וזה קשה גם לו! לימדתי אותו איך לנתב את הכוחות האלה לצורה נכונה.

א. כשנכנס להתקף לא התיחסתי בצורה מופרזת, אלא להפך- בקור רוח ובטון סמכותי ורגוע אמרתי לו שאם הוא רוצה משהו הוא צריך לבקש יפה. בהתחלה הסברתי לו: "אם אתה רוצה משהו- תבקש יפה: אמא, אני רוצה בבקשה..." אם הוא היה ממשיך לצרוח לא הייתי מתיחסת, אלא רק אומרת בטון רגוע "אתה לא מבקש יפה, אני לא אתן לך". כשהיה נרגע הייתי אומרת איתו ביחד (עד שלמד להגיד לבד) "אמא, אני רוצה בבקשה..."
כך הוא למד לשלוט בעצמו, להירגע ולבקש יפה.

ב. אם הוא היה מביע סירוב למשהו מסוים (להתלבש למשל) פשוט הייתי אומרת "טוב, אז לא" ויוצאת מהחדר. תוך שניה הוא רץ אלי ואמר לי כן, אני רוצה... (צריך להיות רציניים עם ההצגה, לא ללכת בכאילו, אלא ממש להכנס לזה כדי שהוא יאמין לך שבאמת לא אכפת לך.) זה נותן לו את המקום שלו. הוא מחפש עכשיו את השליטה והוא רוצה להחליט החלטות. בצורה הזאת אני מנתבת אותו להחלטות הנכונות. (כי הוא תמיד ירצה ההיפך ממה שאת רוצה,  הוא מחפש עצמאות)

לתת לו נשיקה גדולה ולהגיד לו "ל הכבוד שעשית..." / "איזה יופי שהתלבשת כ"כ יפה" וכו

חיזוקים חיוביים לדברים ספציפים וקטנים. זה פשוט עושה את זה!!

בהצלחה

נתת רשימה מאוד ארוכה של דברים שגורמים לו בכי. איפה ניתן לוותר ולאוורר (גם אתכם, וגם אותו? נשמע שגם לו בכלל לא קל!). אורי, השלישי שלי, היה ילד קשה במיוחד מהבחינה הזו (ובמידה רבה הוא עדיין קשה יותר, גם בגיל 4). במקרים רבים העדפתי לשחרר את הרסן, ולהוסיף שלווה (לי, לו, לאווירה בבית). אני חושבת שרצוי וראוי להתאים דרישות ליכולת של הילד. אם לגדולים שלי היה יותר קל, היו לי מהם דרישות יותר גבוהות. אם לבחור במשל קצת קשה, אם אחד הילדים נכה, חלילה, הרי לא הגיוני לדרוש ממנו לרוץ, נכון?

כתבת מספר דרישות שגורמים ל"ארוע": לישון. לאכול. להתקלח. להחליף חיתול. ללכת לגן... לקנח את האף. לעשות קוקו. לצאת החוצה. להיכנס הביתה."

נראה אחד-אחד:

לישון: הכוונה לשעת שינה? האם יש טקס? האם ניתן לשנות או להאריך אותו? להפוך אותו להדרגתי יותר? למשל, להודיע: "בעוד חמש דקות נתחיל ללכת לישון!" בשלב ראשון לכבות אור במסדרון, אחר כך עוד אור בסלון, אחר כך לקרוא סיפור בישיבה על המיטה, אחר כך עוד סיפור בשכיבה... מה שיכול להתאים למשפחה שלכם! 

לאכול: טוב, זה הכי קל. לא רוצה- לא צריך! "עכשיו זמן הארוחה. יש אורז/חביתה. אחרי שהארוחה תסתיים, אם תהיה רעב, תוכל לקחת לך רק פרי או ירק (זה מצויין, כי באמת עדיף פרי או ירק אפילו על אורז או חביתה, ובסופו של דבר הוא הרי כן יהיה רעב ).

להתקלח: בסוד בסוד אני אגלה לך - בדקתי ומצאתי - לא חייבים לחפוף (ואפילו לא להתקלח) בכל יום! שששש!!!  אפשר לעשות עסקה: "היום נוותר על מקלחת, אבל רק אם אתה מבטיח מחר להיכנס למקלחת יפה".חשוב גם להסבירף "היום אנחנו חייבים לחפוף כי זרקתם חול בגן השעשועים. אתה רוצה גם לשפוך מים על הראש? קצת אתה וקצת אני!" אבל כמובן שגם זה לא מתאים לכל המשפחות, ואולי לכם כן שווה להתעקש כאן ו"לחטוף ארוע.

להחליף חיתול: הגיע זמן הגמילה? שווה לנסות!

ללכת לגן - אם חייבים (כי אמא עובדת/לומדת וכדומה) אז חייבים. אבל אולי בכל זאת שווה לבדוק אם הכל בסדר בגן, וביחס שהילד מקבל. כמובן, אתם מכירים את הילד יותר טוב מכולם, ואם ההרגשה שלכם היא שהצרחות והקושי הם פשוט חלק מהקושי הכללי איתו, אז ניתן לסמוך על ההרגשה.

ממליצה על הספר "ילד פיצוץ". הוא מדבר על ילדים עם קשיים באמת גדולים, אבל נותן כלים שמתאימים גם להתמודדות עם ילד שהוא "סתם" קצת יותר קשה...

לקנח את האף. לעשות קוקו. לצאת החוצה. להיכנס הביתה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....