זמן לבד, בנחת, לדבר לשמוע איך היה בגן, לספר משהו. וגם בזאר הזמן שלא ירגיש "מחוץ לעניינים".

ב. הרבה חום ואהבה - אבל לא לא בגישה של "איזה מסכן" (אפילו בהרגשה בלב), שאז זה עלול לגרום לו באמת להרגיש מסכן ולהבין שזו הדרך לאושר.. - אלא מתוך נתינה וחיבה ושמחה והערכה.

זו ענ"ד.

"להתבודד" איתו

זמן שמוקדש לו ואין אדם או טלפון שעלולחם להפריע

בוקר טוב!

תודה למגיבות.

אנחנו משתדלים. זה קשה, במיוחד כשרוב הזמן אחרי הגן ועד שמתחילים התארגנות ערב- הוא בוכה.

מצד אחד אני רוצה לחבק אותו, אני יודעת שזה הדבר היחיד שיכול לעזור לו.. מצד שני- אני לא רוצה שהוא ילמד מזה שאם הוא יבכה הוא יקבל חיבוק.. אבל הוא באמת לא יודע להרגע. גם כשאני אומרת לו שקודם ירגע, ואח"כ אצליח לדבר איתו, הוא אומר לי שהוא לא יודע איך להרגע.. 

ותוספת במיוחד מהיממה האחרונה.

יש לו קטע שהוא רואה רק את מה שהוא רוצה עכשיו, ברגע זה ממש. ולא מעניין אותו שום דבר מעבר לנק' הזמן הזו.

בלילה הוא בכה מלא זמן שהוא רוצה כרית. אבל הכרית שלו הייתה מסריחה מפיפי שברח לו בשינה. וגם כשניסינו להסביר לו שהכרית מסריחה הוא אמר: 'אבל אני עדיין רוצה כרית', ובכה עוד מלא.. כשהצעתי לו כרית אחרת , הוא לא רצה. 

היום הוא חוגג יומולדת בגן. הוא מאוד מחכה ומתרגש. חשבתי שזה יגרום לו היום לקפוץ מהמיטה ולהתארגן ראשון, אבל שוב כרגיל, הוא בכה ובכה ובכה, ולא התארגן וכשהזכרנו את יום הולדת הוא אמר 'אבל אני עייף'.. הוא רוצה את היום הולדת, אבל עכשיו הוא עייף.. 

זה יום הולדת ראשון שאני מרגישה דואגת, אובדת עצות וגם קצת עצובה.. במקום להיות שמחה ומתרגשת.

הוא ברגרסיה רצינית. המצב לא היה כך. 

ושוב, תודה לקוראים/ קוראות ולמגיבים/ מגיבות..

זה לא פתרון כולל, אבל סתם כיוון חשיבה-

כשילד רוצה משהו, הסברים הגיוניים של למה הוא לא יכול לקבל אותו לא יספיקו להרגיע אותו (כמו מה שסיפרת על הכרית). מה שאני חושבת שנכון לעשות זה לתאר לו את התחושות שלו ('אתה ממש רוצה את הכרית שלך, איך הייתי רוצה לתת לך את הכרית שלך שאתה אוהב..') וכך הוא מבין שאתם באמת מבינים אותו. אח"כ אפשר להסביר שאי אפשר ולשאול אותו אם יש לו רעיון מה בכל זאת יעזור לו ('הלוואי והיינו יכולים להביא לך את הכרית שלך, אבל היא רטובה ועם ריח לא נעים, ואנחנו לא רוצים שתישן איתה ויהיה לך לא נעים. מה אתה חושב שכדאי שנעשה?'), ואז אולי הוא יציע מעצמו רעיון, ואם לא- אפשר לתת לו כמה רעיונות לפתרון והוא יבחר ('אתה רוצה לישון עם הכרית השניה? אתה רוצה לישון עם הכרית של אמא והיא תישן עם הכרית האחרת הנקייה? אתה רוצה לקבת חיבוק ולישון הלילה בלי כרית?).

באופן כללי, נראה לי עצם זה שילד מרגיש שמבינים אותו ומתייחסים למה שהוא מרגיש, יכול הרבה פעמים לעזור לו להתמודד עם הבעיה.

[סתם סיפור שנזכרתי בו- היינו אצל חמי וחמותי, ואחד האחיינים, בן שנתיים וקצת, בכה כי רצה לשבת על כסא וסבא וסבתא לא הרשו כי הכסא היה קצת שבור. הילד בכה, וכל מה שהסבא ניסה להציע לו כדי להרגיע אותו לא עזר. ואז הגיע האבא, הבין מה שקרה, ואמר לו 'אתה עצוב כי רצית לשבת על הכסא וסבא לא הרשה?', והילד המתוק אמר כן, והבכי נגמר.. הוא סה"כ רצה שיבינו למה הוא בוכה, ולא שינסו להסיח את דעתו מהבכי!]

אני אסייג ואומר שכאמא עוד אין לי ניסיון לגיל הזה, אבל יש לי ניסיון של אחים קטנים, וגם כלים שלמדתי בספר 'איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו'- ספר מומלץ מאוד!

וכמובן שזה לא עצה לפתור את הבעיה מהשורש, אבל זה כן יכול לעזור בתוך כל מיני מצבים..

בהצלחה!

מועיל גם בתקשורת עם מבוגרים

ולא רק עם ילדים.

אבל זה ממש לא משנה לו ולא מזיז לו. 

הוא כאילו לא מבין,

הוא רוצה משהו ושיתהפך העולם, "אבא שלי מבין אותי? למי אכפת! אני רוצה .... (השלם את החסר)"

אולי הוא באמת עייף ולכן קשה עליו ההתארגות בבוקר?

באיזה שעה הולך לישון? יכול להיות שזה לא מספיק לו?

הרבה הצלחה!

ומחזקת עוד נקודה שכבר נכתבה- להקדיש לו זמן שיהיה רק לו. אפילו אם בשביל זה צריך לשלם לבייביסיטרית שתהיה עם שאר הילדים למשך חצי שעה-שעה, ובאותו זמן את רק איתו.

להיות מלאת אמון ביכולות שלו כן לעשות וכן להצליח. לא להתייאש מחוסר ההצלחה שלו, מהרגרסיה, לא לראות אותו- בעיני רוחך- כילד איטי ומתקשה (אולי את לא עושה את זה. אולי את זה עושה את זה קצת, כי זה קשה להימנע לגמרי. עם זאת, פשוט תנסי לראות אותו בעין חיובית, כרוצה, יכול ומסוגל).

ו... להתייעץ אולי עם הפסיכולוגית של הגן ועם רופאה התפתחותית. אני עברתי בזמנו אצל שתיהן, אצל כל אחת בזמן אחר ומסיבות שונות, ושתיהן עזרו לי ונתנו לי כיווני מחשבה.

ידע מקצועי, אבחון של אישה מקצוע והנחיות ברורות מה לעשות, מעבר לעזרה מעשית, יכולים להביא לך הרבה שלוה ונחת בנפש, מהידיעה שיש כיוון בהתמודדות הזו.

הרבה הצלחה!

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות