שלום.
אולי למישהו פה יהיו תובנות שיעזרו לי..
אני דואגת מאוד לבני. בן 4. ילד רגיש מאוד מאוד, ופגיע. צריך ה- מ- ו- ן אהבה וחום. תמיד היה רגיש, ולדעתי מיקומו במשפחה- כילד סנדוויץ'- לפניו יש ילדה בת 5 וחצי, ואחריו- תינוק בן שנה ועשרה חודשים, גם הקשה עליו. בתקופה האחרונה אחיו הקטן מושך יותר תשומת לב- התחיל לדבר וכו'.. ודבר נוסף- לפני חודש ב"ה ילדתי. (אבל שוב, אני לא רואה את הלידה לכשעצמה הגורם לקושי, אלא רק תוספת).
לאחרונה הוא יש לו המון פספוסים. כל לילה, ולפעמים גם כמה פעמים בלילה. היו גם כמה פספוסים ביום. זה התחיל קצת לפני הלידה.
הוא נגמל מעצמו כשהיה בן שנתיים. גמילת יום- באופן מלא, ובלילה- קרה שפספס, אבל לא כמו עכשיו.
הוא בוכה המון. המון. המון. מכל דבר. מאחותו, מאחיו, מאיתנו. מהכל. כל הזמן.
הוא מאוד ילדותי. כשהוא רוצה משהו- לא משנה מה נגיד ומה נעשה. הוא רוצה, וזהו. לא מעניין אותו יותר כלום.
בגן לא רואים שינוי בהתנהגות שלו. גם שם אומרים שהוא רגיש מאוד, אבל אין משהו חדש. משבחים אותו מאוד ואומרים שהוא ילד טוב, מבין, חכם וכו'. ב"ה.
הוא מאוד רוצה ללכת לגן, אבל בבוקר לוקח לו ה-מ-ו-ן זמן להתארגן. המון. הרבה מעבר לרגיל...
אני מרגישה כאילו במקום לגדול- הוא הולך לנו אחורה. כאילו אחיו הקטן- בוגר ממנו..
ואני דואגת לו מאוד.
ניסינו את שיטת המדבקות. פרסים. זה לא הולך. בזמן קבלת המדבקה הוא שמח, אבל על ההתנהגות שלו זה לא משפיע.
אני ממש אובדת עצות. לא יודעת איך להגיב, ובעיקר- מפחדת להזיק לו.
מרגישה שהוא כ"כ רגיש ועדין נפש.. והוא נראה במצוקה...
הוא כ"כ מקסים ומתוק. באמת נשמה טובה, שלא מתכוון לרע. ואני לא יודעת איך להתנהג איתו...
אשמח לתובנות, יעוץ, עזרה, הכוונה. כל דבר.......
תודה רבה לכל מי שקרא עד פה, והגיב.