כשילדים רבים, זה לא באמת משקף את היחס ביניהם, באמת הם כן אוהבים אחד השני, אבל בגלל שהם עוד קטנים הם לא תמיד מתגברים על עצמם. וכשהם רעבים או עייפים כמות המריבות רק עולה..
למדתי מאמא שלי שאפשר לשקף את זה גם לילדים- כשאח אחד מרביץ לשני, אז את יכולה להגיד לילד שהרביצו לו- 'אחיך באמת אוהב אותך! הוא רק לא הצליח להתגבר על הכעס / רעב מידי / עייף מידי..'
הדבר הזה עוזר לשני הילדים- גם הילד שהרביצו לו מבין שהאח שלו באמת אוהב אותו, וגם הילד שהרביץ בעצמו מבין שזה שעכשיו הוא כעס על אחיו זה לא אומר שהוא יותר לא אוהב אותו (אמא שלי אמרה שמעולם אף אחד מהילדים לא סתר אותה כשהיא אמרה את זה)- זה לא פותר את המריבה באותו רגע, אבל כשחוזרים על האמירה הזו, הילדים מפנימים את זה, ולומדים לזהות יותר טוב את התחושות שלהם.
ועצה שיכולה אולי לעזור בחלק מהמריבות: ללמד את הילדים לפתור את הבעיה בעצמם, ז"א- לא להתערב בצורה שאת קובעת מי הצודק, אלא להתערב רק בשביל לתווך להם את הדרך לפתור את הבעיה.
זה אולי לא תמיד יעבוד, אבל לפעמים עצם ניסוח הבעיה עוזר לילדים לחשוב על פתרונות יצירתיים. לדוג'- אם יוסי שיחק ברכבת ודני פתאום חטף לו, אפשר לתאר להם כך: 'יש לנו כאן בעיה, גם דני וגם יוסי רוצים לשחק עכשיו ברכבת, אבל דני התחיל לשחק בה קודם. יש לכם רעיון איך לפתור את הבעיה כך ששניכם תהיו שמחים?' (אם הם לא מעלים שום פתרון, אפשר לכוון אותם- לשחק ביחד, לעשות תור לפי השעון, לשים את הרכבת בצד וכל אחד יבחר משחק אחר שהוא רוצה וכו')- בכל מקרה, לפעמים הם יעלו רעיונות שלנו נראים פחות הוגנים, אבל הרעיון הוא שהם צריכים למצוא פתרון ששניהם מרוצים בו, ואם זה כך- לא צריך להתערב ולשנות את הפתרון.
[במקרה שלך, כשהקטן בן שנה, אז הוא לא ממש יכול להעלות רעיונות, אבל הוא כן מסוגל להביע את דעתו האם הוא מרוצה או לא. אז אפשר להפנות את פתרון הבעיה לגדול- 'גם אתה וגם אחיך רוצים לשחק במשחק, יש לך רעיון איך לפתור את הבעיה כך שגם אחיך יהיה שמח?]
יש ספר מאוד מומלץ שיכול אולי גם לעזור- 'אחים ללא יריבות' של אדל פייבר ואלן מייזליש (האמת שאת הספר הזה לא קראתי בשלמותו כי עוד לא הגעתי לשלב הזה בעצמי, אבל זה אותן כותבות של הספר 'איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו', והגישה הכללית שלהן נראית לי מאוד נכונה, ונותנת כלים מצויינים לתקשורת עם ילדים ובכלל כלים לתקשורת נכונה).