על אחד שניגש לפגישה בלי הכנה

וכל הפגישה התבייש ולא דיברו בכלל, וחתכו אחרי פגישה ראשונה,

והוא אומר שמי שעושה כך מפסיד את הזיווג שלו, כיון שלא עשה השתדלות מינימלית

אני שמעתי שיש רב (איני זוכרת את שמו) שתאורטית כל אחד יכול להתחתן עם המון אנשים,
כי אם יש התאמה בסיסית ורצון להשקעה- זה הדבר שחשוב.

אז זה מוריד את המחשבות על האחד והמיוחד, האביר על הסוס הלבן.
צריך לבדוק איך זה מתיישב עם 40 יום.... .

אבל מצד שני: חייל שנופל חלילה, בחורה שחלילה אינה בין החיים, רווקים עד גיל מאוחר- איך הם לא התחתנו אם לכל אחד יש את המיועד לו? אם חייל נופל חלילה אז מי שהייתי מיועדת לו כעת תישאר רווקה לכל החיים?. 

אדם יכול להתאים עם המון אנשים, זה לא אומר שהוא יתחתן איתם

למעשה הקב"ה יזמן לאדם את זאת שמיועדת עבורו - 40 יום

מה שמיועד עבורו הוא מה שמתאים לנשמתו, לא אביר עם סוס לבן, וגם לא בטוח שתהיה אהבה שנקראת אצל הרבה אנשים "אהבה אמיתית", או איזה שהוא משהו רומנטי, הם פשוט מתאימים מבחינת נשמה, והקב"ה ייעד אותם להיות יחד

חייל שנופל, בחורה שמתה, רווק שהחליט לא להתחתן - בכל אלה יש מושג שנקרא "זיווג שני", דהיינו שאדם כבר לא מתחתן עם מי שמיועדת לו בלידה, אלא מתחתן עם מי שהקב"ה יתן לו לפי מעשיו, וכאן נכנסים לשיקול המצוות והעבירות שלו, וצריך להרבות בתפילה

(כי לזאת מה40 יום לא צריך להתפלל, היא מגיעה בכל מקרה, צריך רק להתפלל שתגיע מהר...)

והגיב בזילזול, לא התייחס ברצינות לפגישה, וחתך בלי סיבה.

אז הוא הפסיד. הקב"ה לא מכריח אותך להתחתן. אם אתה עושה שטויות - לא תתחתן

סתם שתדעי, 40 יום לפני יצירת הולד יש גם בת קול איזה דירה יהיה לאדם.

לא שמעתי שאנשים לחוצים שהם יפסידו את ה"דירה" שלהם...

אפילו שזה ממש אותו דבר (מלבד מה שדירה פחות חשובה כמובן)

בגמ' שם מפורש שבזיווג ראשון א"א לחטוף לך את הזיווג עם תפילה, וזה לא לפי מעשיו

אבל בגמרא לא נראה כך.

(הגמרא במו"ק יח: אומרת שמותר לקדש אישה בחול המועד כי יש לחשוש שיפסיד אותה, והגמ' שואלת שהרי א"א להפסיד אותה שהיא מיועדת לו מלפני 40 יום, והגמ' עונה שיש לחשוש שיתפלל עליה מישהו אחר, ולא יתכן שיקבל אותה כי היא מיועדת לי, ואז הוא יתפלל שהיא תמות כדי שלא יראה איך היא מתחתנת עם אחר..., ולפי דברי האר"י של מי שבא בגילגול נקרא זיווג שני, הגמ' היתה צריכה לתרץ פשוט שיש לחשוש שמא הוא זיווג שני, והוא לא יכול לדעת מזה, ולכן מותר לו לקדש שמא הוא זיווג שני ויוכל להפסיד אותה)

ועדין נראה לי דוחק.

מענין אם מישהו מדבר על זה

חברה שלי סיפרה לי מדרש יפה

היא אמרה שאחרי שיוצאת בת קול ואומר בת פלוני לפלונית

יוצא מלאך ואומר על זה אמן, ויכול להיות שהוא לא יאמר אמן על ההתחלה.

וכל מי שהיא אמרה עד שהמלאך אמר אמן, יוצאים אתו

(או שזה בכלל לא מדרש אלא סיפור כדי לתת הרגשה טובה..חח)

הכל בשביל ההרגשה הטובה

אני אמור להתחתן עם מישהי שהייתה איתי בגן ריקי?!

אני עד היום בקשר עם החבר שלי [או שמא אפשר לקרוא לו "החתן שלי"?] מהגן. נפרדנו בכוח בכיתה ב' כי עברתי דירה למרכז הישוב

ותמיד אנחנו צוחקים שאנחנו נשואים, ואנחנו אוהבים אחד את השני אז אנחנו מרשים אחד לשני להכיר עוד אנשים ולהתחתן שוב

[אחח. הוא היה צריך להיות השבת בישוב חבל..הוא מפסיד..]

יש סיפור על רבי נחמן שאחרי שאשתו נפטרה 

אז הגיעו כמה נשים כאופציה לחתונה

אז הוא אמר שכולם הם בחינת זיווג שלו

ושאפילו אם רק מדברים על האפשרות שמישהו יתחתן עם משהיא 

זה בחינת הזיווג שלו

נראה לי בכללי

שאדם צריך לנהוג לפי השכל הישר

לא לחתוך סתם מתוך מחשבה שיש לו מליון בחורות (או בחורים)

שמחכים רק לו

ולא להיות לחוץ (לחץ ועבודת ה' זה שני הפכים)

רק לנהוג בהגיון, כי השכל הישר זה הכלי שה' נתן לנו כדי לפעול בעולם

להשתדל להיות ירא שמים להתפלל ולהאמין בו יתברך

וזהו. 

בטח לא להכנס לחשבונות של "אני יפספס את הזיווג שלי" זה מלחיץ וכניסה לחשבונות שמיים.

בלי פחדים שמא "מפספסים" משהו..

כל דבר הוא בהשגחה מה' - והאדם צריך לעשות את השתדלותו הסבירה.

"כל מעשינו פעלת לנו".

לא מנהלים את החיים עפ"י "חשבונות נסתרים" של אולי אפספס אם לא אעשה כל שטות - ולאידך של לא צריך לעשות כלום כי הוא ממילא מעבר לפינה..

הרי להתחתן זו מצוה חשובה ושלמות האדם ופתח לדברים טובים - אז כמו כל דבר טוב, אדם שצריך להשתדל ולהתפלל לה' שיעזרהו.

[ואחרי שהאדם הולך בדרך ישרה - מתברר למפרע שזה מה שה' סובב לו..]

השאלה עולה לאנשים, ואנשים רוצים לקבל את מה שהכי טוב להם, משורש נשמתם וכו'....

אז נכון שאולי זה מצווה[תלוי למי?] .. ועדיין כשאתה יודע שמשהו שמיועד אלייך ופספסת- חבל לך, אז השאלה האם זה בכלל אפשרי והאם באמת נקבע לאדם וזה הכי טוב לו,

ואם זה לפי מעשיו מה העניין בכלל בכך שאומרים שנקבע לפני שנולד?

[בגלל מדרש זה לרבים עולה השאלה- אולי היא/הוא כבר התחתנו, עזבו ת'ארץ, ועד מוות, ואז מה, הם יקבלו משהו פחות טוב ממה שהיה ראוי מלכתחילה?]

להסביר.

הגמרא אומרת, מצד אחד:

40 יום קודם יצירת הוולד יוצאת בת קול ואומרת "בת פלוני לפלוני".

לאידך - "אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו".

ומתרצת: זה בזיווג ראשון - זה בזיווג שני (ראשון - 40 יום, שני - לפי מעשיו).

וכבר הביאו פה, שיש מקור בנסתר, שהיום רוב הנשמות הן בגדר השני.

וכמו כן, אומר הרמח"ל שע"י התאמצות גדולה האדם יכול לבנות "בית חדש" גם עם מי שאינה "בֵיתו" באופן הראשוני.

אבל, יש הבדל בין הדברים הללו לבין התנהלות האדם.

המחשבה: "אולי פספסתי", "אולי אקבל משהו פחות טוב"... אע"פ שהיא ניתנת להבנה ב"לחץ" שתופס לפעמים אנשים לפני שהתחתנו - היא מחשבה "עצבנית"..

היא לוקחת מעולמות "גשמיים", "מסחריים", ומעבירה למושגים רוחניים.

אותה תורה שעליה מסתמכים ב"חששות" אלו - היא גם מדריכה אותנו איך מתנהלים עפ"י רצון מיש קובע מראש ומי שקובע לפי המעשים.

והיא אומרת לנו - אתה תעשה את שלך, תכויין לשם שמיים, והשגחת ה' תופיע לך בין דרך מעשיך ובין מעבר להם.

אחרי שתגיע התוצאה - תבין למפרע (ולעיתים לא תבין..).

[ואגב, גם ה"40 יום", אין דבר כזה אולי כבר נסע לחו"ל...  אם זה צריך להיות - אז, בתור משל קיצוני מצחיק, יוכל להיות שבגלל שנתקע לבחורה בראש שטות כזו, היא לא עשתה כלום חודשיים, ובדיוק נפגשה עם מי שטוב לה. "הכרזה" של ה', זו קביעת מציאות..]

הרי גם בכללית הכל בהשגחה מה'. וכבר אמר הרמב"ם על שאלת "הידיעה והבחירה", שהתשובה לשאלה זו רחבה מני ים..

אנחנו צריכים לראות מה התורה מחנכת אותנו. לא לעסוק ב"ניחושים ופחדים".

והתורה אומרת שאדם צריך לא להתבטל לישועתו - בין ע"י תפילה ובין ע"י השתדלות מעשית.

ולאידך, לא לעסוק ב"ניחושים". לא לפחד סתם. תמים תהיה עם ה' אלוקיך.

זו ענ"ד.

זה מעיד על משהו על הרמה הרוחנית של הדור או שאין קשר?

ובכל מקרה, גם אם אפשר על ידי מאמצים לבנות זוגיות טובה גם אם מי שאינו הזיווג הראשון, נראה שיש מעלה טובה יותר ויתרון בדווקא כן לזכות בזיווג ראשון. ואולי מכאן הלחץ.

עוד לא בטוחה בעניין לגמרי, ולפעמים נראה לי שבמציאות שבה אנשים בונים מערכות זוגיות וגם מפרקים לעתים יותר מאחת בחייהם, נראה שבאופן כללי, ולא רק אצל דתיים- יש היום מצב שכל אחד מתאים לכמה אנשים ואין "אחד" שמתאים.

מבחינה דתית כבר שמעתי שבכל רגע נתון הזיווג של אדם יכול להשתנות לפי מעשיו בהווה.

ועדיין גם מחוץ לעולם הדתי רואים מציאות שבה אדם מתאים לכמה ולכן יש הרבה זוגיות ופירוקה[ולפעמים זה פשוט חוסר מאמץ לנסות לשמור על זה, כמו שאמרת, זיווג שני צריך התאמצות גדולה.]

אוח, וככה עבדה הרומנטיקה..פעם באמת חשבנו שיש את ה"אחד/אחת".

לפי מה שהבנתי ממש מסובך לפספס זיווג.

צריך ממש להיות מזניח.

מי שמנסה לגשת להצעות בצורה מסודרת ולא זורק כל הצעה שמציעים לו אין לו מה לחשוש.

ב. כבר כתבתי למעלה שלא מדובר על ה"אחת" שמדברים עליה אצל חילונים. מדובר על שורש נשמה, על מי שמיועדת בשבילך, לא על רגשות אהבה מיוחדים

ג. אין הבדל בזה בין המגזרים, גם גויים וחילונים יש להם בת קול 40 יום, וגם הם מוצאים את זיווגם, אם הם לא מפספסים אותו בידים. החלוקה שלך מלאכותית.

ד. המון נשים יכולות להתאים, ויצליחו לבנות יחד זוגיות, זה לא אומר שהם ייפגשו, על זיווג שני הגמ' אומרת שזה קשה כקריעת ים סוף.

אז ממש קל לפספס....

יש חישוב של הקב"ה על כל צעד ושעל כמו בכל דבר בחיים.

אחרת למה יש רווקים בני 30 ו40..

תאמין לי לא הכרתי מישהו שממש רוצה חיים בלי זוגיות בגיל הזה...

אין "פיסםוס" כי אין אחת מיועדת במיוחד, יש חשבונות אלוקיים לפי מעשיו של האדם ולפי התפילות שלו, כך שאם הוא הפסיד בחורה זה כמו אחד שהפסיד הצעת עבודה - אין עבודה אחת מיוחדת שמאימה לאדם, אלא חשבונות שמים על כל צעד ושעל.

בגדר השני למצוא שידוך זה כמו כל התנהלות האדם בעולם שהיא לפי מעשיו

זה הקלקול של ה"רומנטיקה" הזו..

לחשוב ש"כל רגע" משתנה משהו.

אדם צריך לחפש בישוב הדעת - ולדעת שהוא לא מתחתן "עם כל אחת" - 

אלא עם מי שתהיה בעז"ה אשתו לתמיד.

וברגע שהתחתן - זה כבר אחרת לגמרי. אז הם "משפחה", זה לא איזו רומנטיקה של "בדיקת רגשות" כל רגע.

זה בנין היחס והביחד. הוא צריך להתייחס שהתברר מי האחת לגמרי וזהו.

ועל זה לעבוד. 

ואם כל רגע יחשוב שאולי יכול "לאהוב" עוד יותר - לא יאהב אף אחת. רק את עצמו, וגם זה בשקר.

זה בדיוק הצד השני של המטבע ה"ניחושית", של "אולי כבר פספסתי את האחת". הקיצוניות האחת, של הפאטאליזם, מביאה לקיצוניות השניה של הניהליזם...

הכל בהשגחה מה'. גם השתדלותך מגלה אותה - וגם התוצאה.

ואם, חלילה, ממש לא הלך והיה צריך "מחדש", אז זה אמור להיות חריג - ואז אחרי כל ההשתדלות הנדרשת, גם זה בהשגחה מה'.

לכתחילה מחפשים את ה"אחת" לגמרי - וזה ע"י מעשים טובים ומידות טובות והשתדלות טובה, ואמונה בתפיסת התורה - ולא ה"רומנטיקה המודרנית" - את הנישואין ועוצמתם ושווי ההשתדלות בם ובבנין משפחה.

לא קשור

יכול להיות שזיווג ראשון לא יהיה מוצלח ושני כן

הרי מי שנחשב זיווג ראשון הוא מי שמתאים לך לשורש הנשמה וכו'- איך ייתכן שלא תהיה אהבה? הרי זה מה שמיועד לו טרם נוצר, ואם כך זה הדבר האידיאלי, לא?

בנוסף יש את המדרש על בת שלמה המלך[ ההשראה לרפונזל??]

בקצרה למי שלא מכיר: ששלמה המלך שיש לו בת יפה והוא מביט במזלות, ורואה שתתחתן עם עני- "ואין בישראל עני כמותו". לכן בנה מגדל גבוה בים שאי אפשר להגיע אליו, שם בו את בתו.

לימים, אותו עני הלך לחפש מזון וישן בנבלת שור/אריה ונשר תפס אותו והביאו למגדל. ומסופר שבסוף נישאו ונולד להם ילד וכו'.

כלומר הנמשל שאין אפשרות לשנות את הזיווג, ואפילו נטען לחשוב שאין טעם להשתדל.

בנוסף ביצחק ודוד לא רואים השתדלות... יצחק אבינו שאפילו מקבל סימן ע"י האוהל שזה זיווגו, ודוד המלך שאומר “הנקלה בעיניכם התחתן במלך, ואנוכי איש רש ונקלה”- כלומר גם דוד יודע מראש שזיווגו של אדם קצוב.

גם ליעקב יש רוח הקודש כשפוגש ברחל, ובנוסף לפי רש"י הוא מביא את רכושו לאליפז בן עשיו- על מנת שיחשב למת ובא ללבן חסר כל- כלומר כל הרכוש שהביא כדי להקל מציאת בת זוג ולכן אין מאמץ כאן.

אז אפילו המקורות נותנים לנו דג', אנחנו אמורים להבין כמה שזה הדבר האידיאלי והנכון להתחתן עם זיווג ראשון?

אז למה שנפסיד את זה מראש?

למה לעבוד קשה יותר כדי שתהיה אהבה אם הדבר הנכון הוא כן זיווג ראשון ששם אמורה להיות אהבה...?

ובכלל מוזר לי הרעיון שזיווג ראשון לא יהיה טוב. 

אמנם בהקדמה לתנחומא , אבל של בובר

בפעם האחרונה ששמעתי את זה, נאמר שזה ב מדרש "וישע" רק שסופר עם עורב

מצאתי את זה ב"המאמין והמשתדל" מאת הרב זאב מאור

http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_52732_86.pdf

[לא לקחת את המסר שהוא כותב בסוף כמסר סופי, צריך לקרוא את הספר לדעתי כדי להבין את המהלך]

(זכור לי משהו בכתבי ביאליק. אגדת שלשה וארבעה, נוסח ראשון)

כ"י ג' של מדרש תנחומא, במבוא למהדורת בובר.

השאלה אם האהבה תבוא לפני החתונה או אחרי

וגם האם זה יקרא "אהבה אמיתית" עם זיקוקים או אהבה שלא נראית מיוחדת אבל היא נמצאת שם בתוך הלב.

אני לא מאמין שיש אדם שמאושר עם אשה שהוא לא אוהב (מלבד מה שאדם מחויב לאהוב את אשתו)

הענין הוא שאהבה זה דבר שנבנה ונרכש, זה לא חייב לבוא ב"בום"

ואפשר להיות מאושר בלי לאהוב את מי שאתה חי איתו- החיים מתנהלים טוב, יש ילדים שאתה מאושר שיש לך, מסתדרים בסדר...

ואני חושבת שהיום רוב האנשים מתחתנים עם אהבה לפני החתונה[מקווה לפחות]..

בכל מקרה זה לא עונה לי על השאלות..

אפשר להיות מאושר גם נכה על כסא גלגלים או עם סרטן סופני.

כך שאפשר להיות מאושר גם אם אתה נשוי עם אשה שאתה לא אוהב

אבל זה צורת חיים נוראה. (במיוחד לאשה, אבל גם לאיש)

לגבי כמה אנשים אוהבים לפני החתונה, אני מניח שאת צודקת, אבל זה לא מוכרח להיות כך.

צריך רק שיהיה קשר רגשי התחלתי, לא מוכרחים שיהיה ישר על ההתחלה ממש אהבה.

והשאלה שלך לא ברורה לי

א.השתדלות- כאשר המקורות מראים שאין בעצם סיבה להשתדל ממש, ומה שנגזר הוא בעצם מה שתקבל כזיווג.

ב.אם זיווג ראשון הוא האידיאל משורש נשמתך, שהרי שם האהבה אמורה להיות החזקה ביותר, הוא האדם שאיתו בעצם אתה אמור להיות.

מה זה זיווג ראשון לא מוצלח בכלל? הרי הוא זה שאתה נועדת ולפני שנולדת או נוצרת...אין מה להתאמץ, לא ברור לי איך זה יכול להיכשל,

כלומר חלקתי על מי שכתבה מעלי שיכול להיות זיווג ראשון לא מוצלח וזיווג שני כן טוב.

כי הראשון הוא זה שטוב לך... לשני אתה צריך להתאמץ... 

לגבי א באמת כך ראיתי - שצריך לעשות השתדלות פחות מבכל דבר בחיים. (להזכירך, זה רק בזיווג ראשון, ואם את בזיווג שני צריך לעשות השתדלות כמו כל דבר)

ולגבי ב מה זה "להתאמץ"? אין צורך להתאמץ כל כך כדי למצוא אותו, אבל אחרי שהוא כאן צריך להתאמץ מאד! כל נישואין עם אשה הם פרוייקט עצום, שמצריך המון השקעה והמון התמודדות.

יתכן מאד שאדם יתגרש מזיווג ראשון. כתוב בפוסקים שצריך להשתדל כמה שיותר לא לגרש אשת נעודים, אבל יש מצבים כאלה.

יש גם מצבים שהיא ממש אשה רעה - והיא זיווג ראשון! פשוט היא שורש נשמתך, והתפקיד שלך ללמוד להסתדר איתה, ואם לא תצליח - תצטרך להתגרש!

החיים לא פיקניק!

זה לא שיש איזה שהיא נסיכה שמחכה לך שאיתה תחיה בטוב ובנעימים. יש לך תפקיד, ויש אשה שמתאימה לך, זה לא אומר שתלקק דבש לאורך כל הדרך!

עלה לי עוד טיעון לעניין,

יעקב-רחל-לאה

לאה אמנם בתפילות שינתה את זיווגה והתחתנה עם יעקב, אך נראה שעדיין רחל שהיא זיווג ראשון היא ה"אהובה".

כלומר הנה דוגמה שהאידיאל והאהבה נמצאים בזיווג ראשון.

ולאה מצטיירת כאישה הפחות אהובה, אע"פ שזכתה ובזכות מעשייה שינתה זיווגה

אז ברור שזו השאיפה ואפשר להבין למה צריך לפחד מלפספס זיווג ראשון...

ולעבוד קשה בזיווג שני? למה לרצות את זה אם אפשר לקוות לראשון..ולא להפסיד אותו....

בפועל לא תמיד נכון.

זה קצת נמהר לקבוע שהם לא השתדלו בשביל אותו זיווג ראשון.

1 איך אפשר להגיד על יעקב אבינו שהוא לא השתדל? - 14 שנה!! כמה השתדלות בשביל רחל, כי היה משוכנע שזהו זיווגו, ועוד אחרי שה' נתן לו דווקא את לאה, לכאורה רמז שזה הזיווג ולא רחל.

2 ולגבי יצחק אבינו - הסימנים (וכן האהבה) הגיעו רק אחרי החתונה, ואחרי מקסימום של השתדלות - אמנם דרך שליחים, במקרה זה אבי החתן ועבדו. ואני בטוחה שיצחק עצמו עשה גם הוא השתדלות - ודאי במישור הרוחני (תפילות, התעלות רוחנית במטרה להיות ראוי להוליד את עמ"י... הוא היה רווק עד גיל 40)

3 לגבי דוד, אני לא חושבת שאפשר להסיק מתגובתו הראשונית שהזכרת להצעת השידוך שקיבל, שהוא יודע שהזיווג קצוב. אולי אמר מה שאמר מסיבות פוליטיות, ואולי היו לו סיבות אחרות.

בכל מקרה לפי הכתוב מיד לאחר מכן, כשהתבקש להביא 100 ערלות פלישתים בשביל לזכות באותו זיווג, הוא דווקא הזדרז והישיג 200. זה היה כמובן מבצע די מסוכן (שאול בנה על זה שהוא ימות שם) ולכן זה נשמע לי כמו השתדלות שאין לזלזל בה.

ולגבי האהבה, גם אם הזיווג ה"נכון" מהשמים תמיד מגיע עם אהבה, מי אמר שהיא חייבת להיות מיידית כמו אצל יעקב ורחל? וגם אם כן, מי אמר שזה בא בלי קשיים ובלי השתדלות גדולה?

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.