על אחד שניגש לפגישה בלי הכנה

וכל הפגישה התבייש ולא דיברו בכלל, וחתכו אחרי פגישה ראשונה,

והוא אומר שמי שעושה כך מפסיד את הזיווג שלו, כיון שלא עשה השתדלות מינימלית

אני שמעתי שיש רב (איני זוכרת את שמו) שתאורטית כל אחד יכול להתחתן עם המון אנשים,
כי אם יש התאמה בסיסית ורצון להשקעה- זה הדבר שחשוב.

אז זה מוריד את המחשבות על האחד והמיוחד, האביר על הסוס הלבן.
צריך לבדוק איך זה מתיישב עם 40 יום.... .

אבל מצד שני: חייל שנופל חלילה, בחורה שחלילה אינה בין החיים, רווקים עד גיל מאוחר- איך הם לא התחתנו אם לכל אחד יש את המיועד לו? אם חייל נופל חלילה אז מי שהייתי מיועדת לו כעת תישאר רווקה לכל החיים?. 

אדם יכול להתאים עם המון אנשים, זה לא אומר שהוא יתחתן איתם

למעשה הקב"ה יזמן לאדם את זאת שמיועדת עבורו - 40 יום

מה שמיועד עבורו הוא מה שמתאים לנשמתו, לא אביר עם סוס לבן, וגם לא בטוח שתהיה אהבה שנקראת אצל הרבה אנשים "אהבה אמיתית", או איזה שהוא משהו רומנטי, הם פשוט מתאימים מבחינת נשמה, והקב"ה ייעד אותם להיות יחד

חייל שנופל, בחורה שמתה, רווק שהחליט לא להתחתן - בכל אלה יש מושג שנקרא "זיווג שני", דהיינו שאדם כבר לא מתחתן עם מי שמיועדת לו בלידה, אלא מתחתן עם מי שהקב"ה יתן לו לפי מעשיו, וכאן נכנסים לשיקול המצוות והעבירות שלו, וצריך להרבות בתפילה

(כי לזאת מה40 יום לא צריך להתפלל, היא מגיעה בכל מקרה, צריך רק להתפלל שתגיע מהר...)

והגיב בזילזול, לא התייחס ברצינות לפגישה, וחתך בלי סיבה.

אז הוא הפסיד. הקב"ה לא מכריח אותך להתחתן. אם אתה עושה שטויות - לא תתחתן

סתם שתדעי, 40 יום לפני יצירת הולד יש גם בת קול איזה דירה יהיה לאדם.

לא שמעתי שאנשים לחוצים שהם יפסידו את ה"דירה" שלהם...

אפילו שזה ממש אותו דבר (מלבד מה שדירה פחות חשובה כמובן)

בגמ' שם מפורש שבזיווג ראשון א"א לחטוף לך את הזיווג עם תפילה, וזה לא לפי מעשיו

אבל בגמרא לא נראה כך.

(הגמרא במו"ק יח: אומרת שמותר לקדש אישה בחול המועד כי יש לחשוש שיפסיד אותה, והגמ' שואלת שהרי א"א להפסיד אותה שהיא מיועדת לו מלפני 40 יום, והגמ' עונה שיש לחשוש שיתפלל עליה מישהו אחר, ולא יתכן שיקבל אותה כי היא מיועדת לי, ואז הוא יתפלל שהיא תמות כדי שלא יראה איך היא מתחתנת עם אחר..., ולפי דברי האר"י של מי שבא בגילגול נקרא זיווג שני, הגמ' היתה צריכה לתרץ פשוט שיש לחשוש שמא הוא זיווג שני, והוא לא יכול לדעת מזה, ולכן מותר לו לקדש שמא הוא זיווג שני ויוכל להפסיד אותה)

ועדין נראה לי דוחק.

מענין אם מישהו מדבר על זה

חברה שלי סיפרה לי מדרש יפה

היא אמרה שאחרי שיוצאת בת קול ואומר בת פלוני לפלונית

יוצא מלאך ואומר על זה אמן, ויכול להיות שהוא לא יאמר אמן על ההתחלה.

וכל מי שהיא אמרה עד שהמלאך אמר אמן, יוצאים אתו

(או שזה בכלל לא מדרש אלא סיפור כדי לתת הרגשה טובה..חח)

הכל בשביל ההרגשה הטובה

אני אמור להתחתן עם מישהי שהייתה איתי בגן ריקי?!

אני עד היום בקשר עם החבר שלי [או שמא אפשר לקרוא לו "החתן שלי"?] מהגן. נפרדנו בכוח בכיתה ב' כי עברתי דירה למרכז הישוב

ותמיד אנחנו צוחקים שאנחנו נשואים, ואנחנו אוהבים אחד את השני אז אנחנו מרשים אחד לשני להכיר עוד אנשים ולהתחתן שוב

[אחח. הוא היה צריך להיות השבת בישוב חבל..הוא מפסיד..]

יש סיפור על רבי נחמן שאחרי שאשתו נפטרה 

אז הגיעו כמה נשים כאופציה לחתונה

אז הוא אמר שכולם הם בחינת זיווג שלו

ושאפילו אם רק מדברים על האפשרות שמישהו יתחתן עם משהיא 

זה בחינת הזיווג שלו

נראה לי בכללי

שאדם צריך לנהוג לפי השכל הישר

לא לחתוך סתם מתוך מחשבה שיש לו מליון בחורות (או בחורים)

שמחכים רק לו

ולא להיות לחוץ (לחץ ועבודת ה' זה שני הפכים)

רק לנהוג בהגיון, כי השכל הישר זה הכלי שה' נתן לנו כדי לפעול בעולם

להשתדל להיות ירא שמים להתפלל ולהאמין בו יתברך

וזהו. 

בטח לא להכנס לחשבונות של "אני יפספס את הזיווג שלי" זה מלחיץ וכניסה לחשבונות שמיים.

בלי פחדים שמא "מפספסים" משהו..

כל דבר הוא בהשגחה מה' - והאדם צריך לעשות את השתדלותו הסבירה.

"כל מעשינו פעלת לנו".

לא מנהלים את החיים עפ"י "חשבונות נסתרים" של אולי אפספס אם לא אעשה כל שטות - ולאידך של לא צריך לעשות כלום כי הוא ממילא מעבר לפינה..

הרי להתחתן זו מצוה חשובה ושלמות האדם ופתח לדברים טובים - אז כמו כל דבר טוב, אדם שצריך להשתדל ולהתפלל לה' שיעזרהו.

[ואחרי שהאדם הולך בדרך ישרה - מתברר למפרע שזה מה שה' סובב לו..]

השאלה עולה לאנשים, ואנשים רוצים לקבל את מה שהכי טוב להם, משורש נשמתם וכו'....

אז נכון שאולי זה מצווה[תלוי למי?] .. ועדיין כשאתה יודע שמשהו שמיועד אלייך ופספסת- חבל לך, אז השאלה האם זה בכלל אפשרי והאם באמת נקבע לאדם וזה הכי טוב לו,

ואם זה לפי מעשיו מה העניין בכלל בכך שאומרים שנקבע לפני שנולד?

[בגלל מדרש זה לרבים עולה השאלה- אולי היא/הוא כבר התחתנו, עזבו ת'ארץ, ועד מוות, ואז מה, הם יקבלו משהו פחות טוב ממה שהיה ראוי מלכתחילה?]

להסביר.

הגמרא אומרת, מצד אחד:

40 יום קודם יצירת הוולד יוצאת בת קול ואומרת "בת פלוני לפלוני".

לאידך - "אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו".

ומתרצת: זה בזיווג ראשון - זה בזיווג שני (ראשון - 40 יום, שני - לפי מעשיו).

וכבר הביאו פה, שיש מקור בנסתר, שהיום רוב הנשמות הן בגדר השני.

וכמו כן, אומר הרמח"ל שע"י התאמצות גדולה האדם יכול לבנות "בית חדש" גם עם מי שאינה "בֵיתו" באופן הראשוני.

אבל, יש הבדל בין הדברים הללו לבין התנהלות האדם.

המחשבה: "אולי פספסתי", "אולי אקבל משהו פחות טוב"... אע"פ שהיא ניתנת להבנה ב"לחץ" שתופס לפעמים אנשים לפני שהתחתנו - היא מחשבה "עצבנית"..

היא לוקחת מעולמות "גשמיים", "מסחריים", ומעבירה למושגים רוחניים.

אותה תורה שעליה מסתמכים ב"חששות" אלו - היא גם מדריכה אותנו איך מתנהלים עפ"י רצון מיש קובע מראש ומי שקובע לפי המעשים.

והיא אומרת לנו - אתה תעשה את שלך, תכויין לשם שמיים, והשגחת ה' תופיע לך בין דרך מעשיך ובין מעבר להם.

אחרי שתגיע התוצאה - תבין למפרע (ולעיתים לא תבין..).

[ואגב, גם ה"40 יום", אין דבר כזה אולי כבר נסע לחו"ל...  אם זה צריך להיות - אז, בתור משל קיצוני מצחיק, יוכל להיות שבגלל שנתקע לבחורה בראש שטות כזו, היא לא עשתה כלום חודשיים, ובדיוק נפגשה עם מי שטוב לה. "הכרזה" של ה', זו קביעת מציאות..]

הרי גם בכללית הכל בהשגחה מה'. וכבר אמר הרמב"ם על שאלת "הידיעה והבחירה", שהתשובה לשאלה זו רחבה מני ים..

אנחנו צריכים לראות מה התורה מחנכת אותנו. לא לעסוק ב"ניחושים ופחדים".

והתורה אומרת שאדם צריך לא להתבטל לישועתו - בין ע"י תפילה ובין ע"י השתדלות מעשית.

ולאידך, לא לעסוק ב"ניחושים". לא לפחד סתם. תמים תהיה עם ה' אלוקיך.

זו ענ"ד.

זה מעיד על משהו על הרמה הרוחנית של הדור או שאין קשר?

ובכל מקרה, גם אם אפשר על ידי מאמצים לבנות זוגיות טובה גם אם מי שאינו הזיווג הראשון, נראה שיש מעלה טובה יותר ויתרון בדווקא כן לזכות בזיווג ראשון. ואולי מכאן הלחץ.

עוד לא בטוחה בעניין לגמרי, ולפעמים נראה לי שבמציאות שבה אנשים בונים מערכות זוגיות וגם מפרקים לעתים יותר מאחת בחייהם, נראה שבאופן כללי, ולא רק אצל דתיים- יש היום מצב שכל אחד מתאים לכמה אנשים ואין "אחד" שמתאים.

מבחינה דתית כבר שמעתי שבכל רגע נתון הזיווג של אדם יכול להשתנות לפי מעשיו בהווה.

ועדיין גם מחוץ לעולם הדתי רואים מציאות שבה אדם מתאים לכמה ולכן יש הרבה זוגיות ופירוקה[ולפעמים זה פשוט חוסר מאמץ לנסות לשמור על זה, כמו שאמרת, זיווג שני צריך התאמצות גדולה.]

אוח, וככה עבדה הרומנטיקה..פעם באמת חשבנו שיש את ה"אחד/אחת".

לפי מה שהבנתי ממש מסובך לפספס זיווג.

צריך ממש להיות מזניח.

מי שמנסה לגשת להצעות בצורה מסודרת ולא זורק כל הצעה שמציעים לו אין לו מה לחשוש.

ב. כבר כתבתי למעלה שלא מדובר על ה"אחת" שמדברים עליה אצל חילונים. מדובר על שורש נשמה, על מי שמיועדת בשבילך, לא על רגשות אהבה מיוחדים

ג. אין הבדל בזה בין המגזרים, גם גויים וחילונים יש להם בת קול 40 יום, וגם הם מוצאים את זיווגם, אם הם לא מפספסים אותו בידים. החלוקה שלך מלאכותית.

ד. המון נשים יכולות להתאים, ויצליחו לבנות יחד זוגיות, זה לא אומר שהם ייפגשו, על זיווג שני הגמ' אומרת שזה קשה כקריעת ים סוף.

אז ממש קל לפספס....

יש חישוב של הקב"ה על כל צעד ושעל כמו בכל דבר בחיים.

אחרת למה יש רווקים בני 30 ו40..

תאמין לי לא הכרתי מישהו שממש רוצה חיים בלי זוגיות בגיל הזה...

אין "פיסםוס" כי אין אחת מיועדת במיוחד, יש חשבונות אלוקיים לפי מעשיו של האדם ולפי התפילות שלו, כך שאם הוא הפסיד בחורה זה כמו אחד שהפסיד הצעת עבודה - אין עבודה אחת מיוחדת שמאימה לאדם, אלא חשבונות שמים על כל צעד ושעל.

בגדר השני למצוא שידוך זה כמו כל התנהלות האדם בעולם שהיא לפי מעשיו

זה הקלקול של ה"רומנטיקה" הזו..

לחשוב ש"כל רגע" משתנה משהו.

אדם צריך לחפש בישוב הדעת - ולדעת שהוא לא מתחתן "עם כל אחת" - 

אלא עם מי שתהיה בעז"ה אשתו לתמיד.

וברגע שהתחתן - זה כבר אחרת לגמרי. אז הם "משפחה", זה לא איזו רומנטיקה של "בדיקת רגשות" כל רגע.

זה בנין היחס והביחד. הוא צריך להתייחס שהתברר מי האחת לגמרי וזהו.

ועל זה לעבוד. 

ואם כל רגע יחשוב שאולי יכול "לאהוב" עוד יותר - לא יאהב אף אחת. רק את עצמו, וגם זה בשקר.

זה בדיוק הצד השני של המטבע ה"ניחושית", של "אולי כבר פספסתי את האחת". הקיצוניות האחת, של הפאטאליזם, מביאה לקיצוניות השניה של הניהליזם...

הכל בהשגחה מה'. גם השתדלותך מגלה אותה - וגם התוצאה.

ואם, חלילה, ממש לא הלך והיה צריך "מחדש", אז זה אמור להיות חריג - ואז אחרי כל ההשתדלות הנדרשת, גם זה בהשגחה מה'.

לכתחילה מחפשים את ה"אחת" לגמרי - וזה ע"י מעשים טובים ומידות טובות והשתדלות טובה, ואמונה בתפיסת התורה - ולא ה"רומנטיקה המודרנית" - את הנישואין ועוצמתם ושווי ההשתדלות בם ובבנין משפחה.

לא קשור

יכול להיות שזיווג ראשון לא יהיה מוצלח ושני כן

הרי מי שנחשב זיווג ראשון הוא מי שמתאים לך לשורש הנשמה וכו'- איך ייתכן שלא תהיה אהבה? הרי זה מה שמיועד לו טרם נוצר, ואם כך זה הדבר האידיאלי, לא?

בנוסף יש את המדרש על בת שלמה המלך[ ההשראה לרפונזל??]

בקצרה למי שלא מכיר: ששלמה המלך שיש לו בת יפה והוא מביט במזלות, ורואה שתתחתן עם עני- "ואין בישראל עני כמותו". לכן בנה מגדל גבוה בים שאי אפשר להגיע אליו, שם בו את בתו.

לימים, אותו עני הלך לחפש מזון וישן בנבלת שור/אריה ונשר תפס אותו והביאו למגדל. ומסופר שבסוף נישאו ונולד להם ילד וכו'.

כלומר הנמשל שאין אפשרות לשנות את הזיווג, ואפילו נטען לחשוב שאין טעם להשתדל.

בנוסף ביצחק ודוד לא רואים השתדלות... יצחק אבינו שאפילו מקבל סימן ע"י האוהל שזה זיווגו, ודוד המלך שאומר “הנקלה בעיניכם התחתן במלך, ואנוכי איש רש ונקלה”- כלומר גם דוד יודע מראש שזיווגו של אדם קצוב.

גם ליעקב יש רוח הקודש כשפוגש ברחל, ובנוסף לפי רש"י הוא מביא את רכושו לאליפז בן עשיו- על מנת שיחשב למת ובא ללבן חסר כל- כלומר כל הרכוש שהביא כדי להקל מציאת בת זוג ולכן אין מאמץ כאן.

אז אפילו המקורות נותנים לנו דג', אנחנו אמורים להבין כמה שזה הדבר האידיאלי והנכון להתחתן עם זיווג ראשון?

אז למה שנפסיד את זה מראש?

למה לעבוד קשה יותר כדי שתהיה אהבה אם הדבר הנכון הוא כן זיווג ראשון ששם אמורה להיות אהבה...?

ובכלל מוזר לי הרעיון שזיווג ראשון לא יהיה טוב. 

אמנם בהקדמה לתנחומא , אבל של בובר

בפעם האחרונה ששמעתי את זה, נאמר שזה ב מדרש "וישע" רק שסופר עם עורב

מצאתי את זה ב"המאמין והמשתדל" מאת הרב זאב מאור

http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_52732_86.pdf

[לא לקחת את המסר שהוא כותב בסוף כמסר סופי, צריך לקרוא את הספר לדעתי כדי להבין את המהלך]

(זכור לי משהו בכתבי ביאליק. אגדת שלשה וארבעה, נוסח ראשון)

כ"י ג' של מדרש תנחומא, במבוא למהדורת בובר.

השאלה אם האהבה תבוא לפני החתונה או אחרי

וגם האם זה יקרא "אהבה אמיתית" עם זיקוקים או אהבה שלא נראית מיוחדת אבל היא נמצאת שם בתוך הלב.

אני לא מאמין שיש אדם שמאושר עם אשה שהוא לא אוהב (מלבד מה שאדם מחויב לאהוב את אשתו)

הענין הוא שאהבה זה דבר שנבנה ונרכש, זה לא חייב לבוא ב"בום"

ואפשר להיות מאושר בלי לאהוב את מי שאתה חי איתו- החיים מתנהלים טוב, יש ילדים שאתה מאושר שיש לך, מסתדרים בסדר...

ואני חושבת שהיום רוב האנשים מתחתנים עם אהבה לפני החתונה[מקווה לפחות]..

בכל מקרה זה לא עונה לי על השאלות..

אפשר להיות מאושר גם נכה על כסא גלגלים או עם סרטן סופני.

כך שאפשר להיות מאושר גם אם אתה נשוי עם אשה שאתה לא אוהב

אבל זה צורת חיים נוראה. (במיוחד לאשה, אבל גם לאיש)

לגבי כמה אנשים אוהבים לפני החתונה, אני מניח שאת צודקת, אבל זה לא מוכרח להיות כך.

צריך רק שיהיה קשר רגשי התחלתי, לא מוכרחים שיהיה ישר על ההתחלה ממש אהבה.

והשאלה שלך לא ברורה לי

א.השתדלות- כאשר המקורות מראים שאין בעצם סיבה להשתדל ממש, ומה שנגזר הוא בעצם מה שתקבל כזיווג.

ב.אם זיווג ראשון הוא האידיאל משורש נשמתך, שהרי שם האהבה אמורה להיות החזקה ביותר, הוא האדם שאיתו בעצם אתה אמור להיות.

מה זה זיווג ראשון לא מוצלח בכלל? הרי הוא זה שאתה נועדת ולפני שנולדת או נוצרת...אין מה להתאמץ, לא ברור לי איך זה יכול להיכשל,

כלומר חלקתי על מי שכתבה מעלי שיכול להיות זיווג ראשון לא מוצלח וזיווג שני כן טוב.

כי הראשון הוא זה שטוב לך... לשני אתה צריך להתאמץ... 

לגבי א באמת כך ראיתי - שצריך לעשות השתדלות פחות מבכל דבר בחיים. (להזכירך, זה רק בזיווג ראשון, ואם את בזיווג שני צריך לעשות השתדלות כמו כל דבר)

ולגבי ב מה זה "להתאמץ"? אין צורך להתאמץ כל כך כדי למצוא אותו, אבל אחרי שהוא כאן צריך להתאמץ מאד! כל נישואין עם אשה הם פרוייקט עצום, שמצריך המון השקעה והמון התמודדות.

יתכן מאד שאדם יתגרש מזיווג ראשון. כתוב בפוסקים שצריך להשתדל כמה שיותר לא לגרש אשת נעודים, אבל יש מצבים כאלה.

יש גם מצבים שהיא ממש אשה רעה - והיא זיווג ראשון! פשוט היא שורש נשמתך, והתפקיד שלך ללמוד להסתדר איתה, ואם לא תצליח - תצטרך להתגרש!

החיים לא פיקניק!

זה לא שיש איזה שהיא נסיכה שמחכה לך שאיתה תחיה בטוב ובנעימים. יש לך תפקיד, ויש אשה שמתאימה לך, זה לא אומר שתלקק דבש לאורך כל הדרך!

עלה לי עוד טיעון לעניין,

יעקב-רחל-לאה

לאה אמנם בתפילות שינתה את זיווגה והתחתנה עם יעקב, אך נראה שעדיין רחל שהיא זיווג ראשון היא ה"אהובה".

כלומר הנה דוגמה שהאידיאל והאהבה נמצאים בזיווג ראשון.

ולאה מצטיירת כאישה הפחות אהובה, אע"פ שזכתה ובזכות מעשייה שינתה זיווגה

אז ברור שזו השאיפה ואפשר להבין למה צריך לפחד מלפספס זיווג ראשון...

ולעבוד קשה בזיווג שני? למה לרצות את זה אם אפשר לקוות לראשון..ולא להפסיד אותו....

בפועל לא תמיד נכון.

זה קצת נמהר לקבוע שהם לא השתדלו בשביל אותו זיווג ראשון.

1 איך אפשר להגיד על יעקב אבינו שהוא לא השתדל? - 14 שנה!! כמה השתדלות בשביל רחל, כי היה משוכנע שזהו זיווגו, ועוד אחרי שה' נתן לו דווקא את לאה, לכאורה רמז שזה הזיווג ולא רחל.

2 ולגבי יצחק אבינו - הסימנים (וכן האהבה) הגיעו רק אחרי החתונה, ואחרי מקסימום של השתדלות - אמנם דרך שליחים, במקרה זה אבי החתן ועבדו. ואני בטוחה שיצחק עצמו עשה גם הוא השתדלות - ודאי במישור הרוחני (תפילות, התעלות רוחנית במטרה להיות ראוי להוליד את עמ"י... הוא היה רווק עד גיל 40)

3 לגבי דוד, אני לא חושבת שאפשר להסיק מתגובתו הראשונית שהזכרת להצעת השידוך שקיבל, שהוא יודע שהזיווג קצוב. אולי אמר מה שאמר מסיבות פוליטיות, ואולי היו לו סיבות אחרות.

בכל מקרה לפי הכתוב מיד לאחר מכן, כשהתבקש להביא 100 ערלות פלישתים בשביל לזכות באותו זיווג, הוא דווקא הזדרז והישיג 200. זה היה כמובן מבצע די מסוכן (שאול בנה על זה שהוא ימות שם) ולכן זה נשמע לי כמו השתדלות שאין לזלזל בה.

ולגבי האהבה, גם אם הזיווג ה"נכון" מהשמים תמיד מגיע עם אהבה, מי אמר שהיא חייבת להיות מיידית כמו אצל יעקב ורחל? וגם אם כן, מי אמר שזה בא בלי קשיים ובלי השתדלות גדולה?

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

אי אפשר לשחק עם ענייני הצניעות.

עם ישראל מצווה להישמר במיוחד בענייני הצניעות יותר משאר העמים.

אני באמת חושב שצריך למצוא דרך לגרום לכך שיתלבשו בצניעות בדרך ראויה שאינה מעליבה.

והכי חשוב - לדעת כי כל מה שכתוב בתורה זה האמת.

במסכת אבות מסבירים לנו כיצד לפעול בעולם הזה בצורה נכונה ע"פ התורה וההלכה.

בקצרה- ייתכן שלפי ההלכות שהיא מכיר/נוהגת - זה אחלה

ויכול להיות שהיא מאוד מחויבת להלכה (ובנושא שרוול זו הלכה שהיא מכירה)

ואז השאלה האם זה תרחיש שסבבה לך?

אם כן, אז אפשר פשוט לדבר איתה בכללי על מחויבות להלכה, איך היא רואה את עצמה, איך אתה רואה את עצמך וכו.

אתה מחפש מישהי יותר אדוקה וזה בסדר.

אתם לא במצב של דיבור פתוח על הצניעות שלה.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.