(זה שבינו לבין הר הבית יש קברים של ערבים)

מתי יביאו לשם את ישראל כץ שיבנה שם תחנת רכבת או לפחות מסוף אוטובוסים מכובד?

איזה רעיון אחלה

לדבר כך על המקום שדורות של יהודים מתייחסים אליו בחרדת קדש.

וחז"ל אמרו: מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי.

והאופן הרגיל לפרש את זה - הוא על "הכותל" הזה, שנשאר אחר החורבן - לא על כותל המקדש.

וכן פירש הרצי"ה זצ"ל בספרו לנתיבות ישראל מאמר "כותלנו" שכולו קנאת המקום הזה, כנגד רשמים של איזה "סופר" שראה בו "עליבות"..

זה לא "הקיר המערבי" עם הקברים..

ולהגיד על זה שיבנו שם וכו' - זה ביזיון גדול.

ואיך נתבע מאחרים לכבד את קדשינו?..

תבדוק, יש שם את שרידי החנויות ומקוואות.

(כיוון שפנית גם אלי..), שמי שאומר על הכותל "כולה קיר" - לא יתפלא על מי שיאמרו על הרב הבית, ר"ל, "כולה הר".. ועל ספר תורה, "כולה יריעה" ח"ו. וכן אל ארץ ישראל. ממתי מודדים הופעת קדושה לפי החיצוניות?  אז "קיר" זה לא טענה.

לגבי ה"בהמות" אם היו שם; בהר הבית, בביהמ"ק, היה בית מטבחיים (ובאמת היה פעם איזה איש צבא נחמד, אבל בור, שהביע משהו דומה לדבריך על מקום המקדש. כשמתחילים לבזות - לא גומרים. ואין לגיטימציה לתבוע זאת מהשני כשאינך מכבד בעצמך מה שאחרים..)

"מתפללים לכיוון המקדש" - אכן. כמו בכל בית כנסת. ועדיין זה לא משנה אפילו לגבי קדושת בית כנסת רגיל.

ומי שמזלזל "לשים תחנת רכבת בכותל", ר"ל, שלא יתפלא שערבים משחקים כדורגל בהר הבית.  זלזול לא מסתיים היכן שאתה רוצה.

ומי שמזלזל בכל גדולי ישראל, לדורותיהם, שעמדו ועומדים בחרדת-קודש מול הכותל המערבי (בוודאי מתוך קדושת מקום המקדש, ולא במנותק ממנה), ובדברי חז"ל על שכינה שלא זזה ממנו, ובפירוש גדולי עולם שאמרו שזה "הכותל", שלנו - 

שלא יתפלא איך מזלזלים גם, ר"ל, בקדושת מקום המקדש. גם תלמידי חכמים הם "מקדש". ו"דרישת ה' יתברך" מתחילה מהם.

בווודאי צריך למחות על קדושת מקום המקדש (ולאו דווקא על ה"עליה" - אם כי לא יעלה על הדעת שהוואקף יקבע זאת, וגם לא כל החרפה ששם היום, כולל תפילה, והחולצה שאמרת וכו'.. אך לגבי עצם העליה, הרה"ר פסקה שלא - ולא שינתה - ויש גדולים שאומרים שכן. דומני שהן עדיין במיעוט. ושום "קנאות" אינה יכולה לשנות את העובדה הזאת) -

אך כאשר מדברים בביזיון על הכותל המערבי, אז צריך למחות על זה. כל דבר במקומו ובזמנו.

ה"פרופורציות" הנכונות הן, לא לרמוס כל יקר וקדוש, בגלל שהלב כואב על עוד יותר יקר וקדוש.

והרעיון "לפתוח ספר וללמוד" הוא מצוין. גם על קדושת המקדש, גם על הכותל ( הנה, כבר הצעתי לעיל "מראה מקום" מדברי הרצי"ה זצ"ל שבוודאי היה "בקיא בספרים" יותר מכולנו), גם דברי הראי"ה קוק זצ"ל בזמנו על קדושת מקום הכותל המערבי, ועל קדושת מקום המקדש והזהירות בה. גם על כבוד תלמידי חכמים שכתבו על הנושא הזה של הכותל בסגנון הפוך לחלוטין ממה שנכתב פה.

ניתי ספר ונחזי...

על הסיפור...

וכמובן שאין צורך לקבל את "דעתי"...

אבל זו לא "דעתי" - אני הבאתי בשם גדולים ממני וממך. מה נעשה, בכל נושא יש מומחים לו. זה חכמינו אמרו.

אבל אתה צודק שבוודאי כשנזכה בעז"ה, אז יחזור בית המקדש למקומו, ואז גם לכותל, ואפילו איפה שמותר היום לעלות לדעת המ"מתירים" בהר הבית - נזכור חסד נעורים, שעוררונו על כיסופי המקדש; ועיקר תפילתנו וקורבנותינו יהיו בו עמו, בקדושה ובטהרה.

[זהו רגע נדיר של דוסיות שלי שיוצא החוצה].

כשאני רוצה לדבר עם הקב"ה במקום הקרוב ביותר שאני יכולה, חוץ מבית הכנסת אני כנראה אלך לכותל.

להרבה יהודים הכותל מסמן מקום כזה ולא רק לי.

אז תגיד לי שזה רק קיר?  ושבאותה מידה תעשי התבודדות ביער והקב"ה ישמע אותו דבר? יכול מאוד להיות.

אבל ההבדל הוא מבחינתי, זה המקום הכי קרוב למה שחלמו עליו אבותינו בגלות.

אז תגיד שהאידיאל והשאיפה לעלות להר הבית, זה לא בר ביצוע כעת ואתה גם לא יכול לבטל בהינף יד את מי שאוסר.

אתה רוצה לכבוש את הרב הבית? לעודד עלייה להר הבית? אוקי...

אבל אל תזלזל במקום שהמהווה והיווה לי ליהודים רבים מקום של חיבור להקב"ה.

אם זה לא מספיק חשוב אז אני כבר לא יודעת מה להגיד...

זה עצוב שהכותל הוא סמל בלי ההקשר.

בלי החיבור להר הבית ולמקדש.

כשאני מגיעה לכותל- אני לרוב אלך למרפסת, למקום ממנו משקיפים על קודש הקודשים, ממנו רואים את החוסר ואת הכיפה הצורמת. 

הכותל אינו מקום שמחליף את המקדש. 

כי אז אנחנו שוכחים שצריך להיות שם משהו אחר.

וכן, לפעמים צריך לזלזל במשהו שנותנים לו ערך יותר מכפי שהוא, כדי שיבינו שזה מה זה- קיר תמך. 

הכותל מסמל כיסופים- לא את המקום עצמו.

(להבדיל- זה כמו שאנשי גוש קטיף נוסעים למחסום כיסופים, המחסום עצמו לא מסמל להם כלום בפני עצמו- הוא מסמל קרבה לגוש, לבית שלהם, זה מה שבאמת חשוב להם)

אנחנו צריכים להרגיש שהכותל הוא רק דרך, הוא רק קרוב אבל לא הדבר עצמו.

ואני מחפשת מקום קרוב להקב"ה... לא דווקא את הר הבית.

היה איש אחד שכל זמן מסוים ביקר אצל אביו. הוא הקפיד מאוד לפני כל ביקור להתקלח, להתלבש בבגדים מכובדים ודאג מאוד להופיע לפני אביו רק בצורה מכובדת וראויה.

יום אחד הוא עבר ליד הבית של אבא שלו ושמע מבפנים צעקות וקולות נפץ ואת אבא שלו זועק לעזרה.

אז מה הוא עשה?

האם הוא טרח ללכת לבית שלו להתרחץ, להתלבש ורק אז להופיע לפני אביו כדי להציל אותו מהגנבים?

המשל הזה ממחיש לדעתי די יפה את המצב היום בהר הבית- יש פה מלחמת ריבונות . ומה אנחנו עושים??

אבל לא בדיוק קשור לנושא שדובר..

ובאמת "מה עושים" למען הריבונות - זה נושא שצריך לשקול בכל הרצינות. זה באמת ענין חשוב מאד.

ולא לכותל.

(ראיתי שבהמשך השרשור דיברו על עליה להר הבית  והמשל של בן של הזכיר לי את המשל הזה...)

חשיבה אסוציאטיבית

(סליחה שלא הצלחתי לנסח את זה אחרת) - 

שלא יתפלא למה אנחנו עדיין לא בהר הבית.

שאף אחד לא העלה בדעתו מעולם לתת לכותל את "מירב הקדושה והעליונות". מיר בהקדושה והלעיונות זה להר הבית, למקום המקדש, לקדש הקדשים (שלשם לכולי עלמא אסור לעלות כיום).

וזה שאנחנו לא בהר הבית - במובן ה"פיזי", של ההתהלכות שם, זה כי רוב גדולי ישראל סברו וסוברים שזה אסור מחשש כרת. וזה לא מ"חוסר החשבתו" חלילה. ההיפך - בגלל קדושתו היתרה על כל מה שסביבו.

וזה שאנחנו לא מספיק "שם" במובן השלטוני (וב"ה שלא לגמרי לא. אחרי הכל - השוטרים שעושים שם את הצרות הם בכל זאת מתקוף ריבונות שלנו) - זו חולשה מעליבה. לא כזו שהתחילה מהחשבת הכותל במעלתו, אלא כזו שבאה מחולשה בנושא של הכרת קדושת המקום וקדושת הארץ, וערך שלטוננו.

ובאמת צריך להרים קרן ישראל. זה מתבטא בנתינת סמכות כלשהו לאוייב שם, וגם במקומות נוספים ארץ. צריך לחזק.

יכול להיות שהיו כאלה, אבל עדיין, ככה לדבר בפומבי על תמידי חכמים,

בית המקדש בטוח לא יבנה מזה

אדם שאומר כך,

מראה שאינו מבין ב"רבנים" (עכ"פ מסדר הגודל של אלו שעליהם מדובר), ואיך הם פוסקים הלכה...

ולכן, כדבריך, אינו יכול להביע דעה לגביהם. גם מסתכן בביזוי ת"ח ש"אין רפואה למכתו". חבל..

שרבני הדור הקודם העדיפו לאסור עליה להר, מחשש פוליטי שהר הבית יהפוך למוזיאון. זו גם הסיבה שתלמידיהם ובניהם של חלק מהם, היום - כן מעודדים את העליה להר.

(יש מתלמידי "מרכז" שעולים ואין בישיבה פוצה פה ומצפצף)

יש מצוות מורא מקדש!

לעשות מהר הבית מוזיאון זה חילול הקודש נוראי, יותר גרוע מלעשות שם מסגד שמתפללים בו לה'.

מה הקשר פוליטיקה לכאן. זה שיקול רוחני!

הזדעזעתי ממש!

מוזיאון בהר הבית!!!!!

חושב שאתה "בדקת וחקרת" את כל פרטי הדינים וההלכות השייכות להר הבית?!

יותר מכל אלו שאומרים אחרת?!

כל חכמי הרה"ר שאמרו אחרת פשוט "התעצלו" לבדוק?!...

מובטחני במי שאומר כך - שלא למד את הנושא בעיון. אין מצב.. לא יתכן שמי שלמד בעיון יתבטא כך.

שאלה: התשובה הארוכה-ארוכה של הרב קוק זצ"ל ב"משפט כהן" על קדושתמקום המקדש למדת לכל" פרטיה ודיניה"?...

ואם לא - כיצד תגיד על גדולי ישראל "במקום לבדוק ולחקור"?.....

בוודאי שהם חקרו.

אבל ההתייחסות הרי לא היתה אליהם - אלא לדבריך כאילו אחרים "לא חקרו ובדקו". ואת זה אתה אמרת. לא הרבנים הללו..  אז כדי להגיד דבר כזה - אתה צריך להיות מי שכן במדרגה כזו לפחות..

אני אבדלחטו"א, הכרתי את הרב גורן זצ"ל, ומכיר גם את הרב ליאור שליט"א, וגם את הרב ישראל שליט"א - והם כולם התייחסו בחרדת קודש אל הרצי"ה זצ"ל, שסבר לא לעלות, למשל.

ואי אפשר להכחיש שהרה"ר  - שכולם חיו פה בארץ ישראל - הורתה כך מאז מלחמת ששת הימים. ורבנים גדולים לא פוסקים הלכה לפי "עצלנות".

חלק מהפסיקה לפי הפסקים המקובלים; וחלקה עפ"י קריאת מחקרים חדשים, והערכה עד כמה הם מכריעים להלכה וכו'. מחלוקות בין פוסקי הלכה היו מתמיד.  אבל לא זלזול כאילו אלו שאומרים אחרת - בפרט כשהם הרוב, וגדולים מאד - פשוט לא ידעו ו/או לא ידעו שצריך לבדוק ולחקור.. לא שייך. 

אני אבדלחטו"א, הייתי אצלו ושמעתי מפיו.

וראיתי במו-עיני שכאשר ניגש לכותל, היתה אבן בולטת שהיה ניגש אליה, כדי לא להכניס יד אפילו בין אבני הכותל..

ומכל מקום, זה לא עיקר הנושא.

עיקר הנושא היה יחס של יראה וקדושה למקום הכותל המערבי - בהמשך מקדושת מקום המקדש.

ולזה ברור לגמרי יחסו זצ"ל. ועיין מאמרו ב"לנתיבות ישראל" חלק א' - "כותלנו".

מכיוון שלא שאלו אותה את "השאלות" הנכונות.

הגוף הפוליטי נאחז באיסור  לעלות כטובע הנאחז בקש, שהרי אילו היו שואלים את הרה"ר האם לערבים מותר לעלות לשם... מעניין מה הם היו אומרים?

הרה"ר החליטה ותלתה ביוזמתה הודעה, עוד אחרי מלחמת ששת הימים. וזה בגלל חשש-כרת, לא משום סיבה אחרת.

לא חיכתה לאף אחד שיבוא "לשאול".

ובוודאי שאם היה תלוי בה - גם הערבים לא היו עולים.

אף אחד אינו בא כאן "להגן" על התנהגות "הגוף הפוליטי" בנושא. מה שהם עושים - חמור מאד; ווברור שהם מגלים חולשה באחיזתנו שם שלא לצורך, מבהילים את עצמם. ולא מטעמים "הלכתיים"..

אבל אני מכבד אותם ובטח לא מאשים אותם ובטח ובטח לא בפומבי.

הרב שלי אומר שעקרונית מותר לעלות להר הבית

ובכל זאת, תן כבוד למי שחולק עליך

ואם הוא מגדולי ישראל, אז תכבד אותו אפילו אם אתה חושב שהוא חולק עליך מהסיבות הלא נכונות וגורם בכך נזק. 

אם אתה לא מכבד את אלו שזכו ל"ושכנתי בתוכם" ששכינה מדברת מתוך גרונם?!

"לצאת בצעקות במקום לבדוק"?!?!?!?!?!?!?!

תסלח לי אבל כבוד ה' זה בוודאי הדבר האחרון שמעניין אותך, אולי לספק את ההורמונים שלך 

(ולמה להגיד "טועה ומטעה".. לא צריך להגזים..)

א. גם אני שמעתי... זה נחשב ל"אטרקציה" כי הפירוש המקובל הוא הכותל, "הרגיל".

ב. הרי הבאתי מהרצי"ה זצ"ל, על הכותל המערבי ה"מקובל". עיין בדבריו הנפלאים. והוא היה בכותל ביום שחרורו. ואני עצמי זכיתי לראותו אבדלטו"א כמה פעמים ליד הכותל, בחרדת קודש, נזהר אפילו לא להכניס יד בין אבניו.

ג. הכותל הוא לא "סה"כ"... בוודאי שהתפללו לידו כי היינו מנועים מלהתפלל בהר הבית. בין מסיבות הלכתיות, בין מסיבות שלטוניות. ומכל מקום, זה לא גורע מקדושתו. המשך מקדושת הבית הגדול והקדוש. מדרגות בקדושה. הרי אף אחד לא טען שזה אותה מדרגה. הראיה  -שלכותל אין מי שאומר שאסור לעלות מחמת קדושתו. מדרגות.

רבי ישראל משקלוב, תלמיד הגאון מוילנא, אשר חיבר ספר הלכות ארץ ישראל, אוהב ארץ ישראל הגדול, שעמד בראש הישוב היהודי בצפת ואח"כ בירושלים, כותב לגולה:

"ואנחנו פה, בארץ הקדושה, פורשים כפינו בתפילתנו נוכח שער השמים, מקום מקדשנו כותל המערבי, אשר לא זזה שכינה משם".

אם כן, גם הוא הבין "הכותל המערבי" כפשוטו דהיום..

וכן מקובל,

רבי ישראל משקלוב כתב שהם "פורשים כפיהם" - דהיינו מתפללים שם. הם התפללו ליד בכותל דהיום.. לא נכנסו פנימה..

אז לא "ההבנה שלי" מוטעית - אלא שהרצון "לפרש" כך, על אף שמה נעשה, זו לא הדעה המקובלת, גורם לאדם "לקרוא" אחרת...

[ו"מקום מקדשנו" - הכוונה על יד..]

אותי.

נתחיל מהסוף - קודם כל לחרדי מקורי - הייתי ממליצה לא להיכנס להגדרות גורפות (כגון: הוא לא רוצה להקשיב או לשמוע את מה שאתה אומר)

כידוע בפורמט כזה של כתיבה בפורום אין "הקשבה" ו"שמיעה" יש כתיבה ומענה, ואם לא נוח לך הסגון אתה מוזמן לעבור לפורמט אחר בו מדברים ומקשיבים.

דבר שני - לגבי מהות העניין:

בתור אחת שעשתה שירות לאומי במכון המקדש, מאוד מאוד צורם לי כאן הדיון.

כאשר היו מגיעות קבוצות למכון ואמרנו להם שכאן עובדים במרץ  כדי לקיים מה שניתן כרגע במצוות בניין המקדש

שזה בניית הכלים ע"פ כל החומרים הנכונים והמידות הנכונות וכו', היו כאלה שהיו סקפטיים

ואף שאלו אותי - "למה את אומרת שהכלים האלה יוכלו להיות בבית המקדש?"

שאלתי - "למה לא?" אותה אישה קצת התפתלה ולבסוף אמרה "לא יודעת, בעלי יוכל אולי לענות"

מה שאני מנסה לומר שהבנתי לאורך ההדרכות שאנשים רוצים משהו גרנדיוזי, על טבעי, ניסי.

ולכן לא מוכנים לקבל שזה פה קרוב.

מאותה סיבה אנשים לא רוצים לוותר על הכותל שבליבם. הם מעדיפים להמשיך כי כך הם רגילים,

אבל אין חולק שהר הבית הוא המטרה העיקרית. ועל זה אף רב לא יחלוק אני בטוחה.

ולכן גם אנשים פה כמו דן וכו' שמנסים להגיד שרבנים אמרו וכו' זה מובן. אבל זה שהרב גורן

בעצמו הצטער שלא לחם מספיק כמו בקבר רחל, כדי שהר הבית יהיה בשליטתנו (עיינו בספר הביוגרפיה עליו)

והעובדה שבימים הראשונים שהר הבית שוחרר היה שם כולל של תלמידים שישבו ולמדו

כל אלה רק מראים שבוודאי שעלינו להמקד בעיקר - והוא הר הבית.

סתם רעיון שחשבתי עליו שהיה את כל הקטע עם הנשים הרפורמיות שרצו להתפלל בכותל

אמר להם משה פייגלין -"אין בעיה אני אצביע שאתן תתפלנה בכותל, אבל אתן תצביעו בעד שייתנו לי להתפלל בהר הבית." עד כאן, לזה הן לא היו מוכנות. מי יודע אולי ניסו לעורר אותנו משמים שעלינו להתקדם מדרגה אחת למעלה ולא להתמקד במה שהיינו רגילים אלא להתחיל לשאת עינינו לדבר האמיתי....

בקיצור, אני מביאה כאן כמה רעיונות יחד, אבל העובדה נותרת בעינה - הר הבית הוא העיקר,

וגם הרבנים שהזכרתם שכביכול אוסרים, התירו כאשר פנו אליהם יחידים וגם על הרב צבי יהודה אני מציעה לשאול את הרב אריאל מה הרב צבי יהודה באמת אמר.

בכל אופן אשרינו שאלו הדיונים בינינו ולא על דברי הרחוב הרגיל...

אה ועוד דבר קטן , ייתכן שזה כבר נאמר אבל לא קראתי הכול -

 שכינה לא זזה מכותל מערבי של קודש הקודשים. בדוק. לא (בל' רבתי) של הר הבית (והרי זה מה שהכותל המערבי הוא קיר התוחם את הר הבית)

שנזכה לבנות את בית המקדש השלישי במהרה בימינו. אמן.

"אהבת אחים-

לא בשמים היא כי אם בפנים.

לאדם יש לב אחד -

אם בו נשנא ,באיזה לב נאהב?

אז ,בלי המחלוקות וכל הויכוחים -

כי לא בשביל זה באנו

לכאן אחרי כל השנים..."

בחייאת, זה נותן לכם משו להתווכח? זה ירד כבר לפסים לא נורמאליים..

סכמו שיש דעות שיש דעות שונות, ויאללה, סגרו עניין.

כשאתה כותב שרבנים אסרו בגלל "שיקולים פוליטיים" זה זילזול!

כבוד לת"ח זה אומר להעריך אותו, נכון שיש דבר כזה שת"ח יטעה, אבל צריך גאווה גדולה כדי לחשוב שאני יודע יותר טוב ממנו, ואם לי נראה אחרת ממנו כנראה הוא טועה ולא אני...

מה עדיף? שתלך כמו עיוור אחרי רב, או שתלך כמו עיוור אחרי עצמך?

אתה עצמך לא יכול לטעות?

והמשפט הזה 

"הכל אתם קוברים מתחת השטיח בחסות ההלכה והעיקר להיראות צדיקים זאת הצביעות הכי גדולה"

הוא שנאה פשוטה. וחבל!

אנחנו לא "קוברים", אנחנו נזהרים בהלכות לשה"ר כמו שנצטוו בתורה. אתה לא נזהר בזה? חבל מאד, יש אלוקים בשמים והוא יפרע ממי שמדבר לשה"ר! זה איסור ככל האיסורים, ואתה לא יכול לומר לרשב"ע "לא בא לי לעשות את המצוות שלך, אני לא רוצה לקבור את העבירות מתחת לשטיח". אתה יודע מה? תנסה!

ולא מנסים להיראות צדיקים, בכלל לא חושבים על איך אנחנו נראים, זה פשוט לא נכון.

שיש כאלה שאומרים אחרת..

התשובה היתה כנגד מי שטען כאילו זה המקובל... וזו כביכול "המצאה" לייחס אמרה זו לכותל המערבי.

וגם פשטות דברי המקובל האלוקי בעל ה"לשם שבו ואחלמה" היא שהמדובר על הכותל המערבי כפשוטו.

הכותל הוא בי"כ. לא מעבר.

אני לא מזלזלת בבתי כנסת, ההפך, אני מקפידה על מורא מקדש מעט- לא להכנס סתם, בלי קלות ראש וכו'.

אבל להשוות את הכותל להר הבית????

עיקר הקדושה של הכותל היא ברחבה בה מתפללים. לא בקיר הסימבולי.

ואותו כותל ששכינה לא זזה ממנו- נאמר על הקיר המערבי של בית המקדש. לא על קיר התמך.

כשהצנחנים רצו דרך הר הבית כדי לשחרר את הכותל- זה אומר שמשהו התפספס ובגדול.

כשתמונה של כותל מרגשת אנשים ואילו תמונה של בית המקדש באותו הקשר היא "לא פוליטיקלי קורקט" ו"לא קשורה" זה מקומם אותי. 

ישנם רבנים גדולים שתומכים בעליה להר הבית, וגם אלו שלא- אומרים זאת מפני מורא מקדש והדינים הקשורים. וברור לכולם שהכותל אינו הר הבית ואין שום קשר בכלל מעבר להקשר הגיאוגרפי.

תשאל כל רב, כולם יגידו שיש קדושה בכותל- אבל זו לא הקדושה שיש בהר הבית.

אם אנחנו מאמינים שמאות אלפי יהודים צריכים לעבור בהר הבית בזמן קצר, הרי שצריכה להיות שם תחנת רכבת גדולה לפחות כמו תל אביב מרכז/צפון/סבידור/ארלוזורוב/מסוף 2000 או איך שקוראים למקום הזה.

ממתי זה בזיון המקום?

גם אם אתה לא מסכים עם הדעה הרווחת שהכותל המערבי הוא הרבה יותר מזה

בכל מקרה מדין בית כנסת ודאי הוא לא פקע

ADMIN לא הציע לשים את התחנה ברחבת הכותל?

זה ביזיון המקום לגמרי..

וגם הסגנון שבו זה נכתב לעיל, לצערנו..

כשיבנה ביהמ"ק - ויהיו צריכים לעלות מאות אלפי יהודים בזמן קצר, אז בוודאי יהיה צריך לארגן תחנות גדולות וכו'. הערכתי היא שגם אז לא יעשו את זה שם.  מקום כזה - שאלפי שנים יהודים שפכו בו את ליבם, לא ייהפך כנראה אפילו אז לאתר כזה.  יהיה לו גם אז לפחות דין של בית הכנסת, שעומד בקדושתו. וק"ו עם כל מה שהוא ייצג גם אז על כמיהת כל הדורות למקום קדשנו.

אבל בוודאי כל האיזור יעבור אז פיתוח גדול [ליהודה עציון יש כבר תכניות הנדסיות מדוייקות..]

לומר שהר עובדיה למשל לא ברר את הנושא בזמן שהוא כתב על זה תשובה ארוכה עם אולי עשרה עמודים מלאה במקורות, ולבסוף הוא אוסר, לומר שהמנחת יצחק לא ברר, כשגם הוא כותב תשובה ארוכה ומנומקת עם המון טענות.

זה פשוט זילזול עצום.

אתה יודע שיש דעות שטבול יום אסור לעלות להר הבית?

אתה יודע שיש דעות שמי שהלך לשרותים צריך שוב לטבול לפני עליה להר הבית?

אתה יודע שיש חוששים לזיבה שצריכה מעיין?

אתה אומר שחוששים שמא יפרצו את הגדרות וייכנסו למקום שאסור - נו, וזה באמת חשש גדול!

אני אישית הייתי ממש רוצה לעלות לשם, ואני מנוע מלעלות לשם בגלל החשש הזה בדיוק

וכואב ומייסר המצב הזה שהר ציון שמם שועלים הילכו בו.

ובוא נדבר בסיגנון שלך - מה זה בכלל הר הבית, סתם מחנה לויה, זה סך הכל החצר החיצונית של המקדש. אני רוצה ללכת לעזרת ישראל, לא להר מבחוץ!

וזה כרת ממש!

אולי גם נלך לקודש הקודשים?

יש שתי דרכים לעלות להר הבית.

יש משום מצוות ראיון - "יראת כל זכורך"  ויש משום מצוות כיבוש.  לצערי העצום, מצוות כיבוש חלה עלינו כיום, כי הר הבית  אינו נמצא בריבונות ישראלית, ולא משנה כמה נשקר לעצמינו.  הרב ישראל אריאל שליט"א מספר שכשהיה חייל בזמן מלחמת ששת הימים, והיחידה שלו השתתפה בקרבות בעיר העתיקה והוא אף זכה להיות במסגרת יחידתו על הר הבית, הגיע הרב הראשי לישראל, הרב אונטרמן זצ"ל להר הבית והלך על ההר.  אחד החיילים הדתיים שאל את הרב מדוע כבודו על ההר עם נעלי עור ועם מקל ההליכה שלו (ידוע האיסור לעלות להר עם נעלי עור ומקל הליכה ...), ותשובת הרב היתה "כיבוש!  כיבוש"" תוך שהוא מכה בקרקע עם מקלו לחיזוק דבריו.  הרב רצה להיות שותף עם החיילים במצוות כיבוש הר הבית.

מה כל זה שייך לדיון כאן?

הוואקף המוסלמי שולט היום בהר הבית.  נקודה.  נכון, מדי פעם שוטרינו הגיבורים (סליחה על הציניות ) פורצים להר, עוצרים מישהו, מונעים זריקת אבנים וכו', אבל השליט הכל יכול הוא הוואקף.  יעיד על כך כל יהודי שעלה או ניסה לעלות להר.  גם ראש ממשלת קנדה יכול להעיד על הדבר (הוואקף לא אישר לו לעלות להר, למרות היותו נוצרי, כי מאבטחיו היו יהודים).

 ואם הוואקף שולט בהר הבית, אז כל עליה, עם או בלי מקווה (סליחה על הדיעה שאולי אינה פוליטיקאלי קורקט) מותרת ליהודי, בתנאי שכאשר הוא עולה, הוא עושה משהו שמפריע לשליט הזר.  במקרה שלנו, אפשר להתפלל, להשתחוות וכו'  כי למצוות כיבוש יש שיעור, כמו שיש שיעור לגודל הכלי לנטילת ידיים או לגודל גביע לקידוש וכמו שיש שיעור למצוות רבות אחרות.

לו המצב בהר הבית היה באמת מפריע לכל גדולי ישראל באשר הם, כמו שארגנו הפגנות של חצי מליון ויותר אנשים וכמו שהלכו ברצון לכלא על עקרונות מקודשים - אי גיוס בחורי ישיבה או אי שליחת הבנות לבית ספר מסוים, היו מארגנים מחאה \ הפגנה סביב הר הבית ומונעים בגופם את כניסת הגוי להר.  במקום חצי מליון שחסמו כל רחוב מרכזי בירושלים, אפשר להעמיד חצי מליון איש סביב הר הבית, מצפון, ממזרח, מדרום וממערב כך שאף גוי לא יוכל להתקרב להר ובוודאי לא לעלות להר.

מדוע לא שמעתם על דבר כזה?  כי הראש היהודי עדיין בגלות, עדיין מתפלל בכותל שבית המקדש יפול משמיים.

מי קבע שניתן לדחות את מצוות בנין בית המקדש???  צר לי, אבל כמו שיש קבוצות שאומרים שארץ ישראל אינה עקרונית ויש מהמחדשים שאומרים ששבת כבר אינה חשובה וגם כשרות אינה ברומו של עולם, העיקר שאני מרגיש את עצמי יהודי, אפילו שרק סבי זקני היה יהודי ולכן אני יהודי כשר למהדרין.  זאת אומרת שאני האדם החשוב והחושב מחליט איזו מצווה אני חושב לנכון לקיים ועל איזו מצווה רצוי לוותר, ומבזה את השבת או את המילה או כל מצווה אחרת, יש אנשים שאומרים שמצוות העליה להר הבית והמצווה לבנות את מקדש  (שתי מצוות שונות, אגב) אינן מספיק חשובות לי ואני בוחר להתעלם מהן.  מדוע לא אומרים שרק המשיח יודע לכתוב פרשיות נכונות לתפילין ועד אז אסור להניח תפילין???  הסיבה היא שבגלות יכלו להניח תפילין, אבל לא יכלו לבנות את בית המקדש, ולכן המצוות שאינן קשורות מהותית לארץ ישראל נדחקו בזכרון היהודי הקולקטיבי ל"ימות המשיח" והמשיכו לקיים רק את המצוות שאינן תלויות בארץ.  אגב, לפני מספר שנים יצאה קריאה של רבני מונסי שבניו יורק שאסור באיסור חמור לרכוש ולאכול פירות מתוצרת הארץ, כי עניני תרומות ומעשרות כל כך מסובך, שאי אפשר להצליח להיות בקי בהן ולכן ברור שניכשל בהן, ולכן אסור לאכול מגידולי הארץ.  נשמע הזוי, נכון?  אבל כך דיווחו לי קרובי משפחה שגרים שם, שרבני המקום אסרו על המרכולים למכור מתוצרת הארץ.  אירוע זה קרה לפני כחמש שנים, אם אני זוכרת נכון, ולא היה קשור לשנת שמיטה.

התורה עם כל מצוותיה ניתנה לעם ישראל לקיים, לא למשיח.  אין לו"ז למצוות, שמצווה מסויימת מותר לקיים רק אחרי תאריך מסוים.

ועד עניין שרבים לא יודעים או שוכחים - השטח המקודש של הר הבית אינו כל התחום שנמצא בתוך ארבעת הכתלים.  כתלים אלו נבנו על ידי הורדוס כקירות תמך למשטח הגדול שהכין כדי לבנות בית גדול ומפואר ולכפר על עוונותיו.  השטח המקודש הוא כמחצית משטח הר הבית הנראה לעין.  יתר השטח קדוש בקדושת ירושלים בלבד.  אמנם ירושלים קדושה, אך אין צורך בטבילה לקולה או לחומרה להכנס אליה.  וידוע למי שמתעניין בנושא, אילו שטחים הורדוס הוסיף ואלו שלא ואלו שלא ברור לגמרי.  אבל בהחלט ניתן לתחם את האיזור שלדעת "כולם" הוא חלק מהתוספת ההרודיאנית ולאפשר ליהודים לעלות אליו ללא שום הכנה מיוחדת.  מדוע כבוד הרבנים אינם מתיחסים לכך?  לי יש את ההשערות שלי, כל אחד יכול החשוב על אפשרויות שונות לעצמו.  הסיבה שהשטח שהורדוס הכליל בתוך כותלי הר הבית אינו כולו קדוש בקדושת הר הבית כי הוא לא היה מלך יהודי ולא היה לו נביא ולא היה לו סנהדרין, כל אלה מחוייבים להימצא על מנת לקדש שטח בקדושת הר הבית.  עם כל הכבוד להורדוס ולמפעלי הבניה שלו, שלושת אלה לא היו לו, ולכן כמחצית מהשטח שהיום נקרא "הר הבית" אינו אלא שטח משטחי ירושלים.  ולמי שמתקשה להבין, המשל הוא חצר שלי ושל שכני.  גם אם אני מזיז את הגדר בין שתי החצרות ומכליל את שטח החצר של שכני בתוך הגדר שמקיף את החצר שלי, השטח של שכני נשאר ברשות שכני, גם אם אני מתנהג באופן לא ראוי וחצוף.  הזזת הגדר אינה נותנת לי בעלות.

אולי הקב"ה ייענה לתפילותינו בשמחה רבה יותר לו היינו מתפללים על ההר ולא למרגלותיו, יהיו המרגלות חשובות ונאות ככל שיהיו.

יש מחלוקת על הנושא בין גדולי עולם

האם המקדש יפול משמים או שאנחנו צריכים לבנות אותו עכשיו, או כשהמשיח יבוא נבנה אותו

יש מחלוקת בין גדולי עולם האם אנחנו בתחילת הגאולה או בסוף הגלות

יש מחלוקת האם זו התגרות באומות או לא 

כל אחד שיעשה כמו שהרבנים שלו אומרים וזו זכותו וחובתו

אבל חבל להכניס את עצמינו בין הרים גבוהים ולהכוות בגחלתם. חבל ומסוכן

(למרות שאני לא מסכים...)

יש גמרא מפורשת שמקום שהתפללו בו הרבה - יש לו קדושה מיוחדת. בכותל התפללו המון! אז רק הקדושה הזאת מספיקה בשביל לבוא להתפלל שם... זו גם תפילת רבים, דבר גדול בפני עצמו...

כמובן - שנזכה לראות בבניין ביהמ"ק במהרה בימינו ממש! ולא רק ה"עצים ואבנים"..גם ברוחניות..!

בהצלחה...

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

פעם הייתה לי אפליקציה שמשתמשת בסמארטפון כעכבר. אולי זה יהיה נחמד.

אפשרות שניה תוכנה כמו TEAMVIEWER/ANYDESK שתשלוט על המחשב מהטלפון ואז אפשר לצייר.

אבל האמת היא שלא חושבת שעשיתי סקר שוק ממש מקיף

לוח גרפי Wacom Intuos Small CTL-4100 בצבע שחור

)

יש כאלה פשוטים לכתיבה רגילה?

ורעיון באמת לשאול את הנהלת המוסד אם הוא יכול לקבל מהם כזה.

למרות שלא רצה עוד משהו שמתחבר לאינטרנט...

אבל איך אפשר לעשות זום במקביל? בשביל זום המכשיר צריך לעמוד ובשביל כתיבה נוח יותר שהוא ישכב...

שתי אפשרויות:

הוא מנהל את השיעור ב zoom מהמחשב האישי, בשביל המצלמה והקול.  וגם מתחבר לאותו שיעור zoom גם דרך ה tablet.

מהטאבלט, מבצע Share Screen. כך כולם יראו את מה שהוא כותב, בזמן שהם ממשיכים לראות אותו דרך המחשב.

ואם רק דרך ה tablet:

• לחיצה על כפתור Share (שיתוף).

•לבחור ב-Whiteboard כדי לפתוח לוח חלק לכתיבה.

• או לבחור ב-Screen כדי לשתף את כל מסך הטאבלט

תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור

אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך

זה באמת מורכב.

חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.

ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-

מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.

זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!

שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";

לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך

אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך

כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו

שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי. 

לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",

אבל אביא דוגמא מעצמי:

שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה

שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.

(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי

שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.

הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה

ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה

זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין

ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה

שהיתה לי.

אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,

הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל

גם מרמור וכעס והרגשת חנק.

אותו דבר לגבי ספרים;

ספריה ציבורית - יש אנשים

שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא

רוב הספרים המודרנים הם

זבל. ממש. גסים לשמה....

אבל אוהבת לקרוא אז אני

כן הולכת ונזהרת; אם זה

מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת

משתדלת ספר שאם יש

בו דבר מה לא צנוע, זה

לא יהיה לשמה...  מבין?

אותו דבר לגבי ספר שכותב

על נושא שאני אוהבת.למשל,

טבע, צמחים, חיים של מישהו

בטבע.... אבל אם יש שם 

אפיקורסות וליצנות מהסוג

הגרוע, אוותר. 

זה הקרבן שלנו לקב"ה.

לא פשוט ללכת על גשר צר...

ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,

להשתדל להיזהר שזו לא תהיה 

נחיתה קשה מדי, שאחר כך,

עלולים לשלם עליה ביוקר....

אז זורקים משהו לכלב התאב הזה

איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם

שנסתפק בזה ונרגע מזה.

בהצלחה!

רעיה דורשת לימוד ונסיון. מתנדבים שבאים לזמן קצר, יכולים להועיל מאוד בעזרה בשוטף - נקיון, שמירה, גידור, בניה ועוד. בשביל להכנס לרעיה, צריך להגיע ולהתחייב לזמנים משמעותיים.

גבעת אור אהוביה יש שם פרטים ליצירת קשר

אני יכול לשלוח לך מספר של בעל חווה ליד גוש טלמונים מעל צומת הדואר, עדר פרות, ולא צריך כזה נסיון הכל טוב...

הוציאה כמה פעמים בת מרעה

כמה רומזים עליו שהוא משלנו חחח

עוד יוציאו אותו להורג בגללנו... 

לא מחכים לו באמת. לא ככה? עסוקים עסוקים, נגרפים

בזרם השוטף של החיים ושוכחים להרים קצת את הראש

למעלה, מן הגלים - להביט בשמים....לקוות, להאמין

שתהיה גאולה. אולי עוד מעט? למה לא בעצם?

כדי להתכונן לעליהנלרגל של כל היהודים יחד, כרגע נדבר רק על היהודים, לא על כל העולם, צריך כמה דברים.

דבר ראשון בערך להכפיל את קיבולת החשמל, המים והביוב בירושלים פי עשרות.

לפתח את תחום המלונאות והתיירות בירושלים באלפים.

לייצר כבישים, חניות, מסילות רכבת דרכים לעליה לרגל בצורה משוכללת הרבה יותר.

להכפיל פי כמה אלפים את מספר הבהמות להקרבה.

זה רק רק על עליה לרגל לירושלים בשביל היהודים מתוך הנחה שהעולם ירשה לנו בכלל לבנות את בית המקדש בלי להלחם בנו עד טיפת הדם האחרונה.

אחרת צריך להעמיד צבא ענק שכולם ישרתו בו כולל כולם ויצטרכו להקדים את העולם טכנולוגית הרבה יותר ממה שיש לנו עכשיו, צריך להכפיל פי 3 את שעות לימודי המתמטיקה והמדעים בבתי הספר לפחות.

צריך גם לוחמים כמובן, צריך לחנך מגיל אפס את ההילדים לקראת המלחמה הגדולה על ירושלים והמקדש.

כל זה לא יספיק כי במלחמת ששת הימים כבר היה הר הבית בידינו אבל ההנהגה מסרה אותו לוואקף, צריך לגדל דור של מנהיגים בעלי עמוד שדרה שמבינים את גודל השעה ואת גודל המשימה.

כרבי שלמה זלמן אוייערבאך נשאל על בניין בית המקדש הוא ענה "יש היום מספיק מחלוקות בשביל להחריב מקדש בנוי" זה היה עוד לפני הרפורמה המשפטית, הביביזם, הקפלניזם, הפרוגרסיבים, הטוויטר והפייסבוק.

את תפקידי הכהן הגדול, הסגן וראש לויה וכל התפקידים הנצרכים בשביל לתפקד במקדש ינסו להשתלט עליו בצורה פוליטית, איך אני יודע? ניחוש מושכל בהתבוננות על הרבנות הראשית ועל משרד הדתות ועל בתי הדין הרבניים, אין סיבה שלא יקרה אחרת.

מי שרוצה להחזיר את בני עלי הכהן שיסתכל על איך עובדי המדינה במשרדים האלו נראים.

הרפורמים והקונסרבטיבים בארה"ב הם בקטע? לא בקטע? אנחנו רוצים אותם בגאולה? לא רוצים אותם? מה נסגר איתם?

אני יכול להמשיך עוד ועוד למה אנחנו עדיין לא מוכנים לקבל פני משיח אבל אני מניח שהרעיון הובן.

רעיון מיסטי ברובו שלא מתאפשר בגלל בעיות טכניות? או שאתה ציני🤷🏼‍♀️

להקת הנח"ל שרה "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום".

כדי להביא את המשיח צריך להזיז דברים במדינה הזו, הגאולה האחרונה היא בדרך הטבע, זה לא קשיים לוגיסטיים ובעיות טכניות זה הרבה יותר מזה.

טכנית בבנית תשתיות לבית המקדש, וגם אם נגיד שכן, בטח שזו לא הסיבה  שהוא לא מגיע "כי טכנית זה לא אפשרי"

הרבה חלקים מביאת המשיח טכנית לא אפשריים ועדיין יהודים מאמינים.

הרבה יותר הגיוני שההשתדלות תהיה רוחנית ולא גשמית.

גם לפי הרמב"ם שהגישה שלו היא  טבעית ופחות ניסית, המשיח הוא זה שיקבץ גלויות ויבנה את המקדש וכל המערכת הפעלה היא עליו והביאה שלו קודמת לפעולות האלה ולא תנאי לזה.

קצת לא מובנת לי האמונה הזאת, שהגבלה פיזית תמנע את ביאת המשיח.

לא נראה לי הגיוני שמדובר בחלוקה לסנטימטרים כשמשיח בונה עד אזור ספציפי בעיר העתיקה ,ומשם, אם אנחנו לא הכנו את השטח הוא לא יגיע.

בוא נגיד שאם הוא מחכה שנכין תשתיות מגורים בארץ לכל היהודים בעולם, הוא כנראה לא יגיע בקרוב.

מסלול אחד כמו מה שאת מתארת, שיבוא המשיח ע"יי השתדלות רוחנית, והוא יסדר הכל.

מסלול שני, כמו שאומר התלמוד הירושלמי לדוג', שבניין בית המקדש קודם למלכות בית דוד. וכמובן המדרש המוכר בזכות השיר- "בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג ביהמ"ק...". גם הרמב"ם כמובן מתייחס למסלול הזה, כשהוא כותב שיש מצווה בנות את ביהמ"ק ולא מזכיר שצריך משיח בשביל זה.

ויש גם וריאציות של שילובים ביניהם (מתי נגמר הטבע ומתחילים הניסים), ומחלוקות איזה מסלול הוא בדרגה גבוהה יותר.

כמה נקודות חשובות:

1. בדברים האלה, צריך לזרום עם המציאות ולא להכחיש אותה. אם עמ"י חזר לארץ בדרך הטבע ורואים נבואות שמתגשמות, צריך לפעול בכיוון הזה של גאולה בדרך הטבע (המסלול השני), שחלק מזה זה עניין בניין המקדש וההכנה ההלכתית והמעשית אליו.

2. מצד שני, צריך גם להיות פתוח ולרצות שיהיה משהו פתאומי ניסי.

3. הנקודה של גאולה בדרך הטבע היא מהותית, כי היא מראה שהעולם יכול להיגאל "מתוכו" ולא מתוך משהו חיצוני שבא ומשנה אותו בעל כורחו. ממילא, צריך להסביר את כל ייעודי התורה גם בדרך טבעית (לדוג' שהמדע מוצא דרך לבטל את הזקנה ואת המוות).

4. מאידך, לזכור שזו לא הדרך היחידה, ולא לחשוב שרק ככה זה יקרה ויקח הרבה זמן.

5. מצוות תכלת מדגימה היטב את הבעייתיות שיש ביחס לעניינים האלו- אפשר לראות עד כמה אצל רבים, צדיקים וחסידים, הדיון הוא לא באמת הלכתי אלא מושפע מאוד מענייני מחשבה. שמתי לב (כמובן שיש יוצאי דופן) שככל שהרב יותר קיצוני ביחס למדינה, ככה הוא יותר "נגד" התכלת (בכל מיני טיעונים דחוקים).

וזה תמוה מאוד- יש לך פה ספק עשה דאורייתא, ואתה מסתכן בביטול עשה כשאתה הולך בבגד ארבע כנפות עם לבן בלי תכלת, וזה מדי יום וכל היום- אז איך אתה לפחות לא שם תכלת מצד החומרא, הרי אתה מחמיר בכל מיני פרטי פרטים ודקדוקי דקדוקים במצוות דרבנן?  אז ברור שיש פה בעיה שורשית, ויהיה קשה מאוד להתקדם למקדש דרך כללות ציבור שומרי התומ"צ כרגע. אני רק מקווה שאם נניח טראמפ יתן אישור לבניית המקדש, מי שנגד זה לפחות לא יפריע יותר מדי.

הרב שמואל לניאדו זצ"ל בספרו "כלי פז"

מלפני כחמש מאות שנה!

"מדינה יש רחוק מבבל ושמה בוצרה;

בין גבול אשור ופרס ובין גבול ארץ אדום,

והוא  הורמוז  . והוא נמצא תחת ממשלת

הישמעאלים. אולי...יהיה דרך שם המלחמה

האחרונה באחרית הימים".

על הפסוק בישעיהו:

"כי זבח השם בבוצרה וטבח גדול

בארץ אדום".

שמעתי זאת בשני שיעורים שונים.

מאוד מפחיד ו...הלואי ונזכה.

הייתי אז בכתה ח.

גם אז אמרו משיח

גם אז אמרו המלחמה האחרונה

גם אז שלפו מקובלים מהבוידעם

לא הגיע, לא נורא.

"נפשי לה' משומרים לבקר" - הריני מן המצפים לגאולה

"שומרים לבקר" - מצפין וחוזרין ומצפין קץ אחר קץ (מצאתי).

הלקח הוא שגדולי ישראל רבים חשבו שנכון להעריך שהגאולה תהיה בימיהם על סמך המציאות שהם ראו, לא הסתייע אמנם, אבל התקווה וחזון המשיחיות לא נזנח.

שהתנצרו בגלל שהמשיח לא הגיע בשנת הת"ר

.

דיבורים חסרי אחריות על משיח מתוך כתבי אי אילו מקובלים ואניסת הכתובים על המציאות גורמת לאנשים חכמים לעשות דברים אידיוטיים כל כך מתוך יאוש.

ככה אנחנו אומרים בפיוט לפרשת זכור...

'וכל המונה וחושב/ קץ הפלאות להבין ולחשב/

נשתה גבורתו מִמְחַשב/ ולא ימצא מענה להשב

ויחשה דומיה מהקשב/ ובאמונה כסליו יְיַשב/

וזאת על לבו יָשב/ ויאמר עד ישקיף וירא ויקשב'...

אמרת יפן - הזכרת לי

"האימפריה שהשמש אינה שוקעת בה לעולם"

(The empire on which the sun never sets)

בשיא כוחה של האימפריה הבריטית (סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20), היא חלשה על שטחים בכל יבשת אפשרית ובכל אזורי הזמן.

בכל רגע נתון, השמש זרחה לפחות על אחד מהטריטוריות הבריטיות (מאוסטרליה וניו זילנד, דרך הודו ואפריקה, ועד קנדה והאיים הקריביים).