בזבזתי הרבה זמן וכוחות נפש על פגישות שמראש היה ברור שלא יצא מהן כלום.

וטיפ - מהרבנית נעמי שפירא: כשיש הצעה, לברר עליו טוב טוב, ולהסכים רק אם באמת נראה רלוונטי. ככה- כשמגיעים לפגישה הגישה היא חיובית, והמחשבה היא שיש סיכוי שזה הבחור. וצריך סיבה טובה מספיק כדי לא להמשיך לפגישה שניה ושלישית.

כי אצל הרבה בחורות המצב הפוך- מרוב פגישות כבר אין כוח, ומגיעים לפגישה במין ידיעה מראש שזה ממילא לא יצליח, ורק אם יש סיבה ממש טובה- אז ממשיכים לפגישה שניה.

אם הייתי מבררת עמוק עמוק על בעלי לא הייתי נפגשת איתו לשניה...

וזה מה שקרה גם אחרי שנפגשנו בפעם הראשונה, שנינו לא הבנו בכלל למה הפגישו בינינו...

אבל נפגשנו לפעם נוספת רק בגלל שזכרנו את ההדרכה שאומרת שאם אין דחיה נפגשים פעם נוספת...

ואז-

אט אט התרקם קשר... וגילינו שממש כיף לנו יחד, ויש בנו המון מן המשותף בנפש פנימה...

למרות,

שמבחינה פיזית, מנטלית, תרבותית, אנחנו פשוט הפכים...

ועד היום אנחנו צוחקים על זה 

אבל יש בינינו הבנה הדדית וכבוד גדול וכיף לנו ביחד

לקח לי שלושה חודשים להתרגל למראה שלו (שהיה שונה בתכלית ל"מראה" שדמיינתי לבעלי) ולו לקח שמונה להתרגל לשלי...

אז יצאנו שמונה חודשים אבל בסוף התחתנו באושר גדול!!!

אז אני מוחה בתוקף על בירורים חתרניים ואינסופיים...!!!!

כי הרבה פעמים זה מעצים את הדברים החיצוניים השונים ולא מלמד כלום (!!!!) על קשר פנימי אפשרי...

וזה מה שחשוב, חבר'ה

זה מה שחשוב!!!

קשר פנימי אוהב ומעריך, זורם ונעים...

איך אפשר ללמוד את זה בבירורים????

בהצלחה

 לכולם!

ולא צודקת

איך אני אמור לסננן בנות לכל הרוחות?

לצאת עם כל העולם??

יש המון מקרים בהם בנות/בנים נפגשים בלי לברר כ"כ

כדי 'לא לפספס את הזיווג', או כדי לא לפסול סתם, ולתת צ'אנס וכו' וכו'

וזה לא מתאים. שוב ושוב. וסתם מוציאים על זה הרבה אנרגיות וכוחות נפש מיותרים.

חבל, כי אפשר לראות שזה לא מתאים עוד מהברורים, ולא להיכנס לזה בכלל.

אם ברור למישהי מה טוב לה, לאיזה סוג של אנשים היא מתחברת, עם מה יהיה לה ממש קשה לחיות...

אז שתברר על הנק' האלה. ואם לא מתאים- אז לא יוצאים.

ב"ה את יצאת עם בעלך למרות הכל ומסתבר שזה היה לטובה.. בגלל זה להפסיק לברר?

את אומרת שמה שחשוב זה הקשר הפנימי. נכון מאוד.

לכן לא כדאי לפסול על פרטים חיצוניים. (ישיבה, גיל שלא בדיוק בפרמטר שלך, מדרשה/לא מדרשה, איזה ש"ל היא עשתה...)

אבל כן לברר על תכונות אופי שמהותיות לכל אחד, הם משפיעות על קשר פנימי אפשרי..

אילו הזמן היה בשליטתי- בודאי שהייתי משנה המון.
אבל הזמן אינו בשליטתי, ולכן איני חושבת על כך אפילו.
סתם חבל לחשוב על "אילו ואילו", אלא יש להתמקד בהווה ובעתיד!.
העבר היה- ולמה?
כי כך ה' החליט. נקודה.

ככה ה' יתברך קבע וככה היה צריך להיות!

כל דבר לימד אותי וחישל אותי.

א. הסקת מסקנות מהתנהגויות מסויימות לגבי העתיד

ב. לתת עיצות לאחרים

סה"כ אני מרוצה

אבל...הייתי משנה כמה דברים קטנים ומפני שלא באלי לפרט

רק אומר לכם את ההמלצות:

א. זהירות-ציניות!!

הומור זה כלי נפלא שיכול להפיג מתחים אבל במיוחד בתחילת הקשר,כשאתם עוד לא מכירים לגמרי את האדם שמולכם

תשתדלו להימנע ממשפטים ציניים כי א"א לדעת איך הם יתפרשו אצל הצד השני 

(שימו לב:יש הבדל בין ציניות להומור..)

ב.חשוב ביותר:אם אתם מרגישים שהקשר מתקדם מהר מדי,אמרו זאת לצד השני!!

חבל לקבוע דייטים רצופים מדי וחבל מאוד להגיע לדייט מותשים נפשית

ג.שכל ורגש:הדייטים הראשונים הם בעיקר כדי לבדוק התאמה שכלית,כמובן שאנחנו לא רובוטים וגם בדייטים ראשונים יש מימד מסויים של רגש אבל...חבל לגלות בדייט חמישי שהרגש התקדם מהר מדי כשהשכל עדיין זוחל מאחור.. 

בקיצור,תנו לשכל להוביל

מקווה שהועלתי במשהו,בהצלחה לכולם

האינטואיציות שלי ופחות לפי "מה אני צריכה לעשות עכשיו" "מה ראוי" "מה בד"כ עושים"

1. כמו שכבר הזכירו, הייתי מסננת יותר. חבל לבזבז אנרגיות על דייטים מיותרים.

2. משהו שטוב באופן כללי ולא רק לפגישות - לא למהר להסיק מסקנות ואף פעם לא לזלזל בצד השני.

סתם דוגמא - היה בחור שסיפר לי שהוא שותה קפה ותה בלי סוכר וישר חשבתי לעצמי שהוא סגפן וקיצוני. היום אני בעצמי משתדלת להקפיד על אוכל בריא ובדיעבד הייתי מעריכה אותו.

טיפים:

1.להרבות בתפילה ואמונה.

2. לשתף חברות טובות. דייטים זה מקור מצוין לסיפורים הזויים ומצחיקים.

תצליחי!

עשית יותר בירורים? הגדרת לעצמך בדיוק מהאת מחפשת?

אני לא מדברת על הצעות שמגיעות מאנשים שקרובים אלי, אלא על הצעות משדכנים ואנשים מזדמנים.

אני לא מתכוונת לבדיקות של איך הבחור נראה ובמה ההורים שלו עובדים אלא בדברים כמו: רמה דתית (כן, זה מכריע), שריטות לא סטנדרטיות, אופי כללי (שקט, דומיננטי, בליין, איש של בית וכד').

* בשונה ממה שמקובל לומר-

אל תשתפו חברות לא נשואות בקשרים. כשזה קשר מתקדם זה עלול לפגוע.

ו- כשאתן כן משתפות-

אז אנשים חכמים בלבד, כאלו שבאמת יכולים לומר דברים שיועילו לקשר ולא אנשים שאתם לא יכולים לסמוך עליהם מראש.

קשר זה לא עניין חברתי שיש חיוב לשתף חברות. זה חשוב לשתף-

אבל הורים/חברות נשואות/אנשים שיש להם תובנות חיוביות ושהעצות שלהם עוזרות לכם.

* להתפלל מלא.

* לבא בשמחה לפגישות.

*לנצל את הזמן של הרווקות לטוב לעצמכן, להתמלא ולצמוח מהטוב שיש בו ולא להתמקד בחסר...

מסכימה מאוד עם השורה האחרונה (דייטים זה לא תחליף להווי חברתי!!) חשוב לעשות עם עצמכם משהו שיעשה לכם טוב וימלא אתכם בסיפוק..עם כל החיפושים,תנסו גם להנות מתקופת הרווקות כי א"א לדעת מתי היא תיגמר

ובקשר להערה הראשונה-עוד לא הייתי בקשר ארוך (רק בינוני) אז...טוב לדעת

להתמכר ללנ"ו כמה שיותר מוקדם

חשבתי שטיפ זה רק למלצר

|סוף ניצלוש|

עדיף להסתכל קדימה

אבל...זה עדיין לא אומר שצריך ללכת בעיניים עצומות ולהתעלם מסימני הדרך

מה שהיה היה נכון לי לאותה תקופה כנראה, וזה חלק ממי שאני היום.

מה שכן, היום כשאני נשואה ומכירה לעומק איך הצד הגברי עובד, הייתי ממליצה לבנות להתנהג יותר בנשיות ולגברים להתנהג יותר בגבריות.

לבנות - תהיי נשית.

תבואי מטופחת. טיפוח זה לא טונות של מייקאפ ועקבים גבוהים, טיפוח זה מודעות בסיסית למראה שלך, כל אחת והטעם שלה.

תני לבחור להיות ג'נטלמן ואל תפרשי את זה כפאתטי. תני לו לסחוב לך תיק או לפתוח לך דלת.

תני לגבר לכבוש אותך ותני לו להבחין במיוחדות שלך.

תקפידי להיות בעלת הומור ואל תהיי כבדה וביקורתית.

לגברים - בהתאם ^^^

תהיו גברים. תציעו לסחוב או לפתוח דלת, תזכרו להתקשר או לשלוח הודעה.

תשמרו על הגיינה בסיסית.

תנו הרגשה של ביטחון.

ובכלל להיות מי שאני ולא להילחץ ממה יחשבו ואיך יפרשו ומה יגידו.

זה שאת נשואה דווקא לא נותן לך את המקום להתערב. מה שאת עשית עבד לך, וכל מה שזה אומר זה שזה עבד בשבילך והיה לך (שימו לב נשואות) מ-ז-ל. כן כן, ממש כך. על כל בחורה נשואה ישנן עשרות בנות שעשו את אותה עבודה ואותה דרך חתחתים ולא היה להן מזל, וגם לא עזרה מהקב"ה בנושא.

עם כל הכבוד, יש גברים שונים ונשים שונות, ואת מכירה את בעלך, לא את הצד הגברי. את איך שאבא שלי חושב את מבינה? אחים שלי? בעלים של חברות שלך? זו לא נראית לך עזות מצח להגיד דבר כזה?

יש נשים וגברים שיגיבו וימשכו למה שאת אומרת, ויש שלא. יש נשים שעשו את העבודה שלך ויש שלא היו צריכות.  מה אם בת לא אוהבת להתאפר? מה אם האופי שלה הוא לא "נשי" בצורה הסטנדרטית? מה אם היא לא רוצה לצחקק מכל הבדיחות הדביליות? ומה (חכי חכי) אם היא יותר חכמה ממנו, או יודעת יותר?

לצערי נשים נשואות מדברות כאילו הן יודעות יותר- הן לא. הן רק יודעות שה' עזר להן אבל במקום לייחס את זה לקב"ה ולמזל, הן טוענות שזה הן. צר לי- זה לא. ממש אין לך זכות לדבר- זה כמו לתת עצות לעקרה איך זה עבד לך ללדת דווקא בגלל שיש לך ילדים. אני יודעת את זה כי זאת התחושה מהעולם הנשוי- זה ממש לדבר כש" מתו מוטל לפניו".

וברור שתשפטי אותי על איך שאני מדברת "דווקא" בגלל שאת נשואה ו"יודעת", אבל לפני שאת עושה את זה, תברכי טוב טוב את הקב"ה  כל יום, כל שעה, כל דקה - דווקא בגלל שאת נשואה. אין לך מושג מזה לחיות כשאלוקים זונח אותך בצד, זורק אותך לנידוי חברתי ועריריות. ממש אין לך שמץ, וזה מעליב שאת מתיימרת בכלל.

יש בשפע בשפע בנות שמרגישות כמוני. צר לי על החריפות, אבל אם תראי יותר חמלה ותכירי בטוב הגדול שנפל לך מהשמיים, תוכלי להיות חברה טובה יותר ומשענת טובה יותר למי שלא זכתה.

אבל זה דבר שכל מי שמתחתנת אומרת גם אם היה לה קשה. מה שאת אומרת נכון רק לך וזהו.

וברור שנגעת בעצב רגיש, זה שלא חשבת על זה כבר אומר משהו. אני לא שופטת אותך, אבל נדמה לי שקשה יהיה לך לקבל שאת לא צודקת.

ולא- עכשיו שהתחתנת את כבר לא יכולה לדבר, כי את כבר לא תהיי מנודה וערירית. ואם את חושבת שאלוקים לא זונח- נחמד שאת מרגישה ככה, אבל גם זה לא נכון. אף אחד לא יודע את החשבונות אז זה יכול להיות טוב וזה יכול להיות רע. עברת הרבה- מצטערת, זה מזה לא פייר. אבל זה שאת נשואה לא נותן לך מקום לדבר, כי זה כבר לא הדיון שלך וזה לא פייר שתכנסי אליו. דווקא בגלל שהצלחת יש לך מה לומר? זו לא סיבה לומר את זה. שוב, לכל אחת ואחד יש מיליון דוגמאות משלו-  זה מה שעושה את זה החוויות שלו אישיות. אין לך מושג מה אחרות יודעות על זוגויות, את יודעת על שלך בלבד, ונראה שאת פשוט לא מסוגלת להפנים את זה, וזה מה שמעליב ומקפיץ.

לדעתי ובאופן קטגורי לנשים נשואות (לא משנה למה איך כמה ובאיזה גיל) אסור להתערב בדיון הזה.  זה מרגיש מתנשא החל מהנושא "ומרות ודווקא בגלל שאני נשואה".

כל מה שאת אומרת - את יודעת כמה נשים נשואות אומרות את זה? נראה לך שזה רק את שמשרה עלינו את "חכמתך"?  התחתנת- מזל טוב, לכן אומרים מזל טוב, לא עבודה טובה, לא איזה אישיות טובה, מזל.

תעשי טובה לכל מי שרווקה  ואם את רוצה לספר מחוויותיך תדגישי שזה עבד לך  וזה כל מה שאת יכולה לומר. אל תייעצי ואל תגידי שיהיה טוב, ויהיה בסדר, ואת צריכה להאמין ואל תתייאשי. תצרחי על הבנים שטוב להם ככה, תבכי ותתפללי על כל מי שלא הולך לה, שבוכה ללא הפסקה על חיים שלא יהיו לה, על אמא שהיא כבר לא תהיה, על כל החוויות של לרות ילד מחייך או הולך, מדבר  או הולך לגן, הולך לבית ספר, מתבגר, מתגייס, מתחתן, יולד ילדים.... היא עקרה חיה- ואין לזה סיבה! היא בודדה ועצובה ולבד- וזה סתם, זה סתם! מה באמת? פגעת במקום רגיש? הכול בסדר איתך? תחשבי שנייה! זה לא נישואין בלבד, זה בית, שותף לחיים, משפחה!

אם נשים נשואות היו חושבות יותר וזהירות יותר התגובה של נשים רווקות לא היתה כ"כ חריפה.

 אני שופטת את מה שאת אומרת ואת הגישה שביטאת בפוסט שלך, זה הכל. והייתי מאוד ברורה, אני מבטאת פה את דעתי ודעת עוד נשים שאני מכירה. שוב חוויות אישיות. אלוקים הוא לא איזה סנטה קלאוס טוב. הוא אלוקים והוא נורא ואיום בדיוק כמו שהוא רחמן וחומל, ולא סתם נאמר אנו עבדך. אלוקים ברא את הטוב והרע ומייצג את שניהם, וכן, יש אנשים שהו אזנח ועזב ושימשיך לעשות להם את בגלל ש...אף אחד לא יודע, בל למי שכואב על החיים שלה ועל עצבות הנוראית שממלאת לה כל רגע מהחיים זה ממש ממש לא משנה.

ואם את צריכה הוכחה נוספת, לכי לישעיהו נ"ד. הנבואה האלוקית מבינה טוב מאוד מה זה להיות לבד ומכירה בכך שאלוקים הוא לא פחות הגורם מבני אדם.

אני כבר לא יודעת מה לכתוב כדי להסביר את עצמי יותר טוב.. הפכת כמעט כל משפט שאמרתי לכוונה אחרת לגמרי.

בא לך שאמשיך להסביר? בכיף. בנתיים אני לא אמשיך להגיד עוד כי זה סתם מתסיס ובאמת שאין לי כוונה לפגוע ולהעלות רגשות קשים.

את מאוד שופטת אותי. החלטת שאני נשואה והכל הלך לי חלק. את לא יודעת בת כמה אני, מתי התחתנתי, מה עברתי ברווקות, מה עברתי בנישואים... ואין פה עניין של צודקת או לא. אמרתי את דעתי מהנסיון חיים שלי, ולא חייבים לקבל.

את משתמשת ברווקות שלך כדי להתלונן ולכלכך על כל מי שלא במצב שלך ולא זה לא צודק. יש עוד הרבה קשיים בחיים. בלי לעשות תחרות עכשיו מה יותר נורא ומה פחות. להיות לבד וערירית זה נוראי (הייתי שם, את זה את לא יודעת) ואת האחרונה שתגידי לי שאני לא יכולה לדבר כי התחתנתי.

יש בך כעס כלפי הקב"ה שהוא זונח אותך, אני לגמרי מבינה אותך אבל אני לא רואה סיבה להשליך את הכעס הזה כלפי מי שכבר נשוי. נקודת הפתיחה שלך היא שכל מי שנשוי כבר אין לו זכות דיבור שלא לדבר על להתלונן, כי הוא כבר לא לבד אז שיגיד תודה ומה יש לו להתלונן...

ב"ה אני מודה לקב"ה על זה שאני נשואה. אני מאוד אוהבת את בעלי למרות הקשיים. הקשיים שעברתי ברווקות הם פירורים למה שאני צריכה להתמודד כאישה נשואה וכאמא. (וידעתי הרבה לילות של כרית רטובה לבד מלאים בתהיות וכעסים...) מה שרשמתי היה דוקא מתוך הקושי שלי ברווקות וממה שאני חווה כנשואה. חבל לקחת את דברי כמתנשאים ואל תגרשי אותי ממקום פתוח וציבורי. בטח שאני לא צודקת לגבי רוב הזוגות ואני בטוחה שהדברים שלי נכנסו לכמה אוזניים קשובות. אמרתי דברים ככלל, בלי להיכנס לפרטים. אני זוכרת שבתור רווקה הייתי קוראת ספרים על זוגיות והולכת לשיעור של רבניות ורבנים, כי הייתה לי כל כך כמיהה לזוגיות ותמיד תיסכל אותי ללמוד כל כך הרבה על זוגיות כשאין לי כביכול משהו להנסות בו הרגשתי שאני לומדת תיאוריה בלי מעשי, והכל היה בגדר דמיונות ומחשבות. וכשהתחתנתי ראיתי כמה זה מורכב ואיך עכשיו צריך ליישם מה שלמדנו ותמיד ללמוד עוד ולעבוד קשה.

אני רואה הרבה שירשורים פה בפורום הזה על תהיות ומחשבות אם והיה, ופה בשירשור הזה חשבתי שזה יהיה נחמד ואפילו לעזר אם אתן זווית שונה מחיי הנישואים. אני אחרונה שמתנשאת, ואם ככה את מפרשת את דברי אז אולי לא כתבתי בצורה נכונה או שאת כועסת מדי כדי להיות פנויה רגשית לפרש את דברי ברוח חיובית ואפילו בקבלה.

מצטערת שנגעתי בעצב רגיש, בבקשה תפסיקי להתקיף ולהכליל. את לא חייבת לקבל את מה שאמרתי וזהו.

כמו שאני  לא מכירה אותך, את לא מכירנ אותי. אל תפרשי את הכעס שלי, למי הוא מופנה, הפניות הרגשית שלי- לזה בדיוק אני מגיבה, כי זה מכעיס ומעליב.

אני חזרתי והדגשתי שאני מגיבה לפוסטים שלך- את בטוחה שאת יוצאת עוזרת ונחמדה, אז אומרים לך שלא בהכרח. קשה לך עם זה? לא מסכימה? ככנ זה בחיים., אל תקבלי! לא גירשתי אותך, הגבתי למה ששמעתי וזו בדיוק הנקודה. את מדברת בכלליות כאילו יש לך תשובות ואני מבקשת ממך זהירות וחמלה. בנושא כה כאוב זה נדמה לגיטימי.

אם את לא רוצה לשמוע דעות מנוגדות, למה את בפורום?

כולם עושים גוגל טרנסלייט כי אנו אנשים שונים עם חוויות שונות. אני לדוגמא לא מצליחה להבין למה את לא מבינה אותי, באמת שלא, אבל את יודעת, ככה זה.

אני יכולה להגיד עליך המון דברים אישיים בעקבות מה שכתבת, אבל זה לא יהיה נכון ולא יהיה פייר.

כן, אני חושבת שלנשואים אין זכות להגיב על רווקות, ואמרתי כך גם להורים שלי- יודעת- יש מלא שמסכימים איתי ואני בטוחה שיש שמסכימים איתך, אבל אם חשבת לצאת מזה  כאילו את רק רוצה בטובתינו (אלה שמסכימות איתי, כן?), אז לא- דברייך לטעמי לא היו  ראויים כמו שללא ספק  את מפרשת את דברי. לגיטימי לחלוטין, אבל תקבלי את זה שזה גם מה שהתפרש וזה חוץ מהפרשנות הממש לא במקום שלך על מי אני.

זה מה שנראה מהתגובה שלך.

האמת שאתמול כבר כתבתי לך תגובה חריפה, אבל חיכיתי להירגע לפני שאני שולחת כדי לא לפגוע בך אישית, ובינתיים כבר ענו לך. עכשיו אני לא אשתוק, לא על כבודה של אחתעם_בטן ולא על כבודי שלי.

אולי לה אין זכות להגיב בתור נשואה, אבל לך אין זכות לתקוף אותה ככה בשם כל הרווקות ועל שם כל הנשואות, בטח שלא בצורה כזו אישית ובטח שלא בפורום כזה נרחב.

אין לי שום סימפטיה לכתוב בצורה עדינה למישהי שפוגעת בצורה כזו באנשים יקרים. ועוד שהיא מנסה להתנצל ואת לא מקבלת. מאיזה מקום את מרשה לעצמך לא לקבל את ההתנצלות?

את ההתנשאות שאת טוענת על כל הנשואות באשר הן, מגיבות או לא, את מיישמת כעת מצד הרווקות.

תסלחי לי, אולי אני זכיתי לא להכיר את עולם הרווקות לאורך זמן (לא מדובר על כמות הקשיים ג"כ, אלא רק על משתנה של זמן, ואני בטח שלא ארחיב) אבל את לא מכירה את עולם הנישואין, לטוב או לקשיים. היא לא צריכה לפרט לך את הקשיים שלה כמו שאת לא צריכה לפרט את הקשיים שלך, מה שנשאר זה פשוט להבין שאנחנו לא יודעים הכל ולעולם לא נדע הכל, ומכאן להקשיב.

היא ממש לא התכוונה לפגוע בך, וזה לא מחוסר מחשבה על מה שהיא כותבת, אלא משום שאין שום דרך להתאים את הכתיבה לכל אדם ואדם מראש. היא החליטה לכתוב, ויש רווקים שכבר הגיבו בצורה חיובית על תגובתה, מה שמראה שטוב שהיא כתבה! ברור שאין תגובה שתתאים לכולם, אבל זה העניין של עצות- כל אחד לוקח מה שמתאים לו, בתורה שמתאימה לו, ואם הוא בוחר להתייחס למי שנתן לו את העצה זו גם נקודה אישית מאוד.

ואם היא הייתה רווקה הרבה זמן ועדיין הייתה רווקה, והייתה אומרת את אותן עצות- זה גם היה מהתנשאות? תגובה צריכה להיות לגופו של עניין, ולא לגופו של מגיב. נא לא לשבור את הגבולות.

בואו נרגע רגע.

אני חושבת שזה ברור שלאחתעם_בטן היו אך ורק כוונות טובות,

והיא כתבה עצות בדיוק כמו כל אחד/ת אחר/ת פה.

הפורום מיועד הן לרווקים והן לנשואים,

ואין לאף אחת/ד סיבה להרגיש שלא בנח להגיב כאן.

נרגל- זה כנראה נגע בנקודה רגישה,

אבל זו בכלל לא היתה הכוונה, ואני ממש מבקשת שהכתיבה בפורום תהיה בצורה שלא תפגע באף אחד.

אם יש משהו להעיר לניק/ה כלשהיא/וא-

תעשו את זה באישי בצורה מכובדת

בואו נסיים אתהדיון הזה פה-

ונחזור לנושא השרשור

ואם מישהו נפגע מהתגובה שלי אשמח לדעת באישי.

התגובה נכתבה מתוך סערת רגשות וכתבתי בחריפות הרבה יותר גדולה מבד"כ...

אני ממש לא מדברת בשם כולן וגן אמרתי את זה. אני מדברת בשם קהל מסויים שמסכים איתי.

אף אחד לא טוען שהכוונה לפגוע, אבל מה לעשות, זה פוגע!

וכן, אני באמת חושבת ויודעת מחברות שלי שנשואות שחלק מנסות "לעזור" וחלק אומרות- אין כללים. זה מה שעבד לי והקב"ה עזר לי. נחשי ממי אני מרגישה יותר קבלה, אהבה וסימפטיה. וחלק מהן בהחלט בחורות שהתחתנו מאוחר ולכן הן אומרות- זוכרת איך זה, שנאתי את זה, אני פה לאהוב אותך ולקבל אותך ולא  יעזרו הדברים שעבדו בשבילי כי אני אדם שונה.

ונכון- היא לא כתבה לי אישית ואנשים שונים הגיבו, כולל אני- מסתבר שיש שמסכימים ויש שלא וזה מה שאני מנסה להגיד מהתחלה- זה אישי ולדעתי זה לא מתאים שמישהי תכתוב על מה לדעתה יצליח בגלל שזה הצליח לה.

לא מסכימה- אל תסכימי! רק תקבלי את זה שלא כולם חושבים ככה ואולי גם עלינו צריך לחשוב.

ניל"ס- זה נוגע לכולם בנקודה רגישה, זה נושא רגיש ולכן דורש מחשבה.

כמובן שלא התכוונתי לפגוע אבל זה אכן מעצבן לשמוע מישהי נותנת כללים עקרוניים בגלל שהיא נשואה.

את רוצה את נושא השירשור- בבקשה. הדבר שהכי הכי לא מומלץ לדעתי לעשות זה להקשיב למי שכבר התחתן. הוא מלא כוונות טובות, אבל מכיוון שהוא לא אני, זה יוצא שאני מקשיבה לסיפורי הצלחה יותר מאשר עזרה, כאשר ניסיתי את כל אותם דברים. וכן, זה נורא כואב. אני מבינה שאולי זו לא דעה סטנדרטית ומקובלת פה בפורום, אבל זו דעתי. מכיוון שכך, באמת לא אגיב יותר.

את מייחסת את זה שאני נשואה להצלחה אישית שלי למרות שאני אמרתי כמה פעמים שזה לגמרי מהקב"ה. מה שאני כנשואה אמרתי הוא לא סיפור הצלחה ממש לא. יחד עם הסיעתא דישמייא חשבתי שאם יש דברים שאנחנו יכולים לעשות בהשתדלות שלנו אז כדאי לנסות.

אם כי לדעתי האישית מה שכתבת הוא די בסיסי 

לא כפטנט לחתונה אלא סתם התנהגות נורמלית בדייט

בוא ננסה לנתח מה הפריע לך

נשואה הגיבה, אז מה?

על זה יצא הקצף?!

הרי יש הרבה נשואים שנותנים הדרכות לדייטים, מה כל כך מעליב כאן.

אין כאן שום דבר רגיש.

לי נראה שהתוכן של אחתעם_בטן הקפיץ אותך

הדברים שלה  שמו את הנשים במקומם הטבעי, שגבר הוא גבר ואישה היא אשה, והם ממש לא פמיניסטיים, 

והיא אמרה שמי שלא מתנהגת כך זה יכול להקשות במציאת בעל.

וכיון שכבר שמתי לב מזמן שאת מאד מאד פמינסטית, (ולמעשה את מגיבה כאן בפורום רק כשמדברים על דברים כאלה)

אז נראה לי שאולי זה הקפיץ אותך כי זה כאילו האשימו אותך ברווקות שלך - את רווקה כי את פמיניסטית!

אז לא נראה לי שהיא התכוונה לזה, ברור שיש גם גברים פמיניסטיים

ותוכלי למצוא לך בעל כזה.

רוב הגברים לא כאלה, ואיתם עדיף להתנהג בנשיות, אבל הרי ממילא לא תרצי בעל כזה, כך שזה לא נוגע אלייך.

הגיע הזמן לחזור לשיעור בסיסי בפמיניזם המסביר את ההבדל בין פמיניזם תרבותי לרדיקלי.

ובכלל מהו פמיניזם.

אני אומר את התחושה שלי בתור גבר

ובמפורש זה סותר

אלא אם כן את מדברת על שיוויון הזדמנויות בעבודה וכו' 

אבל סותרת את הפמיניזם התרבותי שמעודד ומטפח נשיות.

אגב זה גם סותר את האבולוציוני....

[וגם התרבותי אגב זה משהו שיכול להרתיע גברים...אבל דווקא בשל הדגשת הנשיות המוגזמת לעתים]

הסתכלתי עכשיו בויקיפדיה

וה"פמיניזם התרבותי" הזה נשמע לי בסדר, ואני יכול להזהות

כך שזה ענין של ניסוח

כשאני אומר פמיניזם - אני מתכוין לליברלי

בסגנון שאומר שגם בנות צריכות ללמוד גמרא

בד"כ הוא כל נשי השאנטי, האלה שעובדות קצת או נשארות בבית ואח"כ עושות תרגילים לטיפוח נשיות, אלה שמניקות עד גיל מאוחר, מההריון עושות חוויה רוחנית.

עניינו לא איפור וטיפוח שזה אני בטוחה ימצא חן בעיני גברים.....

בכוונה מקצינה, אבל לא כל הפמיניסטיות נמצאות בדיוק ברדיקלי... וגם לא בתרבותי ולכל דבר יש אמצע

בכל מקרה זה עדיף מהשטויות השוביניסטיות שרוצות להחזיר את האישה להיות יצור שברירי והיסטרי.

זה בדיוק הנשים של פעם . לא?

כאילו- במה זה שונה מאשה שחיה בדור\ עם בעל שובניסטי?

אני לתומי חשבתי שפמיניסטיות בדרך כלל זה אלו שדוגלות בקרירה 

ואלו שבסוף מתחתנות פחות ויולדות פחות

כנראה אני לא מעודכנת

זה כבר משנות ה20 וה70... מה שהיה הגל השחור.

ההבדל איך התפתח, איך מיושם, והכי חשוב- הבחירה להתחברות לנשיות היא של האישה!

מה בעצם החידוש בזה?

יותר בהרחבה? שרשור אחר.. מספיק הסטנו את נושא השרשור

אני לא מכירה אותה נכון. והאמת שיש בי דחף עז להסביר שוב את דברי הראשונים אבל באמת הרגשתי שזה מקפיץ אז הנחתי לזה בצד.

אבל ממש!

|מסמיק|

כנראה שאתה ממש מעריך את המקצוע הזה

עוד סיבה למה זה יכול להתאים לך

שלא רלוונטיות מבחינתי במקום להיפגש ואז לחתוך...

יש דברים שאין ברירה אלא לגבש עמדה תוך כדי תנועה

למשל לגלות שישיבה X בהחלט לא מתאימה לי זה משהו שצריך לפגוש בשבילו כמה בחורים משם

לגלות שחוצניק כן\לא מתאים לי גם אין ברירה אלא להיפגש ולראות 

למפרע אם הייתי מגיעה עם המסקנות הייתי פוגשת רק בודדים מבין אלו שפגשתי

אבל בתחילת הדרך לא תמיד אתה יודע מי אתה כדי לדעת מה בדיוק מתאים לך

מהחוצניק המסויים הזה..

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

לגבי התהיה - אפשר לדמות את זה למצת ברכב. 

כדי שהרכב יתניע זה ניצוץ קטן שידלק ויפעיל את כל המערכת.

הניצוץ הזה הוא ההתאהבות.

זאת אולי תחושה שיטחית בתחילת קשר

אך בקשר יציב, וק"ו קשר ממוסד, התאבהות יכולה להיות ביטוי לאהבת אמת כלפי בן/בת הזוג.

דבר שני די כבר עם האין 

יש הכל גם גברים יציבים 

אם מצידך, אז זה מזעזע שאתה כותב את זה. רוצה להוריד כי היא לא יפה בעיניך? עניין שלך. אבל לכתוב שבגלל שהיא מכוערת היא רווקה, זה לא לעניין.

אם מצידה, זה עדיין לא בסדר שאתה כותב ככה על עצמך.

(וסליחה על ההבדל בין איך אני מגיבה כשזה קשור לבנות או לבנים. פשוט יופי זה משהו מולד ושאפשר טיפה לשחק איתו עם איפור וכדומה, אבל כמה תפילות אתה מתפלל ביום זו לגמרי בחירה שלך, וזה פשוט אומר שאתם לא באותו מקום ולא מתאימים)

ויש הרבה מאד בחורות יפות שהן רווקות, וגברים יציבים שהם רווקים. וכמובן מכוערות וגברים לא יציבים שנשואים. אז לא להכליל.

ואל תדאג, בע"ה שלך תגיע בקרוב🙏 המושלמת שלך☺️

אנחנו מדברים על המקרה הסטנדרטי. 

ואני מבינה שעל השאר אתה מסכים איתי, אם לא הגבת על זה?

בכל מקרה לא מדברים ככה לא על הצד השני ולא על עצמך.

בואו נוריד לרמת הפרקטיקה..

אני אתחיל

די לאיפור

מוזמנים להמשיך

אנשים עוד לפני שהם קולטים מראה חיצוני הם קולטים עם איזו אנרגיה הגעת לפגישה. מכיוון שאנחנו לא באמת מצליחים להגדיר "אנרגיה" (למרות שהגוף קולט אותה נהדר) אז אנחנו אומרים דברים אחרים.

למשל "היא מכוערת"  או "לא היה לי חיבור איתה" או "אני מרגיש לא נעים לידו". זה הכל שמות של אותו דבר. הצד השני לא עשה שום דבר רע במודע אבל אנחנו לא רוצים להיות שם. אז אנחנו צריכים להסביר לעצמנו משהו אחר.

רק לא הצלחתי להבין איך זה קשור ליופי כל כך, אם מישהי יפה בעיניי אז היא יפה ואם לא אז לא, בלי קשר לאנרגיה שלה, יכולה להיות מישהי עם אנרגיה וואו אבל לא כזאת יפה-נכון שפה יש כאלו שיגדירו אותה כיפה כי היה להם כיף איתה וכו על זה אתה מדבר?

וכל השמות האחרים שלה. של אנשים שנותנים לתחושה הזו שמות אחרים.

אבל יש הבדל בין "היא יפה" שהכוונה שהיא באמת יפה בעיניי לבין להגיד שהיא יפה כי אני לא יודע איך לתאר שכיף לי איתה..לא חושב שיש בחור שיתאר ככה מישהי אבל איני מכיר ויודע כל אז יכול להיות שאנוכי טועה.

ולכן, וכו.

אבל גברים יציבים, לא חושב שזה כל כך נכון…