זמן לבד, בנחת, לדבר לשמוע איך היה בגן, לספר משהו. וגם בזאר הזמן שלא ירגיש "מחוץ לעניינים".

ב. הרבה חום ואהבה - אבל לא לא בגישה של "איזה מסכן" (אפילו בהרגשה בלב), שאז זה עלול לגרום לו באמת להרגיש מסכן ולהבין שזו הדרך לאושר.. - אלא מתוך נתינה וחיבה ושמחה והערכה.

זו ענ"ד.

"להתבודד" איתו

זמן שמוקדש לו ואין אדם או טלפון שעלולחם להפריע

בוקר טוב!

תודה למגיבות.

אנחנו משתדלים. זה קשה, במיוחד כשרוב הזמן אחרי הגן ועד שמתחילים התארגנות ערב- הוא בוכה.

מצד אחד אני רוצה לחבק אותו, אני יודעת שזה הדבר היחיד שיכול לעזור לו.. מצד שני- אני לא רוצה שהוא ילמד מזה שאם הוא יבכה הוא יקבל חיבוק.. אבל הוא באמת לא יודע להרגע. גם כשאני אומרת לו שקודם ירגע, ואח"כ אצליח לדבר איתו, הוא אומר לי שהוא לא יודע איך להרגע.. 

ותוספת במיוחד מהיממה האחרונה.

יש לו קטע שהוא רואה רק את מה שהוא רוצה עכשיו, ברגע זה ממש. ולא מעניין אותו שום דבר מעבר לנק' הזמן הזו.

בלילה הוא בכה מלא זמן שהוא רוצה כרית. אבל הכרית שלו הייתה מסריחה מפיפי שברח לו בשינה. וגם כשניסינו להסביר לו שהכרית מסריחה הוא אמר: 'אבל אני עדיין רוצה כרית', ובכה עוד מלא.. כשהצעתי לו כרית אחרת , הוא לא רצה. 

היום הוא חוגג יומולדת בגן. הוא מאוד מחכה ומתרגש. חשבתי שזה יגרום לו היום לקפוץ מהמיטה ולהתארגן ראשון, אבל שוב כרגיל, הוא בכה ובכה ובכה, ולא התארגן וכשהזכרנו את יום הולדת הוא אמר 'אבל אני עייף'.. הוא רוצה את היום הולדת, אבל עכשיו הוא עייף.. 

זה יום הולדת ראשון שאני מרגישה דואגת, אובדת עצות וגם קצת עצובה.. במקום להיות שמחה ומתרגשת.

הוא ברגרסיה רצינית. המצב לא היה כך. 

ושוב, תודה לקוראים/ קוראות ולמגיבים/ מגיבות..

זה לא פתרון כולל, אבל סתם כיוון חשיבה-

כשילד רוצה משהו, הסברים הגיוניים של למה הוא לא יכול לקבל אותו לא יספיקו להרגיע אותו (כמו מה שסיפרת על הכרית). מה שאני חושבת שנכון לעשות זה לתאר לו את התחושות שלו ('אתה ממש רוצה את הכרית שלך, איך הייתי רוצה לתת לך את הכרית שלך שאתה אוהב..') וכך הוא מבין שאתם באמת מבינים אותו. אח"כ אפשר להסביר שאי אפשר ולשאול אותו אם יש לו רעיון מה בכל זאת יעזור לו ('הלוואי והיינו יכולים להביא לך את הכרית שלך, אבל היא רטובה ועם ריח לא נעים, ואנחנו לא רוצים שתישן איתה ויהיה לך לא נעים. מה אתה חושב שכדאי שנעשה?'), ואז אולי הוא יציע מעצמו רעיון, ואם לא- אפשר לתת לו כמה רעיונות לפתרון והוא יבחר ('אתה רוצה לישון עם הכרית השניה? אתה רוצה לישון עם הכרית של אמא והיא תישן עם הכרית האחרת הנקייה? אתה רוצה לקבת חיבוק ולישון הלילה בלי כרית?).

באופן כללי, נראה לי עצם זה שילד מרגיש שמבינים אותו ומתייחסים למה שהוא מרגיש, יכול הרבה פעמים לעזור לו להתמודד עם הבעיה.

[סתם סיפור שנזכרתי בו- היינו אצל חמי וחמותי, ואחד האחיינים, בן שנתיים וקצת, בכה כי רצה לשבת על כסא וסבא וסבתא לא הרשו כי הכסא היה קצת שבור. הילד בכה, וכל מה שהסבא ניסה להציע לו כדי להרגיע אותו לא עזר. ואז הגיע האבא, הבין מה שקרה, ואמר לו 'אתה עצוב כי רצית לשבת על הכסא וסבא לא הרשה?', והילד המתוק אמר כן, והבכי נגמר.. הוא סה"כ רצה שיבינו למה הוא בוכה, ולא שינסו להסיח את דעתו מהבכי!]

אני אסייג ואומר שכאמא עוד אין לי ניסיון לגיל הזה, אבל יש לי ניסיון של אחים קטנים, וגם כלים שלמדתי בספר 'איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו'- ספר מומלץ מאוד!

וכמובן שזה לא עצה לפתור את הבעיה מהשורש, אבל זה כן יכול לעזור בתוך כל מיני מצבים..

בהצלחה!

מועיל גם בתקשורת עם מבוגרים

ולא רק עם ילדים.

אבל זה ממש לא משנה לו ולא מזיז לו. 

הוא כאילו לא מבין,

הוא רוצה משהו ושיתהפך העולם, "אבא שלי מבין אותי? למי אכפת! אני רוצה .... (השלם את החסר)"

אולי הוא באמת עייף ולכן קשה עליו ההתארגות בבוקר?

באיזה שעה הולך לישון? יכול להיות שזה לא מספיק לו?

הרבה הצלחה!

ומחזקת עוד נקודה שכבר נכתבה- להקדיש לו זמן שיהיה רק לו. אפילו אם בשביל זה צריך לשלם לבייביסיטרית שתהיה עם שאר הילדים למשך חצי שעה-שעה, ובאותו זמן את רק איתו.

להיות מלאת אמון ביכולות שלו כן לעשות וכן להצליח. לא להתייאש מחוסר ההצלחה שלו, מהרגרסיה, לא לראות אותו- בעיני רוחך- כילד איטי ומתקשה (אולי את לא עושה את זה. אולי את זה עושה את זה קצת, כי זה קשה להימנע לגמרי. עם זאת, פשוט תנסי לראות אותו בעין חיובית, כרוצה, יכול ומסוגל).

ו... להתייעץ אולי עם הפסיכולוגית של הגן ועם רופאה התפתחותית. אני עברתי בזמנו אצל שתיהן, אצל כל אחת בזמן אחר ומסיבות שונות, ושתיהן עזרו לי ונתנו לי כיווני מחשבה.

ידע מקצועי, אבחון של אישה מקצוע והנחיות ברורות מה לעשות, מעבר לעזרה מעשית, יכולים להביא לך הרבה שלוה ונחת בנפש, מהידיעה שיש כיוון בהתמודדות הזו.

הרבה הצלחה!

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...